?מדוע היה צריך הקב''ה לסגור את הדלת של התיבה וכי נח לא היה יכול לסגור את הדלת לבד

?יכול לסגור את הדלת לבד הנה אנו ניצבים מול פתחה של התיבה, באותו רגע דרמטי שבו הגורלות נחרצים, וכל תנועה קטנה הופכת לעולם ומלואו. אנו קוראים בתורה את המילים ויסגור ה' בעדו, והלב

מדוע היה צריך הקב''ה לסגור את הדלת של התיבה וכי נח לא היה ?יכול לסגור את הדלת לבד הנה אנו ניצבים מול פתחה של התיבה, באותו רגע דרמטי שבו הגורלות נחרצים, וכל תנועה קטנה הופכת לעולם ומלואו. אנו קוראים בתורה את המילים ויסגור ה' בעדו, והלב מחסיר פעימה – מדוע לא יכול היה נח הצדיק, גיבור המעשה, להניח את ידו על הבריח ולנעול בעצמו את הדלת? האין הוא זה שבנה את התיבה במו ידיו במשך שנים? השאלה הזו אינה רק טכנית; היא נוגעת במיקומו של האדם מול הבורא, ברגע שבו המעשה האנושי נגמר ומתחילה ההשגחה העליונה. בואו נצלול אל תוך הים הסוער של המפרשים, המבקשים .לגלות את סוד הסגירה האלוהית שחתמה את גורל העולם בטרם נצלול אל דברי המפרשים, נניח תחילה את היסוד המקראי עליו נסוב הדיון מתוך :פרשת נח, המעמיד אותנו מול המעשה האלוהי המסתורי .)(בראשית ז, טז והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו כאשר ציווה אותו האלוהים ויסגור ה' בעדו פסוק זה הוא שער הכניסה לשאלתנו. הוא מתאר את המעבר החד בין הציות המוחלט של נח לבין פעולתו הישירה של הקדוש ברוך הוא בסגירת הדלת, פעולה המנתקת את נח .מהעולם שבחוץ ומייחדת אותו בתוך התיבה ביאר: מלמד כשירדו מי המבול ונכנס נח לתיבה באו בני דור המבול)(בראשית ז, טז רש"י לשבר את התיבה ולהרוג את נח, מה עשה הקדוש ברוך הוא שלח אריות ודובים ושאר חיות רעות הדורסים סביב התיבה, שכל מי שהיה מבקש לשבר התיבה היו הורגים אותו הדא הוא דכתיב ויסגור ה' בעדו, וכמה דתימר אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא מה סגירה האמורה להלן של אריות אף סגירה האמורה כאן על ידי אריות. רש"י חושף בפנינו מציאות של מאבק ,חיצוני; נח היה נתון בסכנה קיומית מוחשית, והסגירה לא הייתה רק עניין של פתח התיבה אלא חומת הגנה חיה ופעילה שהקיפה אותו מכל עבר, ובכך השגיח ה' על שלום בחיר המין .האנושי ברגעי האימה ביאר: בעדו, בעד נח, כי התיבה לא הייתה חזקה לבדה, רק)(שם רבי אברהם אבן עזרא בשם ה' שהייתה סגורה. האבן עזרא מדגיש כאן נקודה מרתקת; התיבה ככלי עץ לא הייתה מיועדת לעמוד בפני כוחות המבול והלחץ האנושי, אלא רק בכוחו של הקדוש ברוך הוא

