כאב בלי אמונה: כשהאדם טועה בזיהוי היסורים האם יסורים ?ממרקים גם כך

בלא להסביר את עצמה. אדם מהלך בעולם, מקבל יסורים בגופו, בנפשו או בפרנסתו, ואינו יודע אם יד אדם נגעה בו, אם מהלכי טבע פגעו בו, או שמא יד ההשגחה היא המנהלת את כל הכאב הזה במסתרי ההנהגה. אין כאן כפירה, אך גם אין כאן ידיעה ברורה. אין כאן

יש רגעים בעבודת האדם שבהם הכאב מקדים את ההבנה, והמציאות דופקת על הלב בעוצמה בלא להסביר את עצמה. אדם מהלך בעולם, מקבל יסורים בגופו, בנפשו או בפרנסתו, ואינו יודע אם יד אדם נגעה בו, אם מהלכי טבע פגעו בו, או שמא יד ההשגחה היא המנהלת את כל הכאב הזה במסתרי ההנהגה. אין כאן כפירה, אך גם אין כאן ידיעה ברורה. אין כאן התקוממות, אך גם אין כאן הכרה מפורשת שיסורים אלו באו מאת הקב"ה כדי למרק עוונות ולזכך את האדם. והשאלה חדה ונוקבת: האם עצם קבלת היסורים פועלת כפרה, גם כאשר ?האדם עצמו אינו יודע, אינו מזהה ואינו מייחס את הכאב לבוראו .השאלה איננה שאלה מופשטת בלבד, אלא נוגעת לשורש הבנת מהות היסורים בישראל האם היסורים הם מעשה תיקון אובייקטיבי הפועל מעצמו, או שמא הם תהליך המחייב דעת, הכרה וייחוס נכון. האם יסורים דומים לשן ועין, שאינם משחררים אלא כאשר ידוע מי המכה, או שמא דומים הם לברית מלח, שפועלת פעולתה גם בלא דעת המקבל. האם אדם הסבור שהכאב נגרם לו בידי אדם, בידי מערכת או בידי מקרה, נותר חסר כפרה, או שמא .עצם הסבל עצמו ממרק, גם כאשר ההבנה חסרה והשאלה מתחדדת מתוך לשון חז"ל עצמם, שדיברו על יסורים הממרקים עוונותיו של אדם, ומתוך פרשת השבוע המתארת עם שלם הנתון תחת סבל קשה, שאינו מזהה את מקורו גם לנשמה מגיע אוכל האמיתי של השעבוד והכאב. בני ישראל נאנקים, נאנחים ונשברים, אך תולים את המכות .במצרים ולא בגזירת שמים, והכתוב מעיד שהקב"ה זוכר את בריתו דווקא בתוך מציאות זו האם יש כאן רמז עמוק לכוחם של יסורים גם בלא דעת, או שמא נדרשת מדרגה נוספת של .הכרה כדי שתפעל הכפרה בשלמותה והנה אמרינן בפרשת השבוע: "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים .)'(שמות ו', ה "אותם ואזכור את בריתי ,הפסוק מעמיד אותנו בעומק הנהגת היסורים בישראל. בני ישראל נאנקים תחת השעבוד חווים כאב עמוק ומתמשך, אך לשון הכתוב מדויקת מאד. נאקת בני ישראל אינה מתוארת .כתפילה מודעת או כהכרה מפורשת שמדובר בגזירת שמים, אלא כזעקה טבעית של סבל הם רואים את מצרים כמכים והמעבידים, והכתוב עצמו אומר "אשר מצרים מעבידים אותם", ובכל זאת מסיים "ואזכור את בריתי". לא נאמר כאן ששבו, לא נאמר שהתפללו .בהכרה שלמה, אלא שהקב"ה שמע את הנאקה וזכר את הברית כתב על "ואזכור את בריתי": נתתי לב לשבועה)'(שמות ו', ה רש"י בפרושו על התורה שנשבעתי לאבות. מדבריו עולה שאין כאן תלות בידיעת ישראל את מקור היסורים, אלא .בעצם מציאות הסבל ובקיום הברית האלוקית הקודמת לכל הכרה אנושית האריך לבאר שזכירת הברית)'(שמות ו', ה רבנו משה בן נחמן הרמב"ן בפרושו על התורה אינה תלויה בזכויות הדור בלבד, אלא בעצם קיום ההבטחה לאבות, וכי אף על פי שישראל היו שקועים בעבודה קשה ולא הגיעו למדרגת תפילה שלמה, הנה נאקתם עלתה לפניו יתברך. מדבריו משמע שהיסורים עצמם, גם כשהם באים בלי דעת מלאה, יוצרים תביעה .