כיצד ייתכן שהשבטים אכלו אבר מן החי והיו חשודים על העריות?

כיצד ייתכן שהשבטים אכלו אבר מן החי והיו חשודים על העריות? הנה משהו נורא למראה עין מתחולל בשדות דותן ובאהלי יעקב ,כאשר השבטים הקדושים, שבטי י-ה שכל יסודם קודש קדשים וממנהלי עולם ,מואשמים בעבירות החמורות ביותר שבתורה :אכילת אבר מן החי ,זלזול באחיהם בני השפחות ,וחשד עריות .ומנגד עומד יוסף הצדיק, יסוד עולם ,שפיו אינו מוציא דבר לבטלה ,ובא ומביא את דיבתם רעה אל…

כיצד ייתכן שהשבטים אכלו אבר מן החי והיו חשודים על העריות? הנה משהו נורא למראה עין מתחולל בשדות דותן ובאהלי יעקב ,כאשר השבטים הקדושים, שבטי י-ה שכל יסודם קודש קדשים וממנהלי עולם ,מואשמים בעבירות החמורות ביותר שבתורה :אכילת אבר מן החי ,זלזול באחיהם בני השפחות ,וחשד עריות .ומנגד עומד יוסף הצדיק, יסוד עולם ,שפיו אינו מוציא דבר לבטלה ,ובא ומביא את דיבתם רעה אל אביהם .התמיהה זועקת ומטלטלת את הלב עד לב השמים :אם עשו כן חלילה ,האיך נקראו קדושי עליון וצדיקים אשר לא ימישו מדרכי ה'? ואם לא עשו כן ,כיצד ייתכן שיוסף הצדיק ,בחיר האבות ובן זקונים ,יוציא מפה קדוש וטהור דברים שאינם נכונים על אחיו קדושי עליון? הסוגיה הזו איננה רק סיפור דברים בעלמא ,אלא תהום רוחנית הנפערת בין גדולי האומה ,ומבקשת מאיתנו לחדור אל מעמקי סודות התורה כדי להבין את טוהר כוונתם של השבטים ואת עומק ראייתו של יוסף הצדיק. נעמוד בחרדת קודש מול מקראי הקודש והמדרשים המביאים את יסוד הטענה והחשד .שלמה המלך (משלי י ,יח) אמר" :ומכסה שנאה שפתי שקר וממוציא דיבה הוא כסיל”.

בפרשת השבוע אמרינן" :אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם" (בראשית לז ,ב). רבנו שלמה יצחקי רש"י (בראשית לז ,ב) פירש(" :בראשית רבה פד ,ז) כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו ,שהיו אוכלים אבר מן החי ,ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות .ובשלשתן לקה :על אבר מן החי ,וישחטו שעיר עזים ,ולא אכלוהו חי .ועל דיבת עבדים ,לעבד נמכר יוסף .ועל העריות ,ותשא אשת אדוניו וגו’”. ונראה לבאר ,כי מתוך מקראי הקודש ודברי רש"י המבוססים על המדרש נפרסת לפנינו היריעה כולה .יוסף הצדיק אינו מביא דברים מתוך שפלות או שנאה ,אלא מתוך מה שראה בעיניו באחיו בני לאה .אולם העונשים השונים שקיבל יוסף עין תחת עין מעידים כי הייתה כאן טעות עמוקה בהבנת המציאות ,ומכאן נפער השער לברר מה באמת התרחש בשדה בין השבטים הקדושים. כאשר ניטוש מבט אל דברי התנאים והאמוראים בחז"ל ,מתבהרים היסודות ההלכתיים והסודיים העומדים בשורש המעשים של השבטים הקדושים ובשורש ראייתו של יוסף. חז"ל במדרש בבראשית רבה (פרשה פד ,סימן ז) אמרו" :ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם, מה היה אומר? רבי מאיר אומר :אבר מן החי הן אוכלין .רבי יהודה אומר :מזלזלין בבני השפחות וקוראין להן עבדים .