מדוע במכת צפרדע ביקש פרעה שהצפרדעים יסורו למחר והרי ?כשיש לאדם צער הוא רוצה מיד להתפטר מזה

מושך את ידו בלי לחשוב. כאשר אדם סובל הוא צועק שדי לו עכשיו. והנה בתוך סיפור המכות, בעיצומה של מכת צפרדע, מתרחש רגע קטן אך צורם. פרעה עצמו קורא למשה ולאהרון, מודה בצערו, מבקש תפילה, וכאשר ניתנת לו האפשרות לקבוע מתי תסור המכה

העולם מכיר תגובה אחת טבעית לצער כאב מבקש הקלה מידית. כאשר אדם נכווה הוא מושך את ידו בלי לחשוב. כאשר אדם סובל הוא צועק שדי לו עכשיו. והנה בתוך סיפור המכות, בעיצומה של מכת צפרדע, מתרחש רגע קטן אך צורם. פרעה עצמו קורא למשה ולאהרון, מודה בצערו, מבקש תפילה, וכאשר ניתנת לו האפשרות לקבוע מתי תסור המכה הוא בוחר במחר. לא עכשיו. לא מיד. מחר. רגע זה מעורר אי נחת עמוקה, כי הוא סותר את .כל ההיגיון האנושי הפשוט השאלה אינה טכנית ואינה פרשנית בלבד. היא נוגעת בעומק נפש האדם. מדוע אדם המצוי בתוך סבל בוחר לדחות את הישועה. האם יש כאן טעות בשיקול הדעת. האם יש כאן משחק של כבוד. האם יש כאן מחשבה נסתרת. או שמא יש כאן תכונה אנושית עמוקה של דחיית האמת, גם במחיר כאב מיותר. התורה אינה מספרת סיפורים סתמיים, וכל מילה שנכתבה .כאן מבקשת עיון הפסוק מתאר דיאלוג קצר אך טעון. משה מציע לפרעה לקבוע את הזמן. זוהי הצעה חריגה, כמעט תמוהה. ופרעה משיב במילה אחת. למחר. אין כאן נאום, אין כאן הסבר, רק דחייה. והדחייה הזו זועקת שאלה. מדוע לא ביקש שיסורו הצפרדעים מיד. מה התרחש בלבו של פרעה באותה שעה. ומה מלמדת אותנו התורה על נפש האדם כאשר הוא נפגש עם .צער ועם אפשרות של רפואה :הפסוק המרכזי בפרשת השבוע העומד ביסוד השאלה הוא דברי התורה בפרשת וארא "ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים ממך .)ו-(שמות ח ה "ומבתיך רק ביאור תשארנה. ויאמר למחר כבר בלשון הפסוק ניכרת התמיהה. משה אינו מציע לפרעה אם להתפלל, אלא מתי. כאילו עצם ההסרה ודאית, והשאלה היחידה היא העיתוי. ודווקא כאן בוחר פרעה בזמן שאינו טבעי .למי שמצוי בצער רבנו אברהם אבן עזרא ביאר בשם רב שמואל בן חפני, שפרעה סבר שאין כאן נס אלא הנהגה טבעית על פי מערכות השמים, ולפיכך העריך שהצפרדעים עתידות להיעלם ממילא בזמן קרוב. לכן אמר למחר, כדי לבחון אם משה באמת פועל בכח אלוקי או רק יודע לחשב את זמני המערכת. לשיטה זו אין כאן בקשה תמימה אלא נסיון מחושב, ניסיון לעקוף את .הנס ולהעמידו כטבע הרמב"ן בפרושו על התורה כתב דרך פשוטה וישרה, שפרעה הבין מדברי משה כי הוא מבקש זמן קצוב, ולא העלה בדעתו כלל לבקש סילוק מיידי. לפיכך השיב למחר, כמי שנותן ,מועד קצר וסביר. משה קיבל את דבריו כמות שהם, והדגיש שדווקא משום שלא ביקש מייד .'תתעכב המכה עד המחר, כדי להבליט שאין הדבר תלוי בזמן אלא ברצון ה הרא"ש הלך בכיוון דומה וביאר שזו משמעות הלשון "התפאר עלי למתי", כלומר קבע אראו תשרפ אתה את הזמן, ומשה מוכן להעתיר מיד לזמן שייקבע. פרעה לא יכול היה לומר פחות ממחר, שהרי זמן קצר מזה אינו נחשב קציבה כלל, ועל כן בחר במחר כזמן הקצר ביותר .שיש בו משמעות .החתם סופר בחדושיו לפרשת וארא העמיק וכתב שמעשה זה אירע ביום השביעי למכה פרעה הכיר שמכת דם נמשכה שבעת ימים, וסבר שכך גם כאן, ושאין כח ביד משה להאריך את המכה מעבר לזמנה הטבעי. לכן ביקש למחר, מתוך מחשבה שהמכה תיפסק ממילא היום, ומשה לא יוכל לקיים את דבריו. בכך ביקש להפריך את שליחותו של משה. ואכן .