?האם אברהם גייר אנשים או ברא אנשים? הוכח מפרשת השבוע
:אנו עומדים בפתח תעלומה רוחנית רבת שנים, הניצבת בתוככי המילים הנסתרות של התורה וייקח אברם את כל רכושם ואת הנפש אשר עשו בחרן. המילים הללו, העטופות בשתיקה, מעוררות בנו שאלה נוקבת: מה טיב המעשה הזה? האם מדובר בפעולה של השפעה רוחנית, של החזרת
?האם אברהם גייר אנשים או ברא אנשים? הוכח מפרשת השבוע
:אנו עומדים בפתח תעלומה רוחנית רבת שנים, הניצבת בתוככי המילים הנסתרות של התורה וייקח אברם את כל רכושם ואת הנפש אשר עשו בחרן. המילים הללו, העטופות בשתיקה, מעוררות בנו שאלה נוקבת: מה טיב המעשה הזה? האם מדובר בפעולה של השפעה רוחנית, של החזרת
—אנשים בתשובה וקירבם תחת כנפי השכינה—אותה הולדת נשמות שראינו בשיעורינו הקודמים או שמא מדובר בפעולה של יצירה ממשית, בריאה של מציאות חדשה באמצעות כוחות נעלמים וצירופי אותיות קדושים? האם אברהם היה המגייר הראשון, או שמא היה גם היוצר הראשון של מציאות גשמית רוחנית? השאלה הזו אינה רק היסטורית, אלא היא נוגעת בקו התפר שבין האדם
.לבוראו, בין היכולת שלנו להשפיע לבין היכולת שלנו ליצור
בלב הפרשה מסתתר סוד עתיק יומין, נקודה של אור החבויה בתוך המילים הפשוטות של המסע אל הארץ. כאשר אנו קוראים על אברהם ושרה, אנו ניצבים בפני תעלומה שמזמינה אותנו להרחיב את המבט על מהות הבריאה. האם אברהם, אבינו הראשון, היה המגייר הגדול שפתח שערים לאבודים, או שמא ידיו היו עסוקות בצירופי אותיות, בבריאה של יש מאין, בבנייה של נשמות באמצעות חכמה נסתרת שאינה מן העולם הזה? התהייה הזו מזמינה אותנו למסע מרתק בין מדרשי חז"ל המעניקים פרשנות נפשית ורוחנית למילה עשו, לבין גדולי המקובלים המזהים
.כאן כוח יצירה שמימי. ננסה לפתוח את השערים הללו ולהבין את עומק כוחו של אברהם אבינו
הפסוק בפרשתנו אומר: וייקח אברם את כל רכושם ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת
.ארצה כנען ויבואו ארצה כנען
אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת- ביאר: את הנפש אשר עשו בחרן)(בראשית יב, ה רש"י את הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשאום. ביאור: רש"י מכוון אותנו אל ההבנה שהשפעה רוחנית על הזולת, הובלת אדם אל האמונה והכנסתו תחת כנפי השכינה, היא מלאכת יצירה
מופלאה. התורה משתמשת בלשון עשייה כדי להדגיש כי מי שבונה נשמה ומעניק לה דרך
.ומשמעות, הרי הוא כמי שברא אותה מחדש
חידש: אמר רבי אלעזר בן זימרא אם מתכנסים כל באי העולם לברוא)(פרשה לט, יד בראשית רבה אפילו יתוש אחד אינן יכולים לזרוק בו נשמה ואת אמר ואת הנפש אשר עשו? אלא אלו הגרים שגיירו, ואם כן שגיירו למה אמר עשו? אלא ללמדך שכל מי שהוא מקרב את העובד כוכבים ומגיירו כאילו בראו. ביאור: המדרש מעמיד אותנו על הדיוק המופלא הזה. האדם אינו יכול להתחרות במעשה בראשית הפיזי, אך בכוחו של האדם המלמד והמשפיע להעניק חיים רוחניים למי שהיה כמת, ובפעולה זו הוא הופך לשותף בבריאה. הכתוב מכנה זאת עשייה, שכן זוהי לידה של אישיות
.חדשה, לידה שאינה מן החומר אלא מן הרוח
