מה הם האורים והתומים? סוד השמות הגנוזים בין כפלי החושן

אנו צוללים אל תוך אחת התעלומות הגדולות והנשגבות ביותר בעבודת המקדש ,נושא שאפוף הוד ומסתורין ומעורר את דמיונם של לומדי התורה בכל הדורות .כאשר אנו קוראים את ציווי התורה" :ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן בבאו

מה הם האורים והתומים? סוד השמות הגנוזים בין כפלי החושן אנו צוללים אל תוך אחת התעלומות הגדולות והנשגבות ביותר בעבודת המקדש ,נושא שאפוף הוד ומסתורין ומעורר את דמיונם של לומדי התורה בכל הדורות .כאשר אנו קוראים את ציווי התורה" :ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן בבאו לפני ה'" ,אנו ניצבים בפני חידה טכנולוגית-רוחנית שאין לה אח ורע .מה הם באמת אותם אורים ותומים? האם מדובר בחפצים פיזיים ,מעשה ידי אומן ,או שמא בכוח רוחני ערטילאי שניתן למשה רבנו מפי הגבורה? הפלא הגדול מתעצם כאשר אנו מגלים שבניגוד לכל שאר כלי המקדש ובגדי הכהונה, התורה אינה מפרטת כלל את אופן עשייתם .אין ציווי לבצלאל ,אין פירוט של זהב או תכלת, ואין מידות אורך ורוחב .משה רבנו מצווה פשוט "לתת" אותם אל תוך החושן .השאלה זועקת: מאין הגיעו? האם היו אלו שני חפצים נפרדים הפועלים בתיאום מושלם ,או שמא מהות אחת להם? וכיצד ייתכן שבכוחם היה להפוך אבנים דוממות למקור של תשובה חיה וברורה לדורות של מנהיגים ונביאים? אנו עומדים לחקור את גבולות שבין המעשה האנושי לסוד השמימי, בין אותיות מאירות ללב תמים ,בחיפוש אחר פשר המשפט האלוקי הנישא על לב הכהן. כדי להבין את מהותם של האורים והתומים ,עלינו להתבונן תחילה במקומות שבהם הם

738 הווצת תשרפ

מופיעים לאורך התורה והנביאים ,שם הם מצטיירים ככלי הנהגה מרכזי בעם ישראל .מלבד הופעתם המרכזית בפרשתנו (שמות כח ל) ,אנו מוצאים את משה רבנו מברך את שבט לוי בפרשת וזאת הברכה" :תמיך ואוריך לאיש חסידך" (דברים לג ח) ,וכן בפרשת פנחס ,כאשר נדרש יהושע להנהיג את העם" :ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני ד'" (במדבר כז כא) .בנביאים אנו מוצאים מנהיגים רבים ,ובראשם דוד המלך ,המבקשים את דבר השם דרך הכהן והאפוד. רש"י בפרשתנו (כח ל) פירש וביאר את המציאות הנסתרת הזו" :הוא כתב שם המפורש, שהיה נותנו בתוך כפלי החושן ,שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם את דבריו" .רש"י ,המסתמך על דברי הגמרא במסכת יומא (עג ע"ב) ,מעמיד אותנו על כך שהאורים והתומים אינם מעשה ידי אדם אלא "כתב" – שם המפורש שהונח בתוך הקיפול של החושן .החושן ,שהיה כפול, שימש כמעין "כיס" לאותם שמות קדושים. רש"י ממשיך ומחדש הבנה דרמטית בנוגע להבדל שבין המשכנים" :ובמקדש שני היה החושן ...אבל אותו השם לא היה בתוכו" .מדבריו עולה כי אף על פי שהכהן הגדול לבש את החושן בבית שני כדי שלא יהיה "מחוסר בגדים" ,הרי שחסרון האורים והתומים הפך את החושן לכלי דומם שאינו משיב .הוא מסיים ומבאר שהשם "משפט" ניתן לחושן בדיוק בשל אותו כתב" ,על שם אותו הכתב הוא קרוי משפט ,שנאמר ושאל לו במשפט האורים". מדברי רש"י עולה בבירור כי החושן והאורים והתומים הם שני רכיבים שונים בתכלית: האחד הוא בגד פיזי שנארג בידי אומנים ,והשני הוא מהות רוחנית – שמות קדושים שהכניס משה רבנו פנימה. בעקבות דברי רש"י ,אנו פונים אל הרמב"ן המבצר את ההבנה כי מדובר בסוד אלוקי עליון, ותוך כדי כך מנהל עימות פרשני מרתק עם האבן עזרא .הרמב"ן (שמות כח יא) כתב וביאר: "סבר רבי אברהם להתחכם בענין האורים והתומים ואמר כי הם מעשה אומן כסף וזהב והאריך בענינם כי חשב שהם על הצורות שיעשו בעלי הכוכבים לדעת מחשבת השואל ולא אמר כלום" .הרמב"ן דוחה בנחרצות את הניסיון של האבן עזרא לצייר את האורים והתומים ככלי אסטרונומי או כצורות מזלות שעוצבו בידי אדם. הרמב"ן מבסס את שיטת רש"י ומביא ראיות חותכות מתוך פשטי המקראות" :והראיה כי לא נזכרו אורים ותומים כלל במעשה האומנים ולא הזכירם להם בצואה ולא במעשה כלל ופרט בבגדים ...ולא אמר ויעש האורים והתומים" .הרמב"ן מדייק שאילו היו האורים והתומים מעשה אומן ,התורה הייתה חייבת לפרט את מידותיהם ,את החומר ממנו הם עשויים ואת אופן עשייתם ,כפי שעשתה בכל שאר כלי המשכן .היעדר הציווי לאומנים והעובדה שבצלאל לא עסק בהם ,מוכיחים שמדובר במשהו שחורג מהעולם החומרי הרגיל. עוד מוסיף הרמב"ן דיוק לשוני דק" :כי לא הזכיר בה"א הידיעה אחד מכל הכלים שלא נזכרו כבר ...ובאורים ותומים אמר ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים ,לא צוה אותו בעשייתם" .השימוש ב-ה' הידיעה מלמד על דברים ידועים ומוכרים ,כאילו משה רבנו קיבל אותם מוכנים ישירות מידיו של הקדוש ברוך הוא.