רבי שמעון אומר :עיניהם תולות בבנות הארץ”. בגמרא במסכת סנהדרין (דף סה ע"ב) אמרו" :רב חנינא ורב אושעיה הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה ומברי להו עיגלא תילתא ואכלי ליה”. מדברי חז"ל בסנהדרין עולה יסוד מחודש ועצום :ישנה אפשרות תורנית מבוררת לברוא בריאה חיה – בהמה או אדם – על ידי עסק בספר יצירה וצירוף אותיות ושמות הקדושים ,ובריאה זו יש לה גדרים הלכתיים שונים לגמרי מבריאה שנולדה מאב ואם ,ומכאן נפתח הפתח להבין את שורש חילוק הדעות שבין השבטים ליוסף. כאשר ניצב ביראת קודש לפני דברי הראשונים אשר האירו את נתיבות ההלכה והמחשבה בסוגיה חמורה זו ,נחשפים לפנינו היסודות הגדולים המבארים את גדרי הבריאה ע על ידי ספר יצירה ואת גדרי אכילתה. רבנו שלמה בן אדרת בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן תיג) ביאר ,ע על הא דאיתא בגמרא במסכת סנהדרין (דף סה עמוד ב) בעניין רב חנינא ורב אושעיה שהיו עוסקים בספר יצירה בערב שבת ,כי רק בערב שבת אפשר לברוא בהמה ע על ידי ספר יצירה ,משום שבערב שבת הייתה בריאת הבהמה בימי בראשית ,אבל בשאר ימות השבוע אי אפשר לברוא בהמה ע על ידי ספר יצירה. ונראה לבאר ,כי מדברי הרשב"א עולה יסוד נורא :הבריאה ע על ידי ספר יצירה איננה מעשה של חול או פעולה שגרתית ,אלא היא קשורה בעומק העניין לעת רצון של כניסת השבת .ומכאן נפער השער להבין מדוע נזקקו השבטים לברוא צאן דווקא באותו הזמן ,וכיצד משתלבים דברי הראשונים הללו להאיר את טוהר מעשיהם של שבטי י-ה. כאשר ניטוש מבט אל דברי מאורי הדורות מן האחרונים ,אשר צללו אל מים אדירים והאירו

את המעשה כולו באור יקרות ,נחשף לפנינו הביאור המושלם והמקיף ליסוד טעותו של יוסף ולצדקתם המוחלטת של שבטי י-ה. רבנו ישעיה הלוי הורוויץ השל"ה הקדוש (פרשת וישב ,אות נז) ביאר ,ע פי הנמצא בקובץ ישן, שאברהם אבינו חיבר את ספר יצירה ומסרו ליצחק ,ויצחק מסרו ליעקב ,ויעקב מסרו לבני לאה שהיו יותר מיוחסים ,כי אין מוסרין סתרי תורה אלא לצנועין ולמיוחסים שבדור ,ולכן לא מסר יעקב את ספר יצירה לבני השפחות .ובראו השבטים בקר וצאן ע על ידי ספר יצירה ,והרי בעלי חיים שנבראו ולא נולדו מאב ואם ,מותרים באכילה בלא שחיטה .ויוסף לא ידע שבהמות אלו נבראו ע על ידי ספר יצירה ,ולכן חשב שהם אוכלים בשר מן החי ,וסיפר לאביו שהם אוכלים אבר מן החי .וכן אפשר שעל ידי צירוף אותיות שמות הקדושים מספר יצירה בראו השבטים נקבה והיו מטיילין עמה ,ויוסף לא ידע שהאשה נבראה ע על ידי ספר יצירה ,וחשב שהיא נקבה אשה שנולדה מאב ואם ,לכן הביא דיבה לאביו שהם חשודים ע על עריות .וכשעסקו השבטים בצירוף אותיות אלו ,ורצו להתחבר עמהם בני השפחות ,אמרו השבטים אתם בני השפחות ,וכוונתם הייתה לשם שמים ,כי אין מוסרין סתרי תורה כאלה אלא למיוחסים שבכל דור ודור וכנ"ל ,ויוסף לא הבין כוונתם ,וסבר שהם מזלזלים בכבוד אחיהם לקרותם עבדים ,ובא והגיד לאביו .