?האמנם ייצר לב האדם רע מנעוריו? ואם כן מה הטענה שבאים אל האדם

?האדם נבוא עתה אל שורשי הדברים בתורה הקדושה, בפרשת נח, שם מופיע היסוד האנושי של יצר הרע המלווה את האדם מראשית דרכו, דבר המהווה את הבסיס להבנת יכולת ההטעיה

האמנם ייצר לב האדם רע מנעוריו? ואם כן מה הטענה שבאים אל ?האדם נבוא עתה אל שורשי הדברים בתורה הקדושה, בפרשת נח, שם מופיע היסוד האנושי של יצר הרע המלווה את האדם מראשית דרכו, דבר המהווה את הבסיס להבנת יכולת ההטעיה .)(בראשית ח, כא שלו. הכתוב אומר: כי יצר לב האדם רע מנעריו ביאור העניין הוא, כי פסוק זה מגדיר את הטבע האנושי שבו מוטבעת הנטיות אל הרע מנעוריו של האדם, ודווקא מתוך עומק הטבע הזה, שבו הרע נראה לעיתים כחלק בלתי נפרד מהאישיות, צומחת היכולת של היצר להטעות את האדם ולצבוע את מעשיו בצבעים .של קדושה ביאר: מנעריו, ממה שנערו וגדלו. נראה להסביר כי כבר בראשית)(בראשית ח, כא רש"י צמיחתו של האדם, היצר הרע מתחיל לרקום את תחבולותיו, ומנצל את חוסר הניסיון כדי .להציג את הנטיות הלבביות כדבר חיובי ומותר, עד שהאדם מאמין בטעותו ביאר: כי יצר לב האדם רע מנעריו, שהכוחות הבהמיים)(בראשית ח, כא רבי אברהם אבן עזרא והתאוות של האדם פועלים בו כבר משחר נעוריו, ועל כן עליו להילחם בהם בכל כוחו. נראה להוסיף כי המלחמה הזו קשה שבעתיים כאשר היצר מופיע באצטלא של מצווה, שכן האדם .סבור שהוא מקיים רצון ה' בעודו פועל לפי יצרו ביאר: כי היצר הרע המכונה רע מנעוריו הוא הכוח המניע את האדם)(בראשית ח, כא הרמב"ן אל התאוות, והפסוק מזהיר מפני השפעתו. נראה להעמיק כי היצר הרע אינו מסתפק רק ,בדחיפה אל החטא, אלא הוא בעל דמיון מפותח המצליח להלביש את הרע בצורה של מצווה .ובכך הוא משתק את יכולת הבחירה של האדם המבקש לעשות טוב ביאר: כי יצר לב האדם רע מנעריו, הוא הנטייה הטבעית המבקשת)(בראשית ח, כא הספורנו את המותרות וההנאות, שקל מאוד להפוך אותן לאידיאולוגיה דתית. נראה ליישב כי כאשר האדם אינו מברר את מעשיו לאור התורה, הוא עלול ליפול למלכודת שבה הוא מחשיב את .יצרו למצווה, כפי שקרה לרבים שטעו וחשבו שהם מקדשים את השם במעשי עבירה , ביאר: כי השם 'יצר' מרמז על כוח הציור והדמיון של היצר הרע)(בראשית ח, כא הכלי יקר אשר מנצל את המילה 'יצר' כדי להצדיק את מעשיו. נראה להסביר כי היצר הוא אומן של ציורים, והוא מצייר את העבירה בצורה כה אמינה וקדושה עד שהאדם אינו מבחין בין האמת .לבין השקר הצבוע בתוכו עתה נבוא אל דברי חז"ל בתלמוד, המגלים לנו את פניו של היצר הרע, ואת האופן שבו הוא .פועל לא רק כדוחף לחטא, אלא כצבעי המטעה את האדם מובא: לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע)(דף נב עמוד א בגמרא במסכת סוכה בפני הצדיקים ובפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה, הללו בוכין, והללו בוכין, צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה

גם לנשמה מגיע אוכל 542 542 ורשעים בוכין ואומרים היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה. נראה לבאר, כי הבכי של הצדיקים נובע מהתפעלותם על גודל כוחו של היצר שניתן להם לכבוש, ואילו בכי הרשעים נובע מההכרה המאוחרת כי היצר אינו אלא חוט השערה חלש, אלא שהם נתנו לו .לצמוח ולהפוך להר בגלל שלא עמדו על עומק טעיותיו . מובא: שוחט משום מאי חייב, ומתרץ הגמרא משום צובע)(דף עה ע"א בגמרא במסכת שבת נראה להסביר על פי דברי הבעל שם טוב, כי הדיון אינו רק בהלכות שבת כפשוטן, אלא ביצר הרע, שהוא השוחט דעלמא המכשיל את העולם. והקושיה היא, אם תפקידו של היצר להכשיל, מדוע הוא נענש? על כך משיבה הגמרא: משום צובע. כלומר, חטאו אינו רק עצם ההכשלה, אלא הצביעה – העובדה שהוא צובע את העבירה בצבעים של מצווה, ובכך הוא .מונע מהאדם את אפשרות הבחירה האמיתית מובא: תנו רבנן)(דף נב עמוד א ובגמרא במסכת סוכה)(דף ל ע"ב בגמרא במסכת קידושין ,בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, אם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר הלא אם תיטיב שאת. וכן איתא משכהו לבית המדרש. נראה לבאר, כי משמעות ההוראה למשוך את היצר לבית המדרש היא לברר את טענותיו. כשהיצר מפתה את האדם למעשה עבירה בטענה שזו מצווה, התיקון הוא להכניס את הדבר לבית המדרש – לברר במקורות אם אכן המעשה הזה הוא מצווה, ואם אינו כתוב, סימן הוא שהיצר צבע את העבירה .בצורת מצווה מובא: אילו הייתי נותן לב לדעת את בוראי הייתי)(מסכת חגיגה פרק ב הלכה א בתלמוד ירושלמי מחזיק אחריהם. נראה ליישב, כי דברי הירושלמי מלמדים ששורש הנפילה הוא היעדר הלב ,להבחין בין אמת לשקר. כאשר האדם חסר את הלב הזה, הוא מאפשר ליצר להטעות אותו .כפי שביארנו שהוא צובע את הרע בחיצוניות של קדושה נבוא עתה אל דברי הראשונים, המחדדים את סוד פעולתו של היצר הרע ואת האופן שבו .הוא משתמש בערמה כדי להוליך את האדם שולל ביאר: את כוחו של היצר הרע המצייר את)(ספר השעשועים, פרק ז רבינו יצחק אבן גיאת העבירה כמצווה, וכתב כי יסוד הניסיון הוא בכך שהיצר אינו מופיע כשטן גלוי אלא כמלאך מליץ יושר. נראה להסביר כי השקר הגדול ביותר הוא זה המעורב באמת, וכאשר היצר לוקח מצווה אמיתית ומעוות את קיומה, הוא יוצר מצג שווא שקשה מאוד לעמוד בפניו למי שאינו .בקי בדרכי התורה (נב ביאר: את הסוגיה שבמסכת סוכה)(תורת האדם, שער הגמול הרמב"ן- רבי משה בן נחמן בדבר שחיטת היצר הרע. נראה להוסיף כי הסיבה שהצדיקים בוכים היא משום שהם)ע"ב מבינים כי הניסיון שהיה לפניהם היה תלוי במידת הדיוק שלהם בבירור האמת, וכל סטייה .’קלה בבירור המצווה הייתה עלולה להפילם ברשת ה'צובע , ביאר: את עניין משכהו לבית המדרש)(חלק א, סימן שסח האור זרוע- רבי יצחק בן משה וכתב כי כל דבר שאין לו יסוד וסמך בדברי התורה הוא בבחינת יצר הרע המנסה לצבוע את

