“בניו ובנותיו" ואיך אפשר להסתיר פנים מהם, האם כדי שלא לראות את רעתם או כדי שלא להענישם?

היחידה בוחנת שתי משמעויות של הסתר פנים: אי-ראיית הרעה לעומת הימנעות מהתערבות או ענישה, ומפתחת את המתח בין דין לרחמים.

לשליחות אלוקית ,לתרגם את האנרגיה הזו למעשים טובים ולשימוש בכוחות הנפש למען עבודת הבורא.

עיקר העניין: עיקר העניין בשאלה האם אנו אשמים ביצר הרע או שהוא האשם ,מתבהר מתוך דברי חכמינו וגדולי הדורות ,כי הווידוי על חטא שחטאנו ביצר הרע אינו הודאה על כך שנפלנו במלכודת חיצונית ,אלא על כך שהפכנו שותפים להקמתה .האמת המרה והמרוממת כאחד היא ,שלעיתים רבות אנו אלו שיוצרים את הניסיון בדמיוננו ,בבחירותינו החברתיות ,ובהפקרת מחשבותינו ,ובכך אנו "מזמינים" את היצר הרע למקום שבו הוא לא היה מגיע ללא רשותנו .גדולי הדורות ,כגון השל"ה הקדוש והאליה רבה ,לימדונו כי זהו חטא עמוק שדורש התבוננות פנימית כנה ,שכן הוא נוגע לשורש הבחירה .ביום הכיפורים ,אנו ניצבים ומכירים בכך שהאחריות היא שלנו; אין אנו קורבנות של כוח זר ,אלא עובדי ה' המחויבים לשמור על חומות ליבנו .כאשר אנו מכירים בכך ,החולשה הופכת למנוף ,והווידוי הופך לצעד ראשון בדרך לבניית עולם פנימי טהור ואמיתי ,שבו כל מחשבה וכל כוח משמשים לבניית מלכות שמים על האדמה. העולם שסביבנו והלב שבתוכנו הם מרחב אחד של בחירה ,שבו כל פעולה קטנה היא כתיבה בספר החיים .הווידוי ביום הכיפורים הוא העדות לכך שאנו מבינים את גודל שליחותנו ,ושאיננו מוותרים לעצמנו ,אלא שואפים לשמור על הלב נקי מכל פיתוי שיצרנו במו ידינו ,כדי להיות כלי טהור ומואר לעבודת הבורא יתברך.

“בניו ובנותיו" ואיך אפשר להסתיר פנים מהם ,האם כדי שלא לראות את רעתם או כדי שלא להענישם? ישנם פסוקים שמרעידים את מיתרי הנפש בעוצמתם ,כמעט מטלטלים את אשיות האמונה .התורה מתארת את מבטו של הקב"ה על עמו ,אותם יצורי כפיו האהובים ,במילים חותכות" :וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו ,ויאמר אסתירה פני מהם ,אראה מה אחריתם, כי דור תהפוכות המה ,בנים לא אמון בם" (דברים לב ,יט-כ) .הפסוקים הללו צובטים את הלב בכפילותם המיוסרת .מצד אחד ,הקב"ה קורא להם "בניו ובנותיו" – ביטוי המבטא את הקרבה העמוקה ביותר ,את דם האבהות הפועם בבריאה .ומצד שני ,באותה נשימה ממש ,הוא פוסק "אסתירה פני מהם" .כיצד מתיישבת הסתירה הזו? האם אב יכול להסתיר פניו מבניו ,ואם הוא עושה זאת ,האם הם עודם בניו? השאלה הזו חודרת אל עומק היחסים שבין ה' לישראל. האם ההסתרה היא תוצאה של כעס מתפרץ שנועד להעניש ,או שמא זהו צעד אבהי כואב, שנועד דווקא להגן ,לחנך ,או לאפשר לבנים לעמוד על רגליהם שלהם? מהו סוד הכפילות הזו – "בניו" אך "דור תהפוכות" ,בנים אך "לא אמון בם"? אנו עומדים כאן בפתח סוגיה שנוגעת

