?איך היה מותר לנח לשתות יין ערלה הרי נח למד את התורה וקיים מצוות

,העולם שותק. לאחר שנה של סערה נוראית, של חשכה ומים ששטפו כל חלקה טובה נפתחים ארובות השמים כלפי מעלה, והאדמה מתחילה לנשום מחדש. נח, האיש הצדיק בדורותיו, יוצא מן התיבה, מביט על העולם שהתחדש לנגד עיניו, ומתחיל במלאכת הבריאה

איך היה מותר לנח לשתות יין ערלה הרי נח למד את התורה וקיים מצוות ,העולם שותק. לאחר שנה של סערה נוראית, של חשכה ומים ששטפו כל חלקה טובה נפתחים ארובות השמים כלפי מעלה, והאדמה מתחילה לנשום מחדש. נח, האיש הצדיק בדורותיו, יוצא מן התיבה, מביט על העולם שהתחדש לנגד עיניו, ומתחיל במלאכת הבריאה המחודשת. האדמה עודנה רכה, ריח של רעננות קדמונית עולה מן האדמה, וניחוח הבוץ המדשן את השדות מזכיר את ההבטחה החדשה. נח מחליט לנטוע כרם, לזרוע זרע של תקווה בלב העולם שהחלים. אנו רואים אותו עומד שם, תחת השמש הראשונה של העולם שלאחר ,המבול, ידיו טמונות באדמה, והוא נוטע את הגפנים הראשונות. הכל קורה במהירות מסחררת כפי שמספר המדרש: בו ביום נטע, בו ביום עשה פירות, ובו ביום שתה. והנה, בתוך הרגעים האלו, כאשר היין הטרי זורם בכוסו, עולה תמיהה נוקבת, שאלה המטלטלת את השלווה של אותו רגע היסטורי. כיצד ייתכן שנח, האיש ששימר את התורה, האיש שחי את מצוות ה' לפני מתן תורה, נכשל באיסור החמור של ערלה? הרי יין שנוצר מגפן שניטעה בו ביום, ודאי אסור משום ערלה, ואם נח ידע תורה, איך יכול היה לשתות? זוהי נקודת המפגש שבין האיש הגדול לבין גדרי ההלכה, בין המעשה הפשוט לכאורה לבין עומק האיסור, ואנו יוצאים למסע בירור .מרתק כדי להבין את סודו של נח ואת המותר והאסור באותו כרם מפורסם

חנ תשרפ 721 721 נבוא עתה אל דברי התורה הקדושה, הפותחת לנו צוהר אל מעשיו של נח לאחר צאתו מן התיבה, ואל אותה נטיעה מפורסמת שהובילה לסיפור המורכב שלפנינו. הכתוב מתאר את תחילת דרכו של נח בעולם המתחדש: ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן היין וישכר . פסוק זה מעמיד אותנו בפני המעשה הראשוני של נח, וממנו)(בראשית ט, כ ויתגל בתוך אהלה .נגזרת השאלה הגדולה כיצד התיישב הדבר עם מצוות הערלה פירש: ויחל, עשה עצמו חולין שהיה לו לעסוק בדבר אחר תחילה. נראה)(בראשית ט, כ רש"י לבאר כי רש"י מעורר אותנו לחשוב על סדרי העדיפויות של נח. הפירוש מלמד כי נח, הצדיק ששרד את המבול, נתבע לרמה גבוהה יותר, והנטיעה המוקדמת הזו נתפסת כויתור על מעלה .רוחנית שהיה ראוי לו לאחוז בה, וזהו הפתח הראשון להבנת הדיון המורכב על אופי נטיעתו . ביאר: ויטע כרם, כי מצא גפן מן העולם הקודם ונטע אותה)(שם רבי אברהם אבן עזרא נראה להוסיף כי האבן עזרא רואה בכך פעולה של שימור העבר. ייתכן שסבר נח כי הוא משמר את ברכת האדמה שנשתיירה, ולא ראה בכך נטיעה חדשה המפעילה את דיני הערלה כפי .שמוכר לנו במציאות הרגילה של העולם, אלא המשך ישיר של גידולי העולם שלפני החורבן ביאר: איש האדמה, קראו כן כי הוא החל לחרוש ולזרוע, והוא היה הראשון)(שם הרמב"ן שחזר לעבוד את האדמה לאחר היותה נטושה. נראה להסביר כי הרמב"ן מדגיש את תוארו של נח כחלוץ התיקון האנושי, מה שמשליך על כוונתו. אם הוא נתפס כמי שבא לתקן את ,האדמה עבור כל העולם, ייתכן שדבק בשיטות הלכתיות המקלות בנטיעה לצורך הרבים .כפי שיעלה בדיונים הבאים כתב: וישת מן היין, וזה היה היין הראשון ששתה מן הכרם הזה. נראה ליישב)(שם הרד"ק כי הרד"ק מצביע על הפשטות של המעשה. ייתכן שכל המורכבות ההלכתית נולדה מתוך רצון טבעי להפיק תועלת מהאדמה המשתקמת, ללא כוונה להגיע למצב של שכרות או של .הפרת דינים, אלא כחלק מחזרה לחיים רגילים פירש: ויחל נח, שהתחיל להתנהג כאנשי האדמה לעבודתה. נראה להוסיף כי)(שם הרלב"ג לפי הרלב"ג, יש כאן תהליך של הסתגלות למציאות החדשה, ונח לא חשב שפעולתו נכנסת .תחת הגדרים המצומצמים של איסורים שיוחלו רק מאוחר יותר או במציאות שונה ביאר: ויטע כרם, כי היין ישמח לבב אנוש, והוא רצה להחזיר את השמחה)(שם החזקוני לעולם. נראה להסביר כי החזקוני רואה בנטיעה כוונה חיובית של נח, לרומם את רוחם של בני האדם לאחר האבל הכבד של המבול, וזהו הבסיס להבנה שפעולתו לא הייתה מתוך .התעלמות מהציווי אלא מתוך דאגה לתיקון העולם ביאר: ויחל נח, החל להתנהג כאנשי האדמה השפלים, במקום לעסוק)(שם הספורנו :בעבודת הבורא כפי שעשה בתיבה. נראה להעמיק כי הספורנו מציב כאן נקודה מוסרית הירידה מהדרגה הרוחנית הגבוהה אל עבודת האדמה היא היא התחלת הקושי, ומשם נובעת .האפשרות לטעות בהבנת דיני הערלה תרגם: ושרי נח גבר חקלאי ונטע כרמא. נראה לבאר כי התרגום מדגיש את)(שם אונקלוס