חנ תשרפ 503 503 שסגר בעדו הפכה התיבה למבצר שאינו ניתן לפריצה, ובכך הוא מבהיר כי הביטחון האמיתי .אינו טמון בחומר אלא בהשגחה ביאר: ויסגור ה' בעדו, כי נח היה ירא מן הבאים אליו)(שם רבי משה בן נחמן הרמב"ן לשבר התיבה, והשם סגר בעדו, כלומר עשה מחיצה בינו ובינם. הרמב"ן מחדד את התחושה הפנימית של נח; לא מדובר רק בנעילה פיזית, אלא ביצירת מחיצה רוחנית ופיזית בין הצדיק לבין דור דעה שביקש לפגוע בו, מה שמעיד על כך שהסגירה הייתה פעולת הצלה מפני .איומים חיצוניים ביאר: שהיה מתיירא שמא לא באו כולם, שהרי לא היה מכיר את כל סוגי)(שם החזקוני .המינים שבבריות, וכשבאו כולם ויסגר ה' בעדו, הפתח נסגר מאליו על ידי הרוח דומיה החזקוני מציע זווית פסיכולוגית; נח נותר פתוח מתוך ענווה ודאגה לכל נברא, והסגירה הייתה תהליך טבעי ומפליא שהתרחש ברגע שהתמונה הושלמה, מה שמרמז כי סגירת הדלת הייתה .גם אישור אלוהי על כך שכל המשימה הושלמה במלואה ביאר: וסגר ה' בעדו, כי לא היה ביד נח לסגור הדלת שהיה כבד מאד ולא)(שם המלבי"ם היה לו כוח לסגור, וגם לא היה יכול לסגור כי היה ירא פן יבואו עוד חיות, וגם פן יבואו אנשים להלחם עמו, וה' סגר בעדו כי הוא לבדו יוכל לסגור, כי הוא הסוגר ומגן. המלבי"ם מוסיף נדבך פיזיולוגי וריאליסטי; הדלת הייתה כה כבדה שנח לא יכול היה להניעה לבדו, והיראה מהבאים להילחם בו שיתקה את יכולת הפעולה שלו, ובכך הוא מלמד שה' אינו רק מגן, אלא .הוא הנותן את הכוח להשלים את מה שהאדם אינו יכול לבצע בכוחותיו הדלים ,לאחר שראינו את היסודות המפרשים את פעולת הסגירה כהגנה או כהשלמה אלוהית אנו ניגשים אל דבריו המעמיקים של הגאון רבי יהונתן אייבשיץ, המציב בפנינו מבט הלכתי .ומדרשי מרתק, לצד הקושיות שמתעוררות בעקבותיו ביאר: כניסתו לתיבה היה)(בראשית ז, טז הגאון רבי יהונתן אייבשיץ בספרו תפארת יהונתן בשבת ולא היה אפשר לחזק הדלת בנסרים לבל יפתח משום אדם, אמנם הקב"ה סגרו על פי נס. רבי יהונתן מעלה אפשרות שסגירת התיבה הייתה כרוכה במלאכת איסור, ולכן האדם לא .יכול היה לעשותה בשבת, והקב"ה עשה זאת בדרך נס כדי להגן על נח מבלי לחלל את השבת ואולם לענ"ד יש להקשות: והרי זה היה פקוח נפש שדוחה את השבת, ובפרט שמדובר לפני )(שם מתן תורה שעדיין לא היו מצווים על השבת, אם כן לענ"ד דבריו של רבי יהונתן אייבשיץ דחוקים. וצ"ע. זוהי הקושיה המקשה על ההסבר ההלכתי; אם אנו עוסקים בפיקוח נפש, או אפילו אם נניח שנח עדיין לא נצטווה בשמירת שבת כפי שניתנה בסיני, הרי שהתירוץ של .חוסר אפשרות הלכתית לסגור את הדלת נראה כטעון עיון מעמיק יותר : הורה לנו כי אמרו במדרש דבשביל בהמות שלא)(שם עוד ביאר רבי יהונתן אייבשיץ חטאו יש לאדם קיום בעולם הזה דכתיב אדם ובהמה תושיע ה' וא"כ אף כאן תחשוב כי היה לנח קיום בשביל בהמות והורה לנו הפסוק ויסגור ה' בעדו דזכותו הגין על הבהמות ובעבורו ;ניצלו ולא להיפך. בתירוץ זה, רבי יהונתן משנה כיוון ומעלה את השאלה מי מגן על מי

