האם אנחנו מבקשים רק את המתנה, או גם את היכולת לשאת נכון את מה שנקבל?

האם אנחנו באמת רוצים שהקב"ה ייתן לנו את מה שאנחנו מבקשים ממנו? בראש השנה אנחנו מבקשים חיים ,בריאות ,פרנסה ,זוגיות ,ילדים ,הצלחה וישועה .אבל יש שאלה שכמעט איננו מעיזים לשאול :מה יקרה אם הקב"ה באמת ייתן לנו את מה שאנחנו מבקשים? האם אנחנו רוצים רק את ההצלחה ,או גם מוכנים לאחריות ולמחיר שהיא מביאה? האם אנחנו …

האם אנחנו באמת רוצים שהקב"ה ייתן לנו את מה שאנחנו מבקשים ממנו? בראש השנה אנחנו מבקשים חיים ,בריאות ,פרנסה ,זוגיות ,ילדים ,הצלחה וישועה .אבל יש שאלה שכמעט איננו מעיזים לשאול :מה יקרה אם הקב"ה באמת ייתן לנו את מה שאנחנו מבקשים? האם אנחנו רוצים רק את ההצלחה ,או גם מוכנים לאחריות ולמחיר שהיא מביאה? האם אנחנו מבקשים שהחיים יתאימו לרצונות שלנו ,או גם לב שיידע לחיות נכון את החיים שנקבל? מחנה שביקשה בן וכבר בתוך תפילתה שאלה מה תעשה במתנה ,דרך שלמה המלך שביקש "לב שמע" ,ועד למילים "כתבנו בספר החיים למענך אלהים חיים" ,מתגלה תפילה עמוקה יותר :לא רק מה נקבל בשנה הבאה ,אלא מי נהיה כשנקבל אותו .ואולי ,לפני שנבקש מן הקב"ה חיים אחרים ,כדאי לעצור ולשאול אם כבר למדנו לראות את החיים שעליהם התפללנו פעם והיום נמצאים ממש לידנו. יש רגעים בראש השנה שבהם אדם עומד מול המחזור ויודע בדיוק מה הוא רוצה מן השנה הבאה .הוא אולי אינו אומר זאת בקול ,אבל מאחורי המילים העתיקות מסתתרת רשימה פרטית מאוד :שהבדיקה תחזור תקינה ,שהבן ימצא את דרכו ,שהבת תמצא את זיווגה ,שהעסק יתאושש, שהמינוס ייסגר ,שהשלום יחזור הביתה ,שהקידום יגיע ,שהטיפול יצליח, שההריון המיוחל יגיע ,שהילד יתקבל למקום שהוא כל כך רוצה, שהדאגה שמלווה אותו כבר חודשים תסתיים סוף סוף .אין שום דבר פסול בבקשות האלה .להפך .יהודי מתפלל מפני שהוא מאמין שיש למי לפנות. בריאות ,פרנסה ,ילדים ,זוגיות ,שלום והצלחה אינם דברים קטנים .הם החיים עצמם .אבל אולי בתוך כל הבקשות של ראש השנה מסתתרת שאלה שכמעט איננו מעיזים לשאול :מה יקרה אם הקב"ה באמת ייתן לנו את מה שאנחנו מבקשים? לא מה נרגיש ברגע הראשון שבו נקבל את הבשורה הטובה ,אלא מה יקרה שנה אחר כך .אדם מבקש כבר שנים שהעסק שלו יצליח .הוא מדמיין את היום שבו לא יצטרך לבדוק כל הוצאה ,שבו הלקוחות יגיעו, שבו יהיה כסף ,שבו סוף סוף יוכל לנשום .והנה העסק מצליח ,אפילו הרבה מעבר למה שדמיין .הטלפון אינו מפסיק לצלצל ,לקוחות חדשים מגיעים ,עובדים תלויים בו ,ספקים מחכים לתשובות ,הזדמנויות נפתחות, פגישות ממלאות את היומן .פתאום הוא קם מוקדם יותר וחוזר מאוחר

יותר ,וגם כשהוא בבית הראש עדיין בעבודה .הילד מספר לו משהו והוא עונה תוך כדי הודעה ,אשתו מדברת והוא בודק מייל ,שבת נכנסת אבל העסק עדיין מסתובב בתוך הראש .הוא מרוויח הרבה יותר כסף ,אבל יש לו הרבה פחות זמן. אחרי כמה שנים הוא עלול לגלות דבר כמעט בלתי נתפס :הוא קיבל בדיוק את מה שביקש ,ועכשיו הוא מתפלל לקבל בחזרה דברים שאיבד בדרך לקבלתו .האם ההצלחה הייתה רעה? בוודאי שלא .האם היה אסור לבקש אותה? בוודאי שלא .השאלה אחרת לגמרי :האם הוא ביקש רק הצלחה ,או גם את היכולת להישאר האדם שהוא רוצה להיות כאשר ההצלחה תגיע? אנחנו רגילים לחשוב שניסיון הוא מצב שבו חסר לאדם משהו .אין כסף, אין בריאות ,אין זוגיות ,אין ילדים ,אין הצלחה .אבל גם שפע הוא ניסיון. גם כסף יכול להיות ניסיון ,גם כוח ,גם יופי ,גם מעמד ,גם הצלחה ,גם כישרון ,גם פרסום ואפילו האפשרות לקבל כמעט כל מה שרצינו. לפעמים אדם יודע היטב מי הוא כאשר אין לו ,אבל עדיין אינו יודע מי יהיה כאשר יהיה לו .ולכן אולי אחת השאלות המפתיעות שאפשר לקחת אל ראש השנה אינה רק האם הקב"ה ייתן לי את מה שאני רוצה ,אלא מה הדבר שאני רוצה יעשה לי אם אקבל אותו? אדם מבקש קידום .הוא רוצה להתפתח ,להשפיע ,להתפרנס טוב יותר ולהרגיש שהשנים שהשקיע מקבלות הכרה .בקשה מובנת לחלוטין .אבל לתפקיד החדש יש גם מחיר :יותר אחריות ,יותר שעות ,יותר אנשים שתלויים בו ,יותר החלטות ,פחות שקט ואולי גם יותר אגו .פתאום צריך לשאול שאלה שאינה מופיעה במודעת הדרושים :האם אני רוצה את התפקיד ,או שאני רוצה את התחושה שאני מדמיין שהתפקיד ייתן לי? יש הבדל גדול בין שני הדברים .לפעמים אנחנו רוצים משהו מפני שאנחנו רוצים את החיים שאנחנו מדמיינים סביבו ,אבל איננו בודקים כיצד החיים האלה נראים באמת .אדם רוצה להיות עצמאי מפני שהוא מדמיין חופש, אבל אינו מדמיין לילות בלי שינה בגלל תזרים .אדם רוצה להיות מנהל מפני שהוא מדמיין השפעה ,אבל אינו מדמיין את האחריות לקבל

