מדוע סיפר יוסף לאחים את החלומות שחלם והרי זה רק יוסיף שנאה וקנאה?
מדוע סיפר יוסף לאחים את החלומות שחלם והרי זה רק יוסיף שנאה וקנאה? כאשר אנו פוסעים אל תוך פתחו של היכל בית המדרש שעה שבה האורות מרצדים על גבי הכרכים הפתוחים וריח הדפים הישנים מתערבב בהמיית הלב ,הרינו ניגשים לברר את שאלת השאלות המנסרת את חללו של עולם ההלכה והאגדה .יוסף הצדיק ,האיש שכולו קודש קודשים, הנבון והחכם מכל אדם ,עומד לפנינו במלוא הודו ,ועולה השאלה…
מדוע סיפר יוסף לאחים את החלומות שחלם והרי זה רק יוסיף שנאה וקנאה? כאשר אנו פוסעים אל תוך פתחו של היכל בית המדרש שעה שבה האורות מרצדים על גבי הכרכים הפתוחים וריח הדפים הישנים מתערבב בהמיית הלב ,הרינו ניגשים לברר את שאלת השאלות המנסרת את חללו של עולם ההלכה והאגדה .יוסף הצדיק ,האיש שכולו קודש קודשים, הנבון והחכם מכל אדם ,עומד לפנינו במלוא הודו ,ועולה השאלה הנוראה והמתמיהה עד למאוד, כיצד אדם גדול כיוסף היה מספר בפני אחיו את החלומות אשר ידע והכיר היטב כי הם שונאים
אותו עליהם ,ובכל יום ויום היה מוסיף קנאה בינו לבינם ובפרט מפאת גלותו הקרבה .כך מקשה ספר מושב זקנים לבעלי התוספות ,וכן מקשה הכהן הגדול מאחיו רבי חיים אבן עטר בספרו אור החיים על פרשת וישב .השאלה עומדת במלוא עוצמתה ,מותחת את חוטי הנפש עד לקצה היכולת ,וממתינה לבירור עמוק ונוקב מתוך ים התלמוד והפוסקים. כאשר אנו מתקדמים אל עבר המקראות ומבקשים לעיין בשורש הדברים מתוך פרשת השבוע, הרינו פוגשים את הפסוקים המכוונים את עינינו אל מציאות המעשה" .ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויספו עוד שנוא אותו" (בראשית לז ה) ומבאר רבי אברהם אבן עזרא כי עצם סיפור החלומות לא היה מתוך קלות ראש חלילה ,אלא משום שהנביא או מי שניתנה לו רוח הקודש אינו יכול לכבוש את דברי השם הפעורים בלבו ,ואף על פי שהיה יודע כי הדברים יגרמו לשנאה ולקנאה מצד האחים ,ההכרח העליון גבר על הכל. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית לז ה) פירש כי יוסף סבר בתמימותו כי הם יבינו את רצון השמים ויתבטלו לפניו ,או שחשב כי הם רואים בכך עניין שאין בו ממד אמיתי של ממשות עד שנתגלה פתרון החלום במלוא עוזו בשנים מאוחרות יותר. הספורנו (שם) ביאר כי יוסף הצדיק נהג על פי האמת שהופיעה לפניו באספקלריא המאירה, ולא חשש מפני כבודו או מפני אימת האחים ,שכן השליחות העליונה שהוטלה עליו חייבה אותו לפרסם את הדברים ברבים בלי חשבונות אנושיים. רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש (שם) ביאר כי יוסף התכוון להודיע את האמת מתוך ציפייה שהאחים יבינו את גזירת עליון וישובו מדרכם ,או כדי לקרב את הלבבות ולגלות להם כי אין בכוונתו להרע להם חלילה אלא ללכת בדרך האמת שנקבעה משמים. כאשר אנו מעמיקים להקשיב לקולותיהם של חכמי התלמוד המבקשים לפענח את סתרי הנהגתו של יוסף הצדיק ,הרינו ניגשים אל סוגיות הש"ס המאירות את נתיבותיו של עולם האגדה וההלכה מתוך עומק העיון הישיבתי. בגמרא במסכת סנהדרין (דף פט ע"ב) אמרו דרש על הפסוק הכובש נבואתו במיתה ,וביארו שם כי נביא המעלים ומכסה את הנבואה שמראים לו מן השמים חייב מיתה בידי שמים ,ומתוך כך מבארים המפרשים כי יוסף הצדיק ידע שחובה עליו לגלות את החלומות וחשב מוטב שאפול בידי אדם ואספק אנצל ברחמי שמים משאפול בידי עון שמים חלילה ,שנאמר נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו. בגמרא במסכת ברכות (דף נה ע"ב) אמרו כי כל החלומות הולכים אחר הפה ,ואמרו עוד שילך אצל מרחמי ליה ויפתרנו לו ,ומתוך דברים אלו מצינו יסוד עמוק לכך שיוסף סבר בתחילה שעל ידי שיספר את החלומות לאחיו ימצאו הם את הפתרון הטוב והאוהב ,או שידונו את העניין בלב שלם מתוך קרבה ואחווה מבלי לדעת עד היכן הדברים מגיעים. במושב זקנים לבעלי התוספות (בראשית פרק לז פסוק ה) ביאר כי יוסף הצדיק היה בר חכים ורואה באספקלריא המאירה ,וידע שחובה עליו לגלות את החלומות משום דין כובש נבואתו ,ולכן העדיף ליפול בידי אדם ולסמוך על רחמי שמים מאשר להתחייב בנפשו בידי שמים על ידי הסתרת דבר ה'.
