למה אנחנו משווים את הסוכה שלנו לסוכה של השכן?

אחד בנה סוכה פשוטה. השני השקיע בתאורה. לשלישי יש קישוטים מיוחדים, ריהוט חדש וסוכה שנראית כאילו יצאה מקטלוג. ובתוך דקות גם מצווה יכולה להפוך לתחרות. אנחנו חיים בעידן שבו כמעט כל אדם מחזיק בכיס חלון קבוע לחיים הערוכים של אנשים אחרים. אנחנו רואים את החופשה שלהם, הבית שלהם, הילדים המחייכים שלהם והארוחה המושלמת שלהם. איננו רואים את המריבה שהיתה חמש דקות לפני הצילום. חג הסוכות מחזיר אותנו אל ארבעה מינים שונים לחלוטין זה מזה. המדרש מדמה אותם לסוגים שונים בעם ישראל, ובמקום למחוק את ההבדלים הוא אומר: **"יוקשרו כולם אגודה אחת"** (ויקרא רבה ל, יב). התורה אינה דורשת מן הערבה להפוך לאתרוג. אולי גם מאיתנו היא אינה דורשת לחיות את החיים של מישהו אחר.

השוואה מתמדת גורמת לאדם להפסיק לשאול אם חייו טובים ולהתחיל לשאול אם הם נראים טובים יותר משל אחרים. **אחד הגנבים הגדולים של השמחה אינו מה שחסר לנו, אלא המבט המתמיד במה שיש לאחר. לפעמים הדרך אל "ושמחת בחגך" מתחילה בהחלטה פשוטה: להפסיק למדוד את החיים שלנו באמצעות הסוכה של השכן.**

איפה ההשוואה גרמה לדבר טוב בחיים שלך להיראות פתאום לא מספיק?