החלטות קשות הנוגעות לעובדים ולמשפחותיהם .אדם רוצה בית גדול יותר מפני שהוא מדמיין מרחב ,אבל אינו תמיד מדמיין את המשכנתה שתלווה אותו .אדם רוצה פרסום מפני שהוא מדמיין הכרה ,אבל אינו מדמיין את היום שבו אנשים שאינם מכירים אותו ירגישו שיש להם זכות לשפוט אותו .אנחנו מתאהבים לפעמים בתמונה של הדבר שאנחנו רוצים ,בלי לשאול אם אנחנו רוצים גם את החיים שמחוץ למסגרת של התמונה. וזה נכון לא רק לכסף ולקריירה .אדם מתפלל שנים לזוגיות .הוא רוצה בית ,אהבה ,שותפות ואדם לחזור אליו בסוף היום .הוא רוצה להפסיק להיות לבד .זו תפילה עמוקה ,אנושית ולעיתים כואבת מאוד .אבל זוגיות אינה רק הפתרון לבדידות .זוגיות היא גם הרגע שבו אדם אחר נכנס לתוך החיים שלנו ומקבל זכות אמיתית להשפיע עליהם .פתאום אי אפשר להחליט הכול לבד .צריך להתחשב ,להקשיב ,לוותר ,לשנות תוכניות ולגלות שמישהו אחר חושב אחרת ,מרגיש אחרת וזקוק לדברים אחרים. אנחנו מבקשים אדם שיאהב אותנו כפי שאנחנו ,אבל הזוגיות עצמה תדרוש מאיתנו פעמים רבות לא להישאר בדיוק כפי שאנחנו .קל לבקש אהבה .קשה יותר לבקש את היכולת להפוך לאדם שיודע לאהוב. הורה מבקש שהילד שלו יצליח .איזה הורה אינו מבקש זאת? אבל מה פירוש "יצליח"? לפעמים בלי לשים לב אנחנו מתכוונים :שיצליח בדרך שאני מבין כהצלחה .שילמד במקום שאני מעריך ,שיבחר מקצוע שאני מבין ,שיקים בית בצורה שאני דמיינתי ושיחיה בעולם שאני יודע לקרוא. ומה קורה כאשר הילד מצליח ,אבל לא בדרך שלנו? כאשר מתברר שיש לו כישרון שלא חשבנו עליו ,כאשר הוא בוחר מסלול אחר ,כאשר החיים שלו אינם נראים כמו התוכנית שכתבנו עבורו כשהיה בן שמונה? האם אנחנו עדיין מסוגלים לראות את הברכה? לפעמים הקב"ה נותן לאדם דבר טוב ,אבל הוא מגיע באריזה שונה מזו שהאדם הזמין .ואז נוצרת שאלה עמוקה מאוד :האם אנחנו מבקשים מהקב"ה טובה ,או שאנחנו מבקשים ממנו לבצע את התסריט שכבר כתבנו לטובה? ההבדל הזה עצום ,מפני שתפילה אינה הזמנה שבה אנחנו מגישים רשימה וממתינים לקבל בדיוק את מה שהזמנו.

תפילה היא מפגש בין הרצון האנושי המוגבל לבין מי שרואה תמונה שאנחנו איננו מסוגלים לראות .אנחנו אומרים מה כואב ,מבקשים את מה שאנחנו רוצים ומתחננים על מה שיקר לנו ,אבל בתוך התפילה צריכה להישאר גם ענווה :אני יודע מה אני רוצה ,אבל אינני תמיד יודע מה הדבר שאני רוצה יעשה לחיים שלי. וכאן צריך להיזהר מאוד ,מפני שאין לנו רשות להסביר לאדם שלא קיבל את מבוקשו מדוע הקב"ה לא נתן לו אותו .אין לנו ידיעה בחשבונות שמים .אי אפשר לומר לאדם שמתמודד עם מחלה ,עקרות ,קושי בפרנסה ,שכול או כאב אחר" :זה לטובתך" ,כאילו קיבלנו הצצה אל חשבונותיו של הקב"ה .לא קיבלנו .יש שאלות שאין לנו עליהן תשובה, ויש תפילות שאנחנו מבקשים בכל הלב ואיננו מבינים מדוע לא נענו כפי שביקשנו .אבל הענווה פועלת לשני הכיוונים :כשם שאינני יודע מדוע דבר מסוים לא ניתן לי ,כך אינני יודע בוודאות כיצד היו נראים חיי אילו ניתן לי. לפעמים רק אחרי שנים אנחנו מביטים לאחור ורואים דבר שלא יכולנו לראות בזמן אמת .משרה שכל כך רצינו ולא התקבלנו אליה ,קשר שהיינו בטוחים שהוא עתיד חיינו ולא יצא לפועל ,עסקה שהשקענו בה מאמצים ונפלה ברגע האחרון .בזמן אמת היינו שבורים .כעבור שנים החיים הגיעו למקומות אחרים ,ואנחנו יודעים היום דברים שלא יכולנו לדעת אז .האם אנחנו יודעים מדוע הקב"ה לא נתן לנו את הדבר הראשון? לא .אבל אנחנו יודעים דבר אחד :ברגע שבו היינו בטוחים שאנחנו יודעים בדיוק מה צריך לקרות כדי שחיינו יהיו טובים ,לא ידענו את כל מה שאנחנו יודעים היום .אנחנו יודעים היטב מה אנחנו רוצים. אנחנו יודעים הרבה פחות ממה שאנחנו חושבים על מה יקרה אם נקבל אותו. ואולי משום כך אחת הדמויות העמוקות ביותר שאפשר לפגוש דווקא בראש השנה היא חנה ,שהרי הפטרת היום הראשון של ראש השנה מספרת את סיפורה .הסיפור שלה אינו רק סיפור על תפילה שנענתה. הוא סיפור על השאלה מה אדם מתכוון לעשות עם הדבר שהוא מבקש. חנה אינה מבקשת מותרות .היא מבקשת ילד .שנים של כאב עומדות מאחורי הבקשה הזאת .פנינה מכעיסה אותה ,היא בוכה ואינה אוכלת,

ואלקנה מנסה לנחם אותה ואומר" :חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים" (שמואל א א ,ח). אבל הכאב אינו נעלם. ואז חנה עומדת לפני הקב"ה .ספר שמואל מתאר" :והיא מרת נפש ותתפלל על ה' ובכה תבכה" (שמואל א א ,י) .ובתוך התפילה הזאת היא נודרת נדר מדהים" :ה' צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו לה' כל ימי חייו" (שמואל א א ,יא) .צריך לעצור מול המילים האחרונות. חנה מבקשת ילד ,אבל בתוך הבקשה היא כבר שואלת מה תעשה עם הילד אם תקבל אותו" .ונתתיו לה' כל ימי חייו" .היא אינה אומרת רק "תן לי" .היא אומרת :תן לי ,ואני מבינה שהמתנה הזאת אינה מסתיימת בי. כמה מן התפילות שלנו היו משתנות אילו אחרי כל "תן לי" היינו מוסיפים שאלה אחת :ומה אעשה עם זה? ריבונו של עולם ,תן לי פרנסה ,אבל מה אעשה עם הכסף? תן לי הצלחה ,אבל מה אעשה עם ההשפעה? תן לי בריאות ,אבל למה אקדיש את הכוחות? תן לי חכמה ,אבל במה אשתמש בה? תן לי ילדים ,אבל איזה בית אבנה להם? תן לי עוד שנה ,אבל מה אעשה איתה? אולי זו אחת השאלות הגדולות ביותר של ראש השנה .אנחנו מבקשים להיכתב לחיים ,אבל בשביל מה אנחנו רוצים את החיים? השאלה הזאת אינה אמורה לגרום לנו להתבייש בכך שאנחנו פשוט רוצים לחיות .הרצון לחיים הוא טבעי ,קדוש ואנושי .איננו צריכים להצדיק כל נשימה באמצעות מפעל גדול .מותר לאדם לרצות לחיות מפני שהחיים עצמם יקרים .אבל ראש השנה יכול להוסיף לרצון הזה רובד נוסף :אם אני כבר מבקש שנה ,אולי כדאי לשאול מה אני רוצה לעשות בתוכה .לא כמה אספיק ולא איזה הישג מרשים יהיה לי ,אלא מה יהיה בחיים האלה שיהפוך את המתנה שקיבלתי למשהו שלא רק קיבלתי ,אלא גם ידעתי להשתמש בו נכון.

