כישוף על פני המים: האומנם יש לו שליטה? סוד ביטול הכשפים .במים

אחד אל עומק המקורות, ואז מתברר עד כמה הדברים עדינים, מורכבים ושבריריים. כך הוא מושג הכישוף אל מול המים. חז"ל קבעו כלל שנשמע חד וברור: כשפים פשר במים. ביטוי קצר, טעון, שמעמיד את המים כגבול, כמחסום, ככוח שממיס את פעולת הטומאה ומפקיע

יש מושגים בתורה שנשמעים ברורים, כמעט מוחלטים, עד שמתחילים לצעוד עמם צעד אחד אל עומק המקורות, ואז מתברר עד כמה הדברים עדינים, מורכבים ושבריריים. כך הוא מושג הכישוף אל מול המים. חז"ל קבעו כלל שנשמע חד וברור: כשפים פשר במים. ביטוי קצר, טעון, שמעמיד את המים כגבול, כמחסום, ככוח שממיס את פעולת הטומאה ומפקיע .את אחיזתה. ומיד נדמה לכאורה שהשאלה הוכרעה. במקום שיש מים, אין לכישוף שליטה ,אלא שכאשר פותחים את פרשת השבוע ואת דברי חז"ל לאורכה ולרוחבה של התורה מתחילות לצוף תמיהות שאינן נותנות מנוח. משה רבינו נצטווה להכות את היאור דווקא במטה שנהפך לנחש, כדי להראות שאין זה מעשה כשפים. חרטומי מצרים עצמם נזקקו למבחן המים כדי להכריע אם לפניהם מופת אלוקי או תחבולה טמאה. אליהו הנביא בהר הכרמל שופך מים על המזבח ובכל זאת חושש שיאמרו מעשה כשפים הם. ומנגד, במסכת .שבת מסופר על כישוף שעצר ספינה העומדת על פני המים ממש וכאן השאלה מתחדדת ואינה מרפה. האם אכן כל מים מבטלים כשפים. האם מדובר דווקא במים חיים, כמשמעות דברי רש"י. האם יש הבדל בין מים המשמשים לבדיקה לבין מים שבתוכם נעשה הכישוף. האם יש חילוק בין מי מקוה למי נהר, בין מים מחוברים לקרקע למים שאובים, בין מים המשמשים לטהרה למים המשמשים כמצע לפעולה. או שמא אין .כאן כלל פשוט, אלא מערכת שלמה של תנאים והגדרות שעדיין לא נפרשו ומעבר לכך, יש כאן שאלה עמוקה עוד יותר. מהו כוחם של המים בעולמה של תורה. האם המים פועלים מצד טהרתם, מצד חיבורם ליסוד החיים, מצד ביטול הצורה, או מצד הנהגה גם לנשמה מגיע אוכל אלוקית שקבעה גבול לכוחות הטומאה. ואם אכן כך, כיצד מתיישבים כל המקורות זה עם .זה בלא סתירה ,נמצא שאין זו שאלה צדדית על מעשה כשפים גרידא, אלא בירור יסודי על גבולות הכוח על נקודת המפגש שבין טומאה לטהרה, ועל האופן שבו התורה מציבה סימני אמת להבחין .בין מופת אלוקי לבין אחיזת עיניים של כישוף בפרשת השבוע נאמר: "לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת . וכן נאמר: "והיה הדם אשר תקח)(שמות ז ט"ו "היאור והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך . פסוקים אלו מעמידים את המים, ובפרט את מימי)'(שמות ד ט "מן היאור והיו לדם ביבשת היאור, כזירה שבה מוכרע אם המעשה הוא מופת אלוקי או מעשה כשפים, ומתוך כך נפתח .פתח לבירור דברי מפרשי התורה על משמעות העמדת המופת דווקא על המים כתב שהפיכת המים לדם באה כדי שאם לא יאמינו גם)'(שמות ד ט רש"י בפרושו על התורה לשני האותות הראשונים, יאמינו בזה, ומשתמע מדבריו שדווקא פעולה במים נועדה להסיר חשד של אחיזת עיניים וכשפים. אף שאין רש"י מפרש כאן בפירוש את טעם המים, מכל .מקום עצם בחירת המים כמקום המבחן מלמדת שיש בהם כוח בירור מיוחד ביאר שחשש היה שמא יאמרו שהאותות)'(שמות ד ט בעל הישמח משה בפרשת שמות הקודמים אינם אלא מעשה כשפים, ולפיכך נצטווה לקחת ממימי היאור, כי במים אין הכשפים מצליחים, וכאשר המים עצמם נהפכים לדם מתברר שאין זה מעשה טומאה אלא .