מדוע כל הפסוקים בפרשת וישב מתחילות באות ו' חוץ משמונה פסוקים?
מדוע כל הפסוקים בפרשת וישב מתחילות באות ו' חוץ משמונה פסוקים? והנה עומד האדם בלב הישימון ,בלב האפלה המכסה ארץ ,ורוחות מצליפות על פניו ,רוחות של תהפוכות וסערות המטלטלות את הנפש עד היסוד .הצללים מתארכים והולכים ,החשכה נעשית עבה וסמיכה כמעט עד שאפשר לגעת בה בידיים ,ואף קרן אור אינה נראית באופק הרחוק .כל סביבותיו קור וקיפאון ,שתיקה מתוחה ואילמת האופפת את היקום…
מדוע כל הפסוקים בפרשת וישב מתחילות באות ו' חוץ משמונה פסוקים? והנה עומד האדם בלב הישימון ,בלב האפלה המכסה ארץ ,ורוחות מצליפות על פניו ,רוחות של תהפוכות וסערות המטלטלות את הנפש עד היסוד .הצללים מתארכים והולכים ,החשכה נעשית עבה וסמיכה כמעט עד שאפשר לגעת בה בידיים ,ואף קרן אור אינה נראית באופק הרחוק .כל סביבותיו קור וקיפאון ,שתיקה מתוחה ואילמת האופפת את היקום כולו ,והמיית הטבע הלוחשת בקול דממה דקה מספרת על יאוש ,על שבירה ועל אובדן התקווה .בתוך החדר הצר והאפל הזה, שבו הלב מתכווץ מול פתחי תהום ,עומד הלומד ומשתאה ,נרעד כולו למראות העיניים .שהרי בבואו לפתוח את יריעות התורה הקדושות ,לפרוס את ספרי הפרשה העתיקים ,מתגלה לפניו מחזה מפליא ומסעיר את כל נימי הנשמה .פרשה שלמה ,פרשת וישב ,על כל גלגוליה ,מאורעותיה ותהפוכותיה ,נחרתה ונכתבה כולה תחת חותמה של אות אחת ויחידה ,הלא היא האות ו' .עשרות עשרות של פסוקים נפתחים בזה אחר זה באותה ו' המהדהדת ,כצעקה שקטה הרוטטת באוויר, מלבד שמונה פסוקים בלבד שנותרו כאיים יחידים בתוך הים הגדול הזה .ולא עוד ,אלא שבדיוק אותו מחזה מרהיב ונורא חוזר ונשנה בספר המגילות העתיק ,במגילת רות ,שגם בה נשזר הרצף הבלתי נתפס הזה של האות ו' בראש כל פסוק ופסוק ,וגם שם נותרו כנגדם שמונה פסוקים בלבד
שיצאו מן הכלל הזה .והנפש משתוממת ,הרעד עובר בגו ,והלב שואל בהתרגשות ובחרדה ,על מה עשה ה' ככה ,מהו הסוד הנורא והטמיר המסתתר מאחורי הפלא הכפול והמפתיע הזה ,ומה רומזת לנו התורה הקדושה באותם שבילים נסתרים של אותיותיה. והנה כאשר נבוא להתבונן בגוף הכתובים ובשרשי הדברים ,נפתח תחילה במקראות הקודש מתוך פרשת השבוע ,וכמו שמצינו בפסוק הראשון של הפרשה“ :וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען" (בראשית לז ,א) .והנה תיכף ומיד אחריו מופיע הפסוק השני“ :אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" (בראשית לז ,ב). והנה מצינו עוד בתוך סדר הפרשה בעניין מכירתו של יוסף ,נאמר" :לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו" (בראשית לז ,כז). וכן בעניינה של תמר נאמר“ :הוא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ותאמר הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה" (בראשית לח ,כה). ובעניין יוסף בבית אדוניו המצרי מצינו“ :איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשת ואילך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים" (בראשית לט ,ט). ועוד נאמר שם“ :אין שר בית הסהר ראי את כל מאומה בידו באשר ה' אתו ואשר הוא עשה ה' מצליח" (בראשית לט ,כג). וכן בפתרון חלום שר המשקים והאופים נאמר“ :כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה" (בראשית מ ,יד). ואחריו כתוב“ :כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור" (בראשית מ ,טו). וכן בפתרון חלום שר האופים נאמר“ :בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ ואכל העוף את בשרך מעליך" (בראשית מ ,יט). והנה למתבונן בסדר הפסוקים הללו מתברר הבירור הפשוט והנפלא ,שבכל הפרשה כולה, המכילה מאה ושניים עשר פסוקים ,מצינו רצף מופלא שבו מאה וארבעה פסוקים מתחילים כולם באות ו' ,ורק שמונה פסוקים בלבד הוצאו מן הכלל הזה ולא נפתחו באות ו’. ומה מתוקים ומופלאים הם דברי מפרשי התורה הנמצאים במקראות גדולות על הפסוק הראשון בפרשתנו. רבנו שלמה יצחקי רש"י (בראשית לז ,א) כתב" ,וישב יעקב ,ביקש יעקב לישב בשלוה ,קפץ עליו רוגזו של יוסף ,צדיקים מבקשים לישב בשלוה ,אמר הקדוש ברוך הוא לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא ,אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה" .