אלוקית מצד הנהגת הברית כתב ש"שמעתי את נאקת בני ישראל" פירושו)'(שמות ו', ה הספורנו בפרושו על התורה שקיבל הקב"ה את צערם אף שעדיין לא היו ראויים מצד מעשיהם, ומתוך כך "אזכור את .בריתי". גם כאן היסוד ברור, שהכאב עצמו, קודם להכרת מקורו, פועל פעולה בהנהגה עמד על כך שהכתוב לא הזכיר כאן תשובה ולא)'(שמות ו', ה החיד"א בפירושו חומת אנך תפילה, אלא נאקה בלבד, ולמד מכאן שיסורים ממרקים גם כאשר האדם אינו משיג בדעתו .את סיבת היסורים, וזו גופא זכירת הברית דקדק בלשון "נאקה" שאינה תפילה מסודרת אלא)'(שמות ו', ה הנצי"ב מוולוז'ין בהעמק דבר אנחה הבוקעת מתוך עומק הסבל, ולימד שדווקא אנחה זו, שאין בה ניסוח ואין בה דעת מי .המכה, יש לה כוח מיוחד לעורר רחמים, מפני שהיא אמתית ואינה מחושבת הרב שמשון מאנסטפולי, דבריו הובאו בפנינים יקרים בפרשת השבוע, קשר פסוק זה למחלוקת בגמרא ברכות בענין שן ועין וברית מלח, וכתב שישראל סברו שמצרים הם המכים ולא הכירו שהיסורים גזירת שמים הם, ועל כן מצד שן ועין לא היתה כאן חירות, אולם .הקב"ה "זכר את הברית", היינו את ברית מלח, שיסורים ממרקים גם בלא הכרה מי המכה אראו תשרפ הגרצ"פ פראנק בעל הר צבי בפרשת השבוע הרחיב בביאור זה וכתב שהפסוק עצמו בא לגלות יסוד זה, שהנהגת הברית פועלת גם כאשר דעת האדם חסרה, והיסורים עצמם פועלים .את פעולתם נאמר: אמר רבי יוחנן, יסורין ממרקין כל עוונותיו של)(דף ה ע״א בגמרא במסכת ברכות אדם, שנאמר "ובני ישראל יצאו ביד רמה", מה עבד יוצא בשן ועין לחירות, אף יסורין מוציאין .את האדם לחירות ובאותה סוגיה אמר ריש לקיש, נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין, מה ברית האמור .במלח מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין כל עוונותיו של אדם ביאר שדין שן ועין הוא שכאשר האדון עצמו מכה את)(ברכות ה ע״א ד״ה שן ועין רש״י על אתר העבד ומפיל לו שן או עין יוצא העבד לחירות, ולמד רבי יוחנן מכאן שכשם שהיציאה תלויה בהכאה ברורה ומוגדרת מצד האדון, כך גם היסורין צריכים להיות בבחינת פגיעה המיוחסת למי שמכה, כדי להיחשב כממרקים עוונות. ומשמע מדבריו שעיקר הדרשה מונחת על .ההכרה והייחוס של המכה פירש שברית מלח היא דבר קבוע)(שם ד״ה ברית במלח רש״י בדיבורו על דברי ריש לקיש שאינו בטל לעולם, וכשם שהמלח פועל את פעולתו גם בלא כוונת האוכל, כך היסורין .פועלים פעולתם במירוק העוונות מעצם מהותם, ואינם תלויים בהבנת האדם או בהכרתו עמדו על ההבדל שבין שתי הדרשות, וכתבו שלפי שן)(ברכות ה ע״א ד״ה שן ועין תוספות שם ועין יש מקום לומר שדוקא כשהיסורין באים באופן ברור ומוגדר יש להם כוח מירוק, מה שאין כן לפי ברית מלח שהפעולה היא מצד עצם המציאות של היסורין. ומתוך כך תלו את .הנפקא מינה בידיעת האדם מי הביא עליו את היסורין מהלך הסוגיה כולה מעמיד זה מול זה שני מבטים יסודיים על הנהגת היסורין, האחד התולה את כוח המירוק בהקבלה לדין שן ועין, והשני הרואה ביסורין ברית קבועה הפועלת .