וכאשר אנו מעפילים אל עבר היכלם של האחרונים וגדולי הפוסקים אשר שקדו על דלתי התורה להאיר את נתיבותיה מתוך פלפולא דאורייתא ועומק המחשבה ,הרינו מקשיבים בחרדת קודש לקולותיהם המפלסים נתיב של הבנה ומורה דרך בסוגיה זו. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו (חפץ חיים הלכות לשון הרע בהוספות) ביאר כי גודל האחריות והזהירות המוטלת על כתפי האדם בדרכיו דורשת ממנו שקילה עמוקה של כל מעשה ודיבור ,וכי אף במקום שבו נראה לכאורה שיש מקום לגלות דברים ,יש לבחון היטב את ההשלכות המעשיות על מנת שלא להביא לידי מחלוקת או מכשול חלילה. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק י או"ח סימן מג) ביאר כי אין לך דבר העומד בפני כוחם של דברי חכמים המורים על דרך ההנהגה הנכונה ,וכי יש לצרף את כל צדדי ההבנה והסברות כדי לתרץ את קשיי ההנהגה של הצדיקים ולהראות כי כל מעשיהם מכוונים לשם שמים מתוך ראיית הנולד. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ו סימן קצט) פסק כי במקום שיש ספק או צורך אמיתי לגלות את האמת ,יש לשקול את הדברים על פי משקל התורה וההלכה ,וכי דרכם של צדיקים היא ללכת באמונת אומן מבלי לחשוש מפני בני אדם אלא לכוון את ליבם לאביהם שבשמים לבד. וכאשר אנו עולים עוד במעלות הר הדברות אל היכלם של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו העומדים על משמרת ההלכה ,הרינו מקשיבים לדבריהם הנובעים ממעיינות החכמה וההעמקה. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק י חו"מ סימן יב) ביאר כי דרכם של גדולי עולם היא למסור את נפשם על קדושת השם ועל גילוי האמת המופיעה מן השמים ,וכי כל צעדיהם מונחים על פי שורת האמת המוחלטת בלא להביט אל הצדדים האנושיים המשתנים. מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (חלק ב סימן עה) חידש כי יסוד הנהגתו של יוסף הצדיק מלמדנו כי שליחות אלוקית אינה נמדדת בתוצאותיה החיצוניות אלא בעצם הנאמנות המוחלטת לרצון עליון ,וכי הצדיקים הולכים בטח בדרכם אף כאשר האופק נראה סוער ומאויים. וכאשר אנו יורדים מן ההרים הגבוהים של עיוני הלכה אל עמק המעשה ואל שבילי החיים הסואנים שבהם פוסעים בני אדם יום יום ,הרינו רואים כיצד הלכה למעשה יוצאת מן הכוח אל הפועל ומאירה את דרכו של האדם המבקש ללכת בדרך האמת. כאשר אדם נמצא במצב שבו גילוי האמת עלול לעורר עליו קנאה ושנאה מצד הסובבים אותו, עליו לשקול היטב את דרכיו ולדעת האם מדובר בחובה אלוקית עליונה שאין להסתירה או שמא יש מקום לשמור על צנעה ועל שתיקה למען השלום. כאשר מתברר כי ההליכה בדרך הישר מחייבת אמירת האמת ברבים אף במחיר של קושי אישי, יש ללמוד מיוסף הצדיק שאינו חושש מפני בני אדם אלא ממלא את שליחותו באמונה ובבטחה גמורה מתוך ידיעה שהקב"ה מנהל את עולמו בחסד וברחמים. כאשר בוחנים את מכלול הנתונים הללו בדרכי החיים ,משלבים את כל הצדדים והסברות יחד כדי למצוא פתח של רווחה והצלה ,ולנהל את מערכות היחסים מתוך חכמה ,פיקחות ויראת שמים טהורה.
וכאשר אנו מתרוממים מן המעשה אל עומק הרעיון הטמון בנבכי הסוגיה הרינו מתבוננים על סוד ההשגחה הפרטית המלווה את האדם בנפתולי חייו ובשבילי גורלו המפותלים.
