מדוע היו צריכים להפשיט את יוסף את כותנתו, ולא יכלו להשליך את יוסף לבור כמו שהוא?

מדוע היו צריכים להפשיט את יוסף את כותנתו, ולא יכלו להשליך את יוסף לבור כמו שהוא? הנה נפש האדם תשתומם וקדושת המחשבה תזדעזע מול הדרמה הכאובה והמטלטלת הפותחת את מסכת מכירת יוסף בשדות דותן :שבטי י-ה ,ענקי הרוח ומצוקי ארץ ,עומדים על גדות הבור ומבקשים להשליך את אחיהם הקטן אל המעמקים .אך בטרם תיפול הגזרה ויורד יוסף אל הבור הריק ,מתחולל מעשה נורא ומעורר תמיהה…

מדוע היו צריכים להפשיט את יוסף את כותנתו, ולא יכלו להשליך את יוסף לבור כמו שהוא? הנה נפש האדם תשתומם וקדושת המחשבה תזדעזע מול הדרמה הכאובה והמטלטלת הפותחת את מסכת מכירת יוסף בשדות דותן :שבטי י-ה ,ענקי הרוח ומצוקי ארץ ,עומדים על גדות הבור ומבקשים להשליך את אחיהם הקטן אל המעמקים .אך בטרם תיפול הגזרה ויורד יוסף אל הבור הריק ,מתחולל מעשה נורא ומעורר תמיהה :האחים עוצרים ,נגשים אל יוסף ,ובהקפדה יתרה ומדוקדקת מופשטת ממנו כתונת הפסים שלבש .התמיהה זועקת ומטלטלת את הלב עד לב השמים :מדוע לא השליכוהו אל הבור כפי שהוא ,במלבושו ובבגדיו? איזה עיכוב מצאו באותה כתונת ,ומה ראה בה פנחס המחשבה של קדושי עליון אלו ,שבגללו לא יכלה רעת הבור לנגוע בו כל עוד הייתה הכתונת לעורו? האם לא הייתה זו סתם הפשטה של בגד נאה ,אלא הסרת מעטה סתרים עליון שמנע מהם לפעול את אשר זממו? הרי אין המעשה הזה סיפור דברים בעלמא ,אלא פתח לתהום עמוקה של סודות השמירה האלוקית ,המבקשת מאיתנו לחקור אל נכון את כוחה של אותה כתונת ואת עוצמת המלבושים הרוחניים המגינים על האדם בכל דור ודור. נעמוד בחרדת קודש מול מקראי הקודש והמפרשים המגלים לנו את גודל הדרמה ואת המעשה הנורא שנעשה בשדות דותן .בפסוקי תורתנו הקדושה (בראשית לז ,ג) נאמר" :וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים” .ובהמשך הפרשה (בראשית לז ,כג) נאמר" :ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתונת הפסים אשר עליו”.

רבנו שלמה יצחקי רש"י (בראשית לז ,כג) פירש" :את כתנתו – זה החלוק .את כתונת הפסים – הוא הוסיף לו על אחיו”. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית לז ,כג) ביאר" :והפשיטו אותו ראשונה מן הכתונת העליונה אשר עליו ,והיא כתונת הפסים ,ואחיה השפילה אשר לבש לבשורה ,כי דרך הבאים מן הדרך ללבוש בגד עליון להגן מן האבק”. ונראה לבאר ,כי מתוך מקראי הקודש ודברי המפרשים נחשף הדיוק הנורא בתיאור המעשה: הכתוב אינו מסתפק באמירה כללית כי הפשיטו אותו ,אלא מדגיש כפילות לשון ,את כתנתו ואת כתונת הפסים אשר עליו .האחים הקדושים ידעו היטב כי בגד זה אינו רק כסות עיניים או מלבוש דרכים רגיל ,אלא טמונה בו סגולה מיוחדת ומעלה עליונה המבדילה אותו מכל יתר הבגדים, ומיועדת להגן ולשמור על הלובש אותו. כאשר ניטוש מבט אל דברי חכמינו זכרונם לברכה בתלמוד ובמדרשים ,נחשף לפנינו העומק התנאי והאמוראי הסובב את עניין השמירה העליונה והמלבושים הרוחניים המגינים על האדם. חכמינו זכרונם לברכה בגמרא במסכת סוטה (דף כא עמוד א) אמרו" :דרש רבי מנחם בר יוסי :כי נר מצוה ותורה אור ,תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור .את המצוה בנר ,לומר לך :מה נר אינו מאיר אלא לפי שעה ,אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה .ואת התורה באור ,לומר לך :מה אור מאיר לעולם ,אף תורה מאירה לעולם .ואומר :בהתהלכך תנחה אותך ,בשכבך תשמור עליך, והקיצות היא תשיחך .בהתהלכך תנחה אותך – זה העולם הזה ,בשכבך תשמור עליך – זו מיתה, והקיצות היא תשיחך – לעתיד לבוא .אמר רבי יוסף :מצוה בעידנא דעסיק בה אגוני מגנא ומצלי לא מצלא ,בעידנא דלא עסיק בה לא אגוני מגנא ולא מצלי לא מצלא .תורה – בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה ,אגוני מגנא ומצלי מצלא”. חכמינו זכרונם לברכה במדרש רבה (בראשית רבה פד ,כא) דרשו על המקרא" :ויפשיטו את יוסף את כתנתו – זה הפרגוד ,את כתונת הפסים – זו הכתונת שהיה עובד בה ,אשר עליו – זה החלוק. ויקחוהו וישליכו אותו הבורה – והבור ריק אין בו מים ,מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו”. ונראה לבאר ,כי מדברי חז"ל בתלמוד ובמדרש נחשף היסוד הנורא של כוח השמירה וההגנה. הכתונת שלבש יוסף הייתה בגד המיועד לעבודה ולעבודת הקודש ,ומלבוש המלא סגולות של שמירה מן המזיקים .כאשר דרשו חז"ל כי הבור היה מלא נחשים ועקרבים ,מתחדדת השאלה מדוע הוצרכו להפשיטו תחילה ,שכן ידעו האחים כי כל עוד הוא מעוטף באותו המלבוש המוגן ובמעטפת המצוות והייחודים ,אין כוחות הרע והמזיקים שבבור יכולים לגעת בו לרעה. כאשר ניצב ביראת קודש לפני דברי הראשונים אשר צללו אל סודות דורות עולם ,מתגלים לפנינו השורשים העתיקים של אותו מלבוש נשגב והסיבה לעוצמת הגנתו. רבנו אברהם אבן עזרא בפירושו על התורה (בראשית לז ,ג) ביאר ,ע על הכתוב ועשה לו כתונת פסים ,שפסים היא מלשון כתונת פסים ולבוש מיוחד של בני מלכים ,כדכתיב בתמר (שמואל ב יג, יח) כי כן תלבשנה בנות המלכים הבתולות מעילים ,והוא מלבוש המורה על מעלה וחשיבות יתרה. רבנו מנחם רקנאטי בפירושו על התורה (פרשת וישב ,בראשית לז ,ג) חידש ,ע על פי סודות הקבלה,

כי כתונת הפסים של יוסף נמשכה מסוד הבגדים החמודות של אדם הראשון ,שנעשו מן האור והיו בגדי כהונה שבהם שימש אדם הראשון לפני קונו ,ועברו בדורות עד שהגיעו ליעקב אבינו. ונראה לבאר ,כי מדברי הראשונים עולה בירור עמוק :הכתונת שקיבל יוסף מאביו לא הייתה בגד רגיל הנמכר בשוק ,אלא בגד קודש בעל מורשת עתיקה המתייחסת עד לראשית הבריאה, לבגדי הכהונה ששימשו את אדם הראשון .בגד זה החזיק בקרבו כוח של קדושה עליונה ,שמירה ומעלה שלא אפשרה לשום פגע ורע לשלוט במי שלובש אותו .בראות האחים את שגב קדושתו של הבגד ,הבינו כי לא יוכלו לשלוט ביוסף כל עוד הוא מעוטף באותו המלבוש האלוקי. כאשר ניטוש מבט אל דברי מאורי הדורות מן האחרונים ,נחשפת לפנינו היריעה כולה במלוא יפעתה ,ומתבארת הסיבה הפנימית והזכה לכך שלא יכלו האחים להשליך את יוסף לבור בעודו לבוש בכתונתו. רבנו צבי הירש מקוברין בפלח הרימון (אופן א' כלל י"פ) חידש ,ע על פי סודות הקבלה ,כי כתונת הפסים הייתה הבגד של אדם הראשון והוא היה בגד כהונה .יעקב אבינו ,שהוא גלגול של אדם הראשון ,היה ראוי לבגד זה .וכיצד הגיע אליו? דרך עשו שגנב את הבגד הזה מנמרוד ,ובמכירה שמכר עשו ליעקב את הבכורה ,לקח יעקב את הבגד ,שכיון שבגד זה הוא בגד כהונה ,ראוי הוא לבכור העובד בכהונה .