?מדוע הקשת היא זכירת ברית שלא יבוא מבול, והרי לראות קשת זה דבר טבעי ודבר יום ביומו

?דבר טבעי ודבר יום ביומו הנה מופיע לו האות בשחקים. רסיסי גשם עוד תלויים באוויר, השמש מתחילה לבקוע מבעד לעננים הכבדים, ופתאום, כאילו מתוך ריקמה עדינה, נפרשת קשת מרהיבה של

מדוע הקשת היא זכירת ברית שלא יבוא מבול, והרי לראות קשת זה ?דבר טבעי ודבר יום ביומו הנה מופיע לו האות בשחקים. רסיסי גשם עוד תלויים באוויר, השמש מתחילה לבקוע מבעד לעננים הכבדים, ופתאום, כאילו מתוך ריקמה עדינה, נפרשת קשת מרהיבה של צבעים על פני הרקיע. המראה הזה, המצית את הדמיון, מעורר בלבנו תחושה עמוקה של תקווה, שקט אחרי הסערה, שמש המנצחת את ענני המבול. אולם, אל מול הפלא הזה, ניצבת

חנ תשרפ 729 729 השאלה המנקרת בלב, תהייה המלווה אותנו מאז ימי נח. התורה מלמדת אותנו כי הקשת היא סימן לברית, אות לאלוקים שזוכר ומבטיח כי לא ישוב עוד מבול לשחת הארץ. אך .מנגד, החושים שלנו והמבט הטבעי, מלמדים אותנו כי מדובר במציאות פיזיקלית מובהקת כל אלו מתחברים- חוקי האופטיקה, זווית השבירה, השמש המשתקפת מול טיפות המים יחדיו לכדי מופע טבעי שחוזר על עצמו במחזוריות קבועה. אם הקשת היא תוצאה של סיבה ותוצאה, של חוקי הטבע שנקבעו מבראשית, כיצד יכול דבר שהוא טבעי במהותו, תולדה של חוקי הפיזיקה, להיות סימן לברית נצחית וייחודית? האם ברית מותנית באות טבעי, או שמא יש בקשת משהו שונה בתכלית ממה שעינינו רואות? השאלה הזו מזמינה אותנו להיכנס אל תוך הדיון העמוק הזה, ולנסות להבין היכן עובר הגבול בין הטבע לבין האות, וכיצד העולם .כולו הופך להיות שפה שבה מדבר הבורא אלינו נפנה עתה אל המקורות בפרשת השבוע, ננסה להאזין לדברי התורה המשרטטים את ברית הקשת בפרשת נח. נאמר: "ויאמר אלוהים זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם ובין כל .נפש חיה אשר איתכם לדורות עולם. את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן. וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר. והיתה הקשת בענן וראיתיה .)טז-(בראשית ט, יב "לזכור ברית עולם בין אלוהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ פסוקים אלו הם היסוד לדיוננו, שכן התורה מציגה כאן את הקשת לא רק כתופעה, אלא כחותם של ברית נצחית בין הבורא לעולמו. המפרשים עמדו על האופן שבו הטבע מתגייס .לשרת את דברו של הקדוש ברוך הוא, ומבארים כיצד אות טבעי הופך למסר רוחני כתב: את קשתי נתתי בענן. כצורת הקשת של מלחמה, שאין לה מיתר)(בראשית ט, יג רש"י .לצד מטה, שהיא מורה שאיני מראה פנים זעומות להשחית, אלא מראה להם סימן של שלום ביאור דבריו הוא שהקשת, שהיא כלי מלחמה ללא מיתר, מסמלת את המצב שבו ה' אינו משחית את העולם, אלא מראה אותות של שלום וסליחה, ובכך הוא הופך את הטבע לכלי .