האם יבנה בית המקדש השלישי בידי אדם או ירד מן השמים? הוכח מפרשת השבוע!

מפרשת השבוע! האם בית המקדש השלישי הוא יצירה ארכיטקטונית אנושית או פלא שמימי היורד באש? עיון בפרשת תרומה ובדברי רבותינו חושף תמונה מורכבת ומרטיטה של גאולה .בעוד

האם יבנה בית המקדש השלישי בידי אדם או ירד מן השמים? הוכח מפרשת השבוע! האם בית המקדש השלישי הוא יצירה ארכיטקטונית אנושית או פלא שמימי היורד באש? עיון בפרשת תרומה ובדברי רבותינו חושף תמונה מורכבת ומרטיטה של גאולה .בעוד שרש"י ותוספות מבשרים על מקדש "בנוי ומשוכלל" שירד מהמרומים ,הרמב"ם פוסק כי מלך המשיח הוא שיבנה את הבית במו ידיו .דרך יישובי האחרונים ,מהערוך לנר ועד מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי ,אנו מגלים כי התשובה טמונה באיכות מעשינו :האם נזכה ל"אחישנה" ונבנה את הבית בעצמנו ,או שמא נמתין ל"בעיתה" והוא ירד כמתנת שמים. הפרק מלבן את המחלוקת על בניין הכלים ,את חשיבות ההכנה המעשית לדורות ,ומלמד שכל יהודי הוא שותף בבניית ה"תבנית" האלוקית עלי אדמות .זהו מסע של ציפייה פעילה לעבר יום שבו הבית הגשמי והרוחני יתאחדו למבנה אחד נצחי. בפרשתנו ,פרשת תרומה ,אנו פוגשים את הציווי הראשוני המהדהד מקצה העולם ועד קצהו" :ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" .מילים אלו ,המטילות את האחריות על כתפיהם של ישראל "ועשו – הם" ,נראות לכאורה כהוראה נצחית לעשייה אנושית .אולם ,מנגד ניצבת ההבטחה הנבואית והמסורת העתיקה המדברת על בית שכולו מעשה ידי שמים ,מקדש אשר "כוננו ידיך" ללא מגע יד אדם. המתח הזה יוצר דרמה קיומית בתולדות הגאולה :מצד אחד ,אנו מתפללים "שיבנה בית המקדש" ,לשון בניין המורה על עשייה .מצד שני ,חז"ל מתארים את הגילוי העתידי כדבר בנוי ומשוכלל היורד מן המרומים .האם ישנה סתירה בין ה"תבנית" שהראה הקדוש ברוך הוא למשה לבין ה"לדורות" שכתב רש"י? האם מלך המשיח הוא שיניח את אבן הפינה ,או שמא נזכה לראות פלא אטומי של קדושה הצונח אל הר הבית? נצא לברר את שיטות רבותינו המאורות ,מן הרמב"ם והרמב"ן ועד גדולי דורנו ,וננסה לפענח את סוד הבניין העתיד לבוא. מתוך כיסופי הגאולה והציפייה לבניין הבית ,אנו פונים אל המקור המקודש בפרשתנו המהווה את שורש המצווה לדורות עולם. "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כליו וכן תעשו" (שמות כה ,ט). פסוק זה אינו רק תיאור היסטורי של בניית המשכן במדבר ,אלא הוא הציווי היסודי לכל מקדש שיקום בעתיד ,כפי שמתבאר מדברי רבותינו מפרשי התורה. רבי שלמה יצחקי ,רש"י (שמות כה ,ט) כתב וביאר על המילים וכן תעשו" :לדורות ,שאם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו כלי בית העולמות כגון שולחנות ומנורות וכפורות ומזבחות שעשה שלמה ,כתבנית אלו תעשו אותם" .רש"י מלמדנו בפירושו שהמצווה לעשות את הכלים והמשכן היא מצווה קבועה לדורות ,המטילה על עם ישראל את החובה המעשית לעסוק בבניין ובעשייה. רבי משה בן נחמן ,הרמב"ן (שמות כה ,א) כתב וחידש כי עניין המשכן הוא שיהיה כבוד ה' ששכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר .הוא פירש שהמצווה של "ועשו לי מקדש" היא מצווה לדורות בכל עת שישראל בקומום ,והיא כוללת את כל פרטי הכלים .הרמב"ן מדגיש שהעשייה האנושית היא הכלי המאפשר לשכינה לשכון בתוך העם. רבי אברהם אבן עזרא (שמות כה ,ט) כתב ופירש כי "תבנית" היא דמות הדבר שיראה לו השם .הוא ביאר שהמילה "וכן תעשו" מוסבת על העתיד ,וכי בכל פעם שייבנה בית לה' יש להיצמד לתבנית הרוחנית שהראה הקדוש ברוך הוא למשה בסיני ,דבר המורה על בנייה אנושית המבוססת על השראה אלוקית. רבי עובדיה ספורנו (שמות כה ,ט) כתב וביאר שציווי זה נועד "כדי שתהיה שכינתי בתוכם". הוא פירש שהעשייה צריכה להיות מדויקת כפי שהוראה למשה ,שכן רק כלי הנעשה בתבנית הראויה יכול להכיל את האור האלוקי. רבי אפרים לונטשיץ בספרו כלי יקר (שמות כה ,ט) כתב וביאר שעיקר הציווי הוא שהאדם יהיה מקדש להשם .הוא חידש ש"וכן תעשו" רומז לכך שהאדם תמיד צריך לתקן את מעשיו ולהיות בתבנית של קדושה ,ומתוך העשייה התחתונה מתעוררת השכינה העליונה לשכון בקרבנו. התרגום המיוחס ליונתן (שמות כה ,ט) כתב וביאר "וכדן תעבדון" ,שכל דור ודור מחויב בעשיית הכלים והמבנה כפי הסדר שנקבע במדבר .חזינן מכל המפרשים שפשט הכתוב מורה על חובת עשייה אנושית מתמדת לכל אורך הדורות. מתוך יסודות המקרא המטילים עלינו את חובת העשייה לדורות ,אנו פונים אל ים התלמוד, שם נחשף המתח שבין הבניין האנושי לבין התגלות הבית השמימי באש. בגמרא במסכת סוכה (דף מא ע"א) כתבו ודנו בעניין תקנתו של רבן יוחנן בן זכאי שיהיה יום הנפת העומר כולו אסור באכילת חדש ,מחשש שמא "יבנה בית המקדש" והכוהנים יהיו עסוקים בהקרבה ולא יספיקו לאכול .רש"י (שם ד"ה אי נמי) כתב וחידש חידוש עצום" :בנין העתיד שאנו מצפין ,בידי שמים הוא ,ירד משוכלל וגמור ,שנאמר 'מקדש ה' כוננו ידיך'". רש"י מבאר כאן שהגאולה העתידית אינה תלויה בקצב הבנייה האנושי ,ולכן המקדש יכול להופיע ברגע אחד מן השמים. בגמרא במסכת פסחים (דף פה ע"א) ובמסכת שבועות (דף טו ע"ב) כתבו וביארו את דרשת הפסוקים בעניין חנוכת הבית וקידוש העזרות .הגמרא מציינת כי "אין בנין בית המקדש בלילה" ,ומכאן למדו הפוסקים שהבנייה היא מלאכה אנושית הכפופה לגדרי הלכות מלאכה וזמנים .תוספות (סוכה מא ע"א ד"ה אי נמי) הקשו על כך מדברי רש"י ,וכתבו ופירשו שאמנם בניין שבני אדם בונים אינו דוחה לילה ,אך המקדש העתידי שירד משמים יכול להופיע אף בלילה ,שכן "מעשה ידי שמים" אינו כפוף למגבלות הללו. בגמרא במסכת ראש השנה (דף ל ע"א) כתבו וחזרו על החשש שמא ייבנה בית המקדש בט"ו בניסן או בליל ט"ו .הריטב"א (שם) כתב וביאר שדברי רש"י על ירידת המקדש מן השמים הם עיקר האמונה בביאת הגואל ,שכן הגאולה האחרונה תהיה בבחינת "נס גלוי" המשנה את סדרי הטבע .הוא פירש שזו הסיבה שאנו מצפים בכל רגע ,כי בניין שמימי אינו מצריך זמן הכנה והובלת אבנים. בתלמוד ירושלמי במסכת מגילה (פרק א הלכה יא) כתבו ודנו במעלת הבית העתידי .