!האם מועילה תפילה כדי להינצל מיצר הרע? הוכח מפרשת השבוע

כי יצר לב האדם רע מנעוריו. המילים הללו, החקוקות בלב פרשתנו, מציירות את האדם כמי ,שנמצא בקרב תמידי, במאבק קיומי ורוחני שאינו פוסק. מול היצר הזה, המבעבע בתוככי הנפש עומד האדם ותוהה – האם היד המושטת אל השמיים בתפילה בכוחה להטות את הכף? האם

האם מועילה תפילה כדי להינצל מיצר הרע? הוכח מפרשת השבוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו. המילים הללו, החקוקות בלב פרשתנו, מציירות את האדם כמי ,שנמצא בקרב תמידי, במאבק קיומי ורוחני שאינו פוסק. מול היצר הזה, המבעבע בתוככי הנפש עומד האדם ותוהה – האם היד המושטת אל השמיים בתפילה בכוחה להטות את הכף? האם הזעקה הפרטית, המבקשת מבורא עולם 'אל תביאנו לידי חטא', היא אכן כלי מעשי לניצחון, או שמא המאבק הזה הוא נחלתו הבלעדית של האדם, הניצב בודד בשדה המערכה של בחירתו החופשית, שעה שהשמיים כביכול שותקים? הפער שבין ההבנה שהכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים, לבין הציפייה האנושית הפשוטה לסיוע אלוקי, פותח פתח לשאלת עומק המטלטלת את אשיות התפילה: האם התפילה נגד היצר היא מעשה בעל תוקף, או שמא דרישתה היא אשליה ?של אדם המבקש לפרוק מעליו את עול הבחירה .)(בראשית ח, כא ""כי יצר לב האדם רע מנעוריו הפסוק הזה, הנאמר לאחר הקרבת הקורבנות של נח, חושף את המורכבות האנושית המובנית ,בטבעו של האדם. היצר, שנטוע בקרבנו מאז שאנו בראשית דרכנו, אינו רק עובדה מוגמרת אלא הזמנה מתמדת להתמודדות ולעבודה רוחנית. המפרשים עומדים על כך שדווקא העובדה שהיצר הוא חלק מהותי מהאדם, היא זו המעוררת את הצורך להבין את מקומה של התפילה .במערכת היחסים שבין האדם לבין בוראו במאבק על הקדושה ביאר: את הביטוי מנעוריו כמתייחס למחשבה הרעה המלווה את האדם עוד בטרם)(שם רש"י יצא לאוויר העולם, משעה שניתן בו דופק החיים. יצר זה אינו כוח חיצוני גרידא אלא נטייה פנימית, ומשכך, הצורך בסיוע אלוקי הוא כמעט תנאי הכרחי כדי שהאדם יוכל לשלוט על .נטיותיו ולהפנותן אל הטוב ביאר: כי היצר רע מנעוריו מכוון לכך שהנטייה לחומר ולגשמיות היא טבעית)(שם הספורנו לאדם בהיותו צעיר וחסר דעת, ורק באמצעות ההתגברות על נטיות אלו הופך האדם לבוגר רוחני. התפילה והבקשה מאת ה' אינן מבטלות את הבחירה, אלא הן מהוות כלי שבאמצעותו .האדם מביע את רצונו להתעלות מעל הטבע הראשוני שלו ביאר: כי היצר מנעוריו הוא כוח שנועד לעורר את האדם להתחזק)(שם האור החיים הקדוש ולהתפלל לה'. דווקא נוכחותו של היצר והכוח העצום שהוא מפעיל, הם אלו שמכריחים את האדם להכיר בחולשתו ולהבין כי ללא סיוע מן השמיים הוא לא יוכל לו, ובכך התפילה הופכת .לחלק מהותי מהניצחון על היצר ,' ביאר: כי התואר 'רע' המיוחס ליצר הוא יחסי למידת הדבקות של האדם בה)(שם הכלי יקר .שכן היצר הוא הכוח המניע את עולם המעשה, אך כאשר הוא פועל ללא הכוונה הוא הופך לרע ,התפילה היא הכוונה המאפשרת לאדם לקחת את הכוח הזה ולהופכו למנוע של יצירה וקדושה .ובכך היא אינה מונעת את הבחירה אלא מעצימה אותה כשם שאנו מתבוננים בפרשה, כך אנו מעמיקים אל תוך דברי חז"ל, המבארים כיצד המאבק המדמם מול יצר הרע מוכרע בעזרת תפילה ושמים, וכיצד אין אנו ניצבים לבדנו מול היצר

