?מדוע נקרא משה רבינו על שם משה הרי היה צריך להיקרא משוי

לא סיפור ארוך, לא מצוה חדשה, אלא שם. שם שניתן לילד אחד על שפת היאור, והפך לשם שמלווה את ישראל עד קבלת התורה ומעבר לה. ודווקא כאן מתעוררת תמיהה לשונית ופנימית כאחת. התורה עצמה מנמקת את השם, מן המים משיתהו, אך הלשון אינה

.יש רגעים שבהם התורה עוצרת על מילה אחת, ושואלת את הלומד אם הוא באמת הקשיב לא סיפור ארוך, לא מצוה חדשה, אלא שם. שם שניתן לילד אחד על שפת היאור, והפך לשם שמלווה את ישראל עד קבלת התורה ומעבר לה. ודווקא כאן מתעוררת תמיהה לשונית ופנימית כאחת. התורה עצמה מנמקת את השם, מן המים משיתהו, אך הלשון אינה .מתיישבת. אם היא הוציאה אותו מן המים, היה ראוי שייקרא משוי, זה שנמשה, זה שהוצא .ומדוע נקרא משה, לשון פועל, כאילו הוא המושך אחרים, המוציא ולא המוצא הקושיה איננה דקדוקית בלבד. היא חודרת אל שורש הבנת השם, משמעותו, ותפקידו של האדם בעולם. שהרי שם בתורה איננו תווית מקרית, אלא גילוי ייעוד. ואם כן, כיצד שם שניתן על ידי בת פרעה, בלשון שאינה מדויקת לכאורה, מתקבע בתורה לדורות, ואף הקב"ה עצמו אינו משנה אותו. וכיצד נבין שהטעם המפורש שבפסוק מוליד שם שנראה סותר את .פעולת ההצלה עצמה הפסוק אומר "ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר גם לנשמה מגיע אוכל . התורה אינה רק מספרת מה קרה, אלא מדגישה את)(שמות ב י "כי מן המים משיתהו קריאת השם ואת נימוקה. והמדרש כבר העיר על כך בפליאה גדולה, שמתן שכרן של גומלי חסד הוא עד כדי כך, שאף על פי שהרבה שמות היו לו למשה, לא נקבע לו שם בתורה אלא זה שקראתו בת פרעה, ואף הקב"ה לא קראו בשם אחר. נמצא שהשם הזה .איננו טעות, אלא בחירה אלוקית .מכאן נולדת החקירה במלוא חריפותה. האם השם משה מתאר את העבר או את העתיד האם הוא ניתן על שם מעשה שכבר אירע, או על שם ייעוד שעתיד להתגלות. האם בת .פרעה דיברה בלשון בני אדם בלבד, או שנזרקה מפיה נבואה שלא ידעה את עומקה והאם יש כאן לימוד עקרוני על כוחו של חסד אחד, שמעניק לאדם שם נצחי המשקף .את שליחותו בעולם מתוך כך נפתח השער לעיין בדברי המדרש, המפרשים והאחרונים, שכל אחד מהם האיר זווית אחרת בשאלה זו, ובכולם יחד מתברר ששם משה איננו תיאור טכני של הצלה, אלא שם שמכיל בתוכו יציאה מן המים, מן הטומאה, מן הגלות, ומן הצרה, לא רק של ילד אחד .אלא של אומה שלמה "ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים .)(שמות ב י "משיתהו נאמר בלשון חדה: מכאן אתה למד מתן שכרן)(שמות פרשה א כב במדרש רבה על התורה של גומלי חסדים, אף על פי שהרבה שמות היו לו למשה, לא נקבע לו שם בתורה אלא כמו שקראתו בת פרעה, ואף הקב"ה לא קראו בשם אחר. בדברי המדרש מתגלה יסוד עמוק. אין זה רק שם פרטי, אלא חותם אלוקי על מעשה חסד אחד שנעשה בלב מצרים. עצם העובדה שהתורה והקב"ה מאמצים שם שניתן מפי בת פרעה מלמדת שהשם הזה מכוון לשורש ייעודו .