אנו רואים כאן שני כיוונים המשתלבים זה בזה: מצד אחד, ההבנה הפשוטה והעמוקה של חז"ל .על כוח הגיור והחינוך, ומצד שני, הרמז העבה לכך שפעולה זו אינה פחותה מערך של בריאה כעת, אנו צריכים לעבור אל השער הבא, אל המקום שבו מפרשים מסוימים לוקחים את המילה
.עשו למחוזות רחוקים וגבוהים הרבה יותר
אנו צוללים כעת אל מעמקי הסוד, אל המקום שבו תורת אברהם אבינו אינה נשארת בגדר הדרכה ומוסר, אלא הופכת למעשה בריאה במו ידיו. כאן אנו מבקשים להבין את הקפיצה המדהימה שעושים המפרשים, מהמישור של העברת תורה ומסורת אל המישור המטאפיזי של עיצוב המציאות עצמה באמצעות אותיות החקיקה והיצירה של העולם. האם ייתכן שהנפשות אשר עשו בחרן אינן רק גרים שבאו תחת כנפי השכינה, אלא יצורים ממש, שנבראו על ידי צירופים שמימיים שגילה אברהם אבינו בתבנית הבריאה? זוהי שאלה שמשנה את כל המבט שלנו על
.דמותו של אברהם—לא רק כמנהיג רוחני אלא כשותף לבורא עולם
כתב: וכיון שצפה אברהם אבינו ע"ה והביט וראה וחקר)(ספר יצירה פרק ו משנה ח אברהם אבינו והבין וחקק וחצב וצרף ויצר ועלתה בידו, נגלה אליו אדון הכל הושיבו בחיקו ונשקו בראשו קראו .אוהבו ושמו בשמו וכרת לו ברית לו ולזרעו עד עולם שנאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה ביאור: אברהם אבינו חושף כאן את סוד התהליך העליון. אין כאן רק תפילה או כוונות, אלא תהליך אקטיבי של חקירה, חציבה וצירוף האותיות שמהן הושתת העולם. הוא מראה כי מי שמגיע להבנה פנימית של סוד הבריאה, זוכה להיות חלק בלתי נפרד מן ההנהגה האלוקית, עד כדי כך שהקב"ה
.כורת עמו ברית כישות המשתתפת בבניין המציאות
ביאר: וכיון שצפה אברהם אבינו ע"ה והביט וראה וחקר והבין)(בפירושו לספר יצירה שם הראב"ד וחקק וחצב וצרף וצר ועלתה בידו, כי יש נמצאים נעלמות והן י"ס והתחיל לבחון זה עד שחקק בחכמתו וחצב בבינתו אותיות הקודש, וצרף ועלתה בידו הבריאה שנא' את הנפש אשר עשו בחרן, מלמד שנתעסק אברהם אבינו ע"ה בצירוף האותיות של ס"י. ביאור: הראב"ד מניח כאן יסוד מרעיש. הוא מקשר את הפסוק מפרשתנו באופן ישיר וחד משמעי לפעולת הבריאה של ספר יצירה. לפי דבריו, המילים את הנפש אשר עשו אינן מתייחסות רק לגיור מטאפורי, אלא לבריאה ממשית של ישויות רוחניות או גשמיות על ידי צירופי אותיות הקודש. הוא מפרש שההישג של
,אברהם היה היכולת לחצוב באותיות ולהביא לידי מציאות ממשית את מה שנברא בחכמה ובבינה
.וזוהי הבריאה המיוחסת לאברהם בחרן
כאן אנו פוגשים עולם אחר לחלוטין. אם המדרש שלימד אותנו על הגרים פתח לנו את השער של השפעה רוחנית, הרי שהראב"ד פותח לנו שער לעולם הסוד, שבו האדם הופך להיות כלי לביטוי האותיות האלוקיות בעולם. האם עלינו לבחור בין הגישות, או שמא הן משלימות זו את זו? ייתכן שהבריאה הרוחנית של הגיור והבריאה הממשית של האותיות הן שתי מדרגות של אותה השפעה
.עליונה של אברהם אבינו
אנו עולים אל הקודש פנימה, אל המקום שבו סודותיו של אברהם אבינו עוברים כנחל שוטף מדור לדור, ומגיעים אל בית מדרשו של הגאון מווילנה. אם הראב"ד פתח לנו את השער להבנה שאברהם פעל בצירופי אותיות, הרי שעדותו של רבי חיים מוולוז'ין על רבו הגדול חושפת בפנינו כי המציאות הזו אינה נחלת העבר הרחוק בלבד, אלא היא אש בוערת שביקשה להתפרץ גם בדורות האחרונים. אנו מבקשים ללמוד כיצד הכוח שניתן לאברהם אבינו לפעול בתוך סדרי הבריאה הוא כוח הקיים בנפש הישראלית, אלא שהוא שמור למי שזך וטהור עד קצה האחרון של נשמתו, וכאן