וניזאה תשרפ

בשורש הקשר הנצחי ,ומבקשים להבין אם ההסתרה היא דלת נעולה או שמא פתח למקום עמוק ומוצפן יותר של קרבה. נבוא אל דברי הראשונים אשר התבוננו בעומק הפסוקים הללו ,וביארו את מורכבות היחס שבין האב לבניו בשעות של הסתר פנים: רש"י (דברים לב ,כ) פירש :אסתירה פני מהם – כאדם שמסתיר פניו מהם ואינו רואה בצרתם, וזו מידה של כעס ושל עונש .אראה מה אחריתם – אעמוד ואמתין לראות לאן יתדרדרו בסופם .נראה לבאר כי רש"י מציב את הסתר הפנים כביטוי להסרת ההשגחה הישירה ,מצב שבו האדם נותר לבדו מול צרותיו כתוצאה ממעשיו. רבי אברהם אבן עזרא (שם) ביאר :אסתירה פני מהם – מליצה על הסרת ההשגחה והעזרה מאת ה' .לא אמון בם – אין אמון באמונתם ,שאין לבטוח בהם כי יכזיבו תמיד .נראה להסביר כי הוא מדגיש את השבר שבחוסר האמון ,שבו המעשים בוגדים במהות המובטחת של הבן הנאמן. הרמב"ן (דברים לב ,יט) ביאר :בניו ובנותיו – נכתבה כאן דווקא כדי להוכיחם ,אתם אמנם בנים אך לא אמון בם ,בוגדים באביכם .נראה לחדש כי הרמב"ן מעמיק שדווקא השם "בנים" הוא הכלי שדרכו מוכיח האב את בניו; ההסתרה היא הכרחית משום שהבגידה באמון מחייבת ריחוק זמני כדי להשיב את הסדר. הספורנו (דברים לב ,כ) ביאר :אסתירה פני מהם – אעזוב אותם למקרים ולגורל .אראה מה אחריתם – ייווכחו לדעת בעצמם שבלעדיי אינם יכולים לעמוד .נראה להסביר כי הספורנו רואה בהסתרה מהלך חינוכי שבו האדם לומד על בשרו את גודל הנחיצות של ההשגחה האלוקית. אור החיים הקדוש (שם) ביאר :אסתירה פני מהם – איננו רק הסתרה של השגחה ,אלא גם הסתרת פני הרחמים ,כדי שהדין יתעורר עליהם .אראה מה אחריתם – מתוך כך כי לבסוף ישובו ,כי אין דבר שמנתק את הקשר שבין אב לבניו .נראה להוסיף כי הוא מחדש שהדין נועד להוביל לתשובה ,וההסתרה היא כלי עבודה לטיהור הבן. מדברי הראשונים הללו עולה כי הסתר הפנים אינו מהלך של נטישה סופית ,אלא תהליך שבו האב מציב גבול לביטויי האהבה הגלויים ,מתוך תקווה שהיעדרם יחולל שינוי פנימי אצל הבנים. נבוא אל חכמי התלמוד והמדרש ,אשר הרימו את המסך מעל המושג המטלטל "הסתר פנים" וגילו לנו כי גם ברגעי הריחוק ,הקשר הבסיסי נותר כסלע איתן: בגמרא בבבא בתרא (דף י עמוד א) נאמר :אין ישראל נקראים בנים אלא בזמן שעושים רצונו של מקום .נראה לבאר כי חז"ל מציבים כאן גדר למדרגה הגבוהה של הקשר ,שבה הגילוי הוא מלא ,אך אין זה שולל את עצם המציאות של היותם בנים ,אלא משקף את העובדה שהחטא יוצר חיץ המונע את ביטויו הגלוי של קשר זה.