של משה, ולא לטעות לשונית מקרית תירץ את הקושיה הלשונית, מדוע לא נקרא משוי אלא)(שם החזקוני בפרושו על התורה משה, וכתב שנתכוונה לומר שכמו שהוא היה בצרה והוציאוהו מן המים, כך הוא עתיד להוציא אחרים בעת צרתם. ואף שלא ידעה מה שקראתו, נזרקה נבואה מפיה, שמשה יהיה המושה את ישראל ממצרים ומן הים. לפי דבריו מתברר שהשם איננו מתאר את פעולת .העבר בלבד, אלא את תפקיד העתיד. משה איננו זה שנמשה, אלא זה שמושה אחרים משולב רעיון זה בלשון נבואית. בת פרעה קראה לו משה)(שם במדרש רבה עצמו מפני משיתהו, אך התורה מגלה שבשמים קיבלו את השם הזה מפני שהוא עתיד להיות מושיע, ולא מפני שניצל בלבד. נמצא שהשם עומד על קו התפר שבין חסד אנושי לבין .ייעוד אלוקי כתב ביאור נוסף. בשכר שהוציאה אותו מן)(שמות רבנו החיד"א בספרו פני דוד על התורה המים, הוא עתיד להוציאה מגיהנם. והביא דברי חז"ל שברדתה לרחוץ אמרו בגמרא במסכת ,סוטה שרחצה מגלולי בית אביה, והיתה תחילת מהפכה פנימית בנפשה. ולפיכך קראתו משה תומש תשרפ לא רק על שם ההצלה הפיזית, אלא על שם ההוצאה הרוחנית. משה יוציא אותה מאפילה לאורה, כשם שהיא הוציאה אותו מן המים. בדבריו ניכר שהשם משה כולל הדדיות של חסד .וגאולה, הצלה גופנית והצלה רוחנית הבנין דוד על התורה הביא בשם המעגלי צדק טעם נוסף. כיון שראתה שנסתבכה אמתה ולא יכלה להגיע אל התיבה, והדבר היה לפלא בעיניה, הבינה שהילד עצמו משך את היד אצלו. ואם כן אין זה רק משוי, אלא משה לשון מושך ומוציא, שהוא פועל ולא נפעל. לפי דרך .זו השם נובע מן הנס עצמו, שהילד גילה כבר אז כוח של הוצאה והמשכה תירץ בדרך לשונית על פי מה שכתב בספר שלשלת)(שטרות סימן מו בספר נחלת שבעה הקבלה, שמשה בלשון מצרי פירושו מים. ואם כן קראה אותו משה לא על שם פעולת המשיה, אלא על שם המים עצמם, כי מן המים משיתהו, כלומר מן המשה שהוא מים. לפי זה אין כאן קושיה דקדוקית כלל, כי השם איננו עברי אלא מצרי, והתורה אימצה אותו וטעמה .אותו בלשון הקודש כדי לרמוז על ייעודו מתוך כל הדרכים הללו מתברר קו אחד ברור. השם משה איננו שגיאה לשונית, אלא שם טעון משמעות עמוקה. הוא כולל בתוכו עבר ועתיד, חסד וייעוד, מים וגאולה. בת פרעה חשבה שהיא קוראת שם על שם הצלה רגעית, והקב"ה קבע אותו על שם הצלה נצחית. זהו מתן שכרן של גומלי חסדים, שזוכים להטביע חותם לדורות, ושם שנאמר בפשטות אנושית .מתגלה בדיעבד כשם שנכתב בלשון שמים בדברי הראשונים והאחרונים נתחדדה הבנה עקרונית בכוחו של שם, וביכולתו לקבוע .