גם לנשמה מגיע אוכל 504 504 הסגירה האלוהית אינה רק טכנית או הלכתית, אלא היא הצהרה על זכותו של נח שסוככה על הבהמות, ובכך הוא מבהיר כי השגחת ה' באה להדגיש את ערכו של הצדיק שזכותו היא .שמאפשרת את המשך קיום הבריאה כולה לאחר שדנו במישור ההלכתי וההשגחתי, אנו פונים אל המבט המוסרי והחברתי המבקש לחדור אל ליבם של בני דור המבול, ולבחון את הקשר שבין הסגירה האלוהית לבין הפתח .האחרון שנשאר לאדם לשוב בתשובה ביאר: שנח ראה שאנשי דור המבול)(בראשית ז, טז רבי זלמן סורוצקין בספרו אזניים לתורה ישוב מדרכו)(כבודד לא חזרו בתשובה. עם זאת, ידע שעדיין נותרה אפשרות שאחד מהם הרעה בסתר, ללא שיבחינו בו, ועל כן לא סגר את התיבה. נח השאיר זאת להקב"ה, שיודע .מחשבות בני אדם. משראה הקב"ה, שאיש לא חזר מדרכו הרעה, סגר את התיבה הסבר זה מעניק לנו זווית מרתקת על אישיותו של נח; הוא לא נעל את הדלת לא מתוך חוסר יכולת פיזית ולא מתוך שיקול הלכתי, אלא מתוך רחמנות עמוקה ואמונה שהאדם מסוגל להתחרט גם ברגע האחרון. נח תלה את גורל העולם בסיכוי הקלוש ביותר שאולי מישהו יתעשת, ובכך הפך את התיבה ממרחב של בידוד למרחב של המתנה, שבו כל רגע .שנותר היה הזמנה לתיקון נראה לבאר כי סגירת התיבה על ידי הקדוש ברוך הוא, לאחר המתנתו של נח, מסמלת ,את הרגע שבו הצדק האלוהי פוגש את הבחירה האנושית. כל עוד היה פתח לאנושות התיבה נותרה פתוחה, ורק כאשר הוכח שאין עוד מקום לחזרה, נחתם הגורל. דברי רבי מלמדים אותנו כי האלוהות אינה ממהרת להעניש, אלא מחכה עד לקצה)(שם זלמן סורוצקין גבול היכולת, ורק כאשר אין עוד שום אופק לשינוי, היא מתערבת באופן פעיל כדי להגן על .מה שנותר מהטוב כשאנו מבקשים להתבונן בבחירה החופשית של האדם בעיצומם של משברים, אנו פוגשים ?את שאלת היסוד של הקיום: היכן נגמר כוחו של האדם והיכן מתחילה התערבותו של הבורא סגירת התיבה בידי שמיים אינה אקט של נטילת רשות, אלא היא השיא של דינמיקה עמוקה שבה הבחירה האנושית מגיעה למיצוי, ומתוך כך פורצת ועולה ההשגחה האלוהית כמרחב .של הגנה ושל חסד מבאר את הסגירה כביטוי להשגחה הפרטית המלווה את האדם גם כשהוא)(שם המלבי"ם ניצב לבדו מול העולם, ומבאר כי הבחירה החופשית של נח לא הייתה להסתגר, אלא להאמין עד הסוף בכך שהדלת תישאר פתוחה כל עוד יש סיכוי. נראה לבאר כי הבחירה החופשית במצבי משבר היא היכולת לשמור על ערנות רוחנית גם כשהמציאות סוגרת עליך; הבחירה ,של נח להישאר פתוח לדור המבול היא ביטוי לעוצמה של צדיק המאמין בכוחה של התשובה .גם כאשר כל סימני הדרך מורים על כליה מבאר כי מעשיו של האדם פועלים בעולמות)'(שער א רבי חיים מוולוז'ין בספרו נפש החיים העליונים ויוצרים מציאות חדשה, ומבאר כי הסגירה האלוהית היא תגובה ישירה לתיקון