739

גם לנשמה מגיע אוכל

מתוך כך מסכם הרמב"ן את מהותם" :כי לא היו מעשה אומן ולא היה לאומנים ולא לקהל ישראל בהם מעשה ולא נדבה כלל אבל הם סוד מסור למשה מפי הגבורה והוא כתבם בקדושה או היו מעשה שמים" .האורים והתומים הם סוד שהועבר למשה ,כתיבה רוחנית המונחת בין כפלי החושן לאחר שהכהן כבר לבוש בבגדיו ,רגע לפני שהוא ניגש אל הקודש. לאחר שביארנו את מהותם הרוחנית של האורים והתומים ככתב סתרים שניתן למשה ,אנו נכנסים אל הקודש פנימה כדי להבין את מנגנון הפעולה הפלאי שלהם .הרמב"ן (שמות כח ל) מעניק לנו תיאור מפורט ומוחשי של התהליך ,ומחלק אותו לשני שלבים נפרדים המקבילים לשני השמות: הרמב"ן כתב וביאר :והענין הוא ,כי היו שמות קדושים ,מכחם יאירו האותיות מאבני החשן אל עיני הכהן השואל במשפטם .ה"אורים" כשמם כן הם – תפקידם להאיר את האותיות החקוקות על אבני החושן .כאשר הכהן היה שואל שאלה ,למשל "מי יעלה לנו אל הכנעני בתחילה" ,כוח האורים היה גורם לאותיות המרכיבות את התשובה לזהור ולבלוט .הכהן היה רואה ,למשל ,את האותיות י' ,ה' ,ו' ,ד' ,ה' (יהודה) ואת האותיות י' ,ע' ,ל' ,ה' (יעלה) מאירות מתוך שמות השבטים ואבות האומה שנחקקו על האבנים. אולם ,כאן נתקל הכהן בקושי עצום :האותיות המאירות אינן מסודרות .הרמב"ן חידש והסביר :והנה כאשר האותיות מאירות אל עיני הכהן עדין לא ידע סדורן ...אבל היו שם שמות הקדש אחרים נקראים תומים ,מכחם יהיה לב הכהן תמים בידיעת ענין האותיות שהאירו לעיניו .כאן נכנס לתמונה תפקידם של ה"תומים" .בעוד שהאורים מספקים את חומר הגלם – האור – התומים מעניקים את ה"תמימות" ,את השלמות והבינה לצרף את האותיות המפוזרות למילים ומשפטים בעלי משמעות .הכהן היה מכוון בשם "תומים" ,ומיד היה נופל בלבו הצירוף הנכון" :יהודה יעלה". הרמב"ן סיכם וביאר את המדרגה הרוחנית של המעמד הזה :וזאת מדרגה ממדרגת רוח הקדש ,היא למטה מן הנבואה ,ולמעלה מבת קול .אין זו נבואה שמימית שבה הדיבור מגיע ישירות אל הנביא ,אך זו מדרגה גבוהה בהרבה מ"בת קול" ,שכן היא מבוססת על הארת שמות הקודש בתוך הכלים המקודשים של המקדש. בסוף דבריו ,פותח הרמב"ן פתח להבנה נוספת :ואפשר שאחרי שנתן משה בחשן השמות הקדושים של האורים והתומים היו נודעים במסורת ממנו לגדולי חכמי ישראל ...ולפיכך היה ביד דוד אפוד ,והיה כדמות אפוד משה .הרמב"ן רומז כי סוד הכנת האורים והתומים לא נותר חתום בשמיים ,אלא נמסר למשה שהעבירו לחכמי הדורות ,מה שאפשר את קיומם של אורים ותומים גם בתקופות מאוחרות יותר בבית ראשון. אנו עוברים כעת לבחון את שיטתו הייחודית של הרמב"ם ,המציבה בפנינו אתגר פרשני והלכתי מרתק .הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פ"ד ה"א) עוסק בהבדלים המהותיים שבין הבית הראשון לבית השני ,וביחס לאורים והתומים הוא כתב" :ואף אורים ותומים שהיו בבית שני לא היו משיבין ברוח הקודש ,ולא היו נשאלין בהן שנאמר עד עמוד כהן לאורים ותומים, ולא היו עושין אותן אלא להשלים שמונה בגדים לכהן גדול כדי שלא יהא מחוסר בגדים".