וכיון שיוסף לקח את הבכורה ,לכן יעקב נתן ליוסף את המלבוש הזה .ואחיו הפשיטו לו את הכתונת ,כיון שידעו שכל זמן שהוא לובש המלבוש הזה ,לא יוכלו להרע לו ,לכן הפשיטו אותו והשליכו אותו לבור. רבנו קלונימוס קלמן אפשטיין במאור ושמש (פרשת וישב ,ד"ה וישמע ראובן) פירש ,ע על השאלה מדוע הוצרכו להפשיטו תחילה ,כי יעקב אבינו עשה לבנו כתונת מיוחדת ,והשקיע בה כוונות וייחודים לשמירה מפני כל אסון ונזק ,וידעו שלא יקרה לו שום אסון כל עוד הוא לבוש בכתונת הפסים ,ולכן תחילה הפשיטוה מעליו. ונראה לבאר ,כי מדברי גדולי האחרונים עולה תמונה מופלאה וברורה :כתונת הפסים הייתה אוגדת בתוכו שתי עוצמות כבירות של שמירה – מחד גדולת בגדי הכהונה המקוריים של אדם הראשון שעברו לבכור לבית יעקב ,ומאידך כוונות וייחודים נשגבים שהשקיע בה יעקב אבינו לשמירת בנו .האחים הקדושים הבינו ברוח מדעתם כי הבגד מהווה חומת אש בצורה סביב יוסף. כל עוד היה מעוטף במלבוש קודש זה ,לא הייתה יכולה שום רעה ,קללה או מזיק שבבור לנגוע בו רעה .משום כך ,בטרם שילחוהו אל הבור ,היו חייבים להפשיט מעליו את המלבוש המגן. כאשר ניטוש מבט אל דברי מאורי הדורות האחרונים ,אשר הלכו בנתיבות הקדמונים והעמיקו להאיר את חובת האדם בעולמו ואת כוחם של המלבושים הרוחניים המגינים על הנפש ,מתבארת לפנינו המסכת כולה באור יקרות. מרן הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה (או"ח סימן כה) ביאר ,ע על הכתוב (דברים כח ,י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ,כי מצוות תפילין שמניח האדם על ראשו ועל זרועו אינה רק מצווה מעשית ,אלא היא מטביעה על האדם רשם אלוקי עליון ומשרה עליו אור שמירה מקיף ,שבסיבתו יראים ממנו כל שונאיו ומזיקיו.

ובספר שער הכוונות לרבנו חיים ויטאל (שער ד ,דרוש א) מובא בשם רבנו יצחק לוריא אשכנזי, האר"י הקדוש ,כי הטלית והציצית שמתעטף בהם האדם מרומזים בסוד אור מקיף ,הנפרש על האדם מלמעלה ומסוכך עליו לשמרו מכל פגע ,ממזיקים ומכוחות הרע. ונראה לבאר ,כי מתוך דברי חכמי הדורות הללו עולה התחרזות נפלאה :אם בכתונת שהכין יעקב אבינו עבור יוסף הייתה טמונה שמירה נשגבת כזו מפני כל אסון ונזק ,שגרמה לאחיו להבין כי לא יוכלו להרע לו כל עוד הוא לבוש בה – על אחת כמה וכמה שמצוות התורה הקדושות ,כגון תפילין ששם ה' חקוק עליהם ,וציצית שהיא אור מקיף ,מעניקות לשומרן הגנה אלוקית בצורה וחיסון נפשי ורוחני מכל רע. כאשר נבוא לדלות מתוך הסוגיה הנשגבת הזו אורחות חיים והדרכות למעשה ,מתבררים לפנינו יסודות מעשיים עצומים בהנהגת האדם בעבודת ה' ובשמירת נפשו: זהירות יתרה ומחשבה עמוקה בעת הנחת תפילין ועטיית ציצית .מתוך שהתבאר כי התפילין נושאות עליהן את שם ה' המטיל יראה על המזיקים ,והציצית מהווה אור מקיף המגן מכל פגע, מוטל על האדם ללבוש בגדי קודש אלו בחרדת קודש ,בכוונה זכה ובהרגשת רוממות ,לדעת כי בשעה זו הוא מעוטף במלבושי שמירה אלוקיים המגנים על נשמתו וגופו. קביעות עיתים לתורה מתוך הכרת כוחה המגן .הלימוד כי התורה אגוני מגנא ומצלי מצלא – מגינה ומצילה בין בעידן דעסיק בה ובין בעידן דלא עסיק בה – מטיל עלינו חובה ואחריות להתחזק בעמלה של תורה .