?על מה סמכו העולם לנשק לרב בבית הכנסת הרי זה איסור

,בדעתו שהם טעונים בירור. אחד מהם הוא אותו מחזה מוכר בבתי כנסיות ובבתי מדרשות .אדם הניגש אל רבו או אל אדמו"רו ומנשק את ידו או את מצחו לאות כבוד והתקשרות המעשה נראה טהור, מלא יראה ואהבה, ואף על פי כן כאשר מעמידים אותו אל מול דברי

יש מעשים הנראים פשוטים ויומיומיים, כמעט טבעיים, עד שאדם מתקשה להעלות ,בדעתו שהם טעונים בירור. אחד מהם הוא אותו מחזה מוכר בבתי כנסיות ובבתי מדרשות .אדם הניגש אל רבו או אל אדמו"רו ומנשק את ידו או את מצחו לאות כבוד והתקשרות המעשה נראה טהור, מלא יראה ואהבה, ואף על פי כן כאשר מעמידים אותו אל מול דברי הפוסקים מתעוררת תמיהה עמוקה, שמא אין כאן הנהגה של קדושה אלא פעולה האסורה .מצד הדין , ומשמע בפשטות שמשה)(שמות ד כז "והנה בפרשתן נאמר "ויפגשהו בהר האלקים וישק לו רבינו נשק לאהרן אחיו במקום המכונה "הר האלקים", מקום השראת שכינה, והדבר נעשה .לשבח ולא לגנאי ומכאן מתעוררת קושיא יסודית, כיצד הותרה נשיקה זו במקום קדוש, והלא נפסק להלכה וכן הובא באגודה ברכות)(סימן קסג , שמקורו בבנימין זאב)(או"ח סימן צח סעיף קטן א ברמ"א פרק כיצד מברכין, ובספר חסידים סימן רנה, שאסור לאדם לנשק את בניו הקטנים בבית הכנסת, כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום. ואם כך נאסרה נשיקה בבית הכנסת מצד קדושת המקום והצורך להעמיד את אהבת השם מעל כל אהבה אנושית, מהו החילוק .בין בית הכנסת לבין הר האלקים תומש תשרפ ומכאן מתרחבת השאלה עוד יותר אל המנהג הרווח בישראל, שעל מה סמכו העולם לנשק רב או אדמו"ר בבית הכנסת, והרי לכאורה יש כאן איסור גמור על פי ההלכה. וקושיא זו , וכן בשו"ת בית ישראל לנדא)(יו"ד סימן קפו סעיף קטן ב הועלתה במפורש בשו"ת פנין מבין , והדברים תובעים בירור רחב ויסודי, האם אכן המנהג מיוסד על אדני ההלכה)(או"ח סימן ט .או שמא הוא תוצאה של רגש דתי שלא נבחן כראוי לאור דברי הפוסקים . פסוק זה מתאר את)(שמות ד כז "בפרשת שמות נאמר "ויפגשהו בהר האלקים וישק לו המפגש הראשון בין משה לאהרן לאחר שליחותו של משה לגאול את ישראל, ומדגיש שהמפגש והנשיקה נעשו במקום המכונה במפורש "הר האלקים", לשון המורה על מקום .קדוש שבו נגלית שכינה אינו מעכב על עצם הנשיקה, ומשמע מדבריו שהפסוק)(שמות ד כז רש"י בפרושו על התורה נכתב לשבח, לבטא את שמחת המפגש ואת השלמת השליחות האלוקית, ולא ראה בכך קושי מצד קדושת המקום, דבר המעורר תמיהה לאור ההלכות שנאמרו בדורות שלאחר מכן בענין .הנהגה בבית הכנסת מאריך לבאר ש"הר האלקים" הוא מקום ההתגלות, ושם)(שם הרמב"ן בפרושו על התורה נתקדש המפגש בין שני האחים העומדים בראש הנהגת ישראל, ומתוך דבריו עולה שהמעשה .