חידוש היה, שנמשכה המכה יום נוסף על פי תפילת משה הישמח משה האריך בביאור עמוק ויסודי, שפרעה ביקש למעט ככל האפשר בקידוש שם שמים. אילו היתה המכה סרה מיד לאחר התפילה, היה הדבר מוכיח בעליל שכח התפילה הוא שהסיר אותה. לפיכך ביקש למחר, כדי שיוכלו הבריות לומר שהמכה סרה מאליה ולא מחמת תפילה. משה השיב לו כדבריך, כדי שגם פרעה עצמו יכיר שאין זה מקרה ואין זה טבע, אלא .יד ה' הפועלת בדיוק לפי הדיבור, ובכך יתקדש שם שמים גם בעיני מי שמבקש להסתירו לאחר שהתבארו דברי הראשונים והאחרונים על פשוטו של מקרא, יש לעיין כיצד עומדת הנהגה זו של פרעה לאור דברי חז"ל בסוגיות הש"ס, העוסקות ביחס האדם אל הייסורים, אל .הנס ואל דחיית הישועה אמרו חז"ל שאם רואה אדם שייסורים באים עליו יפשפש)(דף ה ע"א בגמרא במסכת ברכות במעשיו, ואם פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, ואם לא מצא בידוע שייסורים של אהבה הם. מבואר מדברי הגמרא שהתגובה הטבעית של אדם לייסורים היא חיפוש סילוקם, בין על ידי תשובה בין על ידי קבלת הדין, אך אין מציאות של אדם שמבקש להאריך את ייסוריו .מרצונו, אלא אם כן יש כאן שיקול זר או תפיסה מעוותת של המציאות מצינו דוגמה לאדם המבקש לדחות את האמת אף)(דף קיא ע"א ובגמרא במסכת סנהדרין ."במחיר של סבל, בדור המדבר, שנאמר בהם "וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי ופירש שם רש"י, שלא ביקשו לברר את האמת אלא להעמיד את הנהגת ה' כעניין מקרי או טבעי. דפוס זה חוזר עצמו אצל פרעה, המבקש לדחות את הסרת המכה כדי שתוכל להתפרש .כהתפתחות טבעית ולא כהיענות לתפילה נאמר שאין הקדוש ברוך הוא עושה נס לחינם, אלא אם כן)(דף נה ע"א ובמסכת עבודה זרה יש בו צורך ללמד או להעמיד יסוד באמונה. ומכאן יש להבין, שכאשר פרעה מבקש זמן, אין זה רק מועד טכני אלא ניסיון להפקיע את הנס ממשמעותו החינוכית. משה רבינו, בהסכמתו .לדבריו, הופך את הזמן עצמו לכלי של נס, כך שגם הדחייה נעשית הוכחה להשגחה מסופר על נחום איש גם זו, שכל מה שהיה בא עליו היה אומר)(דף כה ע"א ובמסכת תענית גם זו לטובה. חז"ל מלמדים שצדיק רואה בייסורים אמצעי לגילוי רצון ה'. לעומתו, רשע כפרעה רואה בייסורים מטרד בלבד, אך גם כשהוא מבקש סילוקם, הוא עושה זאת באופן .שמשרת את כפירתו, לא את הכרת האמת גם לנשמה מגיע אוכל , שנמנו שם דברים שנבראו בין)(דף נד ע"א עוד יש להעיר מדברי הגמרא במסכת פסחים השמשות, והם מגלים שהטבע עצמו משועבד לרצון ה'. פרעה, באומרו למחר, מבקש למסגר .את הצפרדעים בתוך מחזור טבעי, ואילו משה מוכיח שהזמן עצמו נתון ביד הדיבור האלוקי מתוך דברי חז"ל הללו מתברר, שאין שאלת "למחר" שאלה טכנית של זמן, אלא עימות בין .שתי תפיסות. תפיסה אחת, המבקשת להותיר פתח להסבר טבעי, גם במחיר של סבל נוסף .ותפיסה שנייה, המעמידה את הנס כגילוי רצון ה' שאינו תלוי לא בטבע ולא בנוחות האדם לאחר שנתבארו דברי המקרא, דברי הראשונים ודברי חז״ל בעומקם, יש מקום להעמיד נפקא מינות ברורות העולות מן הנהגת פרעה ומאופן תגובתו לייסורים, ולהבין כיצד הדברים .