.אנו מבינים את גודל האחריות הטמונה בהבנת מעשיו של אברהם אבינו
ביאר: בספר יצירה הייתה משנתו סדורה לו)(בהקדמתו לספר ספרא דצניעותא רבי חיים מוולוז'ין מימי ילדותו בגירסה ברורה ועמקות נורא, וגילה הגר"א את אזני כי באמת התחיל פעם לברוא גולם אלא שבאמצע עשייתו חלפה ועברה תמונה אחת מעל ראשו ולפיכך הפסיק לעשותו עוד
.כי אמרתי מסתמא מן השמים
הדברים הללו מעבירים רעד של קדושה. הגאון מווילנה, שכל רז לא אניס ליה, לא ראה בספר יצירה טקסט תיאורטי בלבד, אלא מפת דרכים מעשית ליצירת חיים. עדותו של תלמידו המובהק מגלה לנו שאברהם אבינו לא היה יחיד בדורו ביכולת זו, אלא פתח מסילה לכל מי שמגיע לדרגה של טהרת הלב והשכל. כאשר הגר"א החל בעשיית הגולם, הוא לא עסק בכישוף אלא בחשיפת ,האור הפנימי של הבריאה, ואף על פי כן, כאשר הגיעה האות משמים שהדבר אינו רצוי בעת ההיא הוא נעצר. עובדה זו מאשרת לנו כי היכולת ליצור נפש, כפי שביצע אברהם אבינו, היא אפשרית וממשית, וכי המילה עשו אינה רק רמז לגיור, אלא היא עדות לכוח המהותי שניתן בידי אברהם
.אבינו לעצב מציאות מתוך כלום
,אנו מתכנסים אל שורש הדיון, אל המקום שבו המעשה האנושי פוגש את היכולת האלוקית ומבקשים לברר מהו אותו כוח עמוק שניתן לאדם להפוך ליוצר. אם ראינו את הניגוד בין בריאת הגולם לבין השפעת הגיור, הרי שכעת אנו ניצבים בפני השאלה הקיומית המונחת לפתחו של כל אדם מישראל: מהו גבול היכולת האנושית, וכיצד האדם מצווה להשתמש בכוחותיו כדי להשלים את מלאכת הבריאה? כאן טמון המפתח להבנה שגם אם אברהם אבינו זכה לדרגות של צירופי אותיות ובריאה, הרי שהתביעה מאיתנו היא לפעול בדרך של השתדלות, עמל ויגיעה, שהם הם
.הדרך שבה אדם בונה את עולמו ואת עולמות הזולת
, חידש כי האדם נברא בצלם אלוקים)(נתיב העבודה, פרק א המהר"ל מפראג בנתיבות עולם
ומשמעות הצלם הזה היא היכולת לפעול ולשנות את המציאות, כשם שהבורא פועל ומחדש ,בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. הוא מלמדנו כי אין זה מקרה שהכתוב נוקט בלשון עשייה שכן האדם נקרא עובד, ומי שאינו פועל להשפיע ולבנות אינו ממלא את תפקידו בעולם. הבריאה ,אינה דבר סטטי, אלא תהליך מתמשך, ואברהם אבינו בחרן לא רק הוליד נפשות במובן הטכני ,אלא הנחיל לנו את הידיעה שכל מי שמסוגל להוציא מן הכוח אל הפועל ולהשפיע על סביבתו הרי הוא שותף בבריאה ממש. היכולת ליצור אינה רק טכניקה של צירופי אותיות, אלא היא תכונת נפש אצילית של מי שמרגיש אחריות לעולם ולסובבים אותו, וזוהי הנפש אשר עשה בחרן – דמות
.שעיצב מתוך חושך לאור בכוח עמלו האינסופי
כתב שכל מעשה וכל הרהור של אדם בעולם)(שער א, פרק א רבי חיים מוולוז'ין בנפש החיים .הזה פועלים בעולמות העליונים ויוצרים שם מציאות חדשה, וזהו עומק המושג נפש אשר עשו הוא מחדש כי אין האדם מוגבל לחומר הגופני שבו הוא אוחז, אלא בכוח התורה והמעשים הטובים ,הוא מרחיב את גבולות היצירה שלו, והנפש שהוא עושה אינה נמדדת רק בשינוי החיצוני שהשיג אלא בבניינים הרוחניים שהוא מקים בשמי מרום. זוהי החובה האנושית – לא לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין לנסים, אלא לקחת את כוחות הנפש שניתנו בנו ולפרוץ איתם דרך, לבנות ולהוליד חיים חדשים של קדושה. כאשר אברהם עושה נפש, הוא יוצר חלל רוחני שמתמלא בקדושה, והחלל