המפרשים על הירושלמי כתבו וביארו כי המקדש השלישי יהיה כנגד יצחק אבינו ,שהוא בחינת "שדה", ומכאן למדו שהשראת השכינה בו תהיה רחבה ועליונה יותר מכל מה שהכרנו ,דבר המחזק את התפיסה של בניין רוחני שאינו נתפס בכלי עבודה גשמיים בלבד. מתוך דברי חז"ל המעמידים אותנו בפני פלא הבניין השמימי ,אנו באים אל בירור שיטותיהם של עמודי ההוראה ,הראשונים והאחרונים ,המגדירים את גדרי המצווה של בניין הבית והכלים לדורות עולם. רבי משה בן מיימון ,הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פרק א הלכה א) כתב ופסק" :מצות עשה לעשות בית לה' ,מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות" .בהמשך דבריו בהלכות מלכים (פרק יא הלכה א) כתב וחידש כי מלך המשיח הוא שיבנה מקדש במקומו .הרמב"ם בספר המצוות (מצוות עשה כ) כתב וביאר שבניית המקדש והכלים כולם נחשבים מצווה אחת ,שכן הבית אינו מושלם ללא כליו ,וכלשון קדשו" :וכבר בארנו שזה הכלל הוא כולל חלקים ,ושהמנורה והשולחן והמזבח וזולתם כולם הם מחלקי המקדש והכל ייקרא מקדש" .חזינן מדבריו שהמצווה מוטלת על בני האדם כחלק מחובת הבניין המעשית. רבי משה בן נחמן ,הרמב"ן (השגות לספר המצוות ,עשה לג) כתב ופירש בדרכו שלו ,וחלק על הרמב"ם בעניין מניין המצוות .הוא חידש כי בניית הארון היא מצווה נפרדת לחלוטין ממצוות בניין המקדש .הרמב"ן ביאר שבעוד ששאר הכלים משמשים לעבודת הקורבנות והשירות בתוך הבית ,הארון משמש ככיסא וכמקום ללוחות הברית המייצגים את התורה, ולכן קדושתו ועשייתו אינן תלויות בעצם קיומו של המבנה הפיזי של המקדש. רבינו יום טוב בן אברהם אשבילי ,הריטב"א (סוכה מא ע"א) כתב וביאר את שיטת רש"י והתוספות הסוברים שהבית השלישי ירד משמים .הוא פירש שהבטחה זו אינה סותרת את המצווה הכללית של "ועשו לי מקדש" ,אלא שהיא גילוי של חיבה יתירה מצד הבורא בבניין האחרון .הוא חידש כי למרות שישנה חובת בנייה אנושית ,הגאולה העתידית תתעלה מעל גדרי הטבע ותופיע בדרך של נס גמור. רבינו מאיר הלוי אבולעפיה ,הרמ"ה (בחידושיו למסכת סנהדרין) כתב וביאר כי קדושת המקדש תלויה בבניין שנעשה לשם שמיים .הוא פירש שאם ישראל זוכים ,הבניין נעשה בדרך פלאית המקדשת את המקום מאליו ,אך חובת הציפייה והכנת הכלים לעולם אינה פוקעת מן הציבור. רבינו אשר בן יחיאל ,הרא"ש (בפירושו למסכת תמיד) כתב וביאר את סדר בניין הבית והכנת כליו. הוא פירש שכל פרט בתבנית המשכן שראה משה רבנו הוא הוראה מחייבת לכל בניין עתידי. מדבריו עולה כי השלמות של המקדש תלויה בכך שהאדם יקיים את הציווי האלוקי בדיוקו ,דבר המחזק את התפיסה שלמרות הציפייה לנס ,המצווה המעשית מלווה את עם ישראל לדורות. רבי יעקב אטלינגר בספרו ערוך לנר (סוכה מא ע"א) כתב והקשה על שיטת רש"י והתוספות: אם המקדש ירד מן השמיים ,מדוע אנו מתפללים "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו" ,והרי היה עלינו לבקש "שיתגלה" המקדש הבנוי כבר? הוא חידש וביאר כי באמת בית המקדש העתיד יבנה בידי אדם ככל בניין גשמי ,אלא שהחלק הרוחני והפנימי שלו ,שהוא עיקר השראת השכינה ,ירד מן השמיים ויתלבש בתוך הבניין הגשמי .