חנ תשרפ 505 505 הפנימי שנח יצר בתיבתו. נראה לבאר כי הסגירה אינה מבטלת את הבחירה החופשית, אלא היא מעניקה לה תוקף נצחי; כאשר אדם בוחר בטוב ובאחריות כפי שעשה נח, הוא מזמין את ההשגחה האלוהית לעטוף אותו ולהפוך את פעולותיו לכלל מציאות יציבה ומוגנת שאינה .תלויה עוד במקריות של העולם האדמו"ר רבי קלונימוס קלמיש שפירא בספרו הכשרת האברכים מבאר את עוצמת הבחירה בתוך החושך, ומבאר כי הניסיון הגדול ביותר הוא לא לבחור ברע, אלא לבחור בחיים גם כשנראה שהם אוזלים. נראה לבאר כי הסגירה האלוהית מלמדת אותנו שדווקא כשאנו מגיעים לקצה היכולת האנושית בבחירה שלנו – לאחר שהתפללנו, עשינו, והמתנו ,לדור המבול – הקדוש ברוך הוא לוקח את המושכות לידיו. זוהי אינה התבטלות הבחירה אלא הרחבתה אל מישור שבו הבורא משלים את מה שהאדם, מתוך אהבתו ורחמיו, מבקש .להשיג אך כוחו אינו מגיע לשם הבחירה החופשית במצבי משבר היא אם כן המנוע שמפעיל את ההשגחה. כאשר אדם נותר נאמן לערכיו גם מול הלחץ של דור המבול, הוא יוצר את הכלי שבו הקדוש ברוך הוא בוחר לסגור את הדלת – לא כדי לכלוא את האדם, אלא כדי ליצור עבורו מרחב שבו יוכל לגדול ולהתעלות ללא הפרעות חיצוניות. זהו השיעור הגדול שנח מלמד אותנו: הבחירה שלנו .באחריות ובאמונה היא זו שגורמת לשמיים להיפתח, או להיסגר עלינו, למען הגנתנו וקיומנו לאחר שסקרנו את דברי הראשונים והאחרונים, הגיעה העת להביא את דברי גדולי .המפרשים שדנו בסיבות לסגירת הדלת, מתוך עומק התבוננותם בפרשת השבוע ביאר: כי הקדוש ברוך הוא סגר)'(בראשית, סימן ז מו"ר הגר"א וייס בספרו שו"ת מנחת אשר בעד נח כדי להראות לו כי הוא אינו לבדו בתוך התיבה, אלא השכינה מלווה אותו ומגנה עליו. נראה לבאר כי הסגירה הייתה פעולת חיבור שבה הבורא חותם את גורלו של הצדיק ,בתוך המרחב של החסד, ובכך הוא מבהיר כי השמירה על האדם אינה רק הגנה מחיצוניות אלא היא עדות לנוכחותו של ה' המקיפה את האדם מכל עבר, גם במקום שבו נדמה כי הוא .מופרד מן העולם ביאר: בהקשר למלאכת)'(הלכות שבת, כרך א הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף התיקון בשבת, כי הקדוש ברוך הוא בנס גלוי סגר את הפתח כדי להורות שגם בשעה שנראה כי האדם חייב להתערב ולעשות מעשה, ישנם מצבים שבהם הנס מלמדנו כי הבורא משלים את חסרון האדם. נראה לבאר כי זהו הלקח הנצחי לכל דור; פעמים שהקב"ה סוגר את הפתח בנס כדי ללמד את האדם ענווה, ולומר לו כי גם במלאכות שנראות כחיוניות להצלה, יש .מקום לאמונה טהורה בכך שה' מנהל את המערכה ולענ"ד נראה לבאר כי הסגירה בדרך נס מעידה על כך שהקדוש ברוך הוא רצה לחסוך מנח את הצער שבנעילת השער בפני בני דורו, שכן נח, כצדיק המלא רחמים, לא היה מסוגל לבצע בעצמו את חתימת גזר הדין על שכניו וחבריו. נראה לבאר כי הקדוש ברוך הוא, כביכול, לקח על עצמו את פעולת ה"סגירה" כדי להקל על נח את המשא הנפשי הכבד, מלמדת אותנו כי

