מדוע ילד שנולד מהול זה דבר טוב הרי מבטל מצות עשה חשובה ?של מצות מילה

הוא, בעוד שבעיני הלומד מתעוררת תמיהה עקרונית. כיצד ייתכן שטוב מיוחס למצב שבו מצוה גדולה ויסודית אינה מתקיימת כלל. הרי מצות מילה היא אחת ממצוות היסוד, ברית נצח בין ישראל לאביהם שבשמים, עד שנאמר עליה שהיא שקולה כנגד כל המצוות, והיא

יש רגעים שבהם התורה משבחת מצב שנראה לכאורה כחיסרון. היא קובעת עליו כי טוב הוא, בעוד שבעיני הלומד מתעוררת תמיהה עקרונית. כיצד ייתכן שטוב מיוחס למצב שבו מצוה גדולה ויסודית אינה מתקיימת כלל. הרי מצות מילה היא אחת ממצוות היסוד, ברית נצח בין ישראל לאביהם שבשמים, עד שנאמר עליה שהיא שקולה כנגד כל המצוות, והיא חותם בגוף האדם המעיד על שייכותו לברית אברהם. ואם כן, כאשר נולד אדם מהול, נמצא .שמעולם לא זכה לקיים מצות עשה דאורייתא זו בפועל, והמצוה ניטלה ממנו בלא מעשה .כיצד אפוא התורה משבחת זאת בלשון כי טוב הוא , שם נחלקו התנאים)(דף יב ע"א השאלה מתחדדת מתוך דברי חז"ל בגמרא במסכת סוטה .מהו אותו טוב שראתה בו אמו של משה, ולשיטת אחרים נאמר בפירוש שנולד כשהוא מהול אין מדובר כאן בדרש רחוק או באגדה צדדית, אלא בקביעה מהותית על מצבו הרוחני של משה רבנו כבר בשעת לידתו. התורה עצמה קושרת בין הלידה המיוחדת הזו לבין ההגדרה .כי טוב, ומשמיעה בזה מסר עמוק על מושג הטוב, השלמות והמצוה וכאן עולה החקירה בכל תוקפה. האם טוב פירושו ריבוי מצוות וקיומן בפועל, או שמא יש .מציאות שבה עצם המצב הטבעי של האדם, עוד קודם המעשה והציווי, נחשב לטוב ושלם האם שלמות האדם נמדדת במה שהוא עושה, או במה שהוא מהווה. ואם נאמר שהמצוה גם לנשמה מגיע אוכל ,נועדה להשלים חסרון, מה דינו של מי שאין בו אותו חסרון מלכתחילה. האם איבד מצוה .או שמא אינו זקוק לה כלל מתוך כך מתפצלת השאלה לכמה רבדים. רובד אחד עוסק בהבנת מצות מילה עצמה. האם היא תיקון פגם, או יצירת קדושה חדשה. רובד שני נוגע להגדרת הטוב שבתורה. האם טוב הוא תוצאה של עמל וקיום ציוויים, או שהוא יכול להיות תיאור של שלמות טבעית אלוקית שקודמת לכל מעשה. ורובד שלישי עוסק בדמותו של משה רבנו, שמתחילת דרכו התורה מבקשת ללמד שהוא עומד במקום אחר, במקום שבו הטוב איננו רק תוצאה של מעשה אלא .מהות עצמית מכאן נצא לבירור דברי המפרשים והפוסקים, כיצד יישבו קושיה זו, ואיך הבינו את היחס .שבין שלמות טבעית לשלמות הנרכשת על ידי מצוה, ואת משמעות הדבר לדורות .)(שמות ב ב ""ותרא אותו כי טוב הוא כתב, שמאמר כי טוב הוא)(שם רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש בפרושו על התורה איננו שבח חיצוני בלבד אלא גילוי מהותי, שהטוב מורה על שלמות מוחלטת בלא תערובת שאדם הראשון קודם שחטא)(דף לח ע"ב רע. וביאר על פי מה שמצינו בגמרא במסכת סנהדרין היה כולו טוב, וכשחטא משך עליו את הערלה שהיא בחינת הרע. ומתוך כך כאשר נאמר על משה כי טוב הוא, הכתוב מורה באצבע שהוא מושלל מן אותו רע הקרוי ערלה. לפי דרכו מתברר שאין כאן חיסרון של מצוה, אלא עדות על מצב קיומי שבו אין צורך בתיקון, מפני שאין פגם. המילה איננה מטרה לעצמה, אלא תיקון מקום שבו יש אחיזה לרע, וכאן התורה .