!האם שבועת הקב"ה שלא להשחית את העולם היא מוחלטת או מוגבלת למים בלבד? הוכח מפרשת השבוע

!מוגבלת למים בלבד? הוכח מפרשת השבוע העולם שאחרי המבול נראה שונה. האדמה, שספגה אל קרבה את מימי התהום, מתחילה להוציא ניצנים ראשונים של חיים מתוך הבוץ הלח. הריח העולה מן האדמה הוא ריח של

האם שבועת הקב"ה שלא להשחית את העולם היא מוחלטת או !מוגבלת למים בלבד? הוכח מפרשת השבוע העולם שאחרי המבול נראה שונה. האדמה, שספגה אל קרבה את מימי התהום, מתחילה להוציא ניצנים ראשונים של חיים מתוך הבוץ הלח. הריח העולה מן האדמה הוא ריח של התחלה חדשה, של טהרה שנולדה מתוך חורבן. באותו רגע מכונן, מופיעה הקשת בענן, אותה קשת מרהיבה שצבעיה נפרשים על פני הרקיע כעדות חיה לברית שבין בורא לבין יציר כפיו. השמיים, שפעם המטירו זעם, נפתחים עתה בחסד, והרוח הנושבת בשדות מבשרת על ביטחון שנולד מחדש. האדם עומד בפתח התיבה, נושם את אוויר העולם החדש, ובלבו .פועמת ההבטחה הנצחית שלא יהיה עוד מבול אך השקט הזה, השקט שאחרי הסערה, מעורר שאלות נסתרות. האם השבועה שנשבע הבורא היא מוחלטת, חומת אש שאין לעבור עליה בכל דרך שהיא, שום השחתה לא תפגע בבריאה לעולם? או שמא המבט שלנו על הברית הוא מבט שמוטעה על ידי הקשת עצמה – אנו רואים אותה כעדות לשלום עולמי, אך אולי היא רק מבטיחה שמים לא יציפו את העולם, בעוד שדרכי השחתה אחרות, אכזריות לא פחות, נותרו פתוחות? הלב מבקש להיאחז בביטחון מוחלט, אך ההיגיון שואל בכובד ראש: האם הדין עודנו שורה על העולם, והאם ?ההבטחה היא גדר בטון או רק סכר זמני מול מי המבול אנו מבקשים עתה להעמיק מבטנו אל דברי התורה הקדושה, אותם פסוקים המהווים את .הבסיס האיתן לברית שכרת בורא עולם עם האנושות לאחר שהמים סרו מעל פני האדמה "והקימותי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת .)(בראשית ט, יא "הארץ וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עוד המים למבול .)(בראשית ט, טו לשחת כל בשר פסוקים אלו הם היסוד לדיוננו, והמפרשים עמלו להבין האם המילים ממי המבול ומים .למבול הן רק תיאור המקרה שקרה, או שהן מגבילות את תוכן השבועה תרגם את המילה מבול כטופנא, ומסביר כי הברית נכרתה מול)(בראשית ט, יא אונקלוס .השיטפון הגדול ההוא, מה שמרמז כי המניעה היא מהסוג הזה בלבד ביאר: כי הביטוי ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול בא ללמדנו)(בראשית ט, יא רש"י שההבטחה היא ממוקדת. הוא מדייק בלשונו שאין כאן הבטחה שחלילה לא ימותו בני אדם בדרכים אחרות, אלא שלא יהיה אירוע המוני כזה שבו מים מכסים את כל היקום ומשמידים .את כל הבשר . ביאר: כי הברית הזו נכרתה לא רק על היעדר המבול, אלא על יציבות הטבע)(שם הרמב"ן הבורא הבטיח שלא ישנה את מערכת הטבע כדי להעניש את העולם באותה דרך, אך אין זה .שולל הנהגה אחרת שבה העולם יכול להיפגע