כולו נטבע במסגרת של קדושה ושליחות, ולא כפעולה פרטית גרידא של קרבה משפחתית כותב בפירוש שנשיקה זו היתה כמנשק דבר קדוש, כלומר)(שם הספורנו בפרושו על התורה לא נשיקה של חיבה אנושית רגילה, אלא ביטוי של יראת קודש והכרה במעלת השליחות והקדושה השורה על אהרן באותה שעה. לפי זה מתחדדת ההבחנה בין נשיקה של אהבה .טבעית לבין נשיקה שיש בה תוכן של כבוד וקדושה " עומד על כך שהכתוב מדגיש "הר האלקים)(שם האור החיים הקדוש בפרושו על התורה ללמד שכל פרטי המפגש היו מכוונים לרצון השם, ומתוך כך משמע שכל תנועה שנעשתה .שם נמדדת בקנה מידה של עבודת השם ולא של רגש פרטי בלבד מן הפסוק ומדברי מפרשיו עולה שכבר במקרא עצמו הונח יסוד להבנת מעשה הנשיקה כהנהגה השייכת לעולם של קדושה, אך עדיין נותר לברר כיצד יסוד זה משתלב עם ההלכה המגבילה הנהגות דומות בבית הכנסת, והאם יש ללמוד מן הפסוק היתר כללי או שמא הוא .דין מיוחד לאותה שעה ולאותו מקום נאמר שאין נוהגים קלות ראש בבית הכנסת, והגמרא)(דף סג ע״ב בגמרא במסכת ברכות מונה שורה של הנהגות האסורות מצד מורא מקדש מעט, ומתוך כך למדו הפוסקים שכל מעשה של קרבה יתירה שאין בו צורך של מצוה או כבוד שמים עלול להיחשב כפגיעה בקדושת המקום. אף שאין הגמרא מזכירה נשיקה במפורש, מכל מקום יסוד זה הוא הבסיס .לדבריהם של הראשונים והאחרונים שעסקו בשאלה זו נאמר שהשכינה שורה במקום שיש עשרה, ומתוך דברי)(דף י ע״א בגמרא במסכת שבת גם לנשמה מגיע אוכל הגמרא למדנו שמעמד של ציבור ותפילה יוצר ריבוי קדושה שאינו תלוי דווקא במבנה בית הכנסת אלא בעצם קיבוץ ישראל, יסוד זה שימש מאוחר יותר לחלק בין זמן שהשכינה שורה .בגלוי לבין זמן הסתלקותה לענין הנהגות של כבוד וקרבה מובא המעשה בעולא, "עולא כי הוה אתי מבי רב הוה)(דף יז ע״א בגמרא במסכת עבודה זרה מנשק לאבוה ולאימיה", ועל כך פירש רש״י שם "דרך בני אדם כשיצאין מבית הכנסת מיד הוא נושק לאביו או לאמו דרך כבוד". מדברי רש״י משמע בפשטות שהנשיקה נעשית לאחר היציאה מבית הכנסת, ודקדקו מכאן כמה מן האחרונים שמשמע שבבית הכנסת עצמו אין .נוהגים כן אפילו דרך כבוד רש״י שם מדגיש בלשונו שהנשיקה היא דרך כבוד ולא דרך אהבה, ומתוך כך יש מקום לומר שעיקר כוונתו אינה לקבוע איסור הלכתי בתוך בית הכנסת, אלא לבאר את מנהג העולם בשעת היציאה, כפי שביאר בשו"ת בית ישראל לנדא, שאין רש״י בא לאסור אלא .לפרש את הנהגת עולא לפי דרך העולם בתוספות על אתר לא מצאנו התייחסות מפורשת לשאלת הנשיקה בבית הכנסת, והדבר עצמו מלמד שאין כאן דין מפורש בגמרא אלא נידון שנבנה מדקדוקי לשון ומכללי מורא .