השטן השתתף בנטיעת הכרם עם נח

בפתח הדברים, עלינו לעמוד משתאים מול דמותו של נח, איש האדמה אשר זכה להינצל מן המבול ולשאת על כתפיו את תקוות העולם החדש. אך דווקא בשיא פריחתו, בבואו לנטוע כרם, מתרחש מפגש מצמרר ובלתי נתפס: השטן בכבודו ובעצמו מופיע ומתייצב

השטן השתתף בנטיעת הכרם עם נח בפתח הדברים, עלינו לעמוד משתאים מול דמותו של נח, איש האדמה אשר זכה להינצל מן המבול ולשאת על כתפיו את תקוות העולם החדש. אך דווקא בשיא פריחתו, בבואו לנטוע כרם, מתרחש מפגש מצמרר ובלתי נתפס: השטן בכבודו ובעצמו מופיע ומתייצב לימינו, שותף בנטיעה. כיצד ייתכן שצדיק תמים כנח נותן יד להשתתפותו של הסטרא אחרא במעשה כה משמעותי של התחדשות הבריאה? המדרש חושף בפנינו מחזה מסתורי שבו דם של חיות – כבש, ארי, קוף וחזיר – מזין את שורשי הגפן, ובכך טומן בחובו את כל תולדות :הנפילה האנושית הטמונה ביין. השאלה המנקרת בלבנו אינה רק היסטורית, אלא קיומית האם היין הוא מפתח לשמחת אדם ואלוקים, או שמא הוא כלי משחית המטשטש את צלם האנוש? ומה הלקח העמוק שעלינו להפיק מכך שגם הצדיק הגדול ביותר עלול להיסחף אל תוך תהום של שכרות וקללה, וכיצד מתוך כל השפל הזה מאיר הקדוש ברוך הוא באור של ?רחמים אינסופיים המבטיחים את התיקון לעתיד לבוא כדי לפענח את פשר המעשה המסתורי של נח, עלינו להתבונן בכתובים ובדברי חז"ל .המבארים את השתלשלות האירועים, שבהם נשזר יצר הרע בתוך פרי האדמה עצמו

חנ תשרפ 753 753 .)(בראשית ט, כ התורה מספרת בפרשת נח: ויחל נח איש האדמה ויטע כרם שהתחיל להיות חולין, שנתעסק בדבר זה שראוי היה להיות- ביאר: ויחל)(שם רש"י ,לאחרים. נראה ליישב כי נח, שהיה ראוי לעסוק בתיקון עולם בדרכים רוחניות גבוהות בחר דווקא בנטילת חלק במלאכת האדמה והיין, ובכך פתח פתח להשפעת השטן בתוך .עולמו החדש ביאר: כשבא נח ליטע כרם בא השטן ועמד לפניו, אמר)(פרשת נח סי' יג המדרש בתנחומא ,ליה מה אתה נוטע, אמר ליה כרם, אמר ליה בא ונשתתף שנינו בכרם זה, ומה עשה השטן .הביא כבש, ארי, חזיר וקוף והרגם תחת הגפן, והטיף דמן באותו הכרם והשקוהו מדמיהן נראה להסביר כי השטן ביקש להטביע ביין את סגולותיהן של החיות הללו, המסמלות את .שלבי הנפילה של האדם המפריז בשתייה – מהתמימות ועד ללכלוך המוחלט ביאר: שהיין הוא דבר טוב ומשמח, אך השימוש בו במידה לא נכונה הוא)(שם האבן עזרא השורש לכישלון. נראה ליישב כי גם המעשה הטוב ביותר, כמו נטיעת כרם, עלול להפוך .למלכודת אם לא נשמרים מפני מעורבותו של היצר המבקש להטות את הדברים מדרך הישר ביאר: כי נח ביקש לשמח את העולם לאחר המבול, אך השטן ביקש להפוך)(שם הכלי יקר את השמחה ליגון ואנחה. נראה להוסיף כי החיות שהומתו הן עדות לכך שהיין מחבר את האדם לטבע הבהמי שבו, ומאפשר ליצרים הרדומים להתפרץ ללא עכבות, כפי שקרה לנח .