מצד עצמה, כדוגמת מלח בדברי הראשונים מצינו העמקה רחבה בבירור מהות פעולת היסורין, והאם תלויה היא .בידיעת האדם ובהכרת מקור היסורין או שמא פועלת מצד עצמה כתב בביאור "ואזכור את בריתי" שאין הכוונה)'(שמות ו', ה הרמב״ן בפרושו על התורה שישראל שבו או הכירו את יד ה' ביסוריהם, אלא שהקב"ה ראה את עוצם הסבל וזכר את שבועתו לאבות. מדבריו עולה יסוד ברור, שהיסורין עצמם פועלים גם כאשר הסובל מייחס .אותם לגורם אנושי ואינו משיג בדעתו את הנהגת שמים שבהם כתב שדרשת שן ועין אינה באה לומר שצריך)(דף ה ע״א הרשב״א בחידושיו למסכת ברכות ידיעה שכלית מי המכה, אלא שצריך שהיסורין יהיו בבחינת פגיעה ממשית הבאה על האדם גם לנשמה מגיע אוכל ולא יסורין מדומים. אולם מכל מקום בדרשת ברית מלח מבואר שיסורין ממרקים מצד .עצמם אף בלא כל הכרה, כי פעולתם דומה לפעולת המלח שאינה תלויה בדעת האוכל דקדק בלשון הגמרא שיסורין ממרקין כל עוונותיו)(ברכות ה ע״א הריטב״א בחידושיו שם של אדם, וכתב שהמירוק הוא הנהגה אלוקית קבועה, ואינה תלויה בהבנת האדם כלל, אלא שיש מדרגה נוספת כאשר האדם מקבלם באהבה ומכיר שהם מאת ה', שאז מעלת המירוק .גדולה יותר, אך עיקר הפעולה קיימת גם בלא זאת הרחיב לבאר שיסורין הם חלק מסדר הנהגת העולם, וכשם)'(דרוש ה הר״ן בדרשותיו שדברים טבעיים פועלים פעולתם בלא דעת האדם, כך גם יסורין פועלים את תיקונם גם כאשר האדם אינו יודע את שורשם, אלא שמצד שלמות האדם ראוי שיכיר ויתבונן, אך אין .זה תנאי לעצם הכפרה רבינו יונה בתחילת שערי תשובה כתב שהיסורין עצמם מעוררים את האדם לשוב, אך גם כאשר לא הגיע האדם למדרגה זו, אין לומר שהיסורין בטלים מפעולתם, כי עצם הצער והדחק הם חלק מהכפרה שהקב"ה זיכה בה את האדם. מדבריו עולה שאין הידיעה תנאי .אלא תוספת מעלה מדברי הראשונים הללו מצטייר קו ברור, שלדעת רבים מהם פעולת היסורין במירוק העוונות אינה תלויה בידיעת האדם ובהכרתו מי המכה, אלא שיש מדרגות שונות בכוחם .לפי קבלת האדם והכרתו, אך גם בלא זאת יש להם תוקף ביאר שדרשת שן ועין מורה על יציאה)(דף ה ע״א המהרש״א בחידושי אגדות למסכת ברכות לחירות מדין עבדות החטא, וזו תלויה בהכאה שיש לה שם מכה מצד האדון, ולכן שייכת בה הבנה והכרה, מה שאין כן דרשת ברית מלח שענינה הנהגה כללית של טהרה וזיכוך, הפועלת .גם בלא דעת המקבל, כשם שמלח ממתק גם אם אינו יודע טעמו על הפסוק "כי את אשר יאהב ה' יוכיח" כתב שיסורין הם)(ג', י"ב הגר״א בביאורו למשלי כלי תיקון פנימי בנפש, וכשם שתרופה פועלת בגוף גם אם החולה אינו יודע את הרכבה, כך יסורין פועלים בנפש מצד עצם היותם הנהגת שמים, אלא שידיעת האדם מוסיפה תיקון .הדעת ואינה מעכבת את פעולת התיקון , כתב לחלק בין יסורין של אהבה ליסורין של כפרה)(שם החת״ס בחידושיו למסכת ברכות שיסורין של אהבה תלויים בהכרת האדם ובקבלתו, אבל יסורין של כפרה פועלים מצד עצמם, ואף אם האדם מייחס אותם לבני אדם או למקרים טבעיים, סוף סוף הם ממרקים .עוונותיו מצד הנהגת הדין חזר והטעים שדרשת ברית מלח מלמדת)(דף ה ע״א החיד״א בפתח עינים למסכת ברכות שיסורין ממרקים אף בלא הכרה, והוסיף שזו הסיבה שישראל במצרים נגאלו אף שראו את .