לימוד התורה אינו חכמה בעלמא ,אלא הוא מהווה חומת אש בצורה סביב הלומד ,השומרת עליו מכל פגעי הזמן והניסיונות המרגשים לבוא בעולם. עמידה איתנה מול ניסיונות הפשטת המלבושים הרוחניים .כשם שהיוונים ביקשו להשכיח תורת ה' ולהעביר את ישראל מחוקי רצונו על ידי ביטול המצוות המגינות ,כך עלינו להבין כי היצר הרע מנסה תמיד קודם כל להפשיט מן האדם את מעטפת המצוות והדקדוקים .ההכרה בכך תביא את האדם להתבצר עוד יותר בקיומן של מצוות עשייה ,בציצית ,בתפילין ובכל מנהג טוב ,מתוך הבנה כי הם הם השורש לכל חוסנו הרוחני. ההתבוננות במעשה הפשטת הכתונת מיוסף הצדיק פותחת לפנינו שער אל עומק הרעיון הרוחני הסובב את מציאות הלבוש בעולמו של האדם. הלבוש איננו רק כסות גשמית המיועדת להגן על הגוף מפני קור וחום ,אלא הוא גילוי חיצוני למדרגתו הפנימית של האדם ולכוחות הנפש המפככים בקרבו .בעולם הקבלה והחסידות מתבאר כי אדם הראשון ,קודם החטא ,היה מעוטף בלבושי אור עילאיים .כאשר ירד ממדרגתו ,הוצרך לבגדי עור גשמיים .יעקב אבינו ,אשר תיקן את פגמו של אדם הראשון ופניו היו מעין יופיו של אדם הראשון, העביר ליוסף בנו את אותו הלבוש המקורי – כתונת הפסים ,שהייתה ספוגה בייחודים וכוונות עליונות. בגד זה ייצג את חוסנה של הטהרה ואת השמירה העליונה המבטלת את כל כוחות הטומאה והנזק. האחים הקדושים ,בהתבוננותם הרוחנית העמוקה ,הבינו כי הלבוש שהלביש יעקב את יוסף איננו רק אות חיבה בין אב לבנו ,אלא הוא מעטפת שמימית שאינה מאפשרת למידת הדין ולכוחות הרע של הבור לשלוט בו .ההכרח להפשיט את הכתונת בטרם השלכתו לבור נבע מן ההבנה כי

המלבוש הרוחני יוצר חיץ מוחלט בין האדם לבין המזיקים .רק כאשר נותק יוסף מן המעטפת המגינה הזו ,יכלה גזרת הבור לצאת לפועל במציאות הגשמית. מכאן נחשף לפנינו יסוד רעיוני כביר :כל מצווה ומעשה טוב שהאדם עושה בעולם הזה נארגים לכדי מלבוש רוחני ,בגד דנשמתא ,המסוכך עליו בכל דרכיו .המצוות אינן הרגל חיצוני ,אלא הן אריג של קדושה המגן על הנשמה מכל רוח רעה ומכל פגע ,ומעניק לו חוסן פנימי לעמוד בכל תהפוכות החיים. דמיון הלב והגדת הקודש מעלים לפנינו תמונה מטלטלת ,מלאת הוד וחרדת עולמים ,מנאות דותן הקדומות. בצהרי יום ,תחת שמי כנען הלוהטים ,נראה יוסף הצדיק מתקרב אל אחיו .הוא צועד בתמימות ובאהבה ,מעוטף בכתונת הפסים המופלאה שארג לו אביו הזקן .הבגד אינו סתם אריג; הוא קורן באור גנוז ,זוהר בסודות טמירים ,ואותיות הקודש והכוונות שהשקיע בהן יעקב אבינו מרחפות סביבו כחומת אש בצורה .מלאכי שמיים מביטים במעמד ,ויודעים כי יוסף מוגן ומסוכך בכל צעדיו ,ואין שום מזיק ,נחש או עקרב היכולים לנגוע בקצה חלוקו. והנה עומדים השבטים הקדושים ,אריות שבחבורה ,על גדות הבור הריק והאפל .עיניהם הטהורות והמשיגות מבחינות מיד כי הכתונת הזו איננה רק בגד תשמיש ,אלא כסות מלכות וכהונה שעברה מאדם הראשון ועד ליעקב ,ומעוטרת בכוונות שמירה נוראות .הם מבינים ברוח קדשם כי כל עוד יוסף מעוטף באותו המלבוש האלוקי ,לא תוכל שום גזרה ושום רעה לגעת בו ,ואפילו נחשים ועקרבים שבמעמקי הבור ירתעו מפניו ויפלו על פניהם. באותם רגעים דרמטיים ,בטרם יושלך אל תהום הבור ,ניגשים האחים בחרדה ובכובד ראש, מרימים את ידיהם ומפשיטים מעליו את הכתונת .