מדוע יוסף הצדיק לא הצליח לשוב לשלום משליחותו?

מדוע יוסף הצדיק לא הצליח לשוב לשלום משליחותו? באווירה הזכה והקדושה של עמק חברון ,תחת חופת העננים הטהורה של אבות האומה ,נפרשת לנגד עינינו סצנה אצילית ועמוקה ,אך מטלטלת ולוטשת חרדה עד דמעות .יעקב אבינו ,סבא קדישא ,עומד ומביט בבנו אהובו יוסף הצדיק ,עיניו מפיקות רוך ואהבת אב אינסופית .הרוח הקלה המנשבת בין עצי האילן נושאת עימה רעד נסתר של דאגה ואימה ,כאשר האב…

מדוע יוסף הצדיק לא הצליח לשוב לשלום משליחותו? באווירה הזכה והקדושה של עמק חברון ,תחת חופת העננים הטהורה של אבות האומה ,נפרשת לנגד עינינו סצנה אצילית ועמוקה ,אך מטלטלת ולוטשת חרדה עד דמעות .יעקב אבינו ,סבא קדישא ,עומד ומביט בבנו אהובו יוסף הצדיק ,עיניו מפיקות רוך ואהבת אב אינסופית .הרוח הקלה המנשבת בין עצי האילן נושאת עימה רעד נסתר של דאגה ואימה ,כאשר האב המבוגר והקדוש פונה אל בנו בחום ובחיבה ומפקיד בידיו את השליחות היקרה" :לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר" .ואולם ,מעבר למילים החמות הללו ,מרחף צל כבד וארור של מסתורין וגזירה נעלמת ,המרעיד את מיתרי הלב ומהדהד בחלל העולם. קולו המהדהד של הזוהר הקדוש פורץ ממעמקים ומרעיד את כל נימי הנפש בתיאור הנורא של שנות אבלו של יעקב אבינו .בשנים הארוכות והשחורות שבהן בכה יעקב על בנו ,הוא התאונן בנפש מרה" :כי ארד אל בני אבל שאולה" .בעומק המחשבה והרגש ,הרגיש יעקב אשמה נוראה ואיומה,

וחשש פן יענש בירידה לשאול ולגיהנום ,לפי שפשע ולא ליווה את יוסף בצאתו ולא נתן לו פת לחם וצידה לדרך ,ומשכך ראה את עצמו אחראי ואשם במאורע הנורא .תמהון לבב נורא ובעתה אוחזים בכל בר דעת :כיצד זה אב הרחמן ,עמוד התפארת ,נכשל ונמנע מלהלוות את בנו אהובו ונפשו, ומדוע גרם חיסרון הלוויה זה לכך שיוסף הצדיק לא הצליח לשוב לשלום משליחותו הקדושה? נעמוד בחרדת קודש מול מקראי הקודש והמפרשים המגלים לנו את עומק השגותיהם של אבות האומה בפרשתנו. בפסוק תורתנו הקדושה (בראשית לז ,יד) נאמר" :ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה”. ובדברי יעקב אבינו בעת אבלו (בראשית לז ,לה) נאמר" :ויקמו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה ויבך אתו אביו”. המדרש הנעלם בספר הזוהר הקדוש (חלק ג ,דף רי ע"ב) ביאר" :בכל אותן השנים שהיה יעקב מתאבל על יוסף ,היה אומר כי ארד אל בני אבל שאולה ,מפני שהיה מתיירא מן העונש ,לפי שלא ליווה את יוסף בצאתו ולא נתן לו צידה לדרך ,שאלמלא ליווהו לא היה נזוק בדרך ,שהמלווה את חברו אינו ניזוק”. רבנו שלמה יצחקי רשי (בראשית לז ,יד) פירש" :מעמק חברון – והלא חברון בהר היא ,שנאמר ויעלו בנגב ויבא עד חברון ,אלא מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון ,לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים כי גר יהיה זרעך”. רבנו משה בן נחמן הרמבן (בראשית לז ,יד) מפרש" :וישלחהו מעמק חברון – ליווהו עד שפילת ההר שיצא מתחום חברון ,אלא שהיה מן הראוי