חנ תשרפ 615 615 ,המתגבר. דברי רבותינו הם המצפן המכוון אותנו להבנה כי האדם אינו אמור לשאת בנטל לבדו .והתפילה היא הנתיב לסיוע אלוקי , מבואר: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להורגו)(דף נב ע"א בגמרא במסכת סוכה .שנאמר 'צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו', ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו , מבארים כי הסיוע האלוקי אינו עומד בסתירה)(שם ד"ה עוזרו המפרשים שם, ובראשם רש"י לבחירה החופשית, אלא הוא הכוח המאפשר לאדם להפעיל את הבחירה שלו במקום שבו היצר .היה מוחק כל אפשרות לבחור בטוב מבואר: הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. הגמרא שם)(דף לג ע"ב בגמרא במסכת ברכות )(שם מחדדת את הגבול העדין שבין הכרעת הרצון של האדם לבין הסיוע האלוקי. הריטב"א ,מבאר כי העובדה שיראת שמיים תלויה באדם אינה שוללת את האפשרות לבקש עליה רחמים שכן התפילה עצמה היא פעולה של יראת שמיים, שבה האדם מכיר בכך שגם הרצון שלו זקוק .לחיזוק שמימי מבואר: רבא כי הוה מסיים צליותיה אמר הכי, יהי רצון)(דף יז ע"א בגמרא במסכת ברכות מלפניך ה' אלוקינו שתצילנו מיצר הרע ומאישה רעה ומכל פורענות. הגמרא שם מביאה עוד רשימה ארוכה של תפילות שתיקנו האמוראים בסיום תפילתם, ומבארת כי השימוש בתפילה אינו ביטול הבחירה אלא הבעת רצון המפעילה את הסיוע האלוקי המובטח למי שמבקש .להינצל מן החטא מבארים)(שם ד"ה תורה מבואר: תורה מגינה ומצלה. התוספות)(דף כא ע"א בגמרא במסכת סוטה כי כוחה של התורה כמגן הוא בכך שהיא משפיעה על השכל והרצון של האדם, וזהו אופן הפעולה של הסיוע האלוקי – ה' פותח את ליבו של האדם לראות את האמת ולהשתוקק אליה, ובכך הוא .מסייע לו להתגבר על יצרו כאשר אנו מעיינים בדברי הראשונים, אנו זוכים לראות את הדיוק המופלא שבו הם פורסים ,את הדיון על כוחה של התפילה ועל גדרי הבחירה החופשית. הראשונים, מתוך עומק השגתם מלמדים אותנו כיצד לשלב בין ההבנה שהכול תלוי ברצונו של האדם, לבין הידיעה כי ללא סיוע .מן השמיים אין לאדם יכולת לעמוד בפרץ , ביאר: את היסוד העקרוני של הבחירה החופשית)(פרק ה הלכה ב הרמב"ם בהלכות תשובה וכי הקב"ה אינו גוזר על האדם להיות צדיק או רשע. אף על פי כן, האדם מחויב בתפילה, שכן הבקשה לסיוע היא חלק מהתהליך שבו האדם מכניע את רצונו לפני בוראו, ובכך הוא פותח את .שערי הסייעתא דשמיא המאפשרת לו לבחור בטוב ללא הפרעות חיצוניות של היצר ביאר: את המנהג הקבוע של האמוראים להתפלל)(פרק ה סימן ב הרא"ש על מסכת ברכות בסיום תפילתם, וציין כי תפילות אלו הן תשתית להצלחה רוחנית. התפילה אינה מבטלת את הבחירה, אלא היא הכלי שבאמצעותו האדם מצהיר על כוונתו, וברגע שהאדם מביע רצון כן .להתקרב לה', הקב"ה מסייע לו ומסיר ממנו את המכשולים שמערימים היצר והשטן ביאר: כי אדם שאינו מתפלל על יראת שמיים מוכיח שאין)(שער א רבינו יונה בשערי תשובה

