כהן שעבד בבית המקדש עם בגדים קרועים האם עבודתו פסולה?
בלב ליבה של עבודת הקודש ,עת ניצב הכהן לפני קונו להעלות קרבן וקטורת ,מעמידה התורה דרישה בלתי מתפשרת של הדר מלכותי .נאמר בפרשתנו" :ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת" ,ומכאן למדנו שאין הכהן ניגש לעבודה כעבד לפני רבו בלבד ,אלא
כהן שעבד בבית המקדש עם בגדים קרועים האם עבודתו פסולה? בלב ליבה של עבודת הקודש ,עת ניצב הכהן לפני קונו להעלות קרבן וקטורת ,מעמידה התורה דרישה בלתי מתפשרת של הדר מלכותי .נאמר בפרשתנו" :ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת" ,ומכאן למדנו שאין הכהן ניגש לעבודה כעבד לפני רבו בלבד ,אלא כשר לפני המלך ,בבגדים המשדרים רוממות וחשיבות .והנה ,מתעוררת שאלה דרמטית המרעידה את כותלי בית המדרש :מה יהא דינו של כהן אשר עבד את עבודתו בבגדים שאינם שלמים? האם קריעה בבגד ,ולו הקטנה ביותר ,יש בה כדי לחלל את העבודה ולהפוך את הקרבן לפיגול שאינו מרצה ,או שמא הקריעה היא איסור אישי על הכהן אך אינה פוגעת בעצם העבודה? השאלה מקבלת משנה תוקף נוכח סתירות פלאיות בדברי הרמב"ם ,המעמידות אותנו נבוכים מול הגדרת "בגדי כבוד" והשפעתם על כשרות הקודש .אנו יוצאים לברר האם בגד קרוע מאבד את שמו כבגד ,והאם ביזיון המלבוש הוא ביזיון העבודה כולה. שורש עניינם של בגדי הכהונה נעוץ בציווי האלוקי בפרשתנו ,המגדיר לא רק את עצם הלבישה אלא את אופיה ומהותה של ההופעה בבית השם" :ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת .ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי" (שמות כח ,ב-ג). ובהמשך הפרשה ,באזהרה לדורות על עשיית המכנסיים והבגדים כולם ,נאמר" :והיו על אהרן ועל בניו בבואם אל אהל מועד או בקרבתם אל המזבח לשרת בקדש ולא ישאו עון ומתו חקת עולם לו ולזרעו אחריו" (שמות כח ,מג).
705 גם לנשמה מגיע אוכל
רש"י (שמות כח ,ב) כתב" :לכבוד ולתפארת ,שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים" .בביאורו הקצר מלמדנו רש"י שאין אלו בגדים פונקציונליים בלבד ,אלא מטרתם ליצור רושם של כבוד המקרין על העבודה כולה. הרמב"ן (שמות כח ,ב) חידש" :לכבוד ולתפארת ,שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים ,כמו שאמר הכתוב כחתן יכהן פאר (ישעיה סא ,י) ,כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן ,כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה" .הרמב"ן מעמיק במושג ה"תפארת" ומסביר שבגדי הכהונה הם לבושי מלכות ממש ,וכל פגם בהם אינו רק פגם אסתטי אלא פגיעה במלכות שמיים המתגלה דרכם. רבי אברהם אבן עזרא (שמות כח ,ב) כתב" :לכבוד ולתפארת ,שיראה אהרן במלבושים האלו כמלך ונגיד ,ויהיה תפארת לכל ישראל" .