מדוע רצו אחי יוסף להרוג אותו כולם יחדיו ובבת אחת?

מדוע רצו אחי יוסף להרוג אותו כולם יחדיו ובבת אחת? במרחבי הצאן הצהובים והמוזהבים של שכם ,תחת כיפת השמיים הלוהטת והשורבת ,נושבת פתאום רוח קרה ומקפיאת דם .הדממה הנוראה של המדבר נחרדת מצעדיו של יוסף הצדיק המתקרב אל אחיו ,בעוד כתונת הפסים הססגונית שלו מרצדת למרחוק באור השמש העזה. ואולם ,בלבבם של השבטים הקדושים ,אבות האומה ,לא קירבת אחים מתלקחת ,כי אם רעד חמור של…

מדוע רצו אחי יוסף להרוג אותו כולם יחדיו ובבת אחת? במרחבי הצאן הצהובים והמוזהבים של שכם ,תחת כיפת השמיים הלוהטת והשורבת ,נושבת פתאום רוח קרה ומקפיאת דם .הדממה הנוראה של המדבר נחרדת מצעדיו של יוסף הצדיק המתקרב אל אחיו ,בעוד כתונת הפסים הססגונית שלו מרצדת למרחוק באור השמש העזה. ואולם ,בלבבם של השבטים הקדושים ,אבות האומה ,לא קירבת אחים מתלקחת ,כי אם רעד חמור של יראת שמים ואימת הדין .האוויר מתמלא ברטט של חרדה ,וריח הסכנה המרחפת על סדרי עולמם מורגש בכל צעד ושעל .הם צופים בו ממרחק ,ובין כפלי גלימותיהם נתרעדת השאלה המטלטלת עולמות. קולם הנרגש והחרד של השבטים עולה ומהדהד בחלל המדבר" :ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו חלומותיו" .תמהון לבב נורא ובעתה אוחזים בכל מי שקורא את המקראות הללו .כיצד זה השבטים הקדושים ,עמודי עולם ושבטי י-ה ,אינם מדברים על מכה יחיד או הריגה בידי אחד מהם ,אלא מדייקים בלשונם "נהרגהו" בלשון רבים – להרוג אותו כולם יחדיו ובבת אחת? וכי איזה רווח משפטי והלכתי מצאו בנפשם לבצע את המעשה בדיוק באופן זה ,וכיצד התחברו חכמת הדין וזהירות החטא למחשבה זו? נעמוד בחרדת קודש מול מקראי הקודש והמפרשים המגלים לנו את עומק השגותיהם של אבות האומה בפרשתנו. בפסוק תורתנו הקדושה (בראשית לז ,כ) נאמר" :ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו חלומותיו”.

ובדברי ראובן אל אחיו (בראשית לז ,כא-כב) נאמר" :וישמע ראובן ויצילנו מידם ויאמר לא נכנו נפש. ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו”. רבנו חיים בן עטר בספרו אור החיים הקדוש (בראשית לז ,כ) חידש" :מצינו שאמרו נהרגהו בלשון רבים ,על פי מה שנפסק בדין ששרה שהכותו עשרה בני אדם במקלות ומת פטורים מדיני אדם, לזה נתחכמו להמיתו כולן יחד שבזה אין חיוב לכולן מדיני אדם .ואף שעדיין חייבים בדיני שמים, דנו בו משפט עד זומם הפטור בדיני שמים ,וממילא בהריגתם יחד פטורים לגמרי”. רבנו יהושע לייב דיסקין בספרו מהרי"ל דיסקין (על התורה ,פרשת וישב) ביאר" :על פי המדרש שרצו בתחילה לזרוק עליו חיצים ואבנים מרחוק ,אמר להם ראובן 'לא נכנו נפש' ,שאם תזרקו מרחוק יפגע בו חץ של אחד מהם ונמצא אחד מתחייב מיתה .