המבטא רחמים כתב: נתתי בענן. דרך העולם, כי השמש תזרח בגבורה)(בראשית ט, יג רבי אברהם אבן עזרא על ענן מלא מים, תתהפך הקשת. ואמר השם, כי זאת הקשת היא אות לברית, כאילו אמר ,השם, כי בכל פעם שאראנה, אזכור בריתי. ביאור דבריו הוא שהקשת היא אכן תופעה טבעית ,אך העובדה שהיא מופיעה לאחר המבול והופכת לאות, היא רצונו המיוחד של הבורא .המשתמש בטבע כאמצעי לקיום הבטחתו כתב: וטעם את קשתי נתתי בענן. כי דרך המלחמה שיהיו הלוחמים)(בראשית ט, יג הרמב"ן מראים קשתותיהם לפני המלכים, וכן אמר הקדוש ברוך הוא, הנה שמתי קשתי בענן, להורות כי אין עוד רצון להילחם בכם. ביאור דבריו הוא שהקשת היא סמל להסרת כלי המלחמה האלוהיים, וכשהיא מופיעה, היא מעידה על כך שהעולם נשמר מפני פורענות, ומדגיש את .ההיבט של הברית כהבטחה לשלום ביאר: את קשתי נתתי בענן. מיום הבריאה שמתי אותו בטבע, ועתה)(בראשית ט, יג הספורנו

גם לנשמה מגיע אוכל 730 730 אקבענו לאות ברית. ביאור דבריו הוא שאין כאן חידוש של טבע חדש, אלא מינוי של דבר קיים להיות אות ומופת לברית הקדושה, ובכך הוא מאיר את עינינו שהטבע כולו מכוון .מראש לתפקידו זה . תרגם: ית קשתי יהבית בעננא, ותהי לאת קים ביני ובין ארעא)(בראשית ט, יג תרגום אונקלוס התרגום מדגיש את הפן של הברית הניצבת והקבועה, כשהאות הוא הראיה המוחשית לקשר .שבין השמיים לארץ . הוסיף: ויהי קשתא בעננא ואחמינה ואדכר קימא דעלמא)(בראשית ט, יג תרגום יונתן ,התרגום מבאר את ההיבט של הזכירה האלוהית, שבה האות גורם כביכול לזכירת הברית והוא מעמיק את ההבנה שגם אם הטבע פועל כסדרו, הוא משמש ככלי המביא לידי ביטוי .את ההשגחה ביאר: את קשתי נתתי בענן. כי הקשת היא שבירת אור השמש)(בראשית ט, יג הכלי יקר בטיפות המים, והיא מורה על כך שהשמש – שהיא אורו של עולם – משתקפת בעולם ,המעשה. ביאור דבריו הוא שהאות הוא ההוכחה לכך שאור האלוקות אינו מנותק מהעולם .אלא הוא נוכח ופעיל בתוך הטבע, ומבטיח את קיומו נכנסים אנו אל עומקן של דברים דרך דברי חז"ל הקדושים, המבקשים להאיר את עינינו על משמעותה של הקשת לא רק כתופעה אופטית, אלא כסימן רוחני המעיד על מצבו הרוחני של הדור. חז"ל מלמדים אותנו כי המבט אל הקשת אינו פעולה טכנית, אלא כניסה לתוך .מערכת יחסים של יראה וכבוד כלפי השכינה השורה בעולם מובא המעשה המפורסם ברבי יהושע בן לוי, ששאלו)(דף עז עמוד ב בגמרא במסכת כתובות ,אותו אם נראתה קשת בימיו. הגמרא שם מדייקת שהשאלה הייתה על ימים ולא על לילות וכי השאלה אם נראתה קשת היא עדות על צדקותו של אותו הדור. ההסבר הישיבתי הפשוט הוא שקשת המופיעה ביום, בשעה שהגשם יורד, היא עדות לכך שהעולם מתנהל בדרכו הטבעית, אך אם היא מופיעה בצורה חריגה או אם הצדיק אינו זקוק לה, הרי זה סימן למצב רוחני נעלה. דברי הגמרא כאן פותחים צוהר להבנה שהקשת אינה רק אות פיזי, אלא אות .