במסכת ברכות (דף י עמוד א) נדרש הפסוק :ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא .חז"ל לימדונו כי כפל הלשון מלמד על מצב שבו הקב"ה מסתיר אף את העובדה שהוא מסתיר ,מצב שבו האדם נותר בערפל מוחלט בלי לדעת שמקורו בהנהגת ה' .נראה להוסיף כי זהו העומק של הניסיון :האדם נדרש לחפש את השם גם כאשר נדמה שההסתרה היא החלטית ומוחלטת. במסכת חגיגה (דף ה עמוד ב) נאמר :בכה הקב"ה ואמר :אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. נראה לחדש כי הדמעות הללו של הקב"ה מלמדות שגם בזמן ההסתרה והכעס ,אין אנו עומדים מול מלך אדיש ,אלא מול אב שדואב את עלבון בניו ,וההסתרה היא כביכול גזירה שגם האב אינו מוצא בה נחת. במדרש תנחומא (פרשת האזינו ,סימן ז) נאמר :אסתירה פני מהם -אמר הקב"ה ,אם לא יראו פני ,אולי יבקשו ויחזרו אחרי .נראה לבאר כי המדרש חושף את המטרה המוסתרת בתוך ההסתרה; זהו צעד של אהבה שנועד לעורר בבן געגועים ,כדי שיקום ויבקש את פני אביו מתוך רצון עמוק. במדרש רבה (דברים ,פרשה ח סימן יג) דרשו :בנים לא אמון בם -אמר הקב"ה ,אף על פי שהם בנים ,אמונתם איננה אמונה שלמה ,ואף על פי כן לא אחליפם באומה אחרת ,כי בנים הם .נראה להסביר כי המדרש מחדש שהקשר של "בנים" הוא טבעי ומהותי ,ואינו תלוי בהתנהגות; האב אינו מוותר על ילדיו גם כשהם אכזבו אותו ,כי הם חלק מהווייתו. מתוך דברי חז"ל אנו למדים שההסתר אינו אלא סיפור של געגועים .הקב"ה כביכול מרחיק את הילד כדי שהילד יבין את חשיבות החיבוק ,יחפש את הדרך חזרה ,ויגלה שמעולם לא חדל להיות בן. נבוא אל דברי הראשונים ,אשר העמיקו לנתח את מהותה של ההסתרה ואת הדרך שבה היא משתלבת במערכת יחסי האב והבן ,תוך שהם מבארים כיצד הריחוק הוא בעצם אמצעי לקירוב נשגב: הרמב"ם בספר מורה הנבוכים (חלק ג ,פרק נא) ביאר :כי הסתרת הפנים עניינה הסתלקות ההשגחה הפרטית המיוחדת ,וככל שאדם מתרחק מן האמת והדבקות בה' ,כך הוא מוסר לידי המקרה והגורל .נראה להסביר כי הרמב"ם רואה בהסתרה תהליך טבעי של הדיפת האור ,אך מדגיש שגם במצב זה ישראל נשארים בנים ,אלא שהם איבדו את המגן הייחודי שהיה להם עקב התרחקותם מהדרך. הרשב"א בחידושיו למסכת ברכות (דף ז עמוד א) ביאר :כי אין הכוונה במושג הסתר פנים לניתוק הקשר הנצחי ,אלא להפסקת גילוי החסד והטובה .נראה לחדש כי הרשב"א מבחין בין המהות לבין הגילוי; הקשר הוא נצחי ,אך השפעתו הגלויה נעצרת עד שיעוררו עצמם בתשובה ויהיו ראויים לשוב ולקבל את פני האור. הריטב"א בחידושיו למסכת חגיגה (דף ה עמוד ב) ביאר :כי ההסתרה היא אמצעי חינוכי כשם שאב מסתיר פניו מבנו כדי שיחפש אותו וירגיש בחסרונו .נראה לבאר כי הריטב"א מדגיש את הפן החינוכי של ההנהגה; האב אינו מסתתר כדי להעלם ,אלא כדי שהבן יכיר בערך הימצאותו של האב וילמד להתגעגע אליו.