על כן יעץ להמתין עד שיבוא אליהם וינהגו כולם יחד בהכאה אחת להיפטר ,וכשבא אמר אל תשפכו דם כלל ויד אל תשלחו בו”. רבנו שלמה יצחקי רשי (בראשית לז ,כא) פירש" :לא נכנו נפש – מכת נפש ,היא מיתה”. רבנו עובדיה ספורנו (בראשית לז ,כ) מפרש" :ונהרגהו – נשתתף כולנו בהריגתו לקיים בו דין רודף”. רבנו אברהם אבן עזרא (בראשית לז ,כ) ביאר" :לכו ונהרגהו – עצה אחת הייתה לכולם להסיר את המכשול”. תרגום אונקלוס (בראשית לז ,כ) תרגם" :וכען איתו ונקטליניה ונרמיניה בחד מן גוביא”. תרגום יונתן בן עוזיאל (בראשית לז ,כ) תרגם" :וכען איתון ונקטליניה ונרמיניה בחד מן גוביא”. רבנו אפרים מרגליות בספרו כלי יקר (בראשית לז ,כ) מחדש" :נהרגהו – בקשו לעשות המעשה בציבור כדי לחלוק את האחריות ולהורות שנעשה הדבר על פי בית דין”. ונראה לבאר ,כי מתוך מקראי הקודש ומפרשיהם מתבאר יסוד נפלא :לשון "נהרגהו" בלשון רבים איננה מקרית ,אלא מכוונת כדת וכדין .האור החיים הקדוש גילה לנו שנתחכמו להכותו כולם יחד כדי להיפטר מדיני אדם ,והמהרי"ל דיסקין חשף את תחבולת חכמתו של ראובן שהשתמש ביסוד הלכתי זה עצמו כדי להרוויח זמן ולהצילו ממוות. כאשר ניטוש מבט אל דברי חכמינו זכרונם לברכה בתלמוד ,נחשפת לפנינו הסוגיה החמורה בדיני הכאת נפש בשותפות ,המהווה את המקור וסלע האשתתפות לעומק שיקולם של השבטים ושל ראובן. חכמינו זכרונם לברכה בגמרא במסכת סנהדרין (דף עח ע"א) אמרו" :הכותו עשרה בני אדם במקלות ומת ,בין בבת אחת בין בזה אחר זה – פטורין .רבי יהודה בן בתירא אומר :בזה אחר זה – האחרון חייב ,מפני שקרב את מיתתו”. רבנו שלמה יצחקי רש"י (שם) מפרש" :בבת אחת פטורין – דכל אחד ואחד אומר :לאו אנא קטלתי ,דדילמא מכה דידי לחודה לא הוה קטלא ,ואנוסה היא”. חכמינו זכרונם לברכה בגמרא במסכת סנהדרין (דף עח ע"א) עוד אמרו" :מנלן? דתנו רבנן' :איש

כי יכה כל נפש אדם' – עד שיכה את כל נפש .היכי דמי? אמר רב אשי :כגון שהכותו עשרה בני אדם במקלות בבת אחת”. וכמו כן ,חכמינו זכרונם לברכה במדרש רבה (פרשה פד סימן יד) אמרו" :כיון שראו אותו מריחוק, אמרו :לכו ונהרגהו ,והיו רוצים לזרוק בו חיצים ואבנים ולהמיתו קודם שיתקרב אליהם”. ונראה לבאר ,כי מתוך סוגיות הש"ס והמדרש עולה היסוד המשפטי הצרוף :כאשר עשרה בני אדם מכים אדם אחד בבת אחת עד שמת ,אין בית דין של מטה יכול לעונשם מיתה ,לפי שאין להלכה מכה יחיד שהרגו לבדו ,וכתיב "כי יכה כל נפש" .זהו הדין שבו השתמשו השבטים בחוכמתם ,ומתוכו מצא ראובן הצדיק את הפתח להציל את יוסף. כאשר ניצב ביראת קודש לפני דברי הראשונים ,מתבהרים היסודות המשפטיים של פטור עשרה שהכו בבת אחת ,והחילוק בין דיני אדם לדיני שמים בדין זה. רבנו משה בן מימון הרמב"ם בספרו יד החזקה (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ד הלכה ו) פסק" :הכותו עשרה בני אדם במקלות בבת אחת ומת – כולן פטורין ממיתת בית דין ,שלא הרג כל אחד מהן נפש שלמה .ואף על פי כן רואה בית דין מה שהשעה צריכה ויכול לענוש בהוראת שעה ,אבל מן הדין היבש פטורין”. רבנו משה בן מימון הרמבם בספרו יד החזקה (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ד הלכה ט) חידש" :כל אלו שהורגין נפשות ואין בית דין יכולין להרגם מן הדין ,אם אין השעה צריכה לכך הרי בית דין חייבין להכותם מכת מרדות ולענוש אותם ,אבל מכל מקום פטורין ממיתה ,והרי הם מסורים לדין שמים”. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן בפירושו לתלמוד (סנהדרין דף עח ע"א) ביאר" :גזירת הכתוב היא ממה שנאמר כל נפש אדם ,שאין חייבין מיתת בית דין עד שיהא המכה יחיד שהרג נפש שלמה בלא שותפות”. רבנו יצחק בר ששת בספרו שו"ת הריב"ש (סימן רנא) מחדש" :כי היתר פטור עשרה שהכו בבת אחת אינו פוטר מעונש שמים ,וכל החושש לשמיים יודע כי נפשו חובה עליו בידי שמים אף אם יצא פטור מבית דין של מטה”. ונראה לבאר ,כי מדברי הראשונים עולה הגדרה ברורה :מן הדין היבש בתורת הקודש ,עשרה המכים כאחד אינם מתחייבים מיתה בבית דין לפי שאין מכה יחיד שהרג נפש שלמה .אולם ,פטור זה אינו אלא מדיני אדם ,בעוד שבידי שמים הרי הם מסורים לדין .תובנה זו היא העומדת בבסיס קושיית האור החיים הקדוש ובביאור ראובן הצדיק. כאשר ניטוש מבט אל דברי מאורי הדורות מן האחרונים ,נחשפים לפנינו החילוקים הנפלאים וה עמוקים המאירים את היתר השבטים ועורמת חכמתו של ראובן באור תורני מרתק ומגוון. רבנו חיים בן עטר בספרו אור החיים הקדוש (בראשית לז ,כ) חידש ,כי האחים נתחכמו לומר "נהרגהו" בלשון רבים כדי להכותו כולם יחד ,על פי נפסק בגמרא במסכת סנהדרין (דף עח ע"א) וברמבם (הלכות רוצח פ"ד ה"ו) שאין עשרה שהכו ביחד חייבים מיתה בדיני אדם .והקשה האור החיים,

כיצד מלאם ליבם לעשות כן ,והלא עשרה שהכו בבת אחת אמנם פטורים מדיני אדם אך חייבים בדיני שמים .וביאר ,כי השבטים דנו את יוסף בדין עד זומם שהביא דיבתם רעה אל אביהם ,ובבני נוח שהוזמו פטורים בדיני שמים ,ומאחר ולא הוזם בפועל כדי לפוטרו מדיני אדם ,הוצרכו להכותו כולם יחד כדי להיפטר אף מדיני אדם. רבנו יהושע לייב דיסקין בספרו מהרי"ל דיסקין (על התורה ,פרשת וישב) מחדש ומבאר ,כי הפסוקים בדברי ראובן מתבארים על פי היסוד של הכאה בשותפות .בתחילה ,כשהיו רחוקים ורצו לזרוק חיצים ואבנים ,אמר ראובן "לא נכנו נפש" ,כלומר :אם תזרקו מרחוק ,חץ של אחד מכם יקדים ויפגע בו ,ונמצא איש יחיד המכה כל נפש ומתחייב מיתת בית דין .על כן יעץ להמתין עד שייגש אליהם וינהגו כולם הכאה אחת בבת אחת להיפטר .וכאשר התקרב יוסף אליהם ,שוב אמר ראובן "אל תשפכו דם" ,שלא להכותו כלל אלא להשליכו לבור ,כדי להצילו לגמרי ולהשיבו אל אביו. רבנו יוסף רוז'ין בספרו צפנת פענח (הלכות רוצח פ"ד ה"ו) מחדש ,שכל פטור עשרה שהכו בבת אחת הוא משום דהוי ספק בכל אחד ואחד שמא מכה שלו לא הייתה כדי להמית ,ובדיני בני נוח אין פוטרים מספק זה ,ועל כן הוצרכו השבטים לכל שילוב הדינים יחד. רבנו מאיר שמחה הכהן מדווינסק בספרו משך חכמה (בראשית לז ,כא) ביאר ,שראובן הבין כי קנאת האחים גדולה ,והדרך היחידה להניעם מהריגה מיידית מרחוק הייתה להתחכם איתם בלשון הדין ,עד אשר יוכל להצילו כליל ולהשיבו אל אביו. ונראה לבאר ,כי מתוך חקירותיהם של גדולי האחרונים עולות שתי מסילות כבירות :האור החיים הקדוש מאיר את השילוב הנפלא בין פטור עשרה שהכו בבת אחת מדיני אדם לבין דין עד זומם הפטור בדיני שמים .