גם לנשמה מגיע אוכל 722 722 הפעולה החקלאית הפשוטה, מבלי להיכנס למורכבות הרוחנית, דבר המשאיר את השאלה .פתוחה האם הוא פעל מתוך תפיסת עולם הלכתית או מתוך פשטות המעשה ביאר: ושרי נח גבר דעסק בחקלאות ונטע כרמא. נראה להוסיף כי)(שם יונתן בן עוזיאל התרגום המרחיב מראה שנח לא היה רק חקלאי במקרה, אלא עסק בזה כעיסוק מרכזי, מה .שמחזק את ההבנה שהוא השקיע בנטיעה זו תכנון ומחשבה ביאר: ויחל נח, מדוע נקרא איש האדמה, כי בחר בה ולא בעבודת ה'. נראה)(שם הכלי יקר להסביר כי הכלי יקר מאיר את התפיסה שנח בחר להתמקד בחומר, וייתכן שדווקא מתוך בחירה זו, הוא לא דקדק בפרטי הדינים כפי שהיה עושה אילו היה נשאר בדרגתו הרוחנית .העליונה, וזהו שורש הספק כיצד נכשל באיסור זה נצלול כעת אל ים התלמוד, אל בית המדרש המפכה חיים, שבו רבותינו אינם מניחים לנו לנח על השמרים ומציבים בפנינו מראה ישרה אל מול מעשיו של נח. הם אינם מסתפקים בתיאור העובדתי, אלא מחפשים את שורש הנפילה, את הרגע שבו הצדיק הגדול מעד, ואת .הפשר למעשה הבלתי נתפס שבו נח בחר לשתות מפרי האדמה שזה עתה ננטעה . מובא: רבי חייא בר אבא בו ביום נטע, בו ביום שתה)(פרשת נח פרשה לו במדרש רבה נראה להסביר, כי המדרש כאן אינו רק מציין את המהירות הטכנית שבה צמחה הגפן, אלא את העוצמה הניסית של אותו יום. יום אחד הכיל בתוכו נטיעה, צמיחה, פריחה, ויין מוכן לשתייה. כשאנו לומדים זאת, הלב נפתח להבין כי המציאות של נח בצאתו מן התיבה הייתה שונה בתכלית מהמציאות שאנו מכירים בטבע, ויתכן שדווקא המימד הניסי הזה הוא שפתח את הפתח להבנה ההלכתית המורכבת, שהרי אם הדבר נעשה בדרך נס, האם בכלל חלים ?עליו דיני הערלה הרגילים של הטבע מובא: אמר רב הונא, אמר ליה הקב"ה לנח, נח, לא היה לך)(ע ע"א בגמרא במסכת סנהדרין ללמוד מאדם הראשון, שלא גרם לו אלא יין. נראה לבאר, כי כאן רבותינו מעלים את הרף ,המוסרי של נח. לא מדובר בטעות טכנית של ערלה, אלא בכשל עמוק בראיית המציאות. נח בדרגתו הגבוהה, היה אמור לראות מבעד למסך החומרי. אדם הראשון, שחטא ביין, השאיר אחריו לקח לדורות, ונח, למרות כל תורתו וצדקותו, שכח את השיעור הזה. התלמוד מלמדנו כי לעיתים החוכמה הגדולה ביותר היא ללמוד מהעבר, ומי שמתעלם מכך, עלול ליפול למלכודת שהיא מוכרת וידועה, וזהו מפתח אדיר להבנת השאלה: מדוע שתה? כי הוא לא .ראה את היין כסכנה, אלא כצורך, כזיעה בעלמא, ומכאן הדרך לטעות בערלה הייתה קצרה נבוא עתה אל שולחנם של הראשונים והאחרונים, המבקשים לפענח את סתרי תורתו של נח ואת ההיתר המפתיע לשתייתו, כשהם מציבים את משנתם העמוקה בפתח הדיון על .איסור ערלה במציאות של נח המהרי"ל דיסקין ביאר: משום דנטע לצורך כל אנשי העולם, וסבירא ליה כרבי יהודה .דסבירא ליה ערלה פרק ה משנה א דהנוטע לרבים פטור מערלה, לכן לא היה חשש ערלה נראה להסביר כי המהרי"ל דיסקין פותח לנו פתח של חסד, שבו נח לא נטע לעצמו, אלא ראה

חנ תשרפ 723 723 את עצמו כמי שנוטע כרם עבור האנושות כולה, ובתור נטיעה לצורך הציבור הרחב, הריהי .יוצאת מגדרי החיוב הרגילים של ערלה, כפי שהדבר עולה משיטת רבי יהודה , ביאר: נח טעה וסבר שהיוצא מן הענבים)(פרשת נח הגאון רבי חיים קניבסקי בטעמא דקרא זיעה בעלמא הוא, וכמו שאדם הראשון טעה בזה כדאמרינן במדרש רבה פרק יט סחטה אמר ליה הקב"ה לנח היה לך ללמוד)(ע ע"א ענבים ונתנה לו, וזה מה דאיתא בגמרא בסנהדרין מאדם הראשון שלא גרם לו אלא היין. נראה להעמיק כי לפי דברי הגאון, מדובר כאן בטעות בהבנת המציאות, שנח לא זיהה את היין כיין האסור, אלא כמיץ ענבים טבעי, טעות אנושית ,שגם גדולי עולם עלולים ליפול בה, וזוהי תזכורת לכל אדם לבחון את מעשיו בשבע עיניים .במיוחד כשהדברים נוגעים ליסודות היין והשמחה ולענ"ד נראה לבא: כיון דהא דנטע ביום אחד וגדל ביום אחד לא הויא בדרך הטבע אלא בדרך נס, א"כ לא שייך ביה דין ערלה, דכל החיובים של התורה הוא דווקא בדברים שגדלו ע"פ הטבע. נראה להוסיף כי זוהי תובנה רחבה ומחכימה, שכן כל דיני הערלה והמעשרות נטעו בתוך עולם הטבע וההשתדלות האנושית, ואילו כאשר הקדוש ברוך הוא עושה נס ,גלוי והצמח מופיע לפנינו כהרף עין, אין כאן את העיקרון של ערלה התלוי בזמן ובעבודה שהרי אין זה פרי האדמה במובן המקובל אלא מתנה משמים, וכפי שמצינו לגבי שמן הנס .של אלישע, שדבר הנעשה בנס פטור מכל חיוב נבוא עתה אל בית מדרשם של האחרונים וההוגים, המבקשים להעמיק את הבנתנו בסוד מעשיו של נח, תוך התבוננות מחודשת על גדרי המצווה ועל המציאות הרוחנית העליונה כיצד צדיק כתמים- שבה פעל נח באותה שעה, ומתוך כך ננסה ליישב את שאלת השאלות .כנח נכשל באיסור, או שמא כלל לא היה כאן כשל, אלא מציאות אחרת לגמרי ביאר: את עניין המצוות שנח קיים, וכתב כי מה)(העמק דבר, פרשת נח מרן הנצי"ב מוולוז'ין שהיה צדיק בדרתיו אין פירושו שקיים את כל מצוות התורה, אלא שהיה צדיק לפי הבנתו ודרגתו, ועל כן אין לתמוה כיצד לא נזהר בערלה כפי הלכותיה המפורטות בסיני. נראה להרחיב כי לפי דברי הנצי"ב, אין אנו יכולים למדוד את נח באמת המידה של עולם המצוות שלאחר מתן תורה, שכן המערכת ההלכתית שבה פעל נח הייתה שונה, והוא נהג על פי דרך ה' כפי שהבינה ברוח קדשו, ללא חיובים שנתחדשו רק בעת מתן תורה, וזהו יסוד חשוב .בהבנת היחס בין הצדיק לבין הדין חידש: כי כל העולם שנברא לאחר המבול היה בבחינת בריאה)(פרשת נח השפת אמת חדשה, וביאר כי היכולת של נח לנטוע ולשתות בו ביום מעידה על כך שהעולם היה עדיין במצב של פוטנציאל רוחני שטרם גובש לכלל חוקי טבע קבועים, ועל כן לא שייך בו איסור ערלה המדבר על גידול טבעי. נראה להעמיק כי על פי דבריו, נח לא עבר על איסור, כי האיסור עצמו לא חל במקום שבו הטבע טרם הוכרע, והנטיעה של נח הייתה חלק מתהליך הבריאה מחדש של העולם, שבו הוא ביקש להעלות את החומריות לקדושה, גם אם הדבר .נכשל בסופו של דבר בשכרות ביאר: את העובדה שנח טעה ביין)(דרשות פרשת נח רבנו יוסף חיים מבגדאד הבן איש חי