וכאן אפשר לשמוע אחרת את המילים שאנחנו מוסיפים בתפילת העמידה בעשרת ימי תשובה ,מראש השנה ועד יום הכיפורים" :זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלהים חיים". יש שם מילה שקל מאוד לעבור עליה" :למענך" .אנחנו לא אומרים רק "כתבנו בספר החיים" ,אלא מוסיפים "למענך אלהים חיים" .אולי המילה הזאת משנה את כל הבקשה .החיים אינם רק רכוש שאנחנו רוצים לקבל ,אלא גם פיקדון שאנחנו מבקשים לקבל מחדש. עוד שנה פירושה עוד בקרים ,עוד שיחות ,עוד בחירות ,עוד אפשרויות לעשות טוב ,עוד אנשים שאפשר לאהוב ,עוד תורה שאפשר ללמוד ,עוד חסד שאפשר לעשות ,עוד טעויות שאפשר לתקן ועוד דברים שאפשר לבנות .אולי השאלה הגדולה של ראש השנה אינה רק מה הקב"ה ייתן לנו בשנה הבאה ,אלא מה נעשה אנחנו עם כל מה שהוא ייתן. אבל כאן מתעוררת שאלה נוספת ,עמוקה אפילו יותר .אם חנה מלמדת אותנו לשאול מה נעשה עם מה שנקבל ,יש אדם אחר בתנ"ך שמלמד אותנו כיצד בכלל לבחור מה לבקש .שלמה המלך עומד בתחילת מלכותו בפני אפשרות שכמעט קשה לדמיין .הקב"ה נראה אליו בחלום ואומר לו: "שאל מה אתן לך" (מלכים א ג ,ה) .אילו היינו מקבלים הצעה כזאת, מה היינו מבקשים? בריאות? אריכות ימים? עושר? הצלחה? ביטחון לילדים? פתרון לדבר שמטריד אותנו כבר שנים? שלמה יכול היה לבקש כמעט כל דבר ,והוא מבקש דבר אחר לחלוטין" :ונתת לעבדך לב שמע לשפט את עמך להבין בין טוב לרע" (מלכים א ג ,ט). שלמה המלך ,החכם מכל אדם ,אינו מבקש שהקב"ה יפתור עבורו את כל הבעיות שיפגוש כמלך .הוא מבקש לב שיאפשר לו להתמודד איתן. הוא אינו מבקש עולם שבו לא יהיו החלטות קשות ,אלא יכולת להבחין בין טוב לרע כאשר ההחלטות הקשות יגיעו .והקב"ה אומר לו" :יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך עשר ולא שאלת נפש איביך ושאלת לך הבין לשמע משפט" (מלכים א ג, יא) ,ומעניק לו גם את החכמה שביקש וגם דברים שלא ביקש.

יש כאן מהפכה שלמה בתפילה .אנחנו רגילים לבקש שהמציאות תשתנה כך שתתאים לנו .שלמה מבקש שגם הוא יהיה מסוגל להשתנות כך שיוכל לעמוד נכון בתוך המציאות .אולי אחת התפילות הגדולות ביותר שאדם יכול להתפלל אינה "תן לי את החיים שאני רוצה" ,אלא "תן לי את הלב שאדע כיצד לחיות נכון את החיים שתיתן לי". זו אינה בקשה קטנה יותר .להפך .היא נוגעת כמעט בכל דבר שאנחנו מבקשים בראש השנה .אדם מבקש הצלחה ,אבל אולי עליו לבקש גם ענווה שתאפשר לו לשאת הצלחה בלי להתחיל לחשוב שהוא גדול יותר מאחרים .אדם מבקש כסף ,אבל אולי עליו לבקש גם חכמה שתאפשר לו להשתמש בכסף בלי שהכסף ישתמש בו .אדם מבקש השפעה ,אבל אולי עליו לבקש גם יושר שלא ייתן להשפעה להפוך לכוחנות .אדם מבקש בריאות ,אבל אולי עליו לבקש גם תבונה לדעת מה לעשות עם השנים והכוחות שקיבל .אדם מבקש ילדים ,אבל אולי עליו לבקש גם סבלנות, חכמה ויכולת לראות כל ילד כפי שהוא ולא כפי שדמיין שיהיה. לפעמים אנחנו מתפללים על הנסיבות ושוכחים להתפלל על האדם שיחיה בתוכן .אדם מבקש בית גדול יותר ,אבל האם הוא מבקש גם בית שיש בו יותר שלום? הוא מבקש הכנסה גדולה יותר ,אבל האם הוא מבקש גם לב שלא יהפוך כל עלייה בהכנסה לעלייה ברמת הצריכה? הוא מבקש תפקיד בכיר יותר ,אבל האם הוא מבקש גם שהמעמד לא ישנה את הדרך שבה הוא מדבר אל מי שנמצא מתחתיו? הוא מבקש שיכירו בערכו ,אבל האם הוא מבקש גם שלא יהיה תלוי כל חייו בהכרה הזאת? אנחנו משקיעים הרבה תפילות בשאלה מה יהיה לנו ,ופחות מדי תפילות בשאלה מי נהיה כאשר יהיה לנו. וזה נכון באופן מפתיע גם לזוגיות .אדם יכול להתפלל שנים למצוא את האדם הנכון .אבל אולי לצד התפילה למצוא את האדם הנכון צריכה להיות תפילה נוספת :ריבונו של עולם ,עזור לי להיות אדם שיודע לבנות קשר נכון .תן לי יכולת להקשיב גם כאשר אני בטוח שאני צודק ,לבקש סליחה בלי להרגיש שהפסדתי ,לתת מקום לעולם שאינו שלי ,לא להפוך

כל הבדל לאיום ולא לצפות מאדם אחר לרפא את כל המקומות שאני עצמי איני מוכן לפגוש. יש אנשים שמחפשים את האדם המושלם עבורם ,אבל כמעט אינם שואלים איזה אדם יפגוש בן הזוג כאשר הוא ימצא אותם .הם יודעים לפרטי פרטים מה הם רוצים לקבל מן הקשר ,אבל פחות ברור להם מה הם רוצים להביא אליו .וזו אינה ביקורת על הרצון לזוגיות טובה .אדם צריך לדעת מה חשוב לו ,להציב גבולות ולא להתפשר על דברים מהותיים .אבל זוגיות אינה רק מציאת האדם הנכון .היא גם בניית היכולת להיות שותף נכון .לפעמים אנחנו מבקשים מן הקב"ה שישלח לנו אדם שישנה את החיים שלנו ,בלי לשאול אם אנחנו מוכנים לכך שגם החיים שלנו יצטרכו להשתנות כדי לפנות לו מקום. אותו דבר קורה בהורות .הורים מתפללים שהילד יהיה בריא ,חכם, מצליח ,שמח ,ירא שמים ובעל מידות טובות .אבל אולי אחת התפילות העמוקות של הורה צריכה להיות גם על עצמו :תן לי לדעת מתי לדבר ומתי לשתוק ,מתי להציב גבול ומתי לחבק ,מתי להתערב ומתי לזוז הצידה ,מתי הילד זקוק לעצתי ומתי הוא זקוק לכך שאפסיק לתת עצות ואקשיב .תן לי לא להפוך את הפחדים שלי לתוכנית החיים שלו ,ולא למדוד את ההורות שלי רק לפי השאלה אם הילד הגיע למקום שאני תכננתי עבורו. כי לפעמים הבקשה "שהילד יצליח" מסתירה בתוכה בקשה אחרת: שהילד יוכיח שאני הורה מוצלח .וכאשר שתי הבקשות מתערבבות ,קשה לראות את הילד עצמו .הצלחה שלו נעשית הישג שלנו ,קושי שלו נעשה כישלון שלנו ,בחירה שונה שלו נחווית כאילו הוא דוחה אותנו .אולי צריך להתפלל לא רק שהילדים שלנו יקבלו את החיים שאנחנו רוצים עבורם, אלא שגם אנחנו נקבל את החכמה לאפשר להם לחיות את החיים שהקב"ה נתן להם. יש תפילות שבהן אנחנו מבקשים שהאדם האחר ישתנה ,כאשר אולי חלק מן התשובה לתפילה יהיה שאנחנו נצטרך להשתנות ביחס אליו.