לעומתו ,המהרי"ל דיסקין פותח צוהר אל חכמתו של ראובן הצדיק, שהשתמש בדקדוקי הלכות הכאה בשותפות כסדר מדורג כדי לבלום את המעשה ולהציל את יוסף ממוות. כאשר ניטוש מבט אל דברי מאורי הדורות האחרונים ובני דורנו ,המפנים את אור התורה אל בירור מעשיהם הנשגבים של אבות האומה ,מתבארת לפנינו עומק תפיסתם המשפטית והרוחנית של השבטים הקדושים וראובן בראשם. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו שו"ת יחווה דעת (חלק ה סימן סד) ביאר ביסוד הגדר של ספק נפשות וענישת בית דין ,וכתב כי גדולי האומה הקפידו קלה כחמורה בכל דקדוק של דיני עונשין ופטורי בית דין .מתוך כך פירש ,כי הדיון של השבטים בהכאה בשותפות ובפתור מדיני אדם איננו עורמה חלילה ,אלא זהירות חמורה מליפול ברשת החטא של מכה נפש יחיד ,מתוך שאיפה להתאים כל מעשה ומעשה לגדרי הדין הצרוף. מו"ר הגר"א וייס בספרו שו"ת מנחת אשר (פרשת וישב סימן טז) חידש וביאר את עומק מהלכו של ראובן הצדיק .מורנו ביאר כי ראובן השתמש בחכמה נפלאה ובדרכי תציות הלכתיות כדי לעכב את האחים .בלשון תלמידי חכמים ואנשי דין ,הציע להם להמתין ולהכות בבת אחת כדי שלא יתחייב יחיד מיתה ,וכך פעל בשלבים כדי להקדיר את סערת הרוחות ולחלץ את יוסף מכלל סכנה. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו עין יצחק (חלק ב עמוד רס) מחדש ,כי דברי המהרי"ל דיסקין

והאור החיים הקדוש משלימים זה את זה בהבנת סדרי המשפט של השבטים .הוא מבאר כי בדיני בני נוח והנהגת אבות האומה קודם מתן תורה ,היה משקל רב לשאלת האחריות הפלילית וההלכתית של היחיד מול הכלל .ראובן ניצל דקדוק הלכתי זה בדיוק כדי לפלס דרך להצלת נפש. ונראה לבאר ,כי מדברי גדולי דורנו עולה יסוד בהיר וברור :השבטים הקדושים וראובן פעלו מתוך בקיאות מופלאה ודקדוק עצום בדיני נפשות .בין אם היה זה השימוש בדין מכה בבת אחת להיפטר מדיני אדם ,ובין אם הייתה זו תחבולת קודש של ראובן לעכב את ההריגה ולמנוע שפיכות דם ,הכל נעשה בערגה אל האמת ובחכמה עמוקה. מתוך המשא והמתן הכביר שנתבאר ביסוד דברי האור החיים הקדוש והמהרי"ל דיסקין ,עולות לפנינו כמה ונכונות נפקא מינות מעשיות ויסודיות לכללי המשפט ,ההלכה וההנהגה: פטור בדיני אדם אינו מתיר איסור בדיני שמים .התברר כי אף שציבור או שותפים הפועלים יחד יכולים להימלט מעונש בית דין של מטה מכותל הדין היבש ,מכל מקום איסורא איכא וחיוב בדיני שמים במקומו עומד ,ואין שום היתר לעשות מעשה עבירה בהסתמך על פטור טכני מבית דין. חובת השילוב בין פטור מדיני אדם לפטור מדיני שמים בהכרעת הדין .