עצמו ששכב ערום באוהלו ביאר: כי נח היה צדיק גמור, אך היין שינה את טבעו באותו רגע, וזהו לקח)(שם הספורנו לכל הדורות על הסכנה הטמונה בשתיית יין ללא גבולות. נראה ליישב כי המדרש המביא את השטן הוא המחשה לשינוי הפנימי שעובר האדם, שכן היין משנה את תודעתו ומביא אותו .למקומות שאדם שפוי לא היה מגיע אליהם , המצייר בבהירות מצמררת את)(שם כעת נרד אל עומקו של המדרש המופלא בתנחומא השתלטותו של השטן על נפש האדם דרך היין, ואת התהליך המדורג שבו מאבד השיכור .את צלם האנוש שלו .המדרש ביאר: שקודם שישתה האדם מהיין, הרי הוא תם ככבשה שאינה יודעת כלום נראה להסביר כי זהו מצב האדם בטהרתו, בטרם נכנס היין ושינה את תודעתו, שבו הוא נמצא בטבעו הראשוני, רגוע וחסר דאגות. שתה כהוגן, הרי הוא גיבור כארי ואומר אין כמותי בעולם. נראה ליישב כי כאן מתחילה תחושת הגאווה והעוצמה המדומה, שבה האדם חש כי .היין העניק לו כוח שלא היה לו קודם לכן, והוא מתחיל להתפאר בכוחו ובגבורתו ללא עכבות כיון ששתה יותר, נעשה כקוף – עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות פה. נראה להסביר כי השלב הבא הוא אובדן הבושה והתבונה, שבו האדם הופך להיות ליצן החצר של עצמו, וכל מחסומי הלשון וההתנהגות המבדילים בינו לבין הבהמה מתמוססים. ואם שתה יותר מדאי, נעשה כחזיר – מתלכלך במי רגלים ובדבר אחר. נראה ליישב כי זהו השלב הנמוך ביותר, שבו האדם מאבד לחלוטין את כבודו העצמי ושוקע בתוך הלכלוך החומרי, ומראה .לכל כי בהעדרו של השכל השולט, הטבע הבהמי הופך להיות השליט היחיד

גם לנשמה מגיע אוכל 754 754 ...המדרש מסכם: וכל זה אירע לנח הצדיק, ומה נח הצדיק שהקדוש ברוך הוא פירש שבחו :כך קרה לו, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. נראה להוסיף כי המדרש מבקש להזהירנו אם הצדיק הגדול מכל, שורד המבול ואב העולם החדש, נפל בשינוי טעמים זה, על אחת כמה וכמה שכל אחד מאיתנו חייב להישמר ולהיזהר מאוד מפני כוחו המפתה והמשנה של .היין, המבקש להחזיר את האדם לטבע הבהמי שבו לאחר שעמדנו על התהליך הנפשי המדרדר של השכרות, אנו ניגשים אל השבר המשפחתי והמוסרי שפקד את ביתו של נח, כתוצאה מאותו יין שהושקה בדמם של חיות הסטרא אחרא. התורה מתארת כיצד נחשפה ערוות נח, וכיצד חם, בנו של נח, פעל באופן שהביא .לקללת זרעו ביאר: שחם על שראה ערות אביו נעשו עיניו אדומות, ועל שהגיד)(שם המדרש תנחומא נתעקמו שפתותיו, ועל שחזר פניו נתחרך שער ראשו וזקנו, ועל שלא כסה ערות אביו הלך ערום ונמשכה לו ערלתו. נראה ליישב כי כל פרט בעונשו של חם הוא בבחינת מידה כנגד מידה, שכן הוא פגע בכבודו של האדם המקודש, ובכך הוא איבד את גדרי הצניעות והכבוד .שהם מסימניו המובהקים של האנושי המדרש ביאר: כי על כל מעשיו נתקלל זרעו ואמר ארור כנען. נראה להסביר כי החטא של חם לא היה רק אישי, אלא הוא היה פגיעה בשורש הקדושה של משפחת נח, ולכן הקללה דבקה .