ייעוד ולא רק לתאר מציאות עמד על כך ששמות בתורה אינם מקריים, אלא ניתנים)(שם הרמב"ן בפרושו על התורה בהשגחה, ואף כאשר אדם קורא שם מתוך הבנתו האנושית, השם נקבע כפי מה שמתאים לשורש הנשמה ולשליחות העתידה. מתוך דבריו עולה שהקב"ה מסבב ששם אמת ייאמר, גם אם הפה המדבר אינו מודע לעומקו. נמצא שכאן אין טעות לשון, אלא דיוק אלוקי שמתגלה .דרך לשון בני אדם כתב שכוח השם פועל על האדם, וכשם שאדם נקרא)(דרוש לשמות הרשב"א בדרשותיו .כן הוא נקרא לפעול. לפיכך שם לשון פועל איננו תיאור חיצוני, אלא יצירת מסלול חיים משה נקרא בלשון המוציא, כדי שמהותו תהיה מהות של הוצאה והצלה, לא של היות מוצא בלבד. לפי זה מובן מדוע לא נקרא משוי, כי השם לא נועד לתאר מה קרה לו, אלא מה הוא .עתיד לעשות ביאר שהשם משה מורה על התגברות על)(שם המהר"ל מפראג בגור אריה על התורה .החומר, שהמים מסמלים חומריות ושקיעה, והמשיה היא היציאה מן החומר אל הרוח ולפיכך נקרא משה, כי הוא ימשה את ישראל מן החומריות של מצרים אל מדרגת קבלת התורה. בדבריו מתברר שהשם איננו רק סיפור ביוגרפי, אלא הגדרה פילוסופית .של תפקיד רוחני גם לנשמה מגיע אוכל , כתב שכל שם אמת הוא נבואה קטנה)(שמות רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק וכאשר שם נקבע בתורה, הרי זה גילוי רצון השם על תפקיד האדם. ולפיכך קבעה התורה את השם משה, כי זהו השם היחיד שמקיף את כל מהותו, הן בהצלתו האישית והן בהצלת .הכלל. השם משוי היה מצמצם את הסיפור אל העבר, ואילו משה פותח את העתיד מכאן נובעת נפקא מינה עקרונית. שם שניתן לאדם אינו רק זכרון של אירוע, אלא אחריות. האדם נקרא לחיות על פי שמו, ולא רק לשאת אותו. ולכן מצאנו בחז"ל הקפדה גדולה בשמות, שלא יקרא אדם לבנו אלא בשם שיש בו משמעות ראויה, כי השם .פועל ומכוון ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: חסד אחד יכול לעצב חיים שלמים, ואף לקבוע שם וייעוד לדורות, גם אם נעשה בתמימות. אין האדם נמדד רק במה שקרה לו, אלא במה שהוא עושה עם מה שקרה לו, והשם משה מזכיר שהניצל נקרא להיות מציל. מילה אחת .הנאמרת בכוונה טובה יכולה להפוך לנבואה, ולכן על האדם להיזהר בלשונו ובקריאותיו לעיתים האדם חושב שהוא רק מוצא מן המים, אך בשמים מייעדים אותו להיות המושה .אחרים מן המצרים שלהם עיקר העניין עיקר העניין ,הוא, שקריאת שמו של משה איננה שאלה דקדוקית אלא גילוי של ייעוד. לא משוי כי התורה אינה מחפשת לתאר את העבר, אלא להגדיר את העתיד. משה נקרא כך ,מפני שהוא נברא להיות המוציא, המושיע, המושה את ישראל מן המים, מן הים מן הגלות ומן החומר. בת פרעה עשתה חסד אחד, והקב"ה קבע את החסד הזה כחותם נצחי בשם שמגלם את כל סיפור הגאולה. וכך נלמד שכל אדם, במקום שבו הוציאו אותו מן המים, נקרא לשאול את עצמו לא מי הוציא אותי, אלא את מי .אני נקרא להוציא