זה נכון גם לשלום בית .אדם מתפלל שהמצב בבית ישתפר ,ובתוך ליבו הוא מתכוון לעיתים קרובות :הלוואי שהוא ישתנה .הלוואי שהיא תבין. הלוואי שהוא יפסיק .הלוואי שהיא תתחיל .לפעמים אכן הצד השני צריך לשנות דברים מהותיים ,ואין שום הצדקה להפוך כל בעיה לאחריותו של מי שמתפלל .אבל בתוך מערכת יחסים בריאה יש מקום לשאלה נוספת: אם אני מבקש שלום ,איזה חלק מן השלום הזה תלוי בי? האם אני מוכן לוותר על הצורך לנצח בכל ויכוח? האם אני יודע לדבר על כאב בלי להפוך אותו להתקפה? האם אני מוכן לשמוע משהו שאינני אוהב בלי מיד להסביר מדוע האחר טועה? כך גם בפרנסה .אנחנו מבקשים בראש השנה "מי יעשר" ,רוצים שנה של רווחה ושפע ,ובצדק .כסף יכול לפתור בעיות אמיתיות ,לתת ביטחון, לאפשר צדקה ,לעזור לילדים ,להקל על לחץ ולאפשר לאדם לעשות דברים טובים רבים .אין שום מעלה בעוני כשלעצמו .אבל כסף אינו מגיע לבדו .הוא יכול להגדיל אפשרויות ,ולעיתים גם להגדיל את האדם שכבר נמצא שם .אם אדם נדיב ,הוא יכול לאפשר לו להיות נדיב יותר .אם הוא זקוק ללא הפסקה להוכיח את עצמו ,הכסף יכול לתת לו כלים יקרים יותר להוכחה. שלמה המלך עצמו אומר בספר משלי (ל ,ח-ט)" :ראש ועשר אל תתן לי הטריפני לחם חקי .פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' ,ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי" .הפסוקים הללו אינם אומרים שעושר הוא רע או שעוני הוא טוב .הם חושפים אמת אנושית מורכבת :גם החסר וגם השפע יכולים להציב את האדם בפני ניסיון .האדם אינו מבקש רק שינוי בחשבון הבנק .הוא מבקש יכולת להישאר נאמן בתוך התנאים שבהם יחיה. ואולי כאן מתחדדת אחת השאלות הגדולות של המאמר :האם אנחנו רוצים שהקב"ה ייתן לנו את מה שאנחנו מבקשים ,או שאנחנו רוצים שהוא ייתן לנו גם את הכלים להיות ראויים למה שאנחנו מבקשים? מפני שיש דברים שאנחנו חולמים עליהם שנים ,אבל אם יגיעו מחר בבוקר הם ידרשו מאיתנו מיד לגדול .לפעמים הברכה אינה רק לקבל דבר גדול.

הברכה היא להיות אדם גדול מספיק כדי שהדבר הגדול שקיבלנו לא יהפוך לקטן בידיים שלנו. זה נכון גם ברוחניות .אדם מבקש להתעלות ,ללמוד יותר ,להתפלל טוב יותר ולהרגיש קרבת אלוהים .אבל גם בקשה רוחנית יכולה להיות נוחה כל עוד היא נשארת בקשה .מה יקרה אם הלימוד באמת ישנה את הדרך שבה הוא חי? מה יקרה אם תפילה עמוקה תכריח אותו לראות פער בין מה שהוא אומר לקב"ה לבין הדרך שבה הוא מדבר בבית? מה יקרה אם התורה שהוא לומד תדרוש ממנו לוותר על הרגל שהוא אוהב מאוד? אנחנו רוצים לעיתים שהרוחניות תיתן לנו השראה ,אבל פחות בטוחים שאנחנו רוצים שהיא תפריע לנו .רוצים תורה שמרוממת ,אבל תורה אמיתית גם דורשת .רוצים תפילה שמחזקת ,אבל תפילה אמיתית יכולה להציב מראה .רוצים התעוררות של ראש השנה ,אבל ההתעוררות עלולה לשאול שאלות שלא תכננו לשאול .לפעמים אנחנו רוצים שהקב"ה יאיר לנו את הדרך ,בתנאי שהאור לא יגלה משהו שלא רצינו לראות. אולי משום כך בקשתו של שלמה המלך כל כך עמוקה .הוא אינו אומר: תן לי תשובות לכל השאלות .הוא מבקש "לב שמע" .לב שמסוגל לשמוע גם דברים שאינם נוחים לו .לב שאינו מגיע אל המציאות רק כדי לאשר את מה שכבר החליט .לב שיכול להבחין בין טוב לרע גם כאשר הטוב דורש ממנו מחיר. כמה אנחנו זקוקים ל"לב שמע" בראש השנה .לא רק כדי לשמוע את קול השופר ,אלא כדי לשמוע מה החיים שלנו אומרים לנו .לשמוע את הילד שמנסה כבר חודשים לומר משהו בלי לומר אותו במפורש .לשמוע את בן הזוג מאחורי הכעס .לשמוע את הגוף לפני שהוא מוכרח לצעוק. לשמוע את הנשמה בתוך כל הרעש .לשמוע גם את הדברים שאנחנו מעדיפים לא לדעת. ואולי לכן ,לצד כל הבקשות שנביא השנה לפני הקב"ה ,אפשר להוסיף בקשה אחת שאינה תלויה בשאלה מה בדיוק תביא השנה :ריבונו של

עולם ,אל תיתן לי רק את מה שאני מבקש .תן לי גם לב שֵידע מה לעשות עם מה שתיתן לי. אבל יש עוד צד לשאלה הזאת ,ואולי הוא קשה יותר .עד עכשיו שאלנו מה יקרה אם נקבל את מה שביקשנו .עכשיו צריך לשאול מה יקרה אם לא נקבל .מה קורה לאמונה שלנו כאשר ראש השנה עובר ,יום הכיפורים עובר ,אנחנו מתפללים בכל הלב ,והשנה אינה נראית כפי שביקשנו? מה קורה כאשר אדם ביקש דבר פשוט כל כך בעיניו ,דבר טוב ,ראוי ואנושי, והתשובה שהוא חווה במציאות אינה התשובה שרצה? כאן אסור להציע תשובות קלות .יש כאבים שאין לנו רשות להסביר .אדם התפלל על בריאותו של אדם יקר והמחלה החמירה .זוג התפלל לילדים ועוד שנה חלפה .אדם התחנן לפרנסה והעסק נסגר .הורים שפכו דמעות על ילד והמצב נעשה מורכב יותר .לומר להם "כנראה זה לטובה" יכול להיות לא רק שטחי אלא גם אכזרי ,מפני שאנחנו איננו יודעים מדוע הקב"ה מנהיג אדם בדרך מסוימת .אמונה אינה ידיעה של חשבונות שמים ,ומי שמאמין אינו מקבל בכך גישה למידע שלא ניתן לבני אדם. אולי דווקא כאן ספר תהלים נותן לנו שפה אמיתית יותר .דוד המלך אינו מדבר תמיד כאדם שמבין .הוא שואל ,זועק ,מבקש וממתין .דוד המלך אומר בספר תהלים (יג ,ב)" :עד אנה ה' תשכחני נצח עד אנה תסתיר את פניך ממני" .אלו אינן מילים של אדם שאין לו אמונה .אלו מילים שנכנסו אל ספר הספרים של תפילת ישראל .כלומר ,יש מקום בתוך האמונה גם ל"עד אנה" .אפשר להאמין ולהיות כואב ,לבטוח ולא להבין, להתפלל ולהודות שאיננו יודעים מדוע התפילה עדיין לא נענתה כפי שביקשנו. אולי אחת הטעויות שלנו היא לחשוב שאמונה פירושה להיות מסוגלים להסביר כל מה שהקב"ה עושה .אבל אילו היינו מסוגלים להסביר הכול, לא היינו זקוקים לאמונה .היינו זקוקים למידע .אמונה מתחילה דווקא במקום שבו האדם אומר :אינני מבין ,ובכל זאת אינני רוצה שהדבר שאינני מבין יהפוך להוכחה שאין מי ששומע אותי .האמונה אינה תמיד הידיעה מדוע הדבר קרה .לפעמים היא ההחלטה שהשאלה שאין