הוא מדגיש שהבגדים משפיעים לא רק על הכהן עצמו אלא על כל העומדים סביבו ,המקבלים יראה וכבוד מהופעתו המפוארת. רבינו עובדיה ספורנו (שמות כח ,ב) ביאר" :לכבוד ולתפארת ,להורות על כבוד הראוי למשרתי האל יתברך" .לשיטתו ,הכבוד אינו לאדם הלובש אלא למי שהוא עומד לפניו ,ועל כן שלמות הבגד היא חלק בלתי נפרד מהכרת כבודו של מקום. הכלי יקר (שמות כח ,ב) כתב" :בגדי קדש לכבוד ולתפארת ,להורות שאין הבגדים הללו באים לכסות ערווה כבגדי אדם הראשון לאחר החטא ,אלא הם דוגמת המלבוש האורני שהיה לאדם קודם החטא" .הכלי יקר רואה בבגדים תיקון רוחני ,וממילא כל קריעה או בלאי בהם פוגמים בשלמות הרוחנית שאותה הם מייצגים. לאחר שביארנו את יסוד הכתוב המחייב בגדי מלכות של כבוד ותפארת ,עלינו לעיין בדברי רבותינו בגמרא המגדירים את גבולות הפסול בעבודה כאשר הבגדים אינם שלמים. בגמרא במסכת זבחים (דף יח ע"ב) כתב" :יתור בגדים ומחוסר בגדים ,ומקורעי בגדים... עבודתן פסולה" .הגמרא מציבה רשימה של מעכבי עבודה ,וביניהם מונה במפורש את הכהן העובד בבגדים מקורעים .רש"י (שם) פירש שהטעם לכך הוא משום שהתורה אמרה "והיו על אהרן ועל בניו" ,ודרשו חכמים שיהיו הבגדים כתיקונם ובשלמותם ,וכל שאינם שלמים אינם נחשבים בגדים הראויים לעבודה ,והרי הכהן נחשב כ"מחוסר בגדים" שעבודתו מחוללת. בגמרא במסכת תענית (דף יז ע"ב) כתב" :מהו דתימא הואיל וכתיב ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם אל תפרומו ,מכלל דאינך אסירי ,קא משמע לן" .הגמרא דנה באזהרה שנאמרה לבני אהרן ביום חנוכת המשכן ,שלא יפרעו ראשם ולא יפרמו בגדיהם למרות אבלותם על נדב ואביהוא .תוספות (שם) ביאר שהפסוק "ובגדיכם אל תפרומו" מהווה מקור לאיסור עבודה בבגד קרוע לדורות ,שכן פרימת הבגד היא היפך הכבוד והתפארת הדרושים בקודש. בגמרא במסכת זבחים (דף יח ע"א) כתב" :בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם ,אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם" .רבותינו למדו מכאן יסוד עצום ,שזהות הכהן כעובד תלויה במלבושיו .בביאור הגמרא שם מובא שאם הבגד קרוע עד כדי כך שאינו ראוי להקרא בגד, הרי הכהן נחשב כהדיוט הלובש בגדי חול ,ואין כהונתו פועלת את ריצוי הקרבנות.
706
הווצת תשרפ
בתלמוד ירושלמי במסכת יומא (פרק ז הלכה ג) כתב" :בגדי כהונה שבלו ...אין עובדין בהן". הירושלמי דן בבגדים שהתיישנו והתבלו ,ומבאר שגם אם לא נקרעו ממש בקרע גדול ,אם עבר יופיים והדרם שוב אינם ראויים לעבודת המלך .