כיצד יתכן שהאחים קנאו בכתונת פסים?

כיצד יתכן שהאחים קנאו בכתונת פסים? הנה נפש האדם תשתומם וקדושת המחשבה תזדעזע מול הדרמה הכאובה והמטלטלת הפותחת את ימי קורות אבותינו :שבטי י-ה ,ענקי הרוח וקדושי עליון ,שכל רעיונם חטיבה אחת של דבקות ורוממות ,נראים כמי שנלכדו ברשתה של קנאה גשמית ופעוטה בשל בגד אריג .משהו נורא למראה עין מתחולל בבית יעקב ,עת מעשה אב לבנו הופך למורא ולמשטמה בין אחים .התמיהה…

כיצד יתכן שהאחים קנאו בכתונת פסים? הנה נפש האדם תשתומם וקדושת המחשבה תזדעזע מול הדרמה הכאובה והמטלטלת הפותחת את ימי קורות אבותינו :שבטי י-ה ,ענקי הרוח וקדושי עליון ,שכל רעיונם חטיבה אחת של דבקות ורוממות ,נראים כמי שנלכדו ברשתה של קנאה גשמית ופעוטה בשל בגד אריג .משהו נורא למראה עין מתחולל בבית יעקב ,עת מעשה אב לבנו הופך למורא ולמשטמה בין אחים .התמיהה זועקת ומטלטלת את הלב עד לב השמים :האיך ייתכן לומר על קדושי עליון ,מנהיגי האומה ומצוקי ארץ ,כי עינם הייתה צרה בכתונת פסים גשמית ובחתיכת בד שניתנה לאחיהם הקטן? האם יעלה על הדעת כי שרפי מעלה אלה שקעו בקנאת הבלי העולם הזה? ואם לא בדבר גשמי קנאו ,מה סוד טמון היה באותה כתונת פסים שהסעיר את רוחם ואייר את מסכת היחסים ביניהם? הרי אין הסוגיה הזו סיפור דברים בעלמא ,אלא פתח לתהום רוחנית עמוקה ,המבקשת מאיתנו לחדור אל פנימיות התורה ולהבין את טוהר קנאתם של השבטים ואת עומק מעלתו של יוסף. נעמוד בחרדת קודש מול מקראי הקודש המגלים לנו את מוקד הסערה ואת יחסי החיבה והבחירה בבית יעקב אבינו. משה רבנו בתורה (בראשית לז ,ג-ד) כתב" :וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים .ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום”. רבנו שלמה יצחקי רש"י (בראשית לז ,ג) פירש" :כתונת פסים – לשון כלי מילת ,כמו כרפס ותכלת. דבר אחר :על שם צרותיו שנמכר לפוטיפר ולסוחרים ולישמעאלים ולמדיינים”. רבנו בחיי (בראשית לז ,ג) ביאר" :וכאשר עשה יעקב את כתונת הפסים והלבישו על יוסף ,מסר לו סוד כ"ב אותיות ,והלבישו ידיעת החכמה בשם כ"ב אותיות ,כמו שלמד מפי שם ועבר”. ונראה לבאר ,כי מתוך מקראי הקודש והמפרשים נחשפת זווית חדשה לגמרי .למראית עין מדובר בכתונת ובאריג משובח ,אולם חכמי האמת מגלים לנו כי מתחת למעטה הגשמי של הבגד

הוסתר אור תורני כביר .יעקב אבינו לא העביר ליוסף סתם מלבוש נאה ,אלא מסר לו את סוד כ"ב האותיות והחכמה העליונה שקיבל בבית המדרש של שם ועבר .מכאן מתבהר כי קנאת האחים לא הייתה קנאה קטנונית של הבלי העולם הזה ,אלא כיסופים וקנאת סודות התורה וההנהגה הרוחנית. כאשר ניטוש מבט אל דברי חכמינו זכרונם לברכה בתלמוד ובמדרשים ,מתבהרים היסודות הנוראים העוסקים בתוצאותיה של אותה כתונת ובסודות האותיות והשמות הטמונים בברכה ובשמירה. חכמינו זכרונם לברכה בגמרא במסכת שבת (דף י עמוד ב) אמרו" :אמר רב יהודה אמר רב :לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים ,שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו – קנאו בו אחיו ,והתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים”. חכמינו זכרונם לברכה במדרש אבות דרבי נתן (פרשה לד) הובא עניין ברכת כהנים וסוד כ"ב אותיות הנכללות בברכה המשולשת מן התורה" :יברכך ה' וישמרך ,יאר ה' פניו אליך ויחנך ,ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום”. ונראה לבאר ,כי חז"ל בגמרא שבת הורו לנו את הנגלה המזהיר מפני שינוי בין הבנים ,אך בעומק המדרשים והסוד טמון הפירוש הפנימי :אותם שני סלעים מילת – אותה כתונת פסים – היו הצינור הגשמי שדרכו הועברו השמות הקדושים וסוד כ"ב האותיות מברכת הכהנים והתורה .השבטים הקדושים ,בהביטם במעשה אביהם ,ראו כי יוסף זוכה להשגה עליונה ולשמירה אלוקית יחידה במינה ,ומתוך כך נכנסה בליבם קנאת סופרים וקנאת תורה. כאשר ניצב ביראת קודש לפני דברי הראשונים אשר האירו את נתיבות החכמה והסוד ,נחשפת לפנינו כבשת הרש של הקנאה הקדושה שהסעירה את בית יעקב ,ומתוודעים אנו לעומק כוחם של השמות האלוקיים. רבנו בחיי (בראשית לז ,ג) ביאר ,ע על הכתוב ועשה לו כתונת פסים ,שכאשר עשה יעקב את כתונת הפסים והלבישו על יוסף ,מסר לו סוד כ"ב אותיות ,והלבישו ידיעת החכמה בשם כ"ב אותיות, כמו שלמד מפי שם ועבר. רבנו מנחם רקנאטי בפירושו על התורה (בראשית לז ,ג) חידש ,ע על פי סודות הקבלה והמילואים, כי כתונת הפסים רומזת לחלוקא דחלוקין וללבוש הרוחני המגן על הנשמה ,שבו נכללים כ"ב אותיות היסוד שבהן נבראו שמים וארץ. ונראה לבאר ,כי מדברי הראשונים עולה בירור יסודי ומאיר עיניים :כתונת הפסים לא הייתה בגד צמר או משי בעל ערך ממוני בלבד ,אלא לבוש רוחני שדרכו העביר יעקב אבינו ליוסף את מפתח החכמה העליונה – סוד כ"ב האותיות שקיבל בבית המדרש של שם ועבר .השבטים הקדושים, בראותם כי יוסף מולבש בחכמה נשגבת זו וזוכה להשגה שאין להם חלק בה ,התעוררו בקנאת תורה טהורה ,שכן קנאו בהשגתו הרוחנית ולא במלבוש הגשמי כפשוטו. כאשר ניטוש מבט אל דברי מאורי הדורות מן האחרונים ,אשר צללו אל סודות התורה והביאו את המקורות הנעוצים בעומק הקבלה והדרוש ,נחשף לפנינו הביאור המושלם לשם הקדוש ולסגולתו הכבירה.

רבנו מאיר בן גבאי בצרור המור (פרשת נשא ,ד"ה ולכן אמרו) ביאר ,כי שם של כ"ב אותיות היוצא מברכת כוהנים ,הוא השם אנקת"ם פסת"ם פספסי"ם דיונסי"ם ,והוא טוב לשמירה ולכל הדברים, והאומרו דרך תפילה יועיל לו מאוד ,ובפרט בעת ברכת כוהנים יאמר שם זה בראשי תיבות כך :אל נא ,קרב תשועת מצפיך .פחדך סר תוציאם ממאסר .פדה סועים פתח סומים ישעך מצפים .דלה יוקשים וקבץ נפוצים ,סמוך יה מפלתנו .ויסיים ,ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. רבנו משה קורדובירו ,הרמ"ק ,בפרדס רימונים (שער פרטי השמות ,פרק יד) כתב ,לכל אחד מהד' שמות הנזכרים לעיל ,לו סגולה בפני עצמו :הראשון אנקת"ם ,הוא טוב להשמיע תפילה ,ופירוש, שומע אנקת תמים .השני פסת"ם ,הוא נותן פיסת בר לצריכים מזון .השלישי פספסי"ם ,מלשון ועשה לו כתונת פסים ,והוא נותן בגד ללבוש .