האם דם אדם דומה לדם בהמה? הוכח מפרשת השבוע!
האם דם אדם דומה לדם בהמה? הוכח מפרשת השבוע! הרוח המדברית הלוהטת מכה בעוז בכותלי האוהל בחברון ,ושקט מתוח ומאיים מרחף בין הצללים כחרב פיפיות הנוטפת אימה .האחים עומדים בפיק ברכיים מול אביהם הזקן ,המבט שלהם כפוף אל הקרקע ,וידיהם הרועדות מרימות באוויר כתונת פסים ספוגה ומגואלת באדום עז של שעיר עזים .באותה שעה גורלית שבה נשמת בני הבית תלויה על בלימה ,מגיחה…
האם דם אדם דומה לדם בהמה? הוכח מפרשת השבוע! הרוח המדברית הלוהטת מכה בעוז בכותלי האוהל בחברון ,ושקט מתוח ומאיים מרחף בין הצללים כחרב פיפיות הנוטפת אימה .האחים עומדים בפיק ברכיים מול אביהם הזקן ,המבט שלהם כפוף אל הקרקע ,וידיהם הרועדות מרימות באוויר כתונת פסים ספוגה ומגואלת באדום עז של שעיר עזים .באותה שעה גורלית שבה נשמת בני הבית תלויה על בלימה ,מגיחה השאלה המנקרת בלב הלומדים ומנסרת את החלל בעוצמה מסחררת :והלא מצינו לרש''י (פרשת וישב פרק ל''ז פסוק ל''א) שביאר כי דמו של שעיר עזים דומה ביותר לדם אדם. והנה ,קושיה עצומה עומדת כחומה בצורה ומכה בתדהמה ,מתוך מה שמצינו בגמרא במסכת גיטין (דף נ''ז עמוד ב') ,שם מסופר על נבוזרדן רב טבחיא שכאשר מצא את דמו של זכריה הנביא שותת על האדמה ואינו נח ,דרש לדעת את פענוחו ,וכשאמרו לו שזהו דם זבחים ,הורה לשחוט פרים אילים וכבשים ,ונוכח לראות שאין מראה הדם שוה כלל .ומכאן מוכח שאין דמן של בהמות שוה לדם אדם ,דאם איתא שדמן שוה ,הלא היה יכול לשחוט עזים ולהוכיח שדמן שוה לדמו של זכריה. השאלה עומדת במלוא חריפותה כשאגה האגורה בלב ,מבלי שיתגלה שום רמז פתרון באופק. וכנה אמרינן בפרשת השבוע" :ויטלו את כתונת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם" (בראשית לז ,לא). רש"י (בראשית לז ,לא) פירש כי שחטו דווקא שעיר עזים מפני שדמו דומה לדמו של אדם ,ועל ידי כך יכלו לרמות את יעקב אבינו לחשוב שחיה רעה אכלתו. רבי אברהם אבן עזרא (בראשית לז ,לא) ביאר כי הדבר נעשה בעורמה גדולה כדי לכסות על המעשה ולהטות את דעתו של האב השכול מבלי שיבחין באמת המזעזעת המסתתרת מאחורי הכתונת המגואלת. החזקוני (בראשית לז ,לא) חידש כי אף על פי שבעין פשוטה נראה הדם דומה ,הרי שעל ידי עיון מדוקדק אפשר לעמוד על החילוקים שבין דמים שונים ,ומכאן מתעוררת הקושיא הגדולה מן הגמרא בגיטין. הספורנו (בראשית לז ,לא) ביאר כי השבטים בחרו במהלך זה מתוך מצוקה נוראה ,כשהם מנסים לתרץ לעצמם את דרכם לפני אביהם ,והעמידו את הדם כראיה חותכת לכאורה. הכלי יקר (בראשית לז ,לא) ביאר כי יש עומק נורא בבחירת דם השעיר דווקא ,שהוא רומז לכל עניין השעירים והכפרה ,ובתוך כך נבנה המהלך המורכב של ההסתרה והגילוי שמתגלגל לאורך כל הפרשה. הרוח מנשבת בסערה דקה בין כותלי בית המדרש פנימה ,והשקט של שעות בין הערביים עוטף את ספרי הלימוד באורה הרך של השלהבת ,בעוד עומק הסוגיה פועם בקרבנו ומזמין אותנו לפסוע בשבילי התלמוד המאירים את מעמקי הנפש ומבררים את נבכי ההלכה. בגמרא במסכת גיטין (נז ע"ב) איתא :אמר רבי יוחנן נבוזרדן רב טבחיא הוה ,כי סליק חרב את ירושלים ...חזא דם דהוה קא רתח ושצף ,אמר להו מאי האי ,אמרו ליה דם זבחים דקא שפכינן,
