למה אנחנו קונים דברים כדי לחסוך זמן, ובסוף אין לנו זמן?

מדיח, מכונת כביסה, רובוט שואב, משלוחים, בנקאות דיגיטלית, קניות באינטרנט ובינה מלאכותית. כמעט כל דור היה מתקנא בכמות הזמן שהטכנולוגיה אמורה לחסוך לנו. אז לאן נעלם הזמן? אנחנו עובדים יותר, זמינים יותר, מגיבים מהר יותר, וצורכים יותר מידע מכפי שאדם בעבר היה יכול לדמיין. חג הסוכות עוצר את המרוץ באמצעות מצווה פשוטה: **לשבת**. **"בסכת תשבו שבעת ימים"** (ויקרא כג, מב). חז"ל אמרו: **"תשבו כעין תדורו"** (סוכה, דף כח ע"ב). לא להספיק. לדור. יש הבדל בין זמן פנוי לבין נפש פנויה. אפשר להיות בחופשה ולהמשיך לענות לעשרות הודעות. אפשר לשבת עם הילדים כשהמוח עדיין בפגישה הבאה. אולי הבעיה שלנו אינה שאין לנו זמן. אולי חלק מן הזמן קיים, אבל כבר איננו יודעים להיות בתוכו בלי למלא אותו.

**המצאנו אינספור מכשירים כדי לחסוך זמן, אבל איש עדיין לא המציא מכשיר שיגרום לנו להשתמש בזמן שנחסך בדברים שבשבילם רצינו לחסוך אותו מלכתחילה.**

מה תעשה בשעה אחת שתחליט לא למלא מחדש אחרי שהטכנולוגיה חסכה אותה?