שנוכחותו או העדרו מעידים על הזכות של הדור להגן על עצמו ללא צורך באות חיצוני . מובא: כל המסתכל בקשת, ראוי לו שלא בא לעולם)(דף טז עמוד א בגמרא במסכת חגיגה דברי הגמרא שם מוסיפים ומרחיבים: שכן נאמר כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה'. ההסבר הישיבתי לחידוש הגדול הזה הוא שהקשת היא בבואה של דמות כבוד השכינה, ומשום כך המבט בה הוא מעין מבט אל מקום שאינו מיועד לבני אדם. רש"י שם מפרש שאין זה משום שאסור להסתכל במעשה ידיו של הקב"ה, אלא משום שהקשת היא דמות המייצגת את כבוד השכינה, ועל כן ההסתכלות בה נחשבת לחוסר כבוד. מכאן אנו למדים שגם אם הטבע יוצר את הקשת, הרי שהיא טעונה .במשמעות רוחנית כבירה שאינה ניתנת להסבר במונחים מדעיים בלבד מובא הדיון על הברכה שיש לברך על ראיית)(פרק ט הלכה ב בתלמוד ירושלמי במסכת ברכות

חנ תשרפ 731 731 הקשת. הדיון שם מדגיש את ההכרה בברית שבין הקב"ה לעולמו. הביאור הוא שהברכה היא לא על התופעה הטבעית, אלא על הזיכרון של הברית שנעשתה עם נח. חז"ל מלמדים אותנו שהקשת היא תזכורת מתמדת לקיומו של העולם מכוח חסדו של הבורא, וכל ברכה עליה .היא חיבור מחדש של האדם להשגחה הפרטית המלווה את העולם מאז ימי המבול מתוך דברי חז"ל אלו אנו מבינים כי הקשת אינה תופעה שניתן להסתכל בה בדרך אגב, אלא היא אובייקט רוחני המקשר בין השמיים לארץ, וכל הופעה שלה דורשת מאיתנו התבוננות .פנימית על הברית שאנו שותפים לה ניגשים אנו עתה אל שולחנם של הראשונים, אותם ענקי הרוח המבקשים לגשר בין המציאות הטבעית לבין ההבטחה האלוקית, ומעמידים בפנינו את היסודות לכל העיסוק המאוחר יותר בסוגיית הקשת. הראשונים, בדרכם הייחודית, אינם רואים סתירה בין חוקי הטבע לבין כוונת הבורא, אלא משלימים ביניהם בהרמוניה מופלאה, ומלמדים אותנו כיצד .הבורא יתברך משתמש בטבע ככלי להעברת מסרים כתב: ושמא תאמר שקשת בענן היא תולדת המטר והשמש, והיא)(בראשית ט, יג הרמב"ן דבר טבעי, על כן אמר לא נאמר את קשתי אתן בענן אלא נתתי בענן, פי' קשתי שכבר נתתי מששת ימי בראשית אני מיעדו עתה שיהי' לכם לאות ברית, שבאותה שעה יזכור ה' הברית. ביאור דבריו הוא שהקשת היא אכן מציאות טבעית שנבראה מראשית הבריאה כחלק מחוקי העולם, אך ברית השם היא בכך שהוא מייעד את התופעה הקיימת הזו לשמש כסימן מיוחד, כחותם של הבטחה. המופת אינו בשינוי הטבע, אלא בכך שהקב"ה קובע שברגע הופעת הקשת, הוא מביט בה כביכול וזוכר את בריתו, והדבר הופך לאות עבורנו .שהעולם מוגן בחסדו כתב: וטעם הקשת, כי כן מנהג השמש, כי תזרח כנגד)(בראשית ט, יג רבי אברהם אבן עזרא עננים מלאים מים, אז תראה הקשת. וזה האות, כי לא ישוב המים למבול. ביאור דבריו הוא שהקשת היא תופעה טבעית לחלוטין הנגזרת מחוקי השמש והמים, והאות אינו בשינוי חוקי הטבע, אלא בכך שקביעת הטבע להיות כזה היא עצמה הסימן לכך שהעולם יתקיים, שכן .