גם לנשמה מגיע אוכל 622 622 , ביאר: כי הדיוק במילים ממי המבול מלמד שזוהי גדר הברית)(שם רבי אברהם אבן עזרא .ובלעדי המילים הללו היינו טועים לחשוב שהעולם חסין לחלוטין ביאר: כי הקב"ה הבטיח שהארץ לא תושחת שנית על ידי מים, כדי לאפשר)(שם הספורנו לאדם להמשיך ולתקן את דרכיו, שכן אם היה מושמד כל בשר שוב, לא הייתה תקומה .למעשי האדם ביאר: כי הברית היא שלא יהיה מבול לשחת הארץ, וזהו הסייג)(בראשית ט, יא הכלי יקר שקבע ה' בבריתו, ובכך הוא פותח פתח להבנה שסוגי השחתה אחרים אכן ייתכנו אם .יתחייב העולם כעת נפתח את שערי התלמוד, ונראה כיצד חז"ל מציבים את השבועה הזו בתוך מסגרת החוקיות האלוקית, ומבררים את גבולותיה. אנו נכנסים אל תוך היכל הסוגיות, שבו כל מילה .של חכמים היא אבן דרך בהבנת הברית הנצחית ," אמר רבי אלעזר: "שבועה שלא יהיה עוד מבול)(דף ל"ו עמוד א בגמרא במסכת שבועות : "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי)(פרק נ"ד, פסוק ט ומבאר זאת על פי הפסוק בנביא ישעיה ,מעבור מי נח עוד על הארץ". ביאור הדברים הוא שחז"ל תלו את קיום העולם בשבועה הזו ,והם רואים בה את האחריות האלוקית כלפי הבריאה, המונעת חורבן מוחלט בדרך של מים .והשאלה העולה מהדברים היא האם זוהי המגבלה היחידה מובא מחזה מרהיב המתרחש בשעה שקול התורה)(דף קט"ז ע"א בגמרא במסכת זבחים מרעיד את אמות הסיפים של העולם: "שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל מלכי עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן... נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו: מה קול ההמון הזה ששמענו, שמא מבול בא לעולם? אמר להם: כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם. אמרו לו: מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של ,אש מביא? אמר להן: כבר נשבע שאינו משחית כל בשר". ביאור הדברים הוא שבלעם הרשע בחוכמתו, הבין שהשבועה של הקב"ה חורגת מגבולות המים בלבד. הוא מלמד את המלכים .שהשבועה הקיפה את עצם קיום הבשר, ובכך הוא שולל, לכאורה, כל השחתה כללית נאמר: "מצרים נדונים במים ולא בדבר אחר, שכבר נשבע)(דף י"א ע"א בגמרא במסכת סוטה ,הקב"ה שאין מביא מבול לעולם". ביאור הדברים הוא שההבנה הרווחת בקרב אומות העולם כפי שמשתקפת בסוגיות הללו, היא שהשבועה יצרה חיץ המונע השחתה מוחלטת, והמתח הגדול המלווה את הסוגיות הללו הוא האם ההבטחה הזו מתייחסת רק למים, או שמא היא .פורסת את חסותה על כל צורת השחתה אחרת כתב: אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת)'(הלכות תשובה פרק ג' הלכה ב הרמב"ם ברשעו... וכן כל העולם כולו אם היו עונותיהם מרובין מזכיותיהם מיד הן נשחתין. ביאר רבנו שהשבועה שניתנה לאחר המבול אינה מבטלת את השפעת הבחירה החופשית והדין האלוקי על העולם. אם האנושות שוקעת במצולות החטא, הרי שההשחתה היא תגובה טבעית והכרחית לצדק העליון, והשבועה האלוקית מצומצמת רק לאותו אופן ייחודי של .השמדה באמצעות מי המבול, ולא כאיסור מוחלט על כל סוג של פורענות כלל עולמית