יד ה'. בדבריו מבואר שמימי היאור משמשים אבן בוחן בין כישוף למופת כתב שכישוף דרכו להתבטל במים, והטעם מפני)(שמות ח ה במאור ושמש בפרשת השבוע שהכישוף יונק מכוח הטומאה, והמים שהם יסוד הטהרה מבטלים אותו. ולפיכך, כאשר נשארו הצפרדעים ביאור ולא נתבטלו, הוכח שאין זה כישוף אלא מעשה אלוקים. בדבריו .מתבאר שהמים אינם רק מצע, אלא כוח פעיל המכריע את מהות הפעולה בספר שם אפרים להגאון רבי אפרים זלמן מרגליות, הובא במרגלית הים על מסכת סנהדרין , פירש על הפסוק "והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך" שהציווי להכות בו את המים)(ס"ז ע"ב נועד להראות שגם המופת הראשון לא היה בכשפים. שהרי לפי משמעות הזוהר, אין הכישוף יכול לפעול שדבר שאין בו רוח חיים יבלע דבר אחר, ומאחר שהמטה נבדק על המים ולא .נתבטל, הוברר שהוא מופת אלוקי ולא כישוף עמד על כך שהמופתים ניתנו באופן)(שמות ז ט"ו האור החיים הקדוש בפרושו על התורה שיבטל כל טענה של חרטומי מצרים. אף שלא הזכיר במפורש את כלל ביטול הכשפים במים, מכל מקום מדבריו ניכר שהעמדת המעשה על היאור באה לשלול כל אחיזה בטומאה .ולהעמיד את המעשה כיד ה' גלויה שהליכתו של משה אל פרעה)(שמות ז ט"ו בפרשת וארא כתב בעל כלי יקר על התורה בשעה שהוא יוצא המימה נועדה לפגוע בשורש אמונתו של פרעה, שראה ביאור מקור חיים אראו תשרפ ואלוהות. ומתוך כך יש להבין שגם בחירת המים כמקום המופת איננה מקרית, אלא מכוונת .להראות שהכוח הפועל במים איננו כישוף אלא שלטון אלוקי מוחלט מן הפסוקים ומדברי מפרשי התורה עולה שהמים, ובפרט מימי היאור, משמשים בפרשה כנקודת מבחן עקרונית בין מופת אלוקי לכישוף, וכל מפרש מאיר פן אחר בסיבת העמדת .המעשה דווקא על המים, בלא הכרעה סופית כיצד פועל כוח זה ומהם גבולותיו (סנהדרין ס"ז "בגמרא במסכת סנהדרין נאמר בלשון קצרה וחותכת: "כשפים פשר במים . ורש"י שם ביאר: "כל מילי מכשפות נבדקין על מים חיים ונימוחין", ומתוך דבריו למדנו)ע"ב שאין המדובר בכל מים סתם, אלא במים חיים, מים המחוברים למקורם ואינם שאובים, והם משמשים אבן בוחן שמעמידה את הכישוף למבחן וממיסה את אחיזתו. עצם לשון רש"י .מגלה שאין זה דין צדדי, אלא כלל בבירור כוח הטומאה בגמרא במסכת ברכות נאמר על תפילתו של אליהו בהר הכרמל: "ענני ה' ענני", ודרש רבי אבהו שאמר אליהו שתי תפילות, אחת שתרד אש מן השמים ואחת "שלא יאמרו מעשה . והקשו הראשונים, היאך שייך חשש זה והרי יצקו מים רבים על)(ברכות ט' ע"ב "כשפים הם עמד על קושיה זו, וביאר)(שם העולה ועל המזבח. החיד"א בספרו פתח עינים על ברכות על פי דברי רש"י בסנהדרין שאין ביטול הכישוף אלא במים חיים, ואילו המים שנשפכו על .המזבח לא היו מים חיים, ולפיכך עדיין היה מקום לחשד של כישוף מצד ההמון בגמרא במסכת שבת מסופר על המטרוניתא שאמרה מילתא דכשפים ונעצרה הספינה .)(שבת פ"א ע"ב במקומה, אף שהיתה עומדת על פני המים, עד שאמרו חכמים מילתא דשריוה רש"י שם פירש שעצרה את הארבא בכשפים. מכאן מבואר בפשטות שאין עצם המציאות של מים מבטלת כישוף, אלא יש חילוק יסודי בין מים המשמשים לבדיקה ולבירור, לבין מים .