אדם שהזמין כרטיס טיסה, וחלם שאביו בא אליו והזהירו שלא לנסוע – האם צריך להקשיב לחלום או לא? הוכח מפרשת השבוע!

אדם שהזמין כרטיס טיסה, וחלם שאביו בא אליו והזהירו שלא לנסוע – האם צריך להקשיב לחלום או לא? הוכח מפרשת השבוע! נפש האדם תשתומם מול הדרמה הכאובה והמטלטלת הפוקדת את האדם בחדרי משכבו :יהודי מכין את עצמו לנסוע למרחקים לרגל מסחרו ,כבר השקיע ממיטב כספו והחזיק בידו את כרטיס הטיסה .והנה באישון לילה ,בעוד תרדמה נפלה על בני אדם ,נגלה אליו בחלום הלילה דיוקן דיוקנו של…

אדם שהזמין כרטיס טיסה, וחלם שאביו בא אליו והזהירו שלא לנסוע – האם צריך להקשיב לחלום או לא? הוכח מפרשת השבוע! נפש האדם תשתומם מול הדרמה הכאובה והמטלטלת הפוקדת את האדם בחדרי משכבו :יהודי מכין את עצמו לנסוע למרחקים לרגל מסחרו ,כבר השקיע ממיטב כספו והחזיק בידו את כרטיס הטיסה .והנה באישון לילה ,בעוד תרדמה נפלה על בני אדם ,נגלה אליו בחלום הלילה דיוקן דיוקנו של אביו המנוח ,כשהוא עומד לפניו בחרדה ומזהירו באזהרה חמורה :אל תעלה על אותו מטוס, בטל את נסיעתך מיד! התמיהה זועקת ומטלטלת את הלב עד לב השמים :האם ימהר האדם לבטל את כרטיס הטיסה ,יפסיד את כספו הרב ויבטל את עסקיו ,מתוך חשש כי מן השמיים נשלחה אליו ההתראה? או שמא ייעור בבוקר ,ינער את אבק הלילה ,ויסמוך על היסוד הידוע כי דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין? איזה משקל יש למראה החלום כאשר מדובר בספק סכנה ,וכיצד מאירה פרשת השבוע "ויחלום יוסף חלום" את מסכת החלומות המסתורית הזו? נעמוד בחרדת קודש מול מקראי הקודש והמפרשים המגלים לנו את עומק מושג החלום ומקורו בפרשתנו .בפסוקי תורתנו הקדושה נאמר" :ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנוא אותו" (בראשית לז ,ה) .ובהמשך הפרשה נאמר" :ויחלום עוד חלום אחר ויספר אותו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי" (בראשית לז ,ט). רבנו שלמה יצחקי רש"י (בראשית לז ,י) פירש" :והאב שמר את הדבר – היה ממתין ומצפה מתי יבוא ,כדתרגומו מטרטר לה למילתא". רבנו משה בן נחמן הרמבן (בראשית לז ,ט) ביאר" :ודע כי החלומות אשר יבואו לאדם בענייני העתיד ,מהם חלומות שווא ומשאת שווא ...ומהם חלומות צודקים מראים לו עתידות".

