כשיש לאדם בן שהוא חשוב יותר מכל שאר הבנים האם מותר לתת לו יותר משאר הבנים?

כשיש לאדם בן שהוא חשוב יותר מכל שאר הבנים האם מותר לתת לו יותר משאר הבנים? כאשר אנו פוסעים אל תוך פתחו של היכל בית המדרש שעה שבה האורות מרצדים על גבי הכרכים הפתוחים וריח הדפים הישנים מתערבב בהמיית הלב ,ורוח ערב קרירה מנשבת בין בדלי האילנות ומטילה צללי אורך על כתלי ההיכל ,הרינו ניגשים לברר את שאלת השאלות המנסרת את חללו של עולם ההלכה והאגדה ,שאלת האב הנושא את…

כשיש לאדם בן שהוא חשוב יותר מכל שאר הבנים האם מותר לתת לו יותר משאר הבנים? כאשר אנו פוסעים אל תוך פתחו של היכל בית המדרש שעה שבה האורות מרצדים על גבי הכרכים הפתוחים וריח הדפים הישנים מתערבב בהמיית הלב ,ורוח ערב קרירה מנשבת בין בדלי האילנות ומטילה צללי אורך על כתלי ההיכל ,הרינו ניגשים לברר את שאלת השאלות המנסרת את חללו של עולם ההלכה והאגדה ,שאלת האב הנושא את עיניו אל בניו ובודק את הנהגתו בתוך ביתו פנימה .הלא כאשר יש לאדם בן חשוב יותר משאר הבנים ,האם מותר לתת לו יותר משאר הבנים ,ובעוד הלב פועם בחלחלה וברעד לקראת הבאות ,השאלה ניצבת בכל תוקפה ועוז פנימי, מבקשת מזור ומפלסת נתיב בין סבכי המציאות וההלכה. וכאשר אנו פוסעים הלאה מן המפתן אל תוך היכלו של מקרא ,והננו מריחים את ריח העתיקות והקדושה הנושב מתוך ספר התורה הפתוח לפנֵינו ,הרינו עומדים לפני הכתוב בפרשת וישב "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים" (בראשית לז ג). ונראה לבאר את עומק הקשר שבין הפסוק לבין שאלתנו הנוקבת ,כיצד האהבה היתרה והכתונת המיוחדת משמשות מוקד לדיון הלכתי ואגדי עמוק בשאלה האם מותר לאב להעדיף בן אחד על פני אחיו כאשר הוא ניכר במעלותיו. רש"י (בראשית לז ג) ביאר כי בן זקונים הוא לו שכן נולד לו לעת זקנתו ,ודבר אחר שעיברו היה דמות דיוקנו של יעקב דומה לו ,ועל כן מצינו שהיתה לו חיבה מיוחדת שהביאה אותו לעשות לו כתונת פסים ,ומשום כך התעוררה הקנאה הגדולה בין האחים אשר ראו כי אביהם נוטה אהבה יתרה אל הנער.

