?האם אשה צריכה להקפיד לקשור נעל שמאל תחילה

בכל בוקר מחדש, כאשר האישה היהודייה קמה לעבודת יומה, היא ניצבת לפני בוראה ברגש של התחדשות וציפייה. רגעי הבוקר הללו, שבהם הבגד עוטף את הגוף, הם רגעים של הכנה למפגש עם המציאות, למילוי השליחות המוטלת עליה. בין שלל הפעולות הטכניות של לבישת בגדים ונעילת

?האם אשה צריכה להקפיד לקשור נעל שמאל תחילה

בכל בוקר מחדש, כאשר האישה היהודייה קמה לעבודת יומה, היא ניצבת לפני בוראה ברגש של התחדשות וציפייה. רגעי הבוקר הללו, שבהם הבגד עוטף את הגוף, הם רגעים של הכנה למפגש עם המציאות, למילוי השליחות המוטלת עליה. בין שלל הפעולות הטכניות של לבישת בגדים ונעילת נעליים, מסתתרת שאלה עמוקה: האם הסדר המקודש שאנו מכירים אצל הגברים, של הקדמת קשירת השמאל, חל גם על האישה, או שמא מדובר בהנהגה המוגבלת לאלו שזוכים להניח תפילין על זרועם? השאלה הזו אינה נוגעת רק בטכניקה של נעילת נעליים, אלא היא נוגעת בבירור מהותי של מקום האישה בעולם ההנהגות והסדרים של התורה. האם השמאל הוא צד בעל מעמד רוחני עצמאי שגם האישה צריכה לתת לו את הכבוד המיוחד בקשירה, או שמא הוא זוקק את כוחו רק ,מהקשר לתפילין? הלב מבקש לדייק, להבין האם בתוך עולמה של האישה, המלא ביופי ובקדושה יש מקום גם למנהג זה, והאם הנהגתה צריכה להיבנות על פי אותו שורש של הגבר, או שהיא נעה

.במסלול של חירות רוחנית אחרת

כדי להבין את הנידון שלפנינו, עלינו לעלות אל שולחן הדיונים ולפרוס את היריעה ההלכתית שבין גדולי הפוסקים. הסוגיה, כפי שנחשפה לעינינו, אינה רק טכנית, אלא היא נוגעת בשאלה עמוקה הרבה יותר: האם הדין של קשירת נעל שמאל תחילה הוא דין פרטי המוטל על מי שמניח ,תפילין, או שמא זהו דין כללי במציאות, המבטא חשיבות רוחנית של הצד השמאלי כשלעצמו

.שאינו תלוי בחיוב המצוות הפרטי של האדם

, כתב. דאשה יכולה לעשות מה שתרצה)(חלק א, סימן ג הגאון רבי צבי פסח פרנק בשעשועי צבי

אם תרצה לקשור נעל ימין תחילה יכולה, ואם תרצה לקשור נעל שמאל תחילה יכולה. ביאור הדברים הוא שהגאון רואה בזה עניין שאינו מחייב את האישה, שכן לשיטתו מדובר בהנהגה שאינה מוטלת על מי שאינו מצווה בתפילין, ולכן הוא משאיר את הבחירה בידה ללא הכרעה מחייבת

.לכיוון זה או אחר

חידש. דלדעתי הוא פשוט שצריכה)(עמוד תקי"ז מנגד, הגאון רבי חיים קניבסקי בדרך שיחה לקשור של שמאל תחילה, וטעם הדבר הוא כי התפילין הוא רק סימן וראיה שהתורה החשיבה קשירת שמאל, וכי חולי מעיים שאינו מניח תפילין, יקשור של ימין תחילה? ביאור הדברים הוא שהגאון רואה בתפילין רק סימן המגלה לנו את החשיבות הטבועה בצד שמאל, חשיבות שקיימת לכל יהודי באשר הוא, ולכן גם האישה, השייכת לקדושת ישראל, צריכה לנהוג בהנהגה זו של