הרביעי דיונסי"ם ,והוא עושה ניסים ונפלאות ,ובהם נשתמש יעקב אבינו עליו השלום באמרו (בראשית כח ,כ) אם יהיה אלהים עמדי ושמרני ...ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ,ושם זה מסר יעקב ליוסף בנו. ונראה לבאר ,כי מדברי גדולי האחרונים הללו מתגלה היסוד הנפלא :השם הקדוש בן כ"ב אותיות מכיל בתוכו את המילה פספסי"ם – שהוא הוא סוד כתונת הפסים .יעקב אבינו העביר ליוסף את סוד השם הזה ,המעניק שמירה ,מזון ,מלבוש וניסים .השבטים הקדושים ראו כי אביהם מוסר ליוסף את מפתח ההנהגה והשמירה האלוקית ,ומתוכה נבעה קנאתם הזכה – קנאה בהשגת השם הקדוש ובסגולותיו העליונות. כאשר ניטוש מבט אל דברי מאורי הדורות האחרונים ,אשר הלכו בעקבות הקדמונים והעמיקו להאיר את מסכת היחסים בבית יעקב באור פנימי וזך ,מתבארת לפנינו עוד יותר רוממות קנאתם של השבטים הקדושים. רבנו צדוק הכהן מלובלין בצדקת הצדיק (אות פח) ביאר ,ע על פי היסוד שכל קנאה שבקדושה איננה מגיעה מחמדת הממון או מגאוות העולם הזה ,אלא מתוך שאיפה להתקשרות עליונה בה' יתברך .השבטים ראו ביעקב אבינו את שורש האומה ,ובראותם שהוא מוסר ליוסף את הלבוש הרוחני – סוד כ"ב האותיות והשם הקדוש פסת"ם ופספסי"ם – הבינו כי יוסף מיועד להיות הצינור שדרכו תושפע השכינה והשמירה לכלל ישראל. ונראה לבאר ,כי מתוך דברי חכמי הדורות הללו עולה התחרזות נפלאה :הקנאה שפרצה בין האחים לא הייתה קנאה של הבל וריק ,אלא סערה רוחנית עזה .השבטים הקדושים חפצו בכל נפשם להיות חלק מאותו צינור אלוקי נשגב של כ"ב האותיות ,ובראותם כי יוסף לבדו זוכה לקבל מאביהם את הסודות העליונים של השמות הקדושים המעניקים שמירה ,מזון ולבוש רוחני, התעוררה בקרבם קנאת סופרים טהורה מתוך צמאון אל הקודש. כאשר נבוא לדלות מתוך הסוגיה הנשגבת הזו אורחות חיים והדרכות למעשה ,מתבררים לפנינו יסודות מעשיים עצומים בהנהגת האדם בעבודת ה' ובמידות: חובת הסתכלות פנימית ומהותית על הנהגת הזולת .מכאן למדים אנו שלא לשפוט מעשים או יחסים בין בני אדם על פי מראה עיניים שטחי בלבד .כשם שכתונת הפסים לא הייתה בגד גשמי

אלא מעטפת לסודות תורה עמוקים ,כך עלינו להתבונן בעיניים עמוקות וזכות בכל עניין ,ולהבין כי לכל הנהגה של תלמידי חכמים וצדיקים ישנם שורשים רוחניים וכוונות טהורות. מעלת קנאת סופרים המרבה חכמה .הקנאה שנחשפה בבית יעקב מלמדת אותנו מהי קנאה דקדושה :שאיפה פנימית להתעלות בתורה ,להשיג סודותיה ולהתקרב לאור ה' .על האדם לנתב את כוח הקנאה הטבוע בו מן החמדה הגשמית של הבלי העולם הזה אל עבר קנאת תורה ויראת שמיים. זהירות עצומה באמירת השם בן כ"ב אותיות בעת ברכת כהנים .מתוך דברי חכמים למדים אנו את הסגולה העצומה והשמירה האלוקית הטמונה בשם אנקת"ם פסת"ם פספסי"ם דיונסי"ם, ובפרט בעת שהכהנים מברכים את העם באהבה ,לחזור במחשבה ובתפילה על הרמזים והראשי תיבות לזכות בשמירה ,בפרנסה ובניסים. ההתבוננות במעמד הנשגב של מסירת סוד כתונת הפסים פותחת לפנינו שער אל עומק ההרחבה הרעיונית והפנימית הטמונה בהנהגת האבות והשבטים. המתח שהתגלע בבית יעקב אינו עימות פעוט של העדפת בן אחד על פני אחיו בגשמיות העולם ,אלא הוא מפגש עמוק בין שתי דרכים מרכזיות בהעברת מסורת הבריאה וההנהגה .