גם לנשמה מגיע אוכל 506 506 במידת הרחמים, הקדוש ברוך הוא הוא הסוגר את פתחי הדין כדי שהצדיק יוכל להמשיך .לחיות עם לב פתוח ושבור ועוד נראה לבאר, כי הסגירה האלוהית היא ביטוי להכרה בכך שאין שום אדם יכול לעצור את הדין או להכריע את גורלו של עולם זולת בורא העולם בעצמו. נראה לבאר כי נח, על אף ,צדקותו, הבין שברגע שבו המבול יוצא לפועל, מדובר במציאות שמעבר לבחירה האנושית והסגירה באה ללמד את כל הדורות כי האחריות האנושית מסתיימת בבניית התיבה ובקיום הצו, אך את נעילת השער – כלומר את ההכרעה הסופית – יש להשאיר בידי המנהיג האמיתי .של העולם כשאנו מבקשים לתרגם את סגירת התיבה על ידי שמיים אל חיינו, אנו מגלים כי מדובר ביותר מאשר אירוע היסטורי; זוהי הנהגה קבועה בחייו של אדם המבקש לשמור על שלמותו הרוחנית. המעבר משלב הלימוד אל שלב הנפקא מינות למעשה מחייב אותנו לשאול: היכן בחיים שלנו אנו נדרשים לצעוד קדימה בבטחה, ומתי עלינו לעצור ולהמתין שהקדוש ברוך ?הוא יסגור בעדנו את הפתח .נראה לבאר כי הנפקא מינה המרכזית היא במידת הביטחון שאדם צריך לרכוש בדרכו אדם העומד לפני החלטה גורלית – מעבר מקום מגורים, שינוי קריירה, או כל הכרעה אחרת – חש לעיתים כי עליו לאחוז בכל הכוח במושכות, לסגור את כל הפינות ולנעול את כל הדלתות כדי להבטיח את עתידו. הסוגייה שלנו מלמדת כי ישנם רגעים שבהם ההשתדלות האנושית מגיעה לקיצה, וההמתנה הפעילה להתערבות שמימית היא היא המעשה הנכון. אם האדם עשה את מה שביכולתו, עליו להאמין שהקדוש ברוך הוא יחתום את המהלך באופן .הטוב ביותר עבורו, ובכך הוא זוכה לשלוות נפש שאין שום השתדלות אחרת יכולה להעניק נוסף על כך, עולה נפקא מינה נוגעת ללב בענייני החינוך וההדרכה. לעיתים אנו מבקשים "לסגור" על סביבתנו, על ילדינו או על תלמידינו, בחומה בצורה של הגנות פיזיות וכללים נוקשים, מתוך דאגה עמוקה. הלקח המשתקף מן הפרשה הוא כי בעוד שתפקידנו הוא לבנות את התיבה, כלומר להעניק כלים וערכים, הרי שפעולת הסגירה – כלומר, ההגנה האמיתית וההבטחה שהרוח תישמר בפנים והסערה תישאר בחוץ – היא פעולה שאין בידינו להשלימה .לבד, אלא עלינו להפקידה בידי הבורא בתפילה ובתקווה חריצת דין. נח נמנע מנעילת הפתח-מעבר לכך, למדנו את הערך של רחמנות ושל אי כדי להותיר פתח לתשובה. למעשה, זהו כלל ברזל בהתנהלות בין אדם לחברו: גם כשאנו מרגישים צודקים לחלוטין, וגם כשאנו רואים אדם אחר שטועה בדרכו, עלינו להותיר תמיד פתח. אל לנו למהר ולנעול שערים בפני איש, שכן הסגירה היא תפקידו של מי שרואה את לב האדם. ההלכה וההנהגה היומיומית מחייבות אותנו להחזיק את הדלת פתוחה כל עוד .קיימת תקווה, ולסמוך על ההשגחה שתדע מתי העת הנכונה לסגור ולחתום את הדברים כשאנו מעמיקים אל שורש הרעיון הטמון בפעולת הסגירה האלוהית, אנו מגלים שאין מדובר רק בטכניקה של הגנה, אלא בהגדרה מחדש של הקשר בין האדם לבוראו. המציאות

