למה התורה מצווה אותנו לעזוב דווקא את הבית היפה שבנינו?

אדם עובד שנים כדי לבנות לעצמו בית. עוד חדר, מטבח טוב יותר, ריהוט, שיפוץ, משכנתא. ואז פעם בשנה התורה אומרת: צא. לא מפני שהבית רע. אלא מפני שיש סכנה שהדברים שיש לנו יהפכו לדברים שמגדירים אותנו. **"בסכת תשבו שבעת ימים"** (ויקרא כג, מב). למשך שבוע אנחנו מגלים שאפשר לאכול ארוחה חגיגית גם מתחת לסכך. אפשר לדבר, לשמוח, לארח ולהיות משפחה גם בלי כל מה שאנחנו רגילים לחשוב שאנחנו חייבים. הסוכה אינה מטיפה לעוני. היא מלמדת חירות. אם אני מוכרח תנאים מסוימים כדי להיות שמח, התנאים האלה כבר מחזיקים בי. יום הכיפורים שאל מי אני בלי אוכל ובלי גוף. סוכות שואל מי אני בלי חלק מן התפאורה.

**אנחנו משקיעים שנים בבניית הדברים שסביב החיים. פעם בשנה הסוכה מבקשת מאיתנו לבדוק שלא שכחנו בתוך כל ההשקעה הזאת לבנות גם את החיים עצמם.**

איזה חפץ או תנאי הפך בשקט לדבר שאתה מרגיש שאי אפשר להיות שמח בלעדיו?