נתבאר יסוד נפלא בעומק דברי אור החיים הקדוש ,שרק כאשר מתקיים פטור בדיני שמים כגון בדין עד זומם ,יש טעם ומשמעות להיזקק לתחבולה המשפטית של הכאה בבת אחת כדי להיפטר אף מדיני אדם. השימוש בחכמה הלכתית ובדקדוקי דינים כדי להציל מן החטא .נתרבה היסוד הכביר מדרכו של ראובן הצדיק ,כי מותר וראוי לתלמיד חכמים להשתמש בפלפול הלכתי ובטענות משפטיות מורכבות כדי לעכב בני אדם מלעשות מעשה אלימות ,ולפתוח דרך להצלת נפשות. חילוק בין הכאה בבת אחת לבין הכאה בזה אחר זה בידי רבים .נתברר כי בזריקת חיצים ואבנים מרחוק קיים חשש תמיד שמא יקדים חץ של אחד מהם וימית ,ונמצא יחיד מתחייב מיתה ,מה שאין כן בהכאה יחדיו מקרוב שבה מתחלקת הפעולה בבת אחת. ההתבוננות בדבריהם של אור החיים הקדוש והמהרי"ל דיסקין פותחת לפנינו שער אל עומק הרעיון הרוחני הסובב את מציאות הדין ,הנהגת הכלל ,והדרכים הנסתרות שבהן משתמשת ההשגחה כדי להציל נפשות. מעשה המכירה והניתוח ההלכתי של השבטים אינם רק דיון בדיני עונשין ,אלא מראים לנו כיצד יראת החטא ודקדוק הדין חורטים את חותמם אף ברגעי הסערה הגדולים ביותר .השבטים הקדושים ,עמודי עולם ,לא פעלו מתוך יצר הרגע ,אלא מתוך מחשבה שקולה ומעמקי המשפט האלוקי .מתוך כך נחשפת התובנה כי כוחו של הציבור והאחריות המשותפת אינם נועדו לטשטש את חטא היחיד ,אלא לתבוע עומק ובירור בכל צעד. מנגד ,דמותו של ראובן הצדיק מאירה באור יקרות את רעיון התחבולה דקדושה .ראובן מבין כי מול סערת רוחות וצידוקים הלכתיים של קנאות ,אין טעם להיכנס בוויכוח חזיתי ישיר במכה ראשונה .החכמה הרוחנית והרעיונית מלמדת כי כדי להציל נפש ולהשיבה אל אביה ,מחויב המנהיג והאדם להשתמש בשפתם של הסובבים אותו ,לרדת לעומק פלפולם ,וליצור עיכובים מחושבים שמביאים בסופו של דבר להרגעת הרוחות ולהצלה שלמה.

ההרחבה הרעיונית המשתקפת כאן מלמדת כי החכמה ההלכתית והתבונה הנפשית אינן מופרדות זו מזו .הדקדוק בפרטי הדינים הוא הכלי שבאמצעותו פודים נפשות מן השחת ומשיבים את השלום על כנו. התבוננות במעמקי המחשבה אל מול הדיון ההלכתי של השבטים מגלה לנו את המורכבות העמוקה של המחשבה האנושית בעת שהיא מבקשת לחבר בין חוקי הדין הצרוף לבין הנהגת המציאות. הקשר בין פטור הלכתי טכני לבין טהרת הלב מעורר תובנה מחשבתית כבירה .האדם מסוגל לפלס לו נתיבות סבוכות בתוך עולם הדין ,למצוא פטורים משפטיים מדויקים ולהיפלט מחובת בית דין של מטה .אולם ,המחשבה העמוקה מורה לנו כי הדין האלוקי אינו מסתכם בגדרי המשפט היבש .הרי שהאור החיים הקדוש עומד בדיוק על נקודה זו ,ומלמד שפטור בדיני אדם כשלעצמו אין בו די ,ונדרשת התאמה מוחלטת גם אל מול דין שמים ונקיית כפיים של מעלה. מאידך גיסא ,מחשבת הקודש המשתקפת בהנהגת ראובן מאירה את כוחו של השכל הישר והמחשבה המעשית .בעוד האחים שקועים בניתוח משפטי חמור שמוביל למסקנות קשות ,ראובן מפעיל תבונה מחשבתית עמוקה הלוקחת את אותם הכללים המשפטיים עצמם ורתמת אותם למטרת פריקת המתח והצלת נפש .הוא מבין כי השכל והחכמה נתנו לאדם לא כדי להצדיק חורבן, אלא כדי למצוא דרכי סתר ונתיבות חכמה לבנות בהם את העולם ולמנוע שפיכות דם. עולה מכאן לקח מחשבתי כביר :חכמת התורה וההיגיון המשפטי חייבים להיות מודרכים תמיד על ידי המטרה העליונה של שמירת החיים ,החמלה והטוב ,ולא להיהפך לכלי שרת של קפדנות מחשבתית יבשה. הבירור המעמיק בסוגיית הריגת יוסף בשותפות והחכמה ההלכתית שנשזפה בה מעמיד לפנינו מצפן מוסרי נוקב ,המאיר באור יקרות את חובת האדם בעולמו: אחריות הכלל וסכנת הטשטוש של המוסר האישי .היסוד המוסרי העולה מביאור האור החיים הקדוש מזכיר לנו כי הצטרפות אל הכלל אינה פוטרת את היחיד מאחריות מוסרית ואישית .גם אם מעשה נעשה בשותפות של רבים ,וגם אם נמצא לו פטור משפטי בדיני אדם ,המצפון התורני והמוסר האלוקי תובעים מן האדם לשמור על טהרת נפשו וזיו פניו ,ולהבין כי מול דין שמים עומד היחיד בבדידותו על כל מעשה ומעשה. חובת התחבולה והתושיה המוסרית להצלת הזולת .הדרכת המוסר הכבירה העולה ממעשיו של ראובן הצדיק מלמדת אותנו כי כאשר אדם רואה סביבו סערת רוחות או כוונות המזיקות לזולת ,אין לו להסתפק במחאה עילגת או ברפיון ידיים .המוסר התורני מחייב להתחכם בתבונה, להשתמש בכל כלי אפשרי ,בדיבור מחושב ובצעדים מדורגים ,כדי לבלום את הרעה ,למנוע פגיעה ,ולחתור ללא ליאות להשבת השלום והצלת נפשות. ומכאן ניקח עמנו תובנות נפלאות המאירות את נתיבות חיינו :זהירות מהסתתרות מאחורי אחריות קולקטיבית .האדם נוטה לעיתים להקל ראש במעשים או בדיבורים כאשר הם נעשים במסגרת קבוצתית או ציבורית ,מתוך מחשבה שהאחריות מתחלקת ומיטשטשת .הלימוד הגדול

מורה לנו כי נקיית הכפיים והאחריות האישית מול מצפוננו ומול שמיים נותרות בעינן בכל עת ובכל מקום. תושיה וחכמה בבלימת מחלוקת ופגיעה .כאשר אנו רואים סביבנו התלקחות של כעס או קפידה, הדרך הנבונה אינה תמיד התנגדות חזיתית וסוערת שעשויה להגביר את הלהבות .ממידותיו של ראובן אנו למדים את כוחה של השקטה מדורגת ,שימוש בתבונה ובשיקול דעת כדי להרוויח זמן, להרגיע הרוחות ולמנוע הנזק.

עיקר העניין: הנה בסיום ובסיכום המסע המרתק בסוגיה חמורה זו ,עיקר העניין הוא שרצונם של השבטים הקדושים לומר "נהרגהו" בלשון רבים ולפעול יחדיו יסודו בדין תורה מחושב .דעות המפרשים ,התנאים והאחרונים מאירים לפנינו כי רצו להיפטר מדיני אדם על פי הגזירה שמי שהיכו עשרה בני אדם בבת אחת פטור ממיתת בית דין .בעוד האור החיים הקדוש מאיר כי שילבו דין זה עם דין עד זומם הפטור בדיני שמים כדי להגיע לניקוי שלם ,המהרי"ל דיסקין חשף את חכמתו הנפלאה של ראובן הצדיק ,שהשתמש בדקדוק הלכתי זה עצמו כסדר מדורג וכעורמת קודש כדי לעכב את האחים ,למנוע שפיכות דם ולהציל את יוסף להשיבו אל אביו. עומק חכמת התורה והתבונה הנפשית הן המסילה הטהורה להשכנת שלום ולשמירת נפש האדם .כאשר האדם מכוון את חכמתו ומעשיו לשם שמיים מתוך חמלה ,אחריות וראייה רחבה ,הוא זוכה להיות ממזכי הרבים ולהעלות את העולם במעלות הקודש והאמת.