לי עליה תשובה לא תהיה הדבר היחיד שיגדיר את הקשר שלי עם הקב"ה. וזה קשה מאוד ,מפני שבתוך כל תפילה מסתתרת לעיתים עסקה שאיננו מודעים לכך שחתמנו עליה :אני אתפלל ואתה תיתן .אני אתחזק ואתה תסדר .אני אקבל על עצמי משהו ואתה תפתור .לפעמים האדם אינו אומר זאת כך ,אבל כאשר הדבר אינו מגיע הוא מגלה בדיעבד שזו הייתה הציפייה .הוא אומר :התפללתי כל כך ,אז למה זה לא קרה? התחזקתי, נתתי צדקה ,קיבלתי קבלה ,אז איפה התוצאה? השאלה הזאת אנושית לגמרי ,ואסור לזלזל בה .אבל אולי ראש השנה מזמין אותנו לבדוק אם הקשר שלנו עם הקב"ה בנוי רק על התוצאה. האם אני מתפלל מפני שהתפילה היא מכשיר לקבלת הדבר שאני רוצה, או מפני שבתוך הרצון הזה אני גם מבקש לעמוד לפני הקב"ה? האם כל משמעות התפילה תימדד לפי מה שיקרה אחריה ,או שיש משמעות גם לעצם העובדה שהבאתי לפניו את הפחד ,הכאב והתקווה שלי? חנה עצמה מלמדת דבר מופלא בנקודה הזאת .לאחר שהיא מתפללת במשכן ,עלי אומר לה" :לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מעמו" (שמואל א א ,יז) .והפסוק הבא אומר" :ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא היו לה עוד" (שמואל א א ,יח) .בשלב הזה עדיין אין לחנה ילד .עדיין אין בידיה הוכחה שהמציאות השתנתה .ובכל זאת משהו בה כבר השתנה .היא הולכת ,אוכלת ,ופניה אינן כפי שהיו. צריך להיזהר מלבנות מכאן נוסחה פשוטה על כל תפילה ועל כל אדם סובל .אבל בתוך הסיפור של חנה יש נקודה חזקה :לפעמים התפילה אינה משנה מיד את הדבר שמולו אנחנו עומדים ,אבל המפגש בתפילה משנה משהו בדרך שבה אנחנו עומדים מולו .לפעמים האדם נכנס לתפילה כדי שהקב"ה ישנה את המציאות ,ויוצא ממנה כשעדיין אינו יודע מה יקרה למציאות ,אבל הוא עצמו כבר אינו עומד בה בדיוק באותו מקום. וזו יכולה להיות תפילה גדולה מאוד לראש השנה .אנחנו כמובן מבקשים שהמציאות תשתנה לטובה .אין צורך להקטין את הבקשות או להפוך

אותן לסמל בלבד .כשאדם מבקש רפואה הוא רוצה רפואה ,וכשהוא מבקש פרנסה הוא רוצה פרנסה .אבל לצד הבקשה אפשר לבקש גם: אם הדרך תהיה אחרת מזו שאני מבקש ,אל תיתן לי לאבד בתוכה את עצמי .אם אצטרך לחכות ,תן לי כוח לחכות בלי שההמתנה תהפוך אותי למריר .אם אפגוש אכזבה ,תן לי לא להפוך אותה לציניות .אם אקבל תשובה שאינני מבין ,תן לי מקום לכאוב בלי לנתק את הקשר. כי לפעמים אדם אינו נשבר רק מן הדבר שלא קיבל .הוא נשבר מן הסיפור שהוא בונה סביבו" .אם זה לא קרה ,סימן שאינני ראוי"" .אם התפילה לא נענתה כפי שרציתי ,כנראה אין משמעות לתפילה"" .אם נכשלתי ,הכול היה לשווא" .הכאב עצמו אמיתי ,אבל המסקנה שאנחנו מצרפים אליו אינה תמיד מוכרחת. יש דברים שאין לנו בחירה אם יקרו לנו ,אבל יש לנו עבודה גדולה בשאלה איזו משמעות ניתן להם כאשר הם קורים. וזה מחזיר אותנו אל שלמה המלך .הוא אינו מבקש מן הקב"ה ממלכה שאין בה בעיות .הוא מבקש "לב שמע" .אולי מפני שחכמה אמיתית אינה היכולת לשלוט בכל מה שיקרה ,אלא היכולת לפגוש מציאות מורכבת בלי לאבד את היכולת להבחין ,לבחור ולהקשיב. הדבר הזה חשוב במיוחד מפני שראש השנה הוא יום שבו אנחנו מבקשים שנה טובה ,אבל איננו יודעים כיצד תיראה השנה הטובה הזאת .אנחנו יודעים היטב מה היינו רוצים .אנחנו מתפללים שהקב"ה ימלא את משאלות ליבנו לטובה .ובכל זאת ,כאשר נצא מבית הכנסת ,איש מאיתנו לא יחזיק בידיו את תסריט השנה. אולי זו אחת החוויות העמוקות של היום .אנחנו מתפללים כאילו הכול תלוי בתפילה ,אבל יוצאים לחיים בלי חוזה שמבטיח כיצד הדברים יתפתחו .יש בכך מתח עצום בין בקשה לבין אמונה ,בין רצון לבין כניעה, בין הצורך האנושי לדעת לבין ההכרה שאיננו יודעים. ואולי דווקא כאן אנחנו צריכים להיזהר ממשפט שנשמע דתי מאוד אבל עלול להיות מסוכן" :אני בטוח שיהיה בדיוק כפי שאני רוצה" .זו אינה תמיד אמונה .לפעמים זו פשוט ודאות שאין לנו מקור לה .אמונה אינה

הבטחה שהקב"ה ימלא כל פרט בתוכנית שכתבנו .היא יכולה להיות עמוקה יותר :אני אינני יודע מה יהיה ,אבל אני מבקש לא לאבד את הקשר עם הקב"ה בגלל הפער שבין מה שביקשתי לבין מה שקרה. יש בכך גם שינוי עמוק בדרך שבה אנחנו מבקשים הצלחה .אדם יכול לומר :ריבונו של עולם ,תן לי להצליח .אבל אולי כדאי להוסיף :ואם אצליח ,אל תיתן לי לחשוב שהכול בזכותי .ואם לא אצליח בדרך שתכננתי ,אל תיתן לי לחשוב שכל חיי נכשלו .תן לי חכמה להבחין בין מטרה לבין דרך ,בין חלום לבין זהות ,בין דלת שנסגרה לבין חיים שנסגרו. כי לפעמים אנחנו תולים יותר מדי מן הערך שלנו בתשובה לבקשה אחת. אם אקבל את התפקיד ,סימן שאני מוצלח .אם אתחתן ,סימן שהחיים הסתדרו .אם הילד יתקבל ,סימן שהצלחנו כהורים .אם העסק יצליח, סימן שההחלטה הייתה נכונה .אבל החיים מורכבים מכדי לתת לאירוע אחד להכריע את משמעותם. לא כל דלת שנפתחה היא הוכחה שאנחנו בדרך הנכונה ,ולא כל דלת שנסגרה היא הוכחה שטעינו. לפעמים הצלחה עצמה יכולה להרחיק אדם מן המקום שבו הוא רוצה להיות ,ולפעמים כישלון יכול לחייב אותו לגלות יכולת שלא היה מגלה אחרת .שוב ,אין לנו רשות לקבוע מדוע דבר מסוים קרה .אבל יש לנו רשות לשאול מה אנחנו עושים איתו עכשיו. וזו שאלה שונה לחלוטין מן השאלה "למה". "למה זה קרה לי?" יכולה להיות שאלה אמיתית מאוד ,ולעיתים אין לנו עליה תשובה" .מה אני עושה עכשיו?" אינה פותרת את שאלת ה"למה", אבל היא מחזירה לאדם מקום של פעולה .אפשר לבכות ולשאול למה, ובאותה שעה להתחיל לברר מה הצעד הבא .שתי השאלות אינן סותרות. אולי כך צריך להבין את הבקשות שלנו בראש השנה .אנחנו מבקשים מן הקב"ה שנה טובה ומתוקה בכל מובן פשוט של המילים .בריאות ,חיים, שלום ,פרנסה ,נחת וישועה .אבל אולי לצד כל אלה אפשר לבקש עוד דבר :ריבונו של עולם ,תן לי לא רק שנה שתהיה טובה בעיני ,אלא

