מה היא המצווה הראשונה שמשה רבינו צווה את ישראל?

מתוך בירורי ההלכה והנפש ,אנו פותחים צוהר אל שאלה יסודית המלווה את רגע לידתו של עם ישראל :מהי המצווה הראשונה שציווה הקדוש ברוך הוא את ישראל בעודם שרויים בכור הברזל במצרים? במבט שטחי ,נדמה כי המצוות הראשונות הן קרבן פסח וקידוש

מה היא המצווה הראשונה שמשה רבינו צווה את ישראל? מתוך בירורי ההלכה והנפש ,אנו פותחים צוהר אל שאלה יסודית המלווה את רגע לידתו של עם ישראל :מהי המצווה הראשונה שציווה הקדוש ברוך הוא את ישראל בעודם שרויים בכור הברזל במצרים? במבט שטחי ,נדמה כי המצוות הראשונות הן קרבן פסח וקידוש החודש ,אך חכמי הירושלמי והמפרשים מגלים לנו רובד עמוק ונסתר ,המלמד על מהותה של החירות היהודית. אנו עומדים בפתחם של "משפטים" ,התורה פותחת דווקא בדיני עבד עברי ,והדבר מעורר תמיהה :מדוע זהו הנושא הראשון לאחר מעמד הר סיני? התשובה טמונה בברית עתיקה שנכרתה עוד במצרים .אנו נצא למסע בין דברי הירושלמי ,המשך חכמה ,והבני יששכר ,כדי להבין מדוע שילוח העבדים הוא התשתית שעליה נבנתה הגאולה ,וכיצד העבדות לקדוש ברוך הוא היא היא החירות האמיתית של האדם. כדי להבין את שורש חירותנו ,עלינו להביט בפסוק הפותח את פרשתנו ,המציב את דיני העבדות כראש וראשון למשפטי התורה: "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם" (שמות כא ב) חכמינו בירושלמי ובמפרשי התורה חושפים כי מצווה זו אינה רק תחילתה של פרשה חדשה ,אלא היא הציווי הראשון והמכונן שניתן לישראל עוד לפני שיצאו מגבולות מצרים. בתלמוד ירושלמי (מסכת ראש השנה פרק ג הלכה ה) שנינו" :אמר רבי שמואל בר רב יצחק, וידבר ה אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל -על מה ציוום? על פרשת שילוח עבדים. ואתיה כהיא דאמר רבי הילא ,לא נענשו ישראל אלא על פרשת שילוח עבדים ,הדא הוא דכתיב מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי ".הירושלמי מחדש לנו כי עוד במצרים, בתוך הדיבור הראשון אל משה ואהרון ,נצטוו ישראל על שילוח עבדים .ביאור הדברים הוא שהקדוש ברוך הוא התנה את גאולתם של ישראל ממצרים בכך שהם עצמם לא ישעבדו איש את אחיו .החופש אינו רק זכות לקבל ,אלא חובה לתת. רבינו דוד פרנקל ,בספרו קרבן עדה (על הירושלמי שם) ,פירש" :לכן נענשו דווקא על שילוח עבדים ,לפי שהיא הייתה מצוה ראשונה להם במצרים ,ובשבילה נגאלו ממצרים ".הקרבן עדה מבאר כי שילוח העבדים הוא "כרטיס הכניסה" לגאולה .אי אפשר לבקש חירות מפרעה מבלי להכיר בחירותו של האח העברי .זוהי המצווה הראשונה שהגדירה את עם ישראל כעם של בני חורין המכירים בשוויון הערך של כל אדם מישראל. רבי מאיר שמחה מדווינסק ,בספרו משך חכמה (שמות ו יג) ,כתב" :יתכן כי גם אז במצרים היו גדולי האומה אשר היו שרים נכבדים ואפרתיים ,והם היו משעבדים את בני ישראל לעבדים שמכרו המצרים להם ,לכן ציווה השם יתברך שבני ישראל גם פרעה יוציאו את בני ישראל מהשעבוד ,וכנראה שלזה כיון הירושלמי שצווה אותם על פרשת שילוח עבדים ".המשך חכמה מחדש חידוש עצום :השעבוד במצרים לא היה רק מצד המצרים ,אלא היו עשירים

17 גם לנשמה מגיע אוכל

מתוך עם ישראל שקנו עבדים מאחיהם .לכן ,הציווי של הקדוש ברוך הוא היה כפול – שפרעה ישלח את ישראל ,ושבני ישראל ישלחו זה את זה .ביאור הדברים הוא שהגאולה דורשת ניקוי פנימי של מידת האדנות והשליטה בזולת. מתוך דברי המפרשים המעמידים אותנו על רגע לידתה של האומה בתוך כור הברזל ,אנו פונים אל דברי חז"ל המבארים את המשמעות הנצחית של רציעת האוזן ,ומגלים כיצד הדלת והמזוזה בבתי מצרים משמשות עד היום כעדים לאותה חירות שניתנה לנו. רבינו שלמה יצחקי ,בפירוש רש"י על התורה (שמות כא ו) ,פירש" :רבי שמעון היה דורש מקרא זה כמין חומר ,מה נשתנו דלת ומזוזה מכל כלים שבבית? אמר הקדוש ברוך הוא :דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים כשפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ,ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים -עבדי הם ולא עבדים לעבדים ,והלך זה וקנה אדון לעצמו -ירצע בפניהם". רש"י מבאר את עומק הקשר בין יציאת מצרים לדיני עבדות .הוא מחדש כי הדלת והמזוזה אינן רק חלק מהבית ,אלא הן עדות חיה לרגע שבו הקדוש ברוך הוא קנה אותנו לעבדים לו. ביאור הדברים הוא שאדם מישראל הבוחר להישאר עבד מעבר לשש שנים ,פוגם בעדות של מצרים; הוא מבקש להשתעבד לבשר ודם במקום שבו הובטח לו שיהיה עבד להשם בלבד. בגמרא במסכת קידושין (דף כב ע"ב) שנינו" :אוזן ששמעה על הר סיני 'כי לי בני ישראל עבדים' והלך וקנה אדון לעצמו – תרצע ".הסבר הגמרא מלמדנו שהאוזן היא הכלי שקלט את בשורת החירות האלוהית .הרציעה היא עונש סמלי על חוסר ההקשבה לציווי הראשוני. חז"ל מלמדים אותנו שהחירות איננה הפקרות ,אלא היא החלפת אדון בשר ודם באדון כל הארץ .מי שמחטיא את המטרה הזו ,אוזנו מעידה עליו ששכחה את עיקר הציווי שניתן כבר במצרים. במדרש תנחומא (פרשת משפטים) נאמר" :אמר הקדוש ברוך הוא :אני הוצאתי אתכם ממצרים על מנת שתהיו עבדים לי .אם הלכת וקנית לך אדון אחר ,הרי אתה מבטל את בריתי ".הסבר המדרש מתחבר לדברי הירושלמי שראינו קודם .המצווה הראשונה של שילוח עבדים הייתה המבחן של ישראל – האם הם מוכנים לוותר על אדנותם כדי להיות נתינים למלך מלכי המלכים .המדרש מחדד שהגאולה לא הייתה רק "ממצרים" ,אלא היא הייתה "אל השם" ,ובלי שילוח העבדים איש מאחיו ,אין הגאולה שלמה. מתוך יסודות המדרש והגמרא ,אנו עולים אל דברי הראשונים והאחרונים המקשרים את הברית העתיקה עם דברי הנביאים ,ומבארים כיצד שילוח העבדים הפך ליסוד הקיום של העם בצאתו מאפילה לאורה. רבינו דוד קמחי ,בספרו פירוש הרד"ק על ירמיהו (לד יג-יד) ,פירש" :אנכי כרתי ברית את אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים ...מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי -כי בעת שהוצאתים מבית עבדים ,ציוויתים שיהיה כל איש מישראל בן חורין ,ולא ישעבד איש באחיו לעולם ".הרד"ק מבאר את הפסוקים בירמיהו כהוכחה חותכת לדברי הירושלמי .הוא מחדש שהברית בסיני ובמצרים לא הייתה רק על השבת או על המילה,

18

םיטפשמ תשרפ

אלא על המוסר החברתי של שילוח עבדים .ביאור העניין הוא שחירותם של ישראל מפרעה הייתה מותנית בכך שהם עצמם ינהגו בחירות כלפי אחיהם .ללא מחויבות זו ,אין משמעות ליציאה מבית עבדים. רבינו משה בן נחמן ,בספרו פירוש הרמב"ן על התורה (שמות כא ב) ,חידש" :והנה הפרשה הראשונה שהתחיל בה 'כי תקנה עבד עברי' -והוא מצוה ראשונה אחרי עשרת הדברות, להזכירנו כי עבדים היינו במצרים ופדנו השם ,ועל כן אנחנו חייבים לעשות כן לעבדינו". הרמב"ן מבאר שהבחירה לפתוח את משפטי התורה דווקא בעבד עברי אינה מקרית .זהו זיכרון מתמיד ליציאת מצרים .החידוש כאן הוא שהתורה מבקשת להטמיע בנו את מידת הרחמים והאחווה דווקא דרך המקום שבו האדם מרגיש אדון .כיוון שנצטוו על כך כבר במצרים ,המצווה בסיני היא המשך ישיר של תהליך הגאולה. רבינו יצחק אברבנאל ,בפירושו על התורה (שמות כא ב) ,ביאר" :שהתחיל בעבד עברי לפי שזהו העניין היותר דומה ליציאת מצרים ...וכאלו אמר :כשם שאני הוצאתי אתכם לחפשי ,כן תעשו אתם לאחיכם ,ובזה תודו כי לי אתם עבדים ולא לזולתי ".האברבנאל מדגיש שהשילוח הוא הצהרת אמונים .ביאור דבריו הוא שמי שמשחרר את עבדו בשנה השביעית ,מעיד במעשיו שהוא עצמו עבד להשם .זוהי הסיבה שזו המצווה הראשונה – היא המבחן המעשי הראשון של אמונה בבורא עולם שהוציאנו ממצרים. רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב ,בספרו בני יששכר (מאמר חודש ניסן מאמר ד דרוש ה) ,פירש: "השי"ת פדה אותנו ממצרים להיות לו לעבדים ...ולכן בחצי הלילה שהוכרח פרעה לפוטרם מן העבדות וצעק 'קומו צאו מתוך עמי' ,בשעה זו הטיל הקב"ה שתי מצוות על בני ישראל, פסח ומילה ,כדי שיהיו קנויים לשם עבדות ,ועל ידי זה הוטל עלינו העבדות של עבודתו יתברר לכל ימות עולם ".הבני יששכר מחדש הבנה עמוקה בדיני קניין .הוא מבאר כי על פי ההלכה ,עבד שיוצא לחופשי ואינו עושה מעשה קניין לאדון חדש ,עלול להישאר "הפקר". כדי שלא נהיה בני חורין פורקי עול ,נתן לנו הקדוש ברוך הוא את המילה והפסח באותו לילה ממש ,כדי לקנות אותנו לעבדיו .ביאור הדברים הוא שהכריתות שיש במצוות אלו נובעות מכך שמי שמבטלן ,מראה שאינו רוצה בקבלת עול מלכות שמים ובעבדות השם שנקנתה במצרים. רבי יצחק יעקב וייס ,בספרו מנחת יצחק על התורה (פרשת משפטים) ,ביאר" :עצם צווי המצוות הללו במצרים לפני גאולתן היה מטעם שיהיו עבדים להשי"ת ...והיינו כי לי בני ישראל עבדים ,עבדי הם ולא עבדים לעבדים ".המנחת יצחק מבאר כי המצווה הראשונה של שילוח עבדים שמוזכרת בירושלמי ,משלימה את מצוות פסח ומילה .בעוד שפסח ומילה קנו אותנו להיות עבדים להשם ,מצוות שילוח עבדים הבטיחה שלא נשעבד זה את זה ,ובכך נשמור על מעמדנו כעבדי המלך בלבד .ביאור העניין הוא שהדלת והמזוזה מעידות על הרגע שבו הוחלפה האדנות – מאדנותו של פרעה לאדנותו של בורא עולם. רבי משה פיינשטיין ,בספרו דברות משה (מסכת קידושין) ,חידש" :שעיקר הטעם של רציעת האוזן בדלת הוא להזכיר לאדם שכל כוחו וחירותו באים מכך שהוא עבד להשם .מי שרוצה

19

גם לנשמה מגיע אוכל

להיות עבד לבשר ודם ,הוא כמי שכופר בעיקר הגאולה שהיתה במצרים ".הוא מחדד כי שילוח העבדים הוא המצווה הראשונה משום שהיא הבסיס לכל התורה כולה .אדם שאינו בן חורין ברוחו מאדנות בשר ודם ,אינו יכול לקבל עליו עול תורה ומצוות באמת .לכן ,הזיכרון של מצרים חייב לעבור דרך שחרור האח העברי. מתוך בירורי ההלכה והאמונה בדברי האחרונים ,אנו יורדים אל שדה המעשה ,לבחון כיצד הידיעה ששילוח עבדים הוא המצווה הראשונה משפיעה על ארחות חיינו ועל תפיסת החירות האישית שלנו. נפקא מינה ראשונה ועקרונית היא הגדרת החירות בעולם היהודי .אילו הייתה החירות רק "חופש מפרעה" ,היא הייתה יכולה להפוך להפקרות .אך כיוון שלמדנו שהמצווה הראשונה היא שילוח עבדים מתוך קבלת עבדות השם (כפי שביאר הבני יששכר) ,הנפקא מינה למעשה היא שבן חורין אמיתי הוא מי שמשועבד לערכים נצחיים .אדם המבין שהוא "עבד השם", משתחרר ממילא מהשעבוד לדעת קהל ,לאופנות חולפות או ללחצים חברתיים .החירות שלו נובעת מהמחויבות לאדון הכל ,ולא מפריקת עול. נפקא מינה שנייה נוגעת ליחסי אנוש וליחסים שבין מעביד למועסק .הידיעה שישראל נגאלו רק בזכות המצווה של שילוח עבדים ,וכי "עבדי הם ולא עבדים לעבדים" ,משליכה ישירות על כל מערכת יחסים של סמכות .הנפקא מינה למעשה היא החובה לנהוג בכבוד ובשוויון במי שנתון תחת מרותנו .גם בעולם המודרני ,שבו ישנם יחסי עבודה ,אסור למעסיק לראות במועסק "קניין" או לשעבד את אישיותו .עלינו לזכור תמיד שכל יהודי הוא קנוי לקדוש ברוך הוא ,ועל כן אסור לנו לבטל את חירותו הפנימית. נפקא מינה שלישית עולה בעניין סדרי העדיפויות בתיקון החברה .אם הירושלמי מלמד שלא נענשו ישראל אלא על פרשת שילוח עבדים ,הרי שזו מצווה המהווה תנאי לקיום הלאומי .הנפקא מינה למעשה היא שהחוסן של עם ישראל תלוי ביכולת שלנו לדאוג לכך שאיש לא יהיה "משועבד" בתוכנו – לא כלכלית ולא חברתית .התיקון החברתי והעזרה לאח העברי לצאת מ"שעבודו" הם הקדמה לכל בניין רוחני אחר. לבסוף ,נפקא מינה לעניין זיכרון יציאת מצרים בכל יום .כאשר אנו מזכירים את הגאולה, עלינו לזכור את הציווי הראשוני של שילוח עבדים .הנפקא מינה היא שעצם היותנו בני חורין דורש מאיתנו אקטיביות – לשחרר אחרים ,להעניק חסד ולפעול למען חירותם של אלו שעדיין שרויים במצרים הפרטית שלהם. בעומקם של דברים ,המצווה הראשונה של שילוח עבדים אינה רק תקנה סוציאלית ,אלא היא המגדירה את המהות הפנימית של עם ישראל .כאשר הקדוש ברוך הוא מצווה את משה ואהרון על כך עוד במצרים ,הוא מניח את אבן הפינה ליצירת עם שאינו מכיר בשלטון של אדם על אדם .הרעיון הטמון כאן הוא שהחירות היהודית אינה מטרה לעצמה ,אלא היא אמצעי – אנו משתחררים מכבלי בשר ודם כדי שנוכל להשתעבד לאמת המוחלטת. הקשר בין המצווה הראשונה למושג "ממלכת כהנים" הוא הקשר שבין שחרור לשליחות.

20

םיטפשמ תשרפ

עם של עבדים שמשתחרר אך ממשיך לשעבד את חלשיו ,אינו אלא חברה של פרעונים קטנים .אך עם שמשלח את עבדיו ביום צאתו לחופשי ,מעיד על עצמו שהוא מבין את סוד הריבונות האלוהית .כל יהודי הוא "בן מלך" ,ואצל מלכים אין מושג של עבדות הדדית. החירות שניתנה לנו במצרים היא הפיכת כל אחד מאיתנו לעבד ישיר של המלך ,ובכך אנו הופכים כולם לשווים במעלה הגבוהה ביותר האפשרית – עבדי השם. במישור המחשבתי ,הידיעה שהמצווה הראשונה שניתנה לנו היא דווקא שילוח עבדים, מעניקה לאדם מבט מחודש על מושג השליטה בחייו .לעיתים אנו משעבדים את עצמנו – את רצונותינו ,את זמננו ואת שלוות נפשנו – לאדונים זרים :להישגיות ללא גבול ,לצורך באישור מהסביבה או לרדיפה אחרי חומר .המחשבה הזו באה להזכיר לכל נפש כי ביום שיצאנו ממצרים ,נכרתה ברית שנועדה לשחרר אותנו מכל אדנות שהיא לא אלוהית .האמונה היא הכלי שמאפשר לאדם להכריז :אני לא עבד של אף אחד ,גם לא של היצרים שלי או של הפחדים שלי. ההנהגה העולה מכאן היא הנהגה של אצילות פנימית .אדם שמרגיש שהוא "עבד השם" אינו מרגיש מושפל ,אלא להיפך – הוא מרגיש מרומם ,שהרי הוא שייך לאדון הכל .המחשבה הזו נוסכת באדם ביטחון עצמי עמוק שאינו תלוי בדבר .אם הקדוש ברוך הוא קנה אותי לעבד לו ,הרי שיש לי תפקיד וערך שאיש לא יכול לקחת ממני .האמונה הופכת את האדם לאדון על עצמו ולעבד לקונו ,וזוהי התמצית של הנהגה נכונה :לדעת מתי להיות תקיף וחופשי מול העולם ,ומתי להיות כפוף ומבוטל מול האמת הנצחית. מתוך יסודות המצווה הראשונה ,מתעצב מצפן מוסרי המכוון את האדם אל רגישות חברתית עמוקה ואל הכרה בערך החירות של הזולת .המוסר העולה מכאן מלמד שהמבחן האמיתי של אדם אינו ביחסו אל החזקים והמשפיעים ,אלא דווקא ביחסו אל אלו התלויים בו .המצפן הזה מורה לנו :החופש שלך לעולם אינו יכול להיבנות על חשבון שעבודו של אחר. אם הירושלמי מלמד שגאולת מצרים כולה עמדה על התנאי שישראל ישלחו את עבדיהם, הרי שהמוסר היהודי קובע כי צדק חברתי הוא תנאי מוקדם לקדושה דתית. זהו מצפן של ענווה ואחריות .הוא דורש מאיתנו לבחון את המקומות בחיינו שבהם אנו נוטים לנהוג בשררה ,ולזכור שגם ה"עבד" – בין אם הוא כפוף לנו בעבודה ובין אם הוא נזקק לעזרתנו – הוא בראש ובראשונה עבד של הקדוש ברוך הוא .המוסר הזה אינו מסתפק בסיסמאות של חירות ,אלא תובע מעשה של "שילוח" – ויתור על כוח ,ויתור על שליטה, והענקת מרחב נשימה לאחר .הוא מלמד אותנו שזיכרון העבדות במצרים נועד להפוך אותנו לאנשים שחרדים לכבודו של כל אדם ,מתוך הבנה שכולנו נתינים שווים בארמונו של מלך העולם. מתוך בירור המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל במצרים ,אנו שבים אל מציאות חיינו עם תובנה מהפכנית על משמעות החופש .למדנו כי החירות האמיתית איננה היעדר מחויבות, אלא היכולת לבחור את האדון הנכון .בחיי היום-יום ,התובנה המרכזית היא שכל רגע שבו אנו משחררים את עצמנו מהשעבוד לחיצוניות ,לחומריות או לתחרותיות דורסנית ,אנו מקיימים

21

גם לנשמה מגיע אוכל

את אותה מצווה ראשונה של שילוח עבדים .עלינו לאמץ את מבטם של הדלת והמזוזה :לזכור שאנו שייכים לקדוש ברוך הוא ,ועל כן עלינו לנהוג באצילות בתוך עצמנו ובחמלה כלפי כל אדם השרוי תחת חסותנו ,מתוך ידיעה שכולנו עבדי המלך המחויבים זה לחירותו של זה.

עיקר העניין: סוד הגאולה היהודית טמון ביכולת לשלח את העבד עוד לפני שיצאנו בעצמנו מבית עבדים .בפרשתנו ,המשפטים הראשונים שניתנים לאחר מעמד הר סיני אינם עוסקים בנשגב שבשמיים ,אלא בזכויותיו של העבד העברי ,וזאת משום שהברית הזו נכרתה בדם עוד במצרים .הקדוש ברוך הוא התנה את פדייתנו בכך שנכיר בעבדותנו לו בלבד ,ובכך נסיר כל עול של בשר ודם מעל צווארנו ומעל צוואר אחינו .הדלת והמזוזה ,שראו את מלאך המוות פוסח על בתי ישראל ,עומדות כעדות נצחית לכך שכל יהודי הוא קניינו האישי של הבורא ,ואין לאף אדם זכות לשעבדו. החירות אינה הפקר ,היא הקדושה שבקבלת עול מלכות שמיים ,המעניקה לאדם את הכוח להיות בן חורין באמת – לא עבד לעבדים ,אלא נסיך בממלכת האמונה, המחויב לשחרר כל כבל המונע מהזולת להכיר את בוראו.