אשה שמתו לה שני בעלים ואחד מהם היה זקן, האם האשה נקראת אשה קטלנית? הוכח מפרשת השבוע!
אשה שמתו לה שני בעלים ואחד מהם היה זקן, האם האשה נקראת אשה קטלנית? הוכח מפרשת השבוע! השמש שוקעת באיטיות מעבר לקו האופק ,וקרניה האחרונות מציירות כתמים של ארגמן וזהב על פני קירותיו העתיקים של בית המדרש ,שם האוויר ספוג בריח הדבש הניגר מן הפירות הבשלים שעל אדן החלון ובריח האדמה המלחשת תחת משב הרוח הקריר של בין השמשות .השקט בחדר עמוק ומוחשי ,כמעט נשמע ,ורק רחש…
אשה שמתו לה שני בעלים ואחד מהם היה זקן, האם האשה נקראת אשה קטלנית? הוכח מפרשת השבוע! השמש שוקעת באיטיות מעבר לקו האופק ,וקרניה האחרונות מציירות כתמים של ארגמן וזהב על פני קירותיו העתיקים של בית המדרש ,שם האוויר ספוג בריח הדבש הניגר מן הפירות הבשלים שעל אדן החלון ובריח האדמה המלחשת תחת משב הרוח הקריר של בין השמשות .השקט בחדר עמוק ומוחשי ,כמעט נשמע ,ורק רחש הדפים המרצדים באור הנרות המרצד מפר את הדומייה שעה שהשבת עומדת להסתיים ורוח חרישית נושבת בציפורי החוץ .האדם עומד שם לבדו בלב הסערה הפנימית ,חש את הרעד העדין באוויר ואת כובד משקלו של עולם ההלכה הנוחת על כתפיו במלוא עוצמתו המטלטלת ,כאשר שאלת חייה וגורלה של אשה הניצבת בצומת הדרכים האפלולי של גורלה בוערת בו בעוז ומבקשת מזור ,בעוד הדילמה מונחת לפניו כחידה סתומה שאין לה פתרון נראה לעין והוא שקוע כולו בתוך מציאות חיים חיה ונושמת שמערבת את עומק הנפש עם שאלת הדין הצרורה ברזי עולם. וכאשר אנו פונים אל מעיין התורה הקדושה לשתות בצמא את דברי אלוקים חיים ,הרינו ניגשים אל הפסוקים המכוונים את שורש הסוגיה אל מפתן ביתנו ,מתוך עומק הפשט וההלכה כאחד, לראות כיצד רזי הפרשה מאירים את שאלתנו. ובפרשת וישב נאמר" :ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו ותלך תמר ותשב בית אביה" (בראשית לח יא) .ופסוק זה עומד במוקד השאלה,
שכן ממנו עולה התמיהה מדוע חשש יהודה למותו של שלה ושלח את תמר לבית אביה ,ועל כן באים מפרשי התורה לבאר את יסוד הנהגת ההשגחה והחשש המרחף על הבעלים. רש"י (בראשית לח יא) פירש כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו ,ועל דבריו הקשו הראשונים והאחרונים מדוע לא אמר לה יהודה להדיא הא הלכה היא שאישה שנישאה לשנים ומתו אין לה נישואין לשלישי ,ומדוע טעה אותה והביאה להמתין לשלה. רבי אברהם אבן עזרא (בראשית לח יא) ביאר את טעם הדברים לפשטא דקרא ,שחשש יהודה לחיי בנו הצעיר משום שראה את המציאות המרות שפקדה את אחיו קודם לכן. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית לח יא) חידש בעומק עניין ההשגחה והחשש מפני הנהגת המזל והסכנה הנוראה המלווה את הנישואין המועדים לפורענות. וכאשר אנו מעתיקים את צעדינו אל היכל התורה שבבעל פה ומבקשים לברר את שורש הדין ממקורות חז"ל והגמרות הקדושות ,הרינו ניגשים אל סוגיות הש"ס. בגמרא במסכת יבמות (דף ס"ד ע"ב) איתא בנשואים בתרי זימנא הויא חזקה ,ומבאר רש"י שם פירש על אודות חזקת קטלנית כי משום דאיכא סכנת נפשות ואיכא מרן במשנה דבתרי זימנא הויא חזקה אזלינן לחומרא ,ותוספות שם חידשו לבאר את היקף הדין והגדרת החשש הנוגע לפסוקי הדין והכרעת ההלכה למעשה. בתלמוד ירושלמי פרק ג דתענית (הלכה ה) איתא בהדיא על הא דאיתא התם במשנה שעיר שיצא ממנו ג' מתים בג' ימים בזה אחר זה הויא דבר ,ומבארים מפרשי הירושלמי שם כי דווקא בחורים ולא זקנים ,ואם כן הדין נותן שגם לעניין קטלנית יש לבחון את טיב המיתות וגיל המיתה לברר האם יש לתלות את הדבר בזקנה או במזל המחייב להחמיר. וכאשר אנו ממשיכים במסענו אל עומק הסוגיה בהיכלם של ראשוני ומאורי הדורות ,הרינו ניגשים אל דברי הראשונים הקדושים אשר יסודות בית המדרש בנויים על משנתם הברורה והעמוקה. המרדכי כתב באבן העזר (סימן ט) הביא את תמיהתו של רבינו פרץ ושל רבנו יואל הלוי על אודות אשת הרב ר' חסדאי שנישאת ליוסף חכים ומת זקן מופלג ,ועל אף שמת זקן נסתפקו בדבר האם יש להחמיר משום קטלנית או לא ,ומוכח להדיא מדבריהם שגם בכהאי גוונא יש מקום להחמיר משום חומרת סכנת נפשות. הפרישה כתב באבן העזר (סימן ט) ביאר את קושיית הבית יוסף והראשונים על מה שלא אמר לה יהודה להדיא הא הלכה היא שאישה שנישאה לשנים ומתו אין לה נישואין לשלישי ,וחידש כי משום דאיכא סכנת נפשות ואיכא מאן דאמר במשנה דבתרי זימנא הויא חזקה ,אזלינן לחומרא להחשיבה כקטלנית אף על פי שיש צדדים לכאן ולכאן. הלבוש כתב באבן העזר (סימן ט) ביאר אף הוא את עניין חזקת קטלנית על פי דין המשנה והפוסקים ,להורות כי משום חשש סכנת נפשות החמירו חכמים שלא להקל ראש אפילו כאשר הדבר נראה לכאורה כתלוי בנסיבות הטבעיות של הזמן והמיתה.
המהרי"ו כתב בשו"ת הלקט (סימן ה) חידש כי אם אחד מן הבעלים היה זקן אינו מן המנין ,שכן דרכם של זקנים למות ואין הדבר נחשב כמזל רע המפיל את הבעלים תחת חזקת קטלנית. השבולי לקט כתב באבן העזר (סימן ט) ביאר את היקף הדין בהנהגת האשה הנושאת אנשים זה אחר זה ,וכיצד יש לשקול את מיתת הבעלים במאזני ההלכה והזהירות הנדרשת. וכאשר אנו עולים מעלה מעלה בהיכל הפסיקה ובית המדרש של האחרונים ,הרינו ניגשים לברר את דבריהם הנוקבים והעמוקים של נושאי כליו של שולחן ערוך וגדולי הפוסקים אשר העמידו הלכה על תילה. הבית יוסף כתב באבן העזר (סימן ט) ביאר את קושיית הראשונים מדוע לא אמר יהודה לתמר להדיא הא הלכה היא שאישה שנישאה לשנים ומתו אין לה נישואין לשלישי ,והקשה על כך כדברי שו"ת נודע ביהודה מהדורה קמא אבן העזר סימן י ,להורות על עומק הדין והתמיהה הגדולה בעניין זה. הבאר היטב כתב באבן העזר (סימן ט ס"ק י) ביאר את דברי הרמ"א והפוסקים בסוגיית הזקן ,והביא ראיה מן הירושלמי פ"ג דתענית ה"ה על הא דאיתא התם במשנה שעיר שיצא ממנו ג' מתים בג' ימים בזה אחר זה הויא דבר ,וכתב בירושלמי דווקא בחורים ולא זקנים ,ואם כן ה"ה הכא שהאחד זקן לא תלינן בה ,ואחר זמן ראיתי למהר"י מולכו בתשו' כת"י שהביא ראיה הנ"ל אך לענין דינא הסכים להיפך ,וכ"כ מהר"א צמח שם ,וכן הביא ראיה זו בשו"ת בית שלמה אה"ע סי' י"ח ,וכן בשו"ת הלכות קטנות חלק א' סימן ק''נ. הבית שמואל כתב באבן העזר (סימן ט) ביאר כי כשאחד מן הבעלים היה זקן ליכא חשש קטלנית, ועל כן יש לצמצם את החזקה ולדון להקל היכן שהמיתה באה מחמת זקנה מופלגת שאין בה משום מזל רע. הט"ז כתב באבן העזר (סימן קפג) הביא כי יש אומרים שאם אחד מהם זקן אינו מן המנין ,דכיון שזקנים דרכם למות לא נחשבת האשה לקטלנית ,ומשום כך אין לצרף את מיתתו למניין הפעמים המחזיקות את האשה. השבולי לקט כתב בשו"ת (סימן צז) נשאל באשה שמתו בעליה זקנים אם יש לחוש בה משום קטלנית ,והשיב דבשלמא אם היה קצבה לזקנה חוק ולא יעבור דרך משל ימי שנותינו בהם שבעים שנה ותו לא היה מקום לומר שאינה קטלנית הואיל ואינם יכולים לחיות עוד ,אבל השתא דהזקנה אין לה קצבה יש בן שבעים ויש בן שמונים עד מאה ויותר שפיר י"ל שהיא קטלנית ומזלה גרם. המהרש"ל כתב בשו"ת (חלק ג סוף סימן יד) העיד בגדלו על הריב"ש שכאשר דיברו לו על אשת הרב ר' חסדאי ז"ל שנישאת ליוסף חכים נ"ע ממיורקא ומת זקן מופלג לא רצה לישא אותה והיה אומר איך אותר לעצמי מה שאני אוסר על אחרים ,מוכח להדיא דאף בכהאי גוונא שמת זקן מופלג יש להחמיר משום קטלנית. השל"ה הקדוש כתב בשו"ת (חלק אבן העזר סימן ה) האריך בדברי הרמ"א שהביא מ"ש מהרי"ו שאם אחד מהם זקן אינו מן המנין ,ובתחלה כתב לסייעו מההיא דהירושלמי ,ושוב הביא דברי הרשב"ץ הנ"ל שיש לחוש בזה ,ולא נפקא מפלוגתא.
הדרישה כתב באבן העזר (סימן ט) ביאר את עניין ההבחנה שבין מיתת חנם לבין מיתה בדרך הטבע ,והעמיק בהגדרת החזקה המשתנה לפי העניין. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן כתב בספרו חפץ חיים (על התורה פרשת וישב) חידש בדבריו על אודות חומרת איסור קטלנית וגודל הזהירות הנדרשת במקום סכנת נפשות ,להורות כי דרכי התורה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום וזהירות. הראשל"צ רבנו הגר"ע יוסף כתב בספרו שו"ת יביע אומר (חלק ד אבן העזר סימן ו) ביאר את יסודות הדין בחזקת קטלנית והאם יש לצרף את גילו של הבעל הזקן לחשבון ,והעלה כי יש לשקול את הדברים בכף המאזניים מתוך התבוננות בכלל הפוסקים והכרעת השולחן ערוך והנושאים כלים. מו"ר הגר"א וייס כתב בספרו שו"ת מנחת אשר (חלק א סימן סד) פירש את עומק השגת הראשונים והאחרונים בסוגיא זו ,וביאר האם מיתה מחמת זקנה מופלגת מפקיעה את שם החזקה או שמא אין קצבה לימים וחוששים אנו למזלה של האשה גם בכהאי גוונא. וכאשר אנו מבקשים להוריד את מעיינות ההלכה מן ההרים הגבוהים אל שטח החיים ולתרגם את הסוגיה המופלאה למעשה בפועל ,הרינו ניגשים לברר את הנפקא מינות העולות מתוך הדברים. אשה שנישאה לשנים ומתו שניהם ,כאשר אחד מן הבעלים היה זקן מופלג בא בימים ,האם מעמידים אותה בחזקת קטלנית או שמא גילו של הבעל מפקיע את החזקה מפני שאין דרך הזקנים להמשיך לחיות ואין לזקנה קצבה ומזל. נפקא מינה נוספת עולה בשאלה האם יש לחלק בין מיתה פתאומית מחמת חולי פתאומי לבין מיתה המתרחשת מתוך שטיון או חולשה מתמשכת של זקנה ,והאם בזה תלינן לקולא להוציאה מחזקת סכנה. עוד יש לברר למעשה האם יש הבדל בין בני זוג שחיו שנים רבות מתוך שלום ושלווה טבעית לבין נישואין קצרים שנקטעו בפתאומיות ,וכיצד בית הדין מורה הלכה למעשה בבוא לפניו שאלה עדינה ורגישה זו. וכאשר אנו מתרוממים מן ההלכה המעשית אל פסגות ההרחבה הרעיונית ,הרינו מביטים אל עומק הרעיון הטמון בסוגיית קטלנית וביחס שבין הנהגת הטבע לבין גזירת עליון המרחפת על נתיבות האדם. נראה לבאר כי שורש העניין נעוץ בהבנת המושג של מזל וסביבת חיים ,כאשר התורה והחכמים לא באו חלילה להטיל אימה ופחד אלא ללמדנו את גודל האחריות והמודעות לכל צעד ושעל בחיי האדם .מציאות חזקת קטלנית אינה פסיקה גורפת וסתמית ,אלא היא פריזמה עמוקה המלמדת אותנו שקיימים סדרי עולם נסתרים ,שבהם מפגש הנשמות בעולם הזה דורש בחינה מדוקדקת של עומק החיים ,מתוך תפיסה שהקב"ה מנהל עולמו בחסד וברחמים ,ומשום כך כל הנהגה והחמרה הלכתית באה לשמור על חייו וקיומו של האדם מתוך ישוב הדעת וזהירות קדושה. וכאשר אנו מעמיקים מבט מתוך הרחבה רעיונית זו אל תוך חדרי ליבו ונפשו של האדם ,הרינו ניגשים לברר את החיבור החי והעמוק שבין משפטי התורה אל עולמו הפנימי של הלומד והמהלך בנתיבות האמונה.
נראה לבאר כי סוגיות אלו הנוגעות בספיקות חייהם ומותם של בני אדם אינן נשארות רק בד אמותיו של בית המדרש או בשולחן פסיקת הדין ,אלא הן נוגעות במישרין בניגונו הפנימי של האדם המאמין ,אשר בוטח בהשגחה פרטית מחד גיסא ומצווה להיזהר בדרכי השמירה והזהירות מאידך גיסא .ההתמודדות עם שאלות של קטלנית וגורלות נסתרים מעניקה לאדם ענווה עמוקה, ומלמדת אותו להישען באמונה שלמה על אביו שבשמים ,תוך כדי הליכה בנתיבי ההלכה המורים לו את המעשה אשר יעשה ,באופן שבו הלב מתחזק באמונת צדיקים ובהכרה כי כל צעדיו מנוהלים ברחמים ובחסד אמת. וכאשר אנו נאספים אל תוך פנימיותם של דברים ומבקשים לטעום את טעמו של המצפן הפנימי הנבנה מתוך הסוגיה ,הרינו ניגשים אל ההרחבה המוסרית הנובעת מעומק הלב ומקודש הדין. נראה לבאר כי המצפן המוסרי העולה מתוך משפטי התורה הללו מזמין את האדם להתבונן על אחריותו המלאה כלפי הזולת ,מתוך ראייה שאינה מצמצמת את החיים אך ורק למסגרת יבשה של הלכה ותו לא ,אלא רואה בכל פרט ופרט שליחות של חיים ובניין .הזהירות המתבקשת במקום סכנה אינה נובעת מתוך בהלה או פחד עיוור ,אלא מתוך מודעות עמוקה לערכם העצום של חיי אדם שקנה הקב"ה בעולמו ,המלמדת את האדם לשקול כל צעד ושעל באיזון עדין שבין אמונה תמימה לבין אחריות מוסרית כבדת משקל. וכאשר אנו מגיעים אל חוף מבטחים של מסענו ,ומבקשים לאסוף עמנו תובנות מאירות לחיי היום יום ,הרינו עומדים נפעמים מול הדרכתם של רזי תורה המלווים את האדם בכל אורחותיו. ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום ,כי האדם הבוטח בהשגחה פרטית אינו מקל ראש בזהירות הנדרשת בכל עניין ומנהג מחיי האדם ,אלא יודע לשלב בין אמונה טהורה ותמימה לבין אחריות מדעת ושקול דעת בכל פסיעה ופסיעה בנתיבות החיים.
עיקר העניין: המסע העמוק אל תוך סוגיית חזקת קטלנית וגבולות ההלכה מלמדנו כי כל פרט ופרט בדיני התורה אינו עומד בחללו של עולם ,אלא נטוע עמוק בשורש ההשגחה האלוהית השומרת את האדם מכל צרה וצוקה .הליכה בדרך זו מעניקה לנו מבט פנימי ומתוקן ,שבו האדם פוסע בעולם מתוך חיבור שלם אל אביו שבשמים ,ומתוך ידיעה ברורה כי כל הנהגותיו של הקב"ה בעולמו נשענות על אדני חסד ,אמת ורחמים.