.הזה ממשיך להדהד ולהתקיים גם אחריו, שכן יצירה רוחנית לעולם אינה מתה
ביאר שההבדל בין דרגתו של)(חלק י, יורה דעה הראשל"צ רבנו הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר אברהם אבינו לבין דרגתנו שלנו נעוץ בעוצמת ההשתדלות והמסירות. אברהם בחרן פעל במקום של זרות, של עבודה זרה וניתוק, ובכל זאת הצליח להפוך את המציאות, מה שמלמדנו שאין מקום שבו האדם אינו יכול להשפיע. ההשתדלות היא תנאי לבריאה, ומי שמשקיע את כל כוחותיו בקירוב רחוקים ובבניית הדורות, הרי הוא זוכה בסייעתא דשמיא לראות פירות בעמלו, והפירות הללו הם עצמם הנפשות אשר עשה, שהרי בלי העמל האנושי – הנס לא היה מתרחש. אנו רואים כי גם בדורות מאוחרים, האדם נקרא ליצור מציאות, ליצור קשרים, ליצור תורה בלבבות, וכל
.פעולה כזו היא אבן בבניין עולמו של הקדוש ברוך הוא
התובנה העולה מכאן היא שהבריאה אינה פעולה חד פעמית של אברהם אבינו, אלא קריאה לכל אחד ואחד מאיתנו. כשאנו בוחנים את המושג נפש אשר עשו, אנו נדרשים לשאול את עצמנו היכן אנו עושים נפשות, היכן אנו יוצרים חיים של תורה וקדושה סביבנו. הדרך הזו, שבין הבריאה המופלאה של צירופי האותיות לבין העמל היומיומי של הגיור והקירוב, היא דרכו של אברהם
.אבינו, והיא הדרך שבה אנו נדרשים ללכת
הנה אנו מעמיקים בנתיב הנצח, במקום שבו אברהם אבינו אינו פועל כבן תמותה הכפוף לחוקי הזמן, אלא כמחוקק ומעצב של מציאות שאינה יודעת סוף. אם עד כה ראינו את כוח הגיור כפעולה של השפעה, ואת כוח הצירופים כפעולה של יצירה, הרי שכעת אנו מתבוננים כיצד המעשים הללו חורגים מגדרי הטבע. הטבע מכתיב לנו גבולות, את התחלת החיים ואת סופם, אך המושג של נפש
אשר עשו מלמדנו כי אדם שמחובר לקדוש ברוך הוא יכול להוליד בתוך העולם הזה מציאות
.שנשארת לנצח, מציאות המנצחת את הזמן ואת השחיקה הגשמית
, פירש כי מעשהו של אברהם בחרן היה הטמעת האמונה בלבבות)(בראשית יב, ה רמב"ן על התורה ופעולה זו היא היא הנפש אשר עשו, שכן באותו הרגע הוא הוציא אותם מחשכת הכפירה והעניק להם קיום רוחני שאינו תלוי בזמן. הוא הרחיב כי כשם שהקב"ה קיים לעד, כך מי שמקרב את הבריות לאמונה ומחבר אותן למקור החיים, הרי הוא יוצק לתוכן יסוד של נצחיות שאינו מתבלה בתוך השנים, ובכך הוא מנצח את הטבע המכלה הכל. האדם משנה את טבעו של האחר, הופך
.אותו מבן חלוף המחובר לעולם הזה לבן אלמוות המחובר לאלוקיו
חידש כי אברהם אבינו היה המבשר הראשון לכך שהתורה)(לך לך, שנת תרל"ב השפת אמת על התורה ,היא מעל לטבע, וכל יהודי שמתמסר ללימוד ולהשפעה זוכר שדברי תורה הם הם קיומו של העולם והם אינם נתונים למרות הטבע. הוא הסביר שמי שבונה בתוך אחרים את התודעה האלוקית, הרי הוא פועל מעל הזמן, שכן הקדושה היא תמיד עכשווית, היא אינה מזדקנת ואינה מתיישנת, והיא ,מחברת את האדם למקור שמעל לכל שינוי. בדרך זו, הנפשות שנעשו בחרן לא היו רק גרים שגייר