הרי לך כי השבטים היו צדיקים ,וגם יוסף היה צדיק יסוד עולם ,עם כל זאת קראו עליו את הפסוק ויבא יוסף את דיבתם רעה ,משום שיוסף היה לו לדרוש ולחקור ולשאול את פי השבטים מה הייתה כוונתם בדברים האלה. רבנו משה סופר בחתם סופר (פרשת וישב ,ד"ה ויבא יוסף) חידש ,על דברי השל"ה הקדוש שהביא שבראו עגלא תלתא בספר יצירה ואכלוהו חי ,שזה אפשר שכן היה ,אבל מה שכתב שבראו נקבה בספר יצירה ונשתעשעו עמה ,לא אאמין ע על שבטי י-ה ,שעסקו בשמות הקדושים ע על מנת להשתעשע עם נקבה חלילה. רבנו יוסף חיים בבן איש חי דרשות (פרשת וישב ,ע הכתוב ולא יכלו דברו) ביאר ,ע על פי דברי השל"ה הקדוש ,היות ואין מלמדים ספר יצירה למי שלא מלאו לו עשרים שנה ,לכן הודיענו הכתוב ,שיוסף היה בן שבע עשרה שנה כאשר הביא את דיבתם רעה אל אביהם ,לומר ,שמחמת שנותיו הצעירות, לכן אביו לא גילה לו את סודות ספר יצירה ,ושהשבטים בוראים את אותם הנשים והבעלי חיים ע על ידי ספר יצירה ,כדי שלא יבקש שילמדו גם כן ספר יצירה ,ומרוב אהבתו לא יוכל להשיבו ריקם. ונראה לבאר ,כי מדברי גדולי האחרונים עולה תמונה מופלאה :השבטים הקדושים פתחו שערים בעולמות העליונים ובראו בסוד ספר יצירה בשר לצרכם ,והיו טהורים ונקיים מכל שמץ עבירה. יוסף הצדיק ,מפאת גילו הצעיר שלא הגיע לעשרים שנה ,לא הוכנס בסוד ספר יצירה ,ומתוך כך דן את מעשיהם כפי הנראה לעיני בשר .מכאן מובן כי כולם קדושים וצדקתם עומדת לעד. כאשר נעמיק בדברי מאורי הדורות האחרונים ,אשר הלכו באורם של קדמונים והעמיקו ביישוב התמיהות העולות מתוך יסודות נפלאים אלה ,מתבארת לפנינו נקודה נוספת הצריכה ביאור :לשם מה הוצרכו השבטים לברוא צאן על ידי ספר יצירה ,והרי היה ליעקב אבינו צאן לרוב ,כדכתיב "וייפרץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות”?

רבנו יוסף חיים בבן איש חי דרשות (פרשת וישב) וגדולי המפרשים נזקקו ליישב תמיהה זו, וביארו ע על פי היסוד הנפלא שהביא רבנו שלמה בן אדרת בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן תיג) ,שאין אפשרות לברוא בהמה ע על ידי ספר יצירה אלא בערב שבת בלבד ,שבו הייתה בריאת הבהמה בימי בראשית .ומעתה מתבאר כי אותו היום שבו בראו השבטים את הצאן בספר יצירה ,ערב שבת היה .השבטים הקדושים ראו כי נטו צללי ערב וכמעט קידש היום ,ולא הכינו בשר לסעודת שבת קודש ,ולא היה סיפק בידם לשחוט בהמה ,לנקרה ,למלחה ולבשלה עד כניסת השבת .על כן נזקקו לפעול בחכמת הקודש ובצירוף שמות אלוקיים לברוא צאן ע על ידי ספר יצירה ,שהרי בהמה הנבראת בספר יצירה אינה טעונה שחיטה ומותרת באכילה מיד. ונראה לבאר ,כי מתוך דברי חכמי הדורות הללו עולה התחרזות נפלאה של חלקי הפאזל הרוחני: אהבת השבטים לקדושת השבת ולעונג שבת היא שהביאה אותם להשתמש בסוד ספר יצירה בערב שבת .