חנ תשרפ 543 543 העבירה במראית עין של מצווה. נראה להסביר כי הבית המדרש הוא המקום היחיד שבו המציאות מתבהרת, שכן שם נבחנים הדברים לא על פי הרגש והדמיון, אלא על פי המקורות .ההלכתיים הברורים , ביאר: את הצורך בהליכה בדרכי ה' בדרך ישרה)(חו"מ, סימן א הטור- רבי יעקב בן אשר ללא פניות מצד היצר הרע המטעה את האדם. נראה ליישב כי הטור מדגיש את התמימות בדרך, שכן היצר תמיד ינסה להכניס ספקות תחת אצטלא של חסידות, ועל כן העמידה על .’דברי התורה כפשוטם היא ההגנה היחידה מפני עיוותי ה'צובע נבוא עתה אל עומק משנתם של האחרונים וגדולי הפוסקים, המבררים כיצד מתמודדים עם המציאות שבה היצר הרע מתחפש למלאך מצווה, ומסבירים את עומק הדין הנחרץ .עליו לעתיד לבוא , ביאר: את היסוד שבתלמוד על השוחט משום צובע)(כתר שם טוב, סימן ע"ח הבעל שם טוב וכתב כי כאשר האדם עושה עבירה מתוך מחשבה שזו מצווה, היצר הרע מנצל את הנקודה הזו כדי להחטיאו בדרך המתוחכמת ביותר. נראה להוסיף כי עונשו של היצר הוא דווקא על כך שהוא משחית את המושג מצווה, והופך את השאיפה האנושית לקדושה לכלי ריק .של חטא ביאר: את דברי הבעל שם טוב, והוסיף כי החטא המרכזי של)(דף קכ"ז בעל הבן פורת יוסף היצר הרע אינו עצם הפיתוי, אלא ההונאה הדתית. נראה להסביר כי היצר פועל בצורה של 'צביעה', הוא מציג את העבירה באורח שבו היא נראית כהכרחית לשם קיום מצווה גדולה .יותר, ובכך הוא מונע מהאדם את האפשרות לעצור ולבדוק את כוונת לבו ביאר: כי הניסיון של)(שמירת הלשון, חלק ב, פרק ב החפץ חיים- הגאון רבי ישראל מאיר הכהן היצר הרע הוא הגדול שבניסיונות, שכן הוא תוקף את האדם בנקודת החסידות שלו. נראה ,להעמיק כי כאשר אדם פועל לפנים משורת הדין, הוא חשוף יותר למניפולציות של היצר ולכן הדין לעתיד לבוא יחשוף בפני כולם שהיצר אינו באמת מחפש את מצוות ה', אלא את .אובדנו של האדם ביאר: כי העולם נוטה לעיתים לבלבל בין)(שפע חיים, חלק ח, פרשת יתרו השפע חיים מצאנז עיקר לטפל, וביטויים כמו פלוני מצווה לקבור אותו הופכים לשגורים בפי הבריות בצורה שמטשטשת את האמת. נראה ליישב כי היצר הרע משתמש בדיוק בטשטוש הזה כדי להחדיר עבירות תחת מעטה של הכרח או חסידות, ועל כן העונש של שחיטת היצר לעתיד .הוא ביטוי לניקוי המושגים של האדם מכל צבע שקרי שהודבק עליהם שאדם ששנה)(פו ע"ב ביאר: את דברי הגמרא ביומא)(במאמר על היצר הרע האבני זכרון בעבירה נעשית לו כהיתר, והוסיף כי כאשר הוא משוכנע שזו מצווה, היא נעשית לו כהיתר כפול שאין ממנו דרך חזרה. נראה להוסיף כי שחיטת היצר לעתיד היא למעשה הסרת המסך שבין האדם לבין האמת, כך שלא יוכל עוד להסתתר מאחורי מילים של היתר או מצווה .שאין להם בסיס