חנ תשרפ 623 623 ביארו: כי השבועה שנאמרה בפרשת נח היא אך ורק)(מסכת סנהדרין דף ק"ח ע"א תוספות שלא יהיה מבול של מים, אך שאר פורענויות ודאי ייתכנו אם יחטאו בני האדם. ביארו שגדר השבועה הוא טכני, כמעין הבטחה ממוקדת על אפיק השמדה ספציפי, ואין בה כדי לחסום את הנהגת הדין של הקב"ה בעולם באמצעים אחרים, כגון אש, רעב או מגפות, אם חלילה .יתחייב העולם בדין ביאר: כי הברית שכרת הקב"ה עם כל חי היא הבטחה ליציבות)(בראשית ט' י"א הרמב"ן הטבע ולסדרי בראשית, שלא יופרו עוד על ידי חורבן מוחלט כפי שקרה בימי המבול. ביאר שהבורא נשבע שלא ישנה את מערכת הטבע באופן שיגרום להשמדת הכל, אך אין בזה כדי ,לומר שהעולם חסין בפני הנהגה אחרת או פורענויות ממוקדות שאינן בבחינת מבול כולל פעמי של המבול-ובכך הוא מחדד את ההבחנה בין הנהגת העולם כסדרו לבין המאורע החד .ששינה את פני התבל נכנסים אנו עתה אל היכלם של האחרונים, אותם מאורות גדולים אשר נדרשו ליישב את הסתירות בדברי הראשונים ולבנות את בניין ההלכה והמחשבה על אדני התורה. בעומק הסוגיה, כשניצבים אנו מול המתח שבין הבטחת הבורא לבין חומרת הדין, הם אלו המאירים לנו את הדרך. אנו ניגשים לדבריהם ביראת כבוד, מתוך הבנה שהם אינם רק מפרשים את הדברים, אלא מחדשים לנו הבנה עמוקה על השגחתו יתברך בעולם, ומשיבים תשובות .נצחיות לקושיות המלוות את האדם בכל דור ודור ' ביאר: כי הקושיה על דברי הרמב"ם שציטט את הפסוק וירא ה)(סימן קמ"ה בשו"ת בנין ציון הבנה של גדר השבועה-כי רבה רעת האדם כראיה לכך שהעולם עתיד להישחת, נובעת מאי שניתנה לאחר המבול. ביאר שהשבועה שנשבע הקב"ה לאחר המבול לא הייתה שבועה גורפת שלא להכות כל חי לעולם בכל דרך, אלא היא הייתה מוגבלת ספציפית שלא להשחית את העולם על ידי מים כפי שהיה במבול, אך השחתה על ידי שאר אמצעים לא נכללה בשבועה כלל. ומשכך דברי הרמב"ם עומדים במקומם, שכן אכן העולם עלול להישחת בדרכים אחרות בהתאם למצבו הרוחני, והשבועה היא רק גדר נגד הישנות המבול, אך לא .חסינות מוחלטת מכל פורענות חידש: כי הגמרא במסכת זבחים דף קט"ז ע"א המביאה את)(סימן קמ"ו בשו"ת בנין ציון המעשה בבלעם ובמלכים שחששו למבול, מציגה תמונה שונה לפיה השבועה מונעת כל השחתה ולא רק השחתה של מים, מה שמעורר סתירה חריפה לדברי הרמב"ם. ביאר שצריך לומר שהרמב"ם פסק כשיטת הגמרא במסכת סוטה דף י"א ע"א, שם משמע שהמצרים טעו כשסברו שהשבועה מונעת השחתה בדבר אחר, ומכאן שהאמת היא שאין שבועה כלל נגד השחתה שאינה מים. ואפילו אם יש סתירה מסוגיית זבחים, הרי שהרמב"ם הכריע כסוגיית .סוטה שהיא העיקרית לעניין זה, ובלעם הוא זה שטעה בהבנת עומק השבועה כעת, אנו ניגשים אל בית מדרשם של גדולי הדורות האחרונים, אותם מאורות שמשנתם מאירה לנו את הדרך בערפל הזמנים, ואשר נדרשו להעמיד את דברי רבותינו הראשונים והאחרונים על מכונם במציאות העכשווית. הם אלו המלמדים אותנו כיצד להביט על הבטחות