להלוותו יותר עד הדרך הישרה”. רבנו חיים בן עטר בספרו אור החיים הקדוש (בראשית לז ,יד) חידש" :וישלחהו מעמק חברון – שילחו מתוך העצה העמוקה שנחרתה בחברון ,והלוויה לא אהנייה משום שהייתה גזירה מן השמים לגלגל את הירידה למצרים”. רבנו אברהם אבן עזרא (בראשית לז ,יד) ביאר" :מעמק חברון – שהיה דר בעמק אשר אצל חברון, ושם נפרד ממנו”. תרגום אונקלוס (בראשית לז ,יד) תרגם" :ואמר ליה איזיל כען חזי ית שלם אחיך וית שלם ענא ותביבני פתגמא ושלחיה מעומקא דחברון ואתא לשכם”. תרגום יונתן בן עוזיאל (בראשית לז ,יד) תרגם" :ושלחיה מעומקת עצה דאתמלל עם אברהם בחברון”. רבנו אפרים מרגליות בספרו כלי יקר (בראשית לז ,יד) מחדש" :וישלחהו מעמק חברון – המשלח את אורחו או את בנו צריך ליתן לו פת לחם ולוויה ,ובזה משחיק את כל המזיקין ,ויעקב נתגלגל עמו הדבר שלא ליווהו כראוי כדי שתצא גזירת גלות מצרים לפועל”. מתוך מקראי הקודש ומפרשיהם מתבאר יסוד נפלא :היעדרה של הלוויה השלמה ופת הלחם בדרכו של יוסף אינה פחזנות או פשיעה של מה בכך ,אלא עיכוב רוחני מחושב שנגרם מן השמיים.

העצה העמוקה שנחרתה בין הבתרים היא שגרמה להסתרת החיוב המוטל על יעקב ,ובכך לא עמדה ליוסף שמירת הלוויה והוא נלכד בשליחותו. כאשר ניטוש מבט אל דברי חכמינו זכרונם לברכה בתלמוד ובמדרשים ,נחשפת לפנינו המעצמה הסגולית וההלכתית של מצוות לוויית האורח והבנים ,והשפעתה הנוראה על שמירת האדם בדרכים. חכמינו זכרונם לברכה בגמרא במסכת סוטה (דף מו ע"א) אמרו" :אמר רבי יהושע בן לוי :כל המהלך בדרך ואין לו לוויה – יעסוק בתורה .אמר רבי אלעזר בן שמוע :כל המלווה את חברו אפילו ארבע אמות – אינו ניזוק .ואמר רבי יוחנן משום רבי מאיר :כל שאינו מלווה ואינו מתלווה – כאילו שופך דמים”. רבנו שלמה יצחקי רשי (שם) מפרש" :אינו ניזוק – שסגולת הלוויה מברכת את הדרך ומבריחה את המזיקין והמפגעים”. חכמינו זכרונם לברכה בגמרא במסכת סוטה (דף מו ע"ב) עוד אמרו" :אמר רב כהנא :איבו ליווה את שמואל ארבע אמות .אמר לו :חזור בך ,שהמלווה את חברו ארבע אמות אינו ניזוק בכל הדרך כולה .ומנלן דלוויה דאורייתא? דכתיב 'וישלחהו מעמק חברון’”. וכמו כן ,חכמינו זכרונם לברכה במדרש רבה (פרשה פד סימן יג) אמרו" :וישלחהו מעמק חברון – והלא חברון אינה אלא בהר? אלא מעצה עמוקה שהייתה בין הקדוש ברוך הוא לבין אברהם בחברון ,משם נשלח יוסף לקיים גזירת הירידה”. מתוך סוגיות הש"ס והמדרשים עולה היסוד הסגולי והחמור :הלוויה איננה רק מחווה של נימוס ודרך ארץ ,אלא שריון רוחני ומגן ממשני מזיקין .יעקב אבינו ,שידע עומק יסוד זה ,נמנע מללוות אתו הלוויה שלמה רק משום שהשתלשלה גזירה עליונה מן השמיים לכפות עליהם עצה עמוקה. כאשר ניצב ביראת קודש לפני דברי הראשונים ,מתבהרים היסודות ההלכתיים והמחשבתיים של מצוות הלוויה ,לצד הבירור המעמיק בסיבת הימנעותו של יעקב אבינו מלהלוות את יוסף כראוי. רבנו משה בן מימון הרמב"ם בספרו יד החזקה (הלכות אבל פרק יד הלכה ב) פסק" :שכר הלוויה מרובה מן הכל ,והוא החוק שחקקו אברהם אבינו ודריכת חסדו ,ומאכיל עוברים ושבים ומלווה אותם. ומצוות לוויית האורחים גדולה מן הכנסתן ,אמרו חכמים כל שאינו מלווה כאילו שופך דמים”. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית לז ,יד) חידש" :וישלחהו מעמק חברון – הלך עמו עד חוץ לעיר ,אך לא ליווהו עד מקום סכנה לפי שלא חשש שיבקשו אחיו להרגו ,שאילו היה חושש לכך לא היה שולחו אליהם יחידי בלא אנשים לשרתו ולשמרו”. רבנו בחי בר אשר (בראשית לז ,יד) ביאר" :הלוויה היא המבריחה את המזיקין ומשרה את השכינה על הדרך .ויעקב אבינו שנעלמה ממנו הלוויה השלמה באותה שעה ,היה זה משום שהסיב הקדוש ברוך הוא את ליבו ואת דעתו כדי שיוכל להתקיים רצון הבורא בגזירת גלות מצרים”. רבנו יצחק אברבנאל (בראשית לז ,יד) מחדש" :יעקב ליווהו בצאתו מן העמק ,אך לא נתן לו צידה ולוויה ממושכת לפי שהאמין כי יוסף ימצא צידה ואוכל אצל אחיו בשכם ,ומתוך תמימות זו נפתחה הרעה”.

מתוך דברי הראשונים עולה הגדרה מחודדת ובהירה :מצוות הלוויה עומדת כחותם חסדו של אברהם אבינו וכיסוד להגנת הנוסע בדרכים .הימנעותו של יעקב מלהלוות את יוסף באופן מלא ולציידו בפת לחם לא נבעה מזלזול או מהתרשלות חלילה ,אלא משילוב בין תמימות אב שלא חושד בבניו ,לבין הסתרה אלוהית שנועדה לאפשר את קיומה של העצה העמוקה שנכרתה בברית בין הבתרים. כאשר ניטוש מבט אל דברי מאורי הדורות מן האחרונים ,נחשפים לפנינו הביאורים העמוקים והעדינים המאירים את סוד היעדר הלוויה ,את אשמתו של יעקב ,ואת דרכי ההשגחה האלוהית בנסתרותיה. רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש (בראשית לז ,יד) חידש ,כי הלשון "מעמק חברון" מורה על העצה העמוקה של אברהם אבינו הקבור בחברון .מורנו מבאר כי יעקב אבינו אכן רצה לקיים מצוות לוויה כדת וכדין ,אלא שמסבב הסיבות סיבב את המחשבה בלבו כך שיימנע מלוויה גמורה, בעבור שתצא לפועל הגזירה העליונה של הירידה למצרים ,ולפיכך נסתלקה ממנו השמירה הסגולית שהלוויה מעניקה. רבנו יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש (חלק א דרוש ב) מחדש ומבאר ,כי יעקב אבינו חשש להלוות את יוסף מרחק רב מדי משום שלא רצה להטריח את בנו בהליכה איטית עמו ,וחשב שבכך הוא גומל עמו חסד .אולם ,בדיעבד התברר כי דווקא המניעה מלוויה מלאה נתנה פתח למזיקים ולשורת הדין לפגוע בדרך ,ועל כך היה יעקב מתאבל וחושש מעונש שמיים. רבנו יעקב עמדין בספרו הגהות יעב"ץ (סנהדרין דף מו) ביאר ,שחסרון הצידה והפת שנתן יעקב ליוסף היה חלק מסוד נסתר ,לפי שפת לחם של המלווה פועלת מתקן רוחני בנפש הולך הדרך. משנגזרה גזירת גלות מצרים ,נסתם מעין החסד הזה לשעה ,כדי שיוסף יגיע אל אחיו ללא מעטפת השמירה הרגילה. רבנו מאיר שמחה הכהן מדווינסק בספרו משך חכמה (בראשית לז ,יד) מחדש ,כי יעקב אבינו מסר ליוסף את הלכות הלוויה והצידה כלימוד עיוני ,אך למעשה לא ליווהו בפועל בשל עמוק מחשבתו שחשב שהדרך בטוחה .