.חשיבות צד שמאל בקשירה

ביאר. דאשה כיון)(תפילה פרק שני, סעיף קטן כ הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך בהליכות שלמה .שמוחין בידה מלהניח תפילין, נועלת וקושרת של ימין תחילה, כמו בכל מקום שימין תחילה ביאור הדברים הוא שהגאון סובר שהקשר שבין הקשירה לבין התפילין הוא מהותי, ודווקא בגלל ,שהאישה אינה נוהגת במצוות תפילין, אין לה את הזיקה המיוחדת המחייבת להקדים את השמאל

.ולכן היא חוזרת לכלל המקובל שבו הימין קודם לכל דבר

כתב. דאשה תקשור נעל של)(שו"ת אבני ישפה, חלק א, סימן א, ענף א הגאון רבי יוסף שלום אלישיב ימין תחילה כיון שאינה קשורה לתפילין. ביאור הדברים הוא שהפוסק מכריע על פי הגישה שרואה בחיוב התפילין את מקור הדין, ולכן במקום שאין את החיוב הזה, נשארים עם ההנהגה הרגילה של

.העדפת הימין, והוא מצרף את דעתו לדעה הפוסקת שאין על האישה חובה להקדים את השמאל

המתח הזה שבין הגישות השונות מציב בפנינו תמונה רחבה: האם אנו רואים את המנהג כביטוי לאיכות פנימית של העולם, או ככלי המקושר למצוות פרטיות. זוהי ההתחלה של הבירור, שבו אנו

.לומדים שגם בשאלה של נעילת מנעל, גדולי ישראל חיפשו את השורש העמוק ביותר של הדין

הנה אנו ניגשים לבירור העומק, אל תוך המקורות המאירים את הדרך להבנת השייכות של ,האישה להנהגות אלו. כדי להבין האם אכן יש מקום להחיל את דין קשירת השמאל גם על האישה .פונים הפוסקים אל הלכה סמוכה ומוכרת, הלא היא ההלכה הנוגעת לאופן הקינוח בבית הכיסא החיפוש אחר השורש המשותף מגלה לנו תמונה מרתקת על האופן שבו ההלכה רואה את השייכות

.של כלל ישראל אל הקדושה, גם בנקודות שבהן לא קיימת מצווה אקטיבית

מבארת. שצריך לקנח בבית הכסא ביד שמאל, ולא בימין. הפוסקים)(ברכות דף סב עמוד א הגמרא . פסקו כדברי הגמרא, והוסיפו את הטעם: משום דקושר בה תפילין)(שולחן ערוץ אורח חיים סימן ג ביאור הדברים הוא שהיד הימנית היא החשובה, ולכן שמורה היא למצוות כמו הנחת תפילין, בעוד

.היד השמאלית משמשת לפעולות שאין בהן את אותה רמת קדושה חידש. שגם אישה, על אף שאינה מניחה תפילין, צריכה)(לחות יאיר אורח חיים סימן ג המקור חיים להימנע מקינוח ביד ימין. הנימוק המפעים הוא שכיון שגברים מניחים תפילין, הרי שיד ימין

מוגדרת כחשובה וקדושה עבור כלל ישראל, ולכן החשיבות הזו משפיעה גם על האישה ומחייבת אותה לנהוג ביד ימין כביד חשובה, ולייחד את השמאל לדברים אחרים. ביאור הדברים הוא שהקדושה אינה מצטמצמת רק למי שמקיים את המצווה בפועל, אלא היא מקרינה על כלל

.הציבור ומגדירה מחדש את סדר העדיפויות והחשיבות של איברי הגוף

ביאר. שעל פי יסוד זה, יש להשליך ולהקיש)(שו"ת שבט הקהתי חלק א סימן ו הגאון רבי שמאי גראס גם לענייננו בשאלת קשירת הנעליים. לשיטתו, אם אנו רואים שהחשיבות של יד ימין משפיעה על האישה גם במקום שבו אין לה את מצוות התפילין, הרי שגם כאן, הקשירה של צד שמאל – המבטאת את סדר הקדושה – צריכה לחול גם עליה. ביאור הדברים הוא שכל עוד יש לנו הגדרה של "יד חשובה" ו"צד בעל חשיבות" מכוח היותנו חלק מהאומה המניחה תפילין, הרי שסדר הקשירה אינו תלוי רק בחיוב האישי של האדם במצווה, אלא הוא חלק מהנהגת הקדושה הכללית