ונראה לבאר ,כי מתוך מקראי הקודש דברי המפרשים נחשפת התמיהה העצומה :מחד חלומותיו של יוסף נתפסו כדברים העתידים להתקיים עד כדי כך שיעקב אבינו ממתין ומצפה לפתרונם, ומאידך מצינו כי גם בחלום אמת של יוסף אמרו חז"ל שכל חלום יש בו דברים בטלים ,כפי שהירח – שהיא בלהה – לא באה להשתחוות לו כי כבר מתה .מכאן נפתחת היריעה לברר מתי חלום הוא מראית אמת ומתי אינו אלא הבל. כאשר ניטוש מבט אל דברי חכמינו זכרונם לברכה בתלמוד ,נחשפות לפנינו סוגיות סותרות לכאורה בעניין משקלם של חלומות ,היכן חוששים להם והיכן אמרו שאין בהם ממש. חכמינו זכרונם לברכה בגמרא במסכת סנהדרין (דף ל עמוד א) אמרו" :הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו ,ובא בעל החלום ואמר לו כך וכך הן ,במקום פלוני הן ,של מעשר שני הן – זה היה מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין”. ומאידך גיסא ,חכמינו זכרונם לברכה בגמרא במסכת נדרים (דף ח ע"א) אמרו" :נידוהו בחלום – צריך עשרה בני אדם להתיר לו”. ובגמרא במסכת תענית (דף יב ע"ב) אמרו" :ואמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב :יפה תענית לחלום כאש לנעורת .ואמר רב חיסדא :ובו ביום .ואמר רב יוסף :ואפילו בשבת. מאי תקנתה? ליתב תעניתה לתעניתה”. וחכמינו זכרונם לברכה בגמרא במסכת ברכות (דף נה ע"ב) אמרו" :שמואל כי הווה חזי חלמא בישא ,הווה אמר :החלומות שווא ידברו” .ובמסכת ברכות (דף נז ע"ב) אמרו" :חלום אחד מששים בנבואה” .בגמרא במסכת יומא (דף פג ע"ב) אמרו" :חלמה דבי שמשא בטלין אינון” .וכן בגמרא במסכת הוריות (דף יג ע"ב) סיפרו מעשה" :גבי עובדה דרבי מאיר ורבי נתן ,דאמרו להו בחלמייהו דליזלו לפיוסי לרבן שמעון בן גמליאל ,דרבי נתן אזל ,ורבי מאיר לא אזל ,משום דדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין”. ונראה לבאר ,כי מתוך סוגיות הש"ס עולה סתירה חזיתית :מעשה במעות מעשר שני שהורה החלום על מציאותם ועל איסורם ,ופשטו חכמים שאין לחשוש לחלום בכלל .ומנגד ,במי שנידוהו בחלום החמירו לחוש לדברי החלום ולהצריך התרה בעשרה ,וכן החמירו לחייב תענית על חלום רע אפילו ביום השבת .הסתירה הזו גופה תובעת מאיתנו לחדור אל פנימיות החלומות ולחלק בין גווניהם. כאשר ניצב ביראת קודש לפני דברי הראשונים ,מתבררים לפנינו היסודות הגדולים והחילוקים העמוקים שבאמצעותם ייושבו הסוגיות הסותרות בש"ס. רבנו יום טוב בן אברהם אשבילי הריטב"א בחידושיו למסכת תענית (דף יב עמוד ב) חידש ,כי אף על פי שבדברים דעלמא אמרו חכמים דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין ואפילו במקום איסור, מכל מקום כשבא לו התעוררות בחלום על ענייני עצמו ראוי לו לחוש לדבר אם רואה עצמו נבהל ומפחד ,שזה ודאי הערה מן השמים היא שבא עליו שיחפש במעשיו ויחזור בתשובה .ועל הדרך הזה אמרו במי שנידוהו בחלום שילך לפני עשרה ויתירו לו ,מפני שהוא הערה מן השמים שעשה עבירות והוא נזוף לשמים ,ומתוך שיטרח בהתרה יפשפש במעשיו .ועל כן החלום הרע דורש