גם לנשמה מגיע אוכל 544 544 'נבוא עתה אל משנתם של גדולי הדורות האחרונים, המפיצים אור חדש על סוגיית 'הצובע .שבמעשי היצר, ומלמדים אותנו את הדרך להעמיד דברים על דיוקם ביאר: את)(חלק י, יורה דעה סימן נט הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר חשיבות בירור גדרי ההלכה לבל נכשלו בטעויות המדומות למצווה. נראה להוסיף כי עומק דבריו נוגע לכך שאדם אינו רשאי להסתמך על תחושותיו כשהן מנוגדות לדין תורה, שכן היצר הוא אומן בלהציג את רצונותיו כאילו היו פסק הלכה. שחיטת היצר לעתיד היא המעמד .שבו תתגלה האמת הזכה, שכל חריגה מן הדין לא הייתה אלא הטעיה ביאר: את עומק השאלה מדוע היצר)(פרשת קורח מו"ר הגר"א וייס בספרו שו"ת מנחת אשר הרע מפתה את האדם דווקא בבית המדרש. נראה להסביר כי היצר מזהה שהמקום שבו האדם הכי פגיע הוא דווקא בנקודת השאיפה לקדושה, ושם הוא מנסה להחדיר את הצבע המטעה שלו. הדגש הוא על כך שהתורה היא התבלין המאפשר לנו לבחון את המצווה מול .המקורות, ולא להסתפק ב'קדושה' רגשית בלבד ביאר: את סוד הבכי)(דף נב ע"א הגאון רבי יוסף שלום אלישיב בספרו הערות למסכת סוכה של הצדיקים, וכתב כי הוא נובע מההכרה שכל הצלחה בעבודה הרוחנית הייתה רצופה במאבק מול אחיזת עיניים. נראה ליישב כי לעתיד לבוא, כאשר נזכה לראות את כוחו האמיתי של היצר, נבין כמה רבה הייתה הסכנה שבה היינו נתונים בכל פעם שפעלנו מתוך דמיון .מוטעה ללא בירור הלכתי אמיתי ביאר: כי החרבן של ירושלים)(חלק ה, סימן קמה מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי נבע מכך שהעמידו דבריהם על דין תורה, וכתב כי זו טעות יסודית המולידה עבירות במסווה של קדושה. נראה להוסיף כי דרכו של היצר היא לעשות שימוש במושגים של תורה כדי לעקוף את רוח התורה, ועל כן העונש של היצר הוא על חילול השם הגדול שבערבוב .התחומים הזה ביאר: כי ההקפדה על קוצו)(הלכות שבת הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף .של יוד בהלכה היא החומה המגינה עלינו מפני צביעת העבירה במראית עין של מצווה נראה להעמיק כי היצר הרע מנצל את ה'חסידויות' המדומות כדי להוציא את האדם מן ההלכה הפסוקה, והשחיטה לעתיד לבוא תבטא את הניצחון של ההלכה הברורה על פני כל .השערות הדמיון כשאנו מבקשים לתרגם את הסוגיה המופלאה של שחיטת היצר לעתיד לבוא אל תוך מציאות חיינו, אנו עומדים מול שאלות מעשיות יומיומיות, שבהן המצפן שלנו נדרש להיות ,מכוון ומדויק להפליא. הנפקא מינה המרכזית היא היכולת שלנו לעצור ולבחון כל פעולה במיוחד כזו שנראית לנו כנעשית מתוך רצון עילאי או חסידות יתרה, האם יש לה אחיזה .בכתובים או שמא היא תוצר של צביעה חיצונית הנפקא מינה הראשונה נוגעת לדין בירור המעשים בבית המדרש ובבית. כל אימת שאדם ניצב בפני הכרעה שנראית לו כמצוות עשה, ובפרט כשזו נוגעת לויתור על ההלכה הפסוקה