גם לנשמה מגיע אוכל 624 624 .העבר ועל הדין המתהווה, מתוך מבט רחב המאחד את כלל ישראל באהבה ובדבקות בתורה בשיחותיהם ובכתביהם, אנו מוצאים את החיבור שבין היראה מן הדין לבין הביטחון באהבת .הבורא, וכיצד כל אדם, בכל דור, יכול למצוא את מקומו בתוך הברית הנצחית ביאר: כי השבועה האלוקית שלא להביא)(בספרו מנחת אשר על התורה, פרשת נח מו"ר הגר"א וייס מבול אינה רק הבטחה טכנית למנוע את המים, אלא היא עדות לכך שהקב"ה חפץ בקיומו של עולם, גם כשהאדם רחוק משלמות. ביאר כי מתוך כך נובעת חובתנו הגדולה, שכן אם הבורא בחר להעמיד את העולם למרות החטא, הרי שהאחריות מוטלת עלינו לקיים את המערכת הזו ביושרה ובקדושה. ההבטחה היא איפוא הבעת אמון של הבורא בבחירתו של האדם, והיא מחייבת אותנו להצדיק את האמון הזה בכל צעד ושעל, מתוך הבנה שהעולם .אינו הפקר אלא מרחב עבודה רוחני חידש: כי כוחה של התשובה)(בשו"ת יביע אומר, חלק י', אורח חיים הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף הוא המפתח לשינוי המציאות ולהטיית הדין לטובה, גם כאשר נראה שהמציאות האנושית מחייבת תגובה קשה. ביאר שכשם שהקב"ה נשבע שלא להשחית את העולם במבול, כך הוא הותיר פתח תמידי לאדם לשוב אל הדרך הנכונה, וכל מעשה של תשובה בונה מחדש את החוסן של העולם. ההבטחה שלא להשחית אינה פוטרת את האדם מהצורך להתעלות, אלא היא מהווה את המסגרת המאפשרת לאדם לפעול ולתקן, מתוך ביטחון שגם ברגעים הקשים .ביותר, השערים פתוחים והרחמים גוברים על הדין כעת, לאחר שצללנו אל עומק הסוגיה וביררנו את גדר השבועה האלוקית, אנו מבקשים לרדת אל שדה המציאות ולהבין כיצד התובנות הללו משפיעות על אורח חיינו. השאלה המנקרת היא כיצד תפיסה השמה את העולם על כף המאזניים, ורואה את קיומו כקשור בטבורו למעשינו, מתרגמת את עצמה להנהגה מעשית יומיומית. אנו עומדים מול המציאות הנגלית לעינינו, ומחפשים את החיבור שבין השבועה הנצחית לבין האחריות הפרטית, שכן .החיים אינם מתנהלים בריק, אלא בתוך מרחב שבו כל מעשה נשקל ביאר: כי מצוות התשובה והחזרה לדרך הישרה אינן רק חובה)(מצווה תפ"ה ספר החינוך הלכתית, אלא הן הכוח המקיים את העולם. ביאור הדברים הוא שאם העולם נשמר מהשחתה מכוח השבועה, הרי שעל האדם מוטלת החובה לקיים את המציאות הזו דרך מעשיו. אדם המבין שהשבועה אינה חסינות מכל רע, מבין שכל רגע של חטא הוא משקל שלילי על המאזניים, וכל רגע של התעלות הוא זכות קיום לדורות, ועל כן עבודת המידות והזהירות .במעשים אינה רק עניין אישי, אלא פעולה של תיקון עולם ביאר: כי ההכרה בכך שאין העולם מובטח)(שער א רבנו יונה מגירונדי בספרו שערי תשובה ללא תנאי מעוררת את האדם לשמור על זהירות מופלגת בכל צעדיו. ביאור הדברים הוא שמי שחי בתודעה שמעשיו משפיעים על יציבות היקום, אינו יכול להרשות לעצמו להתנהל מתוך קלות ראש. הנפקא מינה המעשית היא שכל החלטה עסקית, כל אינטראקציה חברתית וכל רגע של לימוד תורה, מקבלים משנה תוקף של אחריות גלובלית, שכן האדם נעשה שותף .בהחזקת העולם על ידי הליכתו בדרך הישרה