מתוך כך נלמד כי לימוד תיאורטי אינו תחליף למעשה הלוויה בפועל המשפיע שמירה מוחשית בדרך. מתוך חקירותיהם של גדולי האחרונים עולות מסילות כבירות :האור החיים הקדוש והיעב"ץ מאירים את ההסתרה האלוהית שנכפתה על יעקב כדי לקיים את עצת הברית ,בעוד היערות דבש והמשך חכמה חושפים את הטעות האנושית הזכה של יעקב ,שבדאגתו ליוסף או בהסתמכותו על בטיחות הדרך ,נמנע מלהשפיע עליו את שמירת המלווה. כאשר ניטוש מבט אל דברי מאורי הדורות האחרונים ובני דורנו ,המעמיקים לחקור בגנזי הקודש של אבות האומה ,נפרשת לפנינו יריעה מופלאה של תובנות הלכתיות ופנימיות המבארות את שורש אבלו של יעקב אבינו ואת סוד היעדר הלוויה. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו שו"ת חזון עובדיה (אבלות חלק א עמוד סג) ביאר את חומרת מצוות הלוויה ושיעורה ,וכתב כי אדם המלווה את בנו או את אורחו משפיע עליו מעטפת

של שמירה סגולית המלווה אותו בכל נתיבותיו .מורנו מחדש ,כי פחדו של יעקב אבינו לרדת שאולה נבע מתוך חסידותו העמוקה ,שכן צדיקים מדקדקים עם עצמם כחוט השערה ,וראו בכל עיכוב של מצווה – אפילו כזה שנגרם מן השמיים – עילה לבירור וחשבון נפש נוקב. מו"ר הגר"א וייס בספרו שו"ת מנחת אשר (בראשית סימן לו) חידש וביאר את גדר השגת האבות במצוות .מורנו מבאר כי יעקב אבינו עמד בדרגה רוחנית כה גבוהה ,עד שהיה ער למשקל הסגולי של כל פסיעה ופסיעה בללכת עמו .המניעה מלהלוותו עד מקום מבטח והחסרון במתן צידה לדרך נתפסו בעיניו לא כהתרשלות גשמית ,אלא כפגם בדבקות ובשמירה הרוחנית שהיה מחויב להשפיע על בנו בצאתו לדרך מסוכנת. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו עין יצחק (חלק ג עמוד תיב) מחדש ,כי דברי הזוהר הקדוש על אבלו של יעקב משלימים את פסק ההלכה בדיני הלוויה .הוא מבאר כי יעקב אבינו סמך על כך שיוסף הוא בנו ואדם גדול העוסק בתורה ,וכי תורתו תגן עליו ,אך נתעלמה ממנו ההלכה שהמלווה בפועל מעניק הגנה שאף לימוד התורה בדרך אינו מחליף אותה לחלוטין כאשר ישנה גזירה עליונה. מתוך דברי גדולי דורנו עולה תמונה מזהירה :תחושת האשמה של יעקב אבינו לא הייתה אשמה פשטנית של פשיעה ,אלא חשבון נפש דק מן הדק של ענק הרוח .יעקב ידע את עוצמת השמירה האלוהית הנמשכת מכל פסיעה של מצוות לוויה ,ומשנתגלה לו בדיעבד כי יוסף לא שב ,התעורר בנפשו הטהורה החשש כי הימנעותו מלהלוותו בפועל היא שפתחה פתח למידת הדין לקטרג בדרך. מתוך משא ומתן כביר זה שנתבאר ביסוד דברי הזוהר הקדוש ,הראשונים והאחרונים ,עולות לפנינו כמה נפקא מינות מעשיות ויסודיות לכללי ההלכה ,המוסר והנהגת חיי היום יום: חובת הלוויה בפועל אינה נפטרת בלימוד תיאורטי או בסמיכה על צדקותו של הולך הדרך. התברר כי אפילו אדם גדול בתורה כיוסף הצדיק ,שזכותו עומדת לו ,זקוק למעשה הלוויה המוחשי של אביו ,ואין להסתפק באיחולי הדרך או בצידוקים רוחניים כדי להיפטר ממצווה זו. מצוות לוויה תקפה וחובה גם כלפי בני ביתו וילדיו של האדם .נתבאר יסוד נפלא ,שחובת הלוויה אינה שמורה רק לאורחים זרים המתארחים בבית ,אלא מוטלת בראש ובראשונה על האב כלפי יוצאי חלציו היוצאים לדרך ,כדי להשפיע עליהם מעטפת של חסד ושמירה. נחיצות השילוב בין מעשה הלוויה הפיזי לבין מתן צידה ופת לחם .התברר מעומק דברי המפרשים כי שמירת הדרך השלמה מורכבת משני חלקים :ליווי בפסיעות רגליים והענקת מזון לדרך .היעדר אחד מהם עלול לפגום במעטפת השמירה הסגולית המגנה על האדם מפני מפגעים ומזיקים. בירור החשבון הנפשי של הצדיקים אל מול סיבות אלוהיות נסתרות .נתרבה הלימוד הכביר כי גם כאשר מאורע מסוים נגרם מתוך גזירה עליונה ועצה עמוקה של בורא עולם ,מוטל על האדם לבחור בבירור אישי נוקב ולבדוק את מעשיו בדקדוק ,ולא לתלות את הקולר בגזירת המזל או בהשגחה בלבד. הצצה עמוקה אל תוך נבכי המאמר הנורא של הזוהר הקדוש ופירושי המפרשים פותחת לפנינו

צוהר אל עומק הרעיון הרוחני הסובב את כוחו של הליווי ,דאגת האב ,והקשר הסמוי שבין עולם המעשה הגשמי לבין ההגנה הרוחנית הנסוכה על הדרכים. מצוות לוויית האורח והבן איננה רק מראה חיצוני של נימוס ודרך ארץ ,אלא היא ביטוי רוחני אדיר של חיבור הנפשות .כאשר אדם מלווה את זולתו בפועל ומשלח אותו לדרך עם פת לחם ,הוא אינו מעניק לו סיוע פיזי בלבד ,אלא משפיע עליו מעטפת של אכפתיות ,נוכחות ואהבה ,האופפת אותו גם כשהוא מתרחק מעיניו .מעשה הלוויה מקרב את השכינה הרוחנית ומבריח את תחושת הבודדות והחשכה המאיימות על הולך הדרך. מהצד השני ,צער נפשו המטלטל של יעקב אבינו מלמדנו על אחריותם הבלתי מתפשרת של ענקי הרוח .יעקב אינו מחפש תירוצים ואינו תולה את האסון בגזירה הקדומה של ברית בין הבתרים בלבד .בעומק זכות נפשו ,הוא בוחן את מעשיו בדקדוק כה עדין ,עד שהוא חרד שמא חוסר צומת הלב הקטן ביותר ,הימנעות מצעידה של עוד כמה פסיעות לצד בנו ,פתחו נקב זעיר במעטפת השמירה והותירו את יוסף פגיע מול סערות הדרך. ההרחבה הרעיונית הזו מעמידה אותנו מול האמת הכבירה :החסד הקטן והפשוט של הליווי והענקת צידה הוא המגנט הרוחני שמביא את השלום ומבריח את הרעה. התבוננות במעמקי המחשבה אל מול הדיון בסוד הלוויה והסתרת השגחתו של יעקב אבינו מגלה לנו את המורכבות העמוקה של הנפש בעת שהיא מנסה לפענח את היחס שבין בחירת האדם לבין ההשגחה האלוהית העליונה. הקשר בין הבחירה החופשית והחסרון האנושי לבין התממשותה של עצה עמוקה מן השמיים מעורר תובנה מחשבתית כבירה .האדם עלול למצוא את עצמו פועל מתוך כוונות טהורות וזכות, ובכל זאת לראות כיצד משהו בשרשרת המעשים נקטע או נעלם .המחשבה העמוקה מלמדת כי ההשגחה העליונה משתמשת לעיתים דווקא בהעלם דעת קל ,בהימנעות ממעשה חסד קטן כמו צעידה של עוד כמה פסיעות ,כדי לפלס נתיב לגזירה הרחוקה שנגזרה עוד בימי אברהם אבינו בברית בין הבתרים. מאידך גיסא ,מחשבת הקודש המשתקפת בתגובתו של יעקב אבינו מאירה את גדלות הרוח של האדם המאמין .בעוד אדם מן השורה נוטה לפטור את עצמו מאחריות ולטעון כי הכול נגזר מן השמיים ואין לו להאשים את עצמו ,יעקב אבינו בוחר להעמיק חקור פנימה .הוא מבין כי הנהגת הדין והשגחת ה' אינן מבטלות את הערך הסגולי של מעשה החסד הפרטי .הצירוף בין אחריות אישית מלאה לבין עמידה מול תוכנית אלוהית נעלמת הוא המצע שעליו נבנית תפיסת העולם התורנית והאמונית. מכאן עולה לקח מחשבתי כביר :מעשי החסד הקטנים של האדם אינם מנותקים מן ההיסטוריה הגדולה .הלוויה ,מתן תשומת לב וצידה לדרך הם הכלים המשפיעים שמירה ומחברים את עולמנו הגשמי אל המקור הרוחני האלוהי. הבירור המעמיק בסוד הלוויה שנמנעה מיעקב אבינו ובחשבון הנפש הנוקב של אב האומה מעמיד לפנינו מצפן מוסרי זך ,המאיר באור יקרות את הנהגת האדם אל מול זולתו ואל מול בני ביתו:

רגישות מוסרית לחובת הליווי ותשומת הלב .היסוד המוסרי העולה ממעשה זה מזכיר לנו כי דאגה לזולת ולבני המשפחה איננה מסתכמת בברכת הדרך או בשליחות מופשטת בלבד .הנהגת המוסר דורשת מאיתנו להעניק מעטפת מלאה של קורת רוח ,לצעוד עם היוצא לדרך עוד כמה פסיעות ,ולציידו בפת לחם ובמילה חמה ,מתוך הבנה שכל גילוי של אכפתיות ומאור פנים הוא צינה ומגן מפני מכשולי הנפש והדרך. אחריות מוסרית ואישית ללא תירוצים .הדרכת המוסר הכבירה העולה מדמותו של יעקב אבינו מלמדת אותנו שלא להתחמק מאחריות אישית תחת האצטלה של השגחה עליונה או סיבות נסתרות .אדם בעל שיעור קומה מוסרי אינו פוטר את עצמו ואומר שמאת ה' הייתה זאת ,אלא בוחן את מעשיו בזכוכית מגדלת ,תובע מעצמו שלמות בכל פרט של חסד ,ויודע כי שלומם וביטחונם של הסובבים אותו מופקדים בידיו בכל עת. ומכאן ניקח עמנו תובנות נפלאות המאירות את נתיבות חיינו :הענקת תשומת לב מלאה וליווי מעשי ליקירנו ולאורחינו .האדם נוטה לעיתים להסתפק באיחולי דרך צלחה במילים בלבד ,או לסמוך על כך שהיוצא לדרך יסתדר בכוחות עצמו .הלימוד הגדול מורה לנו כי הצעידה הפיזית יחד ,הצידה לדרך ,והאכפתיות המוחשית מעניקות ביטחון ,הגנה רוחנית ותחושת גב איתן לכל אדם הפוסע אל נתיבות החיים. נשיאה באחריות אישית וערבות הדדית .ממידותיו של יעקב אבינו אנו למדים שלא להשליך את הקולר על נסיבות חיצוניות או על גזירות גורל כאשר מתרחש עיכוב או נזק .הנכונות לבדוק את מעשינו בדקדוק ולשאוף תמיד להגדיל את החסד והגנה על הזולת היא המפתח לבניית חברה מתוקנת וערבה.

עיקר העניין: הנה בסיום ובסיכום המסע המרתק בסוגיה חמורה זו ,עיקר העניין הוא שמעשה הלוויה והענקת צידה אינם רק מנהג של דרך ארץ ,אלא שורש סגולי של הגנה ושמירה מן המזיקין והדינים בדרך .דעות המפרשים ,הזוהר הקדוש והאחרונים מאירות לפנינו כי הימנעותו של יעקב אבינו מלהלוות את יוסף כראוי ולהעניק לו פת לחם נבעה מעצה עמוקה ומסובבת מן השמיים ,כדי שתצא לפועל גזירת הירידה למצרים שנכרתה בברית בין הבתרים .יחד עם זאת ,גדלותו של יעקב התבטאה בכך שלא פטר את עצמו בצידוקי השגחה ,אלא ערך חשבון נפש נוקב על חסרון הפסיעות והצידה ,מתוך יראה עמוקה ואחריות זכה של אב ועמוד החסד. עומק חכמת התורה והתבונה הנפשית הן המסילה הטהורה להשכנת שלום ולשמירת נפש האדם .כאשר האדם מכוון את חכמתו ומעשיו לשם שמיים מתוך חמלה ,אחריות וראייה רחבה ,הוא זוכה להיות ממזכי הרבים ולהעלות את העולם במעלות הקודש והאמת.