הנה מבאר לנו רש"י שמיד בתחילת הפרשה ,בעצם תיבת "וישב" המתחילה באות ו' ,מקפלת בתוכה התחלה של צער ורוגז שקפץ על יעקב אבינו. רבי אברהם אבן עזרא (שם) פירש" ,וישב יעקב ,דבק עם וישב עשו ,כי עשו הלך אל ארץ אחרת
ויעקב ישב בארץ מגורי אביו" .הנה מבאר האבן עזרא את החיבור של תיבת וישב באות ו' המחשקת והקושרת את הפרשיות זו לזו. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (שם) ביאר" ,וישב יעקב ,סיפר הכתוב כי עשו הלך אל ארץ מפני יעקב אחיו ,ויעקב ישב בארץ מגורי אביו בארץ כנען אשר הייתה ארץ מגורי אביו ,כי לא היה לו מקום ללכת שם מפני עשו" .והנה מוסיף הרמב"ן להעמיק בחיבור העניינים. רבי דוד קמחי הרד"ק (שם) חידש" ,וישב יעקב ,אחר שסיפר תולדות עשו ומושבותיהם ופנייתם מפני יעקב ,חזר לספר תולדות יעקב ומושבותיו”. רבנו לוי בן גרשום הרלב"ג (שם) מבאר" ,וישב יעקב ,הודיענו שכאשר ישב יעקב בארץ מגורי אביו ,יצאו לו ממנה אלו הקורות הרעות שסיפר אחר זה ,והוא רוגזו של יוסף”. רבי חזקיה בן מנוח החזקוני (שם) מפרש" ,וישב יעקב ,לפי שכתוב למעלה וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו ,קמר אמר וישב יעקב בארץ מגורי אביו ,כלומר הוא לא פנה ללכת לארץ אחרת”. רבי עובדיה ספורנו (שם) כותב" ,וישב יעקב ,אף על פי שהיה גר בארץ לא לו ,הייתה ישיבתו ישיבת קבע ,ולא נדד ממקום למקום כמו שעשה עשו”. בתרגום ארמי של אונקלוס (שם) תרגם" ,ואותב יעקב בארעא מותב אבוהי בארעא דכנען”. בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל (שם) תרגם" ,ויתב יעקב בשלוותא בארעא תותבות אבוי בארעא דכנען”. הנה מבואר מכל מפרשי מקראות גדולות שכל תחילת הפרשה במילת "וישב" באה לחבר ולמשוך את המאורעות הקשים והמטלטלים שעברו על בית יעקב. רבי שלמה אפרים מלונטשיץ הכלי יקר (בראשית לז ,א) כתב" ,וישב יעקב ,ביקש יעקב לישב בשלוה ,כי חשב שכבר יצא ידי חובת כי גר יהיה זרעך ,ולפיכך ביקש לישב בשלוה ,וקפץ עליו רוגזו של יוסף להזכיר לו כי עדיין לא נשלם העינוי והשעבוד" .הנה מבאר הכלי יקר כי כל ישיבתו של יעקב והאות ו' הפותחת את הפרשה מרמזות על המשך השעבוד והצרות. והנה כאשר נבוא לדלות ממעייני החכמה העמוקים של חז"ל הקדושים ,מצינו גילויים נוראים ונפלאים הסובבים סביב מושג הצער ,הבכיה והתלאות ,המקפלים בתוכם את תמצית המאורעות של הפרשה והמגילה. בגמרא במסכת מגילה (דף י ע"ב) הביאה את אמרתו של רבי לוי" ,אמר רבי לוי ,מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה ,כל מקום שנאמר 'ויהי' אינו אלא לשון צער" .ובסוגיית הגמרא שם מביאים אמוראי ארץ ישראל ורבנן דיוקים נפלאים ,והגמרא מפרטת את כל הפרשיות והמגילות שנפתחו בלשון זו של "ויהי" ,הבאה מלשון ווי וקינה ,שכולן היו תחילתן צער גדול ומצוקה רבה. ורבנו שלמה יצחקי רש"י (מגילה י ע"ב) ביאר" ,ויהי אינו אלא לשון צער ,ווי והי" .הנה מגלה לנו רש"י שלשון 'ויהי' מתחילה באות ו' המבטאת זעקת צער וקריאת "ווי" ממעמקי הלב. ופריסת הדברים מצינו גם בתוספות (שם) שחידשו" ,ואף על גב דאיכא ויהי דליכא צער ,מכל מקום רוב המקומות שכתוב בהן ויהי הוא לשון צער”.