לו היה רצון להחריב את העולם כפי שהיה במבול, לא היו תנאים אלו מתקיימים כסדרם נכנסים אנו עתה אל דבריהם של האחרונים, אותם חכמים המאירים את הסוגיה באור חדש, ומחברים את הבנת הטבע לתוך מסגרת של יראת שמיים ואמונה. הם אינם מסתפקים בתיאור העובדתי, אלא מחפשים את המשמעות הפנימית של כל אות ואות, ומלמדים אותנו .כיצד להסתכל על העולם בעיניים של מאמין כתב: אף שהקשת הוא בטבע, מכל מקום לא היה נראה)(תורת העולה, חלק ב, פרק ד הרמ"א ,הקשת אם היו זכאין, כי אי אפשר לפי הטבע הקשת, אלא כשירד המטר ביום והחמה זורחת ואילו היו זכאין לא היה יורד המטר ביום אלא בלילה בשעה שבני אדם בביתם, כמו בלילי שבת. ביאור דבריו הוא שהקשת הופכת להיות עדות למצבו הרוחני של הדור. כשהדור אינו במדרגה העליונה שבה הגשם יורד רק בלילה, הטבע פועל כסדרו ומוליד קשת, והקשת .היא עצמה האות לכך שהעולם מתנהל בחסד אלוקי אף על פי שאיננו זכאים למצב השלם

גם לנשמה מגיע אוכל 732 732 כתב: עפ"י מה דאיתא בגמרא במסכת)(פרשת נח, הגה תורה אור הכהן הגדול מאחיו השל"ה שבת ל"ב א', כי יפול הנופל ממנו דברים כ"ב ח' ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית, שהרי לא נפל והכתוב קראו נופל, אלא שמגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. ומאחר שכן הוא שקרא הדרות מראש וידע מעשיהם ופורענותם, על כן המציא הקדוש ברוך הוא וברא זו הטבע להיות הקשת, כי אז בעמדו בעת עמדו מימי נח ואילך, יורה הברית הזה שהם חוטאים, והקדוש ברוך הוא נאמן בבריתו שלא יהיה עוד מבול. ביאור דבריו הוא שהקשת לא נבראה כהפתעה, אלא היא תוכנית אלוהית מראשית הבריאה, שנועדה לתת לאדם סימן .שגם אם מעשיו אינם מושלמים, השם נאמן בבריתו ומגן על העולם חידש: נוכל לומר, שהגם שהוא דבר טבעי, בהיות חלק ארץ)(שם הכהן הגדול מאחיו השל"ה אחת גשומה וחלק שכנגדו השמש בגבורתו, אלמלא החטא הנוטל כח העליונים ותחתונים בזכותם ובהירתם, לא היה עושה רושם גשמיי כזה. נמצא, עשיית רושם גשמיי, סימן השתנות על ידי מעשינו כח וחיות עליוני, ונעשה כח גופני מקבל שינוי והשתניות ומקריות. ביאור דבריו הוא שהקשת היא עדות לכך שמעשי האדם משפיעים על המערכות העליונות, וזהו .עיקר אמוני – הכוח שלנו להשפיע על המציאות המוחשית דרך המעשים שלנו פירש: עפ"י מה שבאיתא בזוה"ק שישנם)(יערות דבש, חלק א, דרוש י"ב הגאון רבי יונתן אייבשיץ שני סוגי קשת, הקשת הטבעי שמשתקף בעצמו מע"פ המים, וקשת בגוון תכלת, שתכלת מלשון תכלא וכליון, וע"י זכירת הברית נהפך לתכלית טוב. ביאור דבריו הוא שקיימת מדרגה של קשת המורה על הדין, אך כאשר הקדוש ברוך הוא זוכר את הברית, הצבעים משתנים .