חנ תשרפ 545 545 בשם ערכים נעלים יותר, עליו לזכור את הציווי משכהו לבית המדרש. הלכה למעשה, אין :אנו רשאים לסמוך על תחושת בטן המצדיקה חריגה מהדין, אלא עלינו לשאול את עצמנו היכן הדברים כתובים? אם לא מצאנו להם סמך מפורש בדברי הפוסקים, עלינו לחשוש שמא .היצר הרע צובע את פעולתנו בצבעים של קדושה הנפקא מינה השנייה עוסקת בהתמודדות עם מה שמכונה לפנים משורת הדין. חסיד המבקש להתעלות עלול ליפול למלכודת שבה הוא מחמיר במקום אחד ומקל בהלכה במקום אחר, מתוך שכנוע פנימי שזוהי דרך החסידות. כאן המקום ליישם את הכלל שהובא בשם דוד המלך לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני, ומשמעותו היא שדווקא מי שמחשיב עצמו כחסיד, צריך תפילה ושמירה יתרה שלא יטעה את עצמו. עלינו לוודא שהחסידות שלנו אינה .באה על חשבון הדין, אלא בנויה על גביו הנפקא מינה השלישית והחשובה ביותר היא המודעות לסכנת ההרגל. כאשר אדם עובר עבירה פעם אחר פעם עד שהיא נעשית לו כהיתר, ובפרט כשהוא משכנע את עצמו שזו ,מצווה, הוא מאבד את יכולת התשובה. המציאות דורשת מאיתנו לעשות חשבון נפש נוקב 'ולבדוק האם העבירות שאנו מתירים לעצמנו במסווה של חסידות או הכרח, הן אכן רצון ה או שמא זהו דמיון שווא שהושתל בנו על ידי יצרנו. השביתה והבדיקה הזו הן כלי עבודה .יומיומי להגנה על טהרת הנפש כשאנו מעמיקים אל שורש הרעיון, אנו נחשפים להבנה מחודשת של המאבק בין אמת לדמיון בעבודת ה'. ה'צביעה' אינה פעולה מקרית; היא שימוש מושכל בכלים של קדושה קדוש. היצר הרע אינו מבקש שהאדם יבעט בתורה בגלוי, שכן הוא יודע-כדי להוביל אל הלא שהאדם יתקומם נגד כך. במקום זאת, הוא לוקח את המצווה עצמה, גוזז ממנה את הדיוק ההלכתי, ומלביש אותה על התאווה. השורש של כל זה הוא הדמיון – אותו כוח שניתן לאדם .כדי להמחיש את השאיפה אל ה', אך נוצל על ידי היצר כדי להמחיש את החטא כערך עליון נראה להסביר, כי הצדיק הוא זה שבורר את הציורים הללו. הוא אינו מקבל את המציאות כפי שהיא מוצגת לפניו על ידי דמיונו, אלא הוא מציב את הציור הזה אל מול האור המזוקק של התורה. אם הציור תואם את הדין, הוא מתקבל; אם לאו, הוא מזוהה כזיוף, גם אם הוא נראה כטלית שכולה תכלת. האמת לעומת זאת, אינה זקוקה לצביעה. היא עומדת בפני עצמה, נקייה, בהירה ובלתי משתנה, ואינה נזקקת להצטדקויות או לטענות של חסידות .כדי להצדיק את קיומה .נראה להוסיף, כי שחיטת היצר לעתיד לבוא היא בעצם ביטולו של כוח הדמיון המטעה .כאשר יוסר היצר, העולם יתגלה במערומיו – ללא העטיפות המפתות וללא הצבעים המטעים מה שנראה היה כחוט השערה לרשע, יתגלה כהפרדה מוחלטת שבינו לבין בוראו, ומה שנראה כהר גבוה לצדיק, יתברר כחלק אינטגרלי מהדרך אל השלמות. הרעיון שעולה כאן הוא שהניצחון על היצר אינו רק כיבוש, אלא פקיחת עיניים; היכולת לראות את הדברים כפי .שהם, ללא מסכות וללא הצגות