תענית בו ביום קודם שתתקרר דעתו וירד ממנו הפחד .ומה שאמר שמואל החלומות שווא ידברו, לא לפתור עצמו מתענית אמר כן ,אלא כדי לפתור החלום לטובה. רבנו שמעון בן צמח דוראן בתשב"ץ (חלק ב סימן קכח) ביאר ,כי יש שני סוגי חלומות :חלום המגיע על ידי מלאך ,ועליו אמרו חלום אחד מששים בנבואה ושיפה תענית לחלום כאש בנעורת; לעומת חלום המגיע על ידי שד ,ועליו אמרו חלומות של בין השמשות בטלים הם .ולפיכך ,בכל חלום יש ספק אם הוא אמת או שקר .ובדבר שבממון ,כמו בסנהדרין לגבי מעות מעשר ,מעמידים את הממון בחזקתו ואין מוציאים אותו על פי חלום המסופק .אבל בנידוהו בחלום הרי זה ספק איסור והחמירו בו .ולעניין רבי מאיר ורבי נתן ,רבי נתן דימה את הדבר לנידוהו בחלום מפני כבוד הנשיא, ורבי מאיר דימה זאת לשאר מילי כיון שלא הזכירו לו לשון שמתא. בעלי התוספות במסכת נדרים (דף ח עמוד א) כתבו ,כי הטעם שהחמירו בנידוהו בחלום להצריך התרה הוא מפני שיש לחוש שבחלום זה מגלים לו מן השמים שפורענות עתידה לבוא עליו ,וכל מקום שיש בו חשש פורענות וסכנה ,אין הולכים בו אחר הרוב אלא חוששים אפילו למיעוט. רבנו יהודה החסיד בספר חסידים (סימן תשכז) הביא מעשה באחד שלקח שיור מעצי ארון של מת ותיקן מהם כינור ,ובא אליו המת בחלום והזהירו שאם לא ישבור את הכינור יהיה בסכנה ,ולא חשש וחלה ,עד שבא בנו ושבר את הכינור על קבר המת ונתרפא .ופירש שם בספר חסידים ,כי מה שאמרו המתים אינם יודעים מאומה ודברי חלומות לא מעלין ולא מורידין ,זהו דווקא כשהמת בא על עניין המצוות ,כגון מעות של מעשר שני ,אבל אם המת בא להזהיר על ענייני עצמו וסכנה, יש לחשוש לדבריו. ונראה לבאר ,כי מדברי הראשונים עולה יסוד בהיר :כאשר החלום נוגע לענייני עצמו של האדם, לבריאותו ,לסכנתו או להתעוררות נפשו ,אין פוטרים אותו באמירה קלה שדברי חלומות אינם מעלים .החלום משמש כהערה מן השמים החודרת ללבו של האדם כדי שיפשפש במעשיו, ובמקום סכנה חוששים אף למיעוט ולספק. כאשר ניטוש מבט אל דברי מאורי הדורות מן האחרונים ,נחשפים לפנינו חילוקים נפלאים וחדשים המאירים את סוגיית החלומות בעומק תורני מרתק. רבנו שמואל מבומבל בפירושו בשו"ת שיבת ציון (סימן נב) חידש שני חילוקים יסודיים: החילוק הראשון :רוב החלומות הם שקר ורק מיעוט דמיעוטם הם אמת .בכל מקום שהחלום נוגע לדבר איסור ,כגון מעות מעשר שני ,אזלינן בתר רובא ,וכיון שרוב מעות הם חולין ורוב חלומות הבל – מעמידים על החזקה ואין חוששים לחלום .אבל בנידוהו בחלום אין זה עניין לאיסור אלא לחשש פורענות וסכנה ,ובסכנה לא אזלינן בתר רובא וחיישינן למיעוט. החילוק השני :יש להבדיל בין חלום על העבר לבין חלום על העתיד .חלום המודיע על העבר (כגון שמעות אלו הופרשו למעשר בעבר) אין בו שייכות לנבואה ודברי חלומות שווא ידברו .אבל חלום הצופה אל העתיד (כגון שהורו לו נידוי המורה על פורענות העתידה לבוא) הרי הוא מעין נבואה שניתנה במראה וחידה ,ולפיכך חוששים לו. רבנו אליהו בן שלמה זלמן ,הגאון מילנא ,בספר אמרי נועם על מסכת ברכות (דף י עמוד א)

