?מתי פרעה ועבדיו שחקו בכדור

נאמר כאן סתם שמשה נצטווה ללכת אל פרעה, אלא התורה מדגישה זמן, מקום ותנועה. "לך אל פרעה בבוקר הנה יוצא המימה". התורה עוצרת את הקורא על תמונה חיה. מלך מצרים אינו יושב על כסאו, אינו עוסק בדין ואינו מנהיג את עמו, אלא יוצא. יוצא אל המים. יוצא

יש רגעים שבהם פסוק קצר פותח חלון לעולם שלם של הנהגות, תרבויות ותפיסות עומק. לא נאמר כאן סתם שמשה נצטווה ללכת אל פרעה, אלא התורה מדגישה זמן, מקום ותנועה. "לך אל פרעה בבוקר הנה יוצא המימה". התורה עוצרת את הקורא על תמונה חיה. מלך מצרים אינו יושב על כסאו, אינו עוסק בדין ואינו מנהיג את עמו, אלא יוצא. יוצא אל המים. יוצא .בשעה קבועה. יוצא באופן שיש בו טקס, הרגל, תדמית ומכאן מתעוררת שאלה חודרת. מהו אותו יציאה בבוקר. האם מדובר בצורך גופני מוסתר כפי שכתב רש"י, האם זה טיול של שרים כפי שכתב הרשב"ם, האם רחיצה, ציד, או משחק כפי שהביא האבן כספי, או שמא הנהגה מדינית ובריאותית כפי שכתב האברבנאל. והאם כל הביאורים הללו חולקים זה על זה, או שמא כולם אמת, וכל אחד מהם מאיר רובד אחר .באישיותו של פרעה ובשקר הגדול שביסוד מלכותו עוד יש לשאול. אם פרעה עשה עצמו אלוה, כיצד מתיישב הדבר עם יציאה קבועה לשפת היאור לעיני עבדיו. ואם היה זה זמן פנוי, טיול, ציד או משחק בכדור, כיצד משתלב הדבר אראו תשרפ עם הדימוי של מלך כבד, מרוחק, ירא ומטיל אימה. ומה משמעות הדבר שהתורה מצווה .את משה דווקא אז להיפגש עמו, דווקא במקום זה, ולא בארמון המלוכה ,ויש כאן שאלה עמוקה עוד יותר. האם התורה באה ללמדנו רק פרט ביוגרפי על פרעה או שמא יש כאן מסר רחב על הנהגת שלטון, על תרבות פנאי, על השימוש בגוף ובמשחק ,כחלק מתפיסת כוח, ועל השבר שבין תדמית אלוהית לבין מציאות אנושית פשוטה של גוף .צורך, תנועה ושעשוע זו איננה שאלה צדדית, אלא בירור של מהות. מתי פרעה ועבדיו שיחקו בכדור, ומה מגלה ,פרט זה על עומק השקר המצרי ועל הדרך שבה בחרה התורה לנפץ אותו, דווקא בבוקר .דווקא על שפת היאור, דווקא במקום שבו האל המדומה נחשף כאדם הפסוק עצמו מציב את נקודת המפגש לא רק כציון טכני של זמן ומקום, אלא כהגדרה רעיונית של שעת השבירה. "לך אל פרעה בבוקר הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת . התורה מדגישה בוקר, מדגישה יציאה, מדגישה מים, ומדגישה עמידה על)(שמות ז טו "היאור .שפת היאור. אין זה תיאור נלווה, אלא מסגרת מכוונת שבה אמור המפגש להתרחש פירש: "הנה יוצא המימה לנקביו, שהיה עושה עצמו)(שמות ז טו רש"י בפרושו על התורה אלוה ואומר שאינו צריך לנקביו, ומשכים ויוצא לנילוס ועושה שם צרכיו". לפי דבריו, הבוקר איננו זמן פנאי אלא זמן חשיפה. דווקא אז, כשהמלך מתפשט מתדמיתו האלילית ונזקק לגופו, שם מצווה התורה את משה לעמוד מולו. היאור, סמל האלוהות המצרית, נעשה מקום .