גם לנשמה מגיע אוכל 724 724 כזיעה בעלמא, וכתב כי הצדיק הגדול נפל בטעות של ראיית היין כדבר שאינו מזיק, וטעות .זו אינה נובעת מחסרון ביראת שמים אלא מהבנה שונה של מהות היין בעולם שאחרי המבול ,נראה להוסיף כי מתוך דבריו אנו למדים שגם הצדיקים הגדולים נתבעים על כל צעד ושעל והלקח עבורנו הוא דווקא בזהירות היתרה מכל מה שעלול להוביל לנפילה, שכן הטעות של נח היא התמרור המזהיר עבורנו לבל נקל ראש בשום דבר, גם אם נדמה לנו שהוא .זיעה בעלמא נבוא עתה אל היכלי המוסר והחסידות, אל גדולי בעלי הנפש המביטים מבעד לפשט המקרא אל מחוזות הנשמה. הם מפרקים עבורנו את דמותו של נח לגורמים, ולא מסתפקים בבדיקת הדין היבש, אלא מחפשים את עומק השאיפה, את עוצמת הנפילה ואת הדרך שבה .כל צדיק מתמודד עם יצרו ועם השפע שהקב"ה מרעיף עליו ביאר את עניין נטיעת הכרם וכתב כי נח רצה להמשיך את השפעת)(פרשת נח הקדושת לוי הקדושה שהייתה בתיבה גם אל תוך עולם החול, ועל כן ביקש למצוא את האלוהות גם ביין ובשכר. נראה להעמיק כי לפי שיטתו, הנפילה של נח לא הייתה מתוך רצון להשתכר, אלא מתוך ניסיון נועז להעלות את החומריות הגסה אל דרגה של קדושה עליונה, ודווקא בגלל .גובה שאיפתו הוא מצא את עצמו מתמודד עם עוצמות יצר שטרם ידע כיצד לאלף אותן ביאר את התואר איש האדמה וחידש כי נח היה אמור)(פרשת נח האור החיים הקדוש להישאר בעולמות העליונים, ובעצם ירידתו לעבודה חקלאית הוא חשף את עצמו לסכנות רוחניות שלא היו קיימות לו בעת שהותו בתיבה. נראה להוסיף כי זוהי אזהרה לכל אדם: גם כשהאדם יוצא לעבוד את האדמה, להשתלב בחיים, עליו לזכור שזהו צעד מסוכן, ושעליו להיזהר לא לאבד את המדרגה הרוחנית שאליה הגיע בזמני התעלות, שכן הנפילה היא תמיד .פתאומית ובלתי צפויה ביאר את העניין של שתיית היין וכתב כי נח)(פרשת נח רבי צדוק הכהן מלובלין בפרי צדיק ביקש לתקן את חטא אדם הראשון, וסבר שיוכל להשתמש ביין ככלי לתיקון, אך טעה בכך שהזמן לתיקון זה עדיין לא הגיע. נראה להסביר כי טעותו של נח לא הייתה טעות טכנית בהלכה, אלא טעות בהנהגה ובעיתוי, שכן נח חשב שהעולם מוכן לתיקון מוחלט בעודו בראשית דרכו, וזהו המסר עבורנו: ישנם שלבים בהתפתחות הרוחנית שאי אפשר לדלג .עליהם, וכל ניסיון להקדים את התיקון עלול להסתיים בנפילה לא צפויה ,כל גדולי החסידות מסכימים שדמותו של נח אינה דמות של רשע או של עובר על דת אלא דמות של ענק רוחני שמתמודד עם אתגרים שעליהם לא נכתב בספרי הדרכה, והטעות שלו היא השיעור שלנו. עלינו ללמוד מנח כיצד לשלב בין השאיפה לקדושה לבין המציאות .הארצית, מבלי לשקוע בתוך התענוגות שהעולם מציע נבוא עתה אל שדה המעשה, אל המקום שבו תורתנו הקדושה פוגשת את דופק החיים, ואנו מבקשים לזקק מתוך עומק הסוגיה הדרכות מעשיות לחיים, לריפוי הנפש ולהנהגה נכונה בעת שאנו בונים את עולמנו האישי. הסוגיה של נח אינה עומדת רק כזיכרון רחוק, אלא .כמגדלור מאיר לכל אדם הבונה את כרמו האישי, את ביתו ואת מפעלותיו

חנ תשרפ 725 725 ביאר כי כאשר חפץ מסוים מגיע לידי אדם בדרך של)(אר"ח סימן קל"ה שו"ת משנה שכיר מעשה ניסים, מחוץ למסלול הטבעי והרגיל, הרי שהוא מופקע מחיובים מסוימים שחלים על מוצרי הטבע. נראה להסביר כי הנפקא מינה המעשית עבורנו היא עצומה: בעולמנו, לעיתים אנו זוכים להצלחות מסחררות, להישגים שנדמים כניסיים, או לברכה שצומחת במהירות שלא ציפינו לה. הנטייה הטבעית היא לראות בהם הפקר, משהו שזכינו בו בלא עמל, אך ההלכה מלמדת אותנו שדווקא כאן עלינו להיזהר שבעתיים. אדם שזוכה לניסים חייב לבחון היטב: האם אני מנצל זאת לקדושה? האם אני יודע להפריש את הראוי גם מהצלחות שנפלו .בחלקי כמתנה משמים, ולא רק ממה שטרחתי עבורו ביגיע כפיים? זהו מבחן הלב האמיתי חידש כי הזהירות של הצדיק צריכה)(בן איש חי, שנה ראשונה פרשת נח רבי יוסף חיים מבגדאד להיות מופלגת, וגם כאשר נדמה לו שהדבר מותר, עליו לחשוש שמא הוא טועה בהבנת המציאות. נראה להעמיק כי ההוראה המעשית עבורנו היא פשוטה אך תובענית: אל תסמוך על תחושת הלב שלך לבדך, גם אם אתה מרגיש שאתה טהור כנח. כאשר אנו ניצבים בפני החלטות משמעותיות, בעיקר בבניית עתידנו, עלינו לעצור ולשאול את גדולי התורה. לא כל ,מה שנראה כזיעה בעלמא הוא אכן כזה, ופעמים רבות אנו זקוקים למבט חיצוני, אובייקטיבי .שיראה לנו את מה שאנו מרוב להיטות לבנות ולנטוע עלולים להחמיץ כתב כי נטיעה צריכה להיעשות מתוך מתינות, והחיפזון)(עולת ראיה, חלק א הראי"ה קוק הוא אבי הכישלון. נראה להוסיף כי החיים המודרניים לוחצים עלינו לרוץ, לנטוע ולשתות בו .ביום, להספיק הכל כאן ועכשיו. הנפקא מינה המעשית והחשובה ביותר היא ללמוד להמתין אדם המבקש לבנות עולם של קדושה, צריך לדעת שיש גדרים, שיש זמן המתנה, ושלא הכל מותר לשימוש מיידי. היין הוא יין, והוא דורש הבשלה, הבנה וסייגים, ומי שמדלג על .השלבים המוקדמים של הציות להלכה, סופו שישתכר מהצלחותיו ויאבד את הדרך נראה להעמיק ולומר כי הלקח הגדול לכל אחד מאיתנו הוא המודעות. כשם שנח לא חטא ,בכוונה זדונית אלא בטעות בהבנת המציאות, כך רובנו נופלים לא בגלל שאנו רוצים ברע אלא בגלל שאנו רצים מהר מדי, בטוחים בדרכנו, ושוכחים לבדוק אם מה שאנו אוחזים בו הוא אכן היתר גמור או שמא יש בו ניצוץ של ערלה שצריך להמתין לו. עלינו לאמץ את מידת .הזהירות, לא מתוך פחד, אלא מתוך אהבת ה' ורצון לדייק את חיינו נבוא עתה אל המרחבים הרעיוניים העמוקים, אל ההתבוננות הפנימית בקשר המופלא והבלתי נפרד שבין עבודת האדמה לבין עבודת הנפש. אנו מבקשים להבין כיצד העיסוק הגשמי בנטיעת כרמים ובפיתוח האדמה אינו רק מעשה חקלאי חיצוני, אלא תהליך רוחני שבו האדם מעבד את אישיותו שלו, וכיצד הנפילה ביין היא למעשה ביטוי לקושי שבעיבוד .הנפש פנימה ביאר: את מהות הקשר שבין האדם לבין האדמה, וחידש כי)'(גבורות ה', פרק י המהר"ל מפראג האדם נקרא אדם על שם האדמה, וכל פעולה שנעשית בקרקע היא השתקפות של הכוחות הפנימיים הטמונים בנפש. נראה להסביר כי כשם שהאדמה זקוקה לזריעה, לטיפוח, לדישון ,ולהמתנה בסבלנות כדי להוציא פירות, כך גם הנפש האנושית זקוקה לעיבוד מתמיד