יעקב אבינו ,שראה ברוח קדשו את העתיד ואת הצורך להטביע בנפש ברית קדשו של עולם את כוחות השמירה העליונים ,בחר לרכז ביוסף את סוד כ"ב האותיות שקיבל מבית מדרשם של שם ועבר. אותן אותיות שבהן נבראו שמים וארץ ,ואשר נרמזו בשם הקדוש היוצא מברכת כהנים ,הן המנוע הרוחני המקיים את המציאות ומעניק לה מזון ,מלבוש וניסים. מנגד עמדו השבטים הקדושים ,עמודי ההוראה והקודש של האומה ,ששאפו בכל ישותם להיות חלק בלתי נפרד מן הצינור האיתן הזה .הם חשו כי האור הגדול המאיר בכתונת הפסים שייך ביסודו לכלל השבטים ,שכן כל אחד מהם נושא בקרבו חלק מן המרכבה הקדושה .התביעה הפנימית שלהם לא הייתה חמדת ממון או קנאה בחפץ חומרי ,אלא דרישה רוחנית עמוקה לאחוז באותו אור אינסופי של סודות הבריאה. העומק הרעיוני הטמון כאן מלמדנו כי לעיתים ,דווקא מפני עוצמת האור ורוממות ההשגה, נוצרת סערה גדולה בעולם המעשה .השבטים ראו בכתונת מוקד של השפעה אלוקית שנוגעת לכלל בני הבית ,ומשום כך התעוררו בכל כוחם להבין ולדרוש את פשר הדבר ,עד שנתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים כדי לברר את הנוקבים ולזכך את הניצוצות .זוהי תזכורת נוראה לכך שכל מריבה או מחלוקת שבין צדיקים ואחים אינה אלא הד לכיסופים עמוקים אל האמת ,המבקשים להתחבר אל שורש האור העליון .האגדה התורנית מעשירה את הלב בתיאור מופלא ,עמוק ומלא הוד מתוככי בית מדרשו של יעקב אבינו. מדמיינים אנו את יעקב אבינו יושב בחרדת קודש בעומקה של שרעפי תורה ,ולידו יוסף בנו יפה התואר .אבינו הזקן ,ששימש עשרות בשנים בבית מדרשם של שם ועבר וקיבל מהם את סודות כ"ב האותיות שבהן נברא העולם ,מביט ברוח קדשו אל הדרך הפתלתלה והקשה המחכה ליוסף בשדות נכר ובבירת מצרים .בלב הומה מאהבה ודאגה ,הוא מוסר לו את הצינור העליון של

השמירה ,ומלביש אותו את הלבוש הרוחני – אותה כתונת פסים שבה נרמז השם הקדוש והנשגב פספסי"ם .באותם רגעים עילאיים ,יוסף מתעטף בנהורא מעליא ,ורוחו מתקשרת בסודות עליונים המעניקים לו לחם לאכול ובגד ללבוש בכל תלאותיו. ומנגד ,השבטים הקדושים ,אריות שבחבורה ,צופים במעשה הנורא הזה .הם אינם רואים מול עיניהם אריג משי או בגד צבעוני גשמי ,אלא מבחינים באור הרוחני הכביר האופף את יוסף .עיניהם הטהורות רואות כי אביהם מוסר ליוסף את מפתחות הסוד ,הניסים והשמירה האלוקית .נפשם הצמאה לתורה ולסודותיה יוצאת מכלתם ,ובתוך ליבם תוססת קנאה קדושה – קנאת שרפים האוהבים את מברכם ומבקשים לאחוז אף הם באותיות הקודש ולזכות בחיבור שלם אל השכינה. זוהי דרמה מרוממת של קדושי עליון :אב המכין את בנו לתלאות הגלות ומלבישו בשמות הקודש ,ואחים ענקי רוח המשתוקקים בכל נפשם לחלק באותה חכמה עילאית. התבוננות מעמיקה ברז נורא זה נוגעת במעמקי הנפש ומעמידה אותנו על יסוד מוסרי כביר בהנהגת המידות ובבירור פנימיות רצונותינו :כמה עצומה היא דרגת הזהירות בבירור מניעי הלב! למדנו מכאן כי גם הקנאה ,שנראית כלפי חוץ כאחת המידות היותר שפלות ומזיקות בעולם החומר ,יכולה ללבוש בקרב ענקי הרוח אצטלה של קדושה ורוממות .