גם לב שלא יאבד את דרכו כאשר אינני מבין את הדרך שבה אתה מוליך אותי. וכאן השאלה שבה פתחנו מקבלת רובד חדש .האם אנחנו באמת רוצים שהקב"ה ייתן לנו את מה שאנחנו מבקשים? בוודאי שאנחנו רוצים .לכן אנחנו מבקשים .אבל אולי תפילה בוגרת אינה מסתיימת ברצון לקבל. היא מוסיפה שתי בקשות עמוקות יותר :אם תיתן לי ,תן לי להיות ראוי לשאת את המתנה; ואם המציאות תהיה אחרת ממה שביקשתי ,אל תיתן לי לאבד את עצמי ואת הקשר איתך בתוך מה שאינני מבין. ואולי עכשיו אפשר לחזור אל המילים שאנחנו אומרים בראש השנה ולשמוע אותן אחרת לגמרי" .זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלהים חיים" .אנחנו מבקשים חיים ,אבל אחרי כל מה שראינו ,המילה "חיים" כבר אינה יכולה להישאר רק בקשה לעוד זמן .היא נעשית שאלה על מה נעשה בזמן הזה ,מי נהיה בתוכו ,כיצד נישא את הברכות שנקבל וכיצד נעמוד מול הדברים שלא נבין. אדם יכול לקבל שנה שלמה ולגלות בסופה שכמעט לא היה נוכח בה. הוא עבד ,רץ ,פתר בעיות ,שילם חשבונות ,ענה להודעות ,הסיע ילדים, קנה ,מכר ,תכנן והספיק ,אבל כמעט לא עצר לשאול מה הוא עושה עם המתנה שביקש כל כך בראש השנה הקודם .אין בכך ביקורת על חיי השגרה .רוב החיים בנויים בדיוק מן הדברים הקטנים האלה .אדם אינו צריך לחיות בכל רגע בתחושת שליחות דרמטית .אבל בתוך השגרה יכולה להישאר ידיעה פשוטה :השנה הזאת אינה רק משהו שעובר עלי. היא חומר הגלם שממנו החיים שלי נבנים. אנחנו מבקשים מהקב"ה עוד שנה ,אבל שנה אינה מגיעה כיחידה אחת .היא מגיעה בדקות .היא מגיעה בבוקר רגיל שבו אפשר לבחור כיצד לדבר .בארוחת ערב שבה אפשר להיות נוכחים או להמשיך להסתכל במסך .בעשרים דקות שבהן אפשר ללמוד .בשיחה שבה אפשר להקשיב .בהזדמנות שבה אפשר לעזור .ברגע שבו אפשר לעצור לפני מילה פוגעת .בסכום כסף שאפשר להשתמש בו רק לעצמנו ואפשר גם

לעשות בו טוב .בסמכות שקיבלנו ואפשר להשתמש בה כדי להרים אנשים או כדי להזכיר להם מי בעל הסמכות. אולי זו משמעות מעשית מאוד של "למענך אלהים חיים" .לא שכל אדם חייב לעשות מעשים גדולים ומפורסמים ,אלא שהחיים שקיבלנו אינם חסרי כתובת .אפשר להכניס את הקב"ה גם לתוך החיים הרגילים .לא רק בבית הכנסת ,אלא בדרך שבה אנחנו מנהלים עסק ,מתייחסים לעובד ,מדברים בבית ,מחנכים ילד ,משתמשים בכסף ומגיבים כאשר הדברים אינם מתנהלים כרצוננו. וכאן אפשר לשאול שאלה שאולי אינה נוחה :אילו הקב"ה היה אומר לנו בראש השנה כפי שאמר לשלמה המלך "שאל מה אתן לך" (מלכים א ג ,ה) ,האם היינו יודעים מה לבקש? לא מה אנחנו רוצים עכשיו ,אלא מה באמת יהיה טוב לנו .האם אנחנו בכלל יודעים להבחין בין השניים? ילד קטן יודע היטב מה הוא רוצה ,אבל עדיין אינו יודע תמיד מה טוב לו. הוא יכול לבקש ממתקים בלי סוף ולהיות משוכנע שהורה שאוהב אותו צריך לתת לו .הבגרות אינה מבטלת רצונות .אדם בוגר עדיין רוצה .אבל הוא כבר מסוגל לשאול שאלה נוספת :האם הדבר שאני רוצה מתאים לחיים שאני רוצה לבנות? וזו שאלה עצומה. אני רוצה להרוויח יותר כסף .האם אני רוצה גם את שעות העבודה הנוספות שהדבר דורש? אני רוצה תפקיד בכיר יותר .האם הוא מתאים לסדרי העדיפויות שלי עכשיו? אני רוצה לקנות דבר מסוים .האם אני רוצה את הדבר ,או את התחושה שאני מקווה שהוא ייתן לי? אני רוצה שהילד יגיע למקום מסוים .האם זה באמת טוב עבורו ,או שזה בעיקר ירגיע משהו בתוכי? אני רוצה לנצח בוויכוח .האם אני רוצה גם את המחיר שהניצחון הזה עלול לגבות מן הקשר?

לא כל דבר שאנחנו רוצים סותר את החיים שאנחנו רוצים ,אבל לפעמים שני הרצונות שלנו עצמם סותרים זה את זה. אנחנו רוצים קריירה תובענית וגם הרבה זמן פנוי .רוצים רמת חיים גבוהה וגם מעט לחץ כלכלי .רוצים ילדים עצמאיים וגם שיקבלו את ההחלטות שאנחנו היינו מקבלים עבורם .רוצים זוגיות עמוקה וגם שלא יצטרכו מאיתנו יותר מדי .רוצים להשתנות וגם להישאר באזור הנוחות .רוצים שפע וגם פשטות .רוצים השפעה וגם שקט .אין פסול ברצונות האלה, אבל החיים דורשים לעיתים לבחור איזה רצון יקבל קדימות. אולי חלק מחכמת התפילה הוא לא רק לבקש את מה שאנחנו רוצים, אלא לתת לתפילה עצמה לברר את הרצון .אדם נכנס לתפילה ואומר: אני רוצה את הדבר הזה .וככל שהוא עומד לפני הקב"ה הוא יכול לשאול :למה אני רוצה אותו? מה אני חושב שהוא ייתן לי? האם יש דרך אחרת להגיע לדבר העמוק שאני מחפש? ומה יקרה אם אקבל אותו? לפעמים אדם אומר שהוא רוצה הרבה כסף ,אבל כאשר הוא בודק עמוק יותר הוא מגלה שהוא רוצה ביטחון .אדם אחר רוצה תפקיד מפני שהוא רוצה שיראו אותו .אדם רוצה בית גדול מפני שהוא רוצה להרגיש שהצליח .אדם רוצה שהילד יהיה הראשון בכיתה מפני שהוא זקוק לאישור שהוא הורה טוב .ברגע שמגלים את הרצון שמתחת לרצון, אפשר להתחיל לשאול אם הדבר שאנחנו מבקשים הוא באמת הדרך היחידה לתת לו מענה. לפעמים אנחנו מתפללים על הדבר שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים ,כאשר הלב שלנו מבקש משהו עמוק יותר שאפילו לא הצלחנו עדיין לקרוא לו בשם. אולי לכן בקשתו של שלמה המלך מדויקת כל כך" :ונתת לעבדך לב שמע" (מלכים א ג ,ט) .הוא מבקש לב לפני שהוא מבקש פתרונות .לב שיוכל לשמוע גם את המציאות וגם את עצמו ,להבחין בין צורך לבין אגו, בין שליחות לבין תחרות ,בין רצון אמיתי לבין רצון שנולד מהשוואה לאחרים.

כמה מן הדברים שאנחנו מבקשים בכלל לא היו חסרים לנו עד שראינו אותם אצל מישהו אחר? אדם היה מרוצה מן הבית שלו עד שביקר בבית גדול יותר .היה מרוצה מן המכונית עד שהשכן החליף .היה מרוצה מן התפקיד עד שחבר סיפר על הקידום שלו .פתאום נוצר חוסר שלא היה שם אתמול. אין פירוש הדבר שכל שאיפה נולדת מקנאה .הרצון להתקדם יכול להיות בריא ומבורך .אבל ראש השנה הוא זמן טוב לשאול מי כתב את רשימת המשאלות שלנו .האם אלה באמת החיים שאנחנו רוצים ,או שחלק מן הבקשות נכתבו על ידי השוואה? שלמה המלך ,החכם מכל אדם ,אומר בספר משלי (יד ,ל)" :חיי בשרים לב מרפא ורקב עצמות קנאה" .הקנאה אינה רק רצון במה שיש לאחר .היא יכולה לשנות את היחס למה שכבר יש לנו .דבר שהיה ברכה אתמול נעשה קטן היום רק מפני שראינו אצל מישהו דבר גדול יותר. וזה יכול להיכנס אפילו לתפילה .אדם מגיע לראש השנה עם רשימת בקשות שאינה רק שלו .הוא רוצה מה שאחרים כבר השיגו .לא מפני שהוא באמת זקוק לזה ,אלא מפני שקשה לו לראות שהם הגיעו והוא עדיין לא .ואז אולי אחת התפילות החשובות ביותר היא :ריבונו של עולם, לפני שאתה נותן לי את מה שאני רוצה ,עזור לי לדעת אילו מן הרצונות האלה באמת שלי. כי אפשר לבזבז שנים במרדף אחר חיים שאיננו באמת רוצים. להגיע למקום שכולם אמרו שהוא הצלחה ולגלות שלא רצינו לגור שם. לנצח בתחרות שלא היינו חייבים להשתתף בה. לקנות דברים כדי להרשים אנשים שאיננו באמת מכירים. לעבוד שעות כדי לממן רמת חיים שאין לנו זמן ליהנות ממנה. ולפעמים דווקא אדם שלא קיבל עדיין את מה שביקש מקבל הזדמנות לשאול מחדש אם הוא עדיין מבקש את אותו הדבר מאותה סיבה.