יוסף הצדיק ,שלא היה בסוד העניין מחמת צעירותו ,ראה את האכילה בלא שחיטה כאיסור אבר מן החי ,ומתוך כך נולדה השגגה והדיבה. כאשר נבוא לדלות מתוך הסוגיה הנשגבת הזו אורחות חיים והדרכות למעשה ,מתבררים לפנינו יסודות מעשיים עצומים בהנהגת האדם בעבודת ה' ובמידות: חובת החקירה והדרישה קודם דון לכף חובה .יוסף הצדיק ,על אף כל צדקתו וכוונתו הטהורה לשם שמים ,נענש על שהביא את דיבת אחיו אל אביהם ולא שאל ודרש תחילה את פיהם לברר את כוונתם .מכאן למדים אנו זהירות נוראה שלא לפסוק דין ולא להוציא לעז על שום אדם מישראל על פי ראייה שטחית בלבד ,אלא לחקור ,לברר ולדון כל אדם לכף זכות. מעלת הזהירות בעסק בסתרי תורה וסודותיה .אין מוסרין סתרי תורה אלא לצנועים ולמי שהגיע לכלל שנות יישוב הדעת ,כדי שלא תצא תקלה או טעות עמוקה על ידי מי שלא הגיע להבנה השלמה בדברים. זריזות מופלאה לכבוד שבת קודש .השבטים הקדושים לא חסו על עמלם ולא נמנעו מלהשתמש בסודות עליונים כדי להכין בשר לסעודת שבת בעוד מועד ,ללמדנו עד כמה חייב האדם להדר ולרדוף אחר הכנת צורכי השבת ברווח ובשמחה. ההתבוננות במעשיהם של השבטים הקדושים ובמבטו של יוסף הצדיק פותחת פתח אל עומק ההרחבה הרעיונית והפנימית הטמונה בהנהגת הצדיקים. המאבק הרוחני והמחשבתי בין יוסף לאחיו אינו מחלוקת מקרית ,אלא מפגש בין שתי תפיסות עולם עמוקות בעבודת השם .השבטים הקדושים פעלו מתוך מדרגה של חיבור ישיר לסודות הבריאה ,מדרגה שבה האותיות הקדושות והצירופים האלוקיים פועלים במציאות ומחדשים בה גילויים עליונים .עבורם ,בריאת בהמה בספר יצירה הייתה ביטוי של דבקות ומדרגה רוחנית זכה, אשר מפקיעה את החומר מגדריו הרגילים ומעלה אותו למדרגת קודש טהורה. מנגד עמד יוסף הצדיק ,שמידתו מידת היסוד והאמת הצרופה בעולם המעשה .יוסף מביט על המציאות בעיניים של בירור הנגלה .עבורו ,כאשר משהו נראה כלפי חוץ כהנהגה שאינה

מתוקנת ,אין להסתפק בהסברים מופשטים אלא יש לבחון את הדברים לפי גדרי ההלכה הנגלית והמורשת המסורה. העומק הרעיוני הטמון כאן מלמד כי לעיתים ,דווקא מתוך רוממות ההשגה והעליונות הרוחנית, עלולה להיווצר תהום של אי-הבנה מול מי שמביט מן הצד .הצדקות הטהורה של השבטים לא גילתה את סודה ליוסף ,וראייתו הזכה של יוסף לא תפסה את דקויות המדרגה של אחיו .זוהי תזכורת נוראה לכך שבעולם התיקון ,הנגלה והנסתר חייבים להשתלב יחד :הנהגה עליונה חייבת להיות מבוררת ומוסברת בדרכי נועם ובשפה ברורה ,כדי שלא תיווצר טעות או דיבה חלילה. האגדה התורנית מעשירה את ליבנו בתיאור מופלא ומלא הוד של אותן שעות דרמטיות בשדות דותן ,בעת שהחמה החלה לנטות ימה בערב שבת קודש. מדמיינים אנו את שבטי י-ה עומדים בלב השדה ,צופה עינם אל האופק ורואה את צללי הערב המתארכים .השבת המלכה קרבה ובאה ,והתשוקה לקבל את פניה בסעודה כיד המלך בוערת בנפשם .והנה ,המלאכה מרובה והזמן קצר ,ואין עוד סיפק בידם לשחוט ,לנקר ,למלוח ולבשל בשר מן הצאן כדת וכדין .