מצרים כמכים ולא הכירו את יד ה', כי הקב"ה זכר את הברית ונהג עמהם במידת ברית מלח אראו תשרפ הגרי״ז מבריסק הובא בדברי תלמידיו, שביאר שהכפרה שביסורין היא חלות הנהגת שמים על האדם, ואינה פעולה נפשית התלויה בדעתו, ולכן אין מקום לומר שבלי ידיעה לא תהיה כפרה, אלא שכל עיקר הדיון הוא אם מתווספת מדרגה של זיכוך כאשר האדם מכיר .ומקבל באהבה כתב לענין אדם הסובל יסורין ואינו משיג)(חלק י' סימן פ"ז הגרש״ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי מקורם, שאין לומר שיסוריו לבטלה, דכיון שכל הנהגת היסורין מאת השי"ת, פועלים הם את פעולתם גם בלא דעת, אלא שראוי ללמד את האדם להתבונן כדי לזכות במדרגה של .קבלת יסורין מאהבה מדברי האחרונים עולה בבירור קו אחיד, שפעולת היסורין בכפרה אינה תלויה בידיעת .האדם, אלא שידיעה והכרה הן מדרגה נוספת בשלמות העבודה, ולא תנאי לעצם המירוק לאחר שנתבררו יסודות הסוגיה מן הגמרא, הראשונים והאחרונים, נעמיד עתה את הנפקא .מינות למעשה, שבהן מתרגם העיון העמוק את עצמו להנהגה חיה ומוחשית ראשית, חולה או אדם הסובל יסורין ואינו יודע כלל שמקורם מאת הקב"ה, אלא מייחס אותם לרופאים, לבני אדם או לנסיבות טבעיות. לפי דרשת ברית מלח ודברי רוב הראשונים והאחרונים, אין לומר שיסוריו לבטלה, אלא אדרבה עצם היסורין ממרקים עוונותיו גם בלא .ידיעה והכרה, שהרי פעולתם הנהגת שמים היא ואינה תלויה בדעת המקבל שנית, אדם הנתון ביסורין ציבוריים, כגון גזירות, רדיפות או דוחק כלכלי כללי, שרבים מן הסובלים אינם תופסים זאת כחשבון שמים אלא כמעשה בני אדם בלבד. גם כאן מתבאר שיסורי הציבור פועלים את פעולתם במירוק, כשם שבמצרים בני ישראל ראו את מצרים ."כמכים, ואף על פי כן נאמר "ואזכור את בריתי שלישית, נפקא מינה גדולה לענין חינוך והדרכה. אין לומר לאדם הסובל שאם אינו מכיר ,שהיסורין מאת ה' אין להם ערך, שהרי זו טעות גמורה העלולה להוסיף צער על צערו. אדרבה יש ללמדו בעדינות שעצם הסבל אינו אבוד, אלא שמי שזוכה גם להכיר ולקבל באהבה מוסיף .מדרגה על גבי הכפרה הקיימת רביעית, לענין עבודת האדם עם עצמו. כאשר באים יסורין ואדם טרוד בכאב ואינו מסוגל להתבוננות עמוקה, אין לו להישבר במחשבה שפספס את שעת הכפרה, אלא ידע שפעולת .המירוק קיימת, וההתבוננות והקבלה באות כהשלמה כאשר מתאפשר לו הדבר חמישית, נפקא מינה לענין תפילה על יסורין. גם אם האדם אינו יודע את חשבון ,שמים שביסוריו, מותר וראוי להתפלל על הסרתם, ואין בכך סתירה לכך שהם ממרקים כשם שבמצרים זכר הקב"ה את הברית והביא גאולה אף על פי שעדיין לא נתברר הכל .בדעת ישראל שישית, בהבנת הנהגת השי"ת בעולם. אין הנהגת היסורין תלויה במודעות האדם, אלא היא גם לנשמה מגיע אוכל חלק ממערכת הנהגה עמוקה של ברית, דין ורחמים, והאדם נקרא להצטרף אליה בדעתו .כאשר הוא יכול, אך אינו מבטל אותה כאשר אינו יכול הרחבה רעיונית ומחשבתית פותחת שער להבנת עומק הנהגת היסורין לא כמאורע טכני של עונש וכפרה, אלא כתהליך פנימי של תיקון והעמקה בקשר שבין אדם לבוראו. היסורין אינם באים תמיד מתוך דיבור גלוי של שמים אל האדם. פעמים רבות הם מופיעים כמציאות .