והופכים את הדין לחסד ותכלית טובה ביאר: שאף שהוא דבר ע"פ הטבע עם כל זה ניתן הראות)(פרשת נח הגאון בעל דברי שאול ענין הטבע הזה לאות טוב שלא יביא הקדוש ברוך הוא מבול ושעל כן לא נאמר את קשתי אתן בענן אלא נתתי בענן פירוש קשתי שכבר נתתי מששת ימי בראשית אני מיעדו עתה שיהיה לכם לאות ברית. ביאור דבריו הוא שהקשת היא חלון הזדמנויות לראות את הטבע .לא ככוח עיוור, אלא כנושא דגל של רחמים אלוקיים נעלה עתה אל דבריהם של גדולי הדורות האחרונים, המעמיקים לחשוף את הקשר שבין המציאות הטבעית לבין ההנהגה האלוקית, ומלמדים אותנו כיצד להביט על הקשת בעיניים של אמונה יוקדת. הם אינם מסתפקים בתיאור העובדתי של התופעה, אלא פורשים בפנינו את היריעה הרוחנית העמוקה הטמונה בה, ומאירים את הדרך כיצד לחיות מתוך חיבור .מתמיד אל בורא עולם, גם בתוך עולם של חוקי טבע קבועים ביאר: כי אנו)(חלק ו, או"ח סימן לה הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר מברכים על הקשת זוכר הברית, משום שאף שהעולם מתנהל בטבע, הרי שהקב"ה הנהיג את הטבע כך שתופעה זו תופיע כסימן, והברכה אינה על עצם הטבע אלא על ההשגחה המלווה את הטבע ונותנת לו משמעות של ברית. ביאור דבריו הוא שהברכה היא הדרך שלנו להכיר בכך שגם בתוך עולם של סיבה ותוצאה, יש יד מכוונת שמשתמשת בטבע כדי

חנ תשרפ 733 733 להעביר מסר של נאמנות וחסד לאנושות, ומכאן שהתופעה הטבעית הופכת למפגש אישי .עם הבורא שזוכר את בריתו כתב: מה שנאמר שאין להסתכל)(חלק ט, סימן קמה מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי בקשת, הוא משום שקשת זו היא מראה דמות כבוד ה', וכאשר אדם מתבונן בה הוא מתבונן במה שלמעלה מהשגתו, ולכן עליו לעשות זאת מתוך יראה וחרדת קודש, ולא כמי שמתבונן במופע טבעי גרידא. ביאור דבריו הוא שההסתייגות של חז"ל מההסתכלות בקשת אינה ,נובעת מאיסור אסתטי, אלא מהצורך להפנים שהקשת היא עדות לנוכחות השכינה בעולם ,וכל התבוננות בה צריכה להיות מלווה בהכרה שהבורא קרוב אלינו ומשגיח עלינו בכל עת .ולכן יש לנהוג בה בכבוד הראוי למראה שכינה ביאר: כי הקשת היא עדות לכך שהעולם מתקיים)(פרשת נח מו"ר הגר"א וייס במנחת אשר בחסד בלבד, ולא מכוח הדין, ולכן כאשר הקב"ה מראה את הקשת, הוא מראה לעולם שהוא אינו פועל לפי מידת הדין הקפדנית שהייתה ראויה להחריב את העולם במבול. ביאור דבריו הוא שהקשת היא סימן של סבלנות אלוקית, והיכולת שלנו לראות בה אות היא ההוכחה לכך שאנו חיים בתוך מרחב של רחמים, המאפשר לנו לתקן את מעשינו מבלי לחשוש שהטבע יכלה אותנו, כיוון שהבורא בחר בברית של קיימא שאינה תלויה במעשים חיצוניים בלבד .