זו אינה הצדקה לעיכוב ,ואיננו יודעים מדוע דברים מתעכבים .אבל האדם יכול להשתמש בזמן ההמתנה לבירור .האם אני עדיין רוצה את הדבר? האם הרצון התבגר? האם משהו בי השתנה? האם אני מבקש היום את אותה בקשה שביקשתי לפני חמש שנים ,אבל אני כבר אדם אחר? אולי זה אחד הדברים היפים בתפילה שחוזרת שנה אחר שנה .אותן מילים ,אבל לא אותו אדם .בראש השנה הקודם אמרנו "זכרנו לחיים", והשנה אנחנו אומרים שוב .אבל עברנו שנה .ראינו דברים .איבדנו דברים .קיבלנו דברים .למדנו מה חלק מן המשאלות שלנו עשו לנו כאשר התגשמו ,ומה חלק מן האכזבות לימדו אותנו כאשר לא התגשמו. לפעמים התפילה אינה משתנה ,אבל האדם שמתפלל אותה כבר מבין אחרת לגמרי מה הוא מבקש. אולי בשנה שעברה ביקשנו הצלחה והתכוונו שכולם יראו שהצלחנו. השנה אנחנו מבקשים הצלחה ומתכוונים שנוכל לעשות משהו בעל ערך. אולי ביקשנו כסף כדי להרגיש חשובים ,והשנה אנחנו מבקשים פרנסה כדי לחיות בכבוד ,לעזור למשפחה ולתת לאחרים .אולי ביקשנו שהילד יהיה בדיוק כפי שרצינו ,והשנה אנחנו מבקשים שנדע לראות מי הוא. אולי ביקשנו שהקב"ה ישנה אדם אחר ,והשנה אנחנו כבר מסוגלים לשאול מה עלינו לשנות. זו אינה תפילה חלשה יותר. זו תפילה שהתבגרה. היא עדיין מבקשת. עדיין רוצה. עדיין בוכה כשכואב. אבל היא כבר יודעת שהשאלה אינה רק מה יגיע לידיים שלנו ,אלא מי יהיו הידיים שיקבלו אותו.

וזה אולי מה שחנה ושלמה המלך מלמדים יחד .חנה שואלת ,למעשה, מה אעשה עם הדבר שאקבל .שלמה שואל איזה לב אני צריך כדי לדעת מה לעשות .חנה אומרת" :ונתתיו לה' כל ימי חייו" (שמואל א א ,יא). שלמה אומר" :ונתת לעבדך לב שמע" (מלכים א ג ,ט) .האחד מלמד שהמתנה מביאה אחריות ,והשני מלמד שכדי לשאת אחריות צריך לב. ואולי שתי הבקשות האלה יכולות להיכנס איתנו אל ראש השנה :ריבונו של עולם ,תן לנו את הדברים הטובים שאנחנו מבקשים ,אבל אל תיתן לנו לקבל אותם קטנים מכפי שהם .תן לנו להבין מה הופקד בידינו .תן לנו לב שלא ייקח ברכה כמובנת מאליה ,הצלחה כהוכחה לעליונות ,כסף כמטרה ,ילדים כרכוש ,זמן כאילו הוא אינסופי או חיים כאילו הם מגיעים לנו מעצמם. כי אולי הברכה הגדולה ביותר אינה רק לקבל את מה שביקשנו, אלא לדעת לזהות שזו ברכה ,לדעת לשאת אותה ,ולדעת מה לעשות איתה אחרי שהיא כבר בידינו. ויש עוד מבחן אחד לברכה שקיבלנו ,מבחן שלעתים מתגלה רק אחרי זמן :האם הדבר שקיבלנו הגדיל את החיים שלנו ,או שהוא רק הגדיל את רשימת הדברים שאנחנו מפחדים לאבד? אדם מבקש כסף כדי להיות רגוע יותר ,וכשהכסף מגיע הוא מתחיל לדאוג יותר מפני שעכשיו יש יותר מה להפסיד .אדם מבקש מעמד כדי להרגיש בטוח ,וכשהמעמד מגיע הוא נעשה תלוי יותר במה שחושבים עליו .אדם מבקש הצלחה כדי להיות חופשי ,וכשהיא מגיעה הוא נעשה משועבד לשמירה עליה .הברכה הגיעה ,אבל יחד איתה נולדה חרדה חדשה. זו אחת האירוניות של החיים .לפני שאדם מקבל דבר מסוים הוא אומר: אם רק יהיה לי את זה ,אוכל סוף סוף להירגע .לאחר שהוא מקבל אותו, הוא מגלה שהנפש מסוגלת מהר מאוד להפוך מתנה חדשה לרף מינימום חדש .המשכורת שעליה חלם נעשית כעבור זמן קצר המשכורת שאי אפשר לרדת ממנה .הבית שהיה פעם חלום נעשה הבית הרגיל .התפקיד שהיה פסגת השאיפות נעשה נקודת המוצא לקידום הבא .אנחנו

מתרגלים לברכות במהירות מדהימה ,ואז מתחילים לחפש את הדבר הבא. אין בכך בהכרח כפיות טובה .כך פועלת במידה רבה הנפש האנושית. אבל אם איננו מודעים לכך ,אנחנו עלולים להעביר חיים שלמים במרדף שבו כל הישג מבטיח סיפוק עתידי ומאבד את כוחו זמן קצר לאחר שהוא מושג .לפעמים אנחנו מבקשים מהקב"ה דבר מפני שאנחנו מאמינים שהוא יסיים את המרדף ,ואז כאשר הוא מגיע אנחנו פשוט מזיזים את קו הסיום. אולי משום כך ראש השנה אינו רק יום של בקשות אלא גם יום של זיכרון. בתפילת מוסף אנחנו אומרים פסוקי זכרונות ,והיום כולו מחזיר את האדם אל נקודת היסוד של חייו .לפני שאני מבקש את הדבר הבא ,כדאי אולי לזכור את הדברים שעליהם התפללתי פעם והיום אני כבר כמעט איני מבחין בהם. יש אדם שהתפלל שנים להתחתן ,והיום האדם שעליו בכה בתפילה נעשה חלק מן השגרה .יש מי שהתפלל לילד ,והיום הילד מבקש ממנו חמש דקות והוא אומר "עוד מעט" .יש מי שהתפלל לעבודה ,והיום הוא מתלונן בכל בוקר שהוא צריך ללכת אליה .יש מי שהתפלל לבית משלו ,והיום הוא רואה בעיקר מה צריך לשפץ בו .יש מי שהתפלל שהעסק ישרוד, והיום הוא כועס מפני שהרווח לא גדל מספיק. אין הכוונה שאסור להתלונן ,לשאוף להתקדם או לראות חסרונות .זוגיות יכולה להיות מורכבת גם אם פעם התפללנו עליה ,ילדים יכולים להתיש גם אם חיכינו להם שנים ,ועבודה יכולה להיות קשה גם אם שמחנו מאוד כשקיבלנו אותה .הכרת הטוב אינה מחייבת אותנו להעמיד פנים שהכול מושלם .אבל היא כן מחייבת אותנו לא לאבד את הזיכרון. אולי כדאי לשאול בראש השנה לא רק "מה אני מבקש לקבל השנה?" ,אלא גם "על איזה דבר שאני מחזיק היום בידיים התפללתי פעם בדמעות?" זו שאלה שיכולה לשנות את כל תפילת היום.