חנ תשרפ 507 507 שבה האדם בונה את התיבה במו כפיו, אך הקדוש ברוך הוא הוא הסוגר אותה, מעמידה אותנו מול עומק מושג ההשתדלות. נראה לבאר כי השתדלות אינה חתירה לשליטה מוחלטת בתוצאות, אלא היא תנועה של ציות שבה האדם מספק את ה'כלי', ואילו הבורא מספק את .’'התוכן' ואת 'החתירה ליעד נראה לבאר כי הסגירה מלמדת אותנו שדווקא ברגעי הקיצון, כאשר האדם ניצב אל מול כוחות גדולים ממנו – מבול המאיים לכלות את הכל – עליו להכיר בכך שחלקו הוא עבודה ,יסודית ומסורה. נח השקיע שנים בבניית התיבה, בתיקון עץ בעץ, בציפוי זפת ובארגון המזון ,וכל אלו היו נחוצים כדי להכשיר את התיבה להיות כלי קיבול להשגחה. אולם, ברגע המכריע כאשר המים החלו לעלות והדלת נותרה פתוחה כקריאה אחרונה לדור, התברר שהסגירה שייכת לעולם האלוהי. זהו רעיון עוצמתי: ככל שהאדם מתמסר לעשייתו בעולם הזה, כך .הוא מכין את הקרקע לכך שהקדוש ברוך הוא יחתום את פעולתו ויעניק לה תוקף של נצח ,עוד נראה לבאר כי הבחירה להותיר את הדלת פתוחה מתוך תפילה לשינוי המציאות אינה סתירה לאמונה, אלא היא שיאה. אדם המאמין שהכול בידי ה', עשוי לחשוב שאין טעם לפעול, אך נח לימדנו הפוך: האמונה מחייבת פעולה אינטנסיבית. נח לא סגר את הדלת משום שסירב לוותר על טיפת חסד אחרונה שמא מישהו יתחרט. עומק הרעיון הוא שגם במצב שבו הדין כבר נגזר, תפקידו של הצדיק הוא להיות הסנגור, לעמוד בפתח ולסרב להשלים עם החורבן. רק כאשר ה' עצמו סוגר את הדלת, אנו לומדים שגם הרצון האנושי לעצור את .הדין מוגבל על ידי דעת עליון, ובתוך גבול זה אנו מוצאים את מנוחת הנפש האמיתית הסגירה היא אפוא רגע של 'ברית'. זהו הרגע שבו התיבה הופכת מיצירה של נח לתיבה של ה', ומכאן ואילך, המציאות כולה משתנה. בתוך התיבה אין עוד חוקי טבע רגילים, אלא קיום שלמעלה מן הטבע. אנו למדים שפעולתו של הקדוש ברוך הוא בחיינו – אותה התערבות שסוגרת את הגולל על הסערה – היא הפתח לעולם חדש. כשאנו בוטחים בה' שישלים את מלאכתנו, אנו מאפשרים לו להכניס אותנו אל מרחב של הגנה מוחלטת, שבו המים שבחוץ .אמנם גועשים, אך בפנים השקט שורר, שקט של מי שיודע שה' סגר את הדלת, והוא בטוח כשאנו מבקשים לחבר את סוגיית סגירת התיבה אל נפש האדם, אנו נכנסים אל תוך הלב פנימה, אל המקומות שבהם אנו חשים את הסערות הפרטיות שלנו. כל אחד מאיתנו בונה תיבה במהלך חייו; אנו משקיעים בבניית הזהות שלנו, בפרנסתנו, בביתנו ובערכינו, אך לעיתים קרובות אנו חיים בתחושה של דריכות, מחשש שהמים יפרצו פנימה וישטפו את כל מה שבנינו. התובנה המחשבתית העולה כאן היא שהשקט הנפשי אינו נובע מהידיעה שאנו יכולים לנעול את הדלתות הרמטית, אלא מהידיעה שמישהו אחר, גדול ורחום מאיתנו, אוחז .