מדוע בניחום אבלים אומרים "המקום ינחם אתכם" למה אנו מכנים את הקב״ה דווקא בכינוי זה?

מדוע בניחום אבלים אומרים "המקום ינחם אתכם" למה אנו מכנים את הקב״ה דווקא בכינוי זה? כאשר אנו עומדים בשערי האבלות והשבר ,וקולו של האדם המבקש נחמה בתוך סערת ליבו מהדהד באזנינו ,הננו מתבוננים במילים העתיקות והנפלאות שבהן מנחמים ישראל זה את זה מזה דורות רבים .האמירה הקדושה המקום ינחם אתכם מעוררת תמיהה עמוקה ונוקבת עד למאוד,

מדוע בניחום אבלים אומרים "המקום ינחם אתכם" למה אנו מכנים את הקב״ה דווקא בכינוי זה? כאשר אנו עומדים בשערי האבלות והשבר ,וקולו של האדם המבקש נחמה בתוך סערת ליבו מהדהד באזנינו ,הננו מתבוננים במילים העתיקות והנפלאות שבהן מנחמים ישראל זה את זה מזה דורות רבים .האמירה הקדושה המקום ינחם אתכם מעוררת תמיהה עמוקה ונוקבת עד למאוד,

שהרי מהו עניינו של כינוי זה המקום אצל שעת השבר הגדול ,ומדוע בחרו חכמים וקדמונים לחתום את שורת הנחמה דווקא בהגדרת מקומו של הקדוש ברוך הוא בעולם ,באופן המזמין את הלב להעמיק ולהבין את פשרה של נחמה זו היורדת לעומק נפשו של האדם הדווה והנאנח. כאשר אנו פוסעים אל שלב התפתחות הסוגיה ופתיחת שעריה ,הננו מבקשים להתבונן בשורשם של דברים ובמסורת המפוארת שליוותה את עם ישראל בכל דור ודור בעמדו מול פגעי הזמן ומשברי החיים. הנוסח העתיק של ניחום אבלים באמירת המקום ינחם אתכם מתוך שאר אבלי ציון וירושלים הוא מן המנהגים הקדומים ביותר השזורים בדברי חז"ל ובפוסקים ,המבטאים את תמצית ההשתתפות בצער והאמונה הנטועה בלב האומה .בדברי רבותינו הראשונים והאחרונים מוצאים אנו התייחסות עמוקה למשמעותם של מטבעות לשון אלו ,המעלות את האדם מתוך צרותיו הפרטיות אל מרחבי הנחמה הכלל-ישראלית ,שבה כל יחיד הנושא את מכאובו פוגש את לב האומה הפועם סביבו ומעניק לו כוחות מחודשים להמשיך במסע החיים באמונה טהורה. כאשר אנו נכנסים אל היכל התלמוד ובתי מדרשם של חז"ל ,הננו דולים את המקורות הקדומים המאירים את יסוד הדברים באור יקרות. במסכת שמחות (פרק ו הלכה ב) אמרינן כי מנהג ישראל קבוע ועומד לומר למנחם את האבלים בלשון המקום ינחם אתכם מתוך שאר אבלי ציון וירושלים ,כדי לרמז שהשכינה שרויה במקום הזה ומקובצת עם האבלים בשעת צערם להקל מעליהם את כובד יגונם. בגמרא במסכת כתובות (דף ח ע"ב) מבואר כי גדולי חכמי הדור היו יוצאים לנחם אבלים וקובעים את נוסח הניחוח בלשון המיוחדת הזו המכוונת אל המקום העליון שבו נצבר כל צער האומה, וממנו יורדת נחמה שלמה לכל נשפה נדכאה. כאשר אנו עולים מעלה אל עולם הראשונים ענקי הרוח ,אשר דבריהם הם נר לרגלינו המבררים את הלכה למעשה ,הרינו מקשיבים לדבריהם המפוארים המאירים את כל מרחבי הסוגיה. רש''י במסכת כתובות (דף ח ע"ב) פירש כי לשון המקום ינחם מכוונת אל הקדוש ברוך הוא הנקרא מקומו של עולם ,שכן הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו ,ולכן מנחמים את האבל באמירה כי מי שהוא מקומו של עולם והכל חיים באורו הוא אשר ישלח נחמה ומרפא ללב השבור. הרי"ף במסכת כתובות (דף ג ע"ב מדפי הרי"ף) ביאר כי אמירת המקום ינחם אתכם טומנת בחובה את ההכרה העמוקה שכל המציאות כולה נתונה בהשגחה פרטית עליונה ,ואין עוד מלבדו הממלא כל עלמין ויכול להרים את האבל מתוך שפל המדרגה אל אור הישועה. וכאשר אנו פוסעים אל שולחן הטהור של מרן השולחן ערוך ונושאי כליו המאירים את דרכי ההלכה לדורותיה ,הרינו שומעים את קולם הצלול המברר את הפרטים למעשה. מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך (יורה דעה סימן שצ"ז סעיף ב) פירש כי נוהגים לומר למנחם את האבלים המקום ינחם אתכם מתוך שאר אבלי ציון וירושלים ,ומבאר כי לשון זו היא המטבע הקבוע שייסדו חכמים לכל בית ישראל בשעת ניחום אבלים.

הש"ך בשולחן ערוך (יורה דעה סימן שצ"ז סעיף קטן ב) ביאר כי אמירת המקום נובעת מן העניין שהקדוש ברוך הוא הוא מקומו של עולם ,וכאשר האדם שרוי בצער פרידה מן העולם הזה, מזכירים לו את המקום העליון הנצחי שבו אין עוד צער ואנחה ושם נמצא שורש כל הנשמות כולן. וכאשר אנו באים אל שרשרת הדורות האחרונים ועד לבני דורנו אנו ,והננו דולים מתורתם של גדולי ההלכה והפוסקים אשר הפכו את אור התורה לאורה של מעשה ,הרינו מקשיבים לדבריהם המפוארים המאירים את כל מרחבי הסוגיה. החיד''א בספרו חומת אנך בפרשת ראה ביאר על פסוק בנים אתם לה' אלוהיכם כי מדוע הלמ"ד בקמ"ץ ,ומסביר על פי הזוהר הקדוש שדבר זה דומה לבן מלך ששלחו המלך לכפר אחד לגדלו, ולימים שלח המלך בעבורו להמליכו ,וכשהלך התחילו כל אנשי הכפר לבכות ולהצטער על פרידתו ,ופקח אחד היה שם שאמר להם שוטים למה אתם בוכים ,הלא הוא הולך למלוך על כל המלכות ואתם בוכים ,וכך הוא הקדוש ברוך הוא ששלח את האדם לזה העולם לגדלו בתורה ובמצוות ,וכשהגיע זמנו להיפטר מן העולם בוכים ומתאבלים על פרידתו ,ובא משה רבינו עליו השלום ואומר להם שוטים למה אתם בוכים ,לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי עם קדוש אתה לה' ,והוא הולך לאוצר חביב של עולם הנשמות לעלות במעלה עליונה ,ולכן נכתב בקמ"ץ לומר שלא מת ,ולכן נקטו בלשון המקום משום שמי שיודע מהו מקומו האמיתי של הבן הוא המנחם את האבלים. רבנו חיים בן עטר האור החיים על הפסוק "בנים אתם לה' אלוהיכם לא תתגודדו" ביאר כי במיתת איש אין אבדה למת אלא הרי הוא דומה לאדם ששלח בנו לסחורה לעיר אחרת ולימים שלח האב אחר בנו ואין היעדר הבן אלא מן המקום שהלך משם אבל על כל פנים ישנו ואדרבה בטוב לו שחזר הבן אצל אביו שהם מקור החיים ועל זה אין לנו להתגודד ולשים קרחה ,מה שאין כן הגויים שלא נקראו בנים לה' ,ולכן נקטו בלשון המקום לומר שהמקום האמיתי והנצחי של הנשמה הוא אצל אביה שבשמים. במהלך ימי 'השבעה' לאחר פטירתו של הגאון הגדול רבי יעקב יוסף ,הגיע ראש ישיבת עטרת ישראל ,הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי ,לנחם את הראשל"צ מרן פוסק הדור הגאון רבינו עובדיה יוסף ששאל מדוע אומרים 'המקום ינחם אתכם' ,והסביר. רגע לאחר ניחום האבלים ,נעמד הגרב"מ אזרחי ואמר למרן" :המקום ינחם אכם ,וצריך עיון למה אומרים דווקא 'המקום'?". מרן הגר"ע יוסף השיב" :אם כבודו רוצה לשמוע תשובה ,אני יאמר לו" ,והגרב"מ התיישב לשמוע את ההסבר. וכך הסביר פוסק הדור" :ההספד הראשון בתורה ,הוא ההספד של אברהם אבינו' .ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה' .האות 'כ' קטנה .למה? רבותינו אומרים :בכה עליה מעט ,לא בכה הרבה. למה? חי איתה מאה שנה .יסכה -סוכה ברוח הקודש .אומר הקב"ה כל אשר תאמר עליך שרה שמע בקולה' ,הכל רוח הקודש .אם עליה לא יבכו ,על מי צריך לבכות? "אלא העניין כך ,אברהם אבינו ,העיניים שלו זה לא עיניים שלנו .וישא אברהם את עיניו ,רואה

למעלה את נשמתה פורח ,איך מקבלים אותה למעלה ,באות כל הנשים הצדקניות' ,ברוכה הבאה צדקת ,אמא של יצחק ,אשת של אברהם' ,והיא שמחה .והיא צוחקת ,שמחה.. "אברהם אבינו רואה שהיא שמחה גם כן שמח .אבל מה יגידו העולם ,אישתו מתה והוא לא בוכה עליה? בכה מעט ,לצאת ידי חובה ..לכן האות כ' קטנה. "'המקום' ינחם אתכם ,כמו אברהם אבינו ראה את המקום ,האפיריון שעושים לצדיק ,זה ינחם אתכם!". וכאשר אנו יורדים אל שדה המעשה לבחון את פירותיה של סוגיה זו ,הננו פוגשים את הנפקא מינות החשובות העולות מתוך הדברים ומאירות את הנהגתנו ביום יום. הנפקא מינה הראשונה העולה מתוך הדברים היא ההבנה העמוקה כי כאשר אנו ניגשים לנחם אבל ,עלינו לזכור שאין האדם אובד מן העולם אלא רק שב אל מקומו האמיתי אצל אביו שבשמים, ולכן לשון הניחוח המקום ינחם טומנת בחובה הכרה שמעניקה לאדם כוח להתמודד עם תחושת האובדן הקשה מתוך מבט אמוני רחב. הנפקא מינה השנייה היא שגם כאשר הלב דווה על הפרידה ועל החיסרון במקום הזה ,הידיעה שהנשמה עלתה למעלה עליונה לאוצר חביב מאפשרת לאבל לשאוב נחמה אמיתית מן היסוד המקודש המזכיר לנו כי הקדוש ברוך הוא הוא מקומו של עולם והוא היודע את מקומו הנכון של כל בן אדם. וכאשר אנו צוללים אל תוך נבכי הנפש פנימה ומבקשים את המבט הפנימי והעמוק המאיר את חדרי הלב ,הרינו נפגשים עם הרובד הרוחני העליון הגנוז בתוך מילות הניחוח. ונראה לבאר כי האדם העומד בשעת שברו ומקבל את דברי הנחמה אודות מקומו הנצחי של הנפטר ,חש כיצד האפלה הגדולה מתחילה להתפנות ומפנה מקום לאור אלוקי רך ומרגיע העוטף את נשמתו הדווה. ונראה להוסיף עוד כי ההכרה שהקדוש ברוך הוא נקרא מקומו של עולם מעניקה לאבל עוגן של יציבות בתוך סערת הזמן ,מתוך ידיעה ברורה ששום דבר בעולם אינו אבוד ושכל נשמה שבה אל מקורה האמיתי באהבה ובחסד אין סופי. וכאשר אנו מתעלים אל פסגת האמונה הטהורה ובטחון הצדיקים ,הננו פוגשים את העוגן הפנימי החזק והיציב המחזיק את האדם בכל משברי העיתים ומאיר את דרכו באור הצפון. ונראה לבאר כי בטחונם של צדיקים הנשען על הידיעה הברורה שהקב''ה הוא מקומו של עולם מנסך שקט נפשי עמוק על הלב החרד והכואב ,ומלמד את האדם למסור את שאלותיו וקושיותיו אל תוך רחמי שמים מתוך אמונה שלמה שכל מעשה ה' נעשה בחכמה ובחסד עליון. ונראה להוסיף עוד כי האמונה היוקדת בדרכיו הנסתרות של בורא עולם מחזקת את היחיד להרים את ראשו מעל גלי הצרות ,מתוך ידיעה שגם בשעות החשוכות ביותר שבהן האדם מרגיש גלמוד ועזוב ,נמצא הוא במקומו האמיתי והנצחי של עולם האמת שבו כל הנשמות שבות אל מקור מחצבתן ברוך ובחמלה אין סופית.

וכאשר אנו עומדים מול המצפן המוסרי המכוון את צעדינו לאור התורה ,הננו שומעים את הקול הקורא לנו לדייק את הנהגותינו בין אדם לחברו ולהוסיף אהבה ורגישות בעולם. הנהגת הניחוח והעמידה לצידו של האבל מלמדת אותנו פרק יסודי במידת החסד והרחמים ,שכן חובתו של כל אחד מאיתנו היא שלא להותיר את הזולת לבדו במערכה אלא לעטוף אותו בכתף קרובה ,בהקשבה שקטה ובמילים היוצאות מן הלב וחודרות אל חדרי הנפש הפצועה. המצפן המוסרי מורה לנו כי הרגישות לזולת בשעתו הקשה היא מדד אמיתי לצלם אנוש ולבנו של בן תורה ,המבין שכאשר חברו שרוי באבלו ובשברו ,עליו להנמיך קולו ,לכבד את מרחב דומייתו ,ולהיות לו למשענת איתנה באהבה נאמנה וטהורה שאין למעלה הימנה. ומכאן ניקח עמנו צידה לדרך ותובנות נשגבות לחיי היום יום ,המאירות את נתיבותינו בהליכות שבין אדם לחברו .בראש ובראשונה אנו למדים כי כל הנהגה של רגישות וזהירות במרחבי הזולת מהדהדת למרחקים ובונה חברה אנושית שכולה חסד של אמת .כאשר אנו מבינים את עומק לשון הנחמה המכוונת אל מקומו הנצחי של הנפטר אצל אביו שבשמים ,אנו מרימים את היחיד מתוך משברו ומחזקים את ידו באהבה נאמנה וטהורה .בנוסף לכך ,אנו מבינים שמידת החסד אינה נמדדת בעשייה פזיזה ,אלא בהקשבה דקה ועמוקה לפעימות ליבו של האדם העומד מולנו, מתוך ענווה עצומה מול הכאב הפנימי שאין לו תמיד מילים.

עיקר העניין: הנה למדנו ועלינו יחדיו בשבילי הסוגיה ,מן השאלה המקורית ששאל מעדני אשר אודות פשר הכינוי המקום בניחום אבלים ,דרך נתיבותיהם המאירים של חכמי התלמוד והראשונים ,ועד לפסקיהם המזוקקים של הפוסקים בספר שולחן ערוך ובמשנתם של גדולי דורנו החיד''א והאור החיים זיכרונם לברכה. למדנו כי עניין האמירה המקום ינחם אתכם אינו רק מטבע לשון היסטורי, אלא הוא ביטוי עמוק ונוקב לרגישות נפשית ורוחנית עצומה ,המגלה שהנפטר אינו אבוד מן העולם אלא שב אל מקומו האמיתי במקור החיים העליון .הנהגת התורה הקדושה מלמדת אותנו שבידיעה זו טמונה רפואה גדולה ללב השבור, המאפשרת לאבל למצוא עוגן של אמונה ונחמה אמיתית בדיוק במקום שבו הוא זקוק להם ביותר. חסד של אמת מתחיל בהקשבה נדירה ומדויקת לקצב פעימות ליבו של הזולת, מתוך הכרה עמוקה בשורש נשמתו הנצחי .כאשר אנו לומדים להוביל את האבל אל מבט האמונה הרחב והמרומם המזהה את מקומו האמיתי של האדם בעולמם של צדיקים ,אנו הופכים לשותפים נאמנים בבניין חורבנו ומביאים ארוכה ומרפא ללבבות הדווים.