אלא בחסד המשתקף בטבע כשאנו מבקשים לתרגם את תובנות הסוגיה אל מרחב המעשה, אנו מגלים כי הקשת אינה רק נושא לעיון אלא הדרכה מעשית לחיים. ההלכה מבקשת מאיתנו לקחת את התופעה הטבעית הזו ולהפוך אותה לאירוע של חיבור, של הכרה ושל הודיה, ובכך היא מעצבת את .הדרך שבה אנו ניגשים אל העולם כולו פסק: הרואה את הקשת צריך לברך)(או"ח, סימן רכט, סעיף א מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו. ביאור הדברים הוא שהלכה זו קובעת כי הקשת אינה תופעה גרידא אלא הזמנה אקטיבית ליצירת קשר עם הבורא, ובכל פעם שאנו פוגשים בטבע, עלינו להכריז ולהוציא אל הפועל את תודעת הברית .המלווה אותנו בכל יום, ולהפוך את הראייה לברכה ביאר: כי הברכה היא רק בראייה של הקשת, ואין לחפש אחריה)(שם, סעיף ב המשנה ברורה בכוונה, משום שאין להסתכל בה יותר ממה שצריך משום כבוד השכינה. ביאור הדברים הוא שחיי היום יום שלנו צריכים להיות מאוזנים – מצד אחד הכרה באותות ובחסדי ה', ומצד שני יראת כבוד המונעת מאיתנו להפוך את הקדושה למחזה ראווה, אלא להישאר בתוך גדרי .הענווה והצניעות, מתוך ידיעה שהעולם הוא מקדש הנפקא מינה המעשית לחיים היא שהאדם מאמץ לעצמו מבט של ברית. כאשר אנו רואים את הטבע פועל, איננו אומרים ככה זה בטבע, אלא אומרים ה' זוכר את בריתו. זוהי דרך חיים של ביטחון. אדם שחי כך אינו מפחד מהקושי, כי הוא יודע שגם אם יש עננים, גם אם יש גשם וסערה, ה' קיים במאמרו וזוכר את בריתו. השגרה שלנו הופכת להיות רצופה בהכרת

גם לנשמה מגיע אוכל 734 734 הטוב, והטבע כולו, על כל תהפוכותיו, הופך להיות כלי שרת להזכיר לנו שהקדוש ברוך הוא .לא עזב את עולמו, אלא הוא נוכח בתוך כל תהליך ותהליך, מגן ושומר עלינו באהבה כשאנו מעמיקים בסוגיה זו, אנו ניצבים בפני הבנה רעיונית רחבה הרבה יותר ממה שנראה במבט ראשון. הרעיון העולה הוא כי הקשת מהווה את גשר החיבור האידיאלי בין עולם החומר לעולם הרוח. הטבע עצמו, כפי שאנו מכירים אותו, פועל על פי חוקים קבועים :ונוקשים, כביכול ללא התערבות אלוקית גלויה. אך הופעת הקשת מלמדת אותנו סוד נורא .הטבע אינו ישות מנותקת, אלא שפת התקשורת של הבורא עם נבראיו , כתב: כי הקשת מורה על כך שהטבע עצמו, בשיא כוחו וחוקיותו)(בראשית ט, יג הכלי יקר ,אינו אלא לבוש לדבר ה'. כאשר השמש, שהיא הכוח המניע את הטבע, פוגשת את המים שהם החומר המכניע, נוצר הקשת. ביאור הדברים הוא שהקשת היא הנקודה שבה החומר פוגש את הרוח, והיא מלמדת אותנו שהעולם הזה אינו הפקר, אלא עולם שבו ה' שותל את .הבטחותיו בתוך הריאליה היומיומית הרעיון המזוקק כאן הוא שהברית אינה מגיעה להחליף את הטבע, אלא להאיר אותו מבפנים. אילו הייתה הברית עומדת בניגוד לטבע, היינו חיים בתחושה שהעולם הטבעי הוא נחות או חסר קדושה. אך כאשר הבורא בוחר דווקא בחוקי הטבע כדי להעביר את :המסר של הברית, הוא מקדש את המציאות כולה. הבנת עומק זה משנה את תפיסת עולמנו אנו מבינים שההשגחה האלוקית אינה מתבטאת רק בשידוד מערכות ובניסים גלויים, אלא בעיקר בניהול המדויק של מערכות הטבע עצמן, המכוונות על ידי רצון עליון להבטיח .