.הראויה לכל בת ישראל

,, השערי תשובה, וכף החיים)(אורח חיים סימן ג ישנן דעות נוספות בפוסקים, כגון המור וקציעה המרחיבים את הדיון בטעמים מדוע יד ימין אינה ראויה לקינוח, אך המכנה המשותף לכולם הוא שהאישה שותפה להגדרות הללו של חשיבות הצדדים. המבט הזה מעניק לנו רובד נוסף של הבנה: לא מדובר בחיוב אישי הנובע מהנחת התפילין, אלא בהכרה בכך שסדר הקדושה של גוף האדם הוא עניין שבו שותפים כל בני ישראל, ועל כן גם האישה נכנסת תחת המטריה הזו של

.סדר ודיוק בחיים

לאחר שראינו את דעתם של הפוסקים הרואים בהנהגת קשירת השמאל חשיבות כללית של צד השמאל המלווה את כלל ישראל, עלינו להקשיב גם לקולות הנוספים המבקשים להציב גבול ברור. פוסקים אלו סבורים כי סדר הקשירה המיוחד אינו הנהגה נפרדת, אלא הוא משתלשל באופן ישיר מחובת התפילין. מתוך כך, הם מסיקים מסקנה הלכתית שונה עבור האישה, המבוססת על

.ההבחנה שבין מי שמצווה במצווה לבין מי שאינו מצווה בה

ביאר. דאשה כיון שפטורה)(הליכות שלמה, תפילה פרק ב, סעיף כ הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך מלהניח תפילין, נועלת וקושרת של ימין תחילה, כמו בכל מקום שימין תחילה. ביאור הדברים הוא שהגאון סבור שאין כאן הנהגה כללית של חשיבות צד שמאל במציאות, אלא הלכה המקושרת בטבורה לעצם המצווה של תפילין, ולכן מי שאינה מצווה בה, חוזרת לכלל הגדול שבו אנו

.מקדימים את הימין בכל פעולה של כבוד והתחלה

פסק. דאשה תקשור)(כמובא בשו"ת אבני ישפה חלק א סימן א ענף א הגאון רבי יוסף שלום אלישיב נעל של ימין תחילה כיון שאינה קשורה לתפילין. ביאור הדברים הוא שהגאון מדגיש כי העדפת השמאל בקשירה היא הנהגה ייחודית שחז"ל הנהיגו כחלק מסדרי הקדושה המשתלשלים מן התפילין, ומשעה שאין לאישה את הזיקה הישירה למצווה זו, אין שום סיבה להחליף את סדר העדיפויות הטבעי שבו אנו מעדיפים את הימין. לשיטתם, כאשר אנו עוסקים במצווה שאינה שייכת לאישה, גם ההנהגות הנלוות אליה אינן חלות עליה, והיא נשארת בדרך המלך שבה הימין

.תמיד קודם לכל דבר

ההכרעה בין הדעות השונות אינה רק משא ומתן הלכתי, אלא היא בירור של אורח חיים. כאשר עומדת אישה מול נעליה בבוקר, היא מבקשת לדעת כיצד לנהוג נכון, וכיצד להפוך את הפעולה הפשוטה הזו לחלק מהעבודה הרוחנית שלה. אנו מוצאים כאן שתי דרכים עקרוניות, ששתיהן שואבות את כוחן מהרצון לדייק ברצון השם, וההכרעה למעשה תלויה במידה רבה בנטיית הלב

.של האישה ובדרך שבה היא בוחרת להעשיר את עבודת השם שלה

ביאר. כי אף על פי שיש מקום להקל לנשים על)(חשוקי חמד, ברכות סב הרב יצחק זילברשטיין פי פסיקת הגרי''ש אלישיב, מכל מקום רבות מנשות ישראל נהגו להחמיר על עצמן כדעת הגר''ח קניבסקי, שכן אין בכך הפסד אלא תוספת של סדר וקדושה בהנהגות היום. ביאור הדברים הוא ,שההנהגה האישית של כל אישה מושפעת מהרצון לאמץ מנהגים טובים, וגם אם אין חיוב גמור האימוץ של המנהג הזה הופך לביטוי של אהבת תורה וחיפוש אחר הדבקות, ומי שנוהגת כך ודאי