הוא פירש שהבניין האנושי יהיה בבחינת גוף ,והבניין השמימי בבחינת נשמה ,ובכך אתי שפיר הן לשון התפילה "שיבנה" והן דברי רש"י "ירד מן השמים". רבי שלום שרעבי ,הרש"ש (בחידושיו למסכת סוכה) כתב וביאר בדרך נוספת את דברי רש"י. הוא פירש שהמקדש השמימי הוא מקדש רוחני הקיים תמיד בבחינת "מקדש מעלה" ,ובעת הגאולה הוא יתגלה ויתאחד עם הבניין התחתון .הוא חידש שהציפייה למקדש שירד משמיים אינה פוטרת את ישראל מהמצווה לבנותו במו ידיהם ,אלא שהנס יהיה שהשכינה תרד ותיתן בבניין כוח נצחי שלא היה בבתי המקדש הקודמים. רבי יוסף באב"ד בספרו מנחת חינוך (מצווה צה) כתב וביאר את דברי הרמב"ם שקבע כי המצווה היא לעשות בית לה' .הוא פירש שלפי הרמב"ם חובת הבנייה היא מצווה מוחלטת לדורות ,וכל עוד יד ישראל תקיפה עליהם לבנותו .הוא חידש שאפילו אם אנו יודעים שהמקדש עתיד לרדת משמיים ,אין זה פוטר אותנו מקיום המצווה המעשית "ועשו לי מקדש" ,שכן המצווה היא על המעשה ולא רק על התוצאה הסופית. רבי חיים בן עטר האור החיים הקדוש (שמות כה ,ט) כתב וביאר את המילים "וכן תעשו" כציווי המופנה לכל זמן ועידן .הוא פירש שהבניין העתידי תלוי במידת זכותם של ישראל. הוא חידש שאם ישראל יהיו ראויים ,יזכו שהבניין יתקיים בדרך פלאית ונעלית ,אך בכל מקרה מוטלת עליהם החובה להכין את עצמם ואת כליהם לקראת השראת השכינה. רבי עמנואל חי ריקי בספרו מקדש מלך כתב וביאר על פי תורת הנסתר כי הבית השלישי כלול משלוש קדושות :בניין אדם ,בניין משיח ובניין הקדוש ברוך הוא .הוא פירש שהבנייה תחל בידי אדם ותושלם על ידי כוחות עליונים ,ובכך תתקיים הנבואה של "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון". מתוך בירור דברי האחרונים שפילסו נתיב בשילוב שבין המעשה האנושי לירידה השמימית, אנו באים אל דברי גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו ,המאירים את הסוגיה באור הגאולה וההבחנה שבין זמני הישועה. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו ליקוטי הלכות (זבחים) כתב וביאר את חובת הציפייה המעשית לבניין הבית .הוא פירש שעל הכוהנים והלוויים ללמוד את הלכות העבודה ומידות הבית כבר עתה ,כדי שיהיו מוכנים לבנות ולהקריב ברגע שיינתן הרשות. הוא חידש שחובת "ועשו לי מקדש" קיימת בתוקפה בכל עת ,וההכנה הלימודית היא תחילתו של הבניין המעשי שיעשו ישראל במו ידיהם. מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי בספרו טעמא דקרא (ישעיה מ ,ט) כתב וחידש חילוק יסודי ומרטיט בעניין אופן בניין המקדש .הוא ביאר כי הדבר תלוי בזכויותיהם של ישראל ובאופן שבו תבוא הגאולה :אם נזכה והגאולה תהיה בבחינת "אחישנה" ,דהיינו קודם זמנה מכוח תשובה ומעשים טובים ,אזי נזכה אנו לבנות את בית המקדש במו ידינו .אולם ,אם חלילה תהיה הגאולה רק בבחינת "בעיתה" ,בזמנה הקצוב ללא זכויות יתירות ,או אז ירד בית המקדש מן השמיים כמתנת חינם מהבורא .הוא פירש שבתפילתנו "שיבנה בית המקדש" אנו מבקשים על ה"אחישנה" ,שנזכה להיות שותפים פעילים בבניין. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה (תעניות) כתב וביאר את דברי הרמב"ם שקבע כי מלך המשיח יבנה את המקדש .הוא פירש שאין סתירה לדברי רש"י ,שכן לאחר שיבנה המשיח את הבית הגשמי ,תרד אש מן השמים ותקדש אותו בקדושה עולמית .הוא חידש כי בניין המקדש הוא המבחן הגדול של מלך המשיח ,וכי השותפות בין המנהיגות האנושית לבין הסיוע האלוקי היא שתבטיח שהבית השלישי לא ייחרב לעולם. מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר (פרשת תרומה) כתב וביאר את דברי רש"י "וכן תעשו – לדורות" .הוא פירש שהמצווה אינה רק על המבנה הכולל ,אלא על כל כלי וכלי .הוא חידש שהתשוקה לבנות את הבית במו ידינו היא היא גופא חלק מהמצווה ,וכי הקדוש ברוך הוא מתאווה לעשייתם של ישראל .הוא ביאר שגם אם בסוף הבית ירד משמים ,הרי שההכנה והרצון לבנותו נחשבים לנו כאילו בנינוהו בעצמנו. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו עין יצחק כתב וביאר את שיטת אביו בעניין זה ,והוסיף כי עלינו ללכת בדרכו של הרמב"ם שפסק את המצווה כחובה מעשית על עם ישראל .הוא פירש שבכל דור שבו לא נבנה בית המקדש כאילו נחרב באותו דור ,ומכאן שהאחריות על הבנייה מוטלת על כל אחד ואחד מאיתנו בהכנה רוחנית ומעשית כאחד ,מתוך ציפייה למלך המשיח שינהיג את מלאכת הבניין. מתוך בירור שיטות גדולי הדורות המאזנים בין הנס למעשה ,אנו ניגשים לגזור את הנפקא מינות למעשה העולות מחקירה זו ,המשפיעות על הנהגתנו ועל הכנתנו לגאולה. הנפקא מינא הראשונה נוגעת לחובת לימוד הלכות המקדש והכנת התוכניות המעשיות. כפי שביאר הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן ,אם הבניין מוטל עלינו בבחינת "אחישנה" ,הרי שחובה גמורה על הכוהנים והלוויים ,ועל כל ישראל ,להיות בקיאים במידות הבית ובהלכות הקורבנות .למעשה ,לימוד זה אינו רק "דרישת ציון" רוחנית ,אלא הכשרה מקצועית-הלכתית לבנייה שעלולה להתחיל בכל רגע .אם המקדש ירד משמים ,הצורך בלימוד הוא פחות דחוף מהיבט הנדסי ,אך אם הוא ייבנה בידי אדם ,חוסר ידיעה יהווה עיכוב מעשי במצווה. נפקא מינא נוספת עולה בעניין עשיית כלי המקדש מראש .לפי שיטת הרמב"ם ,בניין הבית והכלים הם מצווה אחת ,ולכן יש עניין גדול להכין את המנורה ,השולחן והמזבח עוד לפני בניית הכתלים .למעשה ,ארגונים העוסקים בשחזור כלי המקדש פועלים לפי שיטה זו ,מתוך הנחה שהעשייה האנושית היא שתפתח את שערי הגאולה .מאידך ,לשיטת רש"י שהכל ירד משוכלל מן השמים ,הרי שהכנת כלים גשמיים עשויה להיות מיותרת ,שכן הכלים השמימיים יהיו בדרגת קדושה ואור שאין יד אדם יכולה ליצור. עוד נפקא מינא למעשה נובעת מחילוקו של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי בין "אחישנה" ל"בעיתה" .למעשה ,הדבר מטיל אחריות על כל יחיד בתשובתו ובמעשיו .אם נזכה ל"אחישנה", נזכה למעורבות פיזית וזכות בנייה במו ידינו – זכות שלא זכו לה דורות רבים .ההבדל המעשי הוא בגישה אל המצווה :האם אנו בבחינת "ממתינים למתנה" או בבחינת "פועלים לבניין". התפילה "שיבנה בית המקדש" הופכת לקריאה לפעולה של תשובה שתאפשר לנו את הזכות לבנותו בעצמנו. הנפקא מינא האחרונה נוגעת לשאלת הקדושה של מקום המקדש בזמן הזה .