מפרשי הירושלמי במקום מבארים שהפסול נובע מהביזיון שיש בלבישת בגדים שחוקים לפני מלך מלכי המלכים. בגמרא במסכת סנהדרין (דף פג ע"ב) כתב" :ואלו שבמיתה :פרועי ראש וקרועי בגדים". הגמרא מונה את הכהן העובד כשהוא קרוע בגדים בין אלו שחייבים מיתה בידי שמיים. רש"י (שם) ביאר שהלמידה היא מהפסוק "ובגדיכם אל תפרומו ולא תמותו" ,ומכאן שאם פרמו ובאו לעבוד – חייבים מיתה ,משום שחיללו את עבודת הקודש בביזיון הבגד. בבואנו לדון בדברי הראשונים ,אנו ניצבים בפני אחת הסוגיות הסבוכות בתורת הרמב"ם, המחייבת אותנו להעמיק בהגדרת המושג בגד קרוע ובהבדל שבין איסור הגברא לבין פסול העבודה. רבנו משה בן מימון ,הרמב"ם (הלכות ביאת המקדש פ"א הי"ד) כתב :קרועי בגדים שעבד עבודתו כשרה ,אף על פי שהוא במיתה .ובהלכה ט"ז הוסיף וביאר :ומהו הקריעה האסורה? שיהיה קרוע בגדיו כדרך שקורעין על המתים .דבריו אלו מעוררים תמיהה רבתי ,שהרי הרמב"ם עצמו במקום אחר (הלכות כלי המקדש פ"ח ה"ד) כתב :כהן שעבד בבגדים מקורעין עבודתו פסולה. הראב"ד (הלכות ביאת המקדש פ"א הי"ד) כתב בהשגתו ותמה על פסק הרמב"ם שחילק בין חיוב מיתה לכשרות העבודה ,והקשה מהגמרא המפורשת במסכת זבחים המונה קרועי בגדים בין אלו שעבודתם פסולה .הראב"ד נשאר בקושיא על שיטת הרמב"ם המכשירה את העבודה בדיעבד. רבנו שלמה בן אדרת ,הרשב"א (בחידושיו למסכת זבחים יח ע"ב) כתב שיש לחלק בין בגד שנקרע מעצמו לבין כהן שקרע את בגדו בכוונה .הוא מבאר שכל שהבגד מחוסר שלמות מצד יצירתו או מחמת בלאי ,הרי הוא כמי שאינו לבוש כלל את הבגד המצווה ,ולכן העבודה פסולה .אך אם הבגד שלם במהותו אלא שיש בו קרע של אבלות ,ייתכן שהשם בגד נשאר עליו. רבנו מנחם המאירי (בית הבחירה ,זבחים יח ע"ב) כתב וביאר שפסול קרועי בגדים נובע מחסרון ב"כבוד ותפארת" .הוא מחדש שכל קרע שנראה לעין ופוגם בהופעתו המכובדת של הכהן ,פוסל את העבודה מיניה וביה ,משום שבאותה שעה אין הוא לבוש בגדי מלכות אלא בגדי ביזיון. רבנו ניסים ,הר"ן (סנהדרין פג ע"ב) כתב שחיוב מיתה בקרועי בגדים הוא גזירת הכתוב המיוחדת לעובדי המקדש ,בדומה לפרועי ראש .הוא מדגיש שחומרת האיסור מלמדת על גודל הביזיון שיש בדבר ,ולכן לדעתו הפסול בעבודה הוא פועל יוצא מוחלט של חילול הקודש הנעשה בבגדים שאינם ראויים. לאחר שעמדנו על התמיהה הגדולה בדברי הרמב"ם ,נבוא אל דברי האחרונים אשר פילסו נתיב ביישוב הסתירות ובהגדרת מהות הקרע הפוסל בעבודה. הגאון המפורסם רבי דוד בן זמרא ,הרדב"ז (שו"ת ח"ה בלשונות הרמב"ם סימן צא) כתב ליישב את
707
גם לנשמה מגיע אוכל