גם לנשמה מגיע אוכל 616 616 בליבו רצון אמיתי להשתנות. הבקשה לה' היא ההוכחה הטובה ביותר לכך שהאדם מבין את חומרת החטא, ומי שזועק על כך בכל יום, מגלה כי הוא אכן רוצה להינצל, ועל כן הקב"ה מסייע .לו לשמור על דרכו ועל ליבו מפני פיתויי היצר ביארו: את הסתירה לכאורה בין הגמרא האומרת)(דף לג ע"ב ד"ה הכל התוספות על מסכת ברכות שהכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים לבין תפילת 'השיבנו'. התפילה אינה מכוונת שהקב"ה יכריח את האדם להיות ירא שמיים, אלא שהקב"ה יסיר את המניעות וההפרעות המקשות על .האדם לבחור בטוב, ובכך התפילה מותירה את הבחירה בידי האדם אך מנגישה לו את הדרך בבואנו ללמוד את פסיקותיהם של האחרונים, אנו ניצבים בפני הניסיון המופלא שלהם ליישב את הסתירות לכאורה ולעגן את כוחה של התפילה במציאות חיינו. האחרונים הם אלו שחיים את השאלה המעשית יום ביומו, והם מעמיקים את ההבנה כי התפילה אינה רשות אלא .כורח המציאות ביאר: כי אדם צריך להתפלל בכוונה על יראת)(סימן קו סעיף קטן ד המשנה ברורה באורח חיים שמים, ואף על פי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, הרי שבתפילה הוא מבקש מהקב"ה שיתן לו כח ועוז להתגבר על יצרו. הבקשה הזו היא חיונית, שכן אדם לבדו נכשל, אך בתפילה .הוא קונה לעצמו את סיוע השכינה )(חלק ב פרק יג החפץ חיים הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו שמירת הלשון ביאר: כי הכוח של התפילה אינו תלוי רק בבקשה עצמה, אלא בהתמדה שבה. כי מי שמרגיל את פיו להתפלל כל יום על ענייני יראת שמיים, גורם לכך שהמחשבה שלו תהיה מכוונת אל .הטוב, וממילא יצר הרע מאבד את כוחו עליו ביאר: כי יש חשיבות)(חלק י אורח חיים סימן י הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר גדולה מאוד בתפילות שתיקנו רבותינו שאין בהן לשון של גזירה, אלא לשון של רחמים, ועל כן ,אין בהן שום חשש של סתירה לעיקרון הבחירה החופשית. אדרבה, ככל שהאדם מרבה בתחינה .כך הוא מראה שהבחירה שלו נוטה אל הטוב, והקב"ה מקבל את תפילתו ביאר: כי ההבחנה בין הכל בידי)(על ספר בראשית סימן יח מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר שמים לבין התפילה נובעת מהבנה עמוקה של מהות הבחירה. כשאנו פונים אל גדולי הדורות ,האחרונים, אנו פוגשים את העומק שבו הם מעצבים את תודעת האמונה של היהודי המודרני ,תוך שהם מראים כיצד התפילה היא הכלי העיקרי למלחמה ביצר. הם לא רק מורים הלכה אלא משרטטים נתיב של התקשרות חיה עם הבורא, המאפשרת לאדם לפעול בתוך מציאות .מאתגרת מבלי לאבד את אמונתו , ביאר: כי אדם המבקש סיוע מן השמיים נגד יצרו)(פרק א החזון איש בחיבורו אמונה וביטחון אינו מחפש לבטל את הבחירה שלו, אלא הוא מכיר בכך שכל צעד של אמת דורש תמיכה אלוקית שמעבר לטבע. היצר הוא כוח שנועד לעכב את האדם, והתפילה היא הדרך שבה האדם .מעורר את הקב"ה שיסיר את המחיצות המפרידות בינו לבין הטוב המוחלט ביאר: כי אף על פי שהכל בידי שמיים)(חלק ט סימן רפג מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי

חנ תשרפ 617 617 חוץ מיראת שמיים, הרי שכל בקשה על רוחניות אינה בגדר גזירה, אלא בגדר עזרה והנגשה של הדרך. אדם המתפלל על יראת שמיים מראה על רצינותו, והקב"ה, ברוב רחמיו, מסייע לאותו .אדם להגיע אל המדרגה שהוא שואף אליה, כך שהתפילה עצמה היא המנוף לבחירה החופשית ביאר: כי מנהג ישראל)(על הלכות השכמת הבוקר הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף .להתפלל על הצלה מיצר הרע הוא מנהג יסודי וקדוש שאין בו שום סתירה לעקרונות האמונה ככל שהאדם מתפלל יותר, כך הוא בונה לעצמו חומת הגנה רוחנית, שכן התפילה משנה את הלך הנפש של האדם והופכת אותו לכלי קיבול לקדושה, מה שממילא דוחה את יצר הרע ומחליש .את אחיזתו הבחירה היא רק ההחלטה הראשונית, אך כל הדרך עד להצלחה מלאה בכיבוש היצר דורשת .עזרה ממרום, ועל כן התפילה היא הדרך להמשיך עלינו את הסיוע הזה כשאנו פונים אל גדולי הדורות האחרונים, אנו פוגשים את העומק שבו הם מעצבים את תודעת האמונה של היהודי, תוך שהם מראים כיצד התפילה היא הכלי העיקרי למלחמה ביצר. הם לא רק מורים הלכה, אלא משרטטים נתיב של התקשרות חיה עם הבורא, המאפשרת לאדם לפעול .בתוך מציאות מאתגרת מבלי לאבד את אמונתו ביאר: כי אדם המבקש סיוע מן השמיים נגד יצרו, אינו מחפש)(באמונה וביטחון פרק א החזון איש לבטל את הבחירה שלו, אלא הוא מכיר בכך שכל צעד של אמת דורש תמיכה אלוקית שמעבר לטבע. היצר הוא כוח שנועד לעכב את האדם, והתפילה היא הדרך שבה האדם מעורר את הקב"ה שיסיר את המחיצות המפרידות בינו לבין הטוב המוחלט, מה שמאפשר לו לפעול בתוך .המציאות ללא הטרדות היצר ביאר: כי אף על פי שהכול בידי שמיים)(חלק ט סימן רפג מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי חוץ מיראת שמיים, הרי שכל בקשה על רוחניות אינה בגדר גזירה, אלא בגדר עזרה והנגשה של הדרך. אדם המתפלל על יראת שמיים מראה על רצינותו, והקב"ה, ברוב רחמיו, מסייע לאותו אדם להגיע אל המדרגה שהוא שואף אליה, כך שהתפילה עצמה הופכת למנוף לבחירה החופשית .של האדם ביאר: כי מנהג ישראל להתפלל)(הלכות השכמת הבוקר הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בילקוט יוסף על הצלה מיצר הרע הוא מנהג יסודי וקדוש שאין בו שום סתירה לעקרונות האמונה. ככל שהאדם מתפלל יותר, הוא בונה לעצמו חומת הגנה רוחנית, שכן התפילה משנה את הלך הנפש של האדם והופכת אותו לכלי קיבול לקדושה, מה שממילא דוחה את יצר הרע ומחליש את .אחיזתו בנפש האדם באופן טבעי כשאנו מבקשים לתרגם את הסוגייה המורכבת הזו למציאות חיינו, אנו עומדים מול ההכרעה המעשית הנדרשת מכל אדם המבקש לשמור על טהרת נפשו. הנפקא מינות למעשה אינן ,תיאורטיות בלבד, אלא נוגעות לכל רגע שבו האדם חש דחיפה פנימית לעשות את הלא ראוי .והוא תוהה האם כוחו בלבד יספיק לו נפקא מינה ראשונה נוגעת למי שמכיר בחולשתו וחש כי היצר מפתה אותו באופן תדיר לדברים