אם המקדש ירד מן השמיים בבחינת נס ,הרי שקדושתו העתידית היא המשך ישיר של הקדושה השמימית שמעולם לא פקעה מההר .למעשה ,הדבר מחזק את חובת מורא המקדש בשיא החומרה גם בימינו ,שכן אנו עומדים על קרקע שהבניין העתידי כבר "מרחף" מעליה ברוחניותו ,וממתין לרגע שבו יתגלה לעין כל. מתוך בירור הנפקא מינות המעמידות את חובתנו המעשית לקראת הגאולה ,אנו עולים אל הביאור הרעיוני המעמיק במושג ה"תבנית" – הקשר המהותי שבין המחשבה האלוקית לבין המימוש האנושי במקדש ובחיי האדם. הביאור הרעיוני הטמון בשאלת בניין המקדש – האם מן השמיים או בידי אדם – נוגע ליסוד השותפות שבין הנברא לבוראו" .תבנית המשכן" שהראה הקדוש ברוך הוא למשה במרומים מייצגת את האידיאל הרוחני המושלם ,את המקדש כפי שהוא קיים במחשבה העליונה .אולם ,הציווי "וכן תעשו" מלמד שהקב"ה אינו חפץ שהקדושה תישאר רק במישור הערטילאי ,אלא שהאדם ,בכוחו ובחומריו הגשמיים ,יבנה "כלי" שיכיל את האור הזה .הרעיון של בניין הבית השלישי משלב את שני הקצוות הללו :המקדש שירד מן השמיים הוא ה"נשמה" של הבית ,התבנית הרוחנית הנצחית ,ואילו הבניין שייבנה בידי אדם הוא ה"גוף" המאפשר לה להתגלות במציאות .השילוב הזה מלמד שגאולה אמתית אינה מחיקת הטבע על ידי הנס ,אלא העלאת הטבע למדרגה שבה הוא הופך מרכבה לשכינה. רעיון נוסף מתבאר מתוך חילוקו של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי בין "אחישנה" ל"בעיתה" .הרעיון המוסר לנו כאן הוא שצורת הגאולה משקפת את עומק הקשר בין ישראל לאביהם שבשמיים .גאולה של "אחישנה" ,שבה אנו בונים את המקדש ,מבטאת קשר של שותפות וחיבה ,שבו הבן בונה בית לאביו מתוך אהבה והתעוררות מלמטה .לעומת זאת ,גאולה של "בעיתה" ,שבה הבית יורד מן השמיים ,היא גאולה של חסד חינם המגיעה כשהכוחות האנושיים אפסו .התבנית המחשבתית כאן היא שגדולתה של השותפות האנושית גדולה מן הנס הפסיבי; הקדוש ברוך הוא ממתין לראות האם נשכיל ליצור את התבנית בעצמנו ,ובכך נהיה ראויים להשראת שכינה בבחינת "מעשי ידינו כוננהו". יתרה מכך ,היחס שבין הכלים למקדש ,כפי שנחלקו הרמב"ם והרמב"ן ,מבטא רעיון עמוק של שלמות מול ייחודיות .לפי הרמב"ם ,המקדש והכלים הם יחידה אחת ,רעיון המלמד כי אין משמעות למבנה ללא התוכן הפועל בתוכו .הקדושה אינה בכתלים בלבד ,אלא בעבודה המתבצעת במנורה ובשולחן .המחשבה היהודית רואה בבניין המקדש מודל לחיים שלמים שבהם המעטפת (הבית) והתוכן (הכלים/המעשים) ארוגים זה בזה ללא הפרד .השאלה האם הבית ירד משמים או יבנה בידי אדם היא בסופו של דבר השאלה האם אנו רואים את עצמנו כפועלים בתוך תוכנית אלוקית קיימת ,או כיוצרים השותפים בבריאה מחדש. מתוך הביאור הרעיוני על שותפות האדם בבניין התבנית האלוקית ,אנו יורדים אל היכל הנפש פנימה ,להבין כיצד סוד בניין הבית השלישי מתחולל בלב כל יהודי בכל יום ויום. ההרחבה המחשבתית בנקודה זו מלמדת אותנו שכל אדם הוא בבחינת עולם קטן ,ותהליך הגאולה הפרטי שלו משקף את בניין המקדש הכללי .