?מדוע הכניס אברהם את שרה לסכנה בבואו מצרימה

השמש הלוהטת של הנגב מכה ללא רחם, אבני החול צרובות בחום, ואוויר המדבר היבש והדחוס ,מלווה את השיירה המתקדמת בצעדים איטיים לעבר קו התפר הגורלי. אברהם אבינו, ענק הרוח נושא עמו את בשורת האמונה אל עולם חדש, אך ככל שהם מתקרבים אל גבול מצרים, נדמה כי

?מדוע הכניס אברהם את שרה לסכנה בבואו מצרימה

השמש הלוהטת של הנגב מכה ללא רחם, אבני החול צרובות בחום, ואוויר המדבר היבש והדחוס ,מלווה את השיירה המתקדמת בצעדים איטיים לעבר קו התפר הגורלי. אברהם אבינו, ענק הרוח נושא עמו את בשורת האמונה אל עולם חדש, אך ככל שהם מתקרבים אל גבול מצרים, נדמה כי הריחות משתנים. ניחוח האדמה הטהורה של ארץ ישראל מתחלף בארומה מתקתקה ומעיקה של הנילוס, והצללים המתארכים על הקרקע נראים כמרקדים בחרדה. אברהם מביט בשרה, אשת ,חיל, יופיה זוהר ככוכב בתוך הלילה, אך דווקא היופי הזה, שהיה אמור להיות מקור של נחת וברכה הופך לפתע למטרה. השקט נטען במתח חשמלי. המצרים, עם תרבותם המשוקעת בכיעור מוסרי ובחמדה, ממתינים מעבר לאופק. והשאלה מנקרת, חדה כסכין: כיצד ייתכן שאברהם, שכל חייו היו מסע של אמון מוחלט בבורא, עומד כעת בפני שער הכניסה למצרים, ומכניס את היקרה לו מכל אל לוע הארי? האם ייתכן שגדול הנביאים, מי שזכה לראות את האור האלוקי, מפקיר את אשתו לסכנה כה מוחשית, בידיעה ברורה שהמצרים אינם בוחלים בדבר כדי להשיג את מבוקשם? השאלה הזו מהדהדת בחלל, מטלטלת את יסודות הביטחון, ומזמינה אותנו להציץ אל תוך הלבטים של אדם העומד בין שמיים וארץ, תוהים על דרכיו של אבי האומה, ומחפשים

.תשובה שתניח את הדעת, מבלי לשבור את הכלים בטרם נצלול אל נבכי ההבנה, נישא עינינו אל הכתובים המציבים בפנינו את המציאות כפי שהיא התרחשה, בדרכם אל מצרים. התורה הקדושה מתארת את רגעי ההחלטה הדרמטיים: "ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את: והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו: אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך ;. פסוקים אלו חושפים בפנינו את תוכניתו של אברהם אבינו)יג-(בראשית יב, יא "וחיתה נפשי בגללך הוא אינו פועל בחלל ריק, אלא מתוך מודעות גמורה ליופיה של שרה ולטבעם של המצרים, תוך

.שהוא מבקש להציל את נפשו ממוות ודאי ביאר: "עד עכשיו לא נסתכל בה מתוך צניעות שבה". ביאור הדברים הוא)(בראשית יב, יא רש"י שאברהם אבינו, ברוב ענותנותו וצניעותו, לא עמד על יופיה של שרה אשתו לאורך כל הדרך, ורק בבואם אל מצרים, מתוך המודעות לסכנה העומדת לפתחם, הוא מבחין ביופי המיוחד שעלול

.לעורר את חמדת המצרים תרגם: "הא כען ידעית ארי אתתא שפירת חזו את". תרגום זה)(בראשית יב, יא תרגום אונקלוס מעמיד אותנו על הדיוק שהיה בפיו של אברהם – הוא מזהה את המציאות כפי שהיא, מציאות

.של יופי חיצוני בולט שאי אפשר להתעלם ממנו במקום שבו החמדה שולטת כתב: "הנה נא ידעתי, כי אשה יפת מראה את, אמר לה זה, כי ידע מנהג)(בראשית יב, יא הראב"ע המצרים, שהיו לוקחים נשים יפות ולא יניחו אחת מהן לבעליהן". ביאור הדברים הוא שאברהם אינו פועל מתוך דמיון, אלא מתוך היכרות מפוכחת וריאלית עם המוסר המצרי הקלוקל של אותם