באותן רגעים נשגבים ,נאספו קדושי עליון אלו ,התעטפו ביראת רוממות, ועסקו באותיות הקדושות של ספר יצירה .מתוך דבקות עליונה וצירוף שמות הקודש ,נבראה לפני עיניהם בריאה טהורה ,שהיא כולה תוצר של הבל פיהם הטהור ותורתם. ומנגד ,יוסף הצדיק ,נער יפה תואר ויפה מראה ,המהלך בתמימותו ובקדושתו ,מגיע אל השדה. הוא רואה את אחיו מסובים ,ואוכלים מן הבשר הזה בלא שחיטה .יוסף ,אשר מפאת גילו הצעיר נמנע ממנו סוד ספר יצירה מתוך אהבת אביו שלא להשיבו ריקם ,אינו מעלה על דעתו כי הבשר הזה נוצר מן השמים .בעיניו הזכות והטהורות נראית האכילה הזו כאסורה וכפגומה .מתוך חרדה לכבוד שמים ולשלמות אחיו ,הוא רץ אל אביו יעקב ,ודמעתו על לחיים. זוהי דרמה נוראה של קדושים וטהורים :אלו פועלים בעולמות העליונים מתוך אהבת השבת, וזה מוכיח מתוך דאגה לטוהר הבית ,כשכולם כאחד מכוונים אך ורק לשם שמים. העמקה במעשה נורא זה נוגעת בנימי נפשו של כל אדם המבקש ללכת בדרכי ה' ולתקן את מידותיו ,ומתוכה עולה הדרכה מוסרית נוקבת ומרטיטה: כמה זהיר חייב להיות האדם בראייתו את הזולת! יוסף הצדיק ,יסוד עולם ,שכל כוונתו הייתה לשם שמים מתוך דאגה טהורה לכבוד אביו ולשלמות אחיו ,נכשל בדיבה משום שלא שאל את פיהם ולא חקר אל נכון את פשר מעשיהם .אם בארזים נפלה שלהבת ,ואפילו קדוש עליון כיוסף הצדיק יכול היה לטעות ולפרש מעשה שנעשה בקדושה עליונה כאילו הוא עבירה חמורה – מה יאמרו אזובי הקיר? כמה קל לאדם לראות מעשה של חברו מן הצד ,למהר ולחרוץ משפט ,ולשכוח כי מאחורי המעשה הנראה לעין עשויים לעמוד טעמים זכים וטהורים שאינם גלויים לו! זהו יסוד המוסר של לימוד זכות :אין לנו להסתפק בהסתכלות חיצונית ושטחית .חובתנו הקדושה היא לחפש ,לדרוש ,ולבקש בלעדית את הזכות והלימוד הטוב על כל אדם מישראל. כאשר אדם רואה את חברו עושה מעשה התמוה בעיניו ,אל ימהר להוציא לעז ואל ירוץ לספר לאחרים ,אלא יגש אליו באהבה ,ישאל לרוחו ויבקש להבין את כוונתו.

כמו כן ,נלמד מכאן יסוד נורא בזהירות הדיבור :אפילו דיבור שנאמר מתוך כוונה טובה ולשם שמים ,אם אין הוא מיוסד על בירור גמור ואמת מוחלטת ,נחשב הוא כקטגוריה וכדיבה .הדיבור הוא כלי הקיבול של הנשמה ,ויש לשמור עליו בטהרה עליונה בלא שום שמץ של חיפזון וקלות דעת.

עיקר העניין: עיקר העניין הוא שהשבטים הקדושים ויוסף הצדיק כולם כאחד פועלים מתוך קדושה עליונה וכוונת אמת לשם שמים .השבטים בראו צאן בספר יצירה בערב שבת מתוך זריזות לכבוד שבת ,ולכן בשר זה היה מותר באכילה בלא שחיטה ,וכן עסקו בסודות אלו בטהרה .יוסף הצדיק ,מפאת שנותיו הצעירות, לא הוכנס עדיין בסוד ספר יצירה ,ומתוך כך דן את מעשיהם כפי שנראה לעיניו והביא דיבה אל אביו .מתוך דרמה נפלאה זו עולה לימוד נורא לדורות על זהירות עצומה בלימוד זכות ,בחובת הבירור והשאלה קודם חריצת משפט, ושמירת הדיבור בטהרה מוחלטת.