מי זה בא מאדום מי יכריע את המלכות האחרונה, נקמת ה' סוד הגאולה האחרונה

יחידה אמונית-מדרשית על אדום, הכרעת המלכות האחרונה והרעיון שההכרעה הסופית בגאולה מיוחסת לקב"ה ולא לעוצמה אנושית.

וניזאה תשרפ

עיקר העניין: עיקר העניין בסוגיית איסור הזהב ביום הכיפורים ,העולה מתוך דברי הגמרא והפוסקים, הוא הידיעה כי אין מדובר באיסור טכני בלבד ,אלא בהנהגה רוחנית עמוקה .כפי שביארו הראשונים והאחרונים ,הכלל אין קטגור נעשה סניגור מורה על כך שאין ראוי להביא אל לפני ולפנים את מה שמזכיר את שורש הנפילה והפירוד ,את הגאווה המגולמת בזהב .מנהג ישראל להסיר תכשיטים ביום זה אינו מבוסס על איסור הלכתי גורף לכל אדם ,אלא על רצון כנה להידמות לכהן הגדול ,להפשיט את החומריות ולהתייצב לפני ה' כפי שאנו באמת – נשמות טהורות המחפשות קרבה .התובנה המרכזית היא שהכניסה אל הדין דורשת מאיתנו להשאיר בחוץ את כל מה שמגדיר אותנו בעיני העולם ,כדי שנוכל להישפט על פי מה שאנו בעיני הבורא .בתוך כך ,למדנו את האיזון הראוי :בעוד שחפצי צורך קיומיים כמשקפיים מותרים ללא ספק ,הרי שתכשיטי פאר הם החיץ המיותר שיש להניח בצד .השילוב בין שמירה על הדין המדויק לבין הנהגת המנהג ,יוצר מרחב שבו האדם זוכה לטהר את כוונותיו ולהפוך את חולשותיו העבר למנוף של תשובה .הדין אינו מבקש את השמדת הזהב ,אלא את הפיכתו לכלי של קדושה לאחר התיקון ,כך שגם מה שהיה בעבר קטגור ,יזכה להפוך לסניגור. האמת הפנימית אינה זקוקה לזהב כדי לנצנץ; היא זוהרת בעוז דווקא מתוך הפשטות. כאשר אנו מניחים בצד את כל מה שמבחוץ ,אנו פוגשים את הלב הפועם בקרבנו ואת הבורא הממתין לו בציפייה ובאהבה.

מי זה בא מאדום מי יכריע את המלכות האחרונה ,נקמת ה' סוד הגאולה האחרונה במרחבי הנבואה של הנביא ישעיה ,מול מראות של חורבן וגאולה ,עומדת דמות נוראת הוד ,חמוצה בבגדי דמים ,בוקעת מתוך ערפילי ההיסטוריה .בתוך השתיקה הרועמת של ההיסטוריה ,שבה אומות קמות ונופלות ,אומות מתכתשות זו בזו בחרבות של ברזל ושנאה, נשמע קול המפלח את הרקיעים :פורה דרכתי לבדי ,ומעמים אין איש אתי .בעוד שאר המלכות מכלות זו את זו בסיבוכי עולם ומלחמות פנימיות ,עומדת מלכות אחת ,אדום, ששרשיה נעוצים עמוק בתוך אדמת העבר והווה ,ומפלתה מסומנת בתו נבדל .מדוע דווקא היא אינה נופלת בדרך הטבע של חרב איש ברעהו? מהו הסוד החבוי בנקמת ה' המופנית אליה ישירות ,ללא שליח ,ללא שותף ,כשהקב"ה דורך את הגת לבדו? האוויר סביב השאלה הזו רוטט מאימה ומציפייה ,כשהנביא מציב אותנו אל מול הרגע שבו יוסר הלוט ,ויתגלה כי אין עוד מלבדו – לא רק בהשגחה ,אלא בנקמה ובגאולה כאחד. נבוא אל דברי התורה בפרשת האזינו ,שבהם נטועים שורשי הנקמה והדין ,ונבאר את הקשרם דרך דברי רבותינו המפרשים:

הפסוק אומר :לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו (דברים

לב ,לה) .פסוק זה מציב את מועד הפירעון כאוצר השמור אצל הקב"ה ,שאין ביד שום בשר ודם להקדימו או לאחרו. רש"י (דברים לב ,לה) ביאר :לי נקם ושלם .העת והמועד שמור לפני ,איננו תלוי באחר אלא אני לבדי עתיד לגמול ולשלם .הפירוש מדגיש כי הדין אינו מקרי או פרי של מאבק אנושי, אלא פעולה מכוונת של ריבונו של עולם. רבי אברהם אבן עזרא (דברים לב ,לה) כתב :כי הקב"ה שומר את הדין לעצמו ,ואין הכוונה שיבוא אדם אחר לנקום .ביאר כי ליום אידם יש עת קצובה ומוגדרת מראש ,שבה יתמוטטו כל מזימותיהם של הרשעים. הרמב"ן (דברים לב ,לה) ביאר :לעת תמוט רגלם .הנפילה באה בשעה הראויה ,כאשר הקב"ה מכין את הקרקע לנפילתם .עד שלא הגיע הזמן ,הם נראים כאילו רגליהם יציבות ,אך בבוא העת ,הכל קורס בבת אחת. בעל הטורים (דברים לב ,לה) ציין :כי ראשי התיבות של לי נקם ושלם הם לנס .רמז זה מלמדנו כי המפלה הסופית אינה מוסתרת בטבע ,אלא תופיע כנס גלוי לעין כל. הספורנו (דברים לב ,לה) ביאר :כי כל סוף מעשיהם ותחבולותיהם של הרשעים גלוי לפני ה' מראש .המפלה תבוא בחפזון גדול ברגע שיגיע זמנה ,כפי שנאמר וחש עתידות למו. רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש (דברים לב ,לה) כתב :על הפסוק שהוא מרמז לנקמת ה' בעובדי כוכבים שמרדו בו .ביאר כי כל אומה ואומה תיפול לפי מידת עוונה ,וסופו של תהליך זה הוא גילוי כבודו יתברך בעולם. נבוא אל דברי רבותינו בש"ס בבלי ,המגלים טפח מן הסוד הנורא של מפלת המלכות האחרונה ,מלכות אדום ,שאינה נמסרת ליד שליח: בגמרא במסכת סנהדרין (דף צח ע"ב) אמרו על הפסוק לי נקם ושלם שהקדוש ברוך הוא שומר את הנקמה לעצמו ,ללמד שאין הדבר מוטל בידי שליח אלא הוא לבדו עתיד להיפרע מן הרשעים .נראה לבאר כי חז"ל קובעים כאן יסוד עקרוני בהנהגת העולם :לא כל דין מתנהל בדרך המלך של סיבתיות אנושית ,אלא ישנם רגעים שבהם הקב"ה נוטל את הדין לידיו ,כדי שיהיה ברור לכל באי עולם כי הוא הדיין האמת ואין עוד מלבדו. בגמרא במסכת עבודה זרה (דף ב ע"ב) איתא שעתיד הקב"ה להביא ספר תורה ולומר לכל אומה ואומה מה עסקתם בה ,ולבסוף עתיד הוא לשלם לכל אחד כמעשיו ,שנאמר לי נקם ושלם .ביארו שם המפרשים כי דרשה זו מלמדת שכל מהלך ההיסטוריה ,על כל תהפוכותיו, הוא חשבון אחד ארוך ושמור ,שסופו להתברר בבירור גמור לפני כיסא הכבוד ,ואין לאף אומה יכולת להתחמק מהדין המדוקדק שהוכן מראש. בגמרא במסכת מגילה (דף ו ע"א) דרשו חז"ל על פסוק זה ביחס למפלת אדום ,שאין הקב"ה מוסרה ביד אומה אחרת אלא נפרע ממנה בעצמו ,שנאמר פורה דרכתי לבדי ומעמים אין