.אלא היו התחלה של שרשרת דורות של נשמות המחוברות לאמת הנצחית
עמד על כך שהכוח להשפיע על הזולת הוא)(חלק א הרב אליהו אליעזר דסלר במכתב מאליהו ,הכוח האמיתי של האדם, והוא היחיד שנשאר איתנו מעבר לזמן. הוא ציין שהנתינה הרוחנית הענקת דעת ותורה, אינה רק החלפת מילים, אלא החלפת מהות, והמהות הזו נחקקת בנשמתו של המקבל ונותרת שם לעולם. כאשר אנו יוצרים נפש, כשאנו בונים באחר אמונה או מידה טובה, אנו שותלים שתיל של נצח בתוך שדה הזמן. העובדה שזה מצליח למרות ההסתרה בעולם, מוכיחה שהנשמה שמחוברת לשורשה מסוגלת להתעלות מעל כל מניעה טבעית, ומעשה העשייה הוא
.הוכחה לנצחיות האדם
התובנה המזוקקת מתוך הדברים היא שהאדם אינו עבד של הטבע אלא ריבון, וכל עוד הוא פועל למען מטרות נצחיות, הוא עצמו הופך לנצחי. כשאברהם בחרן עשה נפשות, הוא לא רק מילא מצווה, הוא בנה גשרים שעל גביהם עברה הנשמה הישראלית מהגלות אל הגאולה, מהחול אל הקודש. היכולת הזו קיימת בכל אחד מאיתנו, בכל רגע שאנו בוחרים להאיר, ללמד, או להרים
.נפש שנפלה, אנו בוראים מציאות חדשה שאינה כפופה לזמן
הנפש אשר עשו בחרן איננה רק פרשיה בהיסטוריה של אברהם אבינו, אלא היא אבן הראשה בבניין האומה הישראלית לדורותיה. כאשר אנו בוחנים את תהליך הגיור וההשפעה, אנו מגלים כי אין מדובר רק בהצלת יחידים, אלא בהקמת שלד האומה, אותו גוף קדוש שהולך ומתרחב לאורך הדורות. ההבנה שכל נפש המתווספת למעגל האמונה אינה אירוע מבודד, אלא חלק מהתפשטות החיים האלוקיים בעולם, היא זו שמחברת את המסע הפרטי של אברהם אבינו אל הייעוד הלאומי
.של כולנו, המבקשים להמשיך את אותה שרשרת קדושה ולהרחיב את גבולה
חידש: כי כל הנפשות הללו שהכניס אברהם אבינו תחת)(פרשת לך לך, פרק ג במדרש תנחומא כנפי השכינה נהיו חלק מזרעו ממש, שכן מי שמוסיף נפשות לקדושה, כאילו הוסיף איברים
בגוף האומה, והם נחשבים כצאצאיו לכל דבר. הוא מרחיב כי אברהם אבינו לא הסתפק בבניית ביתו הפרטי, אלא ביקש לבנות משפחה רוחנית שהיא תשתית לעם, וכל מי שמתחבר לאמת של
.אברהם, הופך להיות חלק בלתי נפרד מן הזרע הרוחני שלו, הנושא את הבשורה האלוקית בעולם
מבאר: כי הולדת הנשמות הזו היא יסוד האומה, שכן אברהם)(פרשת לך לך, שנת תרלא השפת אמת אבינו לא היה אב רק לבניו הביולוגיים, אלא אב לכל מי שמבקש את השם, ובכך הוא הרחיב את גבולות העם והפך אותו למשפחה רוחנית נצחית. הוא מראה כי האומה הישראלית אינה מבוססת על מוצא גנטי בלבד, אלא על נשיאת דגל האמונה, ומי שהופך את דעתו ורצונו לרצון השם, הרי הוא נעשה חלק מהגוף האחד הזה, שמתחיל באברהם בחרן וממשיך בכל דור ודור שבו אדם
.משפיע על חברו
מחדש: כי כל נפש שמתקרבת אל הקודש היא תוספת)(אורות, ענייני ארץ ישראל, פרק ג הראי"ה קוק כוח לכלל ישראל, שכן נשמות ישראל הן אורגניזם אחד שצריך להתרחב, וכאשר אברהם פעל קוסמי של האומה כולה. הוא מסביר שההשתוקקות להשפיע-בחרן, הוא יצר את המבנה המקרו ולגייר היא ביטוי לרצון העמוק של הנשמה הישראלית להתאחד, וכל נפש שמתחברת יוצרת שותפות בגורל ובייעוד, וזהו הבניין האמיתי של האומה, שאינו נבנה מאבנים וחומה, אלא מנשמות
