נשמת הפרשה - פרשת וישב

נשמת הפרשה - פרשת וישב אור הגאולה הבוקע ממעמקי הסתר ההשגחה פרשת וישב פותחת בבקשתו הזכה והאנושית כל כך של יעקב אבינו למצוא מעט מרגוע לאחר מסכת תלאות מייגעת" ,ביקש יעקב לישב בשלווה" ,אך מול רצון זה ניצב פתאום נחשול אדיר של סיבוכים ,שנאה משפחתית ורוגזו של יוסף ,המטלטלים את הבית הקדוש אל תוך אפלה עמוקה. בתוך המרחב הטראגי הזה של כתונת פסים מגואלת בדם ,בור של…

נשמת הפרשה - פרשת וישב אור הגאולה הבוקע ממעמקי הסתר ההשגחה פרשת וישב פותחת בבקשתו הזכה והאנושית כל כך של יעקב אבינו למצוא מעט מרגוע לאחר מסכת תלאות מייגעת" ,ביקש יעקב לישב בשלווה" ,אך מול רצון זה ניצב פתאום נחשול אדיר של סיבוכים ,שנאה משפחתית ורוגזו של יוסף ,המטלטלים את הבית הקדוש אל תוך אפלה עמוקה. בתוך המרחב הטראגי הזה של כתונת פסים מגואלת בדם ,בור של נחשים ועקרבים ,ומכירה לגלות מצרים ,מגלה לנו התורה את אחד היסודות המרטיטים ביותר בחיי הנפש של היהודי .מראית העין החיצונית מראה התפרקות ,שבר בלתי נתפס ומרירות של אבלות שאינה מקבלת תנחומים ,אך מתחת לפני השטח ,במעמקי הנהגת ההשגחה ,נארגת מסכת אלוקית כבירה של תיקון וגאולה. האדם בחייו נקלע לא פעם אל ימים של ערפל ,שבהם נדמה כי כל עמלו ויגיעתו יורדים לטמיון, והוא עומד נבוך מול בורות פתוחים של אכזבה וסבל ,אך פרשתנו באה ללחוש על אוזנו של הלומד כי דווקא מתוך המקומות האפלים והסתומים ביותר ,מתחילה לצמוח הישועה. כדי לרדת לעומקו של סוד זה ולראות כיצד המבוכה הופכת לציור של השגחה ,יש להתבונן בדבריו של הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן (שם עולם חלק ב פרק ג) שכתב כי הנהגת השם בעולם דומה לאריגת פרוכת מורכבת ,שמרצפתה האחורית רואים רק חוטים מסובכים ,קשרים וערבוביית צבעים ללא פשר ,ורק כאשר הופכים את היריעה מתגלה הציור המרהיב והמדויק של האומן .בעומק הדברים אנו למדים מכאן כי הניסיון הגדול ביותר של יוסף ושל יעקב היה לשמור על התקווה והאמונה דווקא כשהתמונה כולה סתומה ומלאה סתירות .כאשר יוסף הצדיק נזרק אל הבור ונמכר לעבד ,הוא לא שקע במרירות על אחיו ולא איבד את צלם אלקים שבו ,אלא המשיך לשאת את חלומותיו ואת דבקותו בבורא בכל מקום אליו התגלגל .זוהי האקטואליה הנוקבת והחמה המשקפת את חייו של האדם המודרני ,הלכוד לעיתים בתוך תחושת בדידות וגלות פרטית, והתורה מלמדת אותו שלא להביט על הרגע הנוכחי כסוף פסוק ,אלא להאמין כי כל ירידה היא חלק ממסע ארוך ונשגב המוביל אל המלוכה. בתוך הלילה האפל של הפרשה נפער פתאום חלון נוסף של אור במעשה יהודה ותמר ,מעשה שעל פניו נראה כאסון מוסרי נוסף בבית יעקב ,אך חז"ל חשפו לנו את הנעשה במרומים באותה שעה :שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף ,יעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו ,ויהודה היה עסוק לקח לו אשה ,והקדוש ברוך הוא היה בורא אורו של משיח .מו"ר הגר"א וייס (מנחת אשר בראשית לח, א) ביאר כי דרכה של הגאולה הנצחית היא להופיע דווקא דרך סבכים אנושיים ומצבים שנראים

כנגד כל הסיכויים ,כדי ללמד שאין שום חושך בעולם היכול לעצור את האור האלוקי כשהוא מבקש לבקוע .תמר במסירות נפשה העמוקה ,מוכנה להישרף ולא להלבין פני חברה ,ומתוך אותה נקודת עדינות ואצילות נפש יוצא פרץ ,שממנו תצמח מלכות בית דוד .המפגש הזה בין מסירות הנפש הסמויה מן העין לבין התכנית האלוקית ,מגלה כי הקדושה אינה פועלת במעבדה סטרילית, אלא היא יורדת אל תוך נפתולי החיים ,אל הסיבוכים והנפילות ,ומחלצת מתוכם את הנקודות הטהורות ביותר. בסיומה של הפרשה אנו מוצאים את יוסף בבית האסורים ,מנותק מבית אביו ומנסה לסייע לשר המשקים ולשר האופים בפתרון חלומותיהם ,ואף על פי כן "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו" .הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף (ענף עץ אבות) כתב על כך כי האדם נדרש לעשות את השתדלותו הטבעית ,אך עליו לדעת בבירור כי הישועה אינה תלויה בבשר ודם ובמשענות קנה רצוץ ,אלא אך ורק בחסדו של הבורא הפועל בעיתו ובזמנו .השכחה של שר המשקים נראית כרשעות וכאכזבות נוספת ,אך בעומק הדברים היא שמרה על יוסף נקי ומוכן לרגע הנכון ,שבו ייקרא אל פרעה לא כמבקש חסד אלא כפתור חלומות ומנהיג .בכך נשלמת המערכה של הפרשה, המלמדת אותנו לאסוף את השברים ,לבטוח בהשגחה הפרטית המלווה את צעדינו ,ולדעת כי גם בתוך החושך הכבד ביותר של בית האסורים ,הניצוץ האלוקי הולך ומתגבר ,עד שיהפוך לאור גדול המאיר את הבית ואת העולם כולו באור של נחמה וגאולה תמימה.