של גילוי חולשה אנושית. לא בארמון, לא בטקס, אלא בשעה שהשקר אינו יכול לעמוד כתב בדרך אחרת: "שדרך השרים לטייל בבוקר ולרכוב)(שם הרשב"ם בפרושו על התורה אנה ואנה". כאן הבוקר מתואר כזמן הנהגה וטיול מלכותי. אין הכרח בסתירה לרש"י, אלא ,שינוי מוקד. גם טיול השרים הוא חלק מתרבות של תדמית, של הצגת שלטון רגוע, בטוח .שולט בזמן ובמרחב. הבוקר הוא שעה של יציאה מבוקרת, של הופעה מול הסביבה הרחיב והביא כמה דרכים: "כדרך בני אדם המשכימים)(שם החזקוני בפרושו על התורה ,בבוקר על שפת הנהר ורוחצים ממימי הנהר להאיר עיניהם". זהו בוקר של גוף, של רענון של חוויה חושית. ובהמשך כתב: "דבר אחר הנה יוצא המימה לטייל ולצוד שם עופות על ידי גוונין שנושא על ידו כשאר מלכים, ושם תמצאנו פנוי לדבר עמו". לפי זה, המקום והזמן נבחרו משום ששם פרעה פנוי, נינוח, עוסק בשעשועי מלכים, בציד, בהנאה, בהפגנת ריבונות .על הטבע העמיד את הדברים על יסוד הנהגת הבריאות)(שם האברבנאל בפרושו על התורה והמדינה. הוא ביאר שפרעה היה יוצא בבוקר "להנהגת הבריות, להרגיל התנועה בבוקר קודם האכילה כדי לחמם הגוף", והוסיף שראיית המים מזככת את העיניים. כאן הבוקר איננו חולשה ולא משחק בלבד, אלא משטר קבוע של הנהגה גופנית ושלטונית, כחלק .מתפיסת שלמות המלך גם לנשמה מגיע אוכל , הוסיף פרט מפתיע וחד: שהיה זה מנהג מלך מצרים)(שם והאבן כספי בפרושו על התורה ואף בזמנו עוד נהגו כן, ששתי פעמים בשבוע, ביום שלישי וביום שביעי, יצא המלך ועבדיו אל מקום ידוע על שפת היאור "לשחק שם בכדור הקטן, ומטייל שם מן הבוקר עד עת המאכל". כאן נחשף רובד נוסף. לא רק צורך, לא רק טיול, לא רק הנהגה, אלא משחק. תרבות .פנאי מלכותית, שעשוע גופני קולקטיבי של המלך ועבדיו, כחלק מסדר החיים המלכותי כאשר מצרפים את כל דברי המפרשים יחד, מתגלה תמונה אחת שלמה. פרעה יוצא בבוקר אל היאור בשעה קבועה, כחלק מטקס קבוע של גוף, תדמית, בריאות, הנהגה ושעשוע. זהו ,הזמן שבו המלך מרשה לעצמו להיות אדם, גוף נע, משחק, מתרחץ, צד, מטייל. ודווקא שם בשעה שהאלוה המדומה מתגלה כמלך בשר ודם עם הרגלים, תנועות ופנאי, שם נשלח משה .לעמוד מולו עם מטה ההופך לנחש חז״ל העמיקו את התמונה והעמידו את יציאתו של פרעה אל היאור לא רק כהנהגה אישית נאמר על)(דף קו ע״א אלא כתבנית של שלטון הבנוי על שקר עצמי. בגמרא במסכת סנהדרין פרעה שהיה מן הרשעים שהיו עושים עצמם אלוה, ובכמה מקומות במדרשים ובתלמוד .הודגש שיסוד מלכות מצרים היה בהצגת המלך ככח על אנושי השולט בטבע ובאדם בתוך הקשר זה מקבלת יציאתו בבוקר אל המים משמעות חדה, שכן האל המדומה מוכרח ,להסתיר את אנושיותו, וכל יציאה קבועה, מחזורית, מוכתבת שעה ומקום, מעידה על גוף .