השבטים הקדושים לא חמדו חפץ גשמי או מעמד כבוד של הבל ,אלא צמאו לקרבת ה' ולסודות תורתו .ובכל זאת ,כיוון שהתרחש הדבר בעולם המעשה והביא לידי מחלוקת ושנאה ,התגלגל הדבר ונכנסה כל האומה לקושי ולגלות .מכאן אזהרה נוראה לכל אדם :אף עת שמרגיש הוא בנפשו כי כל כוונתו וקנאתו הן לשם שמיים ולשם התעלות בתורה ובמצוות ,חייב הוא לבדוק ולבחון בברור זך ונקי שאין שמץ מן הפגם או מן הנגיעה העצמית מעורב ברצונו. יסוד נוסף ועמוק נחשף כאן במעלת ההשגה והעברת המסורת :תורה איננה ירושה פרטית או סגולה המיועדת להישאר אצל יחידים ,אלא כוח כללי המיועד לבנות ולהרים את קדושת כלל ישראל .כאשר אדם זוכה למתנת חכמה ,לסגולה או להשגה עליונה ,אינו רשאי להתגאות בה או להשתמש בה לנכס פרטי ,אלא עליו לראות עצמו כצינור להשפעת טובה וברכה לכלל הסובבים אותו. וכמו כן ,מצינו כאן לימוד מרטיט על כוחה של השמירה האלוקית שנתן יעקב ליוסף בכתונת הפסים .בעולם מלא ניסיונות ותהפוכות ,המלבוש האמיתי של האדם איננו המעטפת החיצונית שרואות העיניים ,אלא האותיות הקדושות ,התורה והמצוות שבהן הוא מעטף את נפשו .מי שנושא בתוכו את סוד התורה ואת הדבקות בשמותיו של הקב"ה ,שום גלות ושום בור שפלים לא יוכלו לנתקו ממקור חיותו. ומכאן ניקח עמנו תובנות נשגבות ומאירות לנתיבות חיינו :הביטוי הפנימי העמוק של מהות הבגד והמלבוש .למדנו כי מלבושו האמיתי של האדם איננו האריג המכסה את גופו ,אלא אותיות הדיבור ,המחשבה ,והמדע התורני שבהם הוא מעטף את נפשו .בעולם הרודף אחר מעטפת חיצונית ויופי חולף ,חובתנו לבנות ולטפח את המלבוש הרוחני הפנימי ,המורכב ממעשים טובים ודבקות באותיות התורה ,שהוא היחיד שמגן על האדם בכל טלטלות החיים.

התמרה של מידת הקנאה לשאיפה תורנית .ממעשיהם של שבטי י-ה אנו למדים כיצד לקחת כוח נפשי עז כגון הקנאה ולהופכו למנוע של צמיחה ורוממות .במקום לקנא בהישגים גשמיים ,בממון או במעמד של הזולת ,נטהר את רצונותינו לשאוף אל הקודש ,לקנאות בחוכמתם ,במידותיהם ובקדושתם של צדיקים ,ולהפוך כל קנאה לקנאת סופרים המרבה חכמה ויראה.

עיקר העניין: הנה בסיום ובסיכום המסע הנורא הזה ,עיקר העניין הוא שבית יעקב היה בית של מרכבה עליונה ,שבו כל מעשה נמדד בסרגלי קודש וזכות .קנאת השבטים הקדושים ביוסף הצדיק לא הייתה קנאה גשמית ובגד אריג ,אלא המיה וצמאון אל סוד כ"ב האותיות והשם הקדוש פספסי"ם שנמסרו לו בכתונת הפסים .זהו סוד השמירה ,המזון והניסים ,אשר האיר את דרכו של יוסף בגיא צלמוות והפך ללבוש הנצחי של האומה. בסופו של דבר ,עומק הסוד מלמדנו כי האותיות שבהן נברא העולם הן המעטפת הטהורה המגינה על הנשמה מכל פגע .כאשר האדם מלביש את ימיו במידות זכות ובסודות התורה ,הוא זוכה לשמירה עליונה ולברכה שאינה פוסקת לעולם.