מקדש, ועל כן נפתח פתח רחב לשיטות שונות בהבנת ההיתר והאיסור מן הגמרות עולה שיסוד האיסור אינו מצד מעשה הנשיקה כשלעצמו, אלא מצד החשש לפגיעה במורא המקום ובתחושת השראת השכינה, ומכאן נולדו החילוקים שעמדו עליהם הפוסקים בין דרך אהבה לדרך כבוד, בין שעת תפילה לשעה אחרת, ובין מקום של קדושת .ציבור למקום של קדושת שליחות מיוחדת כהר האלקים כתב בלשון ברורה שאסור לאדם לנשק)(סימן רנה רבנו יהודה החסיד בספרו ספר חסידים .את בניו הקטנים בבית הכנסת, וטעם הדבר כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום מדבריו מבואר שאין האיסור נובע מחשש של פריצות או קלות ראש בלבד, אלא מתביעה פנימית המופנית אל לב האדם, שהמקום הזה מיועד לעמידה מוחלטת לפני השם, וכל גילוי של אהבה טבעית, אף שהיא טהורה ונקיה, מערב מימד אחר שאינו שייך לשעה זו .ולמקום זה העתיק דין זה, והדגיש גם הוא את נקודת)(פרק כיצד מברכין בעל האגודה במסכת ברכות קביעות הלב, להשריש באדם שאין חיבה בעולם שיכולה לעמוד בשורה אחת עם אהבת השם בשעה שהוא עומד בבית תפילתו. מתוך דבריו עולה שהנשיקה אינה נאסרת מצד צורת המעשה בלבד, אלא מצד המסר הפנימי שהיא מבטאת, מסר של קרבה אנושית שאינה .תואמת את האווירה הנדרשת בבית הכנסת הכלבו הביא אף הוא דין זה בלשון דומה, וניכר בדבריו שהאיסור הוא חינוכי ומהותי, לא ,גדר טכני. בית הכנסת נתפס אצלו כמקום שבו האדם מעצב את היררכיית האהבות שלו תומש תשרפ וכאשר הוא מבטא אהבה אנושית מוחשית באותו מרחב, הוא מטשטש את הייחודיות של .אהבת המקום מדברי הראשונים הללו עולה יסוד ברור, שהאיסור לנשק בבית הכנסת נאמר ביחס לנשיקה המבטאת חיבה טבעית, אהבה משפחתית או רגש אנושי רגיל, משום שהיא סותרת את התביעה הנפשית של מורא מקדש ואהבת השם. אולם עדיין לא נתבאר האם נשיקה המוגדרת כדרך כבוד, או כביטוי של קדושה, נכללת אף היא בגדר זה, או שמא בזה לא דיברו .כלל, ופתח זה הוא שורש הדיון . כתב לדון במנהג העולם שמנשקים יד רב או)(סימן קפו סעיף קטן ב בשו"ת פני מבין, יו"ד אדמו"ר בבית הכנסת, והקשה מצד דברי הפוסקים שאסור לנשק בבית הכנסת, ותירץ שגדר ,האיסור שנאמר בספר חסידים ובמקורותיו אינו אלא בנשיקה של דרך אהבה וחיבה טבעית כגון נשיקת בניו הקטנים וכיוצא בזה, אבל נשיקה שהיא דרך כבוד אין בה איסור, כי אין בה גילוי של אהבה המתחרה באהבת המקום, אלא אדרבה היא ביטוי לכבוד התורה וליראת חכמים, ומצד תוכנה היא שייכת לעבודת השם ולא להיפוכה, ולפי זה המנשק יד רבו בבית .