הרגל ותלות דרשו חז״ל על תחילת השעבוד שפרעה היה פותח בפה)(דף יא ע״א ובגמרא במסכת סוטה רך כדי למשוך את ישראל, ומשם עבר לשעבוד בפרך. דפוס זה מלמד שפרעה ידע היטב ללבוש פנים שונות לפי הצורך, פעם של רוך ופעם של כח, פעם של הנהגה מדינית ופעם של פולחן עצמי. יציאתו אל היאור בבוקר משתלבת בדפוס זה, זמן שבו המלך מציג עצמו .כשלו, רגוע, שולט, משחק ומטייל, ובו בזמן מסתיר את הפער שבין התדמית לבין המציאות נאמר במפורש שפרעה היה אומר שהוא אלוה, וכשנזקק)(שמות רבה ט פרשה ז ובמדרש רבה לנקביו היה משכים והולך ליאור כדי שלא יראו אותו. מדרש זה איננו רק סיפור גנאי, אלא אבחנה חינוכית עמוקה. מי שבונה הנהגה על הכחשת הגוף מוכרח לנהל את חייו סביב הסתרה. הבוקר, שעת ההשכמה, שעת ההתחדשות, נעשה אצלו שעת בריחה. הבריחה אל המים, סמל החיים והאלוהות המצרית, היא ניסיון לטשטש את העובדה שהמלך כפוף .לחוקי הטבע מצינו עיסוק רחב בדרכי מלכים עובדי)(פ״א ה״א ובתלמוד ירושלמי במסכת עבודה זרה אלילים שהיו קובעים לעצמם זמני טקס, זמני רחצה, זמני משחק וזמני פולחן, כדי לחזק ,את תחושת הרוממות והשליטה. גם משחקי המלך אינם רק שעשוע, אלא חלק מהצגת כח חיות ונצחיות. משחק הכדור המוזכר בדברי האבן כספי משתלב היטב בתרבות זו, שבה הגוף .החזק, התנועה והשליטה במרחב הם חלק מהמסר האלוהי המדומה .וכשמצרפים את דברי חז״ל לדברי מפרשי התורה, מתברר שאין כאן מחלוקת אלא השלמה אראו תשרפ פרעה יוצא בבוקר אל היאור, פעם לצורך גופו, פעם לטיול, פעם למשחק, פעם לציד, וכל אלו יחד יוצרים שגרה מלכותית שבה האדם מבקש להיראות אלוה. התורה שולחת את משה דווקא לשם, דווקא לשעה הזו, כדי לפגוש את השקר במקום שהוא נחשף. לא בזמן טקס .רשמי, אלא בזמן החיים עצמם הראשונים והאחרונים העמיקו עוד רובד אחד, וראו ביציאה הקבועה של פרעה אל היאור .בבוקר לא פרט ביוגרפי ולא נימוס מלכותי בלבד, אלא ביטוי שיטתי להשקפת עולם עמד על כך שאין זה מקרה שהתורה שולחת את)(שמות ז טו האברבנאל בפרושו על התורה משה אל פרעה דווקא בשעת תנועתו הגופנית, קודם האכילה, בשעה שהאדם עוסק בשלמות גופו. לפי דרכו, פרעה ראה בעצמו שליט מושלם, גוף ונפש, טבע ומדינה, וההליכה על שפת היאור היתה חלק מהנהגת מלך הרואה עצמו מקור השפע והסדר. ומכאן עומק המפגש. משה אינו פוגש את פרעה כשהוא יושב על כסא מלכותו, אלא כשהוא מנהל את גופו, כשהוא נדרש .לחוקי הטבע שהוא מתכחש להם חידד נקודה תרבותית עמוקה. משחק הכדור של פרעה)(שם האבן כספי בפרושו על התורה ועבדיו אינו שעשוע תמים, אלא טקס חברתי. המלך והעבדים יחד, בתנועה, במשחק, יוצרים אשליה של שותפות ושל סדר טבעי שבו הכל זורם סביב המלך. המשחק מציג שלטון נטול ,מאמץ, עולם שבו המלך פנוי לשחק והעבדים שמחים לשחק עמו. זהו שיא השקר המצרי .