.שזוכה לקיים הנהגה של יראת שמיים

פירש. דכאשר ישנה מחלוקת בין גדולי הפוסקים בהנהגות)(הובאו דבריו בספרי הפוסקים החזון איש ,של יראת שמיים, הרי שהדרך היפה היא ללכת בדרך המשלבת יראת שמיים עם מנוחת הנפש ולא להפוך כל פעולה לטרדה שעלולה להעיק על האדם. ביאור הדברים הוא שההכרעה למעשה תלויה במידה רבה במנהג המקום ובנטיית הלב של האישה, שכן גם בדרך של נעילת ימין תחילה יש על מי לסמוך, וגם בדרך של נעילת שמאל תחילה יש על מה להתבסס, ובלבד שהדבר ייעשה

.מתוך כוונה טהורה

- המסקנה למעשה היא שהמעוניינת לנהוג כדעת המחמירים ולהקדים את קשירת השמאל תבוא עליה הברכה, שכן היא מחברת את עצמה לסדר הקדושה הכללי. אך מנגד, מי שבוחרת יש לה על- לנהוג כדעת המקילים, ונועלת וקושרת תחילה את ימין כמנהג העולם בשאר דברים מי לסמוך ואינה צריכה לחוש שחסרה משהו בעבודת השם שלה. העיקר הוא שהפעולה תהיה

.מתוך מודעות, מתוך חיבור לרצון השם, ומתוך רצון להפוך את הבוקר לזמן של עלייה והתעלות

בבואנו להעמיק ולברר את שורש המחלוקת בין הפוסקים, אנו מגלים כי אין מדובר רק בוויכוח טכני על הלכות קשירת מנעל, אלא בגישה שונה לשורש הנשמה של האישה היהודייה. האם ,הקדושה היא כוח שחודר לכל איבר ואיבר, לכל פעולה ולכל עת, גם אם היא אינה מצווה בדבר ?או שמא הקדושה היא שרשרת מובנית של מצוות שבה כל חוליה מחייבת את זו שבאה אחריה

.כאן מתגלות שתי דרכים בהבנת מקום האישה בהנהגות של קדושה

חידש. כי נשמתה של האישה מחוברת ממילא אל השרשים)(על חג השבועות הנתיבות שלום ,העליונים ביותר, ועל כן כל הנהגה של קדושה וסדר, גם אם אינה מחייבת אותה מצד שורת הדין הרי שהיא ביטוי טבעי של נשמתה המבקשת להידבק בקדוש ברוך הוא. ביאור הדברים הוא שמי שרואה בנשמת האישה כוח רוחני עליון, שאינו זקוק רק למצווה אקטיבית כדי לפעול בקודש, יטה

.לומר כי גם היא שייכת לסדר הקדושה של שמאל וימין, שכן כל הווייתה היא הוויה של קדושה

ביאר. כי סדר העולם אינו מקרי, וכל פעולה שנעשית)(נתיבות עולם, נתיב העבודה המהר"ל מפראג מתוך מודעות למקומו של האדם בעולם היא בעלת ערך. כתב: כי המעשה הגשמי כשנעשה בדרך

הראויה, הוא מחבר את החומר לצורה, ואין הבדל בין איש לאישה במהות העבודה הזו של קישור העולם אל הקב"ה. ביאור הדברים הוא שהגישה הזו רואה בנעילת הנעליים הזדמנות להכניס סדר אלוקי אל תוך הבית, ללא קשר למחויבות ההלכתית המצומצמת למצוות תפילין, אלא מתוך

.שאיפה כללית לחיות חיים מתוקנים

,לעומת זאת, הגישה הממקדת את הדין בהנחת התפילין, אינה באה להמעיט מערכה של האישה ,אלא להדגיש את החשיבות של המערכת ההלכתית. היא מבקשת לומר שישנה קדושה מיוחדת קדושה של חיוב, שיש לה כללים משלה. לפי גישה זו, השמירה על הסדרים שנבעו מהתפילין היא ביטוי לעולם ההלכתי המובנה. כשהאישה פועלת לפי הכללים המקובלים לנשים, היא אינה מחסירה דבר מקדושתה, אלא היא פועלת בתוך המסלול המדויק שיועד לה, ובכך היא מממשת

