האם שייך בזמן הזה שיהיה לישראל עבד עברי? הוכח מפרשת השבוע!

השבוע! כיצד נרעדו הלבבות למשמע קולו של השופר המכריז על דרור בארץ ,כאשר שרשרות העבדות נושרות וכל אדם שב אל אחוזתו ואל משפחתו! והנה ,אנו עומדים בעיצומה של

האם שייך בזמן הזה שיהיה לישראל עבד עברי? הוכח מפרשת השבוע! כיצד נרעדו הלבבות למשמע קולו של השופר המכריז על דרור בארץ ,כאשר שרשרות העבדות נושרות וכל אדם שב אל אחוזתו ואל משפחתו! והנה ,אנו עומדים בעיצומה של גלות ארוכה ,היובל אינו נוהג וקול השופר נדם ,אך מבין דפי פרשתנו עולה וצפה דמותו של העבד העברי – זה שגופו נמכר או שנמסר מרצון – ומעוררת שאלת דמים :האם ייתכן שגם היום ,בסמטאות ערינו ובבתי המדרש ,שוכן בינינו אדם שגופו קנוי לאחר? הייתכן שבעל המשנה ברורה ,בבואו לסדר את הלכות הלילה הקדוש ,חזה לנגד עיניו עבד עברי היושב ומיסב כבן חורין? האם מדובר בזיכרון רחוק מימי קדם ,או שמא ישנו נתיב הלכתי נסתר שבו דיני העבדות חודרים גם אל המציאות של ימינו ,ומחייבים אותנו לברר :האם יש עדיין מושג של קנין גוף בישראל ,או שמא כל אדם הוא אדון לעצמו עד שיבוא גואל? דרך סוגיית עבד עברי אנו נחשפים למתח שבין מציאות היסטורית לבין נצחיות התורה, כפי שהיא משתקפת בפסוקי הפרשה הדנים בדיני "עבד עברי" וקנייניו. "אם אדוניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות האשה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו" (שמות כא ,ד).

29 גם לנשמה מגיע אוכל

ביאר רש"י (שם) ,מגדולי מפרשי המקראות גדולות ,שכתב :אם אדוניו יתן לו אשה ,בשפחה כנענית הכתוב מדבר .פירש בזה ,שהתורה מגדירה מציאות שבה האדון משפיע על המעמד האישי של העבד ,ומכאן עולה השאלה האם סמכות כזו קיימת גם כאשר אין היובל נוהג. ביאר רבנו אברהם אבן עזרא (שם) ,שחידש בפירושו :וטעם האשה וילדיה תהיה לאדוניה, כי הם ככסף האדון ,ואין לעבד חלק בהם .פירש בזה את עוצמת הקניין שיש לאדון בעבדו, קניין המגיע עד כדי זכויות בצאצאים שנולדו בתקופת העבדות. כתב הרמב"ן (שם) ,שביאר בתוך דבריו :והנה התורה החמירה בעבד עברי שלא ימכר אלא בגניבתו או מרצונו בדוחקו ,וכל דינים אלו תלויים בשנת היובל שהיא שנת הדרור .פירש בזה ,שהקשר המהותי שבין דיני העבד לבין היובל הוא המפתח להבנת תוקפם של הדינים הללו בכל דור ודור. חידש בעל הכלי יקר (שם) ,שביאר :ומה שנאמר והוא יצא בגפו ,מלמד שאין הגוף קנוי לאדון לעולמים ,אלא הכל חוזר לשורשו .פירש בזה את היסוד שגם בתוך העבדות ,נשמר חירותו המהותית של העבד העברי. בפירוש הספורנו (שם) ,כתב וביאר :תהיה לאדוניה ,כי העבד עצמו אינו קונה אלא לאדוניו, וכל שכן שפחתו .פירש בזה את גדרי הקניין המוחלטים של האדון בתקופת העבדות. אף בתרגום אונקלוס (שם) תרגם" :אם מריה יתן ליה אתתא ...אתתא וולדהא יהון למרהא", ובתרגום יונתן בן עוזיאל הוסיף שדין זה נוהג כל זמן שהעבד תחת יד רבו. העולה מן הפסוקים הוא שדין עבד עברי הוא דין תורה מפורש הכרוך בזכויות קנייניות מרחיקות לכת של האדון .מכאן מתחילה החקירה הגדולה :האם מילים אלו ,המדברות על "אדון" ו"אשה" ,רלוונטיות רק לימי קדם שבהם שופרו של יובל היה נשמע ,או שמא כפי שרמז המשנה ברורה ,ישנו שייר של "עבד עברי" הנוהג גם בזמן הזה ,כאשר אדם נמכר על ידי שלטון המלך או מתוך דוחק עצום? בגמרא במסכת ערכין (דף כט ע"א) נאמר :אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ,שנאמר "עד שנת היובל יעבוד עמך" .ביאר רש"י (שם) על אתר ,שכתב :אין עבד עברי נוהג ,דמכירה ותליה ביובל היא .פירש בזה ,שחלות הדין המקורי של עבד עברי תלויה באופן מהותי בקיומה של שנת הדרור ,ובלעדיה לכאורה פקע כל המושג. בגמרא במסכת יבמות (דף מו ע"א) נאמר :אמר ליה רב פפא לרבא ,חזי מר הני דבי פפא בר אבא דיהבי זוזי לאינשי לכרגייהו ומשעבדי בהו ,כי נפקי צריכי גיטא דחירותא או לא? אמר ליה רב ששת ,מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח ,ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא משתעבד למאן דיהיב כרגא .ביאר שם רש"י ,שביאר :דמיירי בעובדי כוכבים .פירש בזה, שדין השעבוד מכוח המלך קיים ,אלא שרש"י סבר שהדבר אמור בנכרים בלבד. בגמרא במסכת בבא מציעא (דף ס ע"ב) נאמר :ההוא עבדא סבא דאזל צבעיה לרישיה ולדיקניה ,אתא לקמיה דרבא אמר ליה זיבנן ,אמר ליה יהיו עניים בני ביתך .ביאר שם רש"י,

30

םיטפשמ תשרפ

שכתב :עבדא סבא ,נכרי היה ,דעבד עברי אסור לאחר חורבן שאין היובל נוהג .חידש בזה רש"י שגם מכירה מרצון ("מוכר עצמו") אינה שייכת בזמן הזה. בגמרא במסכת קידושין (דף סט ע"א) נאמר בעניין עבד עברי שנרצע או נמכר בגניבתו. ופירשו שם תוספות (שם) ,שביארו :שכל דין עבד עברי שבתורה אינו נוהג אלא בזמן היובל, אך דנו האם קניין "מעשי ידיו" שייך גם בלא יובל. בתלמוד ירושלמי במסכת שבועות (פרק ז הלכה ח) נאמר :עד היכן גלגול שבועה? אמר רבי יוחנן ,עד כדי שיאמר לו עבדי אתה .ומקשה הירושלמי :וכי יש עבד בזמן הזה? פירשו מפרשי הירושלמי במקום ,שביארו :שתמיהת הירושלמי היא שמאחר ואין יובל ,אין אדם יכול לטעון על חברו "עבדי אתה" בטענה גמורה .פירשו בזה ,שגם בגלגול שבועה אין מקום לטענה זו במציאות של גלות. ועתה נעלה אל היכלם של רבותינו הראשונים והאחרונים ,אשר ביררו את השאלה המורכבת האם פקיעת דיני היובל מחקה לחלוטין את מושג העבדות מישראל ,או שמא נותר קניין גוף מסוים השייך גם בימינו. רבנו יום טוב בן אברהם אשבילי ,הריטב"א (קידושין סט ע"א) ,חידש :שכל מה דאמרינן אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ,פירוש שאינו נוהג בדיני עבד עברי המפורשים בתורה לצאת בשנים וביובל ובמיתת אדון ,ולהיות מותר בשפחה כנענית ,אבל יכול הוא למכור עצמו לגוי ,או לישראל והוא קנוי לו קנין הגוף ולכי נפיק בעי גיטא דחירותא .פירש בזה הריטב"א יסוד עצום ,שיש להבחין בין "דיני התורה" המיוחדים לעבד עברי (כשפחה ורציעה) לבין עצם האפשרות המשפטית של אדם למכור את גופו ,שהיא קיימת לעולם ודורשת גט שחרור. הנימוקי יוסף (יבמות טז ע"א מדפי הרי"ף) ,פירש על סוגיית דבי פפא בר אבא :דהני אינשי ישראלים היו ,ויש כח ביד המלך למכרם מכירת עבד גמור ...הלכך הרי הם עבדים גמורים, וצריכין גט חירות ממנו כדין עבד עברי .ביאר בזה הנימוקי יוסף ,שבניגוד לשיטת רש"י שסבר שמדובר בנכרים ,הרי שמדינא דמלכותא יכול ישראל להפוך לעבד גמור גם בזמן הזה, ואף שאין לו את דיני הדרור של היובל ,הוא קנוי לעניין שעבודו וזקוק לגט חירות. רבנו יצחק אלפסי ,הרי"ף (בבא מציעא ס ע"ב) ,הובא בדברי הגהות הב"ח שחידש :כי אמרינן שעבד עברי נוהג רק בזמן היובל ,למכרו מפני הגניבה .פירש בזה ,שרק המכירה הכפויה על ידי בית הדין בשל גניבה ("ונמכר בגניבתו") היא שתלויה ביובל ,אך אדם המוכר עצמו מרצון או מכוח חוקי המלך ,הרי הוא עבד לכל דבר ועניין. רבנו אשר ,הרא"ש (קידושין פרק א סימן כב) ,כתב וביאר :שעיקר מה שנתמעט בזמן שאין היובל נוהג הוא הדין המיוחד של שפחה כנענית ,שהרי זו גזירת הכתוב התלויה בקדושת הארץ ובדרור ,אך שעבוד הגוף למעשה ידיו נשאר בתוקפו כל עוד לא פדאוהו או מחלו לו. מרן רבי יוסף קארו ,בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רסז סעיף יד) ,פסק וביאר :אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג .והני מילי למקניה גופיה לשאר דיני עבד עברי ,אבל היכא דקנייה

31

גם לנשמה מגיע אוכל

שבאי למעשה ידיו בדינה דמלכותה ,כגון שנשבה במלחמה שמכרוהו גובי המס ,הדר מצי לזבוני ישראל למעשה ידיו .ביאר בזה מרן המחבר חילוק יסודי ,שגם כשאין דיני התורה של עבד עברי בתוקפם ,קיים מושג של קנין "מעשה ידיו" הנובע מכוח חוקי המלכות ,וקנין זה ניתן להעברה מיד ליד. רבי יואל סירקיש ,בעל הב"ח (הגהות הב"ח על הרי"ף בבא מציעא ס ע"ב) ,כתב וחידש :איתא באלפסי ישן ,עברי היה .ופירש בזה ,שבניגוד לפירוש רש"י שסבר שרבא לא קנה את העבד הזקן משום שהיה עברי ובזמן הזה אין עבד עברי ,הרי שלפי גרסת הרי"ף אכן היה מדובר בישראל ,והמניעה לקנותו לא הייתה משום שאין עבד עברי כלל ,אלא מטעמים אחרים או משום שדין "נמכר בגניבתו" הוא שאינו נוהג ,אך קנין מעשי ידיו שפיר דמי. רבי ישראל מאיר הכהן מראדין ,בעל המשנה ברורה (סימן תעב סעיף קטן יט) ,כתב וביאר: עבדים עברים חייבים בהסיבה ,על כל פנים בכזית ראשון כשמש .חידש בזה המשנה ברורה הלכה למעשה ,שגם במציאות של "זמן הזה" ייתכן מצב שבו אדם מוגדר כעבד עברי לעניין חובותיו ההלכתיות בליל הסדר .פירש בזה ,שהגדרת "עבד עברי" אינה רק תלויה ביובל ,אלא היא הגדרה של מעמד שעבוד הקיים גם בימינו. רבי יוסף תאומים ,בעל הפרי מגדים (אורח חיים סימן תעב) ,פירש וביאר :דמה שכתב המשנ"ב עבדים עברים ,היינו אותם שקנויים למעשה ידיהם מדינא דמלכותא כפי שפסק המחבר ביו"ד .ביאר בזה ,שהלכות המשנה ברורה נשענות על אותו פתח הלכתי שבו המלכות מעניקה כוח קנייני לאדם על חברו ,מה שמחזיר את דיני העבדות אל שולחן הסדר. רבי עקיבא איגר (בחידושיו על קידושין סט ע"א) ,כתב וביאר :דאף שאין היובל נוהג ,מכל מקום לעניין שעבוד הגוף למלאכה הרי הוא כפועל שקנהו האדון לזמן ארוך ,וכל זמן שלא יצא לחירות הרי הוא תחת יד רבו לעניין דינים אלו .פירש בזה ,שישנה המשכיות של קנין הגוף גם ללא המסגרת של שנת הדרור. הגאון רבי משה פיינשטיין ,בספרו אגרות משה (יו"ד חלק ד סימן לז) ,כתב וביאר :שכל עניין עבד עברי בזמן הזה אינו אלא מצד "דינא דמלכותא" ,ואף שאין לנו כוח של בית דין למכור בגניבה ,מכל מקום אם חוקי המדינה מאפשרים לאדם להשתעבד לחברו בגין חובות ,הרי שחל עליו שם עבד לעניין הלכתי .פירש בזה ,שהתורה נתנה תוקף למציאות שבה אדם מאבד את חירותו הכלכלית ,והגדרות אלו חלות גם כיום. הגאון רבי עובדיה יוסף ,בשו"ת יביע אומר (חלק ט חו"מ סימן ו) ,חידש וביאר :שאין אנו נוהגים למכור ישראל בעבד עברי כלל ,וגם המוכר עצמו אין דעתנו נוחה הימנו ,אולם במקום שבו המלך או השלטון גוזרים שיעבוד על מי שאינו משלם מסיו ,הרי הוא כקנוי למעשה ידיו לכל דבר .פירש בזה ,שזכותו של הקונה בישראל זה היא זכות גמורה ,ואף שאינו מותר בשפחה כנענית ,הרי הוא כעבד לכל שאר ענייניו. הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק ,הגרי"ז מבריסק (על הרמב"ם הלכות עבדים) ,ביאר :שיש חילוק יסודי בין "דין עבד עברי" שהוא חפצא של עבדות התלוי ביובל ,לבין "קנין הגוף למעשה

32

םיטפשמ תשרפ

ידיים" שהוא דין בתוך דיני הקניינים .פירש בזה ,שקנין הגוף לא פקע מעולם מישראל ,וכל שיימצא הדרך המשפטית להחילו – הרי שיהיה לנו עבד עברי גם לאחר החורבן. הגאון רבי אליעזר יהודה וולדינברג ,בספרו ציץ אליעזר (חלק טו סימן ע) ,כתב וביאר :שמה שהביא המשנה ברורה את דין הסיבת עבד עברי ,אינו רק פלפול תיאורטי ,אלא מדובר במציאות שהייתה קיימת בזמנם שאנשים היו משתעבדים לעבודת הפרך של המלכות או לפרעון חובות כבדים .פירש בזה ,שההלכה צופה פני מציאות ,וכל עוד קיימת אפשרות של שיעבוד גוף – ההלכה קיימת. הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר ,בשו"ת שבט הלוי (חלק ה סימן רה) ,פירש :שבעידן המודרני שבו בטלה העבדות ברוב מדינות העולם ,כמעט ואין לנו מציאות של עבד עברי ,אך מצד הדין לו היה הדבר חוזר מבחינה חוקית ,היו חוזרים כל הדינים שאינם תלויים ביובל למקומם .ביאר בזה ,שרק המניעה החוקית-חיצונית היא המעכבת ,ולא חסרון בכוחה של תורה. מתוך בירור דברי רבותינו הפוסקים ,ראשונים כעמדו ואחרונים כשיטתו של המשנה ברורה ,אנו דולים את ההשלכות המעשיות העולות מהאפשרות לקיומו של עבד עברי בזמן הזה ,למרות שקול היובל אינו נשמע בארצנו .נפקא מינות למעשה: חיוב הסיבה בליל הסדר :ההלכה המפורשת שהביא המשנה ברורה מלמדת אותנו שגם אם אדם נמצא במעמד של שעבוד גוף למעשה ידיו (מכוח דינא דמלכותא או חובות) ,אין הוא מאבד את שייכותו לעם בני החורין .עליו להסב בליל הסדר כסמל לכך שלמרות שעבודו הגופני לאדם ,נשמתו בת חורין היא ומשועבדת רק לבורא עולם. קניינים בחוזים ארוכי טווח :יש מהפוסקים שדנו האם פועל או שכיר בחוזה ארוך שנים, שאינו יכול לחזור בו בקלות ,מקבל מעמד הקרוב לעבד עברי לעניין דינים מסוימים. למעשה ,רוב הפוסקים הסכימו שאסור לאדם להשכיר עצמו לזמן מופלג (מעל שלוש שנים) כדי שלא ייכנס בגדר "עבד עברי" בזמן שאין היובל נוהג. צורך בגט חירות :כפי שלמדנו מהריטב"א והנימוקי יוסף ,במקרים של שעבוד גוף גמור (כגון שנמכר על ידי המלכות בגין חובות מס) ,אין די במחילה בעל פה כדי לשחררו ,אלא יש צורך בשטר שחרור או "גט חירות" ,שכן קנין הגוף מצריך מעשה קנין או שטר נגדי כדי להפקיעו. הגנה על זכויות העובד :התובנה שדיני עבד עברי עשויים לחול גם היום מטילה חובה על ה"אדון" (המעסיק או בעל החוב) לנהוג במידת הרחמים והחסד ,ולהימנע מעבודת פרך או מביזוי, שכן גם במעמדו המשפטי הנחות ,העבד נשאר "אחיך" כפי שהתורה מצווה. פדיון שבויים ומכירת גנב :למעשה ,אין בית דין בזמן הזה מוכרים אדם בגניבתו ,אך במדינות שבהן חוק המלכות מחייב עבודת כפייה לתיקון נזק ,יש להתייחס לאותו אדם בדיני עבד עברי לעניין היחס האנושי וההלכתי אליו. מתוך בירור גדרי הדין של עבד עברי בזמן הזה ,עלינו להעפיל אל עומק הרעיון הטמון

33

גם לנשמה מגיע אוכל

במושג ה"עבדות" הישראלית ,דווקא כאשר היא מנותקת לכאורה מההקשר המקראי המלא של שנת היובל. הרעיון המרכזי העולה כאן הוא שהתורה מבקשת להגדיר את מהות החירות האנושית לא כהפקרות ,אלא כמחויבות .גם כאשר אדם מגיע לשפל המדרגה ונמכר לעבד – בין אם מכוח דוחק כלכלי ובין אם מכוח חוקי המלכות – התורה מתעקשת לקרוא לו "עבד עברי" .השם "עברי" נשאר דבוק בו ,כעדות לכך שהמהות הפנימית שלו אינה ניתנת למכירה. העובדה שגם בזמן הזה ,כפי שהביא המשנה ברורה ,קיימים שרידי דינים של עבד עברי, מלמדת אותנו יסוד כביר :השעבוד בעולם הזה הוא תמיד זמני וחיצוני .הקניין שהאדון קונה בעבד הוא קניין ב"מעשי ידיו" או שעבוד הגוף למלאכה ,אך לעולם אין לאדם בעלות מוחלטת על נשמתו של חברו .דווקא העובדה שהעבד העברי חייב בהסיבה בליל הסדר – הלילה שבו אנו מציינים את יציאתנו מעבדות לחרות – זועקת את הרעיון שאין כוח בעולם שיכול להפוך יהודי לעבד גמור. זאת ועוד ,התורה בפרשתנו מלמדת אותנו דרך דיני עבד עברי שהיחס בין אדם לחברו ,גם במצבי קיצון של אי-שוויון כלכלי או משפטי ,חייב להיות מושתת על הכרה בצלם אלוקים שבאדם .העבדות הישראלית אינה מוסד של דיכוי ,אלא מערכת של שיקום וערבות .כשאדם מוכר עצמו או נמכר ,הוא נכנס תחת חסותו של אדון המחויב במזונותיו ובכבודו ,ובכך התורה הופכת את ה"עונש" או ה"כורח" להזדמנות של חסד .בזמן הזה ,כשהיובל אינו נוהג ,נשאר לנו הזיכרון והתוקף ההלכתי של מושגים אלו כדי להזכיר לנו שכל שעבוד אנושי הוא רק צל חולף אל מול השעבוד האמיתי והיחיד – להיותנו עבדי השם ,שהם לבדם בני חורין. כאשר אנו מתבוננים פנימה אל נבכי הנפש ,סוגיית עבד עברי בזמן הזה פותחת לנו צוהר להבנת המאבק התמידי שבין החומר לרוח ,ובין כבלי העולם הזה לחירות האמונה. האמונה היהודית מלמדת אותנו שכל אדם הוא עולם ומלואו ,והאפשרות שאדם ישתעבד לחברו – גם במציאות של גלות ודינא דמלכותא – נועדה לעורר בנו את התובנה שאין לנו בעלות אמיתית על שום דבר בעולם הזה ,אף לא על גופנו שלנו .כשאדם מוצא עצמו "עבד" בגלל חובות או נסיבות החיים ,האמונה דורשת ממנו להבין שזהו ניסיון שנועד לזקק את עבדותו האמיתית לבורא. מבחינה נפשית ,המושג של עבד עברי בזמן הזה ,כפי שעולה מדברי המשנה ברורה ,מעניק תקווה גדולה .הוא אומר לאדם :גם אם אתה מרגיש משועבד לנסיבות ,למעסיק קשה ,או למציאות כלכלית חונקת – דע שאתה עדיין "עברי" .המהות שלך אינה משועבדת .החיוב בהסיבה בליל הסדר לעבד עברי הוא קריאה לנפש להתעלות מעל המצוקה הרגעית .זהו רגע של חירות פנימית שבו האדם מכריז" :גופי אולי כבול למלאכה ,אך רוחי משוחררת לדבקות באלוקיי". הנהגת האדם את עצמו בתוך עולם של שעבודים מודרניים דורשת מאיתנו לאמץ את

34

םיטפשמ תשרפ

מידותיהם של ישראל – רחמנים ,ביישנים וגומלי חסדים .אם התורה חסה על כבודו של עבד עברי ונתנה לו דינים המגינים עליו גם כשאין יובל ,על אחת כמה וכמה שעלינו להיזהר בכבודם של המועסקים אצלנו או אלו התלויים בנו .האמונה בכך שכולנו "עבדים" של הקדוש ברוך הוא ,מאזנת את תחושת הכוח והשררה של ה"אדון" ומחדירה ענווה ויראת שמיים בלב כל אדם. מתוך מסענו המרתק בין דפי הגמרא ,פסקי הראשונים ודיוקי האחרונים ,נפרסה לפנינו תמונה מרהיבה של תורת חיים שאינה קופאת על שמריה .מצאנו כי "עבד עברי" אינו רק פרק היסטורי שנחתם עם גלות השבטים וביטול היובל ,אלא הוא מושג חי ופועם המלווה את עם ישראל בכל דור ודור .התורה ,בחכמתה האינסופית ,השאירה פתחים הלכתיים – אם דרך "מוכר עצמו" ואם דרך "דינא דמלכותא" – המאפשרים למערכת הקניינית של התורה להגן על האדם גם בתוך כבלי השעבוד .למדנו שחירותו של היהודי היא פנימית ובלתי ניתנת להפקעה, וכי גם מי שגופו קנוי למלאכה ,נשמתו נותרת בת חורין להסב כבן מלכים בליל התקדש חג.

עיקר העניין: התשובה לשאלתנו מהדהדת מתוך דברי המשנה ברורה והפוסקים :שייך גם שייך עבד עברי בזמן הזה! אמנם אין אנו נוהגים למכור אדם בגנבתו משום שאין היובל נוהג ,אך קניין הגוף למעשה ידיו קיים ושריר במציאות שבה המלכות או חובות כבדים יוצרים שעבוד גמור .מכאן הוכחנו את דיוקו המופלא של בעל המשנה ברורה ,שהביא להלכה את חיוב ההסיבה לעבדים אלו ,ללמדנו שהגדרתם ההלכתית קיימת גם בחשכת הגלות .בפרשתנו ראינו כיצד התורה מעניקה לאדון זכויות מפליגות ,אך רבותינו ביארו שזכויות אלו אינן אלא מעטפת חיצונית למחויבות עמוקה של האדון כלפי ה"עברי" שבו .בסופו של יום ,בירור סוגיית העבד בזמן הזה מלמד אותנו שכולנו משועבדים לאמת אחת ולמלך אחד ,וכי כל קניין אנושי אינו אלא כלי לזיקוק העבדות האמיתית לה' יתברך ,שרק בה טמונה החירות המוחלטת.