ובתלמוד ירושלמי במסכת שבת (פרק ו הלכה א) הובא בעניין קורות הימים והשינויים הבאים על האדם" ,כל מה שארע ליוסף ארע ליעקב ,מה זה נתכסה ממנו אף זה נתכסה ממנו”. ורבנו משה מרגלית בספרו פני משה (שבת פרק ו הלכה א) מפרש" ,מה זה נתכסה ממנו ,שנתכסה ממנו יוסף עשרים ושתיים שנה ,אף זה יעקב נתכסה מאביו יצחק עשרים ושתיים שנה" .הנה מבאר הפני משה את שרשרת הצער והייסורים שעברה מאב לבן ,השזורה כולה בתיבות הפותחות באות ו’. והנה בבואנו לחזור אל שבילי עמקי העיון של אבות האומה וגדולי הראשונים ,מתגלה לפנינו הבירור הנורא של גלגולי הסיבות והסוד המונח בתוך מעשי האבות. בשערי תשובה (שער ב אות ה) ביאר" ,כי יהיה החושך סיבת האורה ,וכמו שכתוב אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי" .הנה מעמיד רבנו יונה את היסוד העמוק, שבתוך עומק החושך והמייצר עצמו ,שם ממש טמונה וצומחת סיבת האור והישועה ,וזהו הסוד הטמיר של כל התלאות והצרות השזורות באות ו' לאורך פרשת וישב ומגילת רות ,שדווקא מתוכן בוקעת צמיחת קרן משיח. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן בספרו שער הגמול (עניין היסורים) חידש" ,כל המאורעות והצרות הבאות על הצדיקים בעולם הזה ,אינן אלא להביאם אל התכלית המעולה והשלימות העליונה, ולצמוח מתוך הצער את האור הגדול" .הנה מוסיף הרמב"ן להבהיר כי צער המכירה והגלות אינו אלא המצע שבו נזרעת הגאולה. והנה כאשר נבוא לדלות מעמקי תורתם של מרנא ורבנא גדולי האחרונים והפוסקים ,נפתחים לפנינו מעיינות של חכמה המאירים את סוד השילוב המופלא שבין האות ו' המסמלת צער לבין נבטי הגאולה. רבי שמחה בונים בונם מפשיסחא הובא בקונטרס לחזות בנועם (עמוד סט) חידש ,שבשעה שראה יהודה את גודל המשבר והשבירה שאפפה את כל המשפחה ,לא נתן לעצמו ליפול אל זרועות הייאוש ,אלא קם ופתח דף חדש במצווה הראשונה בתורה ,בבחינת התחלה חדשה מתוך המצר. רבי אברהם סופר הכתב סופר (בראשית לז ,א) כתב" ,כי כל הצרות והתלאות שהיו במכירתו של יוסף ובקורות יעקב ובנותיו ,לא היו אלא הכנה והזמנה לגלות מצרים ולפריקת החוב ,כדי שיצמח מתוכם הפדות והפדות העתידה" .הנה מבאר הכתב סופר כי אותה ו' של צער אינה אלא החולייה המקשרת המוליכה אל הישועה. ורבנו יוסף חיים מבגדאד הבן איש חי (שנה ראשונה ,פרשת וישב) ביאר" ,כי האות ו' היא אות החיים והחיבור ,ועל כן אף על פי שמתחילה היא מורה על לשון ווי וצער ,מכל מקום סופה לחבר את תחתונים לעליונים ולהביא את האור הגנוז מתוך החשכה" .הנה מעמיק הבן איש חי לגלות את סוד התהפכות היגון לששון דרך האות ו’. והנה כאשר נטה אוזן לקולם של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו ,העומדים על משמר התורה ומאירים את נתיבות החסידות וההשקפה ,יתבהר לפנינו למדן נשגב ומתוק בדבריהם.
הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו שמירת הלשון (שער התבונה פרק ה) ביאר" ,כי כל הנהגת הקדוש ברוך הוא עם בריותיו היא באופן שדווקא מתוך הסתתרות הפנים והחשכה היתירה, נבנית הישועה בדרכים נסתרות ונפלאות למעלה מהשגת אנוש" .הנה מניח הכהן הגדול מאחיו יסוד איתן להבנת עומק ההשגחה ,כי גם כאשר נראים המאורעות כגזירה קשה וכצער מתמשך, עין ה' צופייה לתקן עולם במלכות שדי. ולענ"ד נראה להעמיק ולבאר :כי סוד האות ו' הוא כוח החיבור וההמשכיות ,שגם בזמנים שבהם נדמה כי הכל מתפרק ונקטע ,באה האות ו' ומלמדת שאין זו נתק אלא חוליה בשרשרת הגדולה של בציעת התיקון והצמחת קרן משיח .האות ו' אינה רק קריאת מצוקה ,אלא כוח המקשר בין הצער לבין הפדות שנולדת מתוכו. ונראה לתרגם את יסודות הסוגיה המופלאה הזו אל מסילת ישרים של מציאות החיים והוראת ההלכה ,שכן כלל גדול הוא בידינו שאין התורה סיפורי מעשיות בלבד ,אלא מורה דרך ופנס המאיר את נתיבות האדם בכל דור ודור. נראה לבאר נפקא מינה ראשונה בעניין חובת החיזוק וההתאוששות בעת משבר ,שאין לו לאדם ליפול ברוחו או לחדול מעשיית מצוות ופעולות טובות כאשר פוקדים אותו ימים קשים וחשוכים, אלא ידע נאמנה שזהו הזמן המדויק להתחיל מחדש ולהרבות בפעולות של קדושה. נראה לבאר נפקא מינה נוספת בעניין מבט ההשגחה על מאורעות הזמן ,שלא ישפוט האדם את המציאות לפי מראה עיניו בשעת הצער ,אלא יתבונן בעינא פקיחא ויבין שגם הנראות כגזירות קשות או כעיכובים בתקציבים ובסדר היום ,אינן אלא שלבים נסתרים בתהליך הבניין והצמחת הישועה. נראה לבאר נפקא מינה שלישית לעניין הנהגת הבית והחינוך ,בשעה שמנהיג אדם את בני ביתו בתוך גלי התהפוכות של החיים ,שעליו להקרין ביטחון ואמונה ולא לתת לרוחות הנכאות לשלוט במעונו ,אלא לאחוז במידת יהודה שהלך ופתח דף חדש בחיות וברעננות. ונראה להרחיב ולהעמיק בעומק הרעיון הנפלא העולה מן הסוגיה הזו ,בבירור שורש העניין של שילוב האות ו' לאורך כל הפרשה והמגילה. הנה יש להתבונן במהותה של האות ו' ,שצורתה כוו המוטל וזקוף ,ותפקידו בלשון הקודש הוא ו' החיבור .מחד גיסא ,האות ו' מבטאת את זעקת ה"ווי" והצער ,כפי שאמרו חז"ל שכל ויהי אינו אלא לשון צער ,וכפי שנשזר בכל מאורעות פרשת וישב ומגילת רות החל ממכירת יוסף ,מיתת ער ואונן ,ועד הרעב והעניות של נעמי ורות .אך מאידך גיסא ,אותה ו' עצמה היא הצינור המחבר בין העבר אל העתיד ,ובין הנסתר אל הנגלה. נראה להסביר ,כי הקדוש ברוך הוא טבע בבריאה סוד טמיר ונשגב ,שאין האור הגדול יורד לעולם אלא מתוך מעטפת של חושך וצער .כשם שהזית אינו מוציא את שמנו הזך אלא דרך הכתישה והכתישה ,כך שושלת המלכות והגאולה של פרץ ,בועז ודוד המלך ,נבנית ונוצרת דווקא בתוך אותן נסיבות הנראות לעין בשר כמשבר וכאבדן .אותם שמונה פסוקים בפרשה ובמגילה שאינם מתחילים באות ו' ,הם חלונות האור והשמחה שנפתחו בתוך החשכה ,כדוגמת הנישואין של יוסף ואסנת והזיווג של בועז ורות ,המגלים למפרע כי כל מאה וארבעת הפסוקים הפותחים באות
