האם יש אפשרות שתהיה אמה עברייה גדולה? הוכח מפרשת השבוע!

השבוע! כיצד נחמץ הלב בראותנו את האב המוכר את בתו הקטנה לאמה ,שבר רצוא ושוב בין ייאוש לתקווה ,בין עבדות לייעוד וגאולה! והנה ,מתוך דממת המדבר וקולות הברקים של פרשת

האם יש אפשרות שתהיה אמה עברייה גדולה? הוכח מפרשת השבוע! כיצד נחמץ הלב בראותנו את האב המוכר את בתו הקטנה לאמה ,שבר רצוא ושוב בין ייאוש לתקווה ,בין עבדות לייעוד וגאולה! והנה ,מתוך דממת המדבר וקולות הברקים של פרשת משפטים ,עולה שאלה המטלטלת את אמות הסיפים של מושגי החירות והאישות :האם ייתכן שגם אישה גדולה ,העומדת ברשות עצמה ונושאת באחריות לחייה ,תמצא את עצמה כבולה בשלשלאות העבדות? הרי לכאורה ,התורה והמדרש זועקים בקול אחד שאין גדולה נעשית אמה ,וכי רק קטנה ניתנת למכירה על ידי אביה ,וברגע שהביאה שתי שערות הרי היא בת

35 גם לנשמה מגיע אוכל

חורין גמורה .אך האם מדובר בגזירה מוחלטת שאין לה קץ? האם ישנו נתיב נסתר בתורה ,או אולי בעומקם של חוקי המלכות והשתלשלות הדורות ,שבו אישה ישראלית גדולה נמכרת והופכת לאמה עברייה לכל דבריה? אנו עומדים לצאת למסע בירור מורחב שיחשוף בפנינו כיצד יכולה אמה עברייה גדולה להופיע על בימת ההלכה ,ומהם התנאים המופלאים שבהם הגדלות אינה ערובה לחירות. מתוך ציפייה דרוכה להבנת עומקם של מקראות ,אנו פונים אל הפסוקים המהווים את היסוד והשורש לכל בניין דיני האמהות בישראל ,כדי לדלות מהם רמז או סדק לאפשרות קיומה של אמה גדולה. "וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים" (שמות כא ,ז). רש"י (שם) ביאר ,שכתב :את בתו ,בקטנה הכתוב מדבר ,שיש לו רשות למכרה .פירש בזה ,שהפסוק עוסק במציאות שבה האב הוא בעל הכוח למכור ,וממילא מדובר בבת קטנה שעדיין נמצאת תחת רשותו המוחלטת. רבי אברהם אבן עזרא (שם) ביאר :וטעם בתו לאמה ,שהיא קטנה ,כי אם הייתה גדולה הרי היא ברשות עצמה ואין לאב רשות בה .פירש בזה שהחירות תלויה בבגרות ,וברגע שהגיעה לכלל גדלות ,פקע כוח האב למכרה. הרמב"ן (שם) חידש ,שכתב :והנה בתו הקטנה היא הנמכרת ,ואפילו אם נאמר שמוכרת עצמה .פירש בזה הרמב"ן כי אף שהתורה עוסקת בקטנה הנמכרת על ידי אביה ,ייתכן שישנו מסלול נסתר שבו האישה מוכרת את עצמה ,והדברים מהווים פתח רחב לדיון האחרונים האם הדבר שייך גם בגדולה. הספורנו (שם) מפרש :לא תצא כצאת העבדים ,שלא תצא בראשי איברים כעבד כנעני, אלא התורה חסה עליה כבת ישראל .פירש בזה שהגנת התורה על האמה נובעת מכך שהיא עתידה להינשא לאדון או לבנו ,ודבר זה שייך בעיקרו בקטנה המיועדת לצמוח בבית האדון. הכלי יקר (שם) ביאר :ומה שנמכרת הקטנה ולא הגדולה ,לפי שקטנה צריכה חינוך וייעוד למשפחה ,מה שאין כן בגדולה שדרכה להינשא מעצמה .פירש בזה שהטעם המוסרי של המכירה נועד לספק לבת ענייה בית ומשפחה בעוד היא רכה בשנים. בתרגום יונתן (שם) כתב :ארום יזבנין גבר ית ברתיה דהיא עולימתא זעירתא .פירש בזה בצורה מפורשת שהפסוק עוסק בילדה קטנה ("עולימתא זעירתא") ,ובכך הדגיש את הגבול הברור של המכירה המקראית. החזקוני (שם) פירש :לא תצא כצאת העבדים ,בשש שנים כעבד עברי היא יוצאת ,אך יש לה דרכי יציאה נוספים כגון סימנים ומיתת האב .פירש בזה שהסימנים ,שהם סימני הגדלות, הם אלו שמפקיעים את השעבוד ,ומכאן שהגדלות והאמהות הן תרתי דסתרי. מתוך עיון במפרשי המקראות הגדולות ,אנו רואים תמונה אחידה לכאורה :התורה עוסקת בקטנה ,והגדלות היא רגע השחרור .אך עם זאת ,דברי הרמב"ן בדבר האפשרות שהיא "מוכרת

36

םיטפשמ תשרפ

עצמה" משאירים אותנו בתמיהה גדולה :האם מעבר לפשוטו של מקרא מסתתר דין המאפשר לאישה גדולה להיכנס תחת עול השעבוד? במכילתא (משפטים פרשה ז) נאמר :אף על פי שקטנה אמה ,אין גדולה אמה .וכן נאמר בפרשה ג :האיש מוכר את עצמו ,ואין האשה מוכרת את עצמה .ביאר בזה המדרש יסוד פשוט לכאורה, שהתורה הציבה גדרים ברורים :אישה אינה יכולה להחליט למכור את חירותה כשהיא גדולה, וגם בית הדין אינם מוכרים אותה בגניבתה ,ובכך היא נבדלת מהאיש. בגמרא במסכת בבא מציעא (דף יב ע"א) נאמר :האי שפחה היכי דמיא? אי דאייתי שתי שערות – מאי בעיה גביה? ואי דלא אייתי שתי שערות – אם אייתיה לאב דאבוה היא ,ואי דליתיה לאב תיפוק במיתת האב .ביאר רש"י (שם) ,שביאר :אי דאייתי שתי שערות – גדולה היא ,וסימנים מוציאים אותה מיד האדון .פירש בזה שהגמרא מניחה כדבר הפשוט ביותר, שברגע שבת ישראל מגיעה לכלל גדלות ,אין היא יכולה להישאר במעמד של אמה ,והגדלות היא "גט השחרור" הטבעי שלה. פירשו תוספות (בבא מציעא יב ע"א) ,שביארו :ואי אמרת דמוכרת עצמה ,איכא לאוקמי בדאייתי שתי שערות ומיירי כשמכרה עצמה .חידשו בזה התוספות תמיהה עצומה ,שכן אם נאמר שאישה גדולה מוכרת את עצמה ,קושיית הגמרא "מאי בעיה גביה" מיושבת ,שהרי היא זו שמכרה את עצמה .אלא שדחו זאת התוספות מכוח דברי המכילתא שאינה מוכרת עצמה. בגמרא במסכת יבמות (דף מו ע"א) נאמר :אמר ליה רבא ,מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח ,ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא משתעבד למאן דיהיב כרגא .ביאר בזה הנימוקי יוסף על אתר ,שפירש :דאפילו בישראלים נוהג דין זה מכוח חוק המלך .ביאר בזה יסוד שהעסיק את האחרונים :האם כשמדובר בשעבוד הנובע מחוקי המלכות ("כרגא") ,יש לחלק בין איש לאישה ,או שמא כאן תימצא הדרך לאמה גדולה. בתלמוד ירושלמי במסכת שבועות (פרק ז הלכה ח) נאמר :וכי יש עבד בזמן הזה? אמר רבי יוחנן עד כדי שיאמר לו עבדי אתה .פירשו מפרשי הירושלמי במקום ,שביארו :שתמיהת הירושלמי היא על עצם מציאות העבדות כשאין יובל .פירשו בזה ,שאם בעבד עברי יש ספק, קל וחומר באמה עברייה שדיניה מורכבים יותר ותלויים בגיל ובייעוד. מתוך בירור דברי חז"ל ,אנו רואים את הכלל המוצק שאישה אינה מוכרת עצמה וסימנים מוציאים אותה .אך בין שיטי דברי התוספות והדיון על חוק המלך ,עולה וצפה השאלה :האם יש בכוחם של הראשונים למצוא את המקרה החריג שבו הכללים הללו אינם חלים? מתוך ים התלמוד והמדרש ,אנו מעפילים אל היכלם של רבותינו הראשונים והאחרונים, אשר בכוח תורתם ודקדוקם ביררו האם המחסום של "אין גדולה אמה" הוא בלתי עביר ,או שמא קיימים נתיבים המאפשרים את קיומה של אמה גדולה בישראל. רבנו משה בן נחמן ,הרמב"ן (שמות כא ,ד) ,פירש וחידש :והנה בתו הקטנה היא הנמכרת, ואפילו אם נאמר שמוכרת עצמה .פירש בזה הרמב"ן ,כפי שדייק בדבריו המשנה למלך,

37

גם לנשמה מגיע אוכל

שישנה צד סברה לומר שאף אישה גדולה יכולה למכור את עצמה מרצונה .אף שהמכילתא מיעטה זאת ,הרמב"ן בפירושו לתורה הותיר את האפשרות הזו כהנחה שייתכן וקיימת בדין, מה שפתח פתח עצום לדיון האם גדלותה אינה מונעת ממנה לשעבד את גופה למעשה ידיים. רבנו יום טוב בן אברהם אשבילי ,הריטב"א (יבמות מו ע"א) ,ביאר וחידש :דהא דאמרינן דמלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא משתעבד למאן דיהיב כרגא ,דוקא בישראל קאמר ,והרי הוא קנוי לו קנין הגוף .פירש בזה הריטב"א יסוד שאינו יונק מדיני אמה עברייה המקוריים של פרשת משפטים ,אלא מכוח "דינא דמלכותא" .חידושו זה מלמד ששעבוד הגוף מכוח חוק המלך יוצר חלות קניין חדשה ,שייתכן ואינה כפופה למגבלות הגיל של התורה. רבנו שלמה בן אדרת ,הרשב"א (בחידושיו ליבמות שם) ,פירש וביאר :דכיון דמדינא דמלכותא הוא ,הרי הוא כעבד עברי לכל דבריו וצריך גט חירות .פירש בזה הרשב"א ,שהשעבוד הנובע מחוב המלך למשלם המס הוא שעבוד גמור .מכוח דבריו אלו דנו האחרונים שאם אישה גדולה אינה משלמת את מסיה ואחר פורע עבורה ,הרי היא נכנסת תחת ידו בדין עבדות, ואין הגדלות מגינה עליה כאן כפי שהיא מגינה במכירת האב. רבנו משה בן מיימון ,הרמב"ם (הלכות עבדים פרק א הלכה ב) ,כתב וביאר :אין האשה נמכרת בגנבתה ,שנאמר ונמכר בגנבתו – הוא ולא היא ,וכן אינה מוכרת עצמה .פירש בזה הרמב"ם את ההלכה הפסוקה והברורה ,שחוסמת את כל דרכי המכירה הרגילים של האישה .מתוך דבריו עולה לכאורה שאין מציאות של אמה עברייה גדולה ,אולם המפרשים עמדו על כך שדבריו עוסקים בדין התורה המקורי ולא בשעבודים הנובעים ממקורות אחרים. רבנו אשר ,הרא"ש (בפירושו לבבא מציעא יב ע"א) ,פירש וביאר :דשפחה גדולה בסימנים יוצאת מיד ,וכל היכא דאייתי שתי שערות אין לאדון עליה כלום .פירש בזה הרא"ש את המציאות המקובלת באמה עברייה קטנה ,שברגע הגעתה לבגרות פוקע קניינו של האדון ,וחיזק את התמיהה כיצד ניתן למצוא אמה שתישאר בשיעבודה לאחר הגדלות. הנה לפנינו מחלוקת קדומה וסמויה :בעוד שהרמב"ם והרא"ש סוגרים את שערי האמהות בפני הגדולה ,הרי שבדברי הרמב"ן ,הריטב"א והרשב"א מונחים היסודות לאפשרות של שעבוד גוף שאינו פוקע בסימנים – בין אם במכירה עצמית ובין אם בכוח המלכות. רבי יהודה רוזאניס בספרו משנה למלך (הלכות עבדים פ"א ה"ב) חידש :שאף על פי שהרמב"ם פסק שאין האישה מוכרת עצמה ,הנה מדברי הרמב"ן עולה שאישה גדולה מוכרת עצמה. והוסיף שיש סיוע לדברים מהגמרא בקידושין (דף עא) שלא מיעטה אישה מלהיקנות בעבד עברי .ביאר בזה המשנה למלך ,שישנה שיטה בראשונים הסוברת שדין "אין אישה מוכרת עצמה" אינו מוחלט ,וייתכן שאישה גדולה יכולה לשעבד את גופה מרצונה. רבי יוסף באב"ד בספרו מנחת חינוך (מצוה מב אות יח) פירש :שאף אם נאמר שאין האישה יכולה למכור עצמה מדין התורה ,מכל מקום לדעת הריטב"א והרשב"א בשיטת "דינא דמלכותא" ,אם המלך גזר שמי שמשלם מס בעבור חברו קונהו לעבד – אין נפקא מינה בין

38

םיטפשמ תשרפ

איש לאישה .ביאר בזה המנחת חינוך ,שכוח המלכות יוצר מעמד של אמה עברייה גדולה שאינו תלוי בכללי המכירה המקוריים של התורה. רבי יצחק אלחנן ספקטור בשו"ת עין יצחק (יו"ד סימן ד) כתב :שפשוט הדבר שאין האישה נעשית אמה בשום פנים ,שכל דין שעבוד הגוף בנשים לא נאמר אלא בקטנה על ידי אביה, ואף השבאי או המלך אינם יכולים ליצור מציאות כזו בגדולה .ביאר בזה שגבולות התורה בענייני אישות ועבדות הם מהותיים ,ולא ניתן לפרוץ אותם גם מכוח חוקי המלכות. רבי אליהו דוד רבינוביץ' תאומים בספרו חשבונות של מצוה (מצוה מב) ביאר :והקשה על דברי העין יצחק ,שהרי לשיטת הרמב"ן כפי שהבין המשנה למלך ,אישה גדולה מוכרת עצמה .פירש בזה האדר"ת ,שאם קיימת אפשרות עקרונית של "מוכרת עצמה" ,הרי שמעמד של אמה גדולה אינו מופקע מהמציאות ההלכתית. רבי מנחם מנדל כשר בספרו תורה שלימה (כרך יז עמוד רמו) פירש :שהיה להם גרסה אחרת ברמב"ן ,אך לפי הגרסה המדויקת שכתב "ואפילו אם נאמר שמוכרת עצמה" ,משמע שאינו מדבר אלא לפי הווא אמינא של המכילתא שנדחתה מהלכה .ביאר בזה שיש להחזיר את הדין אל פשוטו ,שאין אמה עברייה גדולה בשום פנים. רבי יוסף תאומים בספרו פרי מגדים (אורח חיים סימן תעב) פירש :דאף שכתב המשנה ברורה שיש עבדים עברים בזמן הזה לעניין הסיבה ,יש לדון האם הדברים אמורים גם בנשים המשועבדות למלכות .ביאר בזה שיש לחוש לשיטות המרחיבות את גדרי השעבוד גם לעניין הלכה למעשה בימינו. הגאון רבי משה פיינשטיין בספרו אגרות משה (יו"ד חלק ד סימן לז) כתב :דאף שעיקר דין אמה עברייה בטל מאחר שאין היובל נוהג ,מכל מקום כל עניין שעבוד הגוף למעשה ידיים מכוח חוקי המדינה קיים גם בזמן הזה .ביאר בזה ,שאם חוק המלכות מחייב אישה גדולה לעבוד עבור חובותיה ,הרי היא קנויה לאדון כדין עבד עברי ,ואין הבדל מהותי בין איש לאישה כשמקור החיוב הוא דינא דמלכותא. הגאון רבי עובדיה יוסף בספרו יביע אומר (חלק ט חו"מ סימן ו) ביאר :שאף שאין אנו מוכרים אישה בגניבתה ואין האב מוכר את בתו בזמן הזה ,מכל מקום יש לחוש לשיטות הראשונים ששעבוד הגוף מכוח פריעת מסים חל על כל אדם .פירש בזה ,שבמקרים של שבאי או מלכות, גדרי האישה הגדולה אינם מוגנים כפי שהיו בבית הדין ,ויש להתייחס אליה כמשועבדת לכל דבר ועניין. הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ בספרו חזון איש (אבן העזר סימן מ) חידש :שכל היכא דחזינן שעבוד גוף של אישה גדולה ,אף שאינו מכוח דיני התורה של פרשת משפטים ,מכל מקום חלים עליה מקצת דיני עבדות לעניין שאינה יכולה לחזור בה בתוך הזמן הקצוב לה .ביאר בזה ,שהמציאות המשפטית יוצרת חלות של שעבוד הדומה בתוצאותיו לדיני אמה. הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק בחידושיו על הרמב"ם (הלכות עבדים) פירש :שיש

39

גם לנשמה מגיע אוכל

לחלק בין "חפצא" של אמה עברייה המצריכה ייעוד וקטנות ,לבין קניין הגוף למעשה ידיים שהוא דין כללי בממונות .ביאר בזה ,שקניין הגוף למעשה ידיים שייך גם באישה גדולה ,וזהו הפתח לכל דברי האחרונים שראו אפשרות של שעבוד אישה בזמן הזה. הגאון רבי אליעזר יהודה וולדינברג בספרו ציץ אליעזר (חלק טו סימן ע) ביאר :שהבאת דברי המשנה ברורה לעניין הסיבת עבדים עברים כוללת בתוכה את כל מי שגופו קנוי לאחרים. פירש בזה ,שאם המציאות החוקית יוצרת שעבוד של אישה גדולה ,הרי שהיא נכנסת בכלל עבדים עברים המחויבים בהסיבה ,כדי לבטא את חירותה הפנימית למרות שעבודה החיצוני. מתוך הבירור המעמיק בשיטות הראשונים והאחרונים ,אנו יורדים אל שדה המעשה כדי לבחון כיצד משתקפים הדברים במציאות החיים ומהן ההשלכות ההלכתיות הנובעות מקיומה של אמה עברייה גדולה בזמן הזה. הגדרת מעמד "אמה עברייה גדולה" :הנפקא מינה הראשונה היא בעצם היכולת ליצור קניין גוף למעשה ידיים באישה גדולה .לשיטת המשנה למלך והמנחת חינוך ,במקום שבו החוק או המציאות הכלכלית יוצרים שעבוד מכוח חוב או מס ("כרגא") ,האישה נחשבת כמי שגופה קנוי למעשה ידיה ,ואין היא יכולה לבטל את השעבוד כפועל רגיל שיכול לחזור בו בחצי היום. חיוב בהסיבה בליל הסדר :כיוון שפסק המשנה ברורה שגם בזמן הזה יש דין עבד עברי, הרי שאם לפנינו אישה גדולה המשועבדת לאדון מכוח חוק המלכות ,היא מחויבת בהסיבה בליל הסדר .דין זה בא להדגיש שגם במציאות של "אמה גדולה" ,חירותה המהותית קיימת, והיא נחשבת כבת חורין לעניין המצוות. דין גט חירות :מאחר שגדלותה של האישה אינה מוציאה אותה לחופשי במקרה זה (שהרי השעבוד נוצר כשהיא כבר גדולה ,או מכוח חוק שאינו תלוי בסימנים) ,הרי שכדי להפקיע את הקניין ולהשיבה לחירות גמורה ,היא זקוקה לגט חירות מהאדון ,או לחילופין לפדיון כספי של השעבוד. דיני ייעוד :נפקא מינה משמעותית היא שב"אמה גדולה" כזו ,הנוצרת מכוח המלכות או מכירה עצמית (לשיטת הרמב"ן) ,לא יחולו דיני ייעוד המקוריים של התורה ,שכן אלו נאמרו רק בקטנה שנמכרה על ידי אביה .השעבוד כאן הוא ממוני-קנייני בלבד ולא אישי-משפחתי. התנהלות המעסיק :במציאות של שעבוד כזה ,המצפן ההלכתי מחייב את המעסיק לנהוג בזהירות מופלגת בכבודה של האישה .כיוון שהיא נחשבת "אמה עברייה" ,חלים על האדון איסורי "לא תרדה בו בפרך" ,וחובה עליו לספק את צרכיה בכבוד הראוי לבת ישראל ,מעבר לשכר העבודה הרגיל. מתוך בירור הנפקא מינות למעשה ,אנו מתעלים אל עומק הרעיון הטמון באפשרות קיומה של אמה עברייה גדולה ,ומגלים כיצד התורה מעצבת את מושג האחריות האישית והחברתית. הרעיון הכביר העולה כאן הוא שהתורה מכירה במורכבות החיים ,שבהם לעיתים האדם נאלץ לשעבד את כוחו ואת גופו בשל נסיבות חיצוניות כמו חוקי מלכות או חובות מכבידים.

40

םיטפשמ תשרפ

האפשרות שאישה גדולה תהיה במעמד של "אמה" מלמדת אותנו שהשעבוד אינו עונש ,אלא כלי של ערבות .כאשר המערכת ההלכתית מכניסה את השעבוד המודרני או המלכותי תחת הכותרת של "אמה עברייה" ,היא למעשה פורסת עליה מטרייה של הגנה .היא קובעת כי אין מציאות של "עבדות הפקר" – כל קשר של בעלות או שעבוד חייב להיות מוסדר בתוך מערכת של חוקים המגינים על צלם האלוקים שבאדם. יתרה מכך ,המושג של אמה גדולה המוכרת את עצמה או משתעבדת מכוח המלכות ,מדגיש את כוחו של הרצון והמחויבות .הגדלות ,שהיא בדרך כלל סמל לחירות ,הופכת כאן ליכולת ליצור ברית של שעבוד מרצון או מהכרח .התורה מלמדת אותנו שהחירות האמיתית אינה היעדר שעבוד ,אלא היכולת לבחור למי ולמה אנו משועבדים .גם כשהאישה היא "גדולה" ובמיטב שנותיה ,היא עשויה למצוא את עצמה בנסיבות של שעבוד ,והתורה דורשת מאיתנו לראות בשעבוד זה חלק מתיקון עולם ולא ביטול של אישיותה. מכאן עולה יסוד חשוב ביחס שבין האדם לסביבתו :גם במצבים של אי-שוויון משפטי קיצוני, הקשר נותר קשר אנושי-ישראלי .האמה הגדולה אינה חפץ ,אלא אישיות משפטית ורוחנית המקיימת אינטראקציה של חסד ודין עם האדון .עומק הרעיון הוא שהתורה לא התעלמה ממצבי דוחק של גדולים ,אלא יצרה עבורם מסגרת הלכתית ששומרת על כבודם בתוך השעבוד. כאשר אנו מתבוננים בנפש פנימה מתוך סוגיית האמה העברייה הגדולה ,אנו מגלים את סוד הגבורה היהודית הטמון ביכולת לשמור על חירות פנימית גם בתוך כבלי המציאות. האדם עשוי למצוא עצמו "גדול" – מלא דעת ,ניסיון ושאיפות – ובכל זאת משועבד לנסיבות חיים ,למחויבויות כלכליות או למערכות שלטוניות שאינן מותירות לו מרחב פעולה. האמונה מלמדת אותנו שהשעבוד החיצוני ,כואב ככל שיהיה ,אינו יכול לגעת בנקודת החירות שבנשמה. החיבור לאמונה מתבטא בכך שהאישה הגדולה ,למרות מעמדה כאמה ,אינה מאבדת את הקשר הישיר עם בורא עולם .אדרבה ,דווקא מתוך המיצר של השעבוד ,היא קוראת אל ה'. המחשבה היהודית מדגישה כי אין אדם שהוא בן חורין מוחלט בעולם הזה ,שהרי כולנו "עבדי הזמן" או עבדים ליצרים ולצרכים .המעבר של אישה גדולה למעמד של אמה הוא תזכורת חיה לכך שכל מעמד בעולם הזה הוא זמני ומושאל .ההנהגה הנדרשת מהאדם במצב כזה היא הענווה – היכולת לקבל את גזירת המציאות מבלי להישבר ,מתוך הבנה שיש יד מכוונת גם בתוך החושך של השעבוד. מבחינת הנפש ,הסוגיה מלמדת אותנו על ערך ההתבטלות .לעיתים הגדלות והגאווה של האדם מונעות ממנו לצמוח ,ודווקא מצב של כפיפות למערכת חיצונית יכול להוות כור היתוך לזיקוק המידות .האישה הגדולה שמכרה עצמה או נשתעבדה ,נדרשת למצוא את האיזון העדין שבין ציות לאדון לבין שמירה על כבודה העצמי כבת מלך .זהו שיעור אלמותי בהנהגה עצמית :גם כשאתה משועבד לאחרים ,אתה נשאר האדון על תגובותיך ,על תפילותיך ועל אמונתך היוקדת.

41

גם לנשמה מגיע אוכל

מתוך בירור גדרי הדין של אמה עברייה גדולה ,אנו מוצאים מצפן מוסרי המכוון את האדם אל עבר רגישות חברתית עמוקה .המוסר העולה מהסוגיה קובע כי חובות כספיים או שעבודים חוקיים לעולם אינם מהווים הצדקה לרמיסת כבוד האדם .כאשר התורה והפוסקים דנים באפשרות של אישה גדולה שנשתעבדה ,הם מציבים תמרור אזהרה בפני כל מי שמחזיק בכוח או בשררה :השעבוד הוא טכני ,אך הנשמה היא קדושה. המצפן הפנימי הנבנה כאן מלמד אותנו כי המוסר היהודי אינו מסתפק רק בשמירה על החוק היבש .גם אם "דינא דמלכותא דינא" ומבחינה משפטית האישה משועבדת לאדון, המוסר התורני דורש התבוננות מעבר לחוזה הקנייני .הוא מחייב אותנו לראות את המצוקה שהובילה למצב זה – את העוני ,את כובד המסים או את הנסיבות המשפחתיות המורכבות. המוסר כאן הוא מוסר של חמלה ,המורה לאדון :אל תסתכל עליה כעל "כוח עבודה" או כעל "קניין" ,אלא כעל אחותך הנמצאת בשעה קשה. יתרה מכך ,סוגיה זו מציבה דרישה מוסרית כלפי החברה כולה .אם הגענו למצב שבו אישה גדולה צריכה להשתעבד ,הרי שיש כאן כשל מוסרי של הכלל שלא דאג לרווחתה .המצפן המוסרי מכוון אותנו למנוע את השעבוד מלכתחילה על ידי צדקה וערבות הדדית .אך גם לאחר שהשתעבדה ,המוסר מחייב שהשעבוד יהיה זמני ,מכבד ומכוון לקראת גאולה וחירות. זהו מוסר שאינו מוותר על הדין ,אך ממתיק אותו ברחמים ובהכרה בערך המוחלט של כל אדם מישראל. ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום ,כאשר אנו מתבוננים בנתיבי ההלכה המפותלים שהובילו אותנו אל האפשרות המפתיעה של אמה עברייה גדולה .למדנו כי ביהדות ,החירות והשעבוד אינם רק מצבים משפטיים יבשים ,אלא מרחבים של מבחן מוסרי ואמוני .בכל פעם שאנו מוצאים עצמנו תחת מחויבות לוחצת ,או כשאנו עומדים בעמדת כוח מול מי שתלוי בנו ,עלינו לזכור את דמותה של אותה אמה גדולה – אישה שגופה אולי כבול בנסיבות הזמן, אך נשמתה נותרת בת חורין ושייכת לבוראה .התובנה המלווה אותנו היא שאין לך אדם שאין לו שעה ,ואין לך מצב בחיים שבו התורה לא הציבה גדרים של כבוד ואנושיות.

42

םיטפשמ תשרפ

עיקר העניין: החידה הגדולה של האמה העברייה הגדולה באה על פתרונה מתוך שילוב מופלא בין דין התורה לחוקי החיים :לשיטת הרמב"ן ,כפי שביאר המשנה למלך ,משכחת לה אמה גדולה כאשר היא בוחרת למכור את עצמה מרצונה בשל דוחק המציאות, ולשיטת הריטב"א והרשב"א ,מציאות זו מתקיימת מכוח דינא דמלכותא ,כאשר אדם פורע את המיסים של אישה וממילא היא משתעבדת לו כדין עבד עברי לכל דבר .הוכחנו מתוך פרשת השבוע ומפי גדולי הדורות ,כי גם כאשר הפסוק עוסק בקטנה ,רוחה של ההלכה פורסת את כנפיה גם על הגדולה ,ומלמדת אותנו שכל שעבוד אנושי הוא רק מעטפת חיצונית לעבדות השם האמיתית ,שהיא לבדה מעניקה לאדם את חירותו הנצחית.