נראה לבאר כי שורש מעשה החלומות של יוסף אינו גחמה אנושית חלילה אלא מבט פנימי על הנהגת העולם שבה הקב"ה מנהל את עולמו בחסד וברחמים ומוביל את בחיר האומה אל ייעודו הנשגב דרך סערות ומשברים.
וכאשר הקדוש ברוך הוא פוקד את האדם בשליחות עליונה הרי זה האות והמופת כי נפסקה הנהגת הדין הפשוטה ונפתחו שערי החיים והרחמים להחיות את העם מקרב שאול תחתיות.
ובזאת מובן כי כל תכלית ההנהגה הזו היא לחשוף את אורו של הקב"ה מתוך החשכה ולהראות כי אין יאוש בעולם כלל וכי לכל סתום וחתום יש פתח של תקוה וישועה.
וכאשר אנו מעמיקים לחדור אל פנימיות הנפש ואל שורש האמונה הנטוע בלב כל חי ,הרינו מבינים כי הסוגיה הנוקבת הזו אינה עומדת רק בגדרי משפטי התורה החיצוניים ,כי אם נוגעת במישרין בנפתוליו של הלב האנושי המבקש אורה ותוחלת .האדם העומד בתוך סערת החיים ומרגיש כי האפלה מאיימת לבלוע את שארית כוחותיו ,מוצא פתאום את קרן האור בדמותם של החלומות והחזונות המעידים כי נצח ישראל לא ישקר וכי עולם החסד בנוי .החיבור אל הנפש מורה כי אין האדם עומד לבדה במערכה ,שכן ההשגחה העליונה המנהלת את עולמו פוקדת אותו מחדש בחיים ובצמיחה מתוך עומק השבר .האמונה הטהורה הזו מעניקה לאדם כוח עצום לצעוד קדימה בבטחה ,מתוך ידיעה ברורה שכל נתיבותיו של מקום לטובה הם מכוונים ,וכי מתוך חושך גדול עתיד אור גדול להפציע על פני שדותיו.
וכאשר אנו ניגשים לברר את המצפן הפנימי הנבנה מתוך עומק הסוגיה ,הרינו נפגשים עם הדרישה המוסרית העמוקה ביותר המוטלת על כתפי האדם לפסוע בנתיבי האמת בלא לנטות ימין ושמאל ובלא להיכשל בחומרות יתר המביאות לידי מכשול .המוסר התורני האמיתי אינו שרוי במקום של קשיות עורף או של חסידות מדומה הנותנת יד לסגירת דלת בפני הסובלים ,אלא הוא דורש מן האדם לפקוח את העיניים ,לחפש בכל כוחו אחר צדדי ההיתר ,ולמצוא את שביל הזהב המוביל אל החיים והשלום .ההליכה לאורו של מצפן פנימי זה מלמדת אותנו שלא להתייאש משום מצב מורכב ושלא למהר לחתום את גורלו של אדם לכף חובה ,אלא להפוך בזכותם של ישראל ולחתור תמיד לקראת פתיחת שערי רווחה לכל מי שזקוק לישועה.
וכאשר אנו נוטעים את מבטנו בתוך ימי המעשה ופוסעים אל תוך שגרת החיים הפשוטה לכאורה ,הרינו לוקחים עמנו את ההבנה העמוקה כי שום משבר אינו סוף פסוק ושום שער אינו ננעל בפני מי שמייחל אל השם לבטוח בו באמת .ההשכלה והעצה הטובה לכל יום ויום מתוך עולמנו היא לדעת כי אפילו כאשר האדם טובל בים של ספקות ונדמה כי האופק קודר ואטום, תמיד ישנו פתח נסתר של חיים ,צמיחה ותשועה הממתין להתגלות מתוך עומק הדין והרחמים שלבסוף מתאחדים באהבה פשוטה ושלמה.
עיקר העניין: השאלה הגדולה של יוסף הצדיק העומד ומספר את חלומותיו לאחיו למרות הידיעה על אודות השנאה והקנאה המפעימה את ליבם ,מתבהרת ומתמתקת באורם של דברי חכמינו וגדולי הדורות ,המורים לנו בדרכם הספונה כי כוחם של הנביאים ושליחותם העליונה פועלים יחד להפקיע את החשש האפל ולהאיר את הדרך באורה של תורה .מתוך כך נלמד כי ההלכה וההנהגה אינן באות להכביד את עולה על שכמו של האדם אלא לפסוע עמו יד ביד מתוך חמלה, עומק ויראת שמים ,לחפש את פתחי האמת בכל עוז ,ולגלות כי בכל מקום שבו נדמה כי תמה התקוה ,שם ממש מתחילים החיים להתחדש ברוב פאר והדר. כאשר נדמה שהעולם סוגר עליך את שעריו ,זכר שכל משבר הוא רק מבוא לפתיחת פתח חדש שטרם הכרת .החיפוש אחר האמת והשליחות אינו רק מעשה חיצוני ,אלא נתינת חיים ואמון מחדש בנשמתו של האדם.