ביאר ,כי יש חלומות המגיעים על ידי מלאך ויש המגיעים על ידי שדים .חלומות המודיעים על העתיד הקרוב (למחר או לזמן קרוב) ,אף אם נעשו על ידי שדים ,יכולים להיות אמת .אבל חלומות המודיעים על עתיד לזמן רחוק ,רק חלומות של מלאך הם אמת ,לפי שאין השדים יודעים מה שיהיה לזמן רחוק. רבנו חיים חזקיהו מדיני בספרו שדי חמד (חלק א מערכת ד אות מה) האריך בזה ,והביא בשם ספר יד נאמן שמצא בקונטרס מחמיו של מרן רבנו חזקיה די סילוה בעל הפרי חדש ,מעשה ברופא שהיה מוכן לעשות תרופה לחולה ,ואמרו לו בחלום שלא יעשה לו אותה תרופה כי החולה עתיד למות. והשיב דאם מסופק באותה תרופה יש לחוש לדברי החלום בשב ואל תעשה ,ואם ברור לו שלא יזיק לו לא ישגיח בדברי החלום ,ואם הוא מסופק ורופא אחר אינו מסופק ,לא ישגיח לדברי חלום חברו. ונראה לבאר ,כי מתוך חקירותיהם של גדולי האחרונים עולים שלושה יסודות מוצקים :ראשית, חלום הצופה פגיעה או סכנה בעתיד הקרוב נחשב כמעין נבואה והתראה מן השמיים; שנית ,בספק סכנה אין הולכים אחר הרוב וחוששים למיעוט; שלישית ,כאשר מדובר בהוראה של שב ואל תעשה (כגון להימנע מפעולה או מטיפול מסוים) ,יש לחוש לדברי החלום ולהתנהל בזהירות. כאשר ניטוש מבט אל דברי מאורי הדורות האחרונים ובני דורנו ,המפנים את אור התורה אל שאלות המעשה והחיים בזמננו ,מתבארת לפנינו ההכרעה למעשה בנדון דידן. מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין בספרו חשוקי חמד על מסכת סנהדרין (דף ל עמוד א) חידש וביאר את הנדון בדין האדם שהזמין כרטיס טיסה וראה את אביו מזהירו בחלום שלא לנסוע .וכתב להכריע לאור יסודות הראשונים והאחרונים ,דכיון שזהו דבר הנוגע לעצמו ולנפשו ,והאדם רואה עצמו חושש ומפחד מלנסוע ,יש לחוש לדברי החלום .שהרי מדובר במילתא דסכנתה ,ואולי זוהי הערה מן השמיים המעין נבואה הצופה פגיעה בעתיד הקרוב. ועל כן כתב בספרו חשוקי חמד ,כי נראה שיעשה הטבת חלום ,כשם שהתרה מועילה לנידוי בחלום, ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה .וכן ילך לברכת כוהנים ויאמר "ריבונו של עולם חלום חלמתי", וכמבואר בלבוש ובמקורו בילקוט שמעוני (שיר השירים רמז תתקפו) שכתב :אפילו אדם רואה בחלומו חרב שלופה ונתונה על צווארו ,משכים בבוקר והולך לבית הכנסת ורואה את הכוהנים נושאים את כפיהם – והחלום הרע מתבטל ממנו .ומכל מקום סיים בספרו שעדיין צריכים הדברים עיון. ונראה לבאר ,כי מדברי גאון דורנו עולה הדרכה מופלאה :מחד ,אין להקל ראש ולפתור את האזהרה באמירה סתמית שחלומות שווא ידברו ,שהרי מדובר בספק סכנה ובמילתא דסכנתה הנוגעת לעתידו הקרוב .מאידך ,התורה הקדושה העניקה לאדם כלים רוחניים לפדות בהם את גזרת החלום ולהפכה לטובה – על ידי תשובה ,פשפוש במעשים ,הטבת חלום וברכת כוהנים. מתוך המשא והמתן הכביר שהתבאר בסוגיית החלומות ,עולות לפנינו כמה ונכונות נפקא מינות מעשיות להנהגת האדם ביום יום :הבחנה בין חלום בממון ואיסור לבין חלום של סכנה .אם בא בעל החלום והורה על ענייני ממון או איסור לשבר חזקה (כגון מעות מעשר) ,אין חוששים לו כלל ודברי חלומות לא מעלין ולא מורידין .אך אם מדובר בחלום המזהיר מפני סכנה או עתיד קרוב, יש לחוש לו בשב ואל תעשה.

