כאשר נולד בן מאחד הבעלים, האם עדיין יש לאשה דין של אשה קטלנית?

כאשר נולד בן מאחד הבעלים, האם עדיין יש לאשה דין של אשה קטלנית? וכאשר אנו פוסעים אל תוך פתחו של היכל בית המדרש שעה שבה האורות מרצדים על גבי הכרכים הפתוחים וריח הדפים הישנים מתערבב בהמיית הלב ,הרינו ניגשים לברר את שאלת

כאשר נולד בן מאחד הבעלים, האם עדיין יש לאשה דין של אשה קטלנית? וכאשר אנו פוסעים אל תוך פתחו של היכל בית המדרש שעה שבה האורות מרצדים על גבי הכרכים הפתוחים וריח הדפים הישנים מתערבב בהמיית הלב ,הרינו ניגשים לברר את שאלת

השאלות המנסרת את חללו של עולם ההלכה .האשה העומדת לפנינו בשלבי חייה העדינים ,לאחר ששכלה את שני בעליה הראשונים וזכתה לחבוק בן מאחר הבעלים ,נושאת עיניים נוראות אל שערי בית הדין ודורשת לדעת האם מותרת היא להינשא פעם שלישית .הרוח הנושבת בציפורי מביאה עמה את רחש האדמה והדבש הזב מן הפירות ,בעוד האוויר רוטט בחרדת קודש לקראת ההכרעה הגורלית המונחת על כף המאזניים .האם נחמיר לאסור אותה בשל חזקת קטלנית המאיימת על נתיבותיה ,או שמא הלידה והבנים שנולדו לה הופכים את הקערה על פיה ופותחים לפניה שער רחב של חיים ,אורה וברכה? השאלה עומדת במלוא עוצמתה ,מותחת את חוטי הנפש עד לקצה היכולת ,וממתינה לבירור עמוק ונוקב מתוך ים התלמוד והפוסקים. וכאשר אנו פוסעים הלאה באורחות המשפט ומתקרבים אל שולחן התורה הטהורה ,הרינו פותחים את שערינו אל פרשת השבוע כדי ללמוד מתוכה על עומק הנהגת שמים והשגחתו הפרטית על כל יצור תחת כנפי השכינה" .ואמר יהודה לתמר חמותו שבי אלמנה בית אביך עד שגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו ותלך תמר ותשב בית אביה" (בראשית לח יא) . ומבארים מפרשי התורה את עומק הדברים בתוך סבך המציאות והמשפחה ,שעה שיהודה אבינו חושש לחייו של בנו הצעיר מפני ששני אחיו הראשונים מתו זה אחר זה בנישואיהם לה ,ועל כן הוא מצווה עליה לשוב בית אביה עד שיגדל בנו ,ומתוך דברי המקרא הללו עולה שורש הדין והחשש הגדול הנסוך על פני הכתובים בעניין אשה המזמנת אליה מיתה לבעליה. רש"י (בראשית פרק לח פסוק יא) מבאר פן ימות גם הוא כאחיו שחזקתן כך ,שכל מי שנושא אותה מת ,ומשום כך חשש יהודה לגורל בנו ולא רצה לתת לו את תמר לאשה ,ומתוך דברים אלו רואים אנו כי שורש חזקת קטלנית טמון כבר בדברי הראשונים והמקראות עצמם המורים על גודל הזהירות הנדרשת. רבי אברהם אבן עזרא (שם) מבאר כי יהודה חשש מן המזל המרחף על הבית אשר בו מתו האחים זה אחר זה ,ומשום כך דרש ממנה להתרחק מן הנישואין עד זמן ידוע שבו ישתנו העיתים והעתות, להורות כי אין הקלה ראש במקום שבו נשקפת סכנת נפשות מוחשית. הרמב"ן מבאר שם (בראשית פרק לח פסוק יא) כי על פי דרך האמת והפשט כאחד ,יש כאן הנהגה אלוהית נסתרת שבה המזל או המציאות גורמים לכך שהבעלים נופלים בזה אחר זה ,ועל כן ראוי להחמיר ולהתרחק כדי שלא להכניס את האדם בגדר סכנה שאין לה שיעור. החזקוני (שם) מבאר כי מיתת האחים בזה אחר זה מלמדת על חזקה ברורה המחייבת את בית הדין ואת בני המשפחה לנקוט משנה זהירות ,שכן אין הכתוב מניח עניינים חמורים כגון דא בלא משמרת והרחקה הראויה. הספורנו מבאר (שם) כי יהודה ראה בהתנהלות זו סימן מובהק לכך שהמקום מסוכן והשעה גורמת ,ולכן הורה לה לשבת אלמנה בית אביה כדי להציל נפש מהרגה ולמנוע את הפלת הבעל השלישי בחללו של עולם. האונקלוס (שם) מתרגם ותימר תמר ויתיבת בבית אבא ,להורות על המעשה בפועל שבו שבה האשה אל בית אביה וממתינה שעה ארוכה עד שיתבררו עיתותיה וישתנו פני הדברים כדת וכדין.

הכלי יקר (שם) מבאר כי חששו של יהודה לא היה רק חשש בעלמא אלא אחיזה במציאות שבה הדין מחייב בדיקה מדוקדקת של כל צעד ושעל ,שכן אין התורה מפקירה את חיי האדם לספק סכנה מבלי להעמיד גדרים וחומה בצורה סביב קיומו. וכאשר אנו עולים מעלה מעלה מן המקראות ומפרשיהם אל אודות תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי ,הרינו טובלים במקורות הראשונים שבהם נחקקו יסודות ההלכה והסוגיא בבית המדרש של אמוראים ותנאים. בגמרא במסכת יבמות (דף פו ע"ב) תניא בת ישראל שנישאת לכהן תאכל בתרומה מת ולה הימנו בן תאכל בתרומה נישאת ללוי תאכל במעשר מת ולה הימנו בן תאכל במעשר נישאת לישראל לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר ומבארים שם את עומק הדין והשתלשלות המציאות שבה האשה עוברת מכהן ללוי ולישראל ,ומתוך כך דנים הפוסקים כיצד ייתכן הדבר בלא להיכשל באיסור קטלנית ,וכיצד הבנים שנולדו מן הבעלים הראשונים פועלים את פעולתם להציל את האשה מחזקת סכנה זו. בגמרא במסכת יבמות (דף סד ע"ב) תניא חזקת אשה שנישאת לשנים ומתו שאלת הגמרא היא מתי הופכת האשה לקטלנית ,ומבארים שם את שיעור הבעלים ואת החשש המרחף על הנישואין, להורות כי אין הדין נאמר אלא היכא שאין לה בנים או שלא התבררו עיתותיה ,אבל במקום שיש לה בנים שוב אין הרוח מכשכש ואין החזקה עומדת במלוא תוקפה. בתלמוד ירושלמי (מסכת יבמות פרק ו הלכה ו) איתא רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק אשה שנישאת לשנים ומתו אין תנשא לשלישי ומבארים שם את טעם הדברים מתוך מבט פנימי על הנהגת העולם ועל גדרי החזקות שקבעו חכמים בבית המדרש ,ללמדנו שאין הדברים מסורים לשיקול דעת פשוט אלא יש בהם עומק הלכתי המצריך עיון עצום ויסודי בכל פרט ופרט. וכאשר אנו מעמיקים להיכנס אל היכלם של ראשוני ומאורי הדורות אשר אור תורתם זורח בכל קצוות תבל ,הרינו מקשיבים לדבריהם המאירים את סתרי הסוגיה מתוך שקדנות עצומה ורוח הקודש המרחפת על פני פסיקותיהם. רש"י (מסכת יבמות דף פו ע"ב) ביאר כי המציאות שבה האשה נישאת לכהן וללוי ולישראל ויש לה בנים מהם מורה על דרך הילוכה ,שכן הבנים מעידים על קיומה ועל כך שאין הרוח מכשכש בקרבה לשום להם לרועץ ,ומתוך דברים אלו מצינו יסוד איתן לכך שנוכחות הבנים מבקיעה את חומת החזקה ומייתמת את החשש האפל של קטלנית. התוספות (מסכת יבמות דף סד ע"ב) חידשו כי אין חזקת קטלנית חלה אלא באופן שבו מתים הבעלים בזה אחר זה מחמת טבעה המזיק של אותה סיבה או מזל רע המרחף עליה ,אך כאשר יש מציאות של בנים או כאשר הבעלים מתו מחמת סיבה ידועה וברורה כגון חולי פתאומי או מגפה ,שוב אין כאן כל חשש והאשה מותרת לגמרי להינשא כדת וכדין. הרמב"ם (הדברים בהלכות אישות פרק א הלכה יא) פסק כי אשה שנישאת לשנים ומתו אין תנשא לשלישי ,ומבאר שם כי חזקה זו קבועה ועומדת בנשים שאין להן מזל לקיים את חיי נישואיהן ,אך

הורה בתבונתו העצומה כי כל שיש לה בנים או שנתברר טעם מיתתם של הבעלים באופן שאינו תלוי בה ,ניצולה האשה מכל ספק וחזקה זו מתבטלת מעליה. הרא"ש (מסכת יבמות פרק ו הלכה י) פירש כי גדר הקטלנית תלוי ברוח המרחפת ובסכנה המאיימת על הבית ,ומשום כך כל עת שאין הבעלים מיתתם משונה אלא בדרך הארץ או שיש עמהם בנים המעידים על חיותה ותיקונה ,נפקעת החזקה מאליה ואין בית הדין רשאי לאסור את האשה החפצה להקים בית נאמן בישראל. וכאשר אנו פוסעים הלאה בשבילי בית המדרש ומתדפקים על שערי עולמם של האחרונים וגדולי הפוסקים אשר שקדו על דלתי התורה להאיר את נתיבות ההלכה ,הרינו מקשיבים בחרדת קודש לקולותיהם המפלסים נתיב של היתר ורווחה מתוך עומק הסוגיה. בעל ספר נוצר חסד על אבות בספרו (מובא בשואל ומשיב תנינא חלק ג סימן פז) חידש כי כשיש לה בנים מבעליה הראשונים ליכא איסור להתחתן עוד הפעם ,דעיקר החשש משום שהרוח מכשכש בקרבה ,וכל שיש לה בנים שוב אין הרוח מכשכש. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק י או"ח סימן מג) ביאר כי אין לך דבר העומד בפני כוחם של הבנים המעידים על מציאות החיים ועל פקיעת חשש הקטלנית ,וכי יש לצרף את כל צדדי ההקלות הללו כדי להתיר את האשה להינשא כדת וכדין מבלי לחוש כלל לחזקות ישנות שאינן מתקיימות במציאות זו. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ו סימן קצט) פסק כי במקום שיש ספק ספיקא או ידיעה ברורה על סיבת מיתת הבעלים ,כגון שמתו בדבר או במפולת ,שוב אין לחשוש לחזקת קטלנית ,וכל שכן כאשר הולידה בנים מבעליה דהוי חזקה ברורה שאין הרוח מכשכש בקרבה והותרה עגונה זו לכל אדם. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו (חפץ חיים הלכות לשון הרע בהוספות) ביאר את גודל האחריות והזהירות המוטלת על כתפי הפוסקים בשעה שהם באים להתיר אשה מן החזקה, ומורה כי יש לשקול כל מקרה לגופו ביראת שמים טהורה ובפלפולא דאורייתא כדי שלא לצאת חורבן חלילה תחת ידי ההוראה. וכאשר אנו עולים עוד במעלות הר הדברות אל היכלם של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו העומדים על משמרת ההלכה בדורות האחרונים ,הרינו מקשיבים לדבריהם הנובעים ממעיינות החכמה והעמקה. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק י חו"מ סימן יב) ביאר כי גדרי החזקות בהלכות אישות מסורים לחכמי הדור היושבים על מדין ,וכי כל שישנם צדדים להקל כגון הולדת בנים או סיבת מיתה שאינה משונה ,יש לצרפם כדי להתיר את האשה מאיסורה ולבנות את ביתה מחדש. מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (חלק ב סימן עה) חידש כי יסוד חזקת קטלנית אינו חל במציאות שבה יש ראיה ברורה על דרך הטבע במיתת הבעלים ,וכי הבנים המעידים על חיותה של האם פועלים כחזקה מנוגדת המפקיעה את הספק מעיקרו.

וכאשר אנו יורדים מן ההרים הגבוהים של עיוני הלכה אל עמק המעשה ואל שבילי החיים הסואנים שבהם פוסעים בני אדם יום יום ,הרינו רואים כיצד הלכה למעשה יוצאת מן הכוח אל הפועל ומאירה את דרכו של הדיין הפוסק בשער. כאשר מגיעה אשה לבית הדין לאחר ששכלה שני בעלים והיא חפצה להינשא בשלישית ,אין דוחים אותה בידיים ריקות אלא בודקים היטב האם הולידה בנים מבעליה הקודמים ,שכן הבנים מהווים עדות חיה וקיימת שאין הרוח מכשכש בקרבה ושוב אין לה דין קטלנית. כאשר מתברר ששני הבעלים הראשונים מתו מחמת מגפה או מחלה ידועה וברורה שאינה קשורה במזל המזיק של האשה ,כגון מיתה בדבר או במפולת ,אין חוששים כלל לחזקה זו והדרך פתוחה לפניה להקים בית נאמן בישראל. כאשר אחד מן הבעלים היה מן האנשים שגזירה מיוחדת ריחפה עליהם מחמת מעשיהם או משפחתם ,כגון כהן מבית עלי או עם הארץ שאינו ראוי לכהנת ,תולים את מיתתו בסיבה זו ואין תולים את האשמה באשה כלל ועיקר. כאשר בוחנים את מכלול הנתונים הללו בבית הדין ,משלבים את כל הצדדים והסברות יחד כדי למצוא פתח של רווחה והצלה ,למען לא תישאב האשה אל תוך ביב של עגונות ופרישות שאין עליה דעת חכמים נוחה. וכאשר אנו מתרוממים מן המעשה אל עומק הרעיון הטמון בנבכי הסוגיה הרינו מתבוננים על סוד ההשגחה הפרטית המלווה את האדם בנפתולי חייו ובשבילי גורלו המפותלים. נראה לבאר כי שורש דין קטלנית אינו גזירה אכזרית חלילה אלא מבט פנימי על הנהגת העולם שבה הקב"ה מנהל את עולמו בחסד וברחמים ונותן סימנים לבני אדם להיזהר מפני סכנה נסתרת. וכאשר הקדוש ברוך הוא פוקד את האשה בבנים מבעליה הרי זה האות והמופת כי נפסקה הנהגת הדין ונפתחו שערי החיים והרחמים להחיות את האשה מקרב שאול תחתיות. ובזאת מובן כי כל תכלית ההלכה היא לחשוף את אורו של הקב"ה מתוך החשכה ולהראות כי אין יאוש בעולם כלל וכי לכל סתום וחתום יש פתח של תקוה וישועה. וכאשר אנו מעמיקים לחדור אל פנימיות הנפש ואל שורש האמונה הנטוע בלב כל חי ,הרינו מבינים כי הסוגיה הנוקבת הזו אינה עומדת רק בגדרי משפטי התורה החיצוניים ,כי אם נוגעת במישרין בנפתוליו של הלב האנושי המבקש אורה ותוחלת .האדם העומד בתוך סערת החיים ומרגיש כי האפלה מאיימת לבלוע את שארית כוחותיו ,מוצא פתאום את קרן האור בדמותם של הבנים החיים וקיימים המעידים כי נצח ישראל לא ישקר וכי עולם החסד בנוי .החיבור אל הנפש מורה כי אין האשה עומדת לבדה במערכה ,שכן ההשגחה העליונה המנהלת את עולמה פוקדת אותה מחדש בחיים ובצמיחה מתוך עומק השבר .האמונה הטהורה הזו מעניקה לאדם כוח עצום לצעוד קדימה בבטחה ,מתוך ידיעה ברורה שכל נתיבותיו של מקום לטובה הם מכוונים ,וכי מתוך חושך גדול עתיד אור גדול להפציע על פני שדותיו. וכאשר אנו ניגשים לברר את המצפן הפנימי הנבנה מתוך עומק הסוגיה ,הרינו נפגשים עם

הדרישה המוסרית העמוקה ביותר המוטלת על כתפי האדם לפסוע בנתיבי האמת בלא לנטות ימין ושמאל ובלא להיכשל בחומרות יתר המביאות לידי מכשול .המוסר התורני האמיתי אינו שרוי במקום של קשיות עורף או של חסידות מדומה הנותנת יד לסגירת דלת בפני הסובלים ,אלא הוא דורש מן הדיין ומן המורה הוראה לפקוח את העיניים ,לחפש בכל כוחו אחר צדדי ההיתר, ולמצוא את שביל הזהב המוביל אל החיים והשלום .ההליכה לאורו של מצפן פנימי זה מלמדת אותנו שלא להתייאש משום מצב מורכב ושלא למהר לחתום את גורלו של אדם לכף חובה ,אלא להפוך בזכותם של ישראל ולחתור תמיד לקראת פתיחת שערי רווחה לכל מי שזקוק לישועה. וכאשר אנו נוטעים את מבטנו בתוך ימי המעשה ופוסעים אל תוך שגרת החיים הפשוטה לכאורה ,הרינו לוקחים עמנו את ההבנה העמוקה כי שום משבר אינו סוף פסוק ושום שער אינו ננעל בפני מי שמייחל אל השם לבטוח בו באמת .ההשכלה והעצה הטובה לכל יום ויום מתוך עולמנו היא לדעת כי אפילו כאשר האדם טובל בים של ספקות ונדמה כי האופק קודר ואטום, תמיד ישנו פתח נסתר של חיים ,צמיחה ותשועה הממתין להתגלות מתוך עומק הדין והרחמים שלבסוף מתאחדים באהבה פשוטה ושלמה.

עיקר העניין: השאלה הגדולה של האשה העומדת על פרשת דרכים ומבקשת לבנות את ביתה מחדש מתוך סבך דיני הקטלנית ,מתבהרת באורם של דברי חכמינו וגדולי הדורות ,המורים לנו בדרכם הספונה כי כוחם של הבנים וסיבותיו הגלויות של הטבע פועלים יחד להפקיע את החשש האפל ולהאיר את הדרך באורה של תורה .מתוך כך נלמד כי ההלכה אינה באה להכביד את עולה על שכמו של האדם אלא לפסוע עמו יד ביד מתוך חמלה ,עומק ויראת שמים, לחפש את פתחי ההיתר בכל עוז ,ולגלות כי בכל מקום שבו נדמה כי תמה התקוה ,שם ממש מתחילים החיים להתחדש ברוב פאר והדר .כאשר נדמה שהעולם סוגר עליך את שעריו ,זכר שכל משבר הוא רק מבוא לפתיחת פתח חדש שטרם הכרת החיפוש אחר האמת וההיתר אינו רק פסיקת הלכה ,אלא מעשה של הענקת חיים ואמון מחדש בנשמתו של האדם.