רבי אברהם אבן עזרא (שם) ביאר כי הביטוי בן זקונים מורה על חשיבותו המיוחדת של הבן בעיני אביו ,וכי מתוך מעלה זו נתנו לו חשיבות יתרה שהיתה ניכרת לעין כל ,הגם שהדבר גרם למחלוקת ולמתיחות פנימית בתוך המשפחה. החזקוני (שם) פסק וביאר כי עשיית כתונת הפסים לא היתה מעשה אקראי אלא ביטוי מובהק להענקת מעמד מיוחד למי שנחשב בעיני אביו כממשיך דרכו ,הגם שהאחים ראו בכך פגיעה בשוויון הפנימי שבין הבנים. הספורנו (שם) חידש כי יעקב אבינו ראה ביוסף בן המוכשר להנהגה ולחכמה עליונה ,ועל כן מצא לנכון להעניק לו סימני גדולה שיורו על מעלתו המיוחדת ,מתוך מגמה להכינו לשליחותו הגדולה בעולם. אונקלוס (שם) תרגם כי אחים חזו יתה די אבוה רחים יתיה מכל אחוהי ועבד ליה כותנת פסים, ומבאר בכך את עומק המחלוקת שפרצה בבית עקב אותה הנהגה מיוחדת שהבדילה בין הבן המועדף לשאר האחים. הכלי יקר (שם) ביאר כי יעקב אבינו ע"ה ביקש לרומם אותו מעל אחיו לא מצד נגיעה אישית אלא משום שהכיר בגדולתו הרוחנית ,ומתוך כך נהג עמו במנהג של חיבה יתרה המלמדת על הנהגת ההשגחה בעולמם של צדיקים. וכאשר אנו עוברים מפרשי התורה ומפרשיה להיכלו של תלמוד ,והננו שומעים את קולו של אביי ורבא המנסרים את חללו של בית המדרש באש התורה ובחריפות הסוגיות ,הרינו מקשיבים לדברי הגמרא המאירים באור יקרות את שורש הדין והנהגת הדורות. בגמרא במסכת שבת (דף י ע''ב) אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים ,שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ,ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. ונראה לבאר את עומק דברי הגמרא כי אין כאן רק עניין פרטי של מתנה קטנה ,אלא יסוד נורא בדרכי ההנהגה שבהם כל תנועה קטנה של העדפה בתוך הבית פנימה יוצרת גלי הדף עצומים המעצבים את גורלו של עולם ומגלגלים את הירידה למצרים ,ומכאן יש ללמוד עד כמה יש להיזהר בהנהגת השוויון בין הבנים כדי שלא לעורר קנאה ומחלוקת. וכאשר אנו פוסעים הלאה מן הגמרא אל שערם של הראשונים עמודי ההוראה והעיון ,והננו חשים את עוצמת האש הבוערת מתוך כתביהם הגנוזים באור השגב ,הרינו מקשיבים לדברי רבותינו הראשונים המלבנים את הסוגיה בעומק דעתם. רש"י (מסכת כתובות דף נ ע''א) פירש כי מה שאמרו חכמים שאסור לאדם להפלות בין הבנים הוא דווקא בדבר שהוא משום מתנה שאין בה טעם של תורה או מעלה יתרה מיוחדת ,אבל כאשר הבן חשוב וחכם יותר ויש מקום להכיר במעלתו ,יש מן הפוסקים שדנו בכך האם יש להקל. בספר הישר לרבינו תם (הלכות שבת סימן נ) ביאר כי כל עניינו של האיסור להטות לב אל בן אחד הוא דווקא היכן שאין ניכרת סיבה מוצדקת לעין כל ,אך בשעה שהאב רואה בבנו חכמה מיוחדת ויציאה מן הכלל ,הרי הלב נוטה מטבעו להעריך את היקרה והעליונה שבמעלות.

הרא"ש (מסכת כתובות פרק ד סימן טו) ביאר כי דין זה של העדפת בן על אחיו צריך להימדד לפי שורת הדין והנהגת הבית פנימה ,שכן כל יצירת פער בלתי מוסבר בין הילדים מביאה לידי מכשול עצום וכפי שמצינו ביוסף ואחיו. רבינו יונה מגרונדי בשערי תשובה (שער ג אות קנא) ביאר כי המידה הנכונה היא לפסוע בדרך הישר בלי לעורר חימה וקנאה בלב האחים ,וכי גם אם יש לבן מעלה גדולה ,על האב לשקול היטב את דרכיו שלא יהא הדבר מכשול לדורות הבאים. וכאשר אנו ממשיכים במסענו אל תוך היכלם של האחרונים ונושאי כליו של שולחן ערוך ,והננו חשים את רוח ההלכה המנסרת ברמה ומבררת את דקיקויות הדין למעשה ,הרינו מקשיבים לדבריהם המאירים באור יקרות. מרן רבי יוסף קארו (שולחן ערוך חו"מ סימן רעח סעיף א) כתב ופסק כי האב שנתן מתנה לאחד מבניו יותר משאר בניו ,אם הוא משום שבן זה חכם וראוי יותר ,רשאי לתת לו ,אך אם עושה כן מתוך חיבה יתרה בלא טעם מבורר של מעלה תורנית ,הרי זה מעורר מכשול ומחלוקת בתוך הבית פנימה. הרמ"א (שם) ביאר ופסק כי הגם שמן הדין יש מקום להחמיר שלא לשנות בין הבנים כלל כדי שלא להביא לידי קנאה ,מכל מקום במקום שיש יתרון של תורה וחכמה ניכרת ,יש להקל בדבר כל עוד אין הדבר נעשה מתוך קפדנות ושנאה כלפי האחים האחרים. הש"ך (שם סקי"א) חידש וביאר את עומק דברי הפוסקים כי כל הדין של איסור העדפה הוא דווקא בנכסים שאין בהם טעם מיוחד ,אבל בבן שיש לו מעלה עצומה בתורה ויראת שמים ,רשאי האב לחזקו ולקרבו כדי לעודד את שקידתו בתורה. הט"ז (שם סק"ב) ביאר וכתב כי יש לדייק היטב בלשון הפוסקים שכל חומרת העניין היא רק היכן שיוצר הדבר פילוג וקרע של ממש בין האחים ,אבל כאשר ניכר לכל כי המעלה היא אמיתית ותורנית ,אין בכך משום איסור חמור אלא הנהגה ראויה לפי העניין. וכאשר אנו מעפילים אל פסגת ההר ועומדים בבית מדרשם של גדולי הדורות האחרונים וענקי פסק ההלכה בדורנו ,הננו מקשיבים לקול הצרוף והמבורר המזוקק משבעת פעמים ,אשר מפלס נתיב ברור וישר מתוך סבכי הסוגיה אל חיי המעשה בדור הזה. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף (ירושה וצוואה פתחי תשובה סימן רעח) פסק וביאר כי על אף שיש מן הפוסקים המקילים בבן חכם ,למעשה ראוי לכל אב ואם להיזהר מאוד שלא ליצור שום הפליה גלויה לעין בין הילדים ,שכן בדורותינו אנו כל נגיעה קטנה של העדפה עלולה לפעור קרעים עמוקים בנפש הילדים ולחולל משברים שקשה מאוד לאחותם אחר כך. מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (חלק ג סימן קכט) חידש וביאר כי יש להבחין היטב בין מתנות המיועדות לחיזוק לימוד התורה והחזקת הכולל לבין מתנות הבאות מחמת חיבה אישית לבד ,וכי