סתומה, ככאב חסר פשר, כמאורע שנדמה שמקורו באדם, במערכת, בטבע או במקרה ודווקא במצב זה מתגלה עומק גדול בהנהגת הקב"ה, שהכפרה והזיכוך אינם תלויים בהשגת האדם אלא באמת האלוקית הפועלת עליו. כשם שהנשימה מחיה את האדם גם כשהוא ישן .ואינו מודע לה, כך היסורין מזככים גם כאשר הדעת אינה משיגה את מקורם ומכאן נפתח יסוד מחשבתי עמוק. הקב"ה אינו מנהיג את עולמו רק לפי רמת המודעות של האדם, אלא לפי עומק הברית. הברית אינה חוזה אינטלקטואלי אלא קשר קיומי. וכשם שתינוק ניזון וגדל גם בלא דעת, כך ישראל מתבררים ומזוככים גם בלא הבנה. זהו עומק .דברי ברית מלח. מלח פועל מצד מהותו, לא מצד הכרת האדם, ואף היסורין כך בהרחבה מוסרית יש כאן נחמה גדולה. פעמים שאדם סובל ומתייסר ואינו מצליח לייחס את סבלו לחשבון שמים. הוא כועס, מתבלבל, נחלש, ולעיתים אף מתרחק. עלול הוא לחשוב שסבלו לריק, שאין בו ערך, שאין בו תיקון. באה הסוגיה ומלמדת שאין כאב מיותר בהנהגת .ה'. גם אנחה, גם נאקה, גם צער שאינו עטוף במילים של אמונה, נשמעים לפניו יתברך ומכאן מתברר שגם עבודת האדם אינה נבחנת רק ברגעי בהירות ואמונה, אלא גם ברגעי חולשה. הקב"ה אינו דורש מן האדם תמיד תודעה מושלמת. יש זמנים שבהם עצם העמידה בתוך הקושי, עצם הנשיאה של הכאב, היא עצמה עבודה גדולה, גם אם אינה מלווה בהכרה ובהבנה ובהעמקה נוספת יש לומר, שדווקא העובדה שהיסורין ממרקים גם בלי דעת, מגלה .שהקשר שבין הקב"ה לישראל אינו מותנה רק בבחירה מודעת, אלא נטוע בעומק הנשמה הנשמה מכירה את מקורה גם כשהשכל אינו מכיר. ועל כן פעולת היסורין חודרת אל שורש .האדם, אל מקום שקדם למילים ולמחשבות ומכאן נפתח פתח לתובנה מוסרית רחבה. אין לאדם להסתכל על סבלו של זולתו ולשפוט אותו לפי תגובתו החיצונית. אין למדוד ערך רוחני לפי אמירות או לפי פרשנות מודעת של היסורין. ייתכן שאדם שותק, כואב, מתלונן, ואף על פי כן נשמתו מתבררת ומתעלה .בדרכים נסתרות ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: כאשר אדם פוגש יסורין בחייו, ידע שגם אם אינו מבין ואינו משיג, אין הוא אבוד ואין סבלו לריק, אלא יש בו תיקון עמוק גם אם טרם נתגלה לו. כאשר אדם רואה חברו מתייסר ואינו מדבר בלשון אמונה, יזהר מלשפוטו, ויראה בו אדם שנמצא בעיצומו של תהליך פנימי שיד ה' פועלת בו גם בלא מילים. כאשר אדם זוכה להבין אראו תשרפ ,שהיסורין מאת הקב"ה, יידע שזכה למדרגה נוספת, אך לא יבזה את השעה שבה טרם הבין ,כי גם אז היתה עבודתו מתקבלת. כאשר אדם מתפלל על יסורין, יבקש רחמים מתוך ענווה .ביודעו שהקב"ה שומע גם נאקה פשוטה ולא רק תפילה מסודרת :עיקר העניין:עיקר העניין היסורין אינם עומדים על סף הדעת בלבד, אלא נטועים בעומק הברית שבין הקב"ה ,לישראל. גם כאשר האדם אינו יודע מי המכה, גם כאשר הכאב סתום וחסר הסבר פועלת הנהגת שמים את פעולתה, מזככת, מבררת ומקרבת. והאדם, בתוך מסע חייו, לומד לאט לאט שהקב"ה אינו מחכה לשלמות ההבנה כדי לפעול חסדו, אלא .הולך עמו גם בשעות של ערפל, עד שיאיר האור מבפנים