וניזאה תשרפ

איש אתי .נראה להסביר כי כאן טמון הייחוד של אדום; בעוד שאר המלכויות נכנעות זו לזו במערבולות העתים ,אדום ,המייצגת את ההתנגדות הרוחנית העמוקה ביותר לישראל, דורשת התערבות ישירה של השכינה כדי לנתץ את כוחה בלא שום שותפות של בשר ודם, כדי שלא יאמרו יד האומות עשתה זאת. בגמרא במסכת ברכות (דף לג ע"ב) אמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים .נראה ליישב כי גם כשהכל מתגלגל בידי שמים ,יש פעמים שהדין מתלבש במעשי בני אדם ,אולם לעתיד לבוא יתברר כי הנקמה היא שלו לבדו ,ככתוב לי נקם ושלם .הביאור הוא שבעוד שהנהגת העולם ביום-יום עשויה להיראות כמשחק כוחות אנושי ,יבוא יום שבו יוסרו כל המסכים, ויתגלה כי מאחורי כל הניצחונות והמפלות עמדה יד ה' לבדו. נמצא שדרשת חז"ל בתלמודים מבארת כי יש הבדל יסודי בין הנהגת השם באומות דרך סיבוביהם של בני אדם ,לבין הנהגה ישירה שבה הוא בעצמו נפרע מן המלכות האחרונה – אדום ,וזאת כדי לפרסם את כבודו בעולם באופן שלא ישאיר מקום לספק. נבוא אל דברי הראשונים ,המניחים את היסודות לבירור ההנהגה האלוהית בנקמת אדום, ומבארים כיצד גילוי יד ה' לבדו הוא המכריע את המלכות האחרונה: הרמב"ם (פירוש המשנה ,סנהדרין פרק י ,עיקר יב) כתב :כי עיקר האמונה בביאת המשיח ובנקמת ה' מן האומות נסמך על דברי התורה לי נקם ושלם ,ללמד כי הנקמה ודאי תבוא ואין ספק בכך ,אלא שאיננה בידי בשר ודם אלא שמורה לפניו יתברך .נראה לחדש כי הרמב"ם מעמיד את הנקמה כחלק מיסודות האמונה ,שכן ללא הכרה בכך שהקב"ה הוא הנוקם ומכריע, העולם נותר בטעותו כאילו כוחות הטבע והאדם הם השולטים. הרשב"א (חידושי אגדות ,מגילה דף ו ע"א) כתב :על הפסוק פורה דרכתי לבדי כי כל מפלת האומות היתה על ידי מלחמות פנימיות ,אבל אדום שמרדה בישראל ובאלוקי ישראל ייחד הקב"ה לנקום ממנה בעצמו ,כדי לפרסם כבודו בעולם .נראה לבאר כי הרשב"א מדגיש שייחוד הנקמה באדום הוא אמצעי לקידוש השם ,שכן רק בדרך זו יתברר לכל באי עולם כי מלכותו של הקב"ה היא הממשית והמוחלטת. הריטב"א (חידושי אגדות ,עבודה זרה דף ב ע"ב) ביאר :שלי נקם ושלם רומז לכך שאין הנקמה באומות נעשית מיד אלא נמסרת לדורות עד שיבוא הזמן ,ללמד שהדין מדוקדק וכל חשבון נמדד עד עת תמוט רגלם .נראה לחדש כי הריטב"א מלמד אותנו להביט על ההיסטוריה במבט רחב ,שבו כל אירוע וכל תקופה הם חלק מחשבון אלוהי מדויק שנועד להביא את העולם אל תיקונו. רבינו בחיי (דברים לב ,לה) כתב :כי לי נקם בא לרמוז לנקמת ה' מן אומות העולם ,ושלם – שכרם של ישראל ,ללמד שבאותו זמן עצמו שעתידים הרשעים ליפול ,עתידים הצדיקים להתברך .נראה להסביר כי הוא מאיר את הצד החיובי של הנקמה ,שאינה רק הרס של הרע, אלא כניסה לעידן של גאולה ושכר ,שבו אורו של ישראל יאיר ללא כל מפריע. נבוא אל דברי האחרונים ,אשר העמיקו בבירור הנהגת השי"ת במפלת אדום ,וביארו מדוע דווקא מלכות זו דורשת התערבות ישירה של כוח עליון ללא שום אמצעי:

המהרש"א (חידושי אגדות ,סנהדרין דף צח ע"ב) הוסיף :שהמילה ושלם מרמזת על שלמות הגאולה ,שהיא לא רק נקמת ה' באומות אלא גם גילוי מלכותו לעיני כל ,ועל כן נאמר פורה דרכתי לבדי – כדי שתהיה שלמות המעמד בבירור שאין כוח אחר כלל .נראה לחדש כי הוא מבאר שהנקמה היא תנאי הכרחי לגילוי השלמות ,שכן כל עוד יש ספק לגבי מקור הכוח בעולם ,הגאולה אינה יכולה להופיע במלוא הדרה. החתם סופר (חידושים למסכת מגילה דף ו ע"א) כתב :שכל האומות נופלות בסוף על ידי חרב רעותיהן ,אבל אדום ששלטה על ישראל ושרפה את היכלנו נמסרה בידי הקב"ה לבדו ,כדי שיתקדש שמו לעיני כל .לשונו :מפלת אדום תהיה מיוחדת ,שהשם יתברך ידרוך פורה לבדו, שלא יהא פתחון פה לומר יד גוים עשתה זאת .נראה לבאר כי החתם סופר מדגיש את הממד של מניעת הכפירה ,שכן אם אומות היו מכריעות את אדום ,היה העולם נותר בחשכותו. רבי אליהו גוטמאכר (ישעיה פרק סג פסוק ג) ביאר :שפורה דרכתי לבדי הוא גילוי של מידת הגבורה ,שכאשר בא הדין על אדום אין בו שום שותפות של טבע או של עם אחר ,אלא התגלות מוחלטת של יד ה' .נראה להוסיף כי הוא מחדש שהדריכה בגת היא פעולה של טיהור העולם מכל זיהום רוחני שאדום השרישה. רבי יהושע מקוטנא בשו"ת ישועות מלכו (חלק או"ח סימן מה) דן במאמר חז"ל כי מפלת אדום תהיה מידי שמים ,וביאר :שאין זה אלא כדי לברר כי אין עוד מלבדו ,כי כל מפלת מלכות אחרת אפשר ליחסה למאורעות אנושיים ,אבל אדום – ששורשה בעשו – צריך בירור מיוחד הנעשה בידי הקב"ה בעצמו .נראה לחדש כי הוא קושר את שורש הנפש של עשו עם הצורך בתיקון אלוהי ישיר. רבי יעקב אטלינגר הערוך לנר במסכת מגילה (דף ו ע"א) כתב :שומעמים אין איש אתי בא להורות שאין האומות שותפות במפלת אדום ,אלא היא עניין נסי מיוחד ,שהרי כל עוד יש יד אומות בעולם – יאמרו שנצחון ישראל היה על ידם ,לכן שמר ה' לעצמו את הנקמה מאדום. נראה לבאר כי הוא מבקש לשלול כל אחיזה אנושית בהצלחת ישראל ,כדי שהגאולה תהיה קניינו של הקב"ה בלבד. נבוא אל דברי גדולי הפוסקים וההוגים בדורות האחרונים ,אשר הניחו את הנדבך האחרון בבירור סוד הנקמה והתגלות מלכות שמים באחרית הימים ,ומבארים כיצד הנהגה זו אינה רק אירוע היסטורי אלא יסוד אמוני ומוסרי שחייב להנחות את הלב: הגאון רבי שלמה קלוגר בספרו חכמת התורה (פרשת האזינו דברים לב ,לה) ביאר :שההבדל המהותי בין הפסוק לי נקם לבין שאר הפסוקים העוסקים במפלת רשעים ,הוא שבכל מקום שאר המפלות מגיעות דרך יד אדם וסיבות הטבע ,ואילו כאן הנקמה היא מוחלטת ונעשית בידי הקב"ה לבדו ,וכל עניינה הוא לברר את אמיתת מלכותו לעין כל הבריות .נראה להסביר כי הוא מחדש שהדרישה לנקמה ישירה היא למעשה צורך של העולם בבירור אלוהות ,בלא הסתרה של פעולות אנושיות ,ובכך הוא מעלה את המעשה לרמה של גילוי שכינה. הגאון רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים בעזרה לדוד (דרוש על ישעיה סג) חידש :שהנקמה