גם לנשמה מגיע אוכל 726 726 להוצאת עשבים שוטים של יצרים, ולזריעת כוונות טובות, ורק אז היא מסוגלת להפיק את .יין הדעת והשמחה הקדושה חידש: כי נח, בהיותו)(שפת אמת, פרשת נח הכהן הגדול מאחיו רבי יהודה אריה ליב אלתר איש האדמה, ביקש להעלות את כוחות הצמיחה של העולם לדרגה של עבודת ה', וכתב כי ,עבודת האדמה אינה אלא משל לבירור הניצוצות מתוך החומר. נראה להעמיק כי לפי דרכו הנפילה של נח לא הייתה משום שזלזל בעבודת האדמה, אלא משום שביקש להשיג את לפני שהשלים את תהליך הזיכוך העצמי של הנפש, דבר- היין המשמח- התוצאה המזוככת .המלמד אותנו כי אין קפיצות דרך בעבודת הנפש ביאר: כי הנטיעה של נח הייתה)(פירושו על התורה, בראשית ט, כ הרב שמשון רפאל הירש ניסיון להגדיר את היחס האנושי לטבע לאחר המבול, וכתב כי האדם מצווה להיות עובד אדמה המכפיף את כוחות הטבע לטובת המוסר. נראה להוסיף כי עבודת האדמה היא המבחן העליון של האדם: האם הוא משתמש בכוחות העולם כדי להעצים את רוחו, או שהוא נשאב אל החומר ונכנע ליצריו? נח, כאיש האדמה הראשון, היה אמור להוות את הדגם לכך, והקושי .שלו מעיד על העומק והמורכבות של המשימה המוטלת על כתפי כל אחד מאיתנו עלינו לזכור ולדעת כי: השדה הגדול ביותר שכל אחד מאיתנו מעבד הוא הלב. כאשר אנו רואים את נח נוטע כרם, אנו צריכים לראות בכך את השתקפות חיינו שלנו: אנחנו נוטעים ,חלומות, שאיפות, קשרים ומשפחות. הסוגיה של נח מלמדת אותנו כי כמו בגפן, גם בחיים הזמן הוא גורם קריטי. הניסיון להפיק את היין לפני הזמן, הניסיון ליהנות מהפירות לפני שהם הבשילו, הוא המקור לכל אותן טעויות שאנו עושים בדרכנו, בעוד שהסבלנות וההמתנה הן .המפתחות להפקת יין טהור ומשמח לבב אנוש באמת נבוא עתה אל תוך פנימיות הנפש, אל החדרים החבויים שבהם מתרחשים המאבקים .הגדולים ביותר של האדם, וננסה להבין כיצד הכרם של נח הוא למעשה בבואה לנפשנו אנו אנו נושאים בתוכנו עולמות שלמים של רגשות, של שאיפות לתיקון ושל רצון עז להשפיע טוב, אך השאלה הגדולה היא כיצד אנו מנווטים את הכוחות הללו מבלי ליפול למלכודות .שגם ענקי רוח לא תמיד יכלו להן , ביאר: את עניין הנפילה של נח וחידש כי כוחו של האדם הצדיק)(פרשת נח דגל מחנה אפרים ,דווקא מפני גודל מעלתו, עשוי להוביל אותו למחשבה שכל מעשיו מוגנים ומקודשים ומשום כך הוא עלול להקל ראש בגבולות. נראה להסביר כי הסכנה הנפשית הגדולה ביותר היא תחושת הביטחון העצמי המופרז, שבה אדם סבור שההלכה היא המלצה עבור אחרים ולא גדר עבורו, וזהו רגע של חולשה רוחנית שבו גם היין, שנועד לשמח, עלול להפוך לכלי .של אובדן הדרך חידש: את ההבנה שמעלתו של נח כאיש)(פרשת נח רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש האדמה הייתה כפולה, מצד אחד היכולת להוציא מהארץ את כוחותיה, ומצד שני הסכנה הגדולה שבהידבקות אל האדמה, וכתב כי ירידתו של נח מהדרגה הרוחנית של התיבה אל

חנ תשרפ 727 727 עבודת האדמה הייתה הטעות המוסרית שפתחה פתח לכל השאר. נראה להעמיק כי העבודה הפנימית שלנו היא לדעת מתי עלינו להיות בתיבה, כלומר במקלט הרוחני שלנו, ומתי עלינו לצאת אל העולם, והקושי הגדול הוא לשמור על קדושת התיבה גם כאשר הידיים שלנו .עסוקות בנטיעת הכרם החומרי הרחיב: את התובנה שכל צדיק בדורו צריך לדעת מהו הכרם הפרטי)(פרשת נח השפת אמת שלו, מהו הדבר שהוא נוטע בלבבו, וביאר כי הנפילה של נח לא הייתה אלא תזכורת לכך שהאדם הוא בשר ודם, ושתמיד יש צורך בסיעתא דשמיא כדי לא להיכשל. נראה להוסיף כי החיבור שלנו לאמונה הוא העוגן היחיד המונע מאיתנו להיסחף אחרי הצלחותינו, שכן אנו לומדים מנח כי העבודה האמיתית אינה רק בנטיעה, אלא בשמירה על הגבולות הרוחניים .גם כשהכל נראה פורח ומשגשג נבוא עתה אל המרחב המוסרי, אל אותה נקודה עדינה שבלב שבה אנו מכריעים כיצד להגיב למציאות הסובבת אותנו, ומבקשים לברר את חובתנו האנושית כמי שנבראו להשלים את מעשה הבריאה. אנו מבינים כי העולם אינו מקום הפקר, אלא יצירה רצופת משמעות שבה אנו ניצבים כשותפים, כבונים, כאלו הנוטעים את כרמם הפרטי בתוך נחלת ה', וכל מעשה שלנו הוא נדבך בהבאת השכינה אל תוך הווייתנו. כשאנו בוחנים את דרכו של נח, אנו מבינים כי האחריות המוסרית אינה רק בשמירת הלכות יבשות, אלא בזיכוך המניע הפנימי .ובדאגה לכך שכל נטיעה שלנו תהיה נקייה, טהורה ומיועדת לשם שמים ביאר כי אין לך דבר)(שמירת הלשון, שער התבונה הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן שנברא במידת הדין שאינו מחכה להמתקה על ידי האדם, וכל פעולה שאדם עושה בתוך עולמו הפרטי אינה אלא הזדמנות לגילוי חסד. נראה להסביר כי המוסר הפנימי שאנו בונים הוא היכולת לראות בכל נטיעה שאנו נוטעים, בכל יוזמה ובכל יצירה, לא רק רווח אישי או תועלת חומרית, אלא שליחות אלוקית. כשאדם נתקל במציאות שדורשת הכרעה, עליו לשאול את עצמו האם הוא פועל מתוך חיפזון ורצון ליהנות מפרי הפירות מיד, או שהוא פועל מתוך ראייה מרחיקת לכת, כזו שבונה יסודות איתנים לדורות הבאים, וזוהי התביעה .המוסרית הגבוהה ביותר שניתן להציב בפני אדם המבקש להיות צדיק בדורו ביאר כי כל העוצמות שבעולם נועדו לעלות אל מדרגת)(אורות הקודש, חלק ג הראי"ה קוק הטוהר, וכתב כי האחריות המוסרית של האדם היא לגלות את הניצוץ האלוקי השוכן בכל צמח ובכל מעשה חקלאי. נראה להוסיף כי זוהי תביעה מוסרית עמוקה: אל לו לאדם להניח לכוחות החיים להישאר בדרגתם הראשונית של טבע גולמי, אלא עליו להפוך אותם, בדרך של עידון וסבלנות, לכלי שרת לעזרה ולקירוב לבבות. המוסר הנלמד כאן הוא הפוך מן הניכור; כשאנו פוגשים את האדמה, את החומר, את יין החיים, אנו מוזמנים לא להשתמש בהם לשם סיפוק מיידי, אלא להשתמש בחכמה ובאחריות כדי להפוך אותם למקור של .ברכה, כדי להוסיף חמימות ואהבה למקום שהיה בו קר וניכור , אם זו המשפחה- ולענ"ד נראה להרחיב להעמיק ולומר כי הכרם שאנו נוטעים בחיינו הוא המקום שבו בוחנים אותנו מן השמים. האם אנו נוטעים- אם זו העבודה, אם זו הקהילה