חנ תשרפ 625 625 ביאר: כי גם אם המבול כאירוע פיזי)(מועדים חלק א מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר חלף, הרי שהמבול הרוחני של בלבול וערעור ערכים הוא סכנה תמידית המאיימת על כל .בית. ביאור הדברים הוא שההנהגה למעשה היא לבנות בתוך הבית מבצר של אמונה וקדושה כשאדם מבין שהעולם לא חרב, הוא אינו פטור ממאמץ, אלא להפך – הוא נדרש להיות החומת מגן של דורו. המציאות דורשת מאיתנו לא לסמוך על הנס, אלא לייצר את המציאות .המוגנת דרך חיזוק התורה והיראה בבית פנימה כעת, כשאנו עומדים על קרקע המציאות, אנו מבקשים להמריא אל המרחבים האינסופיים של הרעיון, אל המקום שבו השאלה הטכנית על גדר השבועה פוגשת את הנשמה הגדולה של הבריאה. ההבנה שהעולם אינו חרב, שהשבועה הותירה את המציאות על מכונה, אינה רק נתון היסטורי אלא יסוד רוחני המאפשר לאדם לבנות את עולמו מתוך ביטחון פנימי. אם היינו חיים בתחושה שהכול עומד בפני כליה, לא הייתה לנו היכולת לטעת, לבנות ולהעמיק שורשים; אך הברית הזו מבטיחה לנו שגם בתוך הדין, ישנו קיום שאינו ניתן לביטול, קיום .שהוא הבסיס לכל התעלות אנושית ביאר: כי השבועה שלא להשחית את העולם)(פרק ט"ו 'המהר"ל מפראג בספרו גבורות ה אינה באה להגן על האדם מפני עונש, אלא להבטיח את כבודו של הקב"ה בעולמו. ביאור הדברים הוא שהעולם הוא המקום שבו מתגלה מלכות שמים, ואם העולם היה נחרב בכל עת שחטאנו, לא הייתה המלכות יכולה להתקיים בגלוי. הברית היא אפוא התחייבותו של הבורא לעצמו, להמשיך ולאפשר את גילוי השכינה, וכל אדם הפועל בעולם הוא שותף בתהליך .הזה, שכן כל פעולה טובה מחזקת את המקום שבו האלוהות בוחרת להשרות את שכינתה חידש: כי השבועה שנשבע הקב"ה בטבע)(שנת תרל"א השפת אמת בספרו על פרשת נח ,העולם הופכת את הבריאה לכלי המסוגל להכיל קדושה. ביאור הדברים הוא שקודם המבול העולם היה רופף ואינו מסוגל לעמוד בפני גילויים חזקים של דין, אך לאחר הברית, הקב"ה נטע בתוך הטבע עצמו כוח של יציבות המאפשר לאדם לעבוד את ה' גם בתוך חומרנות העולם. מכאן עולה שהעולם אינו רק מקום שהייה, אלא יצירה אלוקית משוכללת שנועדה .לאפשר לאדם לעלות מדרגה לדרגה בלי לחשוש שכל בניינו יתמוטט תחתיו ביאר: כי הקשר שבין)(חלק ב, עמוד תלו הרב אברהם יצחק הכהן קוק בספרו אורות הקודש יציבות העולם לבין עבודת האדם הוא קשר אורגני של שלמות אחת. ביאור הדברים הוא שכשם שהבריאה תלויה ברצון האלוקי, כך הופעת הרצון האלוקי בעולם תלויה ברוחו של האדם. הידיעה שהעולם עומד על הבטחה שאינה פוסקת, מעניקה לאדם את האומץ לשאוף לגבוה, ללא פחד משבירת הכלים. הברית היא התשתית המאפשרת לאדם להיות שותף למעשה בראשית, לא רק כשומר על המצב הקיים, אלא כמי שממשיך את הבנייה הרוחנית .בכל רגע ורגע כעת, אנו מבקשים לפתוח צוהר אל נבכי הנפש פנימה, אל המקום שבו השבועה האלוקית פוגשת את ליבו של האדם. אם העולם החיצוני מובטח מפני חורבן, הרי שעל האדם מוטלת האחריות למנוע את המבול הפנימי, את הצפת הרגשות והבלבולים שעלולים לטלטל את