המחשבה המלווה אותנו כאן היא שגם בנפש קיימים שני מסלולים :ישנם רגעים של "מקדש מן השמיים" ,רגעים של התעוררות פתאומית ,השראה עליונה או "מתנת חינם" רוחנית שבה האדם מרגיש קרבת אלוקים ללא עמל .אך עיקר תפקידנו הוא "וכן תעשו" – הבניין הנעשה בידי אדם ,שלב אחר שלב ,מצווה אחר מצווה ,בעמל התורה ובזיכוך המידות .האמונה היא שהמאמץ האנושי המייגע הוא הבונה את הכתלים הגשמיים של אישיותנו ,ובתוכם יורדת ומתלבשת ה"אש" השמימית של הנשמה. יתרה מכך ,דבריו של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי על ה"אחישנה" נוסכים משמעות עמוקה בעבודת התפילה שלנו .כשאנו מבקשים "שיבנה בית המקדש" ,אנו למעשה מתפללים על היכולת שלנו להיות ראויים .האמונה היהודית אינה פסיבית; היא אינה ממתינה שהגאולה תנחת עלינו מבלי שנהיה שותפים לה .בבניית המקדש הפנימי ,אנו מבקשים שהגאולה תבוא בדרך של "אחישנה" – מתוך הזכויות שלנו .המחשבה הזו משנה את הגישה לחיים :כל מעשה טוב הוא לבנה נוספת ,כל לימוד הלכה הוא הכנת כלי נוסף ,וכל דמעה של כיסופים היא חלק מהחומר המלכד את הבניין העתידי. בנוסף ,המחלוקת שבין הרמב"ם לרמב"ן על הארון והכלים מהדהדת בסידור סדרי העדיפויות של הנפש .האדם נדרש לבנות "היכל" – אורח חיים מסודר ומכובד ,אך הוא חייב לזכור שהלב של הכל הוא הארון המכיל את הלוחות .בין אם נראה בכך מצווה אחת ובין אם שתיים ,הרעיון הוא שחיי האדם אינם שלמים ללא הכלים המעשיים המבטאים את הקדושה בחיי היומיום .האמונה שבית המקדש עתיד להתגלות מלמדת אותנו שהקדושה כבר קיימת, היא "בנויה ומשוכללת" במרומי המחשבה ,ותפקידנו הוא רק להסיר את המחיצות המעכבות את ירידתה אל המציאות הגלויה. לבסוף ,סוד ה"בנוי ומשוכלל" של רש"י מעניק לנו כוח ברגעי ייאוש .לפעמים האדם מרגיש שבניין חייו הרוחני חרב ,ושהוא רחוק מכל תבנית של קדושה .באה האמונה ומבשרת: המקדש האמתי שלך כבר קיים בשמיים .ברגע אחד של תשובה ,ברגע אחד של רצון אמתי, המבנה השלם יכול "לנחות" אל תוך המציאות החרבה שלך ולשנות אותה מן הקצה אל הקצה .השילוב שבין העמל האנושי לנס השמימי הוא שמבטיח שגם המקדש הפרטי וגם המקדש הכללי ,כאשר יקומו ,יעמדו לעולמי עולמים. מתוך המפגש שבין הנס השמימי לעמל הנפש ,אנו מגיעים אל המצפן המוסרי המזדקק מתוך שאלת בניין הבית – המורה לנו דרך של אחריות ,יושרה ונכונות לפעול גם כשהמטרה נראית רחוקה מן העין. המצפן המוסרי העולה מתוך "וכן תעשו – לדורות" הוא מוסר של המשכיות ואחריות היסטורית .האדם המוסרי אינו פועל רק למען ההישג המיידי של דורו ,אלא רואה את עצמו כחוליה בשרשרת .כפי שביאר רש"י ,גם אם הכלים יאבדו ,עלינו להיות מוכנים לעשותם מחדש בתבניתם המקורית .המוסר כאן הוא מוסר של "נאמנות למקור" – השמירה על הערכים והתבניות הרוחניות שקיבלנו ,גם בעתות חורבן והסתר ,מתוך ידיעה שהכנת הכלים היא היא המחייבת את הופעת האור. עוד מורה לנו המצפן המוסרי על חובת ה"הכנה" .כפי שכתב הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן ,המוסר מחייב אותנו לא להיתפס לא מוכנים .