למה דווקא בדור שמנסה לשלוט בהכול אנחנו כל כך חרדים?
מעולם לא היו לאדם כל כך הרבה כלים לנסות לשלוט בעתיד. אפליקציות מודדות שינה ודופק, מערכות ניווט חוזות פקקים, בינה מלאכותית מסייעת לתכנן, מצלמות משגיחות על הבית, והטלפון מודיע לנו אפילו אם מחר ירד גשם. ובכל זאת, נדמה שלא הפכנו רגועים יותר. ואז מגיע חג הסוכות ומבקש מאיתנו לעבור לבית שאין לו אפילו גג רגיל. התורה אומרת: **"בסכת תשבו שבעת ימים"** (ויקרא כג, מב). רבי משה בן מימון, הרמב"ם, מסביר שמן הטעמים שאפשר ללמוד מן הסוכה הוא לזכור את חיי המדבר ואת המעבר ממצוקה ורעב אל מנוחה ושפע (מורה הנבוכים ג, מג). אולי הסוכה נוגעת באחת האשליות הגדולות של האדם המודרני: אם אדע מספיק, אחסוך מספיק ואתכנן מספיק, אוכל להבטיח ששום דבר בלתי צפוי לא יקרה.
צריך לתכנן. צריך אחריות. אבל יש נקודה שבה אחריות הופכת לניסיון לשלוט במה שאינו בשליטתנו. והמחיר הוא חרדה מתמדת. כי מי שמאמין שהוא אמור לשלוט בכל התוצאות, מרגיש שכל דבר בלתי צפוי הוא כישלון אישי. הסוכה אינה מלמדת אותנו להיות חסרי אחריות. היא מלמדת לעשות את כל מה שבידינו, בלי לדרוש מן החיים חוזה שלפיו הכול חייב להתרחש כפי שתכננו. **אולי שלווה אינה מגיעה ביום שבו סוף סוף הצלחנו לשלוט בכל מה שעלול לקרות. אולי היא מתחילה ביום שבו למדנו להבחין בין הדברים שעליהם אנחנו אחראים לבין הדברים שמעולם לא היו בידיים שלנו.**