גם לנשמה מגיע אוכל 626 626 יציבותו הנפשית. אנו צוללים אל תוך השאלה כיצד האדם יכול למצוא בתוכו את אותה ברית יציבה, כיצד האמונה הופכת לעוגן שאינו נסחף גם בסערות החיים הגדולות ביותר, וכיצד כל .אדם הופך להיות המגן של עולמו הרוחני הפרטי ביאר: כי האדם הוא עולם קטן, וכל)(שער א פרק א רבי חיים מוואלוז'ין בספרו נפש החיים הנעשה בעולמות העליונים משתקף ונובע מתוך עולמו הפנימי של האדם. ביאור הדברים הוא שאם הבטחת הבורא היא שהעולם לא יושחת, הרי שהאדם נדרש לשמר את הקדושה שבתוך קרבו, שכן נפשו היא המקום שבו השכינה בוחרת לשכון. כאשר אדם שומר על עולמו הפנימי נקי וטהור, הוא למעשה מקיים את ברית הקיום של העולם כולו, שכן התיקון הפרטי .של הנפש הוא הכוח שמונע את החורבן ומושך את השפע האלוקי אל המציאות חידש: כי הקשת בענן היא תזכורת)(חלק א תורה י"ב רבי נחמן מברסלב בספרו ליקוטי מוהר"ן מתמדת לברית שנכרתה בתוך הלב של כל אדם. ביאור הדברים הוא שכשם שהקשת מופיעה לאחר הגשמים כסימן להשלמה ולשלום, כך על האדם לגלות בתוך סערות נפשו את הנקודה הפנימית של השלווה והאמונה. כאשר אדם חש את תחושת המבול של הייאוש או של חוסר האונים, עליו להתבונן אל תוך ליבו ולחפש את הברית – את אותה נקודה של אמת שאינה ניתנת לשינוי, ומשם לשאוב את הכוח להמשיך ולצמוח, בידיעה שגם אם נראה שהעולם .סביבו רועש, בתוכו פנימה ישנה הבטחה של קיום ביאר: כי הניסיונות שהאדם עובר)(אות קצ"ז רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו צדקת הצדיק בחיים אינם באים כדי להשחית, אלא כדי לברר את כוחו של האדם. ביאור הדברים הוא שההבטחה שלא יהיה עוד מבול משמעה שהעולם הוא מקום של בחירה וצמיחה, ולא מקום של פורענות בלתי נשלטת. האדם נקרא להאמין שכל קושי שהוא חווה הוא שלב בדרך אל השלמות שלו, ושהבורא שומר עליו שלא ילך לאיבוד בתוך הניסיון, אלא שייצא ממנו מחוזק .ומזוקק יותר, בדיוק כפי שהעולם יצא מהמבול למציאות חדשה ומתוקנת אנו עומדים כעת לפני פתיחת השער אל המצפן הפנימי, אותו קול דממה דקה השוכן בקרבנו ומכוון את הליכותינו. אחרי שנגענו בעמקי הנפש ובברית שנחקקה בליבנו, אנו מבקשים כעת להבין כיצד החיים עצמם הופכים ליצירה מוסרית, שבה האדם לא רק מתבונן על העולם אלא בונה אותו באחריות ובעדינות, מבלי שנצטרך להטיף, אלא מתוך הכרה .