המשמשים כמצע שעליו פועל הכישוף, ואין בזה סתירה לדברי הגמרא בסנהדרין בתלמוד ירושלמי במסכת סנהדרין מבואר שכוח הכישוף תלוי באחיזה של טומאה בעולם המעשה, וכאשר הוא נחשף לבירור של טהרה עליונה, הוא מתבטל. אף שאין שם לשון מפורשת של מים חיים, מכל מקום עקרון הבירור והבדיקה עולה בקנה אחד עם דברי הבבלי .ורש"י, שהמים משמשים כלי בירור ולא רק חומר פיזי במדרש תנחומא מבואר שמכות מצרים ניתנו באופן כזה שיסירו כל טענה של כישוף ואחיזת עיניים, ולכן נעשו לעיני כל ובאופנים שאין הטומאה שולטת בהם. ומתוך דברי המדרש עולה שהעמדת המופת על המים איננה פעולה מקרית, אלא חלק ממערך שלם .שנועד לשלול כל אחיזה של כשפים ולהעמיד את יד ה' לבדה כפועלת מן הגמרות והמדרשים מתברר יסוד ברור אך דק. לא נאמר שכישוף אינו פועל כלל במקום שיש מים, אלא שכאשר הכישוף נבדק על מים חיים, כאשר הוא מועמד לבחינה מול יסוד ,הטהרה, אזי הוא נימוח ומתבטל. לעומת זאת, כישוף יכול לפעול גם על גבי מים או בקרבתם .כל עוד לא הועמד לבירור זה גם לנשמה מגיע אוכל : דנים בלשון הגמרא ובפרט בהעמדת)(סנהדרין סז ע"ב ד"ה פשר תוספות במסכת סנהדרין הדבר על בדיקה במים, ומתוך עיון בלשונם יש מקום להבין שאין הכוונה שכל מציאות מים מבטלת כשפים, אלא שיש כאן מעשה בירור ובדיקה שנקבע כסימן, ובזה מתיישב כיצד יתכן .כישוף בסמוך למים כל עוד לא הועמד לבחינת מים חיים : מעמיד את ענין הכשפים על דרך פעולת טומאה)(סנהדרין סז ע"ב היד רמה במסכת סנהדרין ותערובת דמיון, ומבאר שמעשה הבדיקה במים נועד לגלות שהדבר אינו עומד במבחן המציאות, ומתוך כך נמס ונפקע כח הכישוף, ובזה מתבאר שהמים אינם רק מקום, אלא כלי .גילוי המפריד בין דמיון לאמת : מבאר את הסוגיה כקובעת סימן ברור להבחין)(סנהדרין סז ע"ב המאירי במסכת סנהדרין בין מעשה אמת לבין אחיזת עיניים, ומדגיש שענין הבדיקה במים הוא מצד דרך ההבחנה ,שקבעו חכמים, ומתוך כך אפשר ליישב שכישוף יכול להיעשות גם במקום שיש בו מים .אלא שהבדיקה במים חיים מגלה את קלותו ושבריריותו : דן בגדר הדבר אם הוא כח פועל בגוף החפץ)(סנהדרין סז ע"ב הערוך לנר במסכת סנהדרין או כח מעכב תנועה ומעשה בלבד, ומתוך עיונו יש מקום לחלק בין כישוף שנועד ליצור מציאות בחפץ שאז הוא נבחן ונימוח במים חיים, לבין כישוף המעכב הליכה או תנועה כגון ארבא, שאינו תלוי בכך שהחפץ עצמו יהא עומד במבחן מים חיים, ומתוך כך אין סתירה .מעצם היות הספינה על המים : מעיין במעשה המטרוניתא)(שבת פ"א ע"ב רבנו יוסף חיים בבן יהוידע על מסכת שבת והארבא, ומבאר שהעיכוב נעשה בדרך מילתא דכשפים הפועלת על מניעת התנועה ולא על שינוי גוף המים, ומתוך כך מתיישב שאין כאן התנגשות עם הכלל שנבדקים במים חיים, כי .כאן לא נעשתה בדיקה אלא עיכוב, וחכמים התירוהו במילתא דשריוה (ברכות ט הארחות חיים להרא"ש על מסכת ברכות, ובכמה מן המפרשים על הגמרא שם : מבררים את לשון החשש שלא יאמרו מעשה כשפים, ומטים את ההבנה שחשש זה איננו)ע"ב תלוי רק בפרט טכני של מים, אלא גם בתודעת ההמון ובאפשרות לייחס כל פלא למעשה טומאה, ומתוך כך מתחדד החילוק בין מה שמבטל כישוף מצד בדיקה במים חיים, לבין מה .