נקיטת פעולות רוחניות לבטול הגזרה במקום פחד .אדם שנעור משנתו מבוהל מחלום רע או מאזהרת אביו ,אינו מניח לדבר לעבור כלא היה .מוטל עליו לפעול מיד :לעשות הטבת חלום, להתענות ביום החלום ,לפשפש במעשיו ולכוון בברכת כוהנים בעת אמירת ריבונו של עולם ,כדי להפוך את מידת הדין לרחמים. זהירות מחלומות על העתיד הקרוב מול עתיד רחוק .חלום הצופה מאורע לזמן קרוב דורש תשומת לב יתרה ,מפני שגם כוחות שונים עשויים להביא ידיעה על קרוב .אך חלום המדבר על העתיד הרחוק ,ברוב המקרים אינו אלא הבל ודמיונות. ההתבוננות בסוגיית החלומות פותחת לפנינו שער אל עומק הרעיון הרוחני הסובב את מציאות החלום ואת אופן פגישתו עם נפש האדם. החלום איננו רק פרי דמיונותיו של הגוף בעת תרדמה ,אלא הוא חלון נסתר שדרכו נחשפים כוחות פנימיים ורוחניים המבקשים לעורר את האדם מתרדמתו המחשבתית .בעולם המחשבה מתבאר כי החלום משמש כעין מראה לנפש :לעתים הוא משקף את הרהורי הלב ורחשי היום, אך לעתים תכופות הוא מהווה צינור דק של התעוררות מן השמים .כאשר אביו של האדם נגלה אליו בחלום הלילה ומזהירו מפני סכנה ,אין לראות בכך מקרה בלבד ,אלא גילוי של משגיח עליון המעורר את מיתרי הנשמה לשים לב לאורחותיה. העובדה שחכמינו זכרונם לברכה חילקו בין ענייני איסור וממון לבין ענייני סכנה והתעוררות הנפש ,טומנת בחובה יסוד רעיוני כביר :בענייני הלכה וממון ,התורה ניתנה בארץ ועל פי כללי הרוב והחזקה אנו חיים .אך כאשר מדובר בנפשו ובחייו של האדם ,כל התעוררות של פחד וחרדה היא אות מן השמיים המבקש מן האדם לחשב את צעדיו .הפחד הנולד מן החלום אינו חיסרון ,אלא הוא כלי מעורר המניע את האדם לפשפש במעשיו ,לחזור בתשובה ולהתחבר מחדש אל מקור חיותו. מכאן נחשף לפנינו היסוד כי החלום העתידי הוא מעין נבואה במראה וחידה .בעוד שהעבר כבר נקבע ,העתיד עדיין תלוי ועומד ,ועל כן העיר הבורא את לב האדם בחלום כדי שיוכל לפדות את נפשו ,לשנות את רוע הגזרה על ידי תשובה ותפילה ,ולהבין כי כל מאורעות החיים מושגחים בהשגחה פרטית ומדויקת. ההתבוננות בסוגיה זו פותחת לפנינו צוהר אל מעמקי הנפש ,אל חרדותיה הנסתרות ואל חיבורה הפנימי עם עולמות עליונים .החלום איננו רק חזיון לילה מקרי ,אלא הוא מפגש פנימי של האדם עם עצמו ועם שורש נשמתו .בעת שהגוף שקוע בתרדמה והחושים הגשמיים נחים ,הנשמה משתחררת מכבלי החומר ומקבלת התעוררות המגיעה לעתים כהד רחוק מעולם האמת. כאשר האדם חולם על אביו המזהיר אותו מפני סכנה ,מתחוללת בקרבו טלטלה מחשבתית עמוקה .האב מייצג את מקור החיות ,את הסמכות ,ואת הדאגה הטהורה והזכה ביותר לאדם .הפחד והבהלה שאוחזים באדם בהקיצו אינם גזירת גורל יבשה ,אלא הם אמצעי שמיימי שנועד לעורר את הנפש מתרדמתה המחשבתית .הפחד פועל ככוח מטהר ,המניע את האדם לבחון את ארחות חייו ,לפשפש במעשיו ולפנות אל אביו שבשמים בתשובה ובציפייה לרחמים. זהו החיבור העמוק בין גילוי החלום לבין הנהגת האדם :אין החלום בא כדי לשתק את האדם