מעידה שלא היה מקום כזה כלל כתב לבאר בדרך אחרת. על פי)(בראשית פרק א הערה מ התורה תמימה בהערותיו על התורה , שכל זמן שלא נימול אברהם לא נקרא שלם)(דף לא ע"ב מה שנאמר בגמרא במסכת נדרים מפני שלא נגמרה שלמות קנין גופו. ואם כן, כאשר נאמר במשה בלידתו כי טוב הוא, לשון טוב מורה על שלמות, וממילא אי אפשר לומר שהיה בו חסרון בגופו. שאם היה חסר, לא היה שייך לומר עליו טוב. ומתוך כך מוכרח שנולד מהול, כי שלמות הגוף כבר היתה קיימת בו מלכתחילה. לפי דבריו מתחדד יסוד גדול. המילה באה להשלים את הגוף, וכאשר ההשלמה .קיימת מעצמה, אין כאן ביטול מצוה אלא העדר צורך בספר חנוכת התורה כתב ביאור נוסף על דרך הדרש, על פי מה שנאמר בתלמוד ירושלמי ובילקוט שמעוני בספר שופטים על הפסוק "וילך יפתח לארץ טוב", ושם נתפרש שטוב נאמר הוקש פרי בטנך לפרי אדמתך, מה)(פרשת עקב על מקום הפטור ממעשר. וכן במדרש רבה פרי אדמתך צריך עישור אף פרי בטנך צריך עישור, והוא מעשה המילה. ולפי זה יש מקום להקשות כיצד נאמר על משה כי טוב הוא מיד בלידתו, והרי עדיין לא ניתן בו אותו מעשר שהוא המילה. ותירץ שמלמד שנולד מהול, ומכיון שכבר הופרש ממנו אותו מעשר, שוב שייך לומר עליו טוב, כשם שארץ הפטורה ממעשר נקראת טובה. לפי דרך זו הטוב איננו למרות .המילה, אלא מפני שהמילה כבר התקיימה בו מבלי מעשה תומש תשרפ המהרי"ל דיסקין ביאר טעם נוסף, שמה שנאמר טוב היה למשה שנולד מהול, הוא מצד ההשגחה וההצלה. משה היה משבט לוי, ושבט לוי מלו גם במצרים, כמו שנאמר בספרי על הפסוק ובריתך ינצורו. אילו היה עמרם מל את משה לאחר לידתו, היה הדבר מתפרסם ולא היו יכולים להצפינו מפני גזרת פרעה. ומתוך שנולד מהול, היה אפשר להסתירו, וזהו הטוב שנאמר עליו. לפי דבריו הטוב איננו רק במובן רוחני מופשט, אלא גם בהנהגה האלוקית .המכשירה את שליח הגאולה לשרוד מתוך דברי כל המפרשים הללו עולה קו אחד ברור. המילה איננה ערך טכני של עשיית פעולה, אלא תיקון והשלמה. במקום שבו אין חסרון, אין המצוה חסרה. ולפיכך התורה משבחת את מי שנולד מהול לא כמי שאיבד מצוה, אלא כמי שהגיע אל תכלית המצוה בלא .מאמץ, מפני שמהותו הוכנה לכך מראש נאמר על הפסוק "ותרא אותו כי טוב הוא", ונחלקו שם מהו)(דף יב ע"א בגמרא במסכת סוטה אותו טוב. לשון הגמרא קובעת שאין כאן שבח סתמי, אלא סימן מיוחד שניכר כבר בלידתו .של משה רבנו, עד שניתן לתלות בו את עצם ההחלטה להצפינו ולהסתירו מפני הגזרה הובאה שיטת אחרים, שאמרו כי טוב הוא, שנולד כשהוא)(דף יב ע"א בגמרא במסכת סוטה מהול. מתוך שיטה זו נולדת הקושיה שנוסחה בשאלה. אם נולד מהול, נמצא שחסרה כאן מצות מילה במעשה. והרי מצות עשה זו היא יסוד הברית, והיא מצוה שאינה מצויה אלא .