וניזאה תשרפ

מאדום איננה רק השמדה גשמית של כוחות צבאיים או מדיניים ,אלא גם סילוק רוחני של שורש הכפירה והמינות ,ולכן נאמר פורה דרכתי לבדי ,כי רק הקב"ה בעצמו יכול להכרית את שורש הרע הזה שחדר אל עומק ההוויה .נראה לחדש כי הוא מבאר ששורש המרידה של אדום הוא תפיסה כפרנית מתוחכמת שמחייבת התערבות שמימית ישירה כדי לעוקרה מן השורש ,בלא שום שותפות של בשר ודם. הגאון רבי יצחק יעקב וייס בשו"ת מנחת יצחק (חלק י סימן צח) ביאר :שיש לחלק הבחנה יסודית בין אומות העולם האחרות שבהן מתלבשת הנהגת ה' דרך הסתר פנים וסיבובי הטבע, לבין אדום שגזירתה גלויה לגמרי ,וזהו עומק הכתוב לי נקם ושלם – נקמה בידו של מקום עצמו ,תשלום לישראל ושכר לעושי דברו .נראה לבאר כי הוא מבחין בבירור בין ההנהגה המסתתרת בטבע לבין הגילוי הישיר המיועד למלכות האחרונה ,כדי לומר שכל מערכת השכר והעונש תתבהר אז בבירור גמור. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בילקוט יוסף ברכות (חלק א עמוד תפט) כתב :שמפלת אדום תהיה בנס גלוי ,לא כהנהגת הסתר אלא בגילוי שכינה ממש ,ולכן הדגישה התורה לי נקם ושלם, ללמד שאין השלמת הדין והגאולה אלא בידי שמים .נראה לחדש כי הוא מדגיש שבימינו, כשאנו עומדים ערב הגאולה ,עלינו לצפות לגילוי ישיר זה ,שבו יוכר מלכותו יתברך ללא כל אמצעי ,מה שמחייב אותנו לביטחון גמור בה' ולא להישענות על כוחות אנושיים. הגאון רבי חיים קניבסקי בספר טעמא דקרא (פרשת האזינו דברים לב ,לה) הוסיף :שבניגוד לכל המפלות האחרות ,באדום אין תועלת במלחמות פנימיות של האומות ,כי שורשה הרוחני מתמשך ועומד ,ועל כן אין מפלתה אלא ביד ה' לבדו .נראה לבאר כי הוא מאיר את העובדה שהרוע של אדום אינו כלה מאליו בתהליכים טבעיים ,אלא זקוק למיגור שמימי מוחלט שיוכיח כי כל הכוחות הם ממנו יתברך. נבוא אל התרגום של הסוגיה המורכבת הזו אל מציאות החיים וההלכה ,כדי לעמוד על ההשלכות המעשיות וההשקפתיות של ההבנה כיצד הקב"ה נפרע ממלכות אדום: ידיעת יסוד לי נקם ושלם מחייבת כל יהודי לא ליפול לייאוש מול שלטון האומות ,שהרי הנקמה שמורה לה' לבדו ,ואין הכוח ביד אדם לשנות את מועד הדין .מכאן עלינו לשאוב חיזוק עצום לאמונה וביטחון בישועת ה' ,שכן גם כשאנו רואים רשעים מצליחים ,עלינו לזכור כי הדין אינו נדחה לעד אלא עתיד לבוא בזמן קצוב ומדויק. לעניין ההשקפה על מהלך ההיסטוריה ,אין ישראל צריכים להמתין לסיוע מהאומות כדי להיגאל ,שכן מפלת אדום תהיה על ידי הקב"ה לבדו .נמצא שאין לנו להביט על מערכות צבאיות או פוליטיות כקובעות את גורלנו ,אלא על רצון ה' לבדו .בכך אנו מפתחים תודעה שאין אדם נוקף אצבע אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה. בעניין יחס ישראל לאומות בזמן הזה ,נפקא מינה שאין לצפות כי יקומו אומות לעזרתנו במפלת אדום ,אלא להיפך – עלינו להבין שכל ההצלה תבוא ביד שמים .בכך מתבררת הבחינה הנשגבת של פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ,המלמדת אותנו שלא להישען על קנה רצוץ של הבטחות אנושיות.