בחרדה ,אלא כדי לרומם את מחשבתו ,להזכיר לו את ארעיות מציאותו בעולם הזה ,ולהביאו לידי הכרה כי כל צעדיו וכל נסיעותיו מושגחים בהשגחה פרטית מדויקת. הבירור המעמיק בסוגיית החלומות מעמיד לפנינו מצפן מוסרי נוקב ,הזורק אור על עמידתנו מול התעוררויות הנפש ומול מסיבות החיים: בניית רגישות פנימית לקולות של התעוררות .המוסר העולה מבירור זה מורה לנו שלא להתעלם מן הזעזועים והפחדים העוברים על הנפש .כאשר האדם נבהל מחזיון לילה או מאזהרה הנראית כקריאה מן השמיים ,אין זו ממידת החסידות והמוסר להפגין אטימות ולפתור את הדבר באמירה קלה של זלזול .הרגישות המוסרית דורשת מן האדם לנצל כל טלטלה פנימית כדי להתבונן בדרכיו, לחפש במעשיו ,ולרתום את הפחד הנולד בקרבו להטבת ארחות חייו ולעשיית הישר והטוב. איזון נכון בין זהירות להשתדלות לבין ביטחון .הדרכת התורה בנדון זה משרטטת קו מוסרי עדין וזך :מחד גיסא ,האדם אינו רשאי לנהוג בקלות ראש במקום שבו נזרק בנפשו ספק סכנה ,ועליו לנקוט בכל אמצעי הזהירות וההשתדלות הרוחנית המוטלים עליו .מאידך גיסא ,אין לו לשקוע בחרדה משתקת ולעצור את מרוץ חייו מתוך דמיונות ושפלות הרוח .הדרך המוסרית היא להפוך את החשש למנוף של עבודה מעשית – לפנות לתשובה ,לתפילה ,להטבת חלום ולברכת כוהנים, ומתוך כך להפקיד את רוחו וצעדיו ביד ההשגחה העליונה מתוך תמימות וביטחון שלם. ומכאן ניקח עמנו תובנות נפלאות המאירות את נתיבות חיינו :התייחסות פעילה לחרדות והתעוררות הנפש .כאשר נפשו של האדם מוטרדת מחלום רע או מחשש סכנה בעתיד הקרוב ,לא יפטיר כלאחר יד באמירה סתמית ,אלא ינצל את התעוררות הלב כדי לפשפש במעשיו ,להרבות בתפילה ובצדקה ,ולהשתמש בכלים שהעניקו לנו חז"ל כגון הטבת חלום וברכת כוהנים לפדות בהם את הנפש. שילוב זהירות כהלכה לצד ביטחון ואמונה .בענייני ממון ואיסור נקטה התורה שאין סומכים על החלום לעקור חזקה ,אך במקום חשש סכנה ובעניינים הנוגעים לעצמו ,נוהג האדם בזהירות המוטלת עליו בשב ואל תעשה ,ומתוך כך מפקיד צעדיו בביטחון מלא בבורא עולם.

עיקר העניין: הנה בסיום ובסיכום המסע הנורא והמשאות ומתנים של סוגיה זו ,עיקר העניין הוא שאין לראות בחלום אזהרה משתקת ,אלא קריאה של חיבה והתעוררות מן השמיים המכוונת את האדם לפשפש במעשיו ולהתקרב ליוצרו .כאשר האדם הופך את הפחד לצינור של תשובה ,תפילה וברכה ,מתהפכים דברי החלום לטובה ולברכה. התעוררות הלב מתוך חזיון הלילה אינה באה להפיל את האדם בחרדה ,אלא לרומם את הנפש אל מקור חיותה .הזהירות המודעת בשב ואל תעשה יחד עם התרפקות על ברכת כוהנים ותשובה שלמה ,הופכות כל גזירה קשה לשמירה עליונה ולאור גדול.