וניזאה תשרפ

רבינו בחיי על התורה (דברים לב ,כ) ביאר :כי הסתרת הפנים היא בעצמה צורה של השגחה, שכן היא מנהיגה את האדם בדרך התשובה .נראה להוסיף כי הוא מתייחס לביטוי לא אמון בם לא כקללה ,אלא כנחמה; האב אומר כי הוא יודע שאמונתם חסרה כעת ,אך הוא צופה כי אחריתם לשוב לשרשם ,ובכך הוא מותיר פתח של תקווה בתוך הדין. מתוך דברי הראשונים אנו למדים שההסתרה היא שפת הנהגה שנועדה להחזיר את האדם לעצמו .כאשר האדם חש שפני ה' אינם מאירים אליו ,עליו לדעת שזהו רגע שבו עליו לפשפש במעשיו ,לא מתוך ייאוש ,אלא מתוך הכרה בכך שהאב ממתין ליוזמתו של הבן. נבוא אל דברי האחרונים ,אשר פרסו בפנינו את עומק האחריות האנושית מול פניו הנסתרות של הקב"ה ,וביארו כיצד ההסתרה עצמה היא ביטוי של אהבה אבהית הממתינה להתעוררותו של הבן: הגאון הגר"א מווילנא בפירושו על ספר משלי (פרק ג ,פסוק יב) ביאר :כל הסתרת פנים של הקב"ה היא מדת האב המייסר את בנו .נראה לחדש כי כשם שאב מסתיר את חום אהבתו בשעה שהוא מוכיח את בנו כדי להחדיר בו מוסר ,כך הקב"ה מסתיר פניו לא כמי שנוטש, אלא כמי שבונה את אישיות בנו דרך התיקון והתוכחה. הגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק בספרו משך חכמה (דברים לב ,כ) חידד :דווקא בעת ההסתרה ניכרת בחירתו של ישראל .נראה להסביר כי הוא מלמדנו יסוד עצום :כאשר האור גלוי ,הבחירה היא קלה .אך כשהפנים מוסתרות ונדמה שאין השגחה ,כאן נבחן האם הבן ימשיך לדבוק באביו מתוך נאמנות פנימית .ההסתרה היא אפוא בחינה של אמת. הגאון רבי שמשון רפאל הירש (דברים לב ,כ) ביאר :לא אמון בם איננו לשון דחייה ,אלא קריאת ערעור על יציבותם בעת חטאם ,אך שורשם נשאר קשר בן לאב .נראה לבאר כי הוא מדגיש שגם כשהבן נראה מרוחק ובלתי יציב ,הוא נושא בתוכו תמיד את שם הבן ,וזו הסיבה שהקב"ה אינו מסוגל להיפרד ממנו. הגאון רבי יוסף חיים בספרו בן איש חי (דרושים ,פרשת האזינו) פירש :אסתירה פני מהם פירושו הסתרת מדת הרחמים ,כדי שלא ישתמשו בה לרעה בשעת חטאם .נראה להוסיף כי הוא מבאר שזהו חסד מוסתר; האב אינו רוצה שזכויותיו של הבן יתכלו מוקדם מדי ,והוא מסתיר את פניו כדי שהבן יתעורר ויבוא לבקש את רחמיו מתוך אמת. הגאון רבי יוסף שלום אלישיב בספרו דברי אגדה (פרשת האזינו) אמר :המילים אראה מה אחריתם הן לשון תקוה ולא לשון יאוש .נראה לחדש כי הוא מבאר שהקב"ה ,כביכול ,מסתכל על הבן ורואה את אחרית הטוב הטמונה בו ,וכל ההסתרה באה רק כדי לאפשר לאחרית זו להתגלות מתוך התהפכותו של הבן לטובה. מדברי האחרונים אנו למדים שההסתרה היא כלי עבודה אלוהי ,המותאם בדיוק למצבו של הבן כדי לעורר בו את כוחותיו הרדומים .היא אינה באה להעניש ,אלא להוביל את הבן למקום שבו הוא יבחר באביו מרצונו החופשי ,ובכך תתגלה עוצמת הקשר האמיתית. נבוא אל דברי גדולי ההוגים והמפרשים שבדורות האחרונים ,אשר העמיקו לראות בהסתרת

הפנים לא רק תופעה תיאולוגית ,אלא הזמנה חיה לעמידה אנושית ואמונית איתנה בתוך מציאות משתנה: הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק בספרו עולת ראיה (חלק ב ,עמ' שפו) ביאר :כי הסתר הפנים מופיע לעיתים כאשר הנהגת העולם מתנהלת בדרך של חושך המכסה על אור פנימי, אך המטרה היא להוביל את ישראל להכרה עמוקה יותר ששורשם אינו תלוי בגילויים חיצוניים .נראה לחדש כי לשיטתו ,כאשר האב מסתיר פניו ,הוא תובע מהבן לגלות את האמונה הפנימית שלו ,שאינה נשענת על נס או על הארה ברורה ,אלא על דבקות של נשמה אל נשמה ,בן אל אביו. מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר (דברים ,סימן פד) ביאר :כי הפסוק אסתירה פני מהם נועד לעורר את ישראל לזכור כי המציאות נתונה בידי שמים ,וגם כאשר הנהגתו של הקב"ה נסתרת ,אין הוא מפקיר את השטח .נראה להסביר כי הוא מדגיש שהסתרה זו היא בבחינת קריאה למחנך ולבן :התפקיד שלנו הוא לעשות את השתדלותנו כאילו אין הסתרה ,תוך שאנו בוטחים שהאב רק מסתיר פניו כדי לראות את נאמנותנו בדרכינו. הגאון רבי שלמה וולבה בספרו עלי שור (חלק א ,מאמר על הסתר פנים) ביאר :כי אדם צריך ללמוד כיצד לעמוד מול ההסתרה בביטחון גמור ,מבלי לתת לליבו לשקוע בייאוש .נראה לחדש כי הוא מלמדנו שכשם שאב מעניק לילד את העצמאות ללכת בדרכו כשהוא נעלם מטווח הראייה ,כך הקב"ה נותן לנו את הבמה להוכיח את אמיתות דרכנו .ההסתרה היא הרגע שבו אנחנו הופכים מילדים קטנים לבוגרים הנושאים באחריות על הקשר עם אבינו. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף (הלכות תשובה ,סימן א) ביאר :כי תכלית הסתר הפנים היא להביא את האדם לידי תשובה שלמה .נראה לבאר כי הוא מבקש להדגיש כי גם ברגעי הריחוק הנדמים ,האדם נדרש לחזור ולחפש את הדרך; הקב"ה אינו מסתלק ,אלא מזמין אותנו להתקרב מחדש ,והעובדה שעדיין אנו נקראים בנים היא הערובה לכך שדלת התשובה פתוחה לעולם. נראה לבאר מדברי גדולי הדור כי הם ראו בהסתר הפנים תנועת חיים דינמית .לא מדובר במבוי סתום ,אלא בשינוי אופן הקשר שנועד להעצים את הבן .הם מלמדים אותנו כי החיים הרוחניים מלאים בעליות ומורדות ,והסתר הפנים הוא חלק מהמסע של הבן אל עבר התבגרותו הרוחנית ,שבה הוא לומד לדבוק באביו לא רק כשפניו מאירות ,אלא גם כשהן נסתרות ,מתוך אמונה פשוטה ועמוקה בנצחיות הקשר. נבוא אל התרגום של הסוגיה המורכבת הזו אל מציאות החיים וההלכה ,כדי לעמוד על ההשלכות המעשיות של ההבנה כי הסתר הפנים הוא כלי חינוכי אבהי: א .בתפילה ובשיח עם ה' :כאשר אדם חווה ריקנות רוחנית ומרגיש שתפילתו אינה עולה או אינה נענית ,נפקא מינה היא שאין עליו ליפול בייאוש או להרגיש דחוי .עליו להבין שזהו מצב של הסתר פנים המזמין אותו להתעקש ולהוסיף בתפילה מתוך הכרה שהוא עדיין בן, ושההסתרה היא קריאה לחיפוש עמוק יותר ופנימי יותר אחר אביו שבשמים.