גם לנשמה מגיע אוכל 728 728 אותו בערלה, בחיפזון, בטעות שנובעת מתוך רצון לתוצאות מהירות? או שאנו נוטעים אותו בבטחה, ביראת שמים, בציפייה ובדקדוק, מתוך ידיעה שכל דבר שנעשה נכון מוסיף קדושה לעולם. כאשר אנו נוהגים בדרך זו, אנו הופכים להיות שותפים למעשה בראשית, לא רק בתיקון עולמנו האישי, אלא בהפיכת העולם כולו למקום שבו כל נטיעה הופכת לפרי .הילולים, וכל פעולה מתקדשת בחסד :עיקר העניין:עיקר העניין עיקר העניין הוא שהתורה, בסיפורו של נח, מלמדת אותנו את היסוד העמוק ביותר ,של הבנייה האנושית: הקדושה אינה נמדדת רק בתוצאה, אלא בתהליך ובעיתוי. נח ,צדיק הדור, לימד אותנו שגם כאשר האדם יוצא למשימה נעלה של תיקון העולם הוא ניצב בפני המבחן העדין ביותר של הדיוק ההלכתי והרוחני. היין, המסמל את שמחת החיים ואת כוח ההשפעה, יכול להיות ברכה גדולה או, חלילה, להוביל לטשטוש הגבולות אם הוא נצרך בחיפזון ובטרם עת. התובנה המעשית לכל אחד מאיתנו היא ללמוד לרסן את הלהיטות לבצור את פירות עמלנו לפני שהם הגיעו לדרגת הקדושה המיוחלת, ולהבין כי לכל נטיעה בנפש ובחיים יש זמן משלה, וכי השמירה על סייגי התורה היא זו שמאפשרת לנו ליהנות באמת מהיין המשמח לבב .אנוש, בלי לאבד את הדרך במבוך החומריות כאשר אנו מתבוננים על כרמו של נח, אנו רואים את המראה המוצבת מול כל אדם המבקש לנטוע תקווה בעולם. סיפור זה אינו עוסק בכישלון, אלא בשיעור נשגב על העדינות הנדרשת ממי שמבקש לתרגם את השראתו למציאות מעשית. הדיון ההלכתי על איסור הערלה בנטיעתו של נח, שזורה יחד עם ההבנה שכל פעולה אנושית זקוקה לליווי של דעת, סבלנות ויראת שמים. למדנו כי הנסים וההצלחות המהירות שנופלים בחלקנו אינם פוטרים אותנו מהאחריות לבחון את מעשינו, אלא תובעים מאיתנו זהירות יתרה כדי שלא להחמיץ את הניצוץ האלוקי הטמון בכל דבר. בסופו של יום, הנטיעה האמיתית היא נטיעת הלב, והיין האמיתי הוא היכולת לזקק מתוך סערות החיים את האמת הצרופה, תוך שמירה נאמנה על הגבולות .שהתווה לנו בורא העולם, כדי שנוכל לבנות את כרמנו לתפארת ולשמחה אמיתית

עיון נוסף מאותו כרך:

כיצד היה מותר לנח לשתות יין ערלה הרי נח למד את התורה וקיים מצוות בפתח הדברים, אנו ניצבים בפני שאלה מסעירה המטלטלת את דמותו של נח הצדיק, איש ,האדמה אשר בנה את עולמנו מחדש לאחר המבול. התורה מעידה עלינו כי נח למד תורה כי בודאי נח קיים את)(בספרו מאור ישראל, שבת לג ב ואף פסק הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף כל התורה כולה. והנה, ביום נטיעת הכרם, ביום בו נטע – בו ביום שתה. כיצד יכול צדיק יסוד עולם להתעלם מאיסור ערלה כה חמור, המלווה את עולם הצומח בשלוש שנותיו הראשונות? השאלה הזו אינה רק טכנית, אלא היא נוגעת בשורש הקיום האנושי, ביכולת להבדיל בין רצון ה' לבין דחף השעה. האם ייתכן שנח טעה בשיקול דעתו? האם היין שנולד בנס אינו כפוף למערכת המצוות המוכרת לנו? האם ייתכן שגפן הצומחת ביום אחד אינה מוגדרת בכלל כאילן, אלא כצמח ירק, שדינו שונה לחלוטין? בדרכנו אל הפתרון, נצלול אל נבכי האחרונים, נבחן את גבולות הנס, ונשתאה מול הדרך שבה התורה מתירה לנו להבין גם .את המעשים שנראים במבט ראשון כחידה שאין לה פתרון כדי להעמיק בשאלת נח ויין הערלה, עלינו להניח תחילה את היסוד האיתן שעליו נבנית

חנ תשרפ 761 761 התמיהה: נח לא היה אדם מנותק, אלא איש שחי לאור תורת ה', ועל כן המעשה שעשה מחייב .הסבר מעמיק בשיטות המפרשים (בראשית התורה מספרת בפרשת נח: ויחל נח איש האדמה ויטע כרם, וישת מן היין וישכר .)כא-ט, כ ביאר: ר' חייא בר אבא אמר בו ביום נטע, בו ביום עשה)(פרשת נח, פרשה ל"ו המדרש רבה פירות, בו ביום שתה. נראה להעמיק כי המדרש מדגיש את המהירות הבלתי טבעית של המעשה, מה שמציב אותנו מול שאלה: כיצד צדיק שהקב"ה העיד עליו איש צדיק תמים ?היה בדורותיו, לא חשש מאיסור ערלה המפורש בתורה , ביאר: הבהמה הטהורה, העתידה להיות טהורה לישראל)(דף יח ע"א הגמרא במסכת עירובין ביאר: שמלבד לימוד התורה, נח גם קיים את)(זבחים דף קטז ע"א למדנו שלמד נח תורה. רש"י המצוות, שכן בלתי סביר שנח יקדיש את זמנו ללימוד תורה מבלי להוציא זאת אל הפועל .במעשה, שכן התלמוד מביא לידי מעשה הקשה: איך שתה נח מיין של ערלה, הרי הוא עצמו)(בפירושו על הפרשה המהרי"ל דסקין למד וקיים תורה, ואיסור ערלה הוא חלק מן המצוות שהיו ידועות לו? נראה להסביר את תמיהתו, כי אנו מחפשים את הצדקתו של נח, שכן לא ייתכן שצדיק כזה יחטא בזדון, ולכן .מוכרחים לומר שהיה לו יסוד הלכתי לנהוג כפי שנהג ביאר: כי הדילמה בין המהירות שבה צמחו הפירות לבין האיסור)(מאמר ט ספר כרם אפרים המוחלט של ערלה, מחייבת אותנו לבחון מחדש את תפיסתנו לגבי האופן שבו נח התייחס .למציאות המופלאה שנוצרה לפניו ביאר: כי השאלה נוקבת במיוחד משום שהאיסור דבק)(בפרשת נח הספר טעמא דקרא באילן, וכל זמן שלא עברו שלוש שנים, הפירות אסורים בהנאה, ואם נח ידע את התורה, כיצד התעלם מאיסור זה? נראה להוסיף כי התשובות לשאלה זו הן המפתח להבנת אישיותו של .נח וליכולתו לנווט בעולם חדש שבו החוקים טרם נכתבו באופן מסודר עבור כלל ישראל כעת נרד לעומקם של תירוצי האחרונים, המבקשים ליישב את הנהגתו של נח על פי .עקרונות הלכתיים שונים, המאירים את פעולתו באור חדש של מתינות ושיקול דעת ביאר: משום דנטע לצורך כל אנשי העולם, וסבירא)(בפירושו על הפרשה המהרי"ל דסקין דאם אדם שנוטע לצורך הרבים)(פרק ה' משנה א ליה כרבי יהודה דסבירא ליה במסכת ערלה פטור מערלה, לכן לא היה חשש ערלה. נראה להסביר כי נח, כמי שהיה אחראי על שיקום ,האנושות, ראה בנטיעת הכרם לא צורך פרטי אלא פעולה המכוונת לטובת כלל האנושות .ועל כן חל עליו היתר מיוחד המפקיע את דין הערלה מעיקרו ביאר: שנח טעה וסבר שהיוצא)(בספרו טעמא דקרא, פרשת נח מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי מן הענבים יש לו דין של זיעה בעלמא הוא, וכמו שאדם הראשון טעה בזה כדאמרינן במדרש ,. נראה ליישב כי לפי הבנה זו, נח לא ביקש להתיר את האיסור)(פרשת בראשית, פרק י"ט רבה