בידית ומגן עלינו .יכול-נראה לבאר כי הנפש מוצאת מנוחה רק כאשר היא משחררת את הצורך להיות הכל .האדם המנסה לשלוט בכל פרט, שסוגר כל דלת בכוח זרועו, מוצא את עצמו מותש וחרד אולם, כאשר האדם מגיע לשלב שבו הוא אומר לבורא: אני עשיתי את שלי, בניתי את התיבה ,במידות הנכונות, הכנתי את הכלים – ומכאן ואילך אני מפקיד בידך את הסגירה, את החתימה

גם לנשמה מגיע אוכל 508 508 את ההגנה – או אז מתחולל שינוי פנימי עמוק. הנפש עוברת ממצב של הישרדות למצב של .אמונה, מהתגוננות למנוחה עוד נראה לבאר כי הסגירה מלמדת אותנו על האמון העצמי והאמון בבורא. הניסיון של נח להשאיר פתח פתוח עד הרגע האחרון מעיד על נפש שאינה אטומה, נפש שגם כשהיא נמצאת בתוך מוגנות, היא עודנה נושאת עיניים אל אלו שנמצאים בחוץ. בחיים שלנו, עלינו ללמוד לשלב בין ההגנה על גבולות הנפש – לדעת מתי לסגור את הדלת בפני דברים שעלולים להחריב את עולמנו הרוחני – לבין היכולת להישאר רגישים ופתוחים. האמונה אינה הופכת אותנו לאנשים מנותקים, אלא לאנשים שבטוחים כל כך בהגנת ה', עד שהם יכולים להעז .ולחמול, להעז ולהאמין בטוב גם כשהעולם בחוץ סוער הסגירה היא הרגע שבו ה' אומר לנפש: עד כאן. זהו הגבול שבין האחריות האנושית לבין ההשגחה האלוהית. בתוך הנפש, זהו הרגע שבו אנו מניחים לחרדות שלנו למות, ונותנים לאמונה לחיות. כשאנו מרגישים שהקדוש ברוך הוא סגר את התיבה בעדנו, אנו מבינים שאנחנו אהובים, שאנחנו שמורים, ושגם אם המבול נמשך זמן רב, התיבה שלנו היא מקום של ביטחון ושלווה. זוהי ההנהגה שדרכה אנו לומדים לא רק איך לשרוד את המשברים, אלא .איך לצמוח מתוכם, מתוך ידיעה שהמפתחות בידיים הכי טובות שיש כשאנו מבקשים לזקק את המצפן המוסרי מתוך הסוגייה, אנו מוצאים את עצמנו עומדים מול שאלת האחריות. נח, בבניית התיבה, לימד אותנו שמוסריות אינה מתחילה בתיקון .העולם כולו, אלא בראש ובראשונה באחריות האישית של האדם על סביבתו ועל משפחתו אך יחד עם זאת, הסגירה האלוהית מלמדת אותנו את הגבול העדין שבין אחריות לבין יוהרה. אדם מוסרי יודע כי תפקידו לפעול, לבנות ולהגן, אך עליו להכיר בכך שאינו השופט העליון, וכי יש רגעים שבהם עליו להניח את הדין לפני הבורא, מתוך ענווה המכירה במגבלות .הכוח האנושי נראה לבאר כי המצפן המוסרי כאן מנחה אותנו לפתח רגישות לזולת גם בתוך המוגנות .שלנו. המוסר של נח לא עצר בפתח התיבה; הוא המשיך לדאוג ולייחל לאפשרות של תשובה אנו למדים כי גם כשאדם בונה לעצמו חומות הגנה – רגשיות, רוחניות או חברתיות – עליו לוודא שהן אינן הופכות לחומות של אדישות. המצפן הפנימי קורא לנו להישאר קשובים לקולות שבחוץ, גם מתוך מקום של בטחון אישי, ולהבין שהסגירה האלוהית אינה ניתוק מן .