מתורגמים להנהגה, לאמונה ולבירור דרכי האדם בעמידתו מול צער וניסיון מן הדברים עולה נפקא מינה ראשונה ביחס לאדם הנתון בצרה ובייסורים, האם מותר לו או ראוי לו לדחות את בקשת הישועה מתוך שיקולים זרים, כגון רצון לבחון, להעמיד במבחן או לצמצם את משמעות הנס. מפרשת השבוע מתברר שדחייה כזו אינה הנהגה תמימה, אלא עשויה לנבוע מרצון לטשטש את יד ה' ולהפוך את הישועה לאירוע טבעי. ממילא, במקום שאדם דוחה תפילה או בקשת סיוע אלוקי לא מתוך שיקול של קבלת הדין אלא כדי להימלט .מהכרה בריבונות ה', יש בזה פגם עמוק באמונה נפקא מינה שנייה נוגעת לשאלת קידוש השם. מן הישמח משה מבואר שזמן הישועה עצמו יכול להיות כלי לקידוש שם שמים או חלילה להפכו. כאשר הישועה באה מיד, מתגלה כח התפילה באופן גלוי. כאשר היא נדחית, יש מקום לערפול. ומכאן יש ללמוד שבמקומות שבהם יש חשש לחילול השם או לטשטוש הנהגת ההשגחה, יש מעלה מיוחדת בבקשת .ישועה גלויה וברורה, אף אם הדבר כרוך בהודאה גמורה בתלות האדם בבוראו נפקא מינה שלישית עולה ביחס לניסיון האמונה. פרעה אינו מבקש למחר מחמת סבלנות או איפוק, אלא מחמת ניסיון להעמיד את משה ואת שליחותו במבחן. מכאן יש ללמוד שבקשת אותות ודחיות אינה תמיד בירור אמיתי אלא לעיתים בריחה מן האמת. אדם המבקש שוב ושוב לדחות הכרעה רוחנית בטענה שיבחן זאת מאוחר יותר, עלול להימצא הולך בדרכו .של פרעה ומתוך כך נפתחת הרחבה רעיונית רחבה. התורה מלמדת כאן שהייסורים עצמם אינם רק עונש אלא שפה. הם פונים אל האדם ודורשים תגובה. השאלה אינה רק מתי יסתיימו, אלא כיצד האדם מפרש אותם. פרעה מפרש את המכה כתקלה זמנית שניתן לנהל אותה, לקבוע לה לוח זמנים, ולשלב אותה בתוך תפיסת עולם סגורה. משה מציג תפיסה הפוכה, שבה גם .הזמן עצמו משועבד לרצון ה', ואין לאדם שליטה אלא בבחירתו להיכנע או להתעקש ובהרחבה מחשבתית נוספת, מתברר שמחר הוא מושג מסוכן. המחר של פרעה אינו תקווה אלא דחייה. הוא אינו מבטא אמון אלא התחמקות. פעמים רבות האדם אומר מחר לא מפני שאין ביכולתו לפעול היום, אלא מפני שהיום מחייב אותו לשנות, להודות, להתבטל. התורה .מזהירה כאן מפני מחר כזה, מחר שמאריך את הצער ומקהה את ההכרה אראו תשרפ ובהרחבה מוסרית מתחדד הלקח. אדם שנמצא בצרה ובידו לפנות אל ה' מיד, אך בוחר להמתין כדי לשמור על כבודו, על דימויו או על שליטתו, דומה לפרעה יותר משהוא דומה למאמין. גדולתו של אדם אינה ביכולתו לדחות כאב, אלא ביכולתו להודות באמת ברגע .הכאב עצמו ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: יש מקרים שבהם הייסור נמשך לא מפני שאין רפואה, אלא מפני שהאדם מבקש לדחות את ההכרה. יש מצבים שבהם אמירת מחר אינה זהירות אלא בריחה. יש זמנים שבהם בקשת ישועה מיידית אינה חולשה אלא אמונה. ויש .רגעים שבהם עצם העיתוי של התפילה והבקשה הוא המבחן האמיתי של האדם :עיקר העניין:עיקר העניין .מכת צפרדע מלמדת שלא רק עצם הישועה היא גילוי שם שמים, אלא גם זמנה פרעה ביקש לשלוט בזמן כדי לשלוט במשמעות, ומשה הראה לו שהזמן עצמו נתון .ביד ה'. האדם העומד בצרה נבחן לא רק במה שהוא מבקש, אלא מתי הוא מבקש .האם הוא מבקש עכשיו מתוך הכנעה, או דוחה למחר כדי שלא ייאלץ להכיר היום ובין עכשיו למחר נמדדת לא רק אמונתו של פרעה, אלא אמונתו של כל אדם .העומד לפני קונו