אמר להו חזינא דלא קא שוויא ,אייתו לי דם פרים ואילים וכבשים ,אייתו ליה ולא שוויא ,אמר להו אי גליתו לי מוטב ,ואلا סריקנא להו ברזא דמתא. נראה לבאר כי דברי הגמרא הללו פותחים לפנינו שער עצום לעולם של בירור האמת ,שבו מתגלה כי אין מראות הדמים שווים זה לזה ,וכי עין המבקשת לחקור ולדרוש יכולה לעמוד על ההבדלים הדקים המבדילים בין מהות למהות ,ומתוך כך זועקת השאלה הגדולה כיצד עמדו השבטים והשתמשו בדם השעיר בהחלטה כה גורלית. רש"י (גיטין נז ע"ב) ביאר כי הדם היה שותת ועומד ורתח ללא הפוגה ,ומשום כך דרש נבוזרדן לבדוק את טיבו ולהביא לפניו מיני דמים שונים כדי לעמוד על ההפרש הניכר שביניהם ,ומתוך דבריו למדים אנו שאין דמי הבהמות דומים זה לזה ,וכל שכן שאין דם הבהמה שווה לדם האדם. תוספות (גיטין נז ע"ב) ביארו כי הבדיקה המדוקדקת שערך נבוזרדן באה ללמדנו על ההבחנה המהותית שבין הדמים ,ובכך מתחדשת ההבנה העמוקה שכל סוג דם יש לו את המראה המיוחד לו ,דבר המעצים פי כמה וכמה את הקושיא על מעשיהם של השבטים. האש המרצדת על גבי הדפים מקדמת את פנינו אל מרחב עמוק וספוג יראת כבוד ,שבו דברי הראשונים הקדושים עומדים במלוא תפארתם ,מנסרים את חללו של בית המדרש ומבקשים לעמוד על צפונות הסוגיה באמת ובתמים. רבינו שלמה יצחקי רש"י (בראשית לז ,לא) פירש כי שחטו שעיר עזים מפני שדמו דומה לדמו של אדם ,וביאר כי זו הייתה הדרך היחידה שעמדה לפניהם להסוות את מעשיהם לפני אביהם. רבי אברהם אבן עזרא אבן עזרא (בראשית לז ,לא) ביאר כי השבטים השתמשו בתחבולה זו מתוך ידיעה שהמראה החיצוני של הדם יעשה את שלו ויניח את דעתו של האב השכול מבלי שיחשוד באמת. רבי משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית לז ,לא) חידש כי עומק הדבר נוגע בהנהגת שמים ובדרך שבה האדם מסתבך במעשיו ונצרך לטשטש את עקבותיו בעולם. רבינו עובדיה ספורנו (בראשית לז ,לא) ביאר כי הדברים נעשו מתוך דוחק עצום ומתוך רצון לתרץ את המציאות הקשה שנפערה לפניהם באותו רגע מר. רבי חיים יוסף דוד אזולאי החיד"א בספר פתח עיניים (גיטין נז ,ב) ביאר כי מה ששאלו בגמרא על דמו של זכריה נוגע בשורש העניין של ניסיון והשגחה פרטית ,וכי אין להקשות מקושיות העולם על מעשה האבות והשבטים שכל מעשיהם היו מכוונים לשם שמים ולמטרה עליונה נסתרת. רבי יחיאל מיחל הלוי אפשטיין בספר ערוך השולחן (חו"מ סימן ע"ה) פירש כי אף על פי שבדמים ישנם חילוקים דקים המוכרים לעין המומחה או בשעת בדיקה ישירה ,הרי בשעת הדחק ובמקום שאין הדעת נתונה לכך ,יכול הדבר להיראות כזהה לחלוטין. רבי שלמה קלוגר בספר שו"ת האלף לך שלמה (יו"ד סימן רצ"ה) חידש כי ההבחנה שבין דם אדם לדם בהמה אינה נכרת אלא כאשר הם עומדים זה בצד זה לבדיקה מדוקדקת ,מה שמוכיח את צדקת דרכם של השבטים שלא חששו להטעיה פשוטה מצד אביהם.
הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספר יביע אומר (חלק א או"ח סימן ל) ביאר כי דרכי ההנהגה של קדמונים עומדות ברומו של עולם ,וכי יש ללמוד מכל פרט בתורה את עומק האחריות המוטלת על האדם בכל פסיעה ופסיעה בדרכי ההלכה והחיים. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספר ליקוטי הלכות (מסכת סוטה) פירש כי מתוך עיון בדרכי האמת והשקר למדים אנו את גודל חובת ההיצמדות לאמת הטהורה ללא שום פניות ,כדי לרומם את הנפש לעבודת הבורא יתברך שמו. מו"ר הגרש"ה וואזנר בספר שו"ת שבט הלוי (חלק י סימן ר"ה) ביאר כי שאלת המראות והבחינות בהלכה משתנה לפי העניין ולפי שעת המעשה ,וכי יש לשקול כל דבר בפלס הבית דין ביראת שמים טהורה. מו"ר הגר"א וייס בספר שיעורי תורה לרופא (חלק א) חידש כי ההבנה העמוקה של טבעי הדמים והמראות באה ללמדנו את חכמת הבורא יתברך ואת הדרכים שבהן פועלת המציאות תחת השגחתו הפרטית. מן הסוגיה הזו עולה נפקא מינה עצומה למעשה בכל עניין שבין אדם לחברו ובבירור האמת והשקר בבתי הדין ובחיי היומיום .כאשר האדם בא לבחון ראיות ,עדות או סימנים המעידים על האמת ,עליו לדעת כי לא די במראית עין ראשונית או בדמיון שטח הדברים ,אלא נדרשת ממנו יגיעה עצומה ועיון דק לברר האם הדברים אמיתיים או שמא יש כאן מעטה של ערמה וטשטוש. כמו כן ,למדים אנו שכל פעולה שאדם עושה מתוך לחץ או ניסיון לכסות על מעשיו סופה להתגלגל ולהתברר באור השמש ,ולכן חובתו של האדם ללכת תמיד בדרך הישר והתמים מבלי להזדקק לתחבולות ולכיסויים ,מתוך ידיעה שאין נסתר מנגד עיניו של בורא עולם. עומק הרעיון הטמונים בפרשה זו נוגע בשורש המאבק התמידי שבין האמת המוחלטת לבין עולם ההסתרה והערמה שבו נתון האדם .כאשר השבטים עמדו באותו רגע גורלי ובחרו להשתמש בדם השעיר כדי לכסות על מכירת יוסף ,לא עשו זאת חלילה מתוך קלות ראש ,אלא מתוך ניסיון נואש להחזיק את המציאות המורכבת ולהגן על שלמות הבית ועל כבודם של שבטי ה' בתוך שבר נורא .הרעיון העמוק העולה מכאן הוא שהאדם פועל לעיתים קרובות מתוך מציאות שבה האמת נראית מוסתרת וקשה מנשוא ,והוא נדרש להיאבק עם השאלות הגדולות של חיים ומוות, של חטא ותשובה ,ושל הדרך שבה הקדוש ברוך הוא מנהל את עולמו דרך פיתולים וסתרים ,עד אשר האמת צפה ועולה מאליה בכל תפארתה. בבחינה עמוקה של נפש האדם ,כל אחד מאיתנו פוגש בחייו רגעים שבהם הוא נדרש להתמודד עם מציאות קשה ,כזו שבה האמת מאיימת להתגלות במלוא עוצמתה והוא נוטה לחפש מחסה במסתורים ובכיסויים .