.שמתחברות לאור המשותף
התובנה המזוקקת מתוך הדברים היא שהמשכיות אינה נמדדת בצאצאים בלבד, אלא בכמות האור שהצלחנו להאיר ובמספר הנשמות שהצלחנו לחבר אל הכלל. כל אדם מישראל, בתפקידו ובמקומו, נקרא להמשיך את המלאכה הזו של אברהם אבינו, להוסיף נפש אל הנפש, ולהיות שותף בבניין הבית הגדול הזה שקרוי כנסת ישראל. כשאנו בונים באחרים, אנו בונים את עצמנו ואת האומה כולה, והדבר מלמדנו כי האחריות שלנו אינה מסתיימת בדלת אמותינו, אלא מתפרשת
.על פני כל המציאות, שבה אנו נדרשים להעניק חיים
כיצד יורד הכוח הקוסמי של בריאת נשמות אל קרקע המציאות, אל תוך חיי היום יום, אל המקומות שבהם השגרה מנסה להשתיק את קולו של הרוח? אנו עומדים בנקודת המפגש שבין סודות הבריאה לבין המעשה הפשוט, המבקש להבין כיצד ניתן להפוך כל רגע בחיים לאקט של יצירה. זהו המעבר מהתבוננות נשגבת באברהם אבינו, האיש אשר חצב נשמות וצירופי אותיות, אל החיים שלנו, שבהם אנחנו נקראים לא רק לשרוד, אלא ליצור חיים. השאלה אינה עוד על יכולות עילאיות של אבות האומה, אלא על הכוח הפלאי שניתן בידינו – היכולת להוציא מן הכוח אל הפועל, להפיח נשמה בתוך שיחה, בתוך עשייה, בתוך מבט של אכפתיות המעניק לזולת תחושת
.קיום מחודשת
חידש כי החסד הנעשה עם)(חלק ג, פרק ב הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן באהבת חסד הגוף הוא אבן יסוד, אך החסד הנעשה עם הנפש הוא עצם הבריאה. הוא מלמד שמי שזוכה לומר ,דבר של טעם, או לחזק אדם בשעה של רפיון, הרי הוא בונה את עולמו הפנימי של חברו מחדש והפעולה הזו היא בבחינת יצירת חיים שאינה פוסקת לעולם. אנו מוצאים כאן שאין צורך בכוחות נסתרים או בצירופי אותיות נעלמים כדי ליצור, אלא בלב פתוח, בעין טובה ובמוכנות להעניק ממה שיש לנו לאחרים, ובכך אנו הופכים להיות שותפים פעילים בשימור הקיום של האחר ובהעלאתו
אל מדרגה גבוהה יותר. כאשר אנו משקיעים ברווחתו הרוחנית של הזולת, אנו מחוללים נס קטן
.של בריאה בתוך חייו, מעניקים לו כלים להתמודד, ומולידים אצלו כוחות שלא ידע על קיומם
הבהיר כי המצווה העליונה של האדם היא)(שער אהבת השם, פרק ו רבנו בחיי בחובות הלבבות לא רק להשתלם בעצמו, אלא להשתדל להוביל אחרים אל האמת ואל השלמות. הוא מדגיש כי הדבר הנעשה מתוך אהבה ואכפתיות הופך להיות מוטבע בנפש המקבל, וזוהי הדרך שבה אנו יוצרים נפשות במציאות הממשית, שכן המילים היוצאות מן הלב והחדורות באמת, יש בהן את הכוח לחצוב בתוך השגרה האפורה ולהאיר בה אור של משמעות. עלינו להבין כי בכל פעם שאנו מניחים לשיקולי הכבוד שלנו בצד ופונים אל הזולת בנפש חפצה, אנו מקיימים את אותו כוח בריאה שראינו באברהם אבינו, המבקש לא רק לשמור על עצמו אלא להפיץ את אור הקדושה לכל עבר. ההשפעה אינה תלויה במעמד או בתפקיד, אלא ברצון הכן להיות צינור של חיים עבור מי
.שזקוק לנו, ובכל פעם שאנו נוגעים בליבו של אדם אחר, אנו מצטרפים למעשה הבריאה המתמשך