.את תפקידה הייחודי והשלם

המפגש הזה בין הגישות מלמד אותנו ששתי הדרכים הן דרכים של קודש. האחת רואה בחיים כולם שדה של עבודת השם שבו אפשר להוסיף ולהדר, והשנייה רואה בהלכה מערכת מופלאה שבה כל פרט מדויק למקומו. כשאישה בוחרת כיצד לנהוג, היא בוחרת לא רק הלכה, אלא היא

.בוחרת את הדרך שבה היא רוצה לבטא את החיבור העמוק שלה אל בורא עולם

בבוקר המודרני, מול ארון הבגדים, אנו פוגשים עולם שלם של נעליים. לא עוד רק נעלי עור

-פשוטות שבהן קשר השרוך בולט לעין. היום ישנן נעלי ספורט עם שרוכים מורכבים, נעלי סליפ און, נעליים עם סקוץ' או אבזמים, ואפילו מגפיים גבוהים. השאלה המעשית המונחת לפתחנו היא האם כל סגירה מוגדרת כקשירה לענייננו, והאם עלינו להחיל את הדין הזה על כל דגם שבו אנו צועדים. כאשר אישה שואלת את עצמה מהי הדרך הנכונה, היא אינה מחפשת רק פטור, אלא ,היא מחפשת את הדרך שבה תוכל להכניס את קדושת השם אל תוך המציאות היומיומית שלה

.המשתנה ללא הרף

הפוסקים דנו בשאלה האם ההגדרה של נעילת נעליים תלויה בחומר הנעל, עור לעומת חומרים סינתטיים, או בצורת הסגירה, קשר שרוכים לעומת אמצעים אחרים. הנטייה הרווחת ,היא שההתייחסות למנהג זה קשורה לנעליים שנועדו להליכה, וכל דבר שמהדקים אותו לרגל כגון שרוכים, נכנס תחת הקטגוריה הזו. לכן, גם בנעלי ספורט מודרניות, למי שבוחרת לנהוג כדעת המחמירים ולהקדים את השמאל, יש משמעות לקשירה של שרוכי הנעל, שכן זו פעולה

.של הידוק הבגד אל הגוף

עם זאת, לגבי אמצעים אחרים כמו סקוץ' או אבזמים, הדיון מורכב יותר. יש הטוענים שרק קשירה ממשית, שבה אנו עושים קשר וסידור של חוטים, היא זו שמעוררת את העניין, שכן ,היא מזכירה את שרוך התפילין. לעומת זאת, סגירה באמצעות סקוץ' היא פעולה טכנית שונה וייתכן שאין בה את אותו היסוד הרוחני. אישה המבקשת לנהוג בהידור יכולה לבחור להקפיד גם כאן, כביטוי לרצונה להוסיף סדר וקדושה, אך בהחלט יש מקום להקל, שכן ההגדרה של קשר

.היא ייחודית

ההוראה למעשה לכל אישה היא פשוטה וברורה. אם את מוצאת שההקפדה מעוררת בך תחושה

של חיבור וקדושה, עשי זאת בכל נעל שאת נועלת, שהרי כל צעד שאת עושה הוא חלק מהדרך שלך בעבודת השם. אך אם את מרגישה שהדבר מכביד או מעורר בלבול, דעי שעל פי גדולי ישראל רבים אין חיוב בדבר, ובוודאי שאין בכך משום חסרון. הבית הוא מקדש מעט, והדרך שבה את מתלבשת בבוקר, מתוך מחשבה על מה שראוי לפני בורא עולם, היא עצמה עבודת