אדם האומר שהוא מצפה לגאולה אך אינו לומד את הלכותיה ואינו מכין את עצמו לקראתה ,לוקה ביושרתו המוסרית .המוסר כאן הוא מוסר של עקביות :אם אתה מאמין בבניין ,עליך לעסוק בבניין .הציפייה המוסרית היא ציפייה פעילה ,שבה האדם עושה כל שביכולתו בתוך גדרי הטבע ,ואינו משליך את כל יהבו על הנס מבלי שתרם את חלקו. יתרה מכך ,חילוקו של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי בין "אחישנה" ל"בעיתה" מציב מצפן מוסרי של בחירה .הוא מלמדנו שצורת הטוב שתופיע בחיינו תלויה באיכות המעשים שלנו .המוסר הוא שהאדם מעדיף תמיד את ה"אחישנה" – את המדרגה שבה הוא שותף ויוצר, על פני ה"בעיתה" שבה הוא רק מקבל פסיבי .המצפן המוסרי דורש מאיתנו לשאוף למדרגה שבה הבית נבנה "בזכותנו" ולא רק "למעננו" ,מה שמחייב אותנו לעלות ברמת המחויבות המוסרית והרוחנית בכל יום. לבסוף ,המחלוקת על הארון מלמדת על מוסר של "תוכן מול מבנה" .המצפן המוסרי מזכיר לנו שגם בבניית המוסדות המפוארים ביותר ,לב העניין הוא הארון – התורה והלוחות .אדם מוסרי יודע להבחין בין המעטפת הכללית לבין הליבה הקדושה שנותנת משמעות לכל השאר .הנכונות להשקיע בארון כמצווה בפני עצמה ,כשיטת הרמב"ן ,מורה על כך שהערכים המוסריים הנצחיים צריכים להישמר בטהרתם גם ללא קשר למעמד החיצוני של הבית. מתוך המסע המרומם בין ענני השמיים המורידים אש לבין אבני הגזית הנבנות בידי אדם, אנו אוספים את פניני ההנהגה לחיינו ומזקקים את תמצית הסוגיה העומדת ביסוד גאולתנו. התובנות שאנו לוקחים עמנו לחיי היום יום מורות לנו כי הגאולה אינה אירוע חיצוני המתרחש הרחק מאיתנו ,אלא היא תהליך הנבנה בכל מעשה ומעשה .אנו למדים כי חובת ה"וכן תעשו – לדורות" מטילה עלינו אחריות לא לחכות לנס כתירוץ לרפיון ,אלא לפעול בכלים הטבעיים העומדים לרשותנו :בלימוד ,בהכנה ובעשייה .עלינו להבין כי ה"אחישנה" הפרטית של כל אדם תלויה ביכולתו לבנות את מקדשו הפנימי במו ידיו ,מתוך ידיעה שדווקא העמל האנושי הוא שמזמין את ההתגלות השמימית .התובנה המרכזית היא שאין סתירה בין הנס למעשה; ככל שנתאמץ לבנות את ה"גוף" של המצווה ,כך נזכה שה"נשמה" השמימית תרד ותשרה בו. עיקר העניין: סוד בניין הבית השלישי מגלה לנו את אחדות ההפכים שבין השמיים לארץ .כפי שביארו הערוך לנר ומרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי ,המקדש העתידי הוא יצירה משותפת של הבורא ובניו .עיקר העניין הוא שהתפילה "שיבנה בית המקדש" אינה תפילת שוא ,אלא בקשה על דרך הגאולה – שנזכה להיות ראויים לבנותו בעצמנו ולא רק לקבלו כמתנה פסיבית מן השמיים .בעוד רש"י ותוספות מנחמים אותנו שהבית כבר קיים ברוחניותו ומוכן לרדת ,הרמב"ם והרמב"ן מחייבים אותנו לא להרפות מהמצווה המעשית של הכנת הכלים והבניין .עיקר הדבר הוא שהמקדש השלישי יהיה נצחי דווקא בגלל השילוב הזה :הוא יכיל את כל העמל של דורות החורבן יחד עם האש השמימית שלא תכבה לעולם ,ובכך יהיה בבחינת "מקדש ה' כוננו ידיך" המתגלה בתוך מעשה ידי אדם.