וניזאה תשרפ

ב .בלימוד תורה בעת משבר :נפקא מינה שבתקופות שבהן הלימוד נראה יבש או נטול חיות ,אין זה סימן להפסיק ,אלא הזמנה להוסיף עמל .דווקא עמל התורה בזמן הסתר פנים הוא המבחן האמיתי לנאמנותו של הבן ,והוא זה שבסופו של דבר יביא לגילוי פנים חדש ומרענן יותר. ג .בהנהגת הבית והחינוך :הורים ומחנכים הלומדים מהנהגת ה' נדרשים לדעת שגם כאשר עליהם להטיל מגבלות או להסתיר את אהבתם המפנקת כדי לחנך או כדי לאפשר לילד לגדול ,אסור להם לשבור את תחושת הקשר .נפקא מינה היא שגם בשעת התוכחה או הריחוק הלימודי ,הילד חייב לדעת שהוא בן אהוב ושקשר הברית נותר איתן. ד .בחשבון נפש קהילתי :כאשר ציבור חווה ירידה רוחנית או קשיים שנראים כהסתר פנים, נפקא מינה שאין להסיק מכך מסקנות של ייאוש או דחייה של קבוצות מסוימות .עלינו לזכור שהם עדיין "בניו ובנותיו" ,והתפקיד שלנו הוא לא להדיח אלא לקרב ,כי גם במצב של הסתר פנים ,שורש הקשר לבורא נותר ללא פגע. ה .בעבודת המידות האישית :אדם הנופל לרגעי בלבול או ל"דור תהפוכות" פנימי ,שבו הוא חווה עליות ומורדות בנפשו ,נפקא מינה היא לזכור שאין זה סוף הדרך .הסתר הפנים בחייו הפרטיים הוא הזמנה להתבוננות פנימית ולחישוב מסלול מחדש ,בידיעה שתמיד יש לאדם פתח לשוב אל שורשו ולשנות את אחרית ימיו לטובה. נראה לבאר מכאן שהידיעה כי הקב"ה נשאר אב גם ברגעי ההסתרה ,מעניקה לאדם כוח אדיר להמשיך לצעוד בדרך הקדושה ,מתוך ביטחון שכל הסתרה היא רק הקדמה לגילוי גדול יותר. נבוא אל עומק הסוד הגנוז במילות הפסוקים הללו ,וננסה לפענח את התנועה הנפשית המרתקת שבין גילוי להסתרה ,תנועה שבין אבהות דואגת לבין חינוך הדורש מבחן של אמת. נראה לבאר כי הדינמיקה הזו של הסתר פנים היא למעשה הדינמיקה של הצמיחה האנושית .אב שמחזיק את בנו הקטן בידו כל העת ,מונע ממנו את האפשרות ללמוד ללכת בכוחות עצמו .כדי שהבן יתבגר ,כדי שיפתח אישיות עצמאית ,כדי שיבחר בטוב מתוך רצון חופשי ולא מתוך כפייה של נוכחות אבהית מחייבת – על האב להתרחק מעט .הסתר הפנים הוא המרחב שבו האדם נולד מחדש כבן בוגר .בתוך ההסתרה ,האדם מתחיל לחפש, לתהות ,להתגעגע .הגעגוע הוא כוח רוחני אדיר; הוא הופך את הדבקות מחיצונית וטבעית לדבקות פנימית ,נרכשת ,עמוקה ומחייבת .כשהקב"ה אומר "אסתירה פני" ,הוא כביכול מזמין אותנו לגלות את כוחנו שלנו ,להראות לו שאנו מסוגלים להיצמד אליו גם כשאיננו חשים בו גלוי לעין. נראה להוסיף כי יש כאן עומק של אמון .למרות שהפסוק אומר "בנים לא אמון בם" ,זוהי אינה הצהרת יאוש ,אלא תיאור מצב שדורש תיקון .דווקא מתוך חוסר האמון ,האב מביט באחריתם .הוא רואה בתוך ה"תהפוכות" את זרעי הנאמנות העתידיים .הראייה האלוקית אינה מוגבלת להווה המאכזב; היא חוצה את הזמן ומזהה את הנשמה שמתחת לכל החיצוניות