במקום שבו נדרש הדבר לצורך עידוד תורני אמיתי יש מקום להקל ,אך תמיד יש לשקול את הדברים במאזני משקל של דעת תורה צלולה כדי למנוע כל פתח לקנאה ושנאה בתוך המשפחה. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים (הלכות לשון הרע פתיחה לאווין אות ח) כתב וביאר כי מחלוקת וקנאה בין אחים הבאות מחמת הפליה בבית הן מן הדברים הקשים המביאים חורבן רוחני על הבית פנימה ,ולכן חובה על ההורים להיות דוגמה חיה לשוויון ולאהבת אמת שאינה תלויה בדבר לכל ילדיהם בשווה. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ו סימן רמה) פסק וביאר כי אף שמן הדין היבש ישנה סמכות לאב להעניק לבן חכם את חלקו הראוי ,הרי שבדורנו חובת השעה היא לנהוג בזהירות יתרה ובדרכי שלום ,שכן שלום הבית והשקט הנפשי של המשפחה קודמים לכל הנהגה פרטית המותרת אמנם מצד הדין אך עלולה להביא לידי מכשול. הנה למדנו מתוך מרחבי התורה הקדושה ומשולחן ערוך הפוסקים כי שאלת העדפת הבן החכם מעסיקה את לב ההורים והדיינים בכל דור ודור ,החל מסיפורם של יעקב ויוסף ועד להכרעות גדולי הפוסקים בדורנו .מצד הדין מצינו מקום להקל כאשר המתנה ניתנת מחמת מעלתו התורנית המובהקת של הבן ,אך מנגד הזהירונו חז"ל וגדולי האחרונים כי כל תנועה של הפליה עלולה לגלגל תוצאות קשות של קנאה ומחלוקת בתוך הבית פנימה .על כן עמדת ההלכה למעשה היא לשקול כל מקרה לגופו בדעת תורה צלולה מתוך שאיפה עמוקה לשמור על שלום הבית ואחדות הלבבות באהבה ובאמונה שלמה. וכאשר אנו יוצאים מן ההיכלות הפנימיים של בית המדרש אל רחובה של עיר ואל שולחן ההלכה המעשית ,והננו מציבים את מפלס הסוגיה אל מול פני המציאות הסוערת של חיי היומיום ,הרינו באים לברר את נפקא מינות למעשה העולות מתוך ההלכה וההנהגה הצרפתית של דורנו. ונראה לבאר את הנפקא מינה הראשונה הנוגעת לזמן חלוקת מתנות בחיים חיותם של ההורים, שכן למדנו מן הפוסקים כי אף שמצד הדין היבש יכול האב להעניק לבן עילוי חלק יתר על אחיו מחמת מעלתו ,מכל מקום חובת השעה והזהירות מחייבת למנוע כל פתח לטינה ולקנאה סמויה העלולה לפעור חורים עמוקים באחדות המשפחה ,ולכן יש למצוא את דרך המלך שבה יקבל כל בן את מלוא תשומת הלב והחיבה הראויה לו מבלי ליצור תחושת קיפוח מרה. ונראה לבאר את הנפקא מינה השנייה הנוגעת לענייני צוואות וירושות לאחר האריכות ימים, שכן במקום שבו האב מבקש לצוות את נכסיו באופן שונה מן השוויון המוחלט מחמת שרואה בבן מסוים ממשיך דרך בתורה ובעבודה ,הרי עליו לעשות כן בדרך של עצה חכמה ובלשון נקייה שאינה מעוררת מדנים ,כדי שלא תצא חורבה מתוך כוונה טובה וכדי לקיים את מצוות השלום בין האחים באהבה ובאמונה שלמה. וכאשר אנו מעמיקים את מבטנו פנימה ומבקשים לרדת לעומקו של יסוד הדברים ,הננו מפלסים נתיב אל הרחבה רעיונית המבררת את משמעותו הפנימית והעמוקה של הרעיון העולה מן הסוגיה כולה.