לפני שמבקשים את הברכה הבאה ,להסתכל על הברכות שכבר נמצאות בחדר. אדם יושב ליד שולחן ראש השנה .אולי יש סביבו אנשים שהוא רגיל כל כך לנוכחותם עד שהוא כמעט אינו רואה את גודל המתנה .אבא .אמא .בן זוג .ילדים .אחים .חברים .כמה אנחנו מתפללים כאשר אחד מהם נמצא בסכנה ,וכמה מהר אנחנו חוזרים לראות את נוכחותם כמובנת מאליה כאשר הכול בסדר. אנחנו יודעים לומר "ריבונו של עולם ,אל תיקח" ,הרבה יותר משאנחנו יודעים לומר ביום רגיל "ריבונו של עולם ,תודה שנתת". וכאן ראש השנה יכול להיות לא רק יום שבו אנחנו מבקשים שהקב"ה ימלא את הידיים ,אלא יום שבו אנחנו פותחים אותן ורואים מה כבר נמצא בתוכן. דוד המלך אומר בספר תהלים (קטז ,יב)" :מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי" .זו שאלה מופלאה מפני שדוד המלך אינו רק אומר תודה .הוא שואל מה עושים עם הטובה .כיצד משיבים עליה? כיצד הופכים הכרת טובה למעשה? וזה מחזיר אותנו בדיוק לחנה .המתנה אינה מסתיימת ברגע שבו היא מגיעה .אם קיבלתי ,עכשיו מתחילה שאלה חדשה :מה אני עושה עם מה שקיבלתי? קיבלתי זמן .כיצד אני משתמש בו? קיבלתי משפחה .כיצד אני נוכח בה? קיבלתי כישרון .למי הוא מועיל מלבדי? קיבלתי ידע .האם הוא עושה אותי אדם טוב יותר או רק אדם שיודע יותר? קיבלתי כסף .מה הוא מאפשר לי לתת? קיבלתי השפעה .מה אני עושה לאנשים שנמצאים תחת השפעתי? קיבלתי עוד שנה .מה אני מתכוון לעשות עם העובדה הזאת?

אין צורך לענות על השאלות האלה בסיסמאות גדולות .לפעמים התשובה פשוטה מאוד .אולי אדם שקיבל עוד שנה צריך השנה לחזור הביתה חצי שעה מוקדם יותר פעם בשבוע .אולי הוא צריך להתקשר להורה מבוגר לא רק כאשר הוא צריך משהו .אולי הוא צריך ללמוד בקביעות .אולי לתת צדקה בצורה מסודרת .אולי להפסיק לדחות בדיקה רפואית .אולי להתפייס עם אדם שהוא כבר אינו זוכר אפילו מדוע הוא מסוכסך איתו .אולי להקשיב לילד בלי להחזיק טלפון ביד. המשמעות של החיים אינה נמצאת רק בהחלטות הגדולות .פעמים רבות היא נבנית מן האופן שבו אנחנו משתמשים במתנות הקטנות שכבר קיבלנו. ואולי כאן אפשר להבין באופן נוסף את המילה "למענך"" .כתבנו בספר החיים למענך אלהים חיים" .אנחנו איננו אומרים לקב"ה :תן לנו חיים כדי שנעשה דבר אחד דרמטי שיצדיק אותם .אנחנו מבקשים חיים שיש בהם כיוון .חיים שבהם הברכות אינן נעצרות אצלנו. אם קיבלתי כסף ואני מסוגל לעזור למישהו ,הברכה המשיכה דרכי. אם קיבלתי ידע ולימדתי ,היא המשיכה. אם קיבלתי כוח והשתמשתי בו כדי להרים אדם חלש יותר ,היא המשיכה. אם קיבלתי בית והפכתי אותו למקום שאנשים מרגישים בו רצויים, הברכה המשיכה. אם קיבלתי ילדים ונתתי להם לא רק אוכל ובגדים אלא גם תחושה שהם אהובים ,הברכה המשיכה. אולי מתנה נעשית גדולה באמת כאשר היא אינה מסתיימת במי שקיבל אותה. יש ברכות שאנחנו מחזיקים ,ויש ברכות שאנחנו מעבירים הלאה. הברכות שאנחנו מעבירים הלאה ממשיכות לחיות גם מחוץ לנו. זה נכון אפילו לכאב .יש אדם שעבר תקופה קשה ,ובמשך שנים שאל מדוע היה צריך לעבור אותה .איננו יודעים את התשובה .אבל יום אחד

הוא פוגש אדם שעובר משהו דומה ,ופתאום יש לו שפה שאחרים אינם מכירים .הוא יודע כיצד לשבת לידו בלי לתת עצות מיותרות .הוא יודע מה לא לומר .הוא יודע שהמשפט "אני מבין" צריך להיאמר בזהירות .הכאב שלו לא הפך לטוב ,ואין צורך לקרוא לו טוב ,אבל הוא הצליח להוציא ממנו יכולת להיות טוב יותר לאדם אחר. גם זה שימוש במה שהחיים נתנו לנו. לא הכול בחרנו. לא הכול ביקשנו. לא על הכול אמרנו תודה. אבל גם בתוך דברים שלא היינו בוחרים בהם ,לפעמים נשארת לנו בחירה בשאלה מה יעבור דרכנו הלאה. וכאן תפילת ראש השנה יכולה להתרחב עוד יותר .אנחנו מבקשים :ריבונו של עולם ,תן לנו שנה טובה ומתוקה .תן בריאות ,פרנסה ,שלום ,ילדים, נחת ,הצלחה וישועה .אבל תן לנו גם עיניים לראות את מה שכבר נתת, לב שלא יתרגל לכל ברכה עד שתיעלם מעיניו ,וחכמה להשתמש במה שנקבל באופן שיגדיל טוב בעולם. כי יש טרגדיה שקטה מאוד בחיים :לקבל דבר גדול ולא לדעת שקיבלנו אותו עד שהוא איננו. לפעמים רק כאשר אדם מאבד בריאות הוא מבין כמה ימים של בריאות עברו עליו בלי שחשב עליהם .רק כאשר ילד עוזב את הבית הוא מבין כמה ארוחות ערב רגילות היו רגעים שלא יחזרו .רק כאשר אדם יקר איננו ,פתאום שיחה שהייתה נראית שגרתית מקבלת ערך שאין לו מחיר. אין צורך לחיות בחרדה שכל דבר ייעלם .זו אינה המטרה .להפך .הפחד מאובדן יכול להרוס את היכולת ליהנות מן הנוכחות .אבל אפשר ללמוד להיות נוכחים בלי לפחד .לראות בלי להיאחז .להכיר בכך שהדבר נמצא כאן עכשיו ולכן ראוי לתת לו תשומת לב עכשיו.

הכרת הטוב אינה פחד שהטוב יילקח .היא היכולת לראות אותו לפני שהוא חסר. ואולי זו אחת ההכנות הגדולות ביותר לראש השנה .לצד הרשימה של מה שאנחנו רוצים מן השנה הבאה ,להכין רשימה אחרת :מה קיבלנו בשנה שעברה? מי היה שם עבורנו? מה הצליח? מאיזו צרה יצאנו? מה למדנו? איזה קשר התחזק? איזו דלת נפתחה? איזה דבר שהיה פעם חלום נעשה כל כך רגיל שכבר שכחנו שהוא חלום שהתגשם? ואז הבקשות של השנה החדשה נשמעות אחרת .הן אינן יוצאות רק מתוך חסר .הן יוצאות גם מתוך הכרה. ריבונו של עולם ,אני מבקש עוד ,אבל אני יודע שכבר נתת. אני מבקש שנה ,אבל אני יודע שכבר קיבלתי שנים. אני מבקש ברכה ,אבל אני יודע שיש ברכות שכבר התרגלתי אליהן. אני מבקש שתפתח דלתות ,אבל אני רוצה גם ללמוד לא לעבור בעיניים עצומות דרך הדלתות שכבר פתחת. וכאן אולי אפשר להגיע אל שאלה עמוקה עוד יותר :אם הקב"ה היה אומר לנו בראש השנה "שאל מה אתן לך" ,אולי לפני שנמהר לענות כדאי שנביט רגע סביבנו .ייתכן שחלק מן התשובה כבר נמצא לידנו, ואנחנו פשוט התרגלנו אליו. לפני שאנחנו מבקשים מן הקב"ה חיים אחרים ,אולי כדאי לוודא שלא פספסנו את החיים שכבר קיבלנו.

הערת מסגרת: Preserve exact extracted source body. Do not rewrite, summarize, translate, or create thin/query pages. Work must apply live exact dedup and latest active gate status before publication.