הכנסת אינו מכניס אהבה זרה, אלא מגדיל כבוד שמים, ומתיישב המנהג על מכונו . האריך אף הוא בבירור מנהג הנשיקה, והעלה)(או"ח סימן ט ,בשו"ת בית ישראל לנדא ,שני נתיבים בביאור ההיתר. דרך אחת כדברי הפני מבין, שהאיסור הוא דווקא דרך אהבה אבל דרך כבוד מותר אף בתוך בית הכנסת. דרך שניה חידש לחלק מצד זמן השראת השכינה, שיש מקום לומר שהאיסור שייך בשעת תפילה או בשעה שהציבור עומד בעשרה והנהגת המקום בתוקף קדושתו, אבל אחר התפילה או בזמן שאין מסגרת של תפילה בציבור, אין אותה חריפות של איסור, וממילא יש צד להקל בנשיקה שאינה דרך חיבה אלא דרך כבוד. אולם הוא עצמו העיר שתירוץ הזמן אינו מיישב לגמרי את מנהג העולם, שהרי פעמים שמנשקים אף כאשר יש עשרה בבית הכנסת, והרי מצד חילוק זה .עדיין יש מקום לקושיא . פירש על מעשה עולא שהיה מנשק לאביו)(דף יז ע״א רש"י בגמרא במסכת עבודה זרה ולאמו דרך כבוד, וכתב שדרך בני אדם כשיצאין מבית הכנסת מיד הוא נושק לאביו או לאמו דרך כבוד. מתוך לשון זה הקשה בעל שו"ת בית ישראל, שמדברי רש"י משמע שרק ביציאה מבית הכנסת נושקים, אבל בתוך בית הכנסת עצמו לא, ואף אם הנשיקה היא דרך כבוד. ותירץ שאין כוונת רש"י להודיע דין איסור בתוך בית הכנסת, אלא לפרש את המעשה ,על דרך המציאות, שכאשר יוצאים מבית הכנסת כך היה מנהג בני אדם לנשק דרך כבוד ולא בא רש"י לקבוע גדר הלכתי של איסור בפנים, אלא לתאר את הרקע החברתי של מעשה .עולא, וממילא אין מדבריו ראיה לאסור נשיקה של כבוד בתוך בית הכנסת .. כתב על "וישק לו" שנשקו כמנשק דבר קדוש)(שמות ד כז הספורנו בפרושו על התורה מדבריו מתברר שיש נשיקה שאינה לשון חיבה טבעית כלל, אלא פעולה של התייחסות אל קדושה, כעין נשיקת ספר תורה או תשמישי מצוה, ולפי זה הנשיקה אינה עומדת מול אהבת גם לנשמה מגיע אוכל המקום אלא מתלכדת עמה, כי היא גילוי של הכרה בקדושת השליחות ובקדושת האדם הנושא דבר השם. ומתוך זה מתיישבת גם ההשוואה להר האלקים, שבאותו מקום ובאותה שעה הנשיקה לא היתה גילוי של אחוה טבעית בלבד, אלא נשיקה של קדושה, ולכן לא היה בזה סתירה למורא המקום, אלא להיפך, ביטוי של קבלת השראת שכינה מתוך חיבור של .שליחות ואהבת השם ומכאן מתחדד יסוד הדברים למעשה, שאין לדמות נשיקה לנשיקה. נשיקה של חיבה משפחתית ומגע של אהבה טבעית, בזה כתבו הראשונים והפוסקים שיש להרחיק בבית הכנסת כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום. אבל נשיקה של כבוד תורה, כאשר היא באמת נעשית מתוך יראה והתקשרות לכבוד שמים ולא מתוך קלות ראש, יש מן הפוסקים שראו בה לא רק היתר אלא הנהגה שיש בה חיזוק כבוד התורה. ואף על פי כן עדיין יש לעיין אם בכל מקום ובכל צורה יש לסמוך על כך, ומה הם הגבולות המדויקים כדי שלא יהפך מעשה .של כבוד למעשה של הרגל וקלות ראש, ובזה תלוי גם חילוקי מנהגים שנתקבלו בישראל לאחר שנתבררו השיטות נביא את נפקא מינות למעשה, שבו נתרגם את עומק הסוגיה .