גם לנשמה מגיע אוכל 762 762 ,אלא סבר בטעות שסחיטת הענבים אינה מוגדרת כיין, אלא כנוזל שאינו חייב בדיני ערלה .ובכך הוא נפל באותו פח שבו נפל אדם הראשון ביאר: אמר ליה הקב"ה לנח היה לך ללמוד מאדם)(דף ע ע"א הגמרא במסכת סנהדרין הראשון שלא גרם לו אלא היין. נראה להוסיף כי התוכחה הזו מחדדת את הלקח: הטעות של ,נח לא הייתה רק הלכתית, אלא הייתה נובעת מהתעלמות מההיסטוריה הרוחנית שקדמה לו .מה שהוביל אותו לשימוש לא נכון בפרי האדמה ביאר: כי נח, ברוב תמימותו וברצונו להחיות את העולם, נהג)(בביאורו הנוסף המהרי"ל דסקין על פי הסברה שהצורך הציבורי גובר על ההקפדה הפרטנית, ולכן הוא לא מצא פסול במעשהו באותו רגע. נראה להסביר כי התפיסה הזו מלמדת אותנו על המתח שבין הצורך המיידי של .הכלל לבין החובה ההלכתית המדוקדקת, מתח שנח ניסה לאזן בדרכו שלו כעת נרד אל היסוד המופלא והמרתק ביותר בפתרון השאלה, הנוגע להגדרה המהותית של דברים הנבראים בדרך נס, אשר על פי דעת חלק מגדולי האחרונים, אינם נכנסים כלל .לגדרי החיוב של התורה ביאר: כי כאשר דבר נברא בדרך נס גמור ולא בדרך הטבע, אין)(בפרשת וישב השל"ה הקדוש ,עליו את חלות דיני התורה שניתנו לעולם הטבעי. נראה ליישב כי התורה נתנה את מצוותיה ובכללן דיני ערלה, על הדברים שגדלו לפי הדרך המקובלת באדמה, אך דבר שבא בדרך נס .אינו תחת הגדרה זו, ולכן הוא פטור מכל האיסורים , ביאר: את דבריו בנוגע לבהמה שנולדה בדרך נס)(יורה דעה, סימן ס"ב, ס"ק ב הפתחי תשובה שאינה טעונה שחיטה, וזהו כלל גדול שאין בנסים את מגבלות הטבע וההלכות הנגזרות ממנו. נראה להסביר כי כשם שהשחיטה אינה חלה על נס, כך גם איסור ערלה אינו חל על .פרי שגדל ביום אחד בדרך נס ביאר: שבאותו שמן הנס של אלישע הנביא, לא היה בו חיוב)'(מלכים ב', פרק ד', פסוק ז הרד"ק מעשרות, כי דבר הנעשה בדרך נס אין לו דין של יבול רגיל. נראה להוסיף כי זהו העיקרון המנחה גם את הנידון שלנו: אם הגפן והפירות הופיעו ביום אחד בדרך נס, הרי שהם אינם .תוצר של יניקת האדמה הטבעית ולכן אינם חייבים בערלה ביאר: כי החיובים של התורה תלויים במערכת)(אורח חיים, סימן קל"ה בשו"ת משנה שכיר הטבעית שבה פועל העולם, וברגע שהקב"ה משנה את הטבע באמצעות נס, המערכת ההלכתית המוגדרת על הטבע אינה רלוונטית עוד. נראה ליישב כי נח, שראה את הפירות צומחים לנגד עיניו בדרך נס, הבין כי אין לפניו אילן רגיל החייב בערלה, אלא פרי שנולד .כמתנה מן השמיים לאחר שביססנו את העיקרון כי דבר הנברא בדרך נס אינו כפוף לחיובי הארץ, נביא כעת סיוע מופלא מדמותם של התנאים הקדושים, רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר, אשר .נזקקו לאותו היתר עצמו בעת שהסתתרו במערה ביארו: בשעה שברחו רשב"י ובנו למערה, נעשה להם)(על הגמרא בשבת לג ע"ב המפרשים

חנ תשרפ 763 763 נס ונברא עבורם עץ חרובים שסיפק את צורכיהם, והיו מסתפקים ממנו למחייתם. נראה להסביר כי התמיהה על אכילתם מחרוב זה זהה לתמיהה על יין נח: כיצד אכלו פירות שטרם ?עברו עליהם שנות הערלה והרבעי, וכיצד התעלמו מדיני המעשרות ביארו: כי כיוון שעץ זה נברא בדרך נס ובידי שמים, לא הוצרכו לשמור בו)(שם המפרשים דיני ערלה ורבעי, שכל מה שיורד מן השמיים טהור הוא. נראה ליישב כי הנס יוצר מציאות חדשה שאינה קשורה לארץ, וממילא כל חיובי הארץ שהם תלויי קרקע ומסגרת טבעית .אינם חלים עליו ביארה: בעובדא דרבי שמעון בן חלפתא, שירדו לו מן)(נז ע"ב הגמרא במסכת סנהדרין השמיים חתיכות בשר והשיבוהו בבית המדרש שאין דבר טמא יורד מן השמיים. נראה להוסיף כי כל דבר שמופיע בדרך של נס גמור נושא בחובו חותם של קדושה שאין בו את .פגמי העולם הזה, ולכן הוא פטור מכל דיני הריחוק והאיסור שאנו מצווים בהם בגידולי קרקע הביא בשם הרב טור)(שבת לג ע"ב הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו מאור ישראל ברקת: כי מותר היה לרשב"י לאכול מהחרובים בלי ניקור חלב וגיד הנשה, ובהמה שנבראת בספר יצירה אינה צריכה שחיטה. נראה ליישב כי על אחת כמה וכמה שאין דין ערלה בעץ שנברא בדרך נס, שכן הנס מבטל את חלות האיסור המקורי, כפי שביאר השל"ה .הקדוש בשיטתו אנו נכנסים אל לב עומקה של הסוגיה, אל נקודת המפגש שבין חומריות הארץ לבין .ההתערבות האלוקית, המבטלת את תלות הפרי באדמה וממילא פוטרת אותו מכל חיוביה ביאר: כי בשעה שראו רשב"י ובנו)(בהערותיו על רשב"י ובנו מו"ר הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שנעשה להם נס בתוך נס ונברא עץ חרובים מיד עם פירות, היה ברור להם שכיון שאין .הקב"ה עושה נס בחנם, ודאי שחרוב זה אינו יונק כלל מהאדמה וכל יניקתו רק מן השמיים נראה להעמיק ולומר כי זוהי תובנה מהפכנית: היכולת לזהות כי יצירה אלוקית ישירה אינה ,זקוקה לצינורות המזון הטבעיים, ובכך היא מתנתקת מכל החוקים המהותיים של הצומח .ובפרט מדין ערלה ביאר: שייתכן שעץ)(הלכות תרומות ומעשרות הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל בספרו דרך אמונה החרובים של רשב"י לא ינק מהאדמה כלל, ולכן לא היה חייב בערלה, ומסתמא היה פטור גם במעשר ושביעית, ואף לא נהגו בו דיני לקט שכחה ופאה. נראה ליישב כי לפי הבנה זו, הקדושים הללו לא אכלו מן האדמה, אלא ניזונו משולחנו של מקום, ומשכך לא שייך להחיל על פרי שמימי זה מערכות הלכתיות שנועדו להסדיר את הקשר שבין האדם לבין .תנובת הארץ נראה להוסיף כי על פי יסוד זה, ניתן ליישב גם את פרשת נח: כל עץ שפירותיו יוצאים בדרך נס ביום אחד, הוברר למפרע שלא מכוח יניקת האדמה יצאו, וממילא הם נקיים מכל ,איסור ערלה. הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל מוביל אותנו להבנה כי הנס אינו רק פעולה פלאית אלא הוא מהלך המפקיע את הדבר מהגדרות הטבע, ומגדיר אותו כעצם מציאותי אחר שאין .בו את החיובים המוטלים על צמחי האדמה