שבו השעבוד מוסתר מאחורי תרבות פנאי, והכח עטוף בנינוחות כאשר הזכיר ציד עופות על ידי גוונין, רמז לרובד)(שם בעל החזקוני בפרושו על התורה .נוסף. הציד איננו צורך, אלא שליטה. המלך יוצא אל הטבע כדי להוכיח שהוא שולט בו הגוונין, הכלים, הטכניקה, כל אלו מציגים את האדם כמי שמבין את חוקי העולם ומכופף אותם לרצונו. זהו אותו יסוד של כישוף ושל להטים שיתגלה בהמשך בפרשת המכות. פרעה .חי בעולם שבו שליטה בטבע היא הוכחת אלוהות בביאור ענין המכות עמד על כך)(שמות ז יז רבנו משה בן נחמן הרמב"ן בפרושו על התורה שהמכות לא נועדו רק להעניש, אלא לשבור תפיסת עולם. מצרים האמינה ביאור כמקור ,החיים, בפרעה כשליחו או כהתגלמותו. לפיכך המפגש הראשון מתרחש על שפת היאור ובשעה שבה פרעה מתנהל כמי שחי בהרמוניה עם הטבע. שם בדיוק מתגלה המטה, הכח .האלוקי שאינו תלוי בטבע, ואינו זקוק למשחק, לציד או לטיול כדי לבסס שליטה , מבואר שהרשע)(פרק כז 'בדברי אחרונים העוסקים בהנהגת רשעים, כמו במהר"ל בגבורות ה בונה את זהותו סביב הגוף והחיים החומריים, ולכן הוא חייב להציג תנועה, חיות, משחק .והנאה כחלק מהשלטון. לעומתו, הנהגת הקדושה מתחילה מהכנעה, מעמידה, מנציבות "ונצבת לקראתו על שפת היאור". משה אינו משחק, אינו מטייל, אינו נע. הוא עומד. עמידה .מול תנועה, שליחות מול פנאי, אמת מול הצגה )(קובץ ל"ט עמוד פו ועיין עוד בצרור המור ובדרשות אבן שועיב, ובקובץ בית אהרן וישראל .באריכות על משחק כדורגל בשבת ובימות החול גם לנשמה מגיע אוכל מתוך כך מתברר, שזמן המשחק של פרעה איננו זמן צדדי, אלא שעת מבחן. התורה בחרה ,להפגיש את השליח האלוקי עם המלך דווקא בשעה שבה הוא בטוח בעצמו, בגופו, בשלטונו .בשגרת יומו. ושם, במקום שבו פרעה חש אלוה, שם מתחיל תהליך פירוק האלילות לאחר שפרשנו את דרכי הפרשנות ואת עומק הנהגת פרעה, נוכל להעמיד נפקא מינות .ברורות הנוגעות להבנת התורה, להנהגת האדם ולקריאת המציאות גם בדורות מאוחרים ראשית, מתברר שאין פרט בתורה שהוא נוי ספרותי בלבד. זמן, מקום ותנועה הם חלק מן המסר. יציאתו של פרעה בבוקר אל היאור מלמדת שהקב"ה פוגש את האדם לא רק בשעת תפילה או טקס, אלא דווקא בשגרת חייו, בהרגליו הקבועים, במקום שבו הוא בטוח בעצמו. ממילא נפקא מינה בלימוד התורה, שאין לדלג על פרטים הנראים שוליים, כי פעמים .שדווקא בהם טמון לב העניין שנית, הנהגת פרעה מלמדת שהתרבות, הפנאי והמשחק אינם ניטרליים. משחק הכדור של המלך ועבדיו, הטיול, הציד והרחצה, כולם יכולים להיות חלק ממנגנון של שלטון, של השכחת הסבל, של יצירת תדמית שקרית של הרמוניה. מכאן נפקא מינה להבנת תרבויות אנושיות, שגם מקום של שמחה, ספורט ופנאי עשוי לשמש כלי של הסתרת עוול, אם הוא .