פעם אחת בחיי אדם, ואם ניטלה ממנו, כיצד הדבר נקרא טוב אלא שעצם לשון הגמרא מלמדת כבר את כיוון היישוב. חז"ל לא אמרו שנולד מהול כדי לציין עובדה רפואית, אלא כדי לפרש את המילה טוב. משמע שהמילה טוב איננה מכוונת כאן לריבוי מעשים ומצוות בפועל, אלא לשלמות מהותית, נקיות וחוסר אחיזה של רע. בזה משתלבים היטב דברי האור החיים הקדוש שביאר שהערלה היא בחינת רע שנמשכה אחר חטא אדם הראשון, וכאשר משה נולד בלא ערלה, הרי זה גילוי של .טוב מוחלט יתר על כן, מתוך דברי התורה תמימה שביסס על הגמרא בנדרים שכל זמן שלא נימול אברהם לא נקרא שלם, מתבאר שהמילה איננה רק פעולה המחייבת את האדם, אלא תיקון המעמידו בשלמות. ואם כן, במקום שהשלמות קיימת מעיקרא, אין לומר שניטלה ממנו מצוה, אלא שניתנה לו תוצאת המצוה בלי תהליך. הטוב הוא לא על העדר המעשה, אלא על .השגת השלמות עצמה הנקודה העמוקה שמתגלה מן הגמרא היא הבדל בין מצוה כתיקון לבין מצוה כקנין שכר. יש מצוות שהתורה תלתה בהן שכר מפני המעשה, ויש מצוות שתכליתן יצירת מצב .של קדושה. במילה, חז"ל עצמם תיארו את אברהם כמי שלא נקרא שלם עד שנימול משמע שהמצוה מכוונת להביא את האדם למצב של שלמות. ואם האדם מגיע למצב .זה כבר בלידתו, הרי שהתורה קוראת לו טוב, משום שהוא עומד כבר בנקודת התכלית גם לנשמה מגיע אוכל ומכאן יוצא בירור נוסף. גם אם נאמר שמצד חשבון שכר המצוה חסר כאן מעשה, אין .התורה משבחת כאן את חשבון השכר, אלא את מהות הנולד, שהוא כלי ראוי לשליחות גדולה משה רבנו נולד במדרגת טוב מיוחדת, והטוב הזה היה אות להוריו שיש כאן נשמה שאינה .כשאר נשמות, ולכן יש להצפינה ולהצילה בדברי הראשונים והאחרונים נתבאר להדיא שאין לראות בנולד מהול מי שמבטל מצות עשה, אלא מי שנכנס מראש לגדר אחר של קיום הברית, ועל יסוד זה מתיישבת .הקושיה מעיקרה . כתב שנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית)(פרק א הלכה ז הרמב"ם בהלכות מילה מלשונו עולה בבירור שאין כאן מילה רגילה, אלא מעשה סמלי המעמיד את האדם בברית אברהם. עצם הצורך בהטפת דם מוכיח שהמצוה איננה מוגדרת רק כחיתוך הערלה, אלא ככניסה לברית. במקום שאין ערלה, אין מה לחתוך, אך עדיין יש מעשה המבטא שייכות .לברית. נמצא שלא נתבטלה המצוה, אלא שצורת קיומה שונה ביאר שמי שנולד מהול אינו חסר במצות מילה, אלא)(חלק א סימן שצא הרשב"א בתשובותיו שחסרה בו פעולת החיתוך בלבד, ולכן תיקנו חכמים הטפת דם ברית כדי שלא יהיה נראה כמי שנכנס לברית בלא שום מעשה כלל. מדבריו מתבאר יסוד גדול. המצוה איננה העדר הערלה כשלעצמה, אלא פעולת ההצטרפות לברית ישראל. ומכאן שאין מקום לומר שניטל .