גם לנשמה מגיע אוכל 546 546 ההבנה הזו משנה את תפיסת עבודת ה' שלנו מחתירה לציורים גדולים ומרשימים, לחתירה אל האמת המדויקת והפשוטה. ככל שהאדם נצמד יותר לאמת של ההלכה, כך הוא ממעיט את כוחו של היצר לצבוע את דרכו. בעולם של שקר, שבו כל אחד מנסה להציג את מעשיו ,כטובים, החסיד האמיתי הוא זה שבורח מהתארים ומהצבעים, ומחפש את הדין היבש והנקי .משום שהוא יודע שהדין הוא הוא הדרך הבטוחה ביותר אל הלב כאשר אנו מעמיקים אל נבכי הנפש, אנו מגלים כי הקרב על הצביעה מתרחש בראש ובראשונה בתוך הלב פנימה. ה'צביעה' אינה פעולה חיצונית בלבד, אלא תהליך שבו האדם משכנע את עצמו כי הוא פועל לשם שמיים, בעוד שורש הדברים נעוץ ברצון אישי או בתאוות הלב. האמונה האמיתית דורשת מאיתנו כנות עמוקה, היכולת להסתכל בראי הנפש ולהודות: האם אני עושה זאת כי כך רצון הבורא, או כי כך נוח לי להאמין? חיבור זה לנפש מגלה לנו שהיצר הרע אינו אויב חיצוני, אלא קול פנימי שאנו בוחרים להקשיב לו כאשר אנו .מוותרים על הדיוק והבירור נראה לבאר, כי הקבלה של האמת דורשת מאיתנו ביטול עצמי. היכולת להודות בטעות .או לומר 'איני יודע' היא הדרך שבה אנו מסירים את הצבע המלאכותי שמרחנו על המציאות כאשר אדם נאחז בדעתו ומשתמש בכלים תורניים כדי להצדיק את דרכו, הוא בעצם עושה שימוש בקדושה כדי להזין את האגו שלו. המחשבה העמוקה כאן היא שהאמונה האמיתית אינה צריכה תוספות או קישוטים; היא חיה בפשטות של הציות לדין. ככל שהאדם מחפש יותר את האמת, כך הוא הופך להיות שקוף יותר בפני בוראו, והצבעים המזויפים פשוט .נמוגים מעצמם נראה להוסיף, כי ה'צביעה' היא ניסיון אנושי לברוח מהמפגש הישיר עם הקב"ה. קל יותר ,לחיות בתוך מערכת של אידיאולוגיה דתית שבנינו לעצמנו, מאשר לעמוד מול ה' כפשוטו ללא מתווכים וללא הצדקות. התיקון לנפש הוא ללמוד את השפה של האמת, שבה אין מקום ל'אבל' או ל'אולי'. זוהי תפילת הדרך של האדם בעולמו: היכולת להתפלל לא רק שנזכה לעשות רצון ה', אלא שנזכה לראות את רצון ה' נכוחה, בלי שהדמיון שלנו יצבע אותו ,במאוויים אישיים. האמונה הזו הופכת אותנו לאנשים של עומק, שאינם פוחדים מהאמת .גם כשהיא דורשת מאיתנו לוותר על הציור המושלם שבנינו לעצמנו המצפן הפנימי הנבנה מתוך הכרה עמוקה בדרכי היצר, מורה לנו כי האחריות המוסרית שלנו אינה מתמצה בידיעת הכללים, אלא בזיכוך המבט המזהה את הניואנסים הדקים של האמת. כאשר אדם מבין שהסכנה אינה מגיעה ממקור חיצוני, אלא מתוך יכולת הדמיון שלו להציג רע כטוב, הוא מפסיק לחפש אישורים חיצוניים לצדקת דרכו ומתחיל להקשיב לקול העדין של הדין והאמת. המצפן הזה אינו זקוק לסיסמאות, שכן הוא מושתת על עבודה עצמית בלתי פוסקת של בדיקת המניעים – האם הרצון שלי נובע מיראת שמיים או מהתחפשות של יצר למצווה. זוהי עמידה מוסרית שבה האדם לוקח אחריות מלאה על מחשבותיו ועל מעשיו, מתוך הבנה שהבורא בוחן כליות ולב, ואין שום צבע חיצוני שיכול .להסתיר את האמת מפניו