מנותק מאמת מוסרית שלישית, העמידה של משה מול התנועה של פרעה יוצרת כלל בהנהגת שליחות. השליח האלוקי איננו מתרשם ממעמד, מתרבות או מהפגנת חיות. הוא עומד. עמידה זו נפקא מינה לכל אדם העומד מול כוח, אופנה או לחץ חברתי. אין צורך להתאים את עצמך לקצב של .השקר. האמת עומדת גם כשהעולם רץ ומשחק ומכאן הרחבה רעיונית. פרעה בחר בבוקר, בזמן ההתחדשות, להפוך את היאור לזירת זהותו. הוא ראה בטבע, בגוף ובתנועה מקור אלוהות. התורה שוברת זאת מן השורש. הבוקר .האמיתי איננו זמן של משחק אלא זמן של שליחות. היאור איננו מקור אלוהות אלא בריאה .והגוף, על כל תנועתו, איננו סיבה להתרוממות אלא סיבה לענווה .הרחבה מחשבתית נוספת מתגלה כאן על מושג החופש. פרעה חופשי לשחק, לטייל, לצוד ישראל משועבדים. אבל החופש הזה ריק. הוא חופש של מי שמוכרח לברוח כל בוקר אל היאור כדי לשמר שקר. לעומתו, משה, שאינו משחק ואינו מטייל, הוא בן חורין באמת, כי הוא עומד בשליחות שאינה תלויה בגוף או בפנאי. מכאן למדנו שחירות איננה נמדדת בזמן .הפנוי אלא באמת הפנימית ,ובהרחבה מוסרית, יש כאן אזהרה חדה. אדם עלול לבנות לעצמו תדמית של שלמות הצלחה וחיות, דרך הרגלים קבועים, שגרות נעימות, משחקים וטיולים, ובתוך כך להסתיר ,מעצמו חולשות, חטאים או עוולות. התורה מלמדת שהקב"ה אינו ממתין לאדם בארמון .אלא פוגש אותו במקום שבו הוא חושב שאיש אינו רואה ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: הרגעים הקבועים וההרגליים של האדם הם מראה לאמיתות חייו, ולא הדרשות וההצהרות. תרבות פנאי יכולה לרומם את האדם, אך גם אראו תשרפ להקהות את מצפונו אם היא מנותקת מערכים. אין צורך לרדוף אחרי קצב העולם כדי להיות נוכח באמת, לפעמים עמידה שקטה מול הזרם היא מעשה של גבורה. שליחות אמיתית מתחילה דווקא במקום שבו האדם חש בטוח ושאנן. מי שבורח מעצמו כל בוקר, גם אם .הוא מלך, איננו חופשי :עיקר העניין:עיקר העניין יציאתו של פרעה בבוקר אל היאור אינה פרט צדדי, אלא מפתח להבנת עומק השקר המצרי. בין אם יצא לנקביו, לטיול, לציד או למשחק בכדור, כל הדרכים מציירות דמות אחת של שלטון הבנוי על גוף, תנועה ותדמית אלוהית מדומה. התורה שולחת את משה דווקא לשם, דווקא לשעה זו, כדי לפגוש את השקר במקום שבו הוא נחשף כאנושי. מול תנועה עומדת עמידה, מול משחק עומדת שליחות, ומול תרבות של בריחה מן האמת עומדת קריאה אלוקית חדה. כך מלמדת אותנו התורה שהגאולה מתחילה לא בארמון ולא בטקס, אלא בשפת היאור, בשגרת החיים, במקום שבו .האדם נדרש לבחור אם להמשיך לשחק או לעמוד מול האמת