בזרעו, כעדות לכך שהפגיעה בכבוד האב היא פגיעה במידות היסודיות ביותר של הבריאה ביאר: על פי דברי חז"ל, כי שם ויפת נטלו שכר על שהלכו לאחוריו)(בראשית ט, כג רש"י וכיסו את ערות אביהם. נראה ליישב כי בתוך החושך הגדול של הנפילה, עדיין נמצאו בנים שידעו להבחין בין החרפה לבין הצורך לשמר את צלם האדם של אביהם, ובכך הם זכו .להמשיך את שושלת הקדושה ביאר: כי העירום של נח מסמל את)(על פרשת נח מו"ר הגר"ש פינקוס בספרו שבת מלכתא חשיפת ה'אני' הבהמי של האדם כאשר הדעת מסתלקת ממנו, וחם בחר להתבונן בחרפה זו במקום לכסותה. נראה להוסיף כי התבוננות בחרפה היא שורש כל הרע, שכן במקום להעלות .את המציאות, היא מבקשת להוריד אותה אל עפר ביאר: כי היחס לכבוד)(חלק א, עמוד רעא הגאון רבי אליהו דסלר בספרו מכתב מאליהו האב הוא מבחן למידת היראה של האדם, ומי שמזלזל בכך, מאבד את הקשר שלו לדורות הקודמים ולמסורת הקדושה. נראה להסביר את דבריו, כי חם מייצג את הכוח המבקש לנתק .את הרצף הדורות ולהישאר רק עם החומריות המיידית והחולפת לאחר שראינו את עומק הנפילה והחרפה, אנו מבקשים כעת להתבונן במידת הרחמים האינסופית של הקדוש ברוך הוא, המבקשת למצוא פתח של תקווה גם בתוך השברים .העמוקים ביותר, ולהוביל את האדם לחירות מן החטא , ביאר: ואפילו הכי חזר הקדוש ברוך הוא וריחם עליו, כמו שנאמר)(שם המדרש תנחומא ,ורחמיו על כל מעשיו. נראה ליישב כי הקדוש ברוך הוא אינו מניח את האדם במקומו השפל

חנ תשרפ 755 755 אלא מחפש בתוך חורבות הנפש את הניצוץ שיוכל להשיב את האדם אל דרך המלך, שכן .רחמיו עוטפים גם את מי שנפל למקום הנמוך ביותר ,המדרש ביאר: אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל ומסר עצמו לעבדות יצא בשן ועין לחירות דכתיב כי יכה איש וכו' לחפשי ישלחנו. נראה להסביר את דבריו, כי הוא מציע משל מופלא מתוך דיני העבד: אם עבד בשר ודם זכאי לחירות על פגיעה פיזית מצד אדונו, על אחת כמה וכמה אדם שנפל בשל יצר הרע, שהקב"ה מבקש להעניק לו הזדמנות שנייה לחזור לעבודת .ה' מתוך חירות פנימית ומתוך הכרה בתיקון ביאר: כי הרחמים על)(חלק א, אורח חיים סימן ל הראשל"צ רבנו הגר"ע יוסף בספרו יביע אומר נח הם יסוד לכל בעל תשובה, המלמדים אותנו כי אין שום עוון שאין עליו כפרה, וכי הקדוש ברוך הוא חפץ בשיבתו של האדם אליו בכל מצב. נראה להוסיף כי זוהי קריאת כיוון לכל מי .שמרגיש אבוד בתוך חטאיו, לדעת כי הדרך לחירות פתוחה לפניו תמיד ביאר: כי השחרור)(חלק ב, אורח חיים סימן לז הגאון רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה לחירות שמוזכר במדרש אינו רק שחרור פיזי, אלא שחרור מן העבדות ליצרים ומן הכבלים שהאדם כובל את עצמו בהם. נראה ליישב כי החירות האמיתית מושגת על ידי הכרה בחטא .והשתוקקות לתיקון, מה שמאפשר לאדם לפרוץ את גבולות העבר ולהתחיל דף חדש ביאר: כי הקדוש ברוך הוא מוצא בתוך סבך)(פרשת נח מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר .החטא נקודה של אמת, שדרכה הוא מזכה את האדם ופוטר אותו מעול העבדות לטומאה ,נראה להסביר את דבריו, כי הוא מעניק לנו מבט אופטימי: גם בתוך החושך של הנפילה הקדוש ברוך הוא מחפש את הטוב שבאדם כדי להצילו, ומלמדנו כי בכל רגע ניתן לשוב .ולהיות בן חורין אנו ניצבים אל מול תורתם של גדולי הדורות, המבקשים להפיק מן הנפילה של נח והרחמים שנמשכו עליו, תובנות מוסריות המהדהדות בנפשנו גם כיום, כשאנו בוחנים את .גבולות הבחירה והחירות בדרכנו אל העתיד ביאר: כי הקל וחומר)(מאמרי פורים, מאמר כד הגאון רבי יצחק הוטנר בספרו פחד יצחק שמעלה המדרש – ומה עבדו קנין כספו על שסימא עינו והפיל שינו יצא לחירות, זרע ברוכי ה' כשהן מתים אינו דין שיצאו לחירות מן העוונות – טומן בחובו את כל יסוד התשובה. נראה ליישב כי הוא מדגיש שהחירות הזו אינה הטבה חיצונית, אלא מימוש הפוטנציאל הטמון בנו כבנים למקום, שכאשר הם מכירים בטעותם הם שבים ומתחברים למקור חייהם, והמוות .המוזכר במדרש אינו מוות פיזי אלא מיתת היצר הרע שמביאה לחירות הנפש ביאר: כי)(חלק א, עמוד רעא, מהדורת תשס"א הגאון רבי אליהו דסלר בספרו מכתב מאליהו העולם הזה בנוי על ידי ניסיונות של יצר הרע, ולכן רבו העוונות, אך התכלית היא הגעגועים אל המציאות של לעתיד לבוא. נראה להוסיף כי ההבנה שהחירות המלאה תגיע רק עם הסרת לב האבן, מעניקה לנו כוח להילחם ביצר הרע גם כעת, מתוך ידיעה שכל מלחמה קטנה היא .צעד בדרך אל הגאולה השלמה והפיכת לב האבן ללב בשר

גם לנשמה מגיע אוכל 756 756 : ביאר)(על פרשת נח, דף כז עמוד א, הוצאת קהילות מו"ר הגר"ש פינקוס בספרו שבת מלכתא כי השחרור מן החטא הוא תהליך של גילוי האמת הפנימית שהייתה נסתרת תחת מעטה השכרות והחומריות. נראה להסביר את דבריו, כי הוא מציב בפנינו מראה: כפי שנח חזר לעצמו לאחר הסערה, כך כל דור וכל אדם זכאים לשוב ולגלות את צלם האלוהים הטהור .שבהם, וזוהי הדרך שבה אנו בונים את עולמנו מתוך יראת שמים ושמירה על הכבוד האנושי ביאר: כי)(הלכות ברכות, פרק כג, הלכה כד הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף ההבטחה לעתיד לבוא, והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, היא הבסיס לכל התקווה היהודית וההתמודדות עם היצר. נראה ליישב כי הוא קורא לנו להמשיך להאמין בכוחה של התורה והמצוות לזכך את הלב, גם כאשר אנו נתקלים בקושי וביצר, שכן ביטחוננו .הוא בהבטחת הבורא כי בסופו של דבר נזכה ללב בשר המחובר לכלל ישראל : ביאר)(אורח חיים, חלק ב, סימן לז, דף קו עמוד ב הגאון רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה שגם בגלות הארוכה, עלינו לחיות בתודעה של בני חורין, השואפים בכל עת להשתחרר מכבלי החומר. נראה להסביר כי המדרש מלמד אותנו שלעולם אין ייאוש, ושגם מתוך המקומות הנמוכים ביותר יכולה לצמוח העלייה הגדולה ביותר, וזהו הלקח הנצחי עבור כל .’יהודי השואף לקרבת ה מתוך המעמקים אליהם צללנו, עלינו לתרגם את התובנות הרעיוניות אל הדרכה מעשית יום. הנפקא מינות העולות מסיפור נח והשתתפות השטן בנטיעת הכרם, מציבות-לחיי היום .