הניסיון של השבטים להסתיר את המעשה באמצעות דם השעיר משקף את הנטייה האנושית הטבעית לברוח מן האמת העירומה אל תוך סיפורים ותחבולות שאנו מספרים לעצמנו ולסובבים אותנו כדי להשקיט את המצפון .אולם עבודת השם האמיתית דורשת מן האדם להביט אל תוך המראה פנימה ללא שום מסיכות ,לוותר על הצורך לטשטש את השגיאות, ולעמוד באומץ לפני בורא עולם בתשובה שלמה .האמונה הטהורה מלמדת את האדם שאין שום
טחב נסתר שאינו עתיד להידמות באור פניו של מקום ,ולכן ההתחזקות האמיתית נמצאת דווקא בהשלמה עם האמת הפנימית ,בנכונות לשאת באחריות על המעשים ,ובהליכה בדרך תמימה וישרה לפני אלוקים ואדם. ההתבוננות במעשיהם של שבטי י-ה סביב כתונת הפסים מעמידה מול עיניו של כל אדם מראה צלולה ונוקבת על דרך התנהלותו בנפתולי החיים .האדם פוגש לא אחת רגעים שבהם הפער בין המציאות המרה לבין מה שהוא מבקש לשדר לסביבתו דוחק בו למצוא הסברים עוקפים ,לטעון טענות של מה בכך ,או להניח על שולחן הדיונים ראיות שאינן עומדות במבחן הביקורת הנוקב. המצפן הפנימי העולה מתוך הדברים מורה כי כל ניסיון לטשטש את האמת בסופו של דבר מתפוגג מול מבטו הבוחן של עולם ומלואו .האדם נדרש לאומץ לב פנימי לחיות לאור האמת כמות שהיא, לדעת כי היושר הפנימי והשיקום הנפשי הם הבסיס היחיד שעליו אפשר לבנות בית נאמן וחיים של קדושה ,מבלי להזדקק למסכים ולכסות מעשים אשר סופם לזעוק מן האדמה. מן הסוגיה הקדושה הזו אנו לוקחים עמנו תובנות חיות למסע החיים המעשי ,לדעת כי בכל צעד ושעל בחיינו עלינו לבחור באמת הפנימית והטהורה ,להימנע מכל מסך של ערמה וכיסוי ,ולעמוד באומץ לב לפני אתגרי היום יום מתוך ידיעה שיושר הלב הוא המפתח המאיר את נתיבותיו של האדם לפני אלוקים ואדם.
עיקר העניין: האדם הפוסע בנתיבי חייו עומד לא פעם מול כתנות פסים של מציאות סבוכה, שבה הפיתוי לכסות את השברים בדם שעיר ובתחבולות נסתרות מבקש להשקיט את הסערה ,אך תחת השקט המדומה הזה רוחשת האמת העמוקה הקוראת לתיקון שורשי ,כי כאשר האדם מביט אל תוך המראה ומסיר מעליו כל מסיכה של שקר ,הוא פוגש את האור הגנוז המאיר את נשמתו באש קודש טהורה ,ומתוך בחירה אמיצה ללכת בדרך תמימה וישרה הוא זוכה לבנות את ביתו ואת חייו מחדש לאור האמת המאירה עד עולם. תובנות משנות חיים על הנושא :האמת אינה רק כלי לבירור המציאות אלא עצם חיותו של האדם ,וכל רגע של התמודדות שבו הוא בוחר לחיות בלעדי מסיכות ובאחריות מלאה הוא שער פתוח להתחדשות הנפש ולגאולתה הפרטית והכללית.