לכללים הלכתיים ודרכי הנהגה בחיי המעשה של האדם ההולך בדרכי אברהם אבינו ומכאן נפקא מינה ראשונה, שנשיקת בניו הקטנים או קרוביו בבית הכנסת דרך חיבה טבעית, אף אם היא נקיה מכוונה של קלות ראש, יש להימנע ממנה, משום שעיקר האיסור אינו בגוף המעשה אלא במסר הפנימי שהוא יוצר, ערבוב אהבה אנושית מוחשית במקום .המיועד לייחוד אהבת המקום ומכאן נפקא מינה שניה, שנשיקת יד רב או אדמו"ר בבית הכנסת, אם היא נעשית בבירור כדרך כבוד לתורה ולנושאיה, ולא כביטוי של קירבה רגשית או הרגל חברתי, יש לה על מה ,שתסמוך לדעת הפוסקים שהתירו נשיקה של כבוד, ובתנאי שהמעשה נעשה באימה וביראה .ללא הפגנת רגש חיצוני וללא יצירת אווירה של קלות ראש ,ומכאן נפקא מינה שלישית, שבמקום שיש חשש שהנשיקה תיעשה מתוך הרגל חברתי ,חיקוי סביבתי או התרגשות שאינה מבוקרת, אף אם הכוונה המוצהרת היא כבוד התורה נכון להחמיר ולהימנע, משום שבמצב כזה המעשה מאבד את צביונו של כבוד והופך בפועל .לגילוי רגשי זר למורא מקדש ומכאן נפקא מינה רביעית, שבזמן תפילה ממש, או בשעה שהציבור עומד בעשרה ועוסק בדבר שבקדושה, יש מקום להחמיר יותר אף בנשיקה של כבוד, משום שאז קדושת המקום והזמן חלה בעוצמה יתירה, וכל הנהגה שאינה הכרחית לעבודת התפילה עלולה להסיח את .הדעת ממורא שכינה ומכאן נפקא מינה חמישית, שבמקומות שבהם המנהג המקובל הוא שלא לנשק כלל בתוך בית הכנסת, גם נשיקה של כבוד תורה, ראוי ליחיד שלא לפרוץ גדר המנהג, משום תומש תשרפ שכבוד המקום וכבוד הציבור קודמים אף להנהגה שיש לה צד היתר, והדבר עצמו הוא חלק .ממורא מקדש ,ומכאן נפקא מינה שישית, שנשיקה הנעשית מחוץ לבית הכנסת, אפילו בסמוך לפתחו קלה יותר מצד הדין, ובפרט אם היא דרך כבוד, שהרי כך מפורש בדברי רש"י שדרך העולם .היתה לנשק ביציאה, וממילא יצא האדם מן הספק ונמנע ממחלוקת ומבלבול יש כאן נקודת עומק החורגת משאלה של מעשה מותר או אסור, ונוגעת לעצם תפיסת הקדושה בעולמו של אדם. בית הכנסת איננו רק מקום שבו עושים פעולות מסוימות ואוסרים אחרות, אלא מרחב נפשי שבו האדם לומד מחדש את סדרי אהבתו, את היררכיית הקשרים שבתוכו, ואת השאלה מה עומד במרכז תודעתו בשעה שהוא ניצב לפני השם. משום כך הדגישו הראשונים שאין אהבה כאהבת המקום, לא כאמירה תאולוגית בלבד, אלא כעבודה פנימית של כיוון הלב, שהאדם מחנך את עצמו דרך מעשיו הקטנים למה הוא נמשך, ולמי הוא נותן ביטוי מוחשי ומתוך כך מתבאר שגם נשיקה, מעשה קטן ושקט לכאורה, נבחנת לא לפי תנועת השפתיים ,אלא לפי מה שהיא מעוררת בלב. נשיקה של חיבה טבעית מבטאת עולם של קשרים אנושיים יפים ויקרים, אך כאשר הם נכנסים אל תוך המרחב של בית הכנסת הם עלולים לטשטש את החוויה הייחודית של עמידה לפני השם. לא מפני שהאהבה האנושית פסולה, אלא מפני שכל דבר בזמנו ובמקומו, ויש רגעים שבהם נדרש מן האדם לצמצם את עולמו הפרטי כדי .