לימוד בעניין זה מהווה יסוד איתן בעבודת המידות .כשם שהקב"ה שמר את נקמת אדום לעצמו ולא מסרה ביד אחרים ,כן ילמד האדם שלא למהר לנקום במי שפגע בו ,אלא להניח את הדין ביד ה' .האדם לומד שכל מהלך שלו הוא אבן בניין בבניין המקדש הפרטי שלו, ושהשלווה האמיתית נמצאת במקום שבו אנו מוסרים את החשבונות לידי בורא עולם. נפקא מינה נוספת בהלכות דרוש וחינוך – יש להדגיש בפני התלמידים והשומעים שהישועה הסופית אינה תלויה בחוזק הזרוע או בגודל הצבא ,אלא בהופעת ה' בעולם .כשם שמפלת אדום תהיה על ידי ה' לבדו ,כן כל גאולת ישראל היא בידי שמים בלבד ,וזו האמת הפשוטה והטהורה שעלינו להנחיל לדורות הבאים כדי שיחיו בביטחון מלא. נבוא אל עומק המחשבה וההגות ,אל המפגש שבין סוד דריכת הגת לבד לבין תודעת הנפש ביום שבו אדם מבקש לחזור אל שורשו ,ולפרוץ את גבולות הזמן והחומר: נראה לבאר כי הכלל של אין קטגור נעשה סניגור חורג מגבולותיו הטכניים ,והופך למשקף את המבנה הנפשי של האדם בעת ציפייה לגאולה .הזהב ,בדרכו אל חטא העגל ,מייצג את הניסיון לעגן את הנשגב בתוך היש החומרי – להפוך את האלוהי לפסל שניתן למשש ,להחזיק, להתפאר בו .זהו מהלך של צמצום וגאווה ,המבקש לשלוט בנשגב .לעומת זאת ,סוד דריכת הגת לבדו מגלה כי אין לאדם יכולת לאחוז בעולם במו ידיו ,וכי כל ניסיון לבנות עתיד מוחשי ומאובטח באמצעות כוחות אנושיים בלבד אינו אלא אשליה .הוויתור על השותפות האנושית במפלת אדום הוא ויתור על הניסיון להיות אדון לגורלנו ,והתייצבות אל מול גבורת ה' היא הכרזה על היותנו נתונים בידיו של הבורא. נראה להוסיף כי יש כאן עומק של תיקון ביחס לזמן ולמציאות .המלכות האחרונה ,אדום, נתפסת בעינינו כנצחית ,ככזו שאינה מחליד ואינה מתבלה ,והיא מפתה אותנו להאמין שאנו יכולים לבנות לעצמנו עתיד מוחשי תחת כנפיה .אולם ,כאשר אנו עומדים מול המראה הנבואי של ישעיה ,אנו נדרשים להכיר בכך שרק הקשר עם בורא עולם הוא הנצח האמיתי. האיסור על השותפות במפלת אדום אינו עונש ,אלא חסד :הוא מונע מאיתנו להישען על קנה רצוץ .כשאנו משלימים עם העובדה שהנקמה היא בידי שמים ,אנו משילים מעלינו את החרדה מהשינויים הפוליטיים והחברתיים ,ופותחים פתח לאמת הפשוטה והחזקה מכל, המבטיחה כי הדין המדוקדק יבוא בזמנו. נראה ליישב כי הדילמה סביב השותפות במפלת אדום אינה נוגעת רק לאומה או לממלכה, אלא למבט .האם אנו מביטים על העולם דרך הפריזמה של היש והפאר האנושי ,או דרך הפריזמה של האמת המזוקקת? הסרת השותפות האנושית ברגע הגאולה אינה פגיעה בחיים, אלא ניקוי העדשות .היא מאפשרת לנו לראות את עצמנו ללא מסיכות ,ללא הגנות חיצוניות, וללא תלות בגורמים זרים .זהו רעיון שמתכתב עם מהות התשובה :לשוב אל המקום שבו האדם אינו מוגדר על ידי מה שיש לו או על ידי מי שתומך בו ,אלא על ידי מה שהוא – נשמה שחצובה תחת כיסא הכבוד ,המבקשת רק את קרבת צור עולמים. נראה להסביר כי המעבר מהמלחמות הפנימיות של האומות אל דריכת הגת לבד הוא