גם לנשמה מגיע אוכל 618 618 ,האסורים. במצב כזה, ההלכה וההדרכה המוסרית הן שאין האדם רשאי לסמוך על שכלו בלבד .שכן יצר הרע חריף ושנון יותר, אלא חובה עליו להוסיף תפילה בטרם כל פעולה משמעותית ההבנה כאן היא שהתפילה אינה מסירה ממנו את האחריות, אלא היא הפעולה שבה הוא מצהיר שהוא נשען על העזרה האלוקית, ובכך הוא מונע מעצמו נפילה ודאית שהייתה מתרחשת אילו .ניסה להילחם בכוחות עצמו נפקא מינה נוספת עולה לאלו העוסקים בתיקון המידות ובהתמודדות עם תכונות אופי המושכות לחטא, כגון כעס או גאווה. כאן אנו מוצאים כי עצם ההתמדה בתפילה היא כשלעצמה .תהליך של זיכוך; אדם המבקש בכל בוקר שלא יבוא לידי ניסיון, מעצב את תודעתו מחדש הפעולה המעשית היא לשלב את הבקשה לא רק בתפילות הקבועות, אלא גם ברגעים של לפני התמודדות ישירה, שכן התפילה הופכת לחלק מהמגן האישי של האדם, והיא משנה את .המציאות סביבו על ידי הקדמת רפואה למכה .נפקא מינה שלישית היא עבור מי שמרגיש תקוע בדרך הטובה ומרגיש כי התקדמותו נבלמת במצב זה, ההלכה מורה לנו כי התפילה היא הכלי המכריע לפריצת גבולות. כאשר אדם מרגיש שכלו ורצונו אינם מספיקים כדי לפרוץ את המעגל, הבקשה העמוקה מאת ה' שירחם עליו ויפתח את ליבו לתורתו היא זו שמפעילה את הסייעתא דשמיא, והיא שמובילה את האדם למקומות .שבהם הבחירה הטבעית לא הייתה מביאה אותו השורש הרעיוני הטמון בפרשה, בביטוי יצר לב האדם רע מנעוריו, מלמד אותנו כי האדם אינו ,יצור ניטרלי. הוא נושא בקרבו נטייה פנימית, דחף בלתי פוסק, שדורש הכוונה. במבט עומק ,הדיון על התפילה מול הבחירה אינו עוסק בשאלה האם הקב"ה עושה את העבודה במקומנו אלא בשאלה מהו המקום שבו האדם פוגש את השכינה בתוך המאבק. הרעיון הוא שהאדם אינו מצליח לבדו, לא בגלל שהוא חלש, אלא בגלל שהטוב המוחלט אליו הוא שואף נמצא במדרגה .שמעבר לכוחות הטבע שלו ניתן להבין שהתפילה היא ההצהרה של האדם על הזיקה שלו למקור הטוב. כאשר אדם מתפלל שלא להיכשל, הוא אינו מבקש פטור מהתמודדות, אלא מבקש שהמציאות תשתנה באופן שיאפשר לו לבחור בטוב מתוך בהירות ולא מתוך מאבק מתיש. ככל שהאדם מודע לכך ,'שהיצר הוא חלק ממנו, כך הוא מבין שהתפילה היא המפגש שבו הוא משליך את יהבו על ה ,יומית. הבחירה החופשית נותרת בידי האדם-ובכך הוא מנכיח את הקדושה בתוך המלחמה היום .אך התפילה היא זו שמחוללת את הנס שבהפיכת הבחירה לנגישה ואפשרית עוד יש לומר, כי הפער בין הכל בידי שמיים לבין התפילה מתיישב מתוך ההכרה שהתפילה עצמה היא רצון. אדם שמתפלל מגלה רצון פנימי עמוק, ורצון זה הוא המקום שבו הבחירה שלו מתממשת. הקב"ה אינו גוזר יראת שמיים, אך הוא נענה לרצון המזוקק של האדם. ברגע שבו האדם מביע את רצונו בתפילה, הוא לא רק מבקש עזרה חיצונית, אלא הוא מחבר את הרצון שלו לרצון העליון, ובחיבור הזה אין יותר יצר הרע שיכול לעמוד. התפילה הופכת לביטוי המוחלט .של הבחירה החופשית, שכן היא מראה שהאדם בחר בטוב עוד לפני שהתרחש הניסיון בנימי הנפש העמוקים ביותר, המאבק ביצר הרע אינו נתפס כקרב פיזי, אלא כמערכה תמידית