הורה לנו כי הדרך להשפיע ולהוליד חיים חדשים אצל)(שער הענווה בעל האורחות צדיקים הזולת מתחילה בענווה גמורה, שכן רק מי שאינו מחפש את עצמו יכול לראות באמת את הצורך ,של חברו. הוא מחדש כי היכולת להוליד נשמות דורשת מאיתנו להקשיב, להכיל, ולתת מקום .שכן דווקא במקום שאנו עושים בו מקום לאחר, אנו מאפשרים לו להיוולד מחדש ולהתפתח כאשר אדם פועל בדרך זו, הוא מגלה שהעולם כולו משתנה סביבו, שכן הוא אינו עוד צופה מן הצד, אלא אב רוחני השותף בגידולו של עולם. הענווה הזו היא המפתח המאפשר לאור האלוקי לעבור דרכנו אל האחר, שכן אנו מתבטלים מפני המטרה הנעלה של בניית הנפש, וכך אנו נהיים
.שותפים אמיתיים בתיקון עולם
התובנה המזוקקת מתוך הדברים היא שהבית שלנו, מקום העבודה, ובית המדרש, הם כולם בחינת חרן שבה אנו נדרשים לעשות נפשות. כשאנו רואים אדם, אנו נדרשים לא להסתפק במה שנראה לעין, אלא לחפש את הפוטנציאל הטמון בו, את הנשמה המבקשת להתגלות, ואז ללכת ולהוציא אותה אל הפועל במילה טובה, בהקשבה אמיתית ובדוגמה אישית. זהו תהליך של אהבה שיוצרת מציאות, וכל אחד מאיתנו, כבן לאברהם אבינו, נושא בתוכו את הניצוץ הזה, המבקש
.להאיר ולחמם ולברוא חיים סביבו בכל רגע נתון
האמונה בבורא עולם אינה הסתגרות בתוך גבולות המחשבה על הכוח האלוקי, אלא היא פתח להבנת כוחו של האדם. כאשר אנו מכירים בכך שכל הווייתנו היא בבחינת יצירה של הקדוש ברוך הוא, אנו זוכים לקבל את השראתו, ומתוך ההכרה הזו אנו מבינים כי תפקידנו בעולם הוא להמשיך ,את פעולת הבריאה. זו אינה גאווה, אלא ענווה מוחלטת – הידיעה שאלוקים הפיח בנו מנשמתו ,וכפי שהוא מנהיג את עולמו באהבה ובחסד, כך אנו נקראים להנהיג ולהוביל, ליצור ולהפרות
.ולהיות שותפים מלאים במעשה בראשית שאינו פוסק לרגע
פירש: כי נאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, והכוונה היא שהאדם)(בראשית א, כו הספורנו קיבל כוח פעולה והנהגה המקביל לכוחו של הבורא, כדי שיוכל לפעול בתוך המציאות ולשכלל אותה. הוא מחדש שכל התכלית של בריאת האדם בצלם היא היכולת שלו להשתמש בשכלו
וברצונו כדי להוציא מן הכוח אל הפועל, ובכך להוסיף קדושה ודעת בעולם, כפי שבורא העולם מוסיף חיים ותנועה בכל עת. אדם המאמין בבורא יודע שהכוח שניתן בידו אינו רכוש פרטי אלא פיקדון שמטרתו להמשיך את הבריאה, וזהו הסוד הגדול של האדם – השותפות עם הקדוש ברוך
.הוא ביצירה
, כתב: כי האדם נברא כדי שיהנה מזיו השכינה, וכל פעולותיו)(חלק א, פרק ג 'הרמח"ל בדרך ה ככל שהן מכוונות לרצון הבורא, הופכות להיות כלי שדרכו האור האלוקי יורד אל העולם. הוא מחדש שמי שמאמין באמת בבורא מבין שאין פעולה קטנה, ושכל מהלך של אדם בעולמו הוא בבחינת בריאה של מציאות חדשה שמתחברת אל הנצח. כאשר אדם פועל מתוך הכרה זו, הוא ,הופך להיות צינור חי, והשפעתו על הזולת אינה תלויה בכוחו הגופני אלא בחיבור שלו אל המקור והחיבור הזה הוא שמאפשר לו ליצור נפשות, לחצוב בתוך הלבבות ולהעניק להם קיום רוחני
.שאינו נתון לשינוי הזמן
, פירש: כי האמונה אינה מפרידה בין האדם לבין העולם)(אורות הקודש, חלק ג הראי"ה קוק באורות אלא להפך, היא מחברת אותו אליו מתוך תביעה פנימית להחיות ולהעצים. הוא חידש שהתשוקה ,של האדם ליצור ולהשפיע היא הד הקול האלוקי שבתוך נשמתו, וככל שהאדם מתקרב אל האמונה כך הוא מרגיש יותר ויותר את האחריות לברוא, לבנות ולהוסיף חיים. אין זה אלא ביטוי של הנשמה הישראלית, שהיא בעצמה אור אלוקי, והאור הזה מבקש להתפשט ולהאיר, להפוך עולמות של