וניזאה תשרפ

תנועה מן המורכבות אל הפשטות האלוהית .החיים מלאים בניואנסים ,בעיטורים ובבחירות, אך ברגע השיא של הגאולה ,הקב"ה מצווה עלינו לחזור לנקודת האפס .כפי שהלבן ביום הכיפורים מכיל את כל האורות בתוכו מבלי להתפצל ,כך גם מפלת אדום בדרך נס גלוי ובכוחו הישיר של הקב"ה מסמלת את האור השלם ,את האחדות המוחלטת ,את השמיטה של כל הפרטים שמרכיבים את הדימוי העצמי המנופח של האדם ,כדי לזכות ולהיות כלי קיבול לאורו של מלך מלכי המלכים. נבוא אל נבכי הנפש ,אל המקום שבו האדם פוגש את האחריות הגדולה המונחת על כתפיו, ונבין כיצד התביעה לענווה וההכרה בכך שהנקמה והישועה שייכות לקב"ה בלבד ,הופכות לצידה לדרך בחיים הממשיים. נראה להסביר כי החיבור לאדם בנקודה זו הוא החיבור אל המודעות למרחב הפנימי .אדם שחי בתודעה שחפציו החיצוניים או השפעתו הפוליטית הם שלוחה של אישיותו ,מוצא את עצמו לעיתים שבוי בתוך דימוי שהוא בנה לעצמו .ברגע שאדם מפנים שהדין על אדום וההנהגה הניסית של פורה דרכתי לבדי אינם רק עניין היסטורי לעתיד לבוא ,אלא קריאה לשחרור פנימי ,הוא יוצא מהעצמי המצומצם אל עבר המרחב הרחב של הנשמה .החיבור הזה לאדם הוא מחייה נפשות ,שכן הוא מעניק לו תחושת ערך עצום שאינה תלויה בדבר .פתאום, כל מאמץ להשתחרר מהתלות במראית העין ,כל ניסיון לבוא לפני הקב"ה בפשטות ,הופכים לצעד של גבורה שמשנה את פנימיות האדם והופכת אותו למי שמבקש את האמת הטהורה. נראה להוסיף כי החיבור לאדם מתבטא ביכולת להתגבר על הפיתויים של הניצוץ המדומה. בעולם המקדש את הנוצץ ,את המנהיגות הבולטת ואת הכוחניות ,ההכרה כי ה' הוא לבדו הופך את הקערה על פיה ,מהווה כלי לריסון עצמי מתוך ראייה בהירה של המטרה .כשאדם ניצב מול אתגר של גאווה או של רצון לשלוט בנסיבות חייו ,הוא אינו שואל רק מה ייראה טוב בעיני הבריות ,אלא מה יגרום לנשמתי לעמוד לפני ה' ביראה ובטהרה .זהו חיבור עמוק להגיון הפנימי של הנשמה ,שמבקשת תמיד נצח ואינה נפתית אחרי הבל הקישוטים .זו הזמנה להפוך את הידיעה שהכל בידי שמים למנוף של שלווה ,שכן אדם שאינו זקוק לכוח חיצוני כדי להרגיש קיים ,הוא אדם שחי בביטחון פנימי שאינו תלוי בתנודות החיים. נראה לבאר כי ההנהגה הנפשית הנלמדת מכאן היא הנהגת החירות האמיתית .אדם שמתהלך בעולם מתוך הכרה שהוא בונה את עתידו בטהרה ,אינו מרגיש מועקה תחת עול ההכנעה, אלא זכות גדולה .הוא מבין שגם אם פני ה' נראים נסתרים ,הרי שהקב"ה קורא לו להיות אדם של אמת .זוהי הזמנה להפוך כל רגע בחיים להזדמנות לעיצוב העצמי ,שכן אם אנו מסוגלים להניח את הדין לפני ה' מתוך הכנעה ,הרי שיש לנו את הכוח להוציא את הגאווה מליבנו גם בכל ימות השנה .האדם לומד שכל מהלך שלו הוא אבן בניין בבניין המקדש הפרטי שלו, ושהשלווה האמיתית נמצאת במקום שבו הפנים פוגשות את החוץ ביושר מוחלט ,ללא צורך במעורבות זרה או בסימוכין מאומות העולם. המשמעות העמוקה היא שהאדם לומד לראות בכל יום הזדמנות לעיצוב העתיד מתוך ענווה .אם אתמול פעלתי מתוך משיכה לחיצוניות או מתוך ניסיון להכריע את גורלי בכוח

