למה יהודה אמר מה בצע והרי האחים דנו את יוסף למיתה מדין רודף?

למה יהודה אמר מה בצע והרי האחים דנו את יוסף למיתה מדין רודף? בלבה הסוער של פרשת וישב ,רגע לפני ההחלטה הדרמטית ששינתה את פני ההיסטוריה של בני יעקב ,עומד יהודה וזועק אל אחיו זעקה המנסרת את הלב" :ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו" (בראשית לז ,כו) .והנה ,התהייה פולחת את לב כל מעיין בחרדת קודש ובקושי עצום :הלא האחים דנו את יוסף למיתה…

למה יהודה אמר מה בצע והרי האחים דנו את יוסף למיתה מדין רודף? בלבה הסוער של פרשת וישב ,רגע לפני ההחלטה הדרמטית ששינתה את פני ההיסטוריה של בני יעקב ,עומד יהודה וזועק אל אחיו זעקה המנסרת את הלב" :ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו" (בראשית לז ,כו) .והנה ,התהייה פולחת את לב כל מעיין בחרדת קודש ובקושי עצום :הלא האחים דנו את יוסף למיתה בדין תורה מוחלט כדין רודף המבקש לאבד את משפחתם ,ואם אמנם כן הוא ,מה מקום לשאול "מה בצע" ומה תועלת יש בהריגתו ,והרי דינו כרודף שסילוקו מן העולם הוא הצלתם הבטוחה? הניתוח המעמיק בסוגיה כואבת ורמה זו פותח לפנינו צוהר אל עומק מחשבתם של שבטי קודש :החל מביאורו החד והמבריק של רבי יצחק מוואלוז'ין המנתח את מניעי הרצח האנושי; דרך חידושו המפעים של רבי חיים מוואלוז'ין על עומק דברי חז"ל "כל המתאבל על ירושלים זוכה" ומשמעותה של מיתה לעומת חיים בהקשר לשכחת האב; ועד לתפיסתו המופלאה של הגר"ז סורוצקין בספרו אזנים לתורה המבאר את הרמז השמיימי שעלה מן המפגש עם הישמעאלים והמדיינים המזכיר את הנהגת אברהם אבינו ביצחק וישמעאל.

נעמוד בחרדת קודש מול מקראי הקודש והמפרשים המגלים לנו את עומק שאלתו של יהודה ואת התנהלותם של שבטי קודש בעת שעמדו על פרשת דרכים גורלית זו .בפסוק דברי יהודה בפרשתנו נאמר" :ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו" (בראשית לז ,כו). תרגום אונקלוס מפרש :ואמר יהודה לאחיו מה מנין אם נקטול ית אחינו ונכסה ית דמיה -ואמר יהודה לאחיו מה תועלת כי נהרוג את אחינו ונכסה את דמו (בראשית לז ,כו). רבנו עובדיה ספורנו (בראשית לז ,כו) פירש :מה בצע – מה תועלת יש לנו בהריגתו אם נכסה את דמו ,והלא הגם שנסלק אותו מעמנו ,עכ"ז לא יימלט הדבר מלהתגלות או להותיר בנו רושם מר, ועל כן מוטב למכרו. רבנו צבי אלימלך שפירא מדינוב בספרו אגרא דכלה (פרשת וישב) ביאר :מה בצע – שראה יהודה כי אף אם יש צד דין במעשיהם מצד הסכנה ,הרי ששפיכת דם אחים יש בה פגם נורא בשורש הנשמה הכללית של האומה ,ואין שום תועלת רוחנית בהריגה היכולה לכפר על השבר הגדול שייפער בשבטי ה’. מתוך מקראי הקודש ,התרגום ומפרשיהם ,נחשף היסוד :שאלתו של יהודה לא באה להפקיע את עצם הדין ,אלא לטעון כי שפיכת דם אחינו אינה מביאה שום תועלת אמיתית ,ויש לחפש דרך אחרת להצלה ולמניעת השבר. כאשר אנו נכנסים אל תורתם הטהורה של תנאים ואמוראים במרחבי הש"ס והמדרשים ,נחשפים לפנינו היסודות העמוקים המאירים את שאלת יהודה ואת עומק משפטם של שבטי קודש. בגמרא במסכת בבא בתרא (דף מ ע"א) מובא כי כל המתאבל על ירושלים זוכה ורורא בשמחתה, בלשון הוה ולא בלשון עתיד ,ללמדנו שמי שאינו שוכח את החורבן חי את בניינה בעצם אבלותו. בגמרא במסכת תענית (דף ל ע"ב) ביארו יסוד זה במעלה עליונה ,שגזירת שיכחה אינה שולטת אלא על מי שמת באמת ,ואילו דבר שנשאר חי בלבבות אינו משתכח ,והאבל עליו מוליד זכייה וראיית שמחה. בגמרא במסכת סנהדרין (דף עג ע"א) מחדשים בגדרי דין רודף ,כי אף בשעה שיש דין להציל את הנרדף ,כל היכול להציל באחד מאיבריו ובדרך שאינה מביאה לידי מיתה ממש ,אינו רשאי לאבדו מן העולם. במדרש רבה (בראשית פרשה פד ,יט) מבארים את זעקתו של יהודה שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו ,שנתנו לו אחיו כבוד והקשיבו לעצתו ,לפי שהבין ברוח קודשו שאין שום שבח ותועלת בשפיכות דמים כאשר אפשר למכרו ולמנוע את האסון. מתוך דברי התנאים והאמוראים עולה הבירור הזוהר :הדין והמשפט מחייבים לבחון את התועלת ואת נתיב ההצלה ,וכי עצם מציאות החיים מונעת את השיכחה ומשאירה את החותם פועל בלב. כאשר אנו מעמיקים חקר אל תוך אגלי טל של דברי הראשונים עליהם השלום ,נפרשת לפנינו יריעה מופלאה המבררת את עומק טענתו של יהודה ואת סוד הנהגת השבטים באותה שעה גורלית. רבנו שלמה יצחקי רש"י (בראשית לז ,כו) פירש כי מה בצע פירושו מה רווח ומה תועלת יש לנו

אם נהרוג את אחינו ונכסה את דמו ,ומוטב כי נמכרו לישמעאלים וידיהם לא תהיינה בו ,ומתוך כך ננצל משפיכות דמים ממשית. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית לז ,כו) מבאר כי יהודה ראה את חומרת העניין שאין ראוי לשלוח יד בנפש אדם ובמיוחד באח בשר מבשרם ,ולכן טען באזני אחיו כי אפילו אם יש צד דין או סכנה במעשיו של יוסף ,אין ההריגה דרך נכונה שכן הדבר יחייב אותם לכסות את הדם ולשאת בעוון נורא כל הימים. רבנו יעקב בן אשר בעל הטורים (בראשית לז ,כו) מבאר כי בדבריו של יהודה נרמז עומק עצום על גזע אברהם ועל השורש הקדוש של האומה ,שאין להשחית את נשמת האחים בשפיכות דמים חינם ,וכי המכירה היא הצלה המונעת את השבר הגדול. רבנו יצחק אברבנאל (בראשית לז ,כו) מבאר בארוכה את חכמתו של יהודה ואת מעמדו כמנהיג האחים ,ומחדש כי יהודה הבין שאין להרוג את יוסף משום שאין הדבר מביא שום תועלת מדינית או רוחנית ,אלא רק יביא לידי צער נצחי ויגון עמוק לאביהם יעקב ,ולכן הטה את ליבם למכרו. מתוך משנתם הזכה של הראשונים נחשפת התמונה המאירה :טענתו של יהודה לא הייתה רק עניין מעשי של רווח והפסד ,אלא עמדה על ההכרה העמוקה שאין דרכו של עולם להיבנות בשפיכות דמים של אחים. כאשר אנו מעינים במשנתם הטהורה של גדולי האחרונים עליהם השלום ,נפתחים לפנינו שערי אורה המאירים את מעשיו של יהודה ואת עומק שאלתו אל האחים בדרך המחשבה וההלכה. מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך (חו"מ סימן תכ"ה) מבאר את גדרי דין רודף וחומרת הדבר, ומלמדנו כי אף כאשר יש הצדקה לכאורה להצלת הנפש מן הרודף ,הדבר מחייב משקל כבד וזהירות עצומה שלא לפנות אל קצה המיתה כל עוד אפשר להציל בדרכים אחרות. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים (הלכות לשון הרע כלל א) מבאר את עומק השמירה מנזקי הדיבור ,ומחדש כי שאלתו של יהודה נבעה מתוך ראייה עמוקה שכל הריגה הנובעת ממחלוקת או מדיבורים שאינם מתוקנים מטילה פגם נורא בנפש האומה ואין בה שום תועלת אמיתית. רבי חיים מוואלוז'ין בספרו נפש החיים (שער א) מבאר את עומק השפעת מעשיו של האדם על העולמות העליונים ,ומחדש כי טענתו של יהודה מה בצע מבטאת את ההכרה ששפיכת דם אחים פוגעת בשורש הנשמה הכללית ואינה מביאה שום קיום רוחני. הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף בספרו שו"ת יביע אומר (חלק ח או"ח סימן קי) מבאר כי הנהגתו של יהודה מלמדת אותנו דרך ישרה בהנהגת הציבור ובשלום בית ,למצוא תמיד את הנתיב המונע שפיכות דמים ושבר משפחתי ומכוון את הלב לאמת ולשלום. מו"ר הגר"א וייס בספרו שו"ת מנחת אשר (בראשית סימן לח) מבאר את עומק דברי השבטים וטענתו של יהודה ,ומחדש כי המכירה הייתה הצלה אמיתית שמנעה את החורבן והניחה את היסוד להמשך בניין האומה מתוך אחדות ורחמים.

מתוך משנתם המאירה של גדולי האחרונים נשלם הבירור :שאלתו של יהודה אינה רק טענה מקומית אלא יסוד עמוק בהנהגת העולם ובתיקון הלב המבקש חיים ושלום. כאשר אנו מגיעים אל משנתם של גדולי הדורות האחרונים ,מתגלה לפנינו הוד קדומים המחובר ישירות אל פעימת הלב של ימינו ,ומבאר את עומק מהלכו של יהודה בתוך מערכת השיקולים של האחים. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף (חלק שופטים עמוד רצ"ה) מבאר כי הנהגתו של יהודה מורה דרך נשגבה בכל דיני נפשות ובכל הכרעה ציבורית הרת גורל ,שבה מחויב האדם לחפש את הדרך המאפשרת הצלה ממשית בלא להזדקק לשפיכות דמים ,מתוך ראיית הנולד ואחריות עצומה לכלל ישראל. רבי שמעון הימן בספרו חידושי רבי שמעון (פרשת וישב עמוד ק"ך) מבאר כי שאלתו של יהודה מה בצע מבטאת את שורש התשובה והבירור הפנימי של האדם ,שכן כל מעשה שאין בו תכלית אמיתית של תיקון אלא נגריר אחר סערת הרגע ,סופו להביא למבוכה ולשבר נורא ,ורק עצירת המעשה והטייתו אל נתיב של חיים מביאה ברכה. רבי יצחק זילברשטיין בספרו חשוקי חמד (מסכת סנהדרין דף ע"ג ע"ב) מבאר כי יהודה גילה ברוח קודשו כי הצלת המשפחה אינה יכולה לבוא מתוך הרגתו של יוסף ,אלא מתוך דרך ארוכה של תשובה ותיקון ,שכן דם אחים זועק מן האדמה ואינו נותן מנוח עד שנעשה שלום אמת. רבי דוד לייבל בספרו דברי דוד (בראשית פרשת וישב עמוד פ"ה) מבאר כי הנהגת יהודה מלמדת אותנו פרק יסודי בהנהגת הציבור ובשלום בית ,שאין לפסוק שום דין חמור מתוך להט הרגע או רוגז ,אלא יש לשקול היטב את כל צדדי השאלה ולמצוא את הפתרון המאפשר לכולם לחיות ולצמוח מתוך אחדות. מתוך משנתם המאירה של גדולי הדורות האחרונים נחתם הבירור :דרכו של יהודה היא המצפן המורה לכל אדם ולדורות עולם כיצד להכריע בשעות משבר מתוך חכמה ,חמלה וראיית העתיד. כאשר אנו יוצאים מבית המדרש אל מרחבי המעשה והחיים ,מתברר כי שאלתו הנוקבת של יהודה אל אחיו טומנת בחובה הדרכות עצומות המלוות אותנו בכל צעד ושעל: בדיקת מניעים קודם כל החלטה גורלית .הלימוד הגדול ממעשהו של יהודה מורה לנו כי בכל פעם שאדם עומד בפני צומת דרכים קשה או ויכוח נוקב ,חובה עליו לעצור את מרוץ הזמן ולשאול את עצמו מה הבצע ומה התועלת האמיתית הצומחת ממעשהו ,שמא כל להט הרגע אינו אלא סערת רוחות אנושית שאין מאחוריה אמת צרופה. העדפת דרכי שלום על פני כוחניות .עמידתם של השבטים והסתייעותם בעצתו של יהודה מלמדת אותנו כי גם בשעה שנדמה כי אין מנוס מהכרעה קשה ,יש לחפש תמיד את הפתרון המאפשר בניין ולא הרס ,הצלה בדרכים של שלום ולא פגיעה בשורש החיים והאחדות. אחריות ציבורית ואישית בשעת משבר .הנהגתו של יהודה מעניקה לנו כוח ועוז לדעת כי מנהיגות אמיתית נמדדת ביכולת לעצור את סחף ההמון בשעת סערה ,להאיר את עיני הסובבים באחריות עמוקה ולנווט את הספינה אל מחבוא של שקט ,טהרה ואמת.

כאשר אנו מוסיפים נדבך על גבי נדבך בהבנת הסוגיה המופלאה הזו ,נפתחים לפנינו מרחבים חדשים המאירים באור יקרות את עומק מהלכו של יהודה ואת סוד הנהגת השבטים: בספרים הקדושים מבואר כי יהודה בטענתו מה בצע לא רק שקל שיקולים של תועלת גשמית או מדינית ,אלא כיוון אל השורש העליון של אחדות האומה ,שכן כל שבט ושבט הוא אבן יקרה במרכבה השמימית ,ושפיכת דם אחים הייתה יוצרת סדק בלתי הפיך במבנה הקדושה של כלל ישראל. עוד מבארים המפרשים כי עצם העובדה שהשבטים שמעו לקולו של יהודה והטו את אוזנם להצעתו למכור את יוסף תחת להורגו ,מלמדת על מידת הענווה העצומה שהייתה בם ועל נכונותם לקבל את האמת ממי ששמיה זיכהו לראות את הנתיב הנכון בשעת מבחן קשה מנשוא. ההתבוננות במעשה זה מעמיקה לנו את ההבנה כי ההשגחה העליונה מגלגלת את המאורעות באופן שכל צעד וצעד ,אף נדמה שהוא נגוע בסערת אנוש ,מוביל בסופו של דבר אל התכנית האלוהית הגדולה של ירידת מצרים וגאולת העתיד ,מתוך שיהודה הפך להיות האב והמנהיג שממנו יצא מלכות בית דוד. כאשר אנו צוללים אל מעבי המחשבה וההשקפה הטהורה ,נגלה לפנינו כי שאלתו של יהודה אינה עומדת רק במקומה ההיסטורי של שעת מעשה ,כי אם היא נושאת בקרבה אורה נפשית ואמונית המאירה את נבכי נפשו של כל אדם בכל דור ודור. המחשבה העמוקה מורה לנו כי האדם נתון לעיתים קרובות במערבולת של יצרים ודעות הסוערות בקרבו ,ובעטיין הוא עלול לראות את הזולת כמטר ישירה לסכנה או כמי שראוי לעקור אותו מן העולם .זעקתו של יהודה מה בצע מהווה את נקודת המפנה והעצירה שבה האדם מתבונן על עצמו במבט פנימי ואמיתי ,ובודק האם המעשה שהוא עומד לעשות נובע מתוך צדקת הדין הטהורה או מתוך נגיעות זרות ואפלות המבקשות לספק את סערת הרגע. בהשקפת התורה מתברר כי כוחו של יהודה לא נבע רק מחוכמת אנוש ,אלא מכוחה של מלכות בית דוד הגנוזה בקרבו ,המלכות שכל עניינה הוא להביא את השלום אל העולם ולחבר בין קצוות מנוגדים .ההכרה כי אפשר להציל את החיים ולאבד את הרצח מתוך בחירה במכירה ובגלות זמנית, מלמדת אותנו כי גם בשעות האפלות ביותר של משבר משפחתי או לאומי ,יש ביכולתנו לבחור בנתיב המציל את הכלל ומותיר פתח רחב לתשובה ,לתיקון ולגאולה עתידית. מתוך מבט זה אנו למדים כי ההיסטוריה כולה אינה מתנהלת באקראי ,אלא מתוך יד השם המכוונת את הצעדים ומלמדת אותנו כי כל משבר וכל מחלוקת נועדו להעלות את האדם למדרגה גבוהה יותר של אחריות ,חמלה וראיית העתיד מתוך אמונה שלמה. כאשר אנו עומדים בפתחו של השלב העשירי ,ומבררים את התמיהות והשאלות המנסרות בלב המעיין ,נפתחים לפנינו שערי אורה המאירים את העמק ואת הדרך: שאלה מרכזית עולה ומתרוממת מתוך הסוגיה :אם אמנם האחים דנו את יוסף בדין רודף גמור, שחייב אדם להציל את עצמו בדמו של הרודף ,הכיצד ייתכן שיהודה בא וביטל דין זה בטענת מה בצע ,וכי מותר לוותר על דין תורה ברור מחמת שיקולי תועלת או צער אב?

התשובה המאירה עולה מתוך עומק משנתם של רבותינו :דין רודף אינו רק חובה מוחלטת לפגוע ברודף בכל מחיר ,אלא הוא מותנה בכך שאין שדרך אחרת להציל את הנרדף .משראה יהודה שאפשר להציל את חייהם ולסלק את הסכנה בדרך של מכירה שאין בה שפיכות דמים ממשית ,שוב פקע דין ההריגה שכן נפתחה האפשרות להצלה שלימה בלא ליטול נפש בישראל. שאלה נוספת מהלכת בקודש :למה בחר יהודה דווקא בלשון זו של מה בצע ,והלא לכאורה לשון זו מורה על חשבון כדאיות חומרי לכאורה ,ומה עניין חשבונות רווח והפסד אצל שבטי קודש העומדים לדון דין תורה? הביאור המתוק מתבסס על ההכרה כי יהודה לא דיבר על בצע כסף או רווח חומרי ,אלא על שאלת התכלית הרוחנית העמוקה .השאלה הייתה האם יש כאן באמת תועלת נצחית שתצמח משפיכות הדמים ,או שמא כל ההריגה אינה אלא הפסד עצום שאין לו שום תכלית קדושה ,ומתוך כך הבין כי רק דרך המכירה וההצלה תביא את התועלת האמיתית לבניין האומה.

עיקר העניין: במעמד נעילת שערים זה ,עת אנו מתכנסים אל פנימיות הדברים ואל עומק הסוגיה המופלאה של שאלת יהודה אל אחיו ,נפתח לפנינו שער אורה המאיר באור יקרות את הדרך כולה ומכוון את הלב אל תכלית האמת והשלום. עומק העניין מתגלה במלוא הדרו :שבטי קודש עמדו בחרדת קודש מול פרשת דרכים גורלית וביקשו לשמור על שלמות המחנה ועל טהרת האומה מתוך נאמנות מוחלטת לדבר ה' ,אך באותה שעה גורלית קם יהודה מנהיגם וזעק את קולו הנוקב מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו. בזעקה זו לא ביקש יהודה להפקיע חלילה את הדין או להקל ראש בחומרת המציאות ,אלא גילה ברוח קודשו את היסוד העמוק שאין דרכו של עולם להיבנות בשפיכות דמים של אחים ,וכי בכל שעת משבר חובה עליו לאדם לעצור את סערת הרגע ולחפש את נתיב ההצלה המאפשר בניין ,אחדות וחיים. מתוך כך למדנו לדורות עולם כי ניהול המחלוקת והכרעת הדין אינם נמדדים בלהט הכוח אלא בחיפוש מתמיד אחר התכלית הנצחית ,באחריות ציבורית ואישית המבקשת לחבר בין הלבבות ,וביכולת להפוך כל משבר לעלייה גדולה ולפתח תקווה ואור לכלל ישראל.