.חושך לאור, וזוהי הדרך שבה אדם מקיים את רצון הבורא – על ידי כך שהוא בורא ומחדש בעצמו
התובנה המזוקקת מתוך הדברים היא שהאדם המאמין הוא האדם היוצר ביותר. הוא אינו מסתפק במציאות כפי שהיא, שכן הוא רואה בה חומר גלם שניתן להעלות אותו בדרגה, וכל נפש שהוא פוגש היא הזדמנות ליצירה. כשאנו בוחנים את חיינו דרך הפריזמה הזו, אנו מגלים שהאמונה היא הכוח הדוחף אותנו לצאת מעצמנו אל הזולת, לא מפני שאנו חייבים, אלא מפני ,שאנו מבינים שזהו הייעוד שלנו – להיות שותפים בבריאה. כל נפש שעשינו, כל מילה שהענקנו וכל קשר שבנינו, הם החותם של האמונה הזו, והם העדות לכך שאנו באמת מאמינים בבורא, שכן
.אנו הולכים בדרכיו ועושים כמעשיו
ההליכה בדרכו של אברהם אבינו אינה נחלתם של בעלי רוח הקודש בלבד, אלא היא תביעה ,קיומית לכל אדם המבקש לחיות חיים של משמעות. כאשר אנו קמים בבוקר אל עולמנו המלא עלינו לזכור שכל אדם שאנו פוגשים הוא חרן המחכה לתיקון. החידוש הגדול שלמדנו הוא שכאשר אנו מעניקים תשומת לב אמיתית, כאשר אנו מאזינים באמת ולא רק שומעים, אנו יוצרים נפש חדשה. אדם המרגיש שרואים אותו, שמעריכים את נשמתו, הוא אדם שקם לתחייה. אין צורך לחצוב באותיות שמימיות כפי שעשה אברהם בשיא דרגתו; די בלחצוב מילה טובה מתוך לב חם כדי לעורר נשמה רדומה. עלינו להפסיק לחפש את המעשים הגדולים במקומות רחוקים ולהתחיל .לחפש את אותה נפש שאנו יכולים לעשות בקרבתנו, במשרד, בבית הכנסת או סביב שולחן השבת זוהי ההשתדלות האמיתית, זהו הגיור היומיומי שבו אנו לוקחים עולם אדיש והופכים אותו לעולם
.מלא באמונה
חידש כי החסד)(חלק ג, פרק ב הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו אהבת חסד
הנעשה עם הגוף הוא אבן יסוד, אך החסד הנעשה עם הנפש הוא עצם הבריאה. הוא מלמד שמי שזוכה לומר דבר של טעם, או לחזק אדם בשעה של רפיון, הרי הוא בונה את עולמו הפנימי של חברו מחדש, והפעולה הזו היא בבחינת יצירת חיים שאינה פוסקת לעולם. אנו מוצאים כאן שאין צורך בכוחות נסתרים כדי ליצור, אלא בלב פתוח, בעין טובה ובמוכנות להעניק ממה שיש לנו לאחרים, ובכך אנו הופכים להיות שותפים פעילים בשימור הקיום של האחר ובהעלאתו אל
.מדרגה גבוהה יותר :עיקר העניין:עיקר העניין
.הבריאה והגיור הם שני צדדים של מטבע אחת, והמטבע הזו היא אהבת ישראל האמת העמוקה ביותר היא שאברהם אבינו לא עצר את מלאכת היצירה שלו מעולם. הוא המשיך ליצור בכל נפש שפגש, בכל רגע של אמת שחלק. הסוד הגדול הוא שהעולם כולו בנוי מצירופים, לא רק של אותיות, אלא של לבבות. כשאנו מחברים לב ללב, כשאנו בונים גשר בין אדם לבוראו, אנו הופכים להיות שותפים לבריאה עצמה. החרן שלנו אינו מקום גיאוגרפי אלא מצב תודעתי, שבו אנו בוחרים לראות את האחר כנפש הזקוקה לבניין. הבריאה מתרחשת כאשר האהבה שלנו
.פוגשת את הצרכים של הזולת, וברגע הזה הנצח נוגע בזמן
הדרך לברוא עולם חדש אינה עוברת בשינוי הטבע אלא בשינוי הלבבות שלנו למען האחר. כל מילה שיוצאת מן הלב ומחיה נפש אחת, שקולה כנגד בריאת
.עולם ומלואו