הזרוע ,היום אני פועל מתוך ראייה של נצח .האדם הופך לדמות יציבה ,דמות שיודעת שכל מהלך שלה הוא ביטוי של נאמנות לבורא ולא למוסכמות העולם .החיבור הזה יוצר ביטחון ושלווה ,שכן הוא מלמד אותנו שכל עוד אנו בדרכנו לשוב אל השורש ,אנו מוגנים תחת מבטו הטוב של האב ,שרואה בתוך כל תהפוכות חיינו את הגרעין המפואר שעתיד לפרוח ,להאיר, ולהנחיל את אור התורה לדורות הבאים. נבוא אל עומק המוסר הנלמד מן הידיעה כי מפלת אדום היא יצירה אלוהית ישירה, ונראה כיצד הבנה זו מעצבת אדם שאינו פועל למען רושם חיצוני ,אלא נושא באחריות על טהרת כוונותיו. נראה להסביר כי המוסר של מסירת הדין לבורא ,כפי שנלמד מההבטחה כי הקב"ה לבדו יכריע את אדום ,הוא מוסר של יושרה פנימית טהורה .אדם שחי בתודעה שמעשיו נבחנים בראי הנצח ,לא יכול להרשות לעצמו לפעול מתוך צביעות או רצון להרשים את הבריות. זהו מוסר התובע מהאדם עקביות; הוא מבין שביום שבו האמת תתברר ,אין מקום למסיכות. המוסר הזה אינו מבוסס על חשש מענישה ,אלא על הכרת הערך העצום של החיים כגורם רוחני .אדם כזה לומד לשאול את עצמו בכל פעולה :האם אני פועל מתוך אמת פנימית ,או מתוך רצון לזוהר חולף במערכת של השפעות אנושיות? זוהי רמה מוסרית גבוהה שבה האדם הופך לשומר הסף של נשמתו. נראה להוסיף כי יש כאן שיעור מוסרי עצום ביחס לזולת ולקהילה .ההבנה שכל אחד מאיתנו הוא חלק ממערכת של גאולה ,מחסנת אותנו מפני האדישות והגאווה המפלגת. אדם מוסרי באמת אינו יכול לומר מה אכפת לי ,שהרי הוא מבין שהחברה היא גוף אחד, וההתנהגות שלו משפיעה על האווירה הכללית .המוסר הזה מפתח בנו רגישות עצומה; אנו הופכים להיות אלו ששוקלים מעשים מתוך הבנה שהשפעתנו חורגת מגבולות ה"אני" .אנו מבינים שאנחנו שליחים של הטוב ,ועלינו להבטיח שהאחרית שאנו בונים תהיה נקייה מכל שמץ של גאווה ,מתוך הבנה שהקב"ה הוא זה שמנהל את החשבון הסופי. נראה לבאר כי האחריות המוסרית הזו מתבטאת בנאמנות לזהות הפנימית גם כשאין עין צופייה .זוהי גבורה מוסרית נדירה :לעשות את הדבר הנכון ,להמתין לזמן הדין של הקב"ה, ולנהוג בענווה ,לא בגלל הציפיות של הסביבה ,אלא בגלל האחריות שאני חש כלפי האמת שלי .האדם לומד לראות את עצמו כבעל תפקיד ,כשליח של נצח .המוסר הזה הופך אותנו לעמוד שדרה איתן בתוך עולם שמשתנה ללא הרף; אנחנו לא נגררים אחרי הזרם המקדש את החומר והכוח ,אלא מפלסים דרך של אמת ,מתוך ידיעה שהענווה היא הנכס היקר ביותר שאנו מורישים לדורות הבאים. המצפן הפנימי הנבנה כאן הוא מצפן של עדות ושל מסירה .אנו נדרשים לחיות מתוך תודעה שהעולם הוא מרחב שבו נוכחות ה' צריכה להתגלות דרך המעשים שלנו ,דווקא בתוך רגעי ההסתרה של החומר .כאשר אדם בוחר לחיות ביושר ,בחסד ובגבורה רוחנית, הוא מוכיח לעולם שיש אב בשמים ושבניו ראויים לאמונו .זהו מוסר שאינו מחפש קיצורי דרך של כוח ,אלא סולל דרך סלולה ומאירה .אדם שחי כך הופך למגדלור ,דמות שמשדרת