את קיומנו .התובנה המחשבתית מתוך כך היא שאין צורך לברוח מהמציאות כדי למצוא את האלוקות המקום שבו אנו חיים, עם כל המגבלות והחוקים הפיזיקליים שלו, הוא המקום המדויק ,שבו ה' פוגש אותנו. הקשת מזכירה לנו שגם ברגעים שבהם נראה לנו שהטבע פועל כסדרו והקשיים הגשמיים נערמים כעננים, השמש האלוקית נמצאת שם, מחכה לרגע הנכון להפוך את האתגרים הללו לסימנים של תקווה ושל נאמנות. הברית הופכת את העולם לבית, למקום .שבו אנו יכולים לחוש את חיבוקו של הבורא מתוך השגרה עצמה כאשר אנו מעתיקים את סוגיית הקשת אל הנפש פנימה, אנו פוגשים את הדינמיקה שבין המציאות הגשמית שלנו לבין האור האלוקי המבקש לחדור לתוכה. האדם מורכב מחומר ומרוח, ובכל יום הוא מתמודד עם עננים – עם קשיים, עם שגרה שוחקת, עם מציאות שנראית אפורה ונטולת ניסים. הסוד הגדול שגילינו הוא שהאות אינו חיצוני, אלא תודעתי. השפת אמת בפרשת נח ביאר: כי הקשת היא החיבור שבין השמיים לארץ, וזהו כוחו של האדם, שעל ידי מעשיו הוא יכול להמשיך את אור השכינה לתוך עולם העשייה. ביאור הדברים הוא שהאדם נדרש להיות כמראה הקשת, המגשר בין הקדושה לבין המציאות, ובכך הוא הופך את כל .עולמו למשכן עבור השכינה החיבור לאמונה מתחיל בהבנה שהקשת הפנימית שלנו – היכולת שלנו לראות את הטוב גם

חנ תשרפ 735 735 ,בתוך המשברים – היא הוכחה לברית החיה בתוכנו. כאשר האדם נושא את עיניו אל העננים הוא אינו מחפש רק את הפלא, אלא מחפש את התזכורת. האמונה אינה דורשת שנחיה מחוץ לעולם, אלא שנלמד לזהות את רחמי השם בתוך כל פרט מהטבע. העבודה המוסרית כאן היא להיות מסוגלים להפוך את האכזבה לתקווה, את הקושי להזדמנות של חיבור, כפי שהקשת הופכת את טיפות המים – שהן כביכול מסך של הסתרה – ליופי של צבעים המעידים על .האור שמעבר הנהגת האדם צריכה להיות כזו שתמיד תזכור את הברית. אדם שחי מתוך הכרה שהעולם אינו פועל כסדרו במקרה, אלא מכוח הבטחה עליונה, הופך להיות אדם רגוע יותר, בטוח יותר. הוא יודע שגם אם הוא עובר סערה, יש לו "קשת" פנימית, יש לו הבטחה שמימית שמלווה אותו. זוהי יציבות הנפש – לדעת שהעולם הוא מקום בטוח, מקום שבו השם זוכר את בריתו עם כל נפש חיה, ובוודאי איתנו, בניו האהובים, שמבקשים להידבק בדרכיו. כשאנו זוכרים זאת, אנחנו מפסיקים לפחד מהעננים ומתחילים להמתין בציפייה דרוכה לאות של .אור שיבקע מתוכם ניגשים אנו אל המרחב המוסרי, אל המצפן הפנימי הנבנה מתוך ההבנה כי הקשת אינה רק יומית. המוסר של הקשת מלמד אותנו כי-אות שמימי אלא קריאה להתבוננות מוסרית יום גם בשעה שנדמה כי השמים קודרים והגשם מכה בעוז, האור קיים. הוא נמצא שם, מאחורי המסך, ממתין לרגע שבו נוכל להסיט את המבט מהקושי ולהבחין ביופי המשתקף מתוך החושך. המצפן הפנימי של האדם המאמין צריך להיות מכוון לזיהוי הברית גם במקומות .