.ימים, מציאות שבה היופי הוא גורם מסכן חיים ביאר: "ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת)(בראשית יב, י הרמב"ן

במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו". ביאור הדברים הוא שעל אף ההיגיון האנושי שראינו קודם לכן, הרמב"ן רואה במהלך זה כשל בביטחון המוחלט בה'. אברהם, בדרגתו הנעלה, היה צריך לסמוך על השגחת ה' שתציל אותו ואת שרה בכל דרך, והחלטתו לנקוט ביוזמה אנושית של

.הסתרה נתפסת כחטא, גם אם בשגגה הוסיף: "הנה נא ידעתי, למה אמר לה את דבריו עכשיו ולא קודם? לפי)(בראשית יב, יא החזקוני ."שעד עכשיו היתה מוסתרת בתוך התיבה, ועכשיו שהוציאה מן התיבה, חשש שמא יראו אותה ביאור הדברים הוא שאברהם נקט באמצעי זהירות גם קודם לכן, בהסתרתה של שרה בתיבה, ורק

.כאשר נאלצו להוציאה, גברה הסכנה והיה עליו לומר לה את הדברים במפורש ציין: "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, וגם מצד חכמתך וטוב)(בראשית יב, יא הספורנו ,הליכותייך הניכר בך, יהיה הדבר גלוי לכל". ביאור הדברים הוא שהיופי של שרה לא היה רק חיצוני אלא הקרין ממנה גם את חכמתה ואישיותה המיוחדת, דבר שהפך אותה למושכת עוד יותר, ולכן

.גם מסוכנת יותר בתוך החברה המצרית שתרה אחרי יופי ואיכות

, חידש: "אמר לה הנה נא ידעתי, כי הוא לא נשא עיניו בה מעולם)(בראשית יב, יא הכלי יקר ואמר לה שעתה הוא רואה את יופיה מתוך הכרח המציאות". ביאור הדברים הוא שדווקא העובדה שאברהם לא נתן דעתו על יופיה של שרה עד כה, מדגישה את גודל הסכנה שזיהה כעת; הוא נאלץ

.להתבונן בה, ומיד הבין שהסכנה היא ממשית ומיידית

נשוב אל דברי רבותינו בש"ס, המאירים את הדרך במבט של אמת, ומלמדים אותנו כי אין צעד

.של אבות האומה שאינו טומן בחובו סודות עליונים וחשבונות שמימיים שאינם גלויים לעין בשר

אמרו: להגיד צדקות שהיה ביניהם. ביאור הדברים הוא)(טז, א בגמרא במסכת בבא בתרא שהגמרא מבקשת ללמדנו כי גם האירועים שנראו כסכנה או כהסתרת פנים, היו מכוונים מלמעלה כדי להראות את צדקתם וגדולתם של אברהם ושרה, שגם במצבים הקשים ביותר שמרו על קדושתם ועל הקשר העמוק ביניהם, וכל ירידתם למצרים לא הייתה אלא תהליך של גילוי האור

.הגנוז שלהם בתוך החשיכה

נשנה: וכל הנסיונות שאירעו לאברהם אבינו, אלו עשר ניסיונות)(פרק לג, ב באבות דרבי נתן שנתנסה בהם, והקדוש ברוך הוא עומד לו בכל אחד ואחד מהם. ביאור הדברים הוא שחז"ל לא ראו בירידה למצרים ובכל הכרוך בה משום חטא או פגם, אלא מנו אותם כחלק מסדרת הניסיונות הגדולים שאברהם עמד בהם בגבורה. התפיסה הזו משנה את כל נקודת המבט; מה שנראה לנו כסכנה מיותרת, מתגלה כאן כחוליה נוספת בשרשרת ההתעלות של האבות, שכל מטרתה לזכך

.את הנשמה ולהוציא אל הפועל את כוחותיה

כתב וז"ל: כי מפני החכמה עשה זה, שלא היה לו דרך אחרת להנצל, כי ידע)(בראשית י"ב י"א הרד"ק מנהג המצרים שהם אנשי זמה, ואם היו רואים אשה יפת תואר היו לוקחים אותה בכוח, והורגים את בעלה. ביאור הדברים הוא שהרד"ק מנקה את אברהם מכל חשש של חטא, ומבאר שזו הייתה הדרך היחידה שנותרה לו להתמודד עם המציאות הבלתי אפשרית שהכתיבו המצרים, וכל מעשהו