המתהפכת .ההסתרה היא זמן ההמתנה של האב .הוא מצפה לראות האם הבן ,משנאלץ לעמוד ברשות עצמו ,יחזור אל שורשיו .האב מאמין בבנו יותר משהבן מאמין בעצמו ,ולכן הוא מאפשר את ההסתרה הזו – כדי שהבן יזכה להוכיח לעצמו ולעולם שהוא אכן בן נאמן. נראה ליישב את הקושי הגדול :כיצד אב מסתיר פניו מבניו הסובלים? התשובה נעוצה בכך שההסתרה אינה נטישה ,אלא שינוי צורת הנוכחות .האב נמצא שם ,אך הוא נסוג אל מאחורי הקלעים כדי להפוך למשגיח מרחוק .הקב"ה אינו עוזב את עולמו ,הוא רק משנה את הנהגתו כדי לזמן לבניו את שדה המערכה הרוחני שלהם .הצרות ,הבלבולים ,והעדר ההארה – כל אלו הם כלי הניתוח הרוחני המדויק ביותר שיש לאב .כשאדם סובל מחושך ,הוא אינו יכול להישען על רגשות נעימים; הוא חייב להישען על הידיעה .על האמונה .על ההחלטה השכלית להמשיך בדרך הטוב גם כשאין "טעם" רוחני. נראה להסביר כי הווידוי הפנימי שלנו על הדור שאנו חיים בו ,דור של תהפוכות ,הוא חלק מהתהליך .כשאנו מבינים שההסתרה היא אקט אבהי ,אנו מפסיקים לבקש רק "גילויים" ומתחילים לחפש את העומק .אנו לומדים שדווקא במקום שבו אנו מרגישים רחוקים ,שם אנחנו נדרשים להפגין את הקרבה הגדולה ביותר .האדם הופך להיות אדם שאינו זקוק לאורות זורחים כדי לדעת את האמת ,אלא נושא את האמת בתוך תוכו ,בתוך החושך .זהו הניצחון הגדול של הבן – לגלות את אביו בתוך ההסתרה ,ובכך להפוך את הריחוק לחיבוק עמוק פי כמה. נבוא אל נבכי הנפש הפועמת ,אל אותו מרחב שבו האדם פוגש את עצמו ואת הבורא ,ונבין כיצד התובנה על הסתר הפנים הופכת ממושג מופשט למפתח לחיים מלאי משמעות. נראה להסביר כי החיבור לאדם בנקודה זו הוא החיבור אל העומק שבתוך השגרה .אדם שחי בתחושה שהקב"ה נמצא איתו רק כאשר הכל פורח ומשגשג ,חי על קרקע רעועה .אולם, ברגע שהאדם מבין שהסתר הפנים הוא חלק מהדיאלוג האבהי ,הוא מתחיל לחיות מתוך שקט פנימי .הוא מבין שגם ברגעים שבהם הוא מרגיש לבד ,או כשהוא עובר ימים של קושי ,הוא אינו באמת נטוש .זהו חיבור חם ועמוק לנשמה – ההכרה בכך שהקב"ה "מסתתר" כדי שנוכל למצוא אותו בכוחות עצמנו .החיבור הזה אינו מוביל לחולשה ,אלא לעצמה; ברגע שהבנתי שהחושך הוא חלק מהתוכנית לחינוכי ,אני מפסיק לפחד ממנו ומתחיל ללמוד מתוכו. נראה להוסיף כי החיבור לאדם מתבטא ביכולת להתבגר .בילדותנו ,אנו זקוקים להורים שיהיו שם בכל רגע ,שיחזיקו בידנו ויפתרו כל קושי .אך כשאנו מתבגרים ,אנו לומדים להעריך את הרגעים שבהם הם נותנים לנו את המרחב לפעול .כך גם בעבודה הרוחנית; האדם הופך להיות "שותף" ולא רק "מקבל" .כשהוא עובר הסתר פנים ,הוא מפסיק לחפש רק את הנס הגלוי ומתחיל לבנות את הנס הפנימי – את היכולת שלו להאמין בה' ,לבטוח בו ולעבוד אותו מתוך בחירה חופשית וטהורה ,גם כשאינו חווה הארה מיידית. נראה לבאר כי ההנהגה הנפשית הנלמדת מכאן היא הנהגת ה"ציפייה הפעילה" .האדם לומד לפתח מבט מחדש על הקשיים בחיים .הוא לא רק סובל מהקושי ,אלא מחפש את המסר