.השם גדולה ומשמעותית

הבוקר המוקדם הוא זמן רגיש, שבו הנפש יוצאת מתוך מנוחת הלילה אל רעש העולם. במעבר הזה, אנו מחפשים עוגן, משהו שישמור עלינו מפני הסחף של היום העמוס. רבים נוטים לחשוב שהשקט הנפשי הוא מצב רוח גרידא, דבר מה פנימי שאינו תלוי בדבר, אך החכמים מלמדים אותנו אחרת. הם מורים כי דווקא בפרטים הקטנים של סדר הלבוש וההתנהלות, אנו בונים לעצמנו ,מחיצה של שלווה. כאשר האדם מניח את נעליו בסדר, קושר אותן כראוי ומקפיד על הליכותיו הוא אינו רק עושה פעולה טכנית, הוא משרה על עצמו אווירה של יישוב הדעת, שקט שמתחיל

.בכפות הרגליים ועולה אל הלב

, כתב. כי הלבוש והסדר החיצוני אינם אמצעי נוחות בלבד)(חורב, פרק לז הרב שמשון רפאל הירש אלא הם ביטוי ליראת שמיים ולמשמעת פנימית המעניקה לאדם את יציבותו. ביאור הדברים הוא שהסדר שבו אדם לובש את בגדיו משקף את הסדר הפנימי שלו, ומי שזוכה לסדר את עולמו החיצוני במודעות ובנחת, משיג שקט נפשי המאפשר לו לעמוד מול טרדות היום מבלי לאבד את

.הריכוז והשלווה

ביאר. כי כשהאדם חי בהרמוניה עם חוקי הקדושה, הוא מביא)(אורות הקודש, חלק ג הראי"ה קוק אל עולמו הפנימי את השקט הנצחי שנמצא בשורש הבריאה. ביאור הדברים הוא שההקפדה על פרטי ההנהגה, ויהיו הקטנים ביותר, אינה עול אלא זכות, שכן היא מחברת את הצעדים של האדם

.אל הסדר האלוקי, וסדר זה הוא הוא השורש של השקט הנפשי האמיתי שאינו פוסק

חידש. כי כל תנועה ופעולה בעולם הזה היא)(פרי צדיק, פרשת וישלח רבי צדוק הכהן מלובלין בבואה של עולם הנשמות, ומי שדואג להוציא את פעולותיו לפועל בדרך ישרה וסדורה, הוא גורם לנפשו לחוש דבוקה במקור העליון ושקטה. ביאור הדברים הוא שהרעש והמבוכה בחיים נובעים לעיתים קרובות מתוך חוסר סדר וחיפזון, וכאשר אדם מאט את הקצב, מקפיד על כל קשירה ושרוך, הוא מאפשר לנשמה שלו לנשום, למצוא את המקום השקט שבה, ולהמשיך את

.היום מתוך מנוחה פנימית עמוקה

.התובנה העולה מכאן היא שהשקט הנפשי אינו בהכרח היעדר רעש, אלא נוכחות של סדר כשאדם קושר את נעליו בבוקר מתוך התבוננות, הוא יוצר לעצמו אי של שקט. הוא מבין שהחיים המקודשים אינם חייבים להיות מסע של ריצה אינסופית, אלא הם יכולים להיות מסע של הליכה מדודה ושקולה. השקט הזה, שנובע מההכרה שכל פרט בעולם הוא בעל משמעות, הוא הכוח

.האמיתי שמאפשר לנו לעבור את היום, גם כשהוא סוער, מתוך חיבור יציב אל מה שחשוב באמת

הנפש האנושית היא עולם ומלואו של רגשות המתרוצצים בתוכנו. בבואנו אל יומנו, אנו חווים לעיתים תחושת דחיפות, לעיתים חרדה מן הלא נודע, ולעיתים כמיהה פנימית לסדר שיחזיק אותנו. האם פעולה חיצונית כה פשוטה, כמו הקפדה על סדר נעילת נעליים, יכולה לחולל שינוי

במצבו הרגשי של האדם? התשובה טמונה בהבנה כי הנפש והגוף שלובים זה בזה, וכי כל תנועה חיצונית שאנו מבצעים ביישוב הדעת משפיעה במישרין על השלווה הפנימית שלנו. כאשר אנו ,מכניסים סדר אל תוך המעשים הקטנים, אנו מאותתים לנפשנו כי אנו בעלי הבית על רגשותינו