.היה בגדר השתדלות מושכלת של אדם העומד בפני מציאות של כפייה ורשעות

ביאר: ומכאן תלמוד לאדם שיזהר בדרכיו וישתדל בכל יכולתו)(בראשית י"ב י"א רבינו בחיי להינצל מן הסכנה, אף על פי שהוא בוטח בהשם יתברך, כי אין סומכין על הנס. ביאור הדברים הוא שהתורה מלמדת אותנו כאן יסוד גדול בדרכי האמונה: הביטחון בה' אינו פוטר את האדם מלעשות את כל מה שביכולתו כדי להינצל, ואברהם אבינו, ברוח קדשו, מלמד את כל הדורות שאין לזלזל

.בסכנות החיים, אלא יש לפעול בחוכמה ובזהירות כדי לקדש שם שמיים ולשמור על חייו

האחרונים וגדולי הפוסקים המעמיקים בסוגיה זו, מציעים לנו מבט המשלב בין חובת ההשתדלות

.לבין גבולות הביטחון, תוך התבוננות פנימית בנפשו של אברהם אבינו

ביאר: כי אף על פי)(ספר שמירת הלשון, שער הזכירה הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן שאברהם אבינו היה בדרגה רוחנית שאין למעלה הימנה, הרי שלימדנו שאין אדם רשאי לסמוך על הנס אלא צריך לעשות את המוטל עליו בדרכי הטבע, ושלא יתגרה אדם בסכנה מתוך מחשבה שהשמים יצילו אותו בכל מצב. ביאור הדברים הוא שהחפץ חיים רואה בהנהגת אברהם שיעור נצחי לדורות: הביטחון אינו מחליף את האחריות, ודווקא מי שהוא גדול הדור, מבין שחובתו ,להשתמש בכל הכלים שנתן לו הבורא בתוך המציאות הטבעית כדי להגן על הקרובים אליו

.מבלי לנסות את ההשגחה

חידש: כי כל ירידת אברהם למצרים לא הייתה)'(חלק א', דרוש ט רבי יהונתן אייבשיץ ביערות דבש ,רק מפני הרעב הגשמי, אלא כדי לברר ניצוצות של קדושה שהיו טמונים באותה ארץ טמאה ואברהם בחוכמתו ידע ששרה, בהיותה אם האומה, היא הכלי המרכזי שדרכו אפשר להעלות את הקדושה משם. ביאור הדברים הוא שאין כאן רק הצלה ממוות או חיפוש פת לחם, אלא תוכנית אלוהית שבה אברהם נוטל על עצמו את הסיכון הגדול כדי להשלים את שליחותו בעולם, מתוך

.ידיעה שהמטרה העליונה מחייבת אותו ללכת במקומות שבהם הסכנה אורבת

,גדולי הדורות האחרונים, מתוך מבט המשלב את חריפות ההלכה עם עומק המחשבה והלב

.מוסיפים נדבך משמעותי בהבנת דמותו של אברהם אבינו והתנהלותו מול פרעה

ביאר כי אברהם אבינו פעל מתוך)(חלק ט', יורה דעה הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בשו"ת יביע אומר ,שליחות אלוקית, ולא מתוך פחד אישי, וכל כוונתו הייתה להציל את שרה לא רק ממוות גופני ,אלא לשמור על קדושתה וצניעותה, שכן ידע כי אם יראוה המצרים כאישה פנויה, ינסו לפגוע בה ועל ידי אמירתו אחותי את, העניק לה הגנה הלכתית ורוחנית. ביאור הדברים הוא שרבנו עובדיה מדגיש כי לא מדובר כאן בטקטיקה של הישרדות בלבד, אלא במהלך מחושב של צדיק הדואג

