איזה הצלה עשה ראובן במה שהכניס את יוסף לבור מלא נחשים ועקרבים?

איזה הצלה עשה ראובן במה שהכניס את יוסף לבור מלא נחשים ועקרבים? בפסגת הדרמה הנוראה שבין יוסף הצדיק לאחיו הקדושים ,בנאות דותן ,ניצבת דמותו של ראובן הבכור כעמוד התווך המבקש לחלץ את אחיו ממות" :וישמע ראובן ויצילהו מידם" (בראשית לז ,כא). והנה ,התמיהה העצומה פולחת את לב כל מעיין בחרדה ובתשתית ההלכה והסברא :הרי קיימא לן במפורש בגמרא במסכת יבמות (דף קכ"א ע"א) שאדם…

איזה הצלה עשה ראובן במה שהכניס את יוסף לבור מלא נחשים ועקרבים? בפסגת הדרמה הנוראה שבין יוסף הצדיק לאחיו הקדושים ,בנאות דותן ,ניצבת דמותו של ראובן הבכור כעמוד התווך המבקש לחלץ את אחיו ממות" :וישמע ראובן ויצילהו מידם" (בראשית לז ,כא). והנה ,התמיהה העצומה פולחת את לב כל מעיין בחרדה ובתשתית ההלכה והסברא :הרי קיימא לן במפורש בגמרא במסכת יבמות (דף קכ"א ע"א) שאדם שנפל לבור מלא נחשים ועקרבים ,מעידים עליו שמת ,משום שחזקה שאין נפש חיה נמלטת משרף ועקרב .אם כן ,איזה הצלה עשה ראובן במה שהציע והכניס את יוסף לתוך בור שמלא נחשים ועקרבים? הלא לכאורה מסר אותו למיתה חמורה וודאית! המבט המעמיק בסוגיה סוערת זו פותח לפנינו יריעה כבירה של דרכי פירוש ותובנות עמוקות: מניתוח שיטת רבי אליהו מזרחי על העומק המעלים מן העין והקשר המופלא למאמרי נר חנוכה

בגמרא; דרך בירור הרמב"ן והזוהר החדש על העדר הידיעה של האחים וזכות שמירת אות ברית קודש; עבור בחידושם של החזקוני והפענח רזא על חילופי הבורות בין עצת ראובן למעשה השבטים; דרך היסוד העמוק של האור החיים הקדוש ,החתם סופר והזוהר הקדוש בהבחנה שבין מזיקים שאינם בעלי בחירה לאדם שהוא בעל בחירה והסתפקותו של ראובן בעוון לשון הרע; ועד לחידושו המבריק של המלבי"ם על מבחן הצנוע בבית הכסא ובירור חלומות המלאך ,וביאור הפנים יפות על גיל עונשין בידי שמים ופחדו של ראובן בתיקון בלבול יצועי אביו. נעמוד בחרדת קודש מול מקראי הקודש ,מדרשי חז"ל והמפרשים המגלים לנו את עומק השגותיהם של אבות האומה בפרשת שליחותו של יוסף ,עצת ראובן ,וסוד הבור המלא נחשים ועקרבים .בפסוק הצלת ראובן בפרשתנו נאמר" :וישמע ראובן ויצילהו מידם ויאמר לא נכנו נפש" (בראשית לז ,כא) .ובפסוק השלכת יוסף אל הבור נאמר" :והבור ריק אין בו מים" (בראשית לז ,כד). תרגום אונקלוס מפרש" :ורקניא ריקן מים לית בה" -והבור ריק ,מים אין בו (בראשית לז ,כד). רבנו אליהו מזרחי (בראשית לז ,כב) ביאר" :והבור ריק אין בו מים – מים לא היה בו אבל נחשים ועקרבים היו בו ,ולא ראו אותם האחים לפי שהיה הבור עמוק ,ולפיכך חשב ראובן שזו הצלה גמורה ,שאילו היה יודע שיש בו נחשים ועקרבים לא היה מציע להשליכו לשם”. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית לז ,כב) מפרש" :והבור ריק אין בו מים – לא ידעו האחים שיש בו נחשים ועקרבים ,שלא היו משליכים אותו למיתה בידיים ,אלא להתמיהו ולהפחידו נתכוונו, וראובן חשב להצילו כליל משם”. רבנו חזקיה בן מנוח החזקוני (בראשית לז ,כב) מחדש" :ויאמר להם ראובן אל תשפכו דם – הבור שאמר ראובן להשליכו בו בתחילה לא היו בו נחשים ועקרבים כלל ,וכששר ממנם ראובן ,הלכו השבטים והשליכוהו לבור אחר שהיו בו נחשים ועקרבים”. בספר פענח רזא (בראשית לז ,כב) כתב" :וישב ראובן אל הבור – אל הבור הראשון שאמר להם מדעתו שאין בו נחשים ,והנה אין יוסף בבור כי העבירוהו אחיו לבור הרע והריק”. רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש (בראשית לז ,כא) פירש" :ויצילהו מידם – ראובן בחר להצילו מיד אדם שהוא בעל בחירה ,ולהשליכו אל מקום מזיקים שאינם בעלי בחירה ,שנקל להקב"ה לעשות נס ולהצילו ממי שאינו פועל מרצונו החופשי”. מתוך מקראי הקודש ,התרגום ומפרשיהם ,נחשף היסוד הקדמון :השאלה הגדולה האם ידע ראובן על הנחשים או שמא היה הבור עמוק מעין אדם ,האם נעשו חילופי בורות בהעדרו ,או שמא הייתה זו בחירה מחושבת להעדיף מזיק שאינו בעל בחירה על פני אדם – היא שעומדת ביסוד הצלת יוסף. כאשר אנו מתבוננים בדברי חכמינו זכרונם לברכה בממשלת התנאים והאמוראים ,נחשפים לפנינו גדרי ההלכה הנוקשים ביחס לבור נחשים ,עומק המאמרים הסמוכים במסכת שבת ,המבחן הנסתר לחלומות אמת ,וסוד ההצלה הנשגב של שומרי הברית. בגמרא במסכת יבמות (דף קכ"א ע"א) שנו ,כי אדם שנפל לבור מלא נחשים ועקרבים מעידים עליו שמת ,משום שאין אדם נמלט מהם באופן טבעי ,וממילא חזקה עליו שפרחה נשמתו.

בגמרא במסכת שבת (דף כ"ב ע"א) הביאו את דברי רב תנחום ,שדרש את הכתוב בפרשתנו" :מאי דכתיב והבור ריק אין בו מים? ממשמע שנאמר והבור ריק איני יודע שאין בו מים? אלא מה תלמוד לומר אין בו מים -מים אין בו ,אבל נחשים ועקרבים יש בו”. בגמרא במסכת שבת (דף כ"ב ע"א) סמכו מאמר זה של רב תנחום למאמרו הקודם בדין נר חנוכה: "אמר רב תנחום :נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה ,כסוכה וכמבוי”. בגמרא במסכת ברכות (דף נ"ה ע"א) ביארו כי יש הפרש וחילוק נפלא בין חלום שחולם אדם מהרהורי לבו ומפרי מוחו ,לבין חלום המגיע אליו על ידי מלאך מן השמים ,שרק הוא חלום אמת ופתרונו יקום. בגמרא במסכת ברכות (דף ס"ב ע"א) מביאים את המעלה הכבירה של הנהגת הצניעות ,שכל הצנוע בבית הכסא ניצול מנחשים ועקרבים ,וחלומותיו מיושבים עליו. בספר הזוהר החדש (חלק א דף נו ע"ב) ביארו את סוד פלא הצלתו של יוסף ,שכיון ששמר יוסף הצדיק את אות ברית קודש בתכלית השלמות ,חל עליו הכלל הסגולי שאין הנחשים והעקרבים יכולים לשלוט בו ולפגוע בו לרעה. בספר הזוהר הקדוש (חלק א דף קפה ע"א) מחדשים את החילוק העמוק שבין מזיק בעל בחירה לשאינו בעל בחירה ,שהמזיק שאינו בעל בחירה אינו יכול להזיק לאדם אלא אם כן נגזרה גזרה מן השמים על אותו עוון מוגדר שמשלח את הנחש ,כגון חטא לשון הרע ,ואילו האדם שהוא בעל בחירה יכול להזיק גם שלא בשליחות מרומה. מתוך סוגיות הש"ס ,המדרשים והזוהר הקדוש עולה היסוד הנורא :מחד גזרו חז"ל כי נפילה לבור נחשים היא מיתה חמורה ,אך מאידך גילו לנו סודות עמוקים על צניעות ,שמירת הברית ,וגבולות יכולת ההיזק של מזיק שאינו בעל בחירה מול חטאי האדם. כאשר אנו נכנסים אל היכלם של אבות האומה וגדולי הראשונים ,מתוודעים אנו לעומק בירור שיטותיהם בהשלכת יוסף לבור ,להבנת כוונת ראובן והשבטים הקדושים ,ולגדר עונשי שמיים במעשי האדם. רבנו אליהו מזרחי (בראשית לז ,כב) פירש לפי שהיה הבור עמוק ביותר ,לא ראו ראובן והאחים את הנחשים והעקרבים שהיו בתחתיתו ,ולפיכך חשב ראובן שבעצתו להשליכו לבור הוא מצילו הצלה גמורה ממות. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית לז ,כב) חידש האחים לא ידעו כלל שיש בו נחשים ועקרבים, שאילו היו יודעים לא היו משליכים אותו לשם ,משום שלא נתכוונו להורגו בידיים אלא להפחידו ולהכניעו ,וראובן נתכוון להצילו הצלה שלמה. רבנו חזקיה בן מנוח החזקוני (בראשית לז ,כב) ביאר ראובן הציע להשליכו לבור טהור ונקי שאין בו מזיקין ,וכאשר פנה ראובן לטרחו ,הלכו האחים והעבירו את יוסף לבור אחר שהיו בו נחשים ועקרבים.

רבנו יצחק בן יהודה הלוי בספרו פענח רזא (בראשית לז ,כב) מחדש הלך אל הבור הראשון הריק מכל מזיק שבו הניח את יוסף ,ומשלא מצאו הבין כי העבירוהו אחיו לבור הרע. רבנו שמשון מבושאן (מובא בתוספות במסכת סנהדרין דף סט ע"א ד"ה בידוע) מחדש בעניין גיל עונשין, כי בית דין של מעלה אין עונשין פחות מבן עשרים שנה ,אך אצל השבטים הקדושים ואבות העולם הייתה גדלותם קודם לכן. מתוך דברי הראשונים נחשפת היריעה :שיטת הרא"ם והרמב"ן מעמידה את הדברים על העלם העין והעומק שלא אפשר לראות את הנחשים ,בעוד שיטת החזקוני והפענח רזא מחדשת כי היו אלו שני בורות שונים. כאשר אנו מעמיקים חקר בדברי מאורי הדורות מן האחרונים ,נפרשת לפנינו יריעה מופלאה של תירוצים ובירורים עמוקים ,המתרצים את תמיהת הצלת יוסף ומבארים את סוד עצתו של ראובן ,גדרי מזיק בעל בחירה ,ומבחן החלומות וגיל העונשין. רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש (בראשית לז ,כא) מחדש כי בנחשים ועקרבים שאינם בעלי בחירה קל בהרבה שיארע נס מאשר באדם שהוא בעל בחירה ,ועל כן בחר ראובן הרע במיעוטו להכניסו למקום ששוהים בו מזיקים שאינם בעלי בחירה. רבנו משה סופר בספרו חתם סופר (על מסכת שבת דף כב ע"א) ביאר כדברי האור החיים הקדוש ,כי להציל מיד אדם בעל בחירה שרוצה להזיק מרצונו החופשי קשה מאוד ,ואילו מזיקים שאינם בעלי בחירה אינם נוגעים באדם אלא אם נשתלחו מן השמים ,ולכן העדפת הבור הייתה הצלה גדולה. רבנו יעקב יוסף הכהן בספרו תולדות יעקב יוסף (פרשת וישב) מביא את דברי הזוהר הקדוש ומבאר ,כי ראובן סמך על זכותו של יוסף שאם אינו נגוע בחטא לשון הרע לא יינזק מהנחשים שמזיקים על חטא זה ,אך כיוון שהיה לראובן ספק שמא חטא יוסף במשהו ,אמר להשליכו לבור כדי שבירור זה נעשה מן השמים. רבנו מאיר ליבוש בן יחיאל מיכאל המלבי"ם (בראשית לז ,כא) מחדש כי השבטים דנו את יוסף כמורד במלכות יהודה מחמת חלומותיו ,וראובן אמר כי אם חלומותיו הם פרי מוחו הרי נגזר דינו למות בבור ,אך אם הוא צנוע וחלומותיו ע"י מלאך ,הרי כדברי הגמרא בברכות הצנוע בבית הכסא ניצל מנחשים ועקרבים וחלומותיו מתקיימים. רבנו אפרים זלמן מרגליות בספרו פנים יפות (בראשית לז ,כא) מחדש כי ראובן סבר שיוסף לא יענש בידי שמים משום שהיה פחות מבן עשרים שנה ואין עונשין בשמיים פחות מגיל זה ,וזה היה נחמתו גם על בלבול יצועי אביו שהיה אז פחות מבן עשרים ,וכשראה שיוסף איננו פחד שמא נהרג וכי גם פחות מבן עשרים נענש. מתוך משאת נפשם של גדולי האחרונים נחשפת מסכת מופלאה :בין אם מדובר בהעדפת מזיק שאינו בעל בחירה ,ובין אם במבחן זכות שמירת הברית ,הצניעות ,או גיל עונשין בידי שמים – עצת ראובן הייתה עמוקה ומחושבת להפליא. כאשר ניטוש מבט אל דברי מאורי הדורות האחרונים ובני דורנו ,המעמיקים לחקור בגנזי

הקודש של אבות האומה ומבררים את סוגיית הצלת יוסף ,נפרשת לפנינו יריעה מופלאה של תובנות פנימיות ומחשבתיות המיישבות את גדרי השמירה העליונה ,כוחה של הצדקות ,והבחירה החופשית של האדם. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו שו"ת יביע אומר (חלק ח או"ח סימן קי) מביא את יסודם של האור החיים הקדוש והחתם סופר ,ומבאר כי כוח הבחירה של האדם הוא חידוש כביר בבריאה, ולכן כשבעל בחירה רוצה להזיק נדרש נס גלוי ושידוד מערכות הטבע כדי למנוע ממנו להרע. לעומת זאת ,בעלי חיים ומזיקים שאינם בעלי בחירה אינם אלא שלוחים של ההשגחה ,וביד הקב"ה לבלום את טבעם כרגע ללא שינוי מעשה בראשית. מו"ר הגר"א וייס בספרו שו"ת מנחת אשר (בראשית סימן לח) מחדש בעומק דברי הרמב"ן והרא"ם, כי עצת ראובן נבעה מתפיסת האחריות המוסרית של המנהיג .מורנו מבאר כי ראובן הבכור הבין שכל עוד יוסף מצוי בידי אדם הכועס עליו ,כוח הבחירה והחימה האנושית עלולים להעביר את האדם על דעתו ולהביא לידי שפיכות דמים ממש .על כן ,הוצאת יוסף מידי אדם והשלכתו לבור – אף אם טמונה בו סכנה מן הטבע – נחשבת הצלה עצומה ,שכן היא מחזירה את הנהגת גורלו ישירות לידי שמוריו ומנהיגיו של עולם. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו עין יצחק (חלק ג עמוד שפה) מבאר את דברי המלבי"ם והפנים יפות ,ומחדש כי מידת הדין של שמיים מדקדקת עם צדיקים כחוט השערה .מורנו מוסיף כי ראובן ביצע ניתוח רוחני מעמיק :הוא ידע שזכותו של יוסף שעמד בנסיון הצניעות ושמירת הברית תעמוד לו כחצי מגן מפני הנחשים והעקרבים ,ובזאת הייתה השלכתו לבור פתח הצלה ובירור צדקתו קודם שיגרמו לו נזק בלתי הפיך. מתוך תורתם של מאורי הדורות האחרונים נחשף המרגליות :ההצלה שעשה ראובן הייתה העברת המשפט מידי חמת אדם בעל בחירה אל תחת כנפי ההשגחה העליונה ,תוך הסתמכות איתנה על זכות שמירת הברית והצניעות של יוסף הצדיק. מתוך משא ומתן כביר זה שנפתח לפנינו בדברי הגמרא ,הראשונים והאחרונים ,עולות לפנינו כמה נפקא מינות מעשיות ויסודיות לכללי ההלכה ,להנהגת האדם ולהשקפת החיים: העדפת העמדת אדם מול מזיק שאינו בעל בחירה על פני סכנה מבעל בחירה .מתוך חידושם של האור החיים הקדוש ,החתם סופר והראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף ,עולה יסוד הלכתי ומחשבתי: כאשר אדם מצא עצמו במצב שבו הוא נאלץ לבחור בין עמידה מול סכנת אדם הכועס ובעל בחירה לבין סכנה טבעית מבעלי חיים או מזיקים שאינם בעלי בחירה ,עליו להקדים ולהעדיף את המקום שאינו בעל בחירה .הסבה לכך היא שבמקום שאין בו בחירה חופשית ,ההצלה קלה בהרבה ואינה דורשת שידוד מערכות הטבע. נאמנות עדים על מיתת אדם שנפל לבור נחשים כשיש ספק בשמירת הברית .נתבאר מתוך סוגיית יבמות ודברי הזוהר החדש ,כי מה שנפסק להלכה שמעידים על אדם שנפל לבור נחשים ועקרבים שמת ,הוא הדין הסתמי ברוב בני אדם .אולם מתוך פלא הצלתו של יוסף נלמד היסוד העמוק ששמירת הברית והצניעות יוצרות מעטפת שמירה סגולית המשנה את גדרי הטבע.

זהירות מחריצה דינו של אדם מחמת חלומותיו .מתוך דברי המלבי"ם עולה נפקא מינה יסודית בדיני נפשות ובמשפט התורה :אין לדון אדם כמורד או כמבקש רעה על פי חלומות עד שייבדק מקור החלום .אם האדם מוחזק כצנוע והנהגותיו בקודש ,חלומותיו מגיעים על ידי מלאך והם חלומות אמת. גדר עונשי שמיים פחות מבן עשרים שנה .מתוך דברי הפנים יפות ורבנו שמשון מבושאן נלמדת נפקא מינה לגבי חשבון הנפש של האדם בגיל נעוריו ,שבית דין של מעלה אין עונשין פחות מבן עשרים ,אך אצל גדולים ומורמים מעם נתבעת אחריות רוחנית מוקדמת יותר. בדיקת עומק הסכנה קודם השיעור בהצלה .מתוך שיטת הרא"ם והרמב"ן עולה יסוד בהלכות הצלת נפשות :כאשר אדם בא לחלץ את חברו מסכנה אחת ,מוטלת עליו חובה לבדוק היטב שלא יכניסו לתוך סכנה סמויה אחרת שאינה נראית לעין בגלל עומק המקום. המבט הרעיוני אל תוך עומק סוגיה זו מגלה לנו צוהר נפלא אל מנגנוני ההשגחה והיחס שבין כוחות האדם לבין ממשלת הבורא בעולם. בפשטות הדברים ,מעשהו של ראובן נראה כהחמרה של הסכנה – שהרי כיצד נחשבת הצלה העברת אדם מידי אחיו אל בור המלא נחשים ועקרבים? אולם בעומק הרעיון ,ראובן מחולל כאן פריצת דרך רוחנית :הוא מבין כי הסכנה הגדולה ביותר הניצבת בפני האדם איננה כוחות הטבע או המזיקים התחתונים ,אלא חמת הרוחות והיצר האנושי הפועל מתוך בחירה חופשית .האדם, בהיותו בעל בחירה ,מסוגל להגיע לתהומות של כעס ושפיכות דמים שבהם אין מורא שמיים גובר על מעשיו .לעומת זאת ,הנחש והעקרב ,על אף ארסם הנורא ,אינם פועלים מתוך רצון עצמאי אלא הם כפופים לחלוטין לצו הנגזר מן השמיים. בכך שהעביר ראובן את יוסף מידי האחים אל הבור ,הוא הפקיע אותו משלטון החמה האנושית והפקיד את גורלו באופן ישיר בידי ההשגחה העליונה .ראובן ביצע אקט של אמונה כבירה :הוא סמך על צדקתו של יוסף ,על שמירת הברית ועל הצניעות שבה החזיק ,מתוך דעת ברורה כי אדם הנקי מחטא לא ייפגע ממזיקים שאין להם רשות להזיק אלא על פי דין. ההרחבה הרעיונית הזו מאירה את צעדו של ראובן כמעשה מנהיגותי עמוק .הוא לא חיפש פתרון קל או שטחי ,אלא העמיד את יוסף במבחן הזכות והשמיים ,מתוך ביטחון כי זכות הצדקות תבקע את חשכת הבור ותציל אותו מכליון. ההתבוננות במעמקי המחשבה אל מול דרמת ההצלה בדותן מאירה יסוד מחשבתי כביר בבירור גבולות כוחו של האדם מול ההשגחה האלוהית ,ובסוד המפגש שבין מידת הדין למידת הרחמים. בעומקה של המחשבה התורנית ,כוח הבחירה החופשית שניתן לאדם הוא מן הפלאות והחידושים העצומים שבמעשה בראשית .הבורא יתברך צמצם כביכול את גילוי ממשלתו כדי להותיר לאדם את חופש הפעולה לבחור בטוב או ברע .משום כך ,כפי שמבארים האור החיים הקדוש ,החתם סופר והזוהר הקדוש ,כאשר בעל בחירה גומר בלבו להרע ,הפגע שלו אינו מותנה בשליחות ישירה מן השמיים לאותה שעה ,אלא הוא נגזר מכוח הבחירה שהופקד בידו .כדי למנוע מבעל בחירה להזיק ,נדרש כביכול נס הממשד ויורד לעומק עולם המעשה .לעומת זאת ,המזיקים שבטבע –

הנחשים והעקרבים – אינם אלא כלים מוכנים ביד ההשגחה .אין להם מציאות עצמית של רשעות, וטבעם המזק מוכנע כהרף עין מול זכות רוחנית וקדושת גוף השומר על אות ברית קודש. מכאן עולה העומק המחשבתי בשיקול דעתו של ראובן :ראובן תפס כי הבאת יוסף אל הבור אינה הפקרתו לטבע ,אלא אדרבה ,פדיה שלו מתוך המרחב של הבחירה האנושית הסוערת והחזרתו אל המרחב של ההשגחה הישירה .זאת ועוד ,כפי שמעמיק המלבי"ם ,ראובן העמיד את התרחשות החלומות עצמם במבחן מחשבתי נוקב :אם החלום הוא הרהור הלב בלבד ,הרי אין לו ליוסף מעטפת שמירה מיוחדת; אך אם החלום הוא חזון מלאכי עליון ,הרי שהצניעות ושלמות הנפש של יוסף יהפכו את הבור עצמו למקום מבטחו. המחשבה העמוקה מלמדת אותנו כי גם בתוך התהום האפלה ביותר ,כאשר האדם מופשט מכל משענת אנושית ,היצמדותו לקדושה ולצניעות מחברת אותו אל מקור השמירה העליון ,שבו כל מזיקי הטבע אינם אלא עדים לצדקתו. ההתבוננות המוסרית בעצת ראובן ,בבירור כוונותיו של הבכור ובמבחן העצום שבו הועמד יוסף הצדיק בתוככי הבור ,מעמידה לפנינו אמות מידה נעלות של מוסר ,אחריות מנהיגותית וטהרת הלב: אחריות מוסרית של מנהיג לצמצום הרעה והצלת הנפש .הדרכת המוסר העולה מדמותו של ראובן מורה לנו כי בעת משבר או סכנה ,מוטלת על האדם חובה מוסרית לפעול מיד כדי למנוע את הרע החמור ביותר ,אף אם הפתרון אינו שלם וטומן בחובו סיכון מסוים .ראובן לא חס על מעמדו ולא נרתע מהתמודדות מורכבת ,אלא השתמש בכל חכמתו כדי להוציא את אחיו מכלל סכנת מיתה מיידית ,מתוך שאיפה להשיבו בשלום אל אביו. מידת הלימוד זכות וההתרחקות מחריצת דין .היסוד המוסרי הנלמד מהסוגיה מזהיר את האדם מפני שפיטה מהירה של הזולת מחמת הרהורים ,שמועות או חלומות .עלינו לאמץ את מבטו של ראובן ,אשר חיפש דרכים ללמד זכות על יוסף ,לתלות את חלומותיו במעלת הצניעות והקדושה, ולא לחרוץ דין בחרפות ובכעס. זהירות מחמת האדם והפקדת הלב ביד ההשגחה .המוסר התורני מעמיד אותנו על הסכנה העצומה הטמונה בכעס ובחמה אנושית ,ומלמדנו כי מידות אלו עלולות להביא את האדם לידי מעשים נוראים .לעומת זאת ,הביטחון בבורא עולם וההתרחקות מכעס שומרים על טהרת הנפש ומעניקים לאדם חוסן מוסרי גם בהיותו במעמקי הבור. ומכאן ניקח עמנו תובנות נפלאות המאירות את נתיבות חיינו :התרחקות מסביבה פוגענית והפקדת הביטחון בהשגחה .הלימוד הגדול ממעשהו של ראובן מורה לנו כי לעיתים עדיף לאדם להתנתק ממצבים שבהם מופעלים כלפיו כעס ,סערת רוחות וחמה אנושית ,ולהפקיד את יהבו על הבורא יתברך .עלינו לדעת כי התמודדות מול אתגרי הטבע או נסיבות החיים קלה ורגועה בהרבה מאשר עמידה מול סכנת חמת אדם הפועל מתוך יצר ובחירה ,וכאשר האדם דבוק באמונה – השמיים מעניקים לו מעטפת שמירה. שמירת הטהרה והצניעות כחוסן נפשי וסגולי .אנו למדים כי עמידותו של יוסף הצדיק מול מזיקי

הבור נבעה משלמות הנהגתו בצניעות ובשמירת הברית .המוסר לחיינו הוא כי הנהגה של צניעות, טהרת הדיבור והתרחקות מאיסורים מעניקות לאדם כוח רוחני כביר ,המגן עליו מכל פגע ומיישב את דעתו גם בעת סערות ותהפוכות. נשיאה באחריות וחתירה להצלה בכל תנאי .דמותו של ראובן מלמדת אותנו שלא להתייאש ולא לעמוד מן הצד כשאחרים שרויים במצוקה .גם כאשר אין ביכולתנו להביא לפתרון מוחלט ושלם ברגע הראשון ,חובה עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי למזער את הנזק ,להציל את הנפש ולחתור לתיקון השלם.

עיקר העניין: הנה בסיום ובסיכום המסע המרתק בסוגיה עמוקה זו ,עיקר העניין הוא שהצעתו של ראובן להשליך את יוסף לבור נחשבה להצלה כבירה מכמה טעמים עמוקים שנארגו בדברי רבותינו .המזרחי והרמב"ן מבארים כי הבור היה עמוק ולא ידעו שיש בו נחשים ,וראובן התכוון להצילו הצלה גמורה .החזקוני והפענח רזא מחדשים כי ראובן הציע בור טהור ורק לאחר מכן העבירוהו האחים לבור אחר. האור החיים הקדוש ,החתם סופר והזוהר הקדוש מבררים את היסוד העמוק שנקל להיוושע ולהינצל ממזיק שאינו בעל בחירה שאינו מזיק אלא בשליחות מן השמים על חטא מוגדר כלשון הרע ,מאשר להינצל מיד אדם שהוא בעל בחירה הפועל מרצונו .המלבי"ם מוסיף כי ראובן בחן בכך אם חלומותיו של יוסף הם ע"י מלאך מכוח מעלת הצניעות המצלת מנחשים ,והפנים יפות מבאר שראובן סמך על כך שאין עונשין בשמיים פחות מבן עשרים שנה. עומק חכמת התורה והתבונה הנפשית הן המסילה הטהורה להשכנת שלום ולשמירת נפש האדם .כאשר האדם מכוון את חכמתו ומעשיו לשם שמיים מתוך חמלה ,אחריות וראייה רחבה ,הוא זוכה להיות ממזכי הרבים ולהעלות את העולם במעלות הקודש והאמת.