.ולא נתונים לרוחות הזמן

ביאר. שהלב נמשך אחר הפעולות, וכל פעולה שאנו עושים)(מכתב מאליהו, חלק א רבי אליהו דסלר בכוונה תחילה משאירה חותם בנפש. וז"ל: שאדם צריך לדעת כי הדרך היחידה להשפיע על הרגש היא דרך המעשים, וכל תנועה מחושבת של האדם בונה בו יציבות רגשית. ביאור הדברים הוא שכאשר אנו מקפידים לקשור את נעלינו בסדר המקובל עלינו, אנו מחנכים את הלב שלנו שסדר

.הוא יסוד החיים, וזה משחרר אותנו מחרדות מיותרות של חוסר שליטה

חידש. שהשמחה של)(שמירת הלשון, שער התבונה הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן האדם תלויה במידת היכולת שלו לעבוד את בוראו בשלמות, בכל פרט ופרט. וז"ל: שאין לך דבר משמח יותר מאשר האדם מרגיש שהוא עומד בתקן שקבעו לו רבותיו, וכי הוא שומר על צביונו כבן תורה בכל רגע. ביאור הדברים הוא שהסדר החיצוני מונע מהאדם תחושות של אשמה או

.פקפוק, ומעניק לו ביטחון רגשי בכך שהוא צועד בדרך המלך

פירש. שכל מעשה גשמי, גם הפשוט ביותר, הוא כלי)(כתר שם טוב, אות קכ הבעל שם טוב להעלאת ניצוצות של קדושה. וז"ל: שהאדם שחי באמונה פשוטה ומקפיד על הנהגותיו, זוכה לראות אור בכל פרט ופרט, והאור הזה הוא המאיר את הלב בשמחה ושלווה. ביאור הדברים הוא שההקפדה על הפרטים הקטנים הופכת את הנפש להיות רגישה יותר לקדושה, והרגישות

.הזו היא שמעניקה לאדם את החוסן הרגשי להתמודד עם אתגרי היום מתוך שמחה ופנימיות

התובנה המזוקקת מכל אלו היא שהנפש שלנו מבקשת עוגנים. אנחנו לא צריכים רק שיהיה לנו טוב, אנחנו צריכים שיהיה לנו סדר. כאשר אנו קושרים את נעלינו, אנו אומרים לנפשנו: את נמצאת בתוך מסגרת, את מוגנת, את שייכת. הסדר החיצוני הופך להיות המרגיע הגדול של הרגשות הסוערים, ומאפשר לנו להתחיל את היום לא מתוך בהלה, אלא מתוך מתינות וביטחון

.שכל צעד שלנו הוא צעד מדוד וראוי

הבית היהודי הוא הרבה יותר מארבעה קירות וגג, הוא מרחב של קדושה שבו הנשמות הצעירות נושמות את האוויר של ההנהגות שלנו. כאשר ילד או ילדה רואים את אמם ואביהם מקפידים על פרטי ההנהגה, כשהם רואים את הרצינות שבה נעשית פעולה פשוטה של קשירת נעל, משהו נחרט עמוק בתוך ליבם הטהור. זה אינו לימוד תאורטי, זוהי נוכחות חיה של אמונה. הדרך שבה אנו נוהגים בחדר השינה, הרחק מעין רואה, היא למעשה הלימוד החזק ביותר שאנו מעניקים

.לילדינו על חשיבות המצווה וההידור בעבודת השם

כתב. כי החינוך הטוב ביותר)(ספר חפץ חיים, הקדמה הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן אינו נובע מהטפות מוסר, אלא מתוך הצפייה של הילדים במעשי ההורים. וז"ל: כי בנפש הילד חקוק כל תנועה ותנועה של הוריו, וכאשר הוא רואה אותם חיים בדרך של דבקות ודיוק, הוא לומד באופן טבעי שזוהי דרך החיים הראויה. ביאור הדברים הוא שכל פעולה קטנה, כמו קשירה

של נעל בצורה מסוימת, היא מסר שקט אך עוצמתי לילדים: הנהגה של קדושה אינה משהו

.ששמור רק לימי חול או לשבת, אלא היא דרך חיים יומיומית שבה אנו מבטאים את יראתנו

ביאר. כי הבית שבו שורה הקפדה על סדרי הