האם יש סכנה להתחתן עם אלמנה? הוכח מפרשת השבוע!
כיצד מתרגש הלב בבואנו לעסוק בסוגיה שנוגעת בנימי הנפש העדינים ביותר – בניין בית על חורבותיו של בית שנחרב .פרשתנו ,בבואה להסדיר את חיי המשפחה ,פותחת צוהר לא רק לדינים הגלויים ,אלא גם למעמקים הנסתרים של עולם הרוח .בפסוק "אם אחרת יקח לו",
האם יש סכנה להתחתן עם אלמנה? הוכח מפרשת השבוע! כיצד מתרגש הלב בבואנו לעסוק בסוגיה שנוגעת בנימי הנפש העדינים ביותר – בניין בית על חורבותיו של בית שנחרב .פרשתנו ,בבואה להסדיר את חיי המשפחה ,פותחת צוהר לא רק לדינים הגלויים ,אלא גם למעמקים הנסתרים של עולם הרוח .בפסוק "אם אחרת יקח לו", טמנו רבותינו את שאלת היחס לנישואין שניים ,ובפרט עם אלמנה .האם יש לחשוש לאותה "רוחא קדמאה" ,רוחו של הבעל הראשון שנותרה באשה ומסרבת לפנות מקום ,או שמא כוחה של מצווה וחסד ,ובפרט התיקונים המופלאים שסידרו לנו גדולי המקובלים ,בכוחם לפרוץ את חומות הפחד ולהקים בית נאמן בישראל מתוך שמחה וביטחון? אנו יוצאים למסע שמתחיל בסודות הזוהר המרעידים ,עובר דרך עדויותיו המצמררות של החיד"א ,ומסתיים בנחמה הגדולה של גדולי הדורות ,המורים לנו את הדרך שבה "שומר פתאים ה'". מתוך השאיפה להבין את שורשי הדין מן המקורות הגלויים ,אנו פונים אל פסוקי הפרשה המהווים את היסוד האיתן לדיני הנישואין ,ומגלים כיצד מתוך האותיות המקודשות נלמדים סדרי בניין הבית השני. אם אחרת יקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע (שמות כא ,י). רש"י פירש ,שכתב :אם אחרת יקח לו -על האמה העברייה הכתוב מדבר ,שאם לקח עליה אחרת ,לא
65 גם לנשמה מגיע אוכל
יגרע מזו הראשונה את צרכיה .ביאר בזה ,שהתורה מכירה באפשרות של נישואין נוספים ומחייבת את האדם באחריות מלאה כלפי כל נשותיו ,מבלי להזכיר סכנה או מניעה מצד הדין הפשוט. רבי אברהם אבן עזרא פירש ,שכתב :אם אחרת -מנהג העולם הוא שהאדם נושא אישה אחרת על אשתו הראשונה או תחתיה .ביאר בזה ,שהתורה מדברת בלשון בני אדם ומתירה את הדבר כחלק מסדרי העולם התקינים ,ואין במקרא רמז לחשש סגולי כלשהו. רבי עובדיה ספורנו ביאר ,שכתב :שארה כסותה ועונתה -אלו שלוש החובות היסודיות. פירש בזה ,שהתורה מעמידה את מערכת היחסים על בסיס של התחייבות מעשית ,וכל עוד האדם עומד בחובותיו הללו ,הנישואין הם כשרים ומבורכים ,בין אם האישה היא בתולה ובין אם היא אלמנה או גרושה. הכלי יקר פירש ,שכתב :שהתורה הזהירה על "לא יגרע" כדי שלא תהיה איבה בבית .ביאר בזה ,שהסכנה הממשית שהתורה חוששת לה היא הסכנה המוסרית והנפשית של פגיעה בזכויות האישה ,ולאו דווקא סכנה רוחנית נסתרת מצד בעלה הקודם. מתוך המקראות עולה תמונה בהירה של היתר גמור .התורה ,שהיא תורת חיים ודרכיה דרכי נועם ,אינה אוסרת את האלמנה אלא לכהן גדול בלבד .מכאן שהחששות שנתעוררו בדברי המקובלים ,מקורם אינו בפשט הכתובים אלא ברבדים נסתרים של הנפש והרוח ,עליהם נעמוד בהמשך הבירור. בגמרא במסכת פסחים (דף קיב ע"א) שנינו :חמישה דברים ציווה רבי עקיבא את רבי שמעון בר יוחאי כשהיה חבוש בבית האסורים ...לא תבשל בקדרה שבישל בה חברך .שאל רב פפא: מאי ניהו? וביאר :גרושה בחיי בעלה .פירש רש"י ,שכתב :דאמר מר ,גרוש שנשא גרושה – ארבע דעות במיטה .ביאר בזה רש"י ,שהבעיה היא אינה סכנה פיזית ,אלא חשש מחשבתי שמא האישה זוכרת את בעלה הראשון ,והדבר פוגם בשלמות הקשר שבין הזוג הנוכחי. עוד שנינו שם בגמרא :ואי בעית אימא אפילו אלמנה ,לפי שאין כל האצבעות שוות. פירש הרשב"ם ,שכתב :שיש לחשוש גם באלמנה שמא תזכור את בעלה הראשון לטובה ותשווה אותו לבעלה הנוכחי .ביאר בזה ,שהעצה של רבי עקיבא "לא לבשל בקדרה שבישל בה חברו" היא עצה טובה למנוע עגמת נפש וקשר שאינו שלם ,כיוון שאין האנשים שווים במעלותיהם ובמידותיהם. בגמרא במסכת כתובות (דף צז ע"ב) שנינו :שגרושה צריכה יותר חן מאלמנה כדי להינשא. פירש שם המאירי ,שכתב :שדרך העולם היה לישא אלמנות יותר מגרושות .ביאר בזה השדי חמד ,שמוכח מהתלמוד שלא חששו לסכנה כלל ,שהרי אם הייתה סכנה בנישואי אלמנה ,לא היו אומרים שהיא נוחה להינשא יותר מגרושה. עוד שנינו במסכת כתובות (דף נ ע"א) בשבח המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומשיאן :אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת .פירש רבי שמואל בר נחמני ,שכתב :זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומשיאן .ביאר בזה ,שחז"ל ראו בחיוב רב את הנישואין עם אלמנה שיש לה ילדים, והחשיבו זאת כצדקה הנעשית בכל עת ,מה שמוכיח שהמצווה שבכך גוברת על כל חשש.
66
םיטפשמ תשרפ
מתוך דברי חז"ל עולה הבחנה ברורה :בעוד שישנה עצה של זהירות מצד "שלום בית" ומחשבות הלב ("ארבע דעות") ,אין הגמרא מדברת על סכנת מוות או קטרוג רוחני .המנהג היה לישא אלמנות ,והדבר נחשב למעשה חסד גדול .עם זאת ,דברי רבי עקיבא לרשב"י מהווים את השורש לחשש המאוחר יותר שיתפתח בספרי הקבלה. מתוך דברי חז"ל בנגלה ,אנו עולים אל היכל הנסתר ,שם מגלה לנו הזוהר הקדוש את המבט הרוחני המרעיד על הקשר שבין האשה לבעליה ,ומבאר את שורש החשש שנרמז בדברי ר"ע. בזוהר הקדוש (פרשת משפטים דף קב ע"א) הובא בביאור עמוק ,שכתב :כד האי בעלה תניינא אתי ואעיל רוחא בההוא מאנא ,רוחא קדמאה מקטרגא בהאי רוח דעאל .פירש בזה הזוהר, שהבעל הראשון משאיר באשה "רוח" ,וכאשר הבעל השני נכנס ,נוצר קטרוג ומריבה בין שתי הרוחות בתוך נפש האשה .ביאר בזה בעל המתוק מדבש ,שאין הכוונה למריבה פיזית במעיה, אלא לקטרוג רוחני לפני הקדוש ברוך הוא ,שבו המת מעורר דין על החי על שבא על אשתו, והדבר עלול להביא חלילה לידי סכנה של ממש עד כדי הוצאת הבעל השני מן העולם. רבנו נסים ,הר"ן (בחידושיו למסכת פסחים) ,פירש :שדברי הגמרא "אין כל האצבעות שוות" רומזים לכך שישנה השפעה רוחנית שונה בין אדם לאדם .ביאר בזה ,שאף שהגמרא דיברה בלשון נקייה ,יש דברים בגו שאינם רק עניין של מחשבה ,אלא קשר פנימי שקשה להתיר. רבנו שמעון בן צמח ,הרשב"ץ (בתשובה) ,פירש :שיש לחוש לדברי הזהירות הללו אף שהם נראים כדברי חלומות או דברים סגוליים .ביאר בזה ,שחכמי האמת ראו את מה שעינינו אינן רואות ,ואין לזלזל בחשש של סכנה המובא במקורות קדושים כל כך. רבנו יצחק לוריא ,האר"י הקדוש (בשער הפסוקים פרשת כי תצא) ,חידש :יסוד עצום בעניין זה. פירש בזה ,שעל ידי מעשה החליצה והרקיקה ,פורשת רוחו של הבעל הראשון מן האשה. ביאר בזה האר"י ,שישנן פעולות רוחניות שיכולות לנתק את אותו קשר מסוכן ,ומכאן נפתח הפתח להבנה שיש תיקון לסכנה זו. מתוך דברי הזוהר והמקובלים ,אנו מגלים עולם של קשרים נשמתיים .בעוד הפשט עסק ב"שלום בית" ובזיכרון האישי ,הסוד מגלה לנו מאבק של כוחות רוחניים .ידיעה זו מעמידה אותנו בפני קושי :כיצד התירה התורה את מה שהזוהר רואה בו סכנה? התשובה לכך מתחילה להתבהר בדברי רבנו החיד"א והבאים אחריו. מתוך דברי הסוד ,אנו באים אל שולחנו של רבנו החיד"א ,המשלב בין הנגלה לנסתר ומביא עדות חיה ומצמררת מתוך כותלי בית המדרש של חכמי הרזים בירושלים. רבנו החיד"א זיע"א בספרו שו"ת חיים שאל (חלק ב סימן יט) ביאר :שיש להבחין בין עיקר הדין לבין מידת הזהירות .פירש בזה ,שמן הדין אלמנה מותרת לכל אדם חוץ מכהן גדול ,ואין בכך איסור כלל ,אך מצד הסכנה המבוארת בזוהר הקדוש ,יש לחוש וליזהר .הוא הביא את דברי הגמרא בפסחים כחיזוק לכך שהזהירות היא "עצה טובה" שיסודה בדברי רבותינו. בספרו הנזכר הביא החיד"א מעשה נורא ,שכתב :שאירע לפניו לפני כשלשים שנה ,בהיותו
67
גם לנשמה מגיע אוכל
במדרש של הרב החסיד המקובל מהר"ש שרעבי (הרש"ש) זלה"ה .בא לפניו רב חסיד אחד שנשא אלמנה שהתאלמנה כבר משלושה בעלים קודמים .פירש בזה החיד"א ,שאותו רב חלם ששלושת בעליה הקודמים באים לתבוע אותו לדין ,ובמיוחד הבעל הראשון (שהיה בחור) התריס כנגדו .ביאר בזה החיד"א ,שלמרות בקשת הרב להחרים את רוח המת כדי שלא תזיק לו ,סירבו הרש"ש והוא לעשות כן ,שכן "מי הוא זה אשר יחרים לשואל דין בשמים" .סופו של המעשה היה טרגי ,שכן לא עברו ימים מועטים ואותו רב נפטר לבית עולמו. עוד ביאר החיד"א בספקו :אם יש סכנה ,איך התורה התירה? ופירש בזה שלוש תשובות. ראשית ,שהתורה חידשה איסור רק לכהן גדול ,אך מנהג העולם מאז ומתמיד היה לישא אלמנות .שנית ,ש"רבים שתו והאריכו ימים" ,כלומר שהמזל והמציאות גוברים לעיתים על הסכנה .שלישית ,חידש החיד"א יסוד עצום :שאם לאדם יש "זכות גדול" ,הרי הוא יכול להפקיע את אותה רוח ראשונה ולא יאונה לו כל און. מתוך דברי החיד"א אנו רואים את המתח שבין המציאות היומיומית לבין החשש הרוחני. המעשה בבית מדרשו של הרש"ש הותיר רושם כביר על חכמי ירושלים ,והוא זה שהוביל בסופו של דבר לחיפוש אחר פתרון שיאפשר לישראל לשאת אלמנות מבלי להסתכן. רבנו יוסף חיים זיע"א בספרו שו"ת רב פעלים (חלק ב סוד ישרים סימן א) הביא ,שכתב :שבספר אמת ליעקב למהר"י ניניו ז"ל הובא תיקון מיוחד שתיקן הרב החסיד מהר"ש שרעבי (הרש"ש) ז"ל עבור מי שעומד לישא אלמנה .ביאר בזה הבן איש חי ,שככל הנראה לאחר אותו מעשה מצמרר שהיה בבית מדרשו והובא בחיד"א ,נתפעל הרש"ש והבין שיש צורך בהגנה רוחנית אקטיבית עבור עם ישראל. בספר טעמי המנהגים (סימן תתרה) פירש :את נוסח התפילה והתיקון שתיקן הרש"ש ,אשר נדפס בקונטרס "ישב רוחו" .ביאר בזה ,שעל ידי אמירת התפילה והבקשה מהבורא יתברך, פועלים להניח את דעתה של הרוח הראשונה ולמנוע את הקטרוג. עוד חידש רבנו יוסף חיים במנהג עירו ,שכתב :שבעירו בגדאד היו נשואים אלמנות למכביר, וכל מי שעשה את התיקון הנזכר קודם הקידושין ,לא ניזוק כלל .ביאר בזה יסוד גדול ,שזכותו של הרש"ש שסידר את התיקון עומדת לנושא אלמנה ,והוא זוכה להוליד בנים ובנות ולהאריך ימים בטוב ובנעימים. מתוך דברי רבנו יוסף חיים הבן איש חי עולה קו ברור :הסכנה היא אמנם מציאות רוחנית שיש להתייחס אליה בכובד ראש ,אך אין היא גזירה שאין לה תרופה .כוחה של תפילה ,ובפרט התיקון שנוסד על ידי מאור הגולה הרש"ש ,יש בו כדי להשקיט את הסערה הרוחנית ולאפשר לבני הזוג לבנות את ביתם על יסודות של שלום ושלווה. האדמו"ר מבויאן בספרו שו"ת דעת משה (סימן כ) חידש ,שכתב :יש ליישב את הסתירה בין התורה שהתירה אלמנה לבין הזוהר שאסר משום סכנה בכמה דרכים .פירש בזה ,שהתורה מדברת במקרה שהאלמנה נכנסה לחופה אך לא נבעלה ,שאז אין רוח הבעל שורה בה ואין סכנה .עוד ביאר ,שעיקר הסכנה לפי הזוהר היא בתוך שנים עשר חודשים למיתת הבעל ,אך לאחר מכן פג כוח הקטרוג.
68
םיטפשמ תשרפ
רבי חזקיה מדיני בספרו שדי חמד (מערכת אישות אות ז) פירש ,שכתב :שמהתלמוד משמע בפירוש שאין לחשוש לסכנה זו .ביאר בזה ,שרבים מחכמי הגמרא נשאו אלמנות ,ואם הייתה בכך סכנה רוחנית כה גדולה ,לא היו חכמים שותקים ממנה .הוא הסיק שזהו אחד המקומות שבהם הגמרא חולקת על הזוהר ,ובכל מקום שהגמרא חולקת על הזוהר – פוסקים כדעת הגמרא ,ובפרט במקום שיש חשש של מניעת מצווה וחסד. עוד ביאר בשדי חמד ,שכתב :שדברי רבי עקיבא "אל תבשל בקדרה שבישל בה חברך" נאמרו כעצה טובה בלבד משום "אין כל האצבעות שוות" ,כלומר חשש פסיכולוגי של השוואה בין הבעלים ,ולא משום סכנת מוות .פירש בזה ,שהפיכת עצה זו לסכנה של ממש היא חומרה שאינה מעיקר הדין התלמודי. הגאון יעב"ץ (בהגהותיו למסכת פסחים) ביאר ,שכתב :שמשום סכנה "לית לן בה" ,כלומר אין לנו לחוש לכך כלל מצד הדין .פירש בזה ,שהמציאות שבה המון העם נושאים אלמנות ואינם ניזוקים ,היא ההוכחה הטובה ביותר לכך שהסכנה אינה קיימת לכל אדם ובכל מצב. מתוך דברים אלו עולה תמונה מורכבת :בעוד שהזוהר הקדוש חושף רובד של סכנה סגולית, הפוסקים מדגישים שההלכה הפסוקה נשענת על גמרות מפורשות המקלות בדבר .המחלוקת אינה רק בשאלה האם יש סכנה ,אלא האם הסכנה הזו היא כוח הפועל על כולם ,או שמא היא תלויה בתנאים מסוימים ובזמן מסוים. מתוך בירור גדרי הסכנה והתיקון ,אנו עולים אל היכל החסידות ,שם מתגלה פנים חדשות ומאירות לסוגיה זו ,המהפכות את החשש למצווה רבתי ואת הסכנה לזכות עצומה עבור החי והמת כאחד. רבי צבי אלימלך מדינוב בספרו בני יששכר (חודש אדר מאמר ב) פירש בשם המגיד ממזריץ' ,שכתב: שלא רק שאין לחוש מלהינשא לאלמנה ,אלא שכל זמן שאינה נישאת ,אין עלייה לנשמת בעלה המנוח .ביאר בזה המגיד ממזריץ' יסוד נפלא :נשמת הנפטר מצטערת בראותה את אשתו בודדה ומסכנה ,וצער זה נזקף לחובתו בשמיים ומעכב את מנוחתו .נמצא שדווקא הנישואין השניים הם אלו המעניקים שלווה לנפש הראשון ,והופכים את אותו קטרוג שהוזכר בזוהר לברכה ולהסכמה. עוד ביאר בזה הבני יששכר ,שכתב :שאם לאלמנה יש יתומים ,הרי שהנישואין עימה הם חסד וצדקה בדרגה עילאית .הוא סמך דבריו על דברי חכמים במסכת כתובות (דף נ ע"א) על הפסוק "עושה צדקה בכל עת" ,ופירש בזה :שזה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומשיאן .ביאר בזה ,שהזכות הגדולה של גידול יתומים ודאגה לאלמנה היא כוח רוחני כה עצום ,עד שהיא מבטלת כל חשש של סכנה או קטרוג. רבי שמואל בר נחמני בגמרא פירש ,שכתב :שהעוסק בצדקה זו של חסד עם אלמנה ויתומים זוכה לתואר "אשרי" .ביאר בזה ,שהברכה האלוקית המלווה את עושה הצדקה היא חומת מגן שאינה מאפשרת לכל נזק רוחני לפגוע בו .במקום של מצווה וחסד ,אין מקום לפחד. מתוך תורת החסידות אנו רואים שינוי במבט :הבעל הראשון אינו עוד "מקטרג" המבקש להזיק,
69
גם לנשמה מגיע אוכל
אלא נשמה המייחלת לטובת אשתו כדי לזכות בעלייה .הנישואין הופכים מאירוע של סכנה למעשה של תיקון עולם ,שבו החי עושה חסד עם המת ועם היתומים ,ובזכות זו הוא מוגן מכל פגע. רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם ,בעל הדברי יציב (אבן העזר סימן יג) ,פירש ,שכתב :שמעולם אלמנות נישאו לרבבות ואין פרץ ואין יוצאת ,ולא עלה על דעת גדולי הדורות להזהיר את החתנים מכך .ביאר בזה ,שחלילה לנו לסור ממנהגי אבותינו הקדושים שסידרו קידושין לאלמנות בכל דור ,וכי בדבר שדשו בו רבים והפך למעשה יומיומי ,אין לחוש לחלומות או לנזקים שאינם שכיחים. מורנו ורבנו הגאון רבי עובדיה יוסף זיע"א בשו"ת יביע אומר (חלק ה אבן העזר סימן ט) ,פירש, שכתב :שבעניינים אלו שייך הכלל "מאן דלא קפיד -לא קפדי בהדיה" (מי שאינו מקפיד ,אין מקפידים איתו מן השמיים) .ביאר בזה ,שכיוון שהאידנא דשו ביה רבים ,אנו סומכים על ההבטחה ש"שומר פתאים השם" .עוד הוסיף ,שגם במקום שיש חששות של צוואת רבי יהודה החסיד, כאשר מדובר בטובת יתומים ,כגון נישואין עם אחות האם ,המצווה גוברת על כל חשש סכנה. הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור בשו"ת עין יצחק (סימן לז) ,חידש ,שכתב :שמותר לבטל שידוך קיים כדי שהאלמן ישא את גיסתו לטובת היתומים .ביאר בזה ,שלא חשש כלל לצוואות או לחששות סגוליים כאשר עומדת לנגד עיניו טובת הילדים ,שהרי דודתם תרחם עליהם יותר מכל אישה זרה. רבנו יוסף חיים ב"רב פעלים" פירש ,שכתב :שזכותו של הרש"ש שסידר את התיקון תעמוד לנושא אלמנה .ביאר בזה ,שעל ידי אמירת התיקון המופיע ב"אמת ליעקב" ,האדם מסיר מעליו כל דאגה ויוצא לדרך חדשה בביטחון מלא ,וכך נהגו בבגדאד והאריכו ימים ושנים. מתוך דברי הפוסקים עולה קו הכרעה ברור :למעשה ,אין למנוע נישואי אלמנה .מי שחושש – יקיים את תיקון הרש"ש ,ומי שאינו חושש – יכול לסמוך על המנהג הרווח ועל כוחה של המצווה .הפוסקים מדגישים שביטול נישואין אלו בגלל פחד מסכנה עלול לגרום עוול נורא לאלמנות וליתומים ,ודבר זה חמור הרבה יותר מכל חשש סגולי. מתוך בירור דברי הפוסקים והכרעותיהם ,אנו יורדים אל שדה המעשה ,לבחון כיצד משפיעים היסודות הללו על הנהגת האדם ועל ניהול הבית והמשפחה בימינו אנו. הצורך באמירת תיקון הרש"ש :הנפקא מינה המרכזית עבור החוששים לדברי הזוהר והחיד"א היא קיום התיקון שסידר הרש"ש .פירש בזה רבנו יוסף חיים ,שיש לעשות התיקון קודם הקידושין ,ובכך מסלקים את הקטרוג וזוכים לבניין עדי עד ללא חשש. נישואין לאחר שנים עשר חודש :נפקא מינה חשובה מובאת בשם המקובלים והאדמו"ר מבויאן ,ולפיה תוקף הסכנה הוא דווקא בתוך השנה הראשונה לפטירת הבעל .ביאר בזה, שלאחר י"ב חודש פג כוחה של אותה "רוח" ראשונה ,והדבר מקל מאוד על החוששים. אלמנה מן האירוסין או חלוצה :כפי שחידש האדמו"ר מבויאן וביאר האר"י הקדוש ,באלמנה שלא נבעלה או באשה שעברה חליצה ,אין כל חשש סכנה .פירש בזה בעל פרי השדה ,שמעשה
70
םיטפשמ תשרפ
החליצה והרקיקה מנתק באופן גמור את הקשר הרוחני עם הבעל הראשון ,ולכן אין צורך בזהירות יתרה במקרים אלו. עדיפות לטובת היתומים :נפקא מינה גדולה עולה מדברי רבי יצחק אלחנן והגר"ע יוסף, שבכל מקום שבו הנישואין מיועדים להיטיב עם יתומים (כגון נישואין עם דודתם) ,המצווה דוחה את החשש הסגולי .ביאר בזה העין יצחק ,שטובת היתומים היא שיקול הלכתי ומוסרי הגובר על פחדים נסתרים. הנהגת "שומר פתאים השם" :עבור מי שאינו בקי בתורת הנסתר ונוהג כפי מנהג העולם ,הנפקא מינה היא שאין עליו לחקור ולחפש חששות .פירש בזה הדברי יציב ,שכיוון שרבנים וצדיקים בכל דור סידרו קידושין לאלמנות ,הרי שהמנהג הפך למגן ,והנכנס לנישואין בלב שלם אינו ניזוק. מתוך בירור המעמקים ,בין סודות הזוהר המרעידים לבין פסיקת ההלכה המאירה ,אנו באים אל סיכום הדברים ועיקר העניין ,המלמדים אותנו כיצד לבנות בית מתוך קדושה ,חסד וביטחון גמור בבורא עולם.
עיקר העניין: השאלה האם יש סכנה בנישואין עם אלמנה חושפת מתח פנימי מרתק בין רובד הנסתר לרובד הנגלה .מצד הדין הגלוי והפשוט ,כפי שפירשו רש"י והאבן עזרא על פסוקי פרשתנו ,אין כל מניעה או איסור בנישואין אלו ,למעט לכהן גדול .עם זאת ,הזוהר הקדוש גילה לנו רובד נסתר של קטרוג רוחני מצד "רוחא קדמאה", רוחו של הבעל הראשון ,שעלולה להוות סכנה לבעל השני .עדותו המצמררת של רבנו החיד"א על המעשה בבית מדרשו של הרש"ש בירושלים ,מחזקת את הצורך בזהירות ובכובד ראש כלפי דברי חכמי האמת. אולם ,התורה אינה משאירה את האדם חסר אונים מול פחדי הרוח .רבנו הרש"ש חידש ותיקן תפילה מיוחדת שנועדה להשקיט את הקטרוג ,ורבנו יוסף חיים העיד שמי שמקיים תיקון זה מובטח לו שלא יינזק .בדורות האחרונים הכריעו גדולי הפוסקים ,ובראשם הדברי יציב והגר"ע יוסף ,שאין לחשוש ולמנוע נישואי אלמנה, שכן המנהג פשט בישראל מדורי דורות ו"שומר פתאים השם" .יתרה מכך ,המגיד ממזריץ' והבני יששכר לימדונו כי הנישואין השניים הם חסד עצום גם עם המת ,שכן הם מאפשרים לנשמתו עלייה ומנוחה בראותו את אשתו וילדיו משוקמים בבית נאמן .ואם כן ,למרות קיומו של חשש סגולי במקורות הנסתר ,דרך המלך עבורנו היא דרך החסד והמצווה .מי שליבו נוקפו יכול לקיים את תיקון הרש"ש המופיע בסידורים ,אך מעיקר הדין ,הזכות הגדולה של הקמת בית יהודי ,דאגה לאלמנה וגידול יתומים ,היא חומת מגן שאין למעלה ממנה .כוחה של המצווה וזכותם של גדולי הדורות המעודדים בניין זה ,מבטלים כל קטרוג ומבטיחים כי הבית החדש ייבנה על אדני שלום ,ברכה ואריכות ימים.
71
גם לנשמה מגיע אוכל