חנ תשרפ 547 547 אחריות זו דורשת מאיתנו גבורה של פשטות. בעולם שבו הכל מתקדש תחת כותרות של חסידות, הגיבור האמיתי הוא זה שמעז להיות פשוט, לשאול שאלות ולדרוש בירור הלכתי ,אמיתי לפני שהוא פועל. אנו נושאים באחריות שלא להפוך את התורה לכלי לסיפוק צרכינו אלא להפך – להשתמש בתורה ככלי לביטול ה'אני' האישי לטובת רצון הבורא. כשאדם ,פועל מתוך מודעות למצפן הפנימי שלו, הוא משחרר את עצמו מעולן של הצגות הדמיון ומקבל על עצמו את החירות האמיתית שבעבדות לה'. הוא מבין שהאחריות המוסרית שלו היא להיות נאמן למקורות, ולא לתת ליצר הרע שום פתח להוסיף צבעים משלו על גבי .התורה הטהורה הגבורה המוסרית נדרשת מאיתנו כשאנו בוחרים להכיר בחולשותינו ולבקש עזרה. המצפן הפנימי מורה לנו כי הוודאות העצמית של ה'חסיד' המדומיין היא המכשול הגדול ביותר בדרך לאמת. עלינו לאמץ את הענווה של דוד המלך שביקש שמירה נפשי, מתוך הכרה בכך שאף אחד אינו מחוסן מפני הטעיות הלב. זוהי דרך חיים של התבוננות, שבה אנו לומדים להעריך את השקט של האמת על פני הרעש של הצידוקים. האדם המוסרי הוא זה שחי ,בחיפוש מתמיד אחר הדין והצדק, מתוך ידיעה שהמצפן שלו מכוון אל האמת המוחלטת .והוא מוכן לוותר על כל דמיון חיצוני כדי להישאר נאמן למה שכתוב בלוחות אנו חותמים את מסענו בסוגיה מופלאה זו, ומבקשים לאסוף את התובנות אל תוך שגרת יומנו, כדי שהלימוד לא יישאר רק זיכרון עיוני, אלא ילווה אותנו ברגעים הקטנים של חיי המעשה. התובנה הראשונה היא הכוח המבחין; עלינו להטמיע בנו את המנהג של משכהו לבית המדרש – לא כסיסמה, אלא ככלי עבודה יומיומי הבודק כל החלטה שנראית כחסידות .מול השולחן ערוך והמקורות, כדי לוודא שאיננו צובעים רצונות אישיים באצטלא של מצווה התובנה השנייה היא ענוות הדעת; הידיעה שגם החסיד הגדול ביותר עלול ליפול למלכודות הדמיון, מחייבת אותנו לתפילה מתמדת שמירה נפשי כי חסיד אני, המונעת מאיתנו להיתלות .בביטחון עצמי מופרז שסופו בנפילה

גם לנשמה מגיע אוכל 548 548 :עיקר העניין:עיקר העניין ,הסוגיה שלפנינו חושפת בפנינו את המנגנון הסמוי שבו פועל היצר הרע בעולמנו ומלמדת אותנו כי מלחמתו אינה רק בכוח התאווה, אלא בעיקר בכוח השכל וההסברה. למדנו כי השחיטה לעתיד לבוא אינה רק עונש טכני, אלא ביטוי לניצחון האמת על פני צבעי הדמיון המטעים. השילוב שבין דברי חז"ל בתלמוד לבין תורתם של גדולי האחרונים, מדגיש כי האחריות שלנו היא לזקק את המבט, לדעת להפריד בין רצון ה' הטהור לבין הדמיון המנופח שבו אנו עוטפים את מעשינו. הלב הנבון אינו מבקש לעצמו הצדקות חיצוניות, אלא נצמד לדין התורה בנאמנות, בידיעה שזו הדרך היחידה להסיר את ה'צבע' המפריד בינינו לבין הבורא. המסקנה המזוקקת ,מכל הסוגיה היא שהשמירה הגדולה ביותר של האדם היא הדבקות במקורות והיכולת להודות באמת גם כשהיא מאתגרת את רצונותינו, שכן רק שם נמצאת .החירות האמיתית החיים הם מסע של זיכוך שבו היכולת לקלף את שכבות הדמיון היא המפתח לטהרת הנפש. כשאנו בוחרים לוותר על הציורים המרהיבים של היצר ולדבוק באמת הפשוטה של ההלכה, אנו הופכים את חיינו למקדש מעט שבו אור האמת .מאיר את כל הדרך אל השלמות