חנ תשרפ 619 619 על זהותו ועל חירותו של האדם. כאשר התורה מעידה כי יצר לב האדם רע מנעוריו, היא אינה ,באה לרפות את ידינו או להטיל עלינו ייאוש, אלא לגעת בנקודת החולשה האנושית ביותר באותה תחושה מציקה שאנחנו לעיתים קטנים וחלשים מול כוחות אדירים המושכים אותנו מטה. החיבור לנפש בעניין זה מלמד אותנו שהתפילה היא המקום שבו האדם מסכים להיות פגיע. זוהי הכרה עמוקה ופנימית בכך שאין לנו את היכולת לנצח לבד במערכה הזו, והכרה זו עצמה היא השלב הראשון של בניין הנפש. ברגע שאדם עומד לפני קונו ומבקש בכל ליבו אל תביאני לידי ניסיון ולא לידי ביזיון, הוא מניח את נשמתו בידי בוראו, ומתוך ההתבטלות הזו .דייקא צומחת העוצמה הרוחנית הגדולה ביותר .ונראה להוסיף כי האמונה בעת הזו משנה את תפיסת המציאות של האדם מקצה לקצה התפילה אינה קסם המעלים את היצר באחת, אלא היא מחברת את הנפש למקור עליון ואינסופי של כוח. ברגע שהאדם מתפלל על יראת שמיים וזועק על רוחניותו, הוא למעשה קובע עוגן במקום שהוא הרבה יותר גבוה מן היצר עצמו. האמונה שנוטעת התפילה בלב האדם היא שאין שום מניעה העומדת בפני הרצון המחובר לאלוקות. ככל שהאדם מתרגל את המפגש האינטימי הזה עם ה', דרך שיח, תחינה ושפיכת הלב, הוא בונה בתוך נפשו מבצר של קדושה. היצר אולי אינו נעלם לחלוטין, אך הוא פוגש לפתע נפש איתנה, מוארת באור האמונה, שאינה נבהלת מן .החושך אלא יודעת כיצד להזמין את האור שיגרש אותו יום. אדם המבקש לשמור על טהרתו-מתוך כך אנו למדים על הנהגת האדם הראויה בחיי היום ועל קדושתו אינו יכול לסמוך רק על תעצומות הנפש ועל שכלו החריף, אלא עליו לפתח הנהגה של תלות אמיתית ואוהבת בבורא עולם. הנהגה זו באה לידי ביטוי בשיח תמידי, לא רק במסגרת התפילות הקבועות הממוסדות, אלא בבקשת עזרה שקטה ופנימית לפני כל התמודדות, לפני כל פגישה מורכבת או רגע שבו הוא מריח את הניסיון מתקרב. כאשר האדם מנהיג את חייו מתוך תודעה רצופה של תפילה, הוא הופך את הקב"ה לשותף פעיל במערכה. המאבק ביצר מפסיק להיות מאבק פרטי, בודד ומתיש, והופך למסע משותף שבו הבורא אוחז בידו של האדם, מנחה .אותו בדרך הישר, ומעניק לו את הכוח העילאי לבחור בטוב בכל רגע מחדש כשאנו מבקשים לזקק את המצפן הפנימי מתוך הסוגייה הזו, אנו מגלים כי המוסר היהודי אינו דורש מאיתנו להיות מלאכים, אלא להיות בני אדם שחיים מתוך אחריות גדולה למה שמתחולל בנפשם. המצפן הזה מלמד אותנו כי אין אדם נמדד לפי היעדרו של יצר הרע, אלא לפי עומק המלחמה שהוא מנהל בו, וביכולת שלו להכיר בכך שחלק משלמותו הוא דווקא ההבנה שהוא אינו יכול להצליח בכוחות עצמו. זהו מוסר בוגר, שאינו דורש שלמות חיצונית נוצצת, אלא .