לפנות מקום מוחלט לנוכחות האלוקית ומאידך גיסא, כאשר הנשיקה היא לשון של כבוד תורה, של הכרה בקדושה השורה באדם הנושא דבר השם, היא כבר איננה עומדת מול קדושת המקום אלא נטמעת בתוכה. כאן מתגלה עדינות גדולה, משום שהקו שבין כבוד לקלות ראש אינו תמיד חד וברור, והוא תלוי בטוהר הכוונה, בצורה החיצונית, ובהקשר שבו נעשה המעשה. אותו מעשה עצמו יכול להיות ביטוי של יראת שמים עמוקה, ויכול להיות גם תוצאה של הרגל חברתי ריק מתוכן, וההלכה .דורשת מן האדם להיות ער להבדל הזה ובזה נבחנת הנהגה אמיתית, לא רק בשאלה מה מותר ומה אסור, אלא ביכולת של אדם לשאול את עצמו מה אני יוצר בנפשי דרך המעשה הזה. האם אני מעמיק את תחושת מורא ,מקדש, או שמא אני מכניס לתוך המרחב הקדוש דפוסים של חולין. זו עבודה שקטה, פנימית .שאין לה מדד חיצוני, אך היא מגדירה את איכות העמידה של האדם לפני בוראו ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: שהאדם יבחן את מעשיו הקטנים, לא רק לפי צורתם החיצונית אלא לפי מה שהם בונים בתוכו, כי לעיתים דווקא הדברים הזעירים הם .אלה שמעצבים את תודעת היראה או מחלישים אותה שיש זמנים ומקומות שבהם נדרש צמצום של ביטוי רגשי טבעי, לא כהכחשת הרגש אלא .כהעמדת סדר נכון בין קודש לחול גם לנשמה מגיע אוכל שכבוד תורה איננו מחווה חיצונית בלבד, אלא עמדה נפשית, וכאשר המחווה אינה נובעת .מעמדה זו אלא מהרגל או חיקוי, היא מאבדת את משמעותה ששמירה על קדושת המקום אינה רק שמירה על קירות ותקרות, אלא שמירה על עולם .פנימי נקי, שבו האדם יודע מתי לפתוח את לבו ומתי לאסוף אותו ביראה :עיקר העניין:עיקר העניין ,נמצא שעיקר הסוגיה אינו בשאלה טכנית אם מותר או אסור לנשק בבית הכנסת .אלא בהבחנה העדינה שבין אהבה לכבוד, בין רגש טבעי לבין מעשה של קדושה נשיקה שנועדה לבטא חיבה אנושית, אף שהיא טהורה, מקומה מחוץ למרחב .שבו האדם עומד כולו לפני השם, כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום לעומתה, נשיקה שהיא לשון של כבוד תורה והכרה בקדושת השליחות, כאשר היא נעשית באימה וביראה, יש לה על מה שתסמוך לדעת פוסקים רבים, משום שהיא עצמה נעשית חלק מעבודת השם ולא גורם זר בתוכה. ומתוך כך מתברר שהשאלה האמיתית המונחת לפנינו היא לא היכן עומד האדם, אלא מה עומד בלבו בשעה שהוא עושה מעשה, ואם לבו מכוון באמת אל הקדושה, גם תנועה קטנה יכולה .להיות עבודת קודש, ואם לאו, אף מעשה מקובל עלול להחטיא את המטרה