ו' בפרשה ,וכל שמונים וחמשה הפסוקים הפותחים באות ו' במגילת רות כנגד גימטריא בוע"ז ,לא היו אלא החוליות המקשרות שבאמצעותן נברא אורו של משיח. ונראה ליישב ולחבר את הדברים אל עומק פנימיות הנפש ,אל תעצומות האמונה ואל הנהגת האדם בחיי היום יום. הנה דרכו של אדם כשהוא עובר ימי חשכה ותהפוכות ,שרוחו נופלת בקרבו והוא מרגיש כתוש ושבור מול גלי המצוקה .עיני הבשר רואות את הצער העכשווי ,את הצרות הניתכות זו אחר זו ,והלב נתקף בחרדה וביאוש .אולם התורה הקדושה באה ולומדת את הנפש פרק נורא באמונת חכמים ובביטחון בהשגחה העליונה ,לדעת ולהאמין כי החושך אינו אלא סיבת האורה. נראה להסביר ,כי דווקא בשעה שהאדם מרגיש שהכל מסביבו מתפרק ,שגזירות וחוקים מאיימים להצר את צעדיו וכי אפסה כל תקווה עין בעין ,זהו המקום שבו נדרשת ממנו התעוררות פנימית שלא לתת למשבר לנהל את חייו .הנה למדנו מיהודה ,שבתוך עומק השבירה המשפחתית והאישית, לא שקע במרה שחורה אלא קם וחידש את פעולתו בעולם מתוך דבקות במצווה הראשונה בתורה. כשאדם מעורר בתוכו את נקודת האמונה ומבין שכל "ווי" וצער הוא רק שלב נסתר בבניית קומתו הרוחנית ,הוא זוכה לראות כיצד מתוך הכתישה עצמה בוקע השמן הזך ומאיר את דרכו. ונראה לברר ולצקת מתוך הדברים מצפן מוסרי פנימי וזקוף ,הבונה את דמותו של בן התורה העומד איתן מול תהפוכות הזמן. הנה מידת גדלות המוחין נמדדת בדיוק ברגעים שבהם המסך יורד והאפלה מכסה את המציאות. הנטייה הטבעית של האדם בעת צרה היא לחפש אשמים ,לשקוע בהאשמה עצמית או לפרוק עול מתוך תחושת חוסר אונים .אולם המוסר הצרוף העולה מפרשתנו וממגילת רות מלמד אותנו ארשת פנים אחרת לגמרי .הרוממות המוסרית דורשת מן האדם לגלות אחריות אישית ,להתעלות מעל תחושת הקורבנות ולהבין כי אין מקום מיותר בתוכנית האלוהית. נראה להסביר ,כי עבודה מוסרית אצילית אינה נבנית מתוך הצלחות קלות ומסלול סלול ומואר, אלא בדיוק באותם ימים שבהם הכל נראה כתוש ומתוח .כשאדם מסגל לעצמו עין טובה ,אורך רוח ונכונות לפעול ולבנות מחדש מתוך עמק הבכא ,הוא הופך להיות כלי קיבול לאור הגדול .המצפן הפנימי אינו נעוץ במה שקורה סביבנו ,אלא באיכות התגובה של הנפש למתרחש ,בבחינת עמידה איתנה ללא חת וללא רפיון ידים. ומכאן ניקח עמנו תובנות נוראות לחיי היום יום ,לעמוד איתנים בכל נפתולי הזמן ,ולא לראות במצרי הימים סוף פסוק אלא התחלה של ישועה ונחמה.
עיקר העניין: הנה עולה לפנינו התמונה הבהירה והמרתקת כולה מתוך עומק הסוגיה .הפרשה והמגילה ,השזורות באות ו' המבטאת את ה"ווי" והצער ,אינן באות לספר על
עיקר העניין -המשך: שבירה ואבדן ,אלא לגלות את המנגנון האלוהי הנסתר של בריאת האור מתוך החושך .כל מאורעות המכירה ,מיתת הצדיקים והדלות ,לא היו אלא החוליות הנדרשות שבתוכן נזרעה ונבנתה שושלת המלכות של פרץ ,בועז ודוד המלך, כאשר שמונה הפסוקים היוצאים מן הכלל מאירים כצהרים של שמחה וזיווגי קודש .בדיוק בשעה שהכל נראה כתוש וסתום ,ובזמן שהנסיבות נראות כאפלה מוחלטת ,הקדוש ברוך הוא יושב ובורא את אורו של משיח מתוך התהום. דווקא מתוך עומק החשכה והכתישה בוקע ויורד השמן הזך המאיר את אור המשיח .כשנראה שהכל מתפרק ואפסה תקוה שם ממש מתחילה צמיחת הגאולה והפדות.