שמסיר חשד מצד הנהגת הנס והפרסום ,לאחר שנתבארו יסודות הסוגיה ומבנה הדברים מתוך דברי חז"ל והראשונים והאחרונים ניגש לברר את נפקא מינות למעשה, ומתוכן נרחיב לרובד הרעיוני, המחשבתי והמוסרי, עד .לסיכום הכולל לאחר שפרשנו את השיטות נביא את נפקא מינות למעשה, שבו נתרגם את עומק הסוגיה לכללים הלכתיים ודרכי הנהגה בחיי המעשה של האדם ההולך בדרכי אברהם אבינו. לענין עצם השאלה אם אפשר לעשות כשפים במקום שיש מים, מתברר שאין המים מצד עצמם מבטלים כל כח כישוף, אלא שהבדיקה במים חיים היא הקובעת. נמצא שבמקום שיש מים שאינם מים חיים, או שאין כאן העמדה לבדיקה אלא פעולה עקיפה כגון עיכוב תנועה, אין אראו תשרפ הכרח לומר שהכישוף נתבטל. מכאן נפקא מינה בהבנת מעשי החרטומים במצרים, וביישוב .קושיות הגמרא בשבת בענין הארבא, שאין סתירה בין הכללים, אלא חילוק בגדר הפעולה עוד נפקא מינה לענין הנהגת הנסים ופרסומם, שכאשר התורה מדגישה שמופת נעשה על המים או במים, יש בכך גילוי מכוון שאין כאן אחיזת עיניים, אלא מעשה אלוקי גמור. ועל דרך זו יש להבין גם את פעולות משה רבינו, שבכוונה תחילה היכה במים באותם מטות, כדי לשלול כל חשש של טומאה וכישוף מתוך כך נפתח שער להרחבה רעיונית. הכישוף מייצג מציאות של דמיון, של עטיפה חיצונית המטעה את העין ואינה עומדת במבחן הבירור. המים החיים, לעומת זאת, הם סמל החיים, הטהרה והאמת, וכאשר הדמיון נפגש עם אמת חיה, הוא נמס ונעלם. אין כאן רק חוק טכני, אלא אמירה עמוקה על מבנה העולם, שבו כל שקר מתקיים כל עוד לא הועמד מול .אמת חיה ובוחנת מן ההרחבה הרעיונית אנו עוברים להרחבה מחשבתית. האדם בעולמו מוקף בכוחות המדמים מציאות, בהבטחות ריקות ובאשליות של כח ושליטה. כל עוד אין הוא בודק את דרכו במים חיים, דהיינו בבירור פנימי של אמת, של תורה ושל יראת שמים, יכול הדמיון ,לשלוט. אך כאשר האדם מכניס את מעשיו אל מי הבירור, אל עומק ההתבוננות והחשבון מתגלה מהו יציב ומהו נמס ונעלם. זהו עומק דברי חז"ל, שהבדיקה במים אינה רק פעולה .חיצונית אלא תהליך של בירור ומכאן נמשכת הרחבה מוסרית. כוח הטומאה אינו מתבטל בצעקה או בהכחשה, אלא בהעמדה מול טהרה חיה. כך גם בעבודת המידות, שאין די להתרחק מן הרע, אלא צריך להעמיד את הנפש מול אמת חיה, מול מים חיים של תורה ומוסר, ואז מתברר מאליו מה שורשו בטומאה ומהו קנין אמת. זהו יסוד עמוק בחינוך, בהנהגה ובבנין האישיות ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: על האדם לשאול את עצמו בכל צומת אם מעשיו עומדים במבחן של מים חיים, של אמת פנימית, ולא להסתפק במראית עין ובהרגלים. עוד תובנה היא שלא כל עיכוב או קושי נובע מאמת פנימית, ולעיתים יש כאן כח מדמה המעכב את התנועה, והתרתו תלויה בבירור ובהארת אמת. ועוד, שיש ערך גדול לפרסום האמת .ולבירור המניעים, שכן כאשר האמת מתבררת ברבים, נמסים כוחות הדמיון מאליהם :עיקר העניין:עיקר העניין כישוף וטומאה אינם עומדים בפני בירור של אמת חיה. המים החיים אינם רק יסוד פיזי, אלא סמל לבחינה פנימית שבה נמדדת המציאות. כל מה שאינו אמת מתמוסס כאשר הוא מובא אל מקור החיים, וכל מה שהוא מעשה ה' מתקיים ומתגלה ביתר שאת. זהו המסר העולה מן הסוגיה, המחבר הלכה, מחשבה ומוסר לקו אחד ברור .של חיים של אמת, בירור וטהרה גם לנשמה מגיע אוכל