הסתירה בדברי הרמב"ם בחילוק מופלא .הוא מבאר שכל מה שכתב הרמב"ם בהלכות ביאת מקדש שהעבודה כשרה ,מדובר בכהן שקרע "קרע אחד" כדרך האבלים ,ועל קרע כזה יש רק איסור אישי ומיתה משום "לא תפרומו" ,אך אין זה פוסל את העבודה שכן שם בגד עליו. אולם ,מה שכתב הרמב"ם בהלכות כלי מקדש שהעבודה פסולה ,מדובר בבגדים "מקורעין", דהיינו שנתרבו בהם קרעים רבים עד שהם בלויים וסמרטוטים ,ובכהאי גונא לאו בגד הוא כלל ,וגם חסר ב"כבוד ותפארת" המעכב את העבודה. הגאון רבי יוסף באב"ד בספרו מנחת חינוך (מצוה קנ) כתב יישוב נוסף בדעת הרמב"ם .הוא מחדש שייתכן ומדובר בכהן שלבש בגד קרוע על גבי בגד שלם .לשיטתו ,במקרה כזה העבודה כשרה כי סוף סוף הוא לבוש בבגדים שלמים תחתיהם ,ואין כאן פסול "יתור בגדים" כי הבגד הקרוע אינו נחשב בגד חשוב להוסיף על המניין .מאידך ,הוא חייב מיתה משום "קרועי בגדים" מאחר שבהופעתו החיצונית הוא נראה קרוע ,והתורה אסרה את המציאות הזו של קריעה בעת העבודה. הגאון רבי משה יהושע יהודה לייב דיסקין ,המהרי"ל דיסקין (בחידושיו על הרמב"ם) כתב שחילוק הרמב"ם תלוי במיקום הקרע .אם הקרע הוא במקום שאינו פוסל את שם הבגד ,כגון בשוליים למטה ,העבודה כשרה אך האיסור במקומו עומד .אבל אם נקרע בגוף הבגד במקום מרכזי ,הרי זה נחשב כ"מחוסר בגדים" ממש ,ועבודתו פסולה לכל הדעות. הגאון רבי יעקב עטלינגר בספרו ערוך לנר (זבחים יח ע"ב) כתב כעין דברי הרדב"ז ,ודייק בלשון הברייתא המחלקת בין "קרוע" ל"מקורע" .הוא מבאר ש"מקורע" הוא לשון רבים ומשמעו בגד שהתבלה והפך לסמרטוט ,ובזה העבודה פסולה ללא ספק .אך בקרע של אבלות ,שהוא קרע טקסי ומסוים ,שם בגד לא פקע ממנו ,ולכן בדיעבד העבודה כשרה למרות האיסור החמור. הגאון רבי יצחק יהודה שמלקיש בספרו שו"ת בית יצחק (יורה דעה ב סימן קג) כתב תירוץ המאיר את עינינו בהגדרת "בגד" .הוא מחדש שבאבל ,הקריעה היא חלק מ"בגדי אבלו", ומכיוון שזו דרכו של אבל ללכת כך ,הרי לגביו הבגד נחשב שלם כפי מידתו כעת .לכן ,מצד דין בגדים העבודה כשרה ,אך התורה גזרה שכהן לא יעבוד בבגדי אבלות אלא בבגדי שמחה, ולכן עבר על גזירת הכתוב וחייב מיתה ,אך לא חילל את העבודה מדין מחוסר בגדים. הגאון רבי חנוך אייגש בספרו מרחשת (חלק א סימן ב) כתב לחלק בין קרע במקום תפר לקרע באריג .הוא מבאר שקרע במקום שהבגד מחובר בו בתפר אינו נחשב כקריעה הפוסלת את שם הבגד ,שכן דרך הבגד להתפרק שם וניתן לתפרו בקלות ,ולכן העבודה כשרה .אך קריעה בתוך גוף האריג הרי היא פגימה בעצם הבגד ,ובזה העבודה פסולה. הגאון האדיר רבי איסר זלמן מלצר בספרו אבן האזל (הלכות ביאת המקדש פ"א הי"ד) כתב ליישב את הסתירה בדרך מחשבתית עמוקה .הוא מבאר שיש לחלק בין בגד שנקרע מאליו מחמת בלאי ,לבין בגד שהכהן קרעו בידיו .כאשר הבגד נקרע מאליו ,הרי זה דרך בזיון ,ובבגד כזה פקעו תנאי "לכבוד ולתפארת" ,ועל כן עבודתו פסולה לחלוטין .אולם ,כאשר הרמב"ם כותב
708
הווצת תשרפ