.לקדושת אשתו בתוך גוב האריות, וכל צעדו היה מחושב ומדוד כדי לקדש את השם

חידש כי אברהם אבינו ראה עצמו כאחראי לשלום)(בראשית מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר העולם, וכאשר ידע ששרה היא המפתח להמשכת זרע הקודש, חשש שמא יתעכבו הליכי הגאולה אם יפגעו בה, ולכן הקריב את שלוותו האישית ואת מעמדו כדי להבטיח את עתיד האומה. ביאור הדברים הוא שדבריו של הגר"א וייס מאירים את הדמות של אברהם באור חדש – לא כאדם הנס על נפשו, אלא כמנהיג האומה הרואה את הנולד, ומוכן לקחת סיכונים אישיים עצומים כדי

.להבטיח ששרה, שממנה עתיד לצאת יצחק, תישאר שלמה ומוגנה

,נפקא מינות למעשה, אנו מוצאים כי המציאות של אברהם אבינו אינה אירוע היסטורי מרוחק אלא אבן בוחן יסודית לכל אדם בבואו להתמודד עם סכנות ועם הצורך לשמור על חייו וחיי

.בני ביתו

, ביאר שמי שסומך על הנס ואינו נזהר מן הסכנה)'(פרק ז' הלכה ג הרמב"ם בהלכות יסודי התורה הרי הוא מזלזל בחיים שנתן לו הבורא, ומכאן אנו למדים שגם כאשר אדם נמצא בשליחות של מצווה, חלה עליו החובה לנקוט בכל אמצעי הזהירות הטבעיים. ביאור הדברים הוא שאין לראות ,בהשתדלות חוסר ביטחון, אלא להיפך – הכרה בכך שהקב"ה הציב את העולם על דרכי הטבע והאדם מצווה להשתמש בדרכים אלו כדי לשמר את החיים, שהם הכלי היחיד שדרכו ניתן לעבוד

.את השם

חידש כי חובת האדם להרחיק את עצמו)(חו"מ, סימן תכ"ז המרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך מכל מקום שיש בו סכנה, ואף אם נראה לאדם שיוכל לצאת ממנה בנס, אין לו רשות לסמוך על כך, שכן המצווה היא לשמור על הנפש בדרכים המקובלות. ביאור הדברים הוא שכשם שאברהם אבינו, גדול האמונה, לא נמנע מלחשוב על דרכי הצלה והסוואה, כך גם אנו, בכל צומת של קבלת החלטות שיש בה סיכון – בין בדרכים, בין בטיפול רפואי או בכל הכרעה גורלית – מצווים לשקול

.את צעדינו בכובד ראש, להיוועץ ולפעול בחוכמה, ולא להשאיר את הדברים ליד המקרה

ביאר שהחשש של אברהם מפני המצרים לא נבע)'(בראשית י"ב, י המהר"ל מפראג בספרו גור אריה מפחדנות, אלא מהבנה עמוקה של טבע האדם והעולם, שכן כאשר אדם נכנס לסביבה שאינה נוהגת על פי דרכי התורה, עליו להקדים תרופה למכה ולבנות חומות של הגנה על הקדושה והצניעות של ביתו. ביאור הדברים הוא שבחיים הפרטיים שלנו, כאשר אנו נאלצים לעיתים לשהות במקומות שאינם תואמים את האווירה הביתית שלנו, עלינו להישמר בדרכנו, לשמור על הגדרים שלנו, ולא לתת לעצמנו להיסחף לתוך מציאות שעלולה לפגוע בשלמות הבית, מתוך הכרה שמניעה היא

.הטובה שבדרכים

.התובנה העולה מכאן היא שהזהירות אינה סימן לחולשה, אלא ביטוי של אחריות לדורות אברהם אבינו מלמד אותנו שגם בשעה שאנו יוצאים אל הלא נודע, עלינו להביא עמנו לא רק את אמונתנו, אלא גם את שיקול הדעת שלנו, את היכולת לתכנן ואת הרצון להגן על כל מה שקדוש לנו. השילוב הזה בין ביטחון בבורא לבין ערנות למציאות, הוא המפתח לחיים מאוזנים שבהם אנו

.מקדשים את השם לא רק במחשבה, אלא גם במעשה בפועל

המתח שבין הביטחון לבין ההשתדלות הוא הציר שעליו סובב עולמו של האדם המאמין, והוא המפתח להבנת המהלך המורכב של אברהם אבינו בבואו אל מצרים. כאשר אנו מתבוננים בדרכי האבות, אנו נחשפים לאמת יסודית: האמונה אינה בריחה מן המציאות, אלא היכולת לפעול בתוכה מתוך שקט פנימי וחיבור למקור החיים. אברהם אבינו אינו מציע לנו פתרון קסם, אלא מורה לנו את הדרך שבה האדם לוקח אחריות מלאה על מעשיו, מבלי לאבד את הרגע שבו הכל הופך להיות ,תלוי בהשגחת הבורא. מתוך כך, מתברר שהסכנה שאליה נכנס אברהם אינה סתירה לביטחונו

אלא היא היא ביטויו הגבוה ביותר – היכולת ללכת באש ובמים, בידיעה שאין שום גורם בעולם

.שיכול לגעת במי שדבוק בשורש ההוויה

ביאר כי הביטחון אינו פוטר את האדם)(חובות הלבבות, שער הביטחון רבינו בחיי אבן פקודה ממעשה, אלא הוא מהווה את יסוד המנוחה הפנימית בתוך העשייה. "הביטחון הוא שקט הלב ,במי שהוא סומך עליו". ביאור הדברים הוא שהאדם נדרש לפעול כמי שאין לו אלא השתדלותו אך ליבו בטוח כי התוצאה תלויה רק בחסדי שמים, ובזה מתאחדים המאמץ והאמונה לאחדות

.אחת, שבה המעשה אינו פוגם בביטחון אלא משמש כלי להעברתו אל העולם

חידש כי ההשתדלות היא רק הכלי שדרכו שורה)'(מכתב מאליהו, חלק א רבי אליהו אליעזר דסלר הברכה. "ההשתדלות היא חובת האדם כפי הנהגת העולם הזה". ביאור הדברים הוא שהעולם פועל ,על פי חוקי הטבע, ואברהם לא רצה לשנות את הטבע בדרך נס, אלא להתנהל בתוכו בחוכמה מתוך הכרה שדווקא דרך הכלים הטבעיים עובר האור האלוהי אל המציאות האנושית, וזו הדרך

.שבה הצדיק נותן מקום להנהגת השם בעולם

פירש כי האמונה השלמה היא זו המאחדת את הקודש והחול)(אורות האמונה מרן הראי"ה קוק ."בנפש האדם. "האמונה אינה סותרת את המדע והעשייה, אלא מעלה אותם לדרגה גבוהה יותר ביאור הדברים הוא שאברהם אבינו בהליכתו למצרים הראה לנו כי אדם המחובר לבורא אינו ,מנוכר לעולם, אלא הוא זה שמנהיג את העולם בדרך ישרה מתוך חיבור עמוק למקור האמת

.וכאשר הוא פועל בעולם, הוא אינו פועל כגוף זר, אלא כממשיך דרכו של הבורא בתוך הבריאה

הנפש האנושית מוצאת את עצמה לא אחת בתוך מציאות מורכבת, שבה עליה לנווט בין הצורך להתקיים ולהתמודד עם אתגרי החיים, לבין השמירה על האור הפנימי, על טהרת הלב ועל יראת השמיים. המסע של אברהם ושרה למצרים הוא בבואה למסעו של כל אדם. הבית המוגן, שבו רוח הקודש שורה בטבעיות, מתחלף לעיתים בשדות זרים, במקומות שבהם הערכים נבחנים בלחץ של סביבה, של דאגות פרנסה או של חברה שאינה שותפה לערכינו. השאלה המנקרת בלב אינה רק איך שורדים, אלא איך נשארים שלמים, איך שומרים על אותה פנימיות קדושה, המכונה בתורת החסידות שרה – שורש הנשמה, מכל מגע של חול או של טומאה, גם כאשר המציאות

.החיצונית דוחקת בנו לפעול אחרת

ביאר. כי כוחו של אברהם היה ביכולתו לשמור)(פרי צדיק, פרשת לך לך רבי צדוק הכהן מלובלין .על נקודת הקודש הפנימית גם כשהוא יורד למצרים, וזהו הכוח הניתן לכל יהודי בכל דור ודור ביאור הדברים הוא שהחיים דורשים מאיתנו לרדת לעיתים לעולמות של עשייה וטרדה, אך אם הנפש נשארת דבוקה בשורשה, הרי שהירידה הזו אינה פוגמת בטהרתה, אלא הופכת למקום שבו

.מתגלה כוח העמידה והאמונה שלנו, שכן דווקא במקום החושך מתגלה האור האמיתי של הנשמה

חידש. כי כל ירידה היא צורך עלייה, וזהו סוד החיים. ביאור הדברים)(פרשת לך לך השפת אמת הוא שכאשר אדם מרגיש שהוא נאלץ להצטמצם, להתגונן או לפעול בדרכים שאינן משקפות את שיא רוחניותו, עליו לדעת שהקב"ה הניח אותו שם לא כדי שייפול, אלא כדי שמשם יחזור עם

תובנות חדשות, עם אמונה מחוזקת ועם יכולת להעלות את אותם עניינים שהיו נראים כחול, אל

.תוך הקדושה

פירש. שהיכולת של הנפש להישאר נאמנה לעצמה תלויה בהכרה)(פרשת לך לך הקדושת לוי שהיא בריה רוחנית שאינה משתעבדת לנסיבות חיצוניות. ביאור הדברים הוא שהסביבה אולי משפיעה על הגוף, על המעשה, על הדיבור, אך הנשמה נותרת תמיד מחוברת למקורה, וההבנה הזו ,היא שמקנה לאדם את השקט הנפשי ואת העוצמה הנדרשת כדי לעמוד איתן אל מול כל ניסיון

.מתוך ידיעה שהקדושה היא מהותנו, ולא תלויה בדבר שחוץ מאיתנו

התובנה המזוקקת היא שהעבודה שלנו בעולם הזה היא ללמוד כיצד לא לתת לחיצוניות המאיימת, ללחצי הפרנסה או לתרבות הסובבת, לחדור אל היכל הלב. אברהם אבינו אינו מלמד אותנו כיצד להתרחק מהעולם, אלא כיצד לחיות בו בלי להשתייך אליו בנשמתנו. כשאנו מבינים שהערך העצמי שלנו והקדושה שלנו הם נתון יסודי שאינו תלוי בפרעה או באנשי מצרים, אנחנו הופכים להיות בני חורין באמת, המסוגלים להתמודד עם כל מצב בראש מורם ובנפש חפצה, מתוך

.אמונה שהבורא מלווה אותנו גם בתוך הירידות הגדולות ביותר

הצלילה אל נבכי הנפש ומציאת המצפן הפנימי אינן דורשות מאיתנו אימוץ של דרכי התנהגות חיצוניות, אלא רק את היכולת להקשיב לקול העדין המדבר בתוכנו. כאשר אנו בוחנים את הנהגתו של אברהם אבינו, אנו מגלים כי המוסר אינו אוסף של חוקים המונחתים עלינו מלמעלה, אלא הוא מהות שמתגלה מתוך המפגש שלנו עם המציאות, מתוך נאמנות לעצמנו ומתוך הידיעה שאנו נושאים בקרבנו את דמותו של הבורא. היכולת שלנו להישאר ישרים בתוך עולם עקום, היא לא רק ניצחון של כוח רצון, אלא עדות לחיבור האמיתי שיש לאדם עם האמת המוחלטת, אותה אמת

.שאינה משתנה גם כאשר הרוחות סוערות

ביאר כי עיקר עבודת האדם הוא לבנות)'(דעת חכמה ומוסר, חלק א המשגיח רבי ירוחם ליבוביץ בתוכו את המדד הפנימי שאינו תלוי בנסיבות חיצוניות, אלא בזיכוך המידות והרצונות. ביאור הדברים הוא שכאשר אדם פועל מתוך המקום הזה, הוא אינו זקוק לאישור מהסביבה ואינו חושש ,מלחצים, שכן המצפן הפנימי שלו מכוון תמיד אל עבר הטוב והנכון. אברהם אבינו, בבואו למצרים הראה לנו שגם במצבים המורכבים ביותר, הצדיק אינו מאבד את עקביותו, משום שמרכז הכובד

.שלו אינו נמצא במציאות החיצונית אלא ביראת השמים הטהורה שבליבו

חידש כי הנאמנות לאמת)'(ספר אהבת חסד, חלק ג הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן הפנימית היא הכוח המניע את העולם כולו לעבר הגאולה. ביאור הדברים הוא שהעולם צמא לאנשים שאינם מוותרים על עקרונותיהם, לאנשים שנושאים בתוכם שקט פנימי המקרין גם על .אחרים, ודווקא מתוך הצניעות והעמידה על המשמר, אנו מגלים שכל העולם סביבנו משתנה המצפן הפנימי הזה אינו נבנה ביום אחד, אלא הוא פרי של התבוננות מתמדת בדרכי השם, ושל

.רצון עמוק להיות חלק ממהלך גדול יותר מהצרכים האישיים שלנו

התובנה העמוקה היא שהמוסר הוא כוח חי. הוא אינו קפוא, הוא אינו דורש מאיתנו להפוך לאנשים אחרים, אלא רק להסיר את המחיצות המפרידות בינינו לבין הטוב השוכן בתוכנו. אברהם

אבינו לא לימד אותנו להיות אברהם, אלא לימד אותנו למצוא את האברהם שבנו, את היכולת להבדיל בין עיקר לטפל, את האומץ לבחור באמת גם כשהיא דורשת מאיתנו להקריב נוחות, ואת

.האמונה שהולכת איתנו לכל מקום, גם למקומות שבהם האור נראה רחוק מלהשיג

השיעור הגדול שאנו לוקחים עמנו ממסעו של אברהם אבינו למצרים הוא שהאמונה אינה תיאוריה מופשטת, אלא כלי עבודה לחיים עצמם. כאשר אנו ניצבים בפני צומת דרכים, ובמיוחד ,כאשר אנו מרגישים שעלינו להיכנס למקומות או למצבים שאינם הולמים את הערכים שלנו עלינו לזכור את הנהגת אברהם. הוא לא נשאר בבית מתוך פחד, אך הוא גם לא פעל כמי שאין לו מורא מהסביבה. הוא הכין את הכלים, הוא בנה את ההגנות, והוא הלך בביטחון מלא. כך גם בחיינו, עלינו לשאול את עצמנו: האם אני מפעיל את שיקול הדעת שנתן לי הבורא כדי לשמור על האוצרות היקרים לי? האם אני בונה לעצמי חומות של צניעות, של יראת שמיים ושל זהירות

?במקומות שבהם הסביבה עלולה להשפיע לרעה

ההבנה שאנו נושאים בתוכנו עולם שלם, גם כאשר אנו עובדים במקומות חול, גם כאשר אנו מתמודדים עם לחצי החיים, היא המפתח לחירות אמיתית. אל לנו להרגיש רגשי אשם על הירידה לעולם המעשה, שכן זהו המקום שבו האור שלנו אמור להאיר. הסוד הוא לדעת שהחיצוניות היא רק תפאורה, והמרכז נמצא בלב, בנאמנות לבורא, ובשמירה על הלהבה שלא תכבה גם מול

.הרוחות החזקות ביותר :עיקר העניין:עיקר העניין

אברהם אבינו מלמד אותנו כי הביטחון האמיתי אינו מחייב אותנו לעצום עיניים אל מול הסכנות, אלא פוקח אותן לראות את המציאות כפי שהיא, כדי לפעול בתוכה כבני חורין. הירידה למצרים לא הייתה נסיגה, אלא מנוף של עלייה, שכן בתוך ,המקום הטמא ביותר, אברהם ושרה רק הוכיחו שקדושתם היא עובדה מוגמרת שום מציאות חיצונית אינה יכולה לערער עליה. לכן, כאשר אנו מרגישים מאוימים מהסביבה, מלחצי הפרנסה או מאתגרי התקופה, עלינו לדעת שזו ההזדמנות שלנו לחשוף את העוצמה שנטע בנו הבורא, ולהפוך את רגעי החשיכה למקפצה של גילוי אור אלוהי, מתוך ידיעה שהמציאות תמיד מתכופפת בפני מי שצועד בה בביטחון

.ובנאמנות לשורש נשמתו החיים האמיתיים הם היכולת ללכת בגאון בתוך חשיכת המצרים, תוך הבנה שהאור ,שאנו נושאים בלבנו חזק יותר מכל רדיפה. מי שבוטח בה' אינו נס מפני המציאות אלא מעצב אותה בדרכו, כי יודע הוא שכל ירידה אל החול היא רק הכנה להרמת

.הקודש אל על