וניזאה תשרפ

החבוי בו .הוא לומד להפוך את ההסתר למקום של התבודדות ,של שיחה ,של פנייה אל הבורא מתוך עומק הלב ,דווקא מפני שהוא מרגיש את חסרונו .זהו חיבור שיוצר ענווה ,כי הוא מלמד אותנו שאין לנו קיום ללא ה' ,אך הוא גם יוצר ביטחון ,כי הוא מראה לנו שגם כשהפנים נסתרות ,האב משגיח עלינו במבט שאינו נח ואינו ישן. המשמעות העמוקה היא שהאדם לומד לראות בכל יום הזדמנות לעמידה על רגליו הרוחניות .אם אתמול חיפשתי רק את האור ,היום אני מבין שהאור נמצא גם בתוך החושך, והחושך רק מחדד את הרצון שלי למצוא את האור הזה .אדם כזה אינו נשבר בקלות ,כי הוא מבין שהחיים הם מרחב של גילויים והסתרים ,וכל מה שקורה לו – לטובה ולפחות לטובה – הוא הזמנה לקרבה גדולה יותר .האדם הופך להיות דמות שמשדרת יציבות ,דמות שיודעת שגם כשנדמה שהשמים סגורים ,הלב פתוח ,והקשר הנצחי עם אבינו שבשמים נשאר איתן, חם ,ואוהב לעד. נבוא אל עומק המוסר הנלמד מתוך ההכרה כי הסתר הפנים של הקב"ה אינו ביטוי לאדישות ,אלא להנהגה אבהית ומדויקת ,ונראה כיצד תובנה זו מציבה רף מוסרי של אחריות עליונה ושליחות נשגבת. נראה לבאר כי המוסר של הסתר פנים תובע מהאדם יושרה פנימית מוחלטת .אם אדם מבין שהעולם אינו פקר ,אלא מרחב שבו פני ה' נסתרים כדי לתת לו מקום לפעול ,הרי שכל בחירה שלו מקבלת משקל של נצח .אדם שחי בתודעה זו אינו יכול להרשות לעצמו לפעול מתוך דחפים חיצוניים בלבד ,שכן הוא מבין שכל מעשה טוב שלו הוא בבחינת גילוי אור בתוך הסתרה .המוסר כאן הוא מוסר של חירות; האדם מבין שהעולם מופקד בידיו ,וכי היעדר האור הגלוי הוא לא קריאה לנפילה ,אלא הזמנה אצילית להוסיף אור משל עצמו .זהו מוסר שדורש מאיתנו לחיות כאנשים בוגרים המכירים באחריותם לשלום העולם ולתיקונו. נראה להוסיף כי יש כאן שיעור מוסרי עצום ביחס לאחרים .ההבנה שאנו כולם בנים לאב אחד ,גם בשעה שהוא מסתיר פניו מאיתנו ,מחסנת אותנו מפני שיפוטיות כלפי אלו שנמצאים בתוך הסתר פנים כבד משלנו .אדם מוסרי באמת אינו ממהר להוקיע או להתרחק מאחיו שחטא או שנפל ,שהרי הוא יודע שגם עליו עוברת הסתרה ,וגם הוא זקוק לרחמי האב .המוסר הזה מפתח בנו מידת חמלה עמוקה; אנו הופכים להיות אלו שמושיטים יד בתוך החושך, מתוך ידיעה שהמטרה של כולנו היא לחזור אל פניו המאירות של האב. נראה להסביר כי האחריות המוסרית שלנו מתבטאת ביכולת לשמור על שם "בן" גם במצבים שבהם הסביבה עלולה לערער עליו .אדם מוסרי הוא אדם שנאמן לזהותו הפנימית גם כשאין עליו פיקוח גלוי .זוהי גבורה מוסרית נדירה – היכולת לעשות את הדבר הנכון, לדבר אמת ולנהוג בחסד ,לא כי מישהו מסתכל ,אלא כי אני בן לאב שרואה גם בתוך הנסתר. המוסר הזה הופך אותנו למגדלור של יציבות בתוך דור של תהפוכות ,דור שבו הערכים עלולים להשתנות בהתאם לנסיבות. המצפן הפנימי הנבנה כאן הוא מצפן של עדות ושל שליחות .אנו נדרשים לחיות מתוך