גם לנשמה מגיע אוכל 764 764 נראה להסביר את דבריהם, כי כאשר אדם חי בדרגת קדושה כזו, הוא אינו נזקק למשאבים ארציים, והטבע נכנע בפני רצונו של מקום באופן שמשנה את מהות הפרי. זוהי דרגתם של הצדיקים שזכו להמשיך את השפע ישירות מן השמים, ובכך זכו לטהרה מוחלטת שאינה זקוקה לבירורי תרומות ומעשרות, שהרי הם אינם שייכים למסגרת של ערלה, שכן לא גדלו .בתהליך המוכר לנו כצמיחה רגילה מן האדמה הלכתית-אנו מוסיפים נדבך נוסף לפתרון הסוגיה, הפעם על דרך הפשט וההגדרה הבוטנית .של הצומח, המאירה באור חדש את המציאות המופלאה בנטיעת נח ביאר: כשנשאל אודות החצילים האם יש)(חלק ג, סימן תקל"א הרדב"ז בספרו שו"ת הרדב"ז בהם איסור ערלה, שכשעלה לארץ ישראל ראה שכולם נוהגים בהם היתר ולא חששו לאיסור ערלה, ונראה שפשוט הדבר בעיניהם שיש עליו תורת ירק. נראה להסביר את דבריו, כי ההגדרה ההלכתית של אילן לעומת ירק תלויה בדרך צמיחתו וביכולת שלו להוציא פרי .בתוך שנת נטיעתו , ביאר: מפני שאם זורעים את הגרעין של החצילים עושה פרי בתוך שנתו)(שם הרדב"ז ,ואילו באילנות אין לך מין אילן שיעשה פרי בתוך שנתו, ולכן מוכרחים לומר שמין ירק הוא לפיכך אין בו דין ערלה, ומותר באכילה. נראה להוסיף כי החילוק היסודי שבין אילן המחוייב .בערלה לבין ירק הפטור ממנה, נעוץ בעובדה האם הפרי מגיע לבישולו בתוך שנה אחת נראה ליישב לפי יסוד זה את מעשה נח: מכיוון שהגפן שנטע נח הוציאה את פירותיה בו ביום, הרי שהיא אינה עונה להגדרה ההלכתית של אילן החייב בערלה, אלא לדין ירק הפטור ממנה. לפי זה, נח לא היה זקוק לנס כדי להתיר את הפירות, אלא המציאות שבה הצמח הניב .פרי בשנה הראשונה לנטיעתו, הגדירה אותו הלכתית כמין ירק שאין בו איסור ערלה כלל נראה להסביר כי הטיעון הזה מרחיב את היריעה: לא רק הנס הוא שפטר את היין, אלא הטבע עצמו, כפי שהוגדר על ידי הפוסקים, אינו מחיל איסורי ערלה על צמחים שמשלימים את מחזור הפרי שלהם בתוך שנה. העובדה שנח היה איש האדמה העידה על מומחיותו בהכרת צורכי האדמה, וממילא ידע להבחין כי הגפן הזו, בדרך צמיחתה המואצת, אינה .נכנסת לגדר האילן האסור הבירור המוסרי והתורני המלווה את דמותו של נח מחייב אותנו להתבונן לעומק בשאלה כיצד אדם המוגדר כמי שלמד תורה וקיים מצוות, פעל באופן שנראה כה רחוק מהלכות הקודש המוכרות לנו. התבוננות זו פותחת בפנינו צוהר להבנת כוחו העצום של הלימוד .שהביא לידי מעשה, וכיצד הוא התגלם בחייו של צדיק דור המבול ביארה: כי נח, בהיותו איש הצדיק תמים בדורותיו, הקפיד)(יח ע"א הגמרא במסכת עירובין ביאר: כי אצל אדם)(קטז ע"א ללמוד את חוקי הבריאה והתורה. רש"י בספרו על מסכת זבחים ,כנח, לימוד התורה אינו פעולה אינטלקטואלית בלבד, אלא הוא מחייב את קיומה בפועל שכן לימוד מביא לידי מעשה. הכרה זו באה ללמדנו כי אדם שקנה את חכמת התורה בודאי ביקש לחיות על פיה בדרגת דייקנות גבוהה, ועל כן הקושי במעשהו נובע דווקא מגדלותו .ולא מחיסרון ביראתו

חנ תשרפ 765 765 אמנם מצינו מחלוקת בין גדולי עולם בשאלה האם אבות האומה קיימו מצוות עוד לפני .מתן תורה, ויש האומרים שאברהם אבינו החל לקיים מצוות רק לאחר שנצטווה על המילה אולם, לגבי נח, נראה כי כוחו של התלמוד אצלו היה כה גדול, עד שאין מציאות שבה הוא למד ללא כוונה ליישם, שכן התלמוד מביא לידי מעשה, ועל אחת כמה וכמה בתקופה שבה מצוות התלמוד הייתה כרוכה בבירור הרצון האלוקי המיידי בכל רגע ובכל פעולה שנעשתה .בעולם החדש שלאחר המבול ,העובדה שנח בחר לנטוע כרם ולהפיק ממנו יין, מלמדת כי הוא לא ראה במעשיו התרסה אלא הוא חיפש את הדרך הראויה להשתמש בפרי האדמה לעבודת הבורא, מתוך תחושת שליחות לשיקום העולם. הדיון אם קיים מצוות או לא מקבל כאן תפנית: ייתכן שנח סבר שדיני ערלה הם מצוות התלויות בחוקי האילן הרגילים, ולא חשב שהם חלים על כרם שנולד בדרך נס כזה. מתוך כך, תורתו של נח הייתה תורה של חיפוש, תורה שהובילה אותו לעמוד מול הנס ולהבין אותו כחלק מההנהגה האלוהית, גם אם בדיעבד הוכח כי הדרך שבה בחר .להשתמש ביין לא עלתה בקנה אחד עם הצפוי ממנו הלימוד של נח לא היה טכני, אלא הוא היה חיבור עמוק לרצון השם, וכל מהלך שביצע נעשה מתוך הכרה עמוקה שלמד אותה, גם אם למדנו ממנו על הטעות שבדבר. השאלה אינה אם נח טעה, אלא כיצד הצדיק הגדול הזה שקע ביין, ומהי הדרכת התורה עבורנו לבל נחטא באותה הדרך של חוסר ריסון, תוך שאנו מבינים את גדלותו של לימוד התורה המביא לידי ,מעשה גם כאשר המעשה נתון במחלוקת ובבירור, ומבקשים ללמוד ממנו לא את הנפילה .אלא את הכמיהה לחיבור בין הארץ לשמיים בדרכים שלא יפגעו בצלם האנושי בנבכי נפשנו, הסיפור המצמרר על השתתפות השטן בנטיעת הכרם אינו נותר בין דפי המדרש בלבד, אלא הוא מדבר אל הנימים הדקים ביותר של האדם החי כיום. החיבור לנפש מתחיל בהכרה בכך שכל יצירה וכל תנופה אנושית, החל מנטיעת כרם פיזית ועד למיזמים ,רוחניים ואישיים, נושאת בתוכה פוטנציאל כפול: האפשרות לעלות אל מרומי הקדושה או חלילה, להחליק אל עבר הבהמיות. האדם נדרש לעשות בירור פנימי תמידי: מהם השותפים שאני מזמין לתוך חיי? האם היצירה שלי מונעת מתוך תום של כבשה, או שמא אני מאפשר ?לשטן של הגאווה, של הליצנות או של השקיעה בחומר, לתת את הטון במעשיי ,האמונה בצלם האדם היא היסוד שעליו נבנית היראה. כשאדם מבין כי גם נח, איש הצדיק לא היה חסין מפני השפעת היין, הוא לומד ענווה מהי. האמונה מלמדת אותנו שהקב"ה .הציב בעולמו תמרורים אלו כדי שנזכור שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים הפחד המקנן בלב מפני איבוד הריסון העצמי הוא המנוע המניע אותנו להשקיע בשמירה על הגבולות. השמירה הזו אינה מגבילה את החיים, אלא מעניקה להם את התוקף והאיכות .שלהם, שכן אדם שיודע להציב גבולות לעצמו הוא האדם שבאמת חי בחירות יומית, הסוגיה הזו מאירה לנו באור חדש את הדרך שבה אנו ניגשים לשמחה-בהנהגה היום ולהנאות החיים. אנו חיים בעולם שבו תרבות הצריכה וההנאה המיידית מנסה להפוך אותנו למכורים, לקופים המרקדים לפי חליל היצר או לחזירים המתבוססים בחומריות. הידיעה