שהעבודה כשרה ,הוא מדבר על כהן ש"קרע בגדיו" במעשה ידיו ,כגון על אבלות .במקרה כזה ,אף שהתורה אסרה זאת וגזרה מיתה על הפגיעה בהדר הכהונה ,מכל מקום אין בזה בזיון עצמי לבגד אלא קיום מצוות אבלות (לאלו שאינם כהנים גדולים או בשעת אבלותם) ,ולכן שם בגד עליו ועבודתו בדיעבד אינה נפסלת. הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף בספרו שו"ת יחוה דעת (חלק ד סימן א) כתב בתוך דבריו לעניין בגדי שליח ציבור ,והביא ראיה מסוגיית כהן בבגדים מקורעים .הוא מבאר שעיקר הפסול בעבודה נובע מהעובדה שהכהן נחשב כ"מחוסר בגדים" ,שכן בגד שאינו שלם אינו נחשב בגד .הוא מדגיש שגם אם הבגד יקר וחשוב ,אם יש בו קרע המבטל את צורתו המקורית, שוב אין הכהן "לבוש" כפי שציוותה תורה ,ומכאן שהעבודה נעשית בחיסרון בגדים המעכב את הריצוי. מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר (פרשת תצווה) כתב לעיין ביסוד הפסול של "כבוד ותפארת" .הוא מחדש שאין זה רק דין ביופי הבגד ,אלא זהו תנאי בעצם ההגדרה של בגדי כהונה .הוא מבאר שאם הבגד קרוע באופן שמבטל את חשיבותו ,הרי זה נחשב כאילו הכהן עובד בבגדי חול ,שכן בגדי כהונה שאינם מכובדים מאבדים את קדושתם המיוחדת .לשיטתו, זו הסיבה שהרמב"ם פסק במקום אחד שהעבודה פסולה ,שכן בלי כבוד ותפארת אין כאן "בגדי קדש". הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק ,הגרי"ז מבריסק (על הרמב"ם שם) כתב להסביר את דעת הרמב"ם ביסוד דין "קרועי בגדים" .הוא מבאר שישנם שני דינים נפרדים :האחד הוא דין "מחוסר בגדים" ,והשני הוא איסור "קרוע בגדים" כדומיה דפרועי ראש .כאשר הבגד מקולקל לגמרי (מקורע) ,הפסול הוא מדין מחוסר בגדים .אך כאשר הקרע הוא מסוים ואינו מבטל את שם הבגד ,הפסול הוא רק מדין האזהרה של "ובגדיכם אל תפרומו" ,ולכן אף שהכהן עובר איסור וחייב מיתה ,אין העבודה נפסלת כי למעשה הוא לבוש בבגדים. מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי (חלק ה סימן כא) כתב לדון בכהן שיש לו כתם או לכלוך על בגדיו ,ולמד זאת מדין קרועי בגדים .הוא מסיק שכל דבר הפוגם ב"תפארת" הבגד נחשב כביזיון לקודש ,ואף אם בדיעבד לא נפסלה העבודה בקרע קטן ,לכתחילה ודאי שיש בדבר משום חילול עבודת השם ,ועל הכהן להיות נקי ושלם בכל הופעתו. מתוך הבירור המעמיק בסתירת דברי הרמב"ם ובדרכי האחרונים ליישב את דין הכהן העובד בבגדים קרועים ,עולות השלכות הלכתיות למעשה הנוגעות לכבוד התפילה ולמשרתי הציבור בימינו: דין שליח ציבור בבגד קרוע או בלוי .נפקא מינה גדולה קיימת לגבי מי שעובר לפני התיבה .כשם שלמדנו שבבגדי כהונה הקריעה פוגמת בדין "כבוד ותפארת" ,כך גם בשליח ציבור המייצג את הקהל לפני המלך .פוסקי דורנו למדו מכאן שאסור לשליח ציבור להופיע בבגדים קרועים או מלוכלכים בכתמים בולטים ,ואף אם התפילה בדיעבד אינה פסולה ,הרי לכתחילה יש בזה ביזיון כבוד שמיים וכבוד הציבור.
709
גם לנשמה מגיע אוכל
הגדרת "בגד" לעניין ברכה .מהחילוק שראינו בין "קרוע" ל"מקורע" ,עולה נפקא מינה לעניין ברכת "מלביש ערומים" או ברכת "שהחיינו" .בגד שקרוע במידה כזו שאינו ראוי עוד ללבישה מכובדת (מקורע) ,שוב אינו נחשב בגד ואין מברכים עליו .לעומת זאת ,בגד שיש בו קרע קטן אך עדיין שם בגד עליו ,מחייב בברכה. הופעה בבגדי אבלות במקום שמחה .מהסברו של הבית יצחק שכהן קרוע דומה לאבל בבגדי אבלו ,למדנו שאין לערבב בין מצבי הנפש לבין חובת המקום .אדם המוזמן לאירוע של מצווה או עומד בשירות הציבור ,עליו להקפיד שבגדיו ישקפו את המעמד ולא את ענייניו האישיים ,שכן הלבוש משפיע על כבוד המעמד כולו. זהירות מחציצה ויתור בגדים .מהתירוץ של המנחת חינוך לגבי לבישת בגד קרוע על בגד שלם ,למדו הפוסקים לעניין חציצה בתפילין או בבגדי המצווה .אנו רואים שכל תוספת שאינה מוגדרת כבגד חשוב (בשל קריעתה) ,עלולה שלא להיחשב כחציצה או יתור ,אך מאידך היא יוצרת מצג של ביזיון שאסור לכתחילה. הדרישה המוחלטת לבגדים שלמים ,נקיים ומפוארים בעבודת המקדש ,מקפלת בתוכה רעיון עמוק המלמד על מהות הקשר בין המעשה החיצוני לפנימיות הנפש .המעיל והכתונת אינם רק כיסוי לגוף הכהן ,אלא הם מהווים כלי קיבול להשראת שכינה .כאשר התורה מגדירה את הבגדים כ"כבוד ותפארת" ,היא מלמדת אותנו שכבוד שמיים אינו יכול לשכון במקום שיש בו בזיון או הזנחה. בעומק הדברים ,הבגד הקרוע מייצג פירוד ושבירה .הקריעה היא הביטוי המובהק של האבלות ,של חסרון ושל מוות .המקדש ,לעומת זאת ,הוא מקור החיים והשלמות" .עוז וחדווה במקומו" ,נאמר על בית השם .לכן ,כהן הנכנס לעבודה בבגד קרוע ,מביא עמו כביכול את יסוד השבירה אל תוך היכל השלמות .גם אם העבודה כשרה בדיעבד משום ששם בגד עדיין עליו ,הרי שבעצם המעשה ישנו ניגוד מהותי בין השליחות לבין ההופעה. מכאן אנו למדים שהשלמות הנדרשת מהאדם בעבודת השם אינה רק בכוונת הלב ,אלא גם בכלים שבהם הוא משתמש .אדם יכול לטעון כי "הלב הוא העיקר" ,אך התורה מלמדת שגם הבגד מעכב .השלמות החיצונית של הבגדים היא השתקפות של השלמות הפנימית הנדרשת מהכהן .כשם שהקרבן חייב להיות "תמים" ללא מום ,כך גם המקריב חייב להיות תמים בהופעתו .הבגד השלם מעיד על כך שהאדם מכיר בגודל המעמד ומתבטל כלפי המלכות ,בעוד הבגד הקרוע משדר חוסר אכפתיות או אבלות אישית הפולשת אל תוך עבודת הכלל. הדיון ההלכתי על בגד קרוע פותח צוהר להתבוננות על לבושי הנפש של כל אחד מאיתנו. בתורת החסידות והמחשבה מוסבר כי המידות והמחשבות של האדם הם הלבושים של נשמתו .כשם שהכהן אינו יכול לעבוד בבגד קרוע ,כך גם האדם בעבודתו הפנימית נדרש לשלמות בלבושיו הרוחניים. בגד קרוע מסמל מצב של פיזור הנפש ,של מחשבות קרועות ומידות שאינן מתוקנות.
710
הווצת תשרפ
כאשר אדם ניגש להתפלל או לעשות מצווה ,אך ליבו חלוק ומחשבותיו נודדות ,הוא דומה לאותו כהן שעובד בבגד פרוס ומקורע .התביעה ל"כבוד ותפארת" היא דרישה לאסוף את כל כוחות הנפש למקום אחד ,ליצור רצף של כוונה ושלמות שאינה מניחה לשום קרע של ספק או ייאוש להיכנס פנימה. עוד יש להתבונן ביסוד ה"בזיון" שראינו בדברי האבן האזל .הקריעה שנוצרת מאליה, מחמת הזנחה ,היא הפוסלת את העבודה .מכאן אנו למדים לקח עצום :השחיקה והבלאי הטבעי של השגרה עלולים ליצור "קרעים" ביראת השמיים שלנו .אדם שאינו מתחזק ומחדש את בגדי נשמתו ,מוצא עצמו עובד את השם מתוך הרגל בלוי ,וזהו בזיון למלכות. התורה דורשת מאיתנו להיות "בגדי קודש" – תמיד חדשים ,תמיד רעננים ,ותמיד שלמים בשירות המלך. מהבירור ההלכתי שלמדנו עולה מצפן מוסרי המדריך את האדם ביחס שבין כבודו העצמי לבין כבוד שמיים .המעיל הקרוע מלמדנו שגם מעשה נעלה כעבודת המקדש עלול להיפגם בגלל חוסר תשומת לב לפרטים הנראים לכאורה חיצוניים .המוסר העולה מכאן הוא החובה להקפיד על "הדרת קודש" בכל מעשינו .אדם המזלזל במראהו בעת עשיית מצווה ,מעיד כי המצווה הפכה אצלו למעמסה שאין בה חשיבות של מלכות. הלקח המוסרי הנוקב ביותר טמון בדברי האבן האזל על ההבדל בין קרע של מצווה לקרע של בזיון .יש קריעה שהיא נעלה – כגון קריעה על חורבן המקדש או על תלמיד חכם שנפטר – זוהי קריעה שמבטאת חיבור וכאב קדוש .אך יש קריעה הנובעת מרשלנות ומהזנחה .המוסר למדנו להבחין בין הקרבת הנוחות האישית למען המטרה ,לבין זלזול במטרה עצמה .הכהן הגדול חייב להיות שלם ,כי הוא מייצג את השאיפה האנושית לשלמות לפני הבורא. זאת ועוד ,אנו למדים על האחריות הציבורית .הכהן אינו אדם פרטי; בגדיו הם "בגדי קודש לכבוד ולתפארת" של כל עם ישראל .כאשר אדם נושא בתפקיד רוחני או ציבורי ,עליו להבין שכל "קרע" בהתנהגותו או בהופעתו אינו פוגע רק בו ,אלא מחלל את המערכת כולה .המוסר מחייב אותנו לשמור על מלבושי המידות שלנו שלמים וראויים ,כדי שלא נגרום חלילה לחילול השם בהופעה שאינה הולמת את הערכים שאנו מייצגים. מעבודת הכהן הגדול בבגדיו השלמים במקדש ,אנו שבים אל עולם המעשה עם מבט מחודש על האופן שבו אנו מציגים את עצמנו ואת ערכינו .התובנה הראשונה היא חשיבות ה"כלי" .לעיתים אנו נוטים לזלזל במעטפת ,בלבוש או בצורה החיצונית של המצווה ,מתוך מחשבה שהתוכן הפנימי הוא חזות הכל .אך למדנו מהכהן הקרוע שאפילו עבודה קדושה במקדש יכולה להיפסל אם הכלי שבור .בחיי היום יום ,עלינו להקפיד שה"כלים" שלנו – הדיבור ,המראה והסדר – יהיו ראויים לתוכן הרוחני שאנו מבקשים לצקת לתוכם. תובנה נוספת היא היכולת להבחין בין חסרון שנובע מתוך מצווה לבין חסרון שנובע מהזנחה .אדם שנקרע לבבו או בגדו מתוך צער השכינה או כבוד התורה ,הרי זהו קרע של כבוד .אך מי שמאפשר לחיי הרוח שלו להישחק ולהתבלות מתוך עצלות ,מחלל
711
גם לנשמה מגיע אוכל
את ה"כבוד והתפארת" שניתנו לו .עלינו להיות כבני מלכים ,המקפידים שכל "בגד" שהם לובשים – בין אם זה לבוש פיזי ובין אם אלו לבושי הנפש – יהיה שלם ומוכן לעבודת הבורא בכל רגע.
עיקר העניין: בגדי הכהונה אינם רק פריטי לבוש ,אלא הם תנאי מהותי בעצם הכהונה .הכהן העובד בבגדים קרועים מעמיד למבחן את הגבול שבין האיסור האישי לבין פסול העבודה .מצאנו כי בעוד שקרע של אבלות עשוי שלא לפסול את העבודה בדיעבד לשיטות מסוימות ,הרי שבגד בלוי ומקורע שאינו לכבוד ולתפארת ,הופך את הכהן למחוסר בגדים ומחלל את עבודתו .היסוד העולה הוא שבעמידה לפני המלך אין מקום לשברון ולבזיון; השלמות החיצונית היא הכרחית להופעת השכינה .יהי רצון שנזכה ללבוש בגדי ישע ולעטות מעיל צדקה ,ולראות את כהנינו בעבודתם המפוארת ,בבגדים שלמים וחדשים ,בבניין אריאל במהרה בימינו אמן.