שבהם היא נראית נסתרת המוסר המזוקק כאן הוא היכולת לראות את הטוב גם בתוך המשברים. העולם אינו מתנהל באקראי, וכל ענן המופיע בחיינו הוא הזדמנות לשבירת אור, לחיפוש אחר הקשת המסתתרת בתוכנו. כאשר האדם מבין שכל רגע בחיים הוא חלק מברית נצחית, הוא מפסיק להגיב בייאוש למצבים משתנים. הוא מפתח בתוכו שקט פנימי, שקט של מי שיודע שהאור אינו .נעלם לעולם, אלא רק משנה צורה כדי שנוכל ללמוד להסתכל עליו מחדש הקשת מלמדת אותנו ענווה. כפי שהיא מופיעה רק כאשר השמש פוגשת את טיפות המים – תנאי שאינו תלוי בנו – כך גם הצלחותינו בחיים אינן נובעות רק מכוחנו שלנו, אלא משילוב של רצון שמימי ומציאות חיצונית. אדם שחי מתוך הכרה זו, אינו מתגאה בהישגיו, אלא רואה בהם ביטוי לברית, לחסד שניתן לו מלמעלה. המוסר הפנימי הזה הופך את האדם ליצור ,סבלני יותר, מבין יותר, אדם שאינו ממהר לשפוט את המציאות לפי הרושם החיצוני בלבד .אלא מחפש את התכלית הטובה החבויה בכל קושי ובכל סיטואציה תובנות אלו לוקחות אותנו מן הדיון העיוני אל המפגש הישיר עם החיים. המסקנה המעשית המלווה אותנו היא שאין צורך לחפש ניסים מחוץ למסלול הטבע, אלא ללמוד לראות את יום, עלינו לפתח מבט של-הנס הגלום בתוך סדרי הבריאה עצמם. כאשר אנו חיים את היום אמונה, כזה שאינו נבהל מהעננים הממלאים את השמים, אלא רואה בהם את המצע עליו נפרשת ברית השם. התובנה שכל קושי וכל משבר הם תנאי הכרחי להופעת האור, מלמדת

גם לנשמה מגיע אוכל 736 736 אותנו עמידה איתנה אל מול אתגרי החיים, בידיעה שאין זה מקרה, אלא חלק מתוכנית .אלוקית רחבה של השגחה, הגנה וחסד נצחי :עיקר העניין:עיקר העניין ,הסוד של הקשת טמון ביכולת האנושית לראות את האור בתוך הענן. הרי המבול שבא לשטוף את העולם מחטאיו, נותר בזיכרון האנושי כזיכרון מאיים, אך הברית הופכת את הזיכרון הזה למקור של ביטחון מוחלט. הקשת אינה מגיעה להעלים את העננים, אלא מלמדת אותנו שהעננים עצמם, אלו שמביאים עמם את הגשם, הם המצע עליו נרקמת הבטחת השם. הלקח הנצחי הוא שהאמונה אינה מחייבת אותנו לחיות בעולם דמיוני, אלא לחיות בעולם האמיתי ולראות בו את חתימתו של בורא עולם. זוהי ההכרה כי הטבע הוא השפה שבה מדבר הבורא אלינו, וכי בכל רגע של פחד או אי ודאות, הקשת האישית שלנו – האמונה – ניצבת בשמים כעדות נאמנה .לכך שגם אם העולם משתנה, ברית השם עומדת לעולם, יציבה ומאירה החיים המאושרים נבנים כאשר אנו מפסיקים לפחד מהעננים ומתחילים לחפש את קרני האור השוברות בתוכם. כל קושי בחיים הוא רק תנאי מוקדם להתגלות חדשה .של חסד אלוקי הממתין למי שיודע להתבונן ?