תודעה שהעולם הוא מרחב שבו נוכחות ה' צריכה להתגלות דרך המעשים שלנו .כאשר אדם בוחר לחיות ביושר ,בחסד ובגבורה רוחנית דווקא ברגעי ההסתרה ,הוא מוכיח לעולם כולו שיש אב בשמים ושבניו נשארים נאמנים לו תמיד .המוסר הזה הוא השקעה ארוכת טווח בבניית המודעות האלוהית בעולם ,שבו כל יהודי הוא סלע יציב של אמת ,המזכיר לכולם שאף על פי שפניו של האב נסתרות ,הוא לעולם אינו עוזב את בניו. נבוא אל סיום עיוננו בסוגיה העמוקה של הסתר הפנים ,ונלקט את התובנות המעשיות שיאירו לנו את הדרך בהתמודדות עם רגעי החושך בחיים: ראשית ,נזכור כי הסתר פנים הוא תמיד תנועה אבהית ,ולא ניתוק של אב מבניו .שנית, נלמד כי בתוך ההסתרה נמצא המבחן הגדול של האמונה ,שבו אנו נקראים לדבוק באבינו דווקא כשאין לנו גילוי של הארה גלויה .שלישית ,נדע כי תמיד נשאר לנו שם של "בן" ,גם ברגעים שבהם אנו מרגישים רחוקים או כשאנו עוברים תקופות של "דור תהפוכות" ,שכן הקשר הוא מהותי ובלתי ניתן להפרדה.

עיקר העניין: עיקר העניין בסוגיית "בניו ובנותיו" והסתר הפנים המופיע בפסוקי האזינו ,מתבהר מתוך דברי חכמינו וגדולי הדורות ,כי אין הכוונה ב"אסתירה פני מהם" לביטוי של נטישה או אובדן הקשר ,אלא להפך – זהו מהלך חינוכי שנועד לעורר את הבן למציאת אביו מתוך עומק הנפש .כפי שלימדונו הראשונים כדוגמת הריטב"א ורבינו בחיי ,הסתרת הפנים היא בעצמה צורה של השגחה ,שכן היא מותירה מרחב שבו האדם נדרש להתבגר ,לבחור ,ולחפש את הקרבה לאביו שבשמים מתוך בחירה חופשית .גדולי הדור ,כפי שראינו בפירושי הגר"א והמשך חכמה ,מדגישים כי דווקא ברגעי החשיכה ניכרת נאמנותו האמיתית של הבן ,שכן הוא ממשיך לדבוק בשורשו גם כשאין האור מאיר לו פנים .המסר הנצחי הוא שהשם "בנים" אינו תלוי במעשה, אלא במהות שאינה משתנה לעולם .גם כאשר אנו "דור תהפוכות" ,הלב של האב פתוח ומחכה לאחריתנו ,מתוך ידיעה שסופנו לשוב אל שורשנו .כאשר אדם זוכר שכל קושי בחיים הוא רק "הסתר פנים" הזמני ,הוא מקבל כוחות אדירים לעבור את הניסיון ,לשמור על אמונתו ,ולהפוך את החושך לתשתית של גילוי אור חדש וקרבה אמיצה יותר. החיים האמיתיים הם דיאלוג מתמיד בין האדם לאביו שבשמים ,וגם ברגעים של שתיקה והסתר ,הקשר נותר חי ופועם .ההסתרה היא דלת הנפתחת אל המקום שבו האדם מוסר את ליבו לאביו ,מתוך אהבה שאינה תלויה בדבר ,מתוך תקווה שפניו של הבורא יאירו שוב ,ומתוך ידיעה עמוקה – אני בן ,ואבי ממתין לי תמיד.