ונראה לבאר כי שורש העניין טמון בהבנה עמוקה של מושג האחדות המשפחתית והיחס שבין הפרט לכלל הבית ,שכן בית שבו מתקיימת הנהגה של אמת ושל יושר פנימי אינו בנוי רק על מאזניים קרות של זכויות וחובות הלכתיות ,אלא על תשתית איתנה של הרגשת שותפות קדושה שבה כל אחד מן הבנים מרגיש כי הוא עולם מלא בפני עצמו ואהוב בלי שום תנאי ובלי שום השוואה לאחרים. ונראה להוסיף עוד כי כל ניסיון לבנות מעלה של בן אחד על חשבון תחושת השפלות או הקיפוח של חברו פוגעת בשורש העץ המשפחתי כולו ,משום שהתורה אינה מבקשת להאיר רק את דמותו של יחיד הסגולה המופלא ,אלא היא שואפת לבנות בניין שלם של אחים היושבים יחד באחדות ובאורה של תורה ,שבה הנהגה של חכמה משתלבת יחד עם מידת הרחמים והאחריות ההדדית לכל אחד ואחד מן הבנים בשווה. וכאשר אנו נכנסים אל תוך חדרי החדרים של הנפש פנימה ,והננו מניחים את הסוגיה על לוח ליבנו פנימה ,הרינו נפגשים עם נקודת האמונה העמוקה שבה תורת חיים מאירה את צעדיו של האדם בנבכי חייו הוא. ונראה לבאר כי ההתמודדות של ההורים בתוך הבית פנימה עם שאלת היחס לכל בן ובן משקפת בעומק רב את האמונה הפשוטה שכל נשמה ונשמה בעולמו של הקדוש ברוך הוא יש לה את המקום המיוחד שלה ואת הניצוץ המיוחד שאין שום אדם אחר יכול ליטול ממנו. ונראה להוסיף עוד כי האדם המאמין לומד מתוך הסוגיה הזו להסתכל על בני ביתו לא דרך משקפיים של הישגים חיצוניים או השוואות אנושיות מתישות ,אלא מתוך מבט פנימי ואבהי הרואה את השלמות האלוקית הגנוזה בכל אחד ואחד מילדיו ,ומתוך כך הוא מעניק לכל אחד מהם את ההרגשה המוחלטת שהוא מרכז העולם בשבילו ושאהבת ההורים אליו היא מוחלטת ושאינה תלויה בשום דבר כלל. וכאשר אנו עולים מעלה אל מעוז המצפן הפנימי והטהור הנבנה מתוך עומקה של תורה ,הננו פוגשים את קולו הלחש של היושר האנושי העולה מתוך פרשת חיינו ומורה לנו את הדרך בה נלך ואת המעשה אשר נעשה. ונראה לבאר כי המצפן המוסרי הניצב לפנינו מורה לאדם לנהוג תמיד ביושר פנימי ובנקיון כפיים מוחלט בכל צעדיו בתוך ביתו ,כך שלא יתן מקום לשיקולים זרים או לנטיית הלב הרגעית להטות את משפט האהבה והשוויון בין בניו ,אלא יזהר להיזהר מכל ניצוץ של אפליה שעלול להבעיר אש זרה של קנאה ופירוד. ונראה להוסיף עוד כי ההכרה המוסרית הזו דורשת מן האדם לגלות אחריות עמוקה ורגישות אנושית עדינה כלפי נפשו הרכה של כל ילד וילד ,מתוך הבנה כי תפקידו של המחנך אינו לשפוט את הערך האנושי על פי משקל של הישגים חיצוניים ,אלא להאיר פנים לכל אחד ואחד באותה מידה של חום ,אהבה ואמונה טהורה. ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום ,כי כל הנהגה קטנה בתוך הבית פנימה מהדהדת למרחקים ומעצבת את דמותם של הדורות הבאים באהבה ובאמונה.

עיקר העניין: הנה למדנו ועלינו בשבילי הסוגיה ,מן הפרשה הראשונה באוהלו של אברהם ויעקב ועד לשולחן ערוך ולפוסקי דורנו ,כי עניין השוויון בין הבנים והזהירות מהפלייה אינו רק דין הלכתי צר אלא הוא יסוד היסודות של בניין המשפחה וקיומו של עולם .כל תנועה של אהבה אמיתית שאינה תלויה בדבר ,וכל מבט חם המאיר לכל ילד באותה מידה של קרוב ואמון ,הם המאירים את הבית באורה של תורה ומביאים את השלום והאחדות לשכון במעוננו לעד. האהבה האמיתית לכל ילד וילד אינה נמדדת במשקל של הישגים חיצוניים או בהעדפות רגעיות ,אלא באור הפנימי המאיר בלב ההורים המעניקים לכל נשמה את מקומה המיוחד בעולם באמונה שלימה.