740

הווצת תשרפ

החידוש בדברי הרמב"ם הוא כפול ומעורר תהייה :ראשית ,הוא קובע שבבית שני היו קיימים אורים ותומים באופן פיזי ,בניגוד להבנה הפשוטה שהם נגנזו או אבדו .שנית ,הוא מבאר שמטרת הימצאותם הייתה טכנית-הלכתית בלבד – כדי שהכהן הגדול לא ייחשב כמי שחסר את אחד משמונת בגדי הכהונה שלו ,דבר שהיה פוסל את עבודתו. ובהלכות כלי המקדש (פ"י ה"י) חזר הרמב"ם על הדברים וביאר" :עשו בבית שני אורים ותומים כדי להשלים שמונה בגדים ואף על פי שלא היו נשאלין בהן ,ומפני מה לא היו שואלין בהן מפני שלא היתה שם רוח הקודש וכל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ואין שכינה שורה עליו אין נשאלין בו" .הרמב"ם תולה את חוסר הפעילות של האורים והתומים לא בכלי עצמו, אלא בדרגה הרוחנית של הכהן והדור. על דברים אלו יצא קצפו של הראב"ד ,שכתב בהשגתו" :והלא אורים ותומים ורוח הקודש שני דברים הם מן החמשה שחסרו בבית שני ולדבריו אינו אלא אחד ,וחיסור בגדים שאמר אינו כלום שאינו מחשבון הבגדים" .הראב"ד מקשה שתי קושיות חזקות :ראשית ,חז"ל מנו את האורים והתומים כאחד מחמישה דברים שהיו חסרים בבית שני ,ואילו הרמב"ם טוען שהם היו קיימים .שנית ,הראב"ד סובר שהאורים והתומים כלל אינם נחשבים כחלק משמונת הבגדים ,ולכן היעדרם לא היה יוצר פסול של "מחוסר בגדים". הדינמיקה הזו מובילה אותנו לשאלה יסודית :אם האורים והתומים אינם בגד כפי שטוען הראב"ד ,מה הם היו לשיטת הרמב"ם? כדי ליישב את הקושי המהותי בדברי הרמב"ם ולענות על השגת הראב"ד ,עלינו לפנות אל פירושו המקורי של בעל "הכתב והקבלה" .הוא פותח בתמיהה גדולה על כך שהרמב"ם, בבואו לתאר את כל פרטי בגדי הכהונה בהלכות כלי המקדש ,השמיט לחלוטין את תיאור עשיית האורים והתומים. בעל הכתב והקבלה בפרשתנו (שמות כח ל) חידש וביאר" :נראה לי שלדעתו אין אורים ותומים שמות קדושים כדעת המפרשים ,רק שנים עשר האבנים שהיו כתובים בשמות שנים עשר שבטי ישראל הן עצמן קראן הכתוב כאן בשם אורים ותומים" .לפי הבנה זו ,הרמב"ם סובר שהמושגים "אורים ותומים" אינם חפץ נפרד או שמות הגנוזים בכפלי החושן ,אלא הם כינוי ותואר לאבני החושן עצמן. הוא ממשיך ומסביר מדוע נקראו כך" :כי הן עצמן היו מאירים ותמימים בדבריהם בבליטת אותיותיהם אל הנשאל בהן ...כי אבנים טובות כאלה מטבען להיות זך ובהיר" .האבנים נקראו "אורים" משום שהן המאירות ,ו"תומים" משום שהן משלימות ומאמתות את התשובה. לפי יסוד זה ,דברי הרמב"ם מאירים באור חדש :בבית שני אכן היו אורים ותומים ,שהרי היו אבנים בחושן והכהן לבש שמונה בגדים ,אך מה שהיה חסר הוא הנס .האבנים היו שם, אך הן לא האירו ולא השיבו תשובות ברוח הקודש .כך מיושבת גם קושיית הראב"ד – האורים והתומים הם חלק בלתי נפרד מהבגד (מהחושן) ,ולכן בלעדיהם הכהן אכן נחשב "מחוסר

741

גם לנשמה מגיע אוכל

בגדים" .המילים "ונתת אל החושן את האורים והתומים" ,לפי פירוש זה ,משמעותן היא פשוטה :חבר את משבצות האבנים אל בגד החושן. אנו ניצבים כעת מול בירורו המקיף של האברבנאל ,המעורר שאלות יסודיות על היחס שבין הנבואה לאורים והתומים .השאלה הראשונה שמעלה האברבנאל היא :מדוע נצרך יהושע בן נון לשאול באורים ותומים ,והלא הוא עצמו היה נביא? וכי דרגת רוח הקודש של האורים והתומים ,הנחשבת נמוכה מהנבואה ,יכולה להוסיף לנביא שדבר השם נגלה אליו ישירות? עוד מקשה האברבנאל ,כיצד ניתן לומר שמדרגת האורים והתומים נמוכה מהנבואה ,והלא חז"ל לימדונו שייעודי האורים ותומים הם מוחלטים ואינם חוזרים ריקם ,בעוד שייעודי הנבואה (בנבואות פורענות) יכולים להשתנות? וכיצד ייתכן שהאורים והתומים ,שהיו זמינים תמיד לכהן ,נחשבים פחותים מהנבואה שבדרך כלל אינה זמינה לנביא בכל עת? האברבנאל חידש וביאר את העניין באופן נפלא :הוא הסביר כי הצורך של יהושע באורים ותומים לא נבע מחוסר במדרגתו הרוחנית ,אלא מהעובדה שהנבואה אינה שורה על הנביא בכל עת שירצה – מלבד משה רבנו .לעומת זאת ,האורים והתומים היו כלי זמין לכל עת צורך ביטחונית או לאומית .הוא הוסיף וביאר" :ולזה היה מהשגחת ד' אל האומה שיהיה הייעוד מהאורים והתומים בלתי חוזר גם שיהיה משפט האורים בלבד בדברים שיהיה תכף ומיד". כלומר ,ייעודם של האורים והתומים היה ממוקד :מתן תשובות מעשיות ,קצרות ומידיות לשאלות דחופות ,כגון "הארדוף אחרי הגדוד הזה?" או "האשיגנו?" .הם לא נועדו למסור חזון, תוכחה או דרך רוחנית ארוכת טווח ,אלא לשמש כ"מצפן אלוקי" מבצעי .ההשגחה העליונה סיבבה שכלי זה יהיה קיים כדי שעם ישראל לא יזדקק חלילה לפנות לקוסמים ומעוננים כדי לדעת את העתיד המיידי ,ובכך נשמרה המדרגה של "תמים תהיה עם ד' אלוקיך". מתוך בירור מעלת האורים והתומים ,אנו עוברים להגדרת המדרגה הרוחנית שבה הם פועלים. רבינו בחיי בפרושו על חומש ויקרא (ח ח) מביא את יסודותיו של הרמב"ן ומבאר כי ישנו הבדל תהומי בין "נבואה" לבין "רוח הקודש" .הוא כתב וביאר כי הבדל זה הוא שעומד בבסיס החלוקה המקודשת של ספרי התנ"ך :ספרי הנביאים נאמרו במדרגת נבואה גמורה ,בעוד שספרי הכתובים (כגון תהילים ,משלי ואסתר) נאמרו בדרגת רוח הקודש. באופן דומה ,מעמיק המאירי בהקדמתו לפירושו לספר תהילים ,ומשרטט את קווי המתאר של אותה השראה עליונה .הוא כתב" :כבר ידעת מה שלמדנו מדברי רבותינו ז"ל שקדושת דברי הפסוקים חלוק למדרגות ...אבל רוח הקודש זו מדרגה למטה מנבואה והוא שהאדם השלם בהתעסקו בדברים אלוקיים ."...המאירי מגדיר את רוח הקודש כהארה פנימית המופיעה באדם מתוך דבקותו והכנתו הרוחנית ,בניגוד לנבואה שהיא התגלות כפויה מלמעלה. האורים והתומים ,הפועלים במדרגת רוח הקודש ,מהווים מעין "גשר" בין עולם הנבואה לעולם האדם .הם אינם דורשים את הטרנס החושי של הנביא ,אך הם מחייבים את הכהן להיות "אדם שלם" הראוי לכך שהשכינה תשרה עליו ותאיר את עיניו בצירופי האותיות .חז"ל

742

הווצת תשרפ

מלמדים אותנו שאפילו במגילת אסתר ,שבה נראה כי המאורעות מתנהלים בדרך הטבע, נאמר "אסתר ברוח הקודש נאמרה" – ללמדנו שהנהגת השם הנסתרת דרך רוח הקודש היא זו שמלווה את עם ישראל גם כשקול הנבואה נדם. אנו מגיעים כעת אל אחד היישומים המרעישים והמרגשים ביותר של סוד האורים והתומים, כפי שחשף אותו הגאון מוילנא בפירושו לספר שמואל (שמואל א ,א) .הסיפור הידוע על חנה, שבאה לשפוך את שיחה לפני ד' בשילה ,מקבל אור חדש לחלוטין כאשר אנו מתבוננים בו דרך משקפי הכהונה. הגר"א מביא את גרסת רש"י בספרים הישנים ,שבה חנה אומרת לעלי" :לא אדוני כשרה אני" .הוא מסביר כי עלי הכהן ,בראותו את חנה מתפללת ורק שפתיה נעות ,הסתפק בטבעה של אישה זו .כדי לברר את האמת ,הוא פנה אל האורים והתומים – אותם שמות קדושים שהיו מונחים בין כפלי החושן .עלי ראה את האותיות ה' כ' ש' ר' בולטות ומאירות מתוך אבני החושן. כאן אנו פוגשים את מה שהסביר הרמב"ן :האותיות אמנם מאירות בכוח ה"אורים" ,אך הסדר שלהן דורש את כוח ה"תומים" ורוח הקודש של הכהן .עלי הכהן ,בראותו את האותיות הללו ,צירף אותן למילה "שכרה" (שיכורה) ,ולכן גער בה" :עד מתי תשתכרין" .אך חנה ,בדרגתה הרוחנית הגבוהה ,ענתה לו שצירוף האותיות הנכון הוא "כשרה" – כלומר ,אני אישה כשרה המתפללת על בנים כשרה אמנו שהייתה עקרה. הגר"א מגלה לנו כאן יסוד אדיר :האורים והתומים הם כלי אלוקי מדויק ,אך הפרשנות של הכהן והצירוף שהוא יוצר בליבו הם אלו שקובעים את התוצאה .המעבר מ"שכרה" ל"כשרה" הוא כחוט השערה ,והוא תלוי במידת הדין או הרחמים שבה הכהן מתבונן בשואל .זהו חיבור חי בין האבנים הדוממות לבין ליבו הפועם של הכהן והמתפלל. סיפורם של האורים והתומים ,ובמיוחד הטעות המרתקת של עלי הכהן בהבנת אותיותיה של חנה ,מציבים בפנינו מצפן מוסרי נוקב המהדהד בכל מערכות היחסים שבין אדם לחברו .אנו למדים כאן שיעור עמוק באחריות הפרשנות :גם כאשר אדם אוחז בידיו את הכלים המקודשים ביותר ,ואפילו כשאותיות האמת מאירות לנגד עיניו ,הסכנה לטעות ב"צירוף" נותרה קיימת .המרחק בין "שכרה" ל"כשרה" אינו נמצא באותיות עצמן ,אלא בליבו של המתבונן. המוסר היהודי תובע מאיתנו להבין כי המציאות היא כמו אבני החושן – האותיות והעובדות גלויות לכל ,אך המשמעות שאנו יוצקים לתוכן תלויה במידת "התומים" שבנו ,באותה תמימות וניקיון דעת שאנו מביאים אל השיפוט .כאשר אדם ניגש לדון את חברו וליבו מלא בדעות קדומות ,הוא עלול לראות "שכרה" גם במקום שבו ניצבת מולו אישה "כשרה" וצדקת .החובה המוסרית העולה מכאן היא הנהגת ה"כף זכות" :עלינו תמיד לחפש את הצירוף המאיר ,זה שבונה ומחבר ,ולא את הצירוף המקטלג והפוסל. יתרה מכך ,האורים והתומים מלמדים אותנו על השילוב הנדרש בין סיוע משמיים למאמץ

743

גם לנשמה מגיע אוכל

אנושי .הקדוש ברוך הוא נותן את ה"אורים" – את האור והבהירות ,אך הוא מצפה מהכהן להביא את ה"תומים" – את השלמת הדבר מתוך בינת הלב .זהו מצפן לחיים :אדם לא יכול לצפות שתשובות ייפלו עליו מהשמיים מבלי שיפעיל את שכלו וליבו כדי לצרף את חלקי הפאזל של חייו .הקדושה אינה מחליפה את האחריות האנושית ,אלא היא מעצימה אותה, ומחייבת אותנו להיות שותפים פעילים ביצירת האמת והצדק בעולמנו. מתוך המסע המופלא בשבילי בגדי הכהונה וסודות השמות הגנוזים ,אנו יוצאים עם הבנה מחודשת על הקשר שבין הנס לטבע ובין השמיים לארץ .למדנו כי האורים והתומים אינם רק אמצעי לחיזוי עתידות ,אלא הם עדות חיה לנוכחות האלוקית המלווה את הנהגת העם. התובנה כי האותיות המאירות זקוקות לצירוף אנושי מזוקק ,מלמדת אותנו שהאמת אינה מונחת בכיסנו כחפץ דומם ,אלא היא פרי של עבודה פנימית מאומצת ,תפילה ודיוק בבין אדם לחברו.

עיקר העניין: הנה נתבאר לנו כי האורים והתומים הם ליבו הפועם של חושן המשפט ,המשלבים בתוכם את כוח הכתב האלוקי עם בינת הלב האנושית .בין אם נלמד כשיטת רש"י והרמב"ן שמדובר בשמות קדושים הגנוזים בכפלי הבגד ,ובין אם נעמיק בשיטת הרמב"ם והכתב והקבלה שמדובר באבני החושן עצמן המגיעות למילואן – השורש הוא אחד :היכולת לשאוב הכוונה אלוקית מתוך דבקות בקודש .ראינו כי מדרגת האורים והתומים היא מדרגת ביניים מופלאה ,המאפשרת למנהיגות לפעול בביטחון ובשלמות גם כשהנבואה אינה זמינה ,וכיצד טעות קטנה בצירוף האותיות ,כפי שקרה בין עלי לחנה ,יכולה להפוך גערה לברכה ואכזבה לתקווה. סוד האורים והתומים מלמד אותנו שגם בעולם חשוך ,האור קיים – הוא חקוק על אבני החושן של ההיסטוריה ,ומחכה ללב תמים שידע לצרף את אותיותיו לכדי סיפור של גאולה. במרכז בגדי הכהונה גנוז סוד האורים והתומים – כלי התקשורת השמימי ששימש את מנהיגי ישראל ברגעי הכרעה .ביררנו האם מדובר בכתב סתרים אלוקי או שמא באבני החושן עצמן ,וחשפנו את המנגנון הפלאי של "הארה" ו"צירוף" שהפך אותיות מפוזרות לתשובות ברורות .עמדנו על המחלוקת המרתקת בין הרמב"ם לראב"ד על קיומם של האורים בבית שני ,והעמקנו בדברי האברבנאל על ייעודם המבצעי של האורים אל מול דרגת הנבואה .לסיום ,דרך פירושו של הגר"א על סיפור חנה ועלי ,גילינו את האחריות המוסרית הכבירה המונחת על כתפי הפרשן – המעבר הדק שבין "שכרה" ל"כשרה" ,המזכיר לנו שגם האמת הגדולה ביותר תלויה בטוהר ליבו של המתבונן.

744

הווצת תשרפ