האם מותר להתפלל תפילת שחרית על פי קרקור הצפרדעים? הוכח !מפרשת השבוע

מארב, תחת שמים שחורים, כשהגוף דרוך והנשמה מבקשת לא לאבד את רגע השחר. לילה שלם שוכבים חיילים בקו הגבול, ומיד עם תחילת היום עליהם להתרומם אל פעילות מבצעית גם לנשמה מגיע אוכל

יש שעות שבהן ההלכה איננה מונחת על שולחן בבית המדרש, אלא בתוך אדמה קרה של מארב, תחת שמים שחורים, כשהגוף דרוך והנשמה מבקשת לא לאבד את רגע השחר. לילה שלם שוכבים חיילים בקו הגבול, ומיד עם תחילת היום עליהם להתרומם אל פעילות מבצעית גם לנשמה מגיע אוכל שלא תותיר להם זמן לשחרית. אין בידם לוח זמנים, אין מכשיר שיאיר להם את השעה, והם .ניצבים מול גבול דק שבו מצוה גדולה תלויה ברגע שאפשר להחמיצו ואין להשיבו קבוצת חיילים הנמצאת בפעילות בקו הגבול, ושוכבים כל הלילה במארב, ומיד עם שחר עליהם לצאת לפעילות מבצעית, ולא יוכלו להתפלל שחרית במשך היום, ורוצים להתפלל .מיד עם שחר. אלא שאין בידם של החיילים לוח עם הזמנים ואינם יודעים אימתי עולה השחר אחד החיילים הסיב את תשומת לב חבריו לתופעה מעניינת שכל הלילה שמעו קול קרקור ?הצפרדעים ועתה נדם קולם, וכנראה מתחיל היום. האם ניתן לסמוך על כך להתפלל שחרית הפסוק שממנו מבקשת השאלה לשאוב את שורשה איננו עוסק כלל בזמני תפילה, ואף על .פי כן הוא מציב את בעלי החיים עצמם כמי שפועלים בתוך סדרי הזמן שנקבעו בבריאה "ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרון ונטה את ידך במטה על הנהרות על היאורים ועל .)(שמות ח א "האגמים והעל את הצפרדעים על ארץ מצרים ,חז"ל והמפרשים עמדו על כך שמכת צפרדע איננה עוד מכה של פגיעה חומרית בלבד אלא גילוי של סדר, קצב ומשמעת פנימית הטבועים בטבע עצמו. רש"י בפרושו על התורה כתב שהצפרדעים עלו בכל מקום, בבתים ובחדרי משכב, ולא כיצורים פראיים)(שמות ח א אלא כשליחים העושים רצון קונם. הדגשה זו מורה שהצפרדע איננה פועלת בשרירות אלא .מתוך סדר מדויק שנקבע לה הרחיב שהמכות כולן אינן)(שמות ח א רבנו משה בן נחמן הרמב"ן בפרושו על התורה ערבוביה של פלאים, אלא גילוי שהקב"ה שולט בטבע עד פרטיו הקטנים ביותר, וכל בעל חיים פועל בזמנו ובמקומו על פי הנהגה עליונה. מכת צפרדע, לשיטתו, מבליטה במיוחד את ההנהגה הזו, משום שהצפרדע היא יצור החי בין מים ליבשה, בין לילה ליום, ובכך נרמז קשר עמוק בינה לבין מחזורי הזמן , עמד על כך שהצפרדעים עלו דווקא מן המים)(שמות ח א החזקוני בפרושו על התורה ,מקום חיותן, והתרבו בקצב אחיד ומסודר, ולא כבהלה מקרית. יש כאן רמז לכך שגם תנועתן .קולותיהן והופעתן כפופות לסדר שנקבע להן כתב שמכת צפרדע באה ללמד שהקב"ה מושל לא)(שמות ח א רבנו בחיי בפרושו על התורה ,רק בגדולים אלא גם בקטנים, לא רק בגרמי שמים אלא גם בקולות הדקים של בעלי החיים ,ושהם כולם מכוונים על פי חכמה עליונה. מתוך דבריו עולה שבקולות הטבע יש משמעות .ולא רעש מקרי בלבד ביאר שמכת צפרדע שייכת לגילוי הנהגת הזמן, משום)(פרק לב 'המהר"ל בגבורות ה שהצפרדע קולנית בעיקר בלילה, ושקטה ביום, ובכך היא מבטאת את חלוקת הזמנים שבבריאה. אין זה פרט זואולוגי גרידא, אלא סימן לסדר פנימי שבו הלילה והיום .