יושרה פנימית עמוקה שאינה חוששת להודות בחולשה ולבקש עליה מענה ,המצפן הפנימי הנבנה כאן הוא ההבנה שהבחירה החופשית והסיוע משמיים אינם שני הפכים אלא שני קווים מקבילים המזינים זה את זה. אדם שמנסה לבחור בטוב ללא תפילה, דומה למי שמנסה לחתור בים סוער ללא עוגן; הוא אולי יתקדם מעט, אך הזרמים החזקים של הנפש יסחפו אותו לבסוף. לעומת זאת, מי שמתפלל אך אינו בוחר במעשה, הוא כמי שנושא עוגן מבלי ,להניף את המפרשים. המוסר הנכון דורש מאיתנו את שניהם: את המאמץ האנושי הכן והעיקש

גם לנשמה מגיע אוכל 620 620 ואת ההכרה המוחלטת שכל מאמץ הוא רק כלי שדרכו הקב"ה משרה את ברכתו ומסייע לאדם .להגיע אל היעד .עוד נראה לומר, כי השמירה על מצפן כזה מחייבת אותנו לאמץ הנהגה של צניעות רוחנית אין לנו מקום להתגאות בהצלחותינו מול היצר, שכן אנו יודעים שהן היו אפשריות רק בזכות הסייעתא דשמיא שזכינו לה בזכות תפילתנו. מנגד, אין לנו רשות להתייאש מכישלונותינו, שכן תמיד ישנה האפשרות לפתוח שוב את הלב בתפילה ולבקש סיוע חדש. המצפן הזה מעניק לאדם ,מרחב של שפיות בתוך עולם של ניסיונות; הוא מאפשר לו להישיר מבט אל היצר, להכיר בכוחו .אך לא לפחד ממנו, מתוך ידיעה ברורה שהוא מחובר לכוח עליון שגדול מכל יצר ומכל חטא מתוך הסוגייה המרתקת שלפנינו, עלינו ללקט תובנות מעשיות המאירות את ההתמודדות שלנו עם יצר הרע בחיי היומיום. ראשית, עלינו להטמיע בתודעתנו כי התפילה אינה רשות, אלא היא הכלי המרכזי והחיוני ביותר במערכה על הנפש. מי שסבור כי הוא יכול לנצח במאבקים .הפנימיים על סמך חוכמתו או כוח רצונו בלבד, מגלה בסופו של יום כי הוא בודד במערכה שנית, עלינו ללמוד כי התפילה אינה סותרת את הבחירה החופשית, אלא היא המבטאת את הבחירה העמוקה ביותר של האדם בטוב, ובזכותה הוא זוכה לסיוע משמיים שמרים אותו מעל היכולת הטבעית שלו. שלישית, עלינו להפוך את הבקשה לסיוע מה' להרגל שזור בכל רגע של היום, לא רק בתוך התפילה הקבועה, אלא כתפילה חרישית בלב, לפני כל החלטה או ניסיון .הצפויים לפתח :עיקר העניין:עיקר העניין עיקר העניין הוא שהתפילה היא הדרך שבה האדם מחבר את המאמץ האנושי לרצון האלוקי, ויוצר שותפות המכריעה את יצר הרע. המלחמה ביצר אינה מלחמה של התשה או של כוח פיזי, אלא מלחמה של כנות ואמת. כאשר אדם נעמד לפני בוראו ומודה ביושר בקושי שלו, ובצורך שלו בעזרה, הוא מבטל את גאוותו שהיא הדלק של היצר, ופותח את ליבו לקדושה שדוחה את החושך מאליה. הבית והחיים היהודיים אינם בנויים על ייאוש מהיצר, אלא על האמונה שהבורא, שנטע בנו את היצר, הוא גם זה שמבטיח לנו את הכוח להתגבר עליו, בתנאי שנבקש ונרצה .באמת ובתמים התפילה היא המגן האמיתי מפני היצר, והיא המקום שבו הבחירה בטוב מקבלת את החותם האלוקי המבטיח הצלחה. כאשר אנחנו משלבים תפילה כנה בכל צעד בדרך, אנחנו הופכים את החיים למסע משותף עם הקב"ה, שבו כל ניסיון הופך .להזדמנות לצמיחה וקידוש שם שמיים

חנ תשרפ 621 621