עמוקה בחובתנו כבני ברית ביאר: כי יסוד חסידות ועומק העבודה הוא ההכרה)(פרק א רמח"ל בספרו מסילת ישרים שהאדם לא נברא להנאת עצמו אלא לעבודת בוראו. ביאור הדברים הוא שההבטחה שלא להשחית את העולם היא הזמנה להשתתפות פעילה בתיקונו. אדם שחי מתוך אחריות מוסרית מבין שכל רגע בחיים הוא נכס יקר, וכי השבועה האלוקית אינה קוראת לרפיון ידיים אלא להתעוררות גדולה, שכן המוסר האמיתי נבנה כשאדם מבין שהוא שותף לבניית .עולם שלא יושחת עוד לעולם ביאר: כי כל נתינה אמיתית בחיינו)(חלק א רבי אליהו אליעזר דסלר בספרו מכתב מאליהו

חנ תשרפ 627 627 נובעת מההבנה שאנו חיים בעולם שיש בו ברית של אהבה. ביאור הדברים הוא שהמוסר אינו גדר חיצוני, אלא ביטוי לרצון הפנימי להידבק בבורא. ככל שאדם מעניק יותר ופועל למען הזולת, הוא מבין יותר לעומק שהעולם הזה עומד על חסד, וכי השבועה האלוקית היא השתקפות של חסד זה, שנועד להעניק לנו את הכוח להיות אנשים טובים יותר ומטיבים .יותר לחברה כולה ביאר: כי)(שער התבונה הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו שמירת הלשון השמירה על דיבורנו היא הבסיס לכל בניין המוסר האנושי. ביאור הדברים הוא שאם העולם נשמר מהשחתה, עלינו להישמר מהשחתת הזולת על ידי מילים רעות. הדיבור הוא כוח הבריאה, וכשאדם נזהר שלא להחריב עולמו של חברו בלשון הרע, הוא למעשה מיישם .את הברית שכרת ה' עם נח, ומראה שהוא ראוי לחיות בעולם שנשמר מהשחתה מוחלטת מתוך הסוגיה המופלאה הזו אנו למדים כמה יסודות מעשיים לחיי היום יום. ראשית, אנו מבינים כי העולם אינו הפקר ואינו עומד על כרעי תרנגולת, אלא על יסוד איתן של הבטחה ,אלוקית. מכאן שכל אדם נדרש לחיות מתוך תחושת אחריות ושותפות לבניית המציאות שכן כל מעשה טוב שאנו עושים בונה את העולם ומחזק את קיומו. שנית, השבועה האלוקית אינה מנתקת אותנו מן החובה להשתפר, אלא היא המצע המאפשר לנו לצמוח. ההבנה שהעולם נשמר מהשחתה כוללת מדרבנת אותנו לשמור על עולמנו הפנימי, לטפח את הבית .והמשפחה, ולהיות רגישים לסביבתנו, שכן בידינו להשפיע על המציאות המקיפה אותנו :עיקר העניין:עיקר העניין העולם נברא במאמר, אך נשמר בברית. השקט שאחרי המבול אינו רק היעדר ,מים, אלא נטיעת יסוד של יציבות בתוך הלב האנושי. האדם, המביט בקשת הענן אינו רואה רק מחזה אופטי, אלא את ידו של הבורא החובקת את הבריאה ולוחשת לנו שהעולם ראוי לתיקון, וכי הוא סומך עלינו שנבנה אותו ביושרה. כאשר אנו מתבוננים בחיים מתוך נקודת מבט זו, החרדה מפני קריסת המערכות מתחלפת ביראת שמיים טהורה המניעה לפעולה. כל יום הוא הזדמנות לשוב ולהוכיח שהבריאה ראויה להבטחה, ושעמלנו הפרטי והרוחני הוא המקיים את העולם ומונע .את השחתתו ,הברית שכרת הקב"ה עם העולם אינה מסירה מאיתנו את האחריות למעשינו אלא מטילה על כתפינו את העול הגדול והמרומם של להיות השומרים על יציבות .הטוב בעולם האדם אינו רק אורח בעולם, הוא האדריכל של יציבותו, ובכל מעשה של חסד .ואמת הוא חותם מחדש על הברית הנצחית שלא תשכח לעולם

גם לנשמה מגיע אוכל 628 628