בעת שהוסר המלבוש הנשגב ,נותרה הדממה בשדות דותן ,והצדיק נותר במערומיו הרוחניים מול פני הבור ,מוכן לזכות ולהיבחן בכור הברזל של הגלות והצירוף. ההתבוננות במעשה הפשטת הכתונת מיוסף הצדיק מעמידה אותנו מול בירור מוסרי נוקב ויסודי ,הנוגע לכל אורחות חיינו ולעמידתנו מול נסיונות העולם: הכרת ערכם של מגיני הנפש הרוחניים .כשם שהאחים הקדושים ידעו כי כתונת הפסים ,הספוגה בכוונות ובקדושת האבות ,אינה מאפשרת לשום פגע לגעת ביוסף ,כך מוטל עלינו להתעורר ולהבין את עוצמתם של המלבושים הרוחניים שהוקפו בנו – התורה ,התפילין והציצית .המוסר העולה מכאן מורה לנו שלא לראות במצוות הללו מנהג יבש או חובה שגרתית ,אלא להכיר בהן כחומת מגן אמיתית ונוראה ,השומרת על טהרת נפשנו מכל רוח זרעה ומכל פגע מוסרי ורוחני. העמקת הזהירות מניסיונות היצר להפשיט את האדם מקדושתו .יסוד מוסרי כביר נחשף למדנו מתחבולת היצר הרע ,אשר דרכו תמיד כדרכם של אומות העולם והיוונים בשעתם :אין היצר מבקש להפיל את האדם בבת אחת אל תוך הבור הריק והאפל של החטא ,אלא תחילה הוא פועל בעורמה להפשיט מעליו את מלבושי השמירה – לפגוע בקביעות הלימוד ,לקרר את הלהט במצוות ציצית ותפילין ,ולהחליש את הדקדוק במנהגי הקודש .ברגע שהאדם מתפתה להסיר

מעליו את המעטפת המגינה ,הוא נותר חשוף ופגיע מול נחשים ועקרבים של הניסיונות .המוסר היוצא מכאן הוא להתחזק בכל עוז דווקא במצוות המעשיות המגינות ,ולא להניח ליצר להפשיט מאיתנו אפילו מנהג כל שהוא. ומכאן ניקח עמנו תובנות נשגבות ומאירות לנתיבות חיינו :התבוננות עמוקה בחשיבות השמירה על מלבושי הנפש .למדנו כי כשם שיוסף הצדיק היה מוגן מכל פגע ומכל נזק כל עוד היה מעוטף בכתונת הפסים שארג לו אביו ,כך מוקף כל אדם מישראל במלבושים רוחניים נוראים – בתורה הקדושה ,בתפילין המטילות יראה ובציצית הסוככת כסוד אור מקיף .עלינו לשמור על מצוות אלו מכל משמר ולא להקל בהן ראש ,כי הן החוסן והמגן האמיתי של הנשמה בכל תהפוכות הזמן. הבנת תחבולת היצר הרע ושמירת חומות הקודש .היצר הרע ואומות העולם ,כדוגמת היוונים, יודעים היטב כי אין ביכולתם להפיל את האדם אל בור שפלים כל עוד הוא מעוטף במצוות ובדקדוקי תורה .על כן כל מגמתם היא להפשיט תחילה מן האדם את המעטפת המגינה ,לקרר את הלהט ולבטל את המצוות השומרות .ההכרה הזו מטילה עלינו חובה להתבצר בעוז בלימוד התורה ובקיום המצוות ,מתוך הבנה כי כל עוד המלבוש הרוחני עלינו ,שום רע לא יוכל לנגוע בנו.

עיקר העניין: הנה בסיום ובסיכום המסע הנורא הזה ,עיקר העניין הוא שמעשה הפשטת הכתונת בשדות דותן אינו סיפור דברים בעלמא ,אלא גילוי רז עמוק בסוד השמירה האלוקית .האחים הקדושים ידעו כי כתונת הפסים הייתה בגד כהונה מוחרת שעבר מאדם הראשון ,והושקעו בה ייחודים וכוונות שמירה כבירות מידי יעקב אבינו ,עד שלא הייתה יכולה שום רעה או מזיק שבבור לשלוט ביוסף בעודו לבוש בה. מתוך דרמה עילאית זו נחרת לדורות היסוד כי המלבושים הרוחניים שהעניק לנו הבורא הם חומת האש המגינה על הנפש .כאשר האדם עוטה עליו את ציצית האור ,מניח תפילין ודבק באותיות התורה ,הוא מעטף את נפשו בצינור של שמירה עליונה ששום בור ואפלה לא יוכלו לה.