ממנו עשה, אלא שהעשה בא לידי ביטוי בדרך אחרת כתב בדין נולד מהול, שעיקר המצוה)(דף קלז ע"א בדפי הרי"ף הר"ן בחידושיו למסכת שבת .היא להסיר הערלה כאשר היא קיימת, וכאשר אינה קיימת, אין כאן ציווי על מעשה חיתוך אולם מאחר שברית אברהם טעונה אות, תקנו הטפת דם ברית. נמצא לפי דבריו שהמצוה מוגדרת לפי המציאות. התורה לא ציוותה לעשות פעולה מיותרת, אלא לתקן חסרון. ואם אין חסרון, אין מקום לפעולה, ואין זה בגדר ביטול כתב אף הוא שנולד מהול אין בו מצות מילה)(פרק יט סימן ג הרא"ש בפסקיו למסכת שבת כדרכה, אלא הטפת דם בלבד. ומשמע מדבריו שאין כאן חסרון במצות עשה, אלא שינוי .בגדר החיוב. החיוב לעולם מותאם למצב האדם, ולא להפך (דף בדברי האחרונים התחדדה נקודה זו ביתר שאת. המהרש"א בחידושיו למסכת סוטה העיר שמה שנאמר על משה כי טוב הוא, ונולד מהול, אין הכוונה לשבח טכני, אלא)יב ע"א לרמז על מדרגה רוחנית גבוהה שבה אין אחיזה לרע. לפי זה, המילה כאן איננה חסרה, אלא .מיותרת, מפני שתכליתה כבר הושגה , ביאר שטוב הוא לשון של שלמות עצמית)(שמות ב ב המהר"ל מפראג בגור אריה על התורה והשלמות הזו קדמה למעשה. ומכאן למד יסוד כללי, שאין התורה מודדת את מעלת האדם ,רק לפי מספר המעשים, אלא לפי מדרגתו הפנימית. משה רבנו נועד להיות נותן התורה .ולפיכך נולד במצב שבו גופו כבר תואם את קדושת תפקידו תומש תשרפ נרמז עוד חידוש, שמצות מילה פועלת)(דרוש לשבת הגדול בדברי החתם סופר בדרשותיו תיקון כללי באדם ובזרעו, וכאשר מדובר במי שנועד להיות שורש של תורה לכל ישראל, נצרך .תיקון זה להיות בו מלכתחילה, כדי שתורתו תצא ממקום של שלמות ולא של תיקון חסרון מתוך כל הדברים הללו מתברר שאין כאן ביטול מצות עשה כלל. מצות מילה לא נועדה ליצור חיסרון כדי למלאו, אלא להסיר חיסרון כאשר הוא קיים. משה שנולד מהול לא הפסיד מצוה, אלא נולד בנקודת הסיום של המצוה. זהו הטוב שנאמר עליו. טוב שאיננו תוצאה של .מאבק, אלא של ייעוד ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: לא כל מצוה נמדדת במספר הפעולות, אלא בהשגת התכלית שלשמה ניתנה. יש מצבים שבהם האדם נדרש לתקן חסרון, ויש מצבים שבהם תפקידו לשמר שלמות שכבר ניתנה לו. התורה איננה דורשת מאדם לעשות מעשים מיותרים, אלא לפעול היכן שיש צורך אמיתי בתיקון. מעלת האדם איננה נמדדת רק במה .שהוא עושה, אלא גם במה שהוא מהווה :עיקר העניין:עיקר העניין מצות מילה איננה ערך טכני של פעולה, אלא תיקון והשלמה. כאשר התורה מעידה על אדם כי טוב הוא כבר בלידתו, פירוש הדבר שהשלמות שאליה מכוונת המצוה .כבר חקוקה בו. משה רבנו לא החסיר מצוה, אלא נולד בנקודת התכלית שלה ומתוך כך למדנו כלל עמוק. יש עבודת ה' שבאה מתוך תיקון החסרון, ויש עבודת ה' שבאה מתוך שמירה על שלמות שניתנה מן השמים. אשרי מי שיודע לזהות את .מקומו, ולדעת האם תפקידו לחתוך ערלה, או לשמור על הטוב שכבר נטוע בו