בפנינו גדרים ברורים לשמירה על צלם האדם הנפקא מינה הראשונה נוגעת למידת הזהירות בשימוש בדברים המביאים לשמחה מופרזת. מסיפור נח למדנו כי היין, הגם שהוא משמח אדם ואלוהים, טומן בחובו פוטנציאל לערעור הדעת. המסקנה ההלכתית היא שיש להישמר משתייה שאינה מיושבת, שכן היין ,עלול להסיר את המחיצות המבדילות בין האדם לבהמה. גם באירועים של שמחה של מצווה .המסקנה היא לנהוג במידת האיפוק והמתינות, כדי שהשמחה לא תהפוך חלילה להפקרות הנפקא מינה השנייה עוסקת בחובתנו לכסות על חרפת הזולת, גם כאשר מדובר באדם שסרח. כפי ששם ויפת זכו לשכר על שכיסו את ערות אביהם והפנו פניהם לאחור, כך המסקנה לחיים היא שיש להתרחק מהתבוננות בחרפת הזולת, ובמקום זאת לפעול לכיסויה ולתיקונה. הנפקא מינה היא שאין לנהוג כחם, המחפש את החרפה כדי לפרסמה, אלא כבניו .של נח המבקשים לשמור על כבודו של הזולת בכל מחיר, וזהו יסוד חשוב בבין אדם לחברו הנפקא מינה השלישית מתמקדת בביטחון בתשובה ובתיקון. המדרש מלמדנו כי אין אדם ,שנמצא מחוץ לטווח הרחמים של הקדוש ברוך הוא, וכי כפי שנח יצא לחירות מן העוונות כך גם אנו זכאים להזדמנות שנייה. המסקנה המעשית היא שאין להתייאש מנפילות, אלא להאמין בכוחה של התשובה להפוך לב אבן ללב בשר. כל צעד של הכרה באמת והתקדמות .אל הטוב, הוא פתח לחירות רוחנית המאפשרת לנו לשוב אל מעלתנו הראשונה

חנ תשרפ 757 757 לסיכום, למדנו שההלכה והמוסר משתלבים יחד כדי להורות לנו דרך של זהירות, כבוד וחסד. אנו נדרשים להיות ערניים לכל כניסה של זרות לתוך מפעלינו האישיים, לדעת לכסות על הפגמים שבאחר, ולהאמין בכל לב כי הדרך לחירות פתוחה לפנינו תמיד. כל פעולה קטנה של ריסון והתעלות היא בניין של קדושה, המכין אותנו אל התיקון השלם המובטח .לנו לעתיד לבוא לאחר שעמדנו על גדרי ההלכה והנפקא מינות למעשה, הגיעה העת להעמיק אל רובדי הרעיון, אל הדיאלוג הסמוי מן העין שבין היין המשמח לבין יצר הבהמיות המאיים להשתלט על האדם. בירור העומק של סוגייתנו אינו רק עניין של זהירות משכרות, אלא הוא מסע .בנבכי האמונה ביחסו של הבורא לבחירתו החופשית של האדם ולכוחו של התיקון השתתפות השטן בנטיעת הכרם היא עדות למה שקורה כאשר האדם מנסה ליצור שמחה במנותק מן היראה. נראה לבאר כי הדיון על דם החיות שטמנו בשורשי הגפן טומן בחובו .הבנה מהותית על טבעו של העולם הזה: הוא מקום שבו הקדושה והטומאה כרוכים זה בזה היין, המיועד לשמח אלוהים ואדם, הופך לזירת מאבק ברגע שהאדם מוותר על השליטה העצמית שלו. הפיכתו לכבש, ארי, קוף וחזיר אינה רק עונש חיצוני, אלא תהליך פנימי שבו .האדם מאבד את צלם האלוהים שבו ושוקע אל תוך המידות הבהמיות הטבועות ביצר הרע נראה להעמיק ולומר כי הסיפור של נח אינו בא להשפיל אותו, אלא להורות לנו שצלם האדם הוא הישג מתמשך. כשאנו רואים את המעבר המהיר מצדיק גמור לשיכור שערותו נגלתה, אנו מבינים שההתנתקות מן השמיים – אפילו לרגע אחד של שחרור בלתי מבוקר .– מסוכנת מאין כמוה. הברכה או האזהרה הטמונה כאן היא לאדם לדעת את גבולותיו ככל שהאדם עולה במדרגות הרוח, כך גדולה יותר האחריות שלו להישמר שלא להיתפס במלכודות שהשטן מניח בדרך. העומק כאן הוא ההבנה שהאדם הוא היצור היחיד שיכול להשתמש בדברים גשמיים כדי להתחבר לבורא, אך הוא גם היצור היחיד שיכול להוריד את .עצמו אל מתחת לדרגת הבהמה עומק הסוגיה מוביל אותנו להכרה כי האדם אינו רק צופה פסיבי בטבע, אלא הוא בעל בחירה המכריע את גורלו בכל רגע. הברית עם הקדוש ברוך הוא דורשת מאיתנו להיות – אנשים ששולטים על יצריהם ולא משתעבדים להם. היין הוא משל לכל פיתויי העולם הוא מבטיח שמחה והרחבת דעת, אך אם לא נוקטים בו במידה הראויה ובקדושה, הוא מחמיץ והופך למקור לטומאה. אדם המבקש לשמור על צלמו צריך לדעת להבחין בין השמחה האמיתית, המחברת אותו לבוראו, לבין השמחה המזויפת, המנתקת אותו מעצמו .ומהשפע האלוקי – בסופו של דבר, ההבחנה שהמדרש מחדש – שהשטן מחפש שותפות בכל נטיעה אנושית מגלה לנו שהקב"ה חקק בטבע את המבחן הזה כדי לומר לנו: אני נתתי לכם את הארץ ואת פירותיה, אך התנאי לשימוש בהם הוא הידיעה שהם שייכים לי ונועדו לעבודתי. הטרגדיה

גם לנשמה מגיע אוכל 758 758 :של נח היא הניצחון הגדול של האדם המודרני, אם רק ידע להפיק ממנה את הלקח הנכון שהחירות האמיתית נמצאת בשליטה, ושהעתיד שבו יוסר לב האבן אינו חלום רחוק, אלא .מטרה שאנו בונים בכל רגע של התגברות ושל התקדשות בנבכי נפשנו, הסיפור המצמרר על השתתפות השטן בנטיעת הכרם אינו נותר בין דפי המדרש בלבד, אלא הוא מדבר אל הנימים הדקים ביותר של האדם החי כיום. החיבור לנפש מתחיל בהכרה בכך שכל יצירה וכל תנופה אנושית, החל מנטיעת כרם פיזית ועד למיזמים ,רוחניים ואישיים, נושאת בתוכה פוטנציאל כפול: האפשרות לעלות אל מרומי הקדושה או חלילה, להחליק אל עבר הבהמיות. האדם נדרש לעשות בירור פנימי תמידי: מהם השותפים שאני מזמין לתוך חיי? האם היצירה שלי מונעת מתוך תום של כבשה, או שמא אני מאפשר ?לשטן של הגאווה, של הליצנות או של השקיעה בחומר, לתת את הטון במעשיי ,האמונה בצלם האדם היא היסוד שעליו נבנית היראה. כשאדם מבין כי גם נח, איש הצדיק לא היה חסין מפני השפעת היין, הוא לומד ענווה מהי. האמונה מלמדת אותנו שהקב"ה .הציב בעולמו תמרורים אלו כדי שנזכור שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים הפחד המקנן בלב מפני איבוד הריסון העצמי הוא המנוע המניע אותנו להשקיע בשמירה על הגבולות. השמירה הזו אינה מגבילה את החיים, אלא מעניקה להם את התוקף והאיכות .שלהם, שכן אדם שיודע להציב גבולות לעצמו הוא האדם שבאמת חי בחירות יומית, הסוגיה הזו מאירה לנו באור חדש את הדרך שבה אנו ניגשים לשמחה-בהנהגה היום ולהנאות החיים. אנו חיים בעולם שבו תרבות הצריכה וההנאה המיידית מנסה להפוך אותנו למכורים, לקופים המרקדים לפי חליל היצר או לחזירים המתבוססים בחומריות. הידיעה שדורו של נח למד בדרך הקשה את מחיר הניתוק מהשכל, היא שיעור מוסרי מהדהד לכל אחד מאיתנו. אדם שחי מתוך ההבנה הזו אינו מבקש לעצמו הנאות ריקות המנתקות אותו .מן המהות, אלא הוא אדם שמבין שהשמחה האמיתית מחייבת עבודה, ריסון והתעלות ,הוא מבין שקדושה היא היכולת לזהות את הקו הדק שבין האדם לבהמה בתוך תוככי ליבו .ולפעול תמיד לחיזוק החלק האלוקי שבו היכולת להכיל את הלקח הזה, מתוך כובד ראש, היא היכולת להאמין בערכו הנצחי של כל רגע של אנושיות מקודשת. מי שמאמין שהקב"ה חפץ בתיקון האדם, מבין שהאדם המתבונן בסיפורו של נח אינו רק צופה בטרגדיה, אלא הוא שותף לתיקון. הלב שאינו חושש להתבונן בנפילות הללו, הוא לב שאינו ננעל בתוך השגרה, אלא לב שפתוח להשפעה האלוהית הזורמת .בתוך הבריאה ומאירה את דרכנו בתוך מציאות מורכבת ומשתנה המצפן הפנימי הנבנה מתוך סוגייתנו מכוון את האדם אל מוסר של אחריות עצמית בלתי מתפשרת. האדם המבקש להיות ישר עם עצמו ועם בוראו, מגלה כי אין קונפליקט בין שמחת החיים הטבעית לבין המחויבות הרוחנית שלו, אלא מדובר במצפן המורה על הדרך המדויקת שבין שמים וארץ. המצפן הזה מלמד אותנו כי אדם שיראתו טהורה אינו מחפש לעצמו נתיבי בריחה אל הפסיביות, אלא הוא מבין שחובתו היא להישמר שלא להשחית את

חנ תשרפ 759 759 צלם האלוהים שבו על ידי כניעה ליצרים משתלטים. הוא מבין כי השטן אינו כוח חיצוני שבא לכפות את מרותו, אלא הוא מחפש את השותפות באותן נקודות תורפה שבהן אנו מניחים .לעצמנו לוותר על הריסון העצמי המוסר הזה מחנך אותנו לענווה מול פלאי הבריאה ומול חומרת הדין. לעיתים אנו נוטים לבנות לנו מגדלי שן של ביטחון עצמי, שבהם אנו סמוכים ובטוחים כי צלם האדם שלנו מוגן, אך המצפן הפנימי מורה לנו כי הענווה היא המגן הטוב ביותר. כשאנו בוחנים את תהליך הנפילה המדורג – מהכבש ועד לחזיר – אנו מבינים שאין אנו הקובעים את גבולות הטבע שלנו, אלא הקב"ה שנתן לנו את הכלים להישאר בני אדם. הענווה הזו מעניקה לנו את היכולת לפעול מתוך זהירות אמיתית, כמי שמבין שהעולם סביבנו אינו רק תפאורה להנאותינו, אלא זירת התמודדות שבה כל בחירה היא גורלית ושמירה על הגבולות היא .המפתח לחיים מאוזנים גבורה מוסרית נדרשת מאיתנו גם בדרך שבה אנו מסתכלים על השפלות המוסרית של האדם כאשר הוא מאבד את דעתו. המצפן הפנימי מלמד אותנו כי האדם החופשי באמת הוא .זה שאינו פוחד מהתיוג של ירא שמים המסתכל בעומקם של דברים ולא נגרר אחר הזרם הוא אינו זקוק לאישור חיצוני כדי לדעת שפעולתו היא אמת; הוא נושא בקרבו את הוודאות שכל גדר שאנו מציבים סביב התאוות מחדדת את ההבחנה שבין הקדוש לבין החול, ובין הצלם האנושי לבין הבהמי. זוהי גבורה של אדם שאינו נגרר אחר שגרת החיים, אלא שומר .על המצפן שלו מכוון כל העת אל האמת הנצחית של התורה לבסוף, המצפן הזה מוביל אותנו לאחריות אישית בתוך הקהילה. אם אנו הופכים להיות אנשים שחייהם מונחים על בסיס של הבנה שכל מציאות בבריאה היא אות של הנהגה אלוקית, הרי שאנו הופכים למודל של עוצמה רוחנית עבור הסובבים אותנו. אנו משדרים שאין בטבע שום דבר מקרי, וכי המורשת של נח נועדה ללמדנו לקח נצחי על ערך הבחירה והאחריות. השלווה שבה אנו ניגשים לחיים, מתוך הכרה בעומק הדין והחסד, היא עדות לכך שהמצפן הפנימי שלנו מכוון אל הטוב המוחלט, ושהנפש שלנו קשובה לקול העמוק והאמיתי .המבקש מאיתנו להישאר בצלם אלוהים, מוכנים ליום שבו יוסר לב האבן ויושלם התיקון אנו חותמים את מסענו בסוגיה העמוקה הזו, ומבקשים לאסוף את התובנות אל תוך שגרת יומנו, כדי שהלימוד לא יישאר רק זיכרון היסטורי, אלא ילווה אותנו ברגעים הקטנים של חיי המעשה. התובנה הראשונה היא עוצמתה של המודעות העצמית בתוך השגרה. בתוך עולם מפתה המציע לנו הנאות שונות, אנו נדרשים לזכור את גודל האחריות הטמון בשמירה על צלם האדם. הידיעה שהשטן מחפש שותפות בכל נטיעה אנושית מחייבת אותנו לבחון את המניעים שלנו – האם אנו פועלים מתוך חיבור לשמיים, או שמא אנו נסחפים אחר מטרות שאין בהן אמת? התובנה השנייה היא חשיבותה של מידת האיפוק. היכולת לעצור לפני שהשמחה הופכת להפקרות היא הכלי המגן עלינו מלהפוך את עולמנו לטבע אילם, ומחזירה .אותנו אל תודעת העבד העומד לפני קונו בכל רגע ורגע

גם לנשמה מגיע אוכל 760 760 :עיקר העניין:עיקר העניין הסוגיה שלפנינו חושפת בפנינו צוהר מרתק אל הדינמיקה שבין המרד האנושי לבין התגובה האלוהית המעצבת מחדש את פני הבריאה. הדיון בנטיעת הכרם של נח ובמעורבות השטן אינו רק משא ומתן הלכתי על גבולות השכרות, אלא תזכורת חיה ונושמת לכך שצלם האדם הוא הפיקדון היקר ביותר שהופקד בידינו. למדנו כי נפילתו של נח היא תוצאה של הניתוק מהדעת לטובת גאוות החומר והיצר. השילוב שבין המדרשים המופלאים לבין ההלכה הפסוקה, מלמד אותנו כי הקדושה אינה ,דורשת מאיתנו להתעלם מהמציאות הקשה, אלא להתבונן בה בעיניים פקוחות להכיר את שורשי העונש, ולהודות על הנס המתמיד של קיומנו כבני אדם העובדים את ה'. הלב הנבון יודע להבדיל בין הטבע הגולמי לבין ההנהגה האלוקית השזורה בתוכו, ודרכו הוא סולל את הדרך לחיים של טהרה, שבהם כל רגע של התגברות הוא עדות לאמונה בבורא העולם ובערכו הנצחי של כל צלם אנוש. המסקנה המזוקקת מכל הסוגיה היא שההבחנה והריסון אינן פעולות טכניות, אלא הן דרך חיים שלמה, המבקשת לראות את האור האלוקי גם בתוך המקומות המורכבים .ביותר ולשמור על הלב נקי וקשוב לקול ה' המדריך אותנו בדרך החירות החיים הם מסע של זיכוך מתמיד, שבו היכולת להבדיל בין העיקר לטפל היא הכלי החשוב ביותר בידי האדם. כשאנו בוחנים את מציאות חיינו בעין מפוקחת ובלב ישר, אנו הופכים את החומר הגולמי למהות רוחנית השופעת חסד וטהרה, ושומרים ,על צלם האדם שלנו מכל משמר, בתוך עולם המבקש תמיד להטות אותנו מדרכנו .בציפייה דרוכה להסרת לב האבן ולהשלמת התיקון השלם בביאת הגואל ?