גם לנשמה מגיע אוכל 766 766 שדורו של נח למד בדרך הקשה את מחיר הניתוק מהשכל, היא שיעור מוסרי מהדהד לכל אחד מאיתנו. אדם שחי מתוך ההבנה הזו אינו מבקש לעצמו הנאות ריקות המנתקות אותו .מן המהות, אלא הוא אדם שמבין שהשמחה האמיתית מחייבת עבודה, ריסון והתעלות ,הוא מבין שקדושה היא היכולת לזהות את הקו הדק שבין האדם לבהמה בתוך תוככי ליבו .ולפעול תמיד לחיזוק החלק האלוקי שבו היכולת להכיל את הלקח הזה, מתוך כובד ראש, היא היכולת להאמין בערכו הנצחי של כל רגע של אנושיות מקודשת. מי שמאמין שהקב"ה חפץ בתיקון האדם, מבין שהאדם המתבונן בסיפורו של נח אינו רק צופה בטרגדיה, אלא הוא שותף לתיקון. הלב שאינו חושש להתבונן בנפילות הללו, הוא לב שאינו ננעל בתוך השגרה, אלא לב שפתוח להשפעה האלוהית הזורמת בתוך הבריאה ומאירה את דרכנו בתוך מציאות מורכבת ומשתנה. הלימוד הזה מחדד את התודעה שהתורה אינה רק אוסף של מצוות טכניות, אלא כוח חי המעצב את דמותו של האדם ומעניק לו כלים להתמודד עם היצרים העמוקים ביותר, תוך שימת דגש על כך שכל .פעולה קטנה נושאת בתוכה משמעות נצחית המצפן הפנימי הנבנה מתוך סוגייתנו מכוון את האדם אל מוסר של אחריות עצמית בלתי מתפשרת. האדם המבקש להיות ישר עם עצמו ועם בוראו, מגלה כי אין קונפליקט בין שמחת החיים הטבעית לבין המחויבות הרוחנית שלו, אלא מדובר במצפן המורה על הדרך המדויקת שבין שמים וארץ. המצפן הזה מלמד אותנו כי אדם שיראתו טהורה אינו מחפש לעצמו נתיבי בריחה אל הפסיביות, אלא הוא מבין שחובתו היא להישמר שלא להשחית את צלם האלוהים שבו על ידי כניעה ליצרים משתלטים. הוא מבין כי השטן אינו כוח חיצוני שבא לכפות את מרותו, אלא הוא מחפש את השותפות באותן נקודות תורפה שבהן אנו מניחים .לעצמנו לוותר על הריסון העצמי המוסר הזה מחנך אותנו לענווה מול פלאי הבריאה ומול חומרת הדין. לעיתים אנו נוטים לבנות לנו מגדלי שן של ביטחון עצמי, שבהם אנו סמוכים ובטוחים כי צלם האדם שלנו מוגן, אך המצפן הפנימי מורה לנו כי הענווה היא המגן הטוב ביותר. כשאנו בוחנים את תהליך הנפילה המדורג – מהכבש ועד לחזיר – אנו מבינים שאין אנו הקובעים את גבולות הטבע שלנו, אלא הקב"ה שנתן לנו את הכלים להישאר בני אדם. הענווה הזו מעניקה לנו את היכולת לפעול מתוך זהירות אמיתית, כמי שמבין שהעולם סביבנו אינו רק תפאורה להנאותינו, אלא זירת התמודדות שבה כל בחירה היא גורלית ושמירה על הגבולות היא .המפתח לחיים מאוזנים גבורה מוסרית נדרשת מאיתנו גם בדרך שבה אנו מסתכלים על השפלות המוסרית של האדם כאשר הוא מאבד את דעתו. המצפן הפנימי מלמד אותנו כי האדם החופשי באמת הוא .זה שאינו פוחד מהתיוג של ירא שמים המסתכל בעומקם של דברים ולא נגרר אחר הזרם הוא אינו זקוק לאישור חיצוני כדי לדעת שפעולתו היא אמת; הוא נושא בקרבו את הוודאות שכל גדר שאנו מציבים סביב התאוות מחדדת את ההבחנה שבין הקדוש לבין החול, ובין

חנ תשרפ 767 767 הצלם האנושי לבין הבהמי. זוהי גבורה של אדם שאינו נגרר אחר שגרת החיים, אלא שומר .על המצפן שלו מכוון כל העת אל האמת הנצחית של התורה לבסוף, המצפן הזה מוביל אותנו לאחריות אישית בתוך הקהילה. אם אנו הופכים להיות אנשים שחייהם מונחים על בסיס של הבנה שכל מציאות בבריאה היא אות של הנהגה אלוקית, הרי שאנו הופכים למודל של עוצמה רוחנית עבור הסובבים אותנו. אנו משדרים שאין בטבע שום דבר מקרי, וכי המורשת של נח נועדה ללמדנו לקח נצחי על ערך הבחירה והאחריות. השלווה שבה אנו ניגשים לחיים, מתוך הכרה בעומק הדין והחסד, היא עדות לכך שהמצפן הפנימי שלנו מכוון אל הטוב המוחלט, ושהנפש שלנו קשובה לקול העמוק והאמיתי .המבקש מאיתנו להישאר בצלם אלוהים, מוכנים ליום שבו יוסר לב האבן ויושלם התיקון אנו חותמים את מסענו בסוגיה העמוקה הזו, ומבקשים לאסוף את התובנות אל תוך שגרת יומנו, כדי שהלימוד לא יישאר רק זיכרון היסטורי, אלא ילווה אותנו ברגעים הקטנים של חיי המעשה. התובנה הראשונה היא עוצמתה של המודעות העצמית בתוך השגרה. בתוך עולם מפתה המציע לנו הנאות שונות, אנו נדרשים לזכור את גודל האחריות הטמון בשמירה על צלם האדם. הידיעה שהשטן מחפש שותפות בכל נטיעה אנושית מחייבת אותנו לבחון את המניעים שלנו – האם אנו פועלים מתוך חיבור לשמיים, או שמא אנו נסחפים אחר מטרות שאין בהן אמת? התובנה השנייה היא חשיבותה של מידת האיפוק. היכולת לעצור לפני שהשמחה הופכת להפקרות היא הכלי המגן עלינו מלהפוך את עולמנו לטבע אילם, ומחזירה .אותנו אל תודעת העבד העומד לפני קונו בכל רגע ורגע :עיקר העניין:עיקר העניין הסוגיה שלפנינו חושפת בפנינו צוהר מרתק אל הדינמיקה שבין המרד האנושי לבין התגובה האלוהית המעצבת מחדש את פני הבריאה. הדיון בנטיעת הכרם של נח ובמעורבות השטן אינו רק משא ומתן הלכתי על גבולות השכרות, אלא תזכורת חיה ונושמת לכך שצלם האדם הוא הפיקדון היקר ביותר שהופקד בידינו. למדנו כי נפילתו של נח היא תוצאה של הניתוק מהדעת לטובת גאוות החומר והיצר. השילוב שבין המדרשים המופלאים לבין ההלכה הפסוקה, מלמד אותנו כי הקדושה אינה ,דורשת מאיתנו להתעלם מהמציאות הקשה, אלא להתבונן בה בעיניים פקוחות להכיר את שורשי העונש, ולהודות על הנס המתמיד של קיומנו כבני אדם העובדים את ה'. הלב הנבון יודע להבדיל בין הטבע הגולמי לבין ההנהגה האלוקית השזורה בתוכו, ודרכו הוא סולל את הדרך לחיים של טהרה, שבהם כל רגע של התגברות הוא עדות לאמונה בבורא העולם ובערכו הנצחי של כל צלם אנוש. המסקנה המזוקקת מכל הסוגיה היא שההבחנה והריסון אינן פעולות טכניות, אלא הן דרך חיים שלמה, המבקשת לראות את האור האלוקי גם בתוך המקומות המורכבים .ביותר ולשמור על הלב נקי וקשוב לקול ה' המדריך אותנו בדרך החירות

גם לנשמה מגיע אוכל 768 768 : המשך- עיקר העניין: המשך- עיקר העניין החיים הם מסע של זיכוך מתמיד, שבו היכולת להבדיל בין העיקר לטפל היא הכלי החשוב ביותר בידי האדם. כשאנו בוחנים את מציאות חיינו בעין מפוקחת ובלב ישר, אנו הופכים את החומר הגולמי למהות רוחנית השופעת חסד וטהרה, ושומרים ,על צלם האדם שלנו מכל משמר, בתוך עולם המבקש תמיד להטות אותנו מדרכנו .בציפייה דרוכה להסרת לב האבן ולהשלמת התיקון השלם בביאת הגואל ?