העולם, אלא הכנה לעולם מתוקן יותר עוד נראה לבאר כי המוסר של האמונה טמון ביכולת להשלים עם המציאות מבלי לאבד את התקווה. כשאנו רואים רוע או סבל, המצפן המוסרי תובע מאיתנו להתערב, לפעול ולנסות למנוע, אך כאשר כלו כל הקיצים, המוסר מלמד אותנו לסמוך על הנהגת ה'. אין כאן השלמה פסיבית עם העוול, אלא קבלה של ההשגחה האלוהית כמרחב שבו הצדק האמיתי מתברר. האדם המוסרי שומר על ליבו פתוח לשינוי ולחסד, גם כאשר השמיים כבר סגרו את .שערי הדין, כי הוא יודע שרחמיו של הבורא גדולים מכל דמיון אנושי הבנייה המוסרית של מצפן פנימי זה מולידה אדם יציב, שאינו נסחף אחר זרמי המבול אך

חנ תשרפ 509 509 גם אינו מתבצר במגדל שן של התנשאות. זהו אדם המבין שתיבתו היא מקום של קדושה .שנועד לשמר את הטוב, אך מתוך מטרה לצאת ממנה אל עולם חדש ברגע שתגיע השעה המצפן שלנו הוא להמשיך לבנות בנאמנות, לפעול באחריות, ולהפקיד את החתימה הסופית בידי מי שאמר והיה העולם, מתוך הבנה שכל פעולה קטנה שלנו היא חלק מתוכנית גדולה .בהרבה של חסד ורחמים כשאנו נפרדים מהתיבה ומסיפור המבול, אנו לוקחים עמנו את הלקח הפשוט והעמוק ביותר לחיים: אנו עובדים, בונים ומשקיעים, אך השלווה האמיתית מגיעה כשאנו מבינים את גבולות היכולת שלנו. בכל יום אנו מתמודדים עם אתגרים, עם סערות ועם מצבים שבהם ,אנו מבקשים לשלוט בכל פרט, אך המציאות מלמדת אותנו שאחרי שעשינו את המיטב יום היא לדעת מתי להפסיק-עלינו להניח את יתרת האחריות בידי שמיים. התובנה לחיי היום לנסות "לסגור את הדלת" בכוח המחשבה והחרדה, ולהאמין שהקדוש ברוך הוא, בהשגחתו .הפרטית, ידאג לסגור את מה שצריך עבורנו, ויגן עלינו בתוך התיבה הפרטית של חיינו :עיקר העניין:עיקר העניין השאלה מדוע היה צריך הקדוש ברוך הוא לסגור את התיבה בעד נח, ולא השאירו לעשות זאת בעצמו, מולידה את היסוד העמוק ביותר בהנהגת האדם. אכן, נח השקיע את כל כוחותיו בבנייה, אך הסגירה האלוהית היא זו שחתמה את גורלו והפכה את התיבה ממבנה עץ למרחב מוגן ומקודש. היא מלמדת אותנו שהאדם פועל בעולם כבונה, כיוצר וכמשתדל, אך החתימה על המעשה – ההגנה, ההצלחה וההבטחה שהטוב יישמר – נמצאת בידיו של הבורא. כשאדם מבין שהוא שותף עם ,הקדוש ברוך הוא במעשה הבריאה, הוא מבין שהתפקיד שלו אינו לשלוט בעולם אלא לבנות לו מקום של קדושה, ולסמוך על ההשגחה שתשלים את מה שהוא אינו יכול לבצע בכוחותיו הדלים. ההמתנה של נח בפתח, והסגירה של ה' בעדו, הן המודל הנצחי לאמונה פעילה, שבה האדם עושה כל שביכולתו, אך מותיר מקום .לבורא לפעול ולהגן עליו עלינו לזכור כי הסגירה היא לא סוף הדרך, אלא תחילתה של הגנה אלוהית הדוקה על כל מה שאנו מבקשים לשמור בתוך תיבת חיינו. הידיעה שהבורא נועל בעדנו את דלתות הדין והקושי היא המפתח להשגת שלווה פנימית שאינה מתערערת .בשום סערה ?