אינם מתערבבים מדברי מפרשי התורה מתברר שצפרדע איננה סתם חיה מקרקרת, אלא יצור הפועל בתוך אראו תשרפ מערכת של זמנים, גבולות וקצבים שנקבעו לו מבראשית. עצם העובדה שהתורה בוחרת ,בצפרדע כאחת המכות מורה שיש בה מהות הקשורה להבחנה בין זמנים, בין חושך לאור .ובין תחילת יום לסיומו חז״ל, כאשר נגעו בבעלי חיים ובקולותיהם, לא עשו זאת מתוך סקרנות טבעית בלבד, אלא מתוך תפיסה עמוקה שהבריאה כולה מהלכת על פי סדרי זמן שנקבעו לה. אין זה מקרה שדברי חז״ל חוזרים שוב ושוב אל בעלי חיים כמי שמכירים עתים, זמנים וגבולות, ולעיתים .אף מעמידים אותם כעדים שקטים למעבר שבין לילה ליום נאמר על שלוש משמרות שהלילה נחלק להן, ועל כך)(דף ג ע״א בגמרא במסכת ברכות שבכל משמרת הקב"ה שואג כארי. ומתוך דברי הגמרא שם עולה שבעלי חיים מגיבים לשינויים שבזמן, וכל משמרת ניכרת גם בהתנהגות הבריאה. אין הלילה מקשה אחת, ואין .הבוקר בא בפתע, אלא המעבר מתבטא בקול, בתנועה ובהשתנות המציאות נאמר שהתרנגול מכיר את עת הבוקר, ומכאן למדו חז״ל על)(דף כ ע״ב בגמרא במסכת יומא קריאת התרנגול כסימן זמן. עצם השימוש של חז״ל בהתנהגות בעל חיים כסמן זמן מלמד .שאין מדובר רק במשל, אלא בהכרה שיש בטבע עצמו שעון פנימי הוזכרו סימנים שונים שבאמצעותם היו בני)(פ״א ה״א בתלמוד ירושלמי במסכת ברכות אדם יודעים זמנים, קודם שנקבעו לוחות וחשבונות מדויקים, ובתוכם התייחסות להתנהגות העולם והבריאה כסימן לעת תפילה. גם כאן אין הכרעה הלכתית אלא הצבת מציאות שבה .האדם קשוב לבריאה כדי להבין את הזמן נאמר שכל אחד ואחד מן הנבראים יודע את זמנו ואת)(בראשית רבה י פרשה ו ובמדרש רבה תפקידו, ואין אחד נכנס בגבול חברו. מדרש זה יוצר תפיסה כוללת שבה הטבע איננו ערבוב .של תנועות, אלא מקצב מסודר שבו גם הקול וגם השתיקה יש להם משמעות שהקב"ה לימד את נח זמני האכלה על פי)(פרשת נח סימן ח עוד מצינו במדרש תנחומא התנהגות בעלי החיים, שכל אחד מהם יודע את עתו. אף כאן, אין זה לימוד מעשי בלבד אלא .עדות לכך שהבריאה עצמה מחולקת לזמנים ברורים מתוך דברי חז״ל מתברר שהשאלה איננה אם בעלי חיים מתנהגים באופן קבוע בזמנים מסוימים, אלא מה מעמדו של ידע זה ביחס לעבודת האדם. חז״ל מצביעים על כך שיש בטבע סימני זמן, אך אינם ממהרים להגדיר כיצד ומתי רשאי האדם להישען עליהם, ובאיזו .מידה ניתן לתרגם קול, תנועה או שתיקה להכרעה מחייבת ,ועתה נביא את דברי הראשונים והאחרונים כאשר הם נוגעים לסימני זמן הבאים מן הטבע אינם נאמרים כפסיקה חדה אלא כבירור גבולות, ומתוך עיון בהם מתחדדת דווקא השאלה .ולא נפתרת כתב בשם מהר״ש, שלכך נקרא שמה צפרדע)(ליקוטים אות צה המהרי״ל בספר המנהגים מפני שיודעת מתי בוקר, שכל הלילה היא מקרקרת ובבוקר שותקת, ודרש בלשון חדא גם לנשמה מגיע אוכל ,וקורין תרי צפר דע. לשונו איננה בלשון הוראה הלכתית אלא כלשון ידיעה על טבע הבריאה .המעידה שיש בבעל חיים זה הכרה ברורה של חילופי לילה ויום היעב״ץ בספרו מגדל עוז בבית מדות עליות הטבע, הובא בפרדס יוסף, הרחיב בבעלי חיים המבחינים בזמנים מיוחדים, כגון היונה שאינה תולשת מן המחובר בשבת. אף הוא לא .כתב זאת כהלכה פסוקה אלא כתיאור מופת טבעי המעורר מחשבה על יחסי הבריאה והזמן הוסיף לבאר שתכונה)(דף מד ע״א ד״ה מכירין בעיון יעקב על עין יעקב בגמרא במסכת סוטה זו של בעלי חיים איננה אקראית, אלא טבע מושרש, ואף באמצע השבוע הם מכירים בזמנים .מיוחדים. אולם גם כאן אין הכרעה האם ידיעה זו יכולה לשמש מדד מעשי לאדם רבנו בחיי בפרושו על התורה בכמה מקומות עמד על כך שסגולות הטבע אינן כשפים אלא חכמה אלוקית שטבע הקב״ה בבריאה, אולם הזהיר שלא למהר ולהפוך ידיעות אלו לכלי .הלכתי בלא מסורת ברורה כתב על עניינים תמוהים שבש״ס, שאין להתפלא על פלאי)(סימן רלג בשו״ת חוות יאיר הטבע, שהרי יש סגולות רבות בבעלי חיים, צמחים ודוממים, אלא שאין כל פלא טבעי .נעשה בהכרח כלי למעשה הלכתי, והבחנה זו תלויה בגדרי ההלכה ולא בעצם קיום התופעה , שיש מקום)(דף יח ע״א מו״ר הגר״י זילברשטיין כתב בספרו חשוקי חמד על מסכת נדה לחלק בין סימנים סגוליים שאין הגדרתם טבעית ברורה, לבין תכונות טבעיות שהבריאה נבראה עמן מששת ימי בראשית. ואף על פי כן סיים דבריו בלשון ספק, האם ניתן להישען .על כך למעשה, והשאיר הדבר בצריך עיון מדברי הראשונים והאחרונים מתברר שיש הכרה רחבה בכך שבעלי חיים נושאים בקרבם שעון טבעי, ויש בהם הבחנה בזמני יום ולילה, שבת וחול. אולם השאלה העקרונית נותרת ,עומדת, האם ידיעה טבעית זו יכולה להיחשב סימן מספיק לאדם לקבוע על פיה זמן מצוה או שמא אין היא אלא ידיעה כללית שאין בכוחה לשמש תחליף לברור זמני היום על פי דרכי .ההלכה המקובלות לאחר שעמדו לפנינו דברי הראשונים והאחרונים, נולדות מאליהן נפקא מינות המעמידות ,את השאלה על מקומה המדויק, ומגלות שאין זו שאלה של פלפול בלבד אלא של אחריות .של בטחון, ושל גבולות ההכרעה כשהאדם נמצא במקום שאין לו כלים לברר נפקא מינה ראשונה היא בהגדרת הסימן. האם שתיקת הצפרדעים היא סימן קבוע ומוגדר המורה על עלות השחר, או שהיא תופעה מצויה אך משתנה לפי מקום, עונה, קור, לחות וריבוי מים. ואם הדבר קבוע, האם הוא קבוע כקביעות הלכתית, או כקביעות טבעית כללית שאינה מספיקה לקביעת זמן מצוה. כאן נוגעת השאלה בשורש ההבחנה שעמד עליה חשוקי , בין טבע לסגולה, אלא שגם לאחר ההבחנה עצמה נשארת הנקודה בצריך)(נדה דף יח ע״א חמד .עיון, כי גם טבע אינו בהכרח מדד הלכתי נפקא מינה שניה היא בגדרי אונס ושעת הדחק. בשאלה שלנו לא מדובר באדם המבקש אראו תשרפ .להקל לעצמו, אלא בקבוצה הנמצאת במקום שאין אפשרות אחרת להתפלל במשך היום נמצא שהדיון איננו אם מותר לדלג מעל סדרי הזמן, אלא כיצד מבררים אותם כשאין ביד האדם כלי ברור. וכאן מתחדדת השאלה. האם ההלכה רואה סימני טבע כדרך בירור לגיטימית בשעת הדחק, או שמא גם בשעת הדחק אין האדם רשאי להישען אלא על בירור מסודר, ואם אין בידו בירור, עדיף שימתין וייכנס לספק אחר. נקודה זו אינה מוכרעת מתוך .המקורות שהובאו, והיא עצמה מונחת כציר של ספק נפקא מינה שלישית היא ההשוואה ליונה השובתת בשבת שהובאה בפרדס יוסף בשם ,. אם יונה מכירה שבת)(סוטה דף מד ע״א ד״ה מכירין היעב״ץ, ובתוספת עיון יעקב על עין יעקב האם אפשר לקבוע על פיה איזה יום שבת, ואם לא, מדוע. ואם כן, מה ההבדל בין שבת לבין עלות השחר. האם שבת טעונה בירור מדויק מפני חומרתה, או מפני שהיא ענין של קידוש ,היום, ואילו שחרית בשעת אונס די לה בסימן. או שמא להפך, שבת ניכרת יותר בסימן קבוע ואילו שחר משתנה לפי אופק ומקום. כל האפשרויות פתוחות, וכל אחת מהן מחדדת את .השאלה, ועדיין אינה פושטת אותה נפקא מינה רביעית היא שאלת אחריות ציבורית. יחיד הנמצא לבדו ונכנס לספק, עדיין הספק שלו אישי. אבל כאן מדובר בקבוצה, ובקבוצה יש גם השפעה של הכרעה אחת על כולם. האם די בסימן טבעי כדי להוציא קבוצה מספק זמן, או שדווקא בציבור צריך בירור מבורר יותר. אין לכך תשובה מוכרעת בתוך המקורות שהובאו, והדבר תלוי בגדרי ספקות .בזמני תפילה ובמה שנחשב בירור ומתוך נפקא מינות אלו נפתחת הרחבה רעיונית. הקב״ה טבע בעולם שעונים שקטים. יש קולות בלילה, ויש שתיקות בבוקר, יש תנועות בבריאה שמספרות לאדם שהזמן עבר. ואף על פי כן, התורה מבקשת מן האדם לא רק לשמוע את הטבע, אלא לשמוע את ההלכה. יש כאן מתח עדין. מצד אחד הבריאה מדברת, מצד שני ההלכה דורשת דיוק. האדם העומד בשטח מרגיש כיצד הטבע נעשה לו לוח זמנים, ובאותה שעה הוא חושש שמא הטבע מטעה .אותו, או שמא אינו מספיק לקביעת קדושה .הרחבה מחשבתית נוספת היא מהות ההישענות על סימן. יש שתי דרכים בעבודת האדם דרך שמבקשת ראיה, ודרך שמבקשת ודאות. סימן טבעי מעניק ראיה, אך לא ודאות מוחלטת. והשאלה שלנו היא האם במקום אונס די בראיה, או שמא זמן תפילה הוא ענין .הדורש ודאות. וכאן בדיוק נשארת השאלה תלויה הרחבה מוסרית נוגעת למבט על חיילים המבקשים להתפלל. עצם השאלה מגלה יראת .שמים גבוהה. בתוך מאמץ מבצעי, בתוך עייפות, הם מבקשים לא לאבד את תפילת השחר והנה באותו רגע, השתיקה של הצפרדעים נהפכת בעיניהם לקריאה פנימית. אולי הגיע הזמן לעמוד לפני ה'. אך המוסר שבתורה מלמד שגם רצון קדוש זקוק למסגרת. לא כל התעוררות יכולה להפוך מיד לכלי פסיקה, לא כל סימן יכול להפוך מיד להכרעה, ואף יראת שמים .חייבת להישען על בירור ולא על התלהבות בלבד גם לנשמה מגיע אוכל ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: אדם יכול לראות בטבע סימנים, אבל עליו לשאול תמיד אם הסימן הוא בירור או רק רמז. במקום שאין כלים, האחריות גדלה, משום שהרצון לעשות טוב עלול להישען על מה שאינו מספיק. גם כשהלב בוער לקיים מצוה, יש מקום להשאיר ספק פתוח ולא להכריע בכח. יש יראת שמים גדולה בשאלה עצמה, והיא ,לפעמים גדולה מן התשובה. הבריאה מדברת, אך התורה דורשת שנדע מתי להקשיב לה .ומתי לחשוש שמא אינה מידה מספקת :עיקר העניין:עיקר העניין השאלה אם מותר להתפלל שחרית על פי שתיקת קרקור הצפרדעים אינה שאלה על צפרדע בלבד, אלא על גבולות ההכרעה ההלכתית כשאין לאדם לוח ואין בידו העמיד את הצפרדע כמי)(מנהגים ליקוטים אות צה בירור זמנים. מצד אחד המהרי״ל ,שיודעת מתי בוקר, ומצד שני מקורות נוספים על בעלי חיים המבחינים בזמנים ובעיון יעקב על עין יעקב)(מגדל עוז בבית מדות עליות הטבע בפרדס יוסף בשם היעב״ץ , מראים שיש בבריאה שעון טבעי. אך גם לאחר מכן)(סוטה דף מד ע״א ד״ה מכירין ,נשארת השאלה. האם ידיעה טבעית זו יכולה להיחשב בירור מספיק לזמן מצוה או שמא אין היא אלא תיאור תופעה שאין בכוחה לשמש מדד הלכתי. חשוקי חמד , חידד את ההבחנה בין טבע לסגולה, אך בעצמו השאיר מקום ספק)(נדה דף יח ע״א ואותו ספק עומד כאן במרכז. וממילא השאלה נשארת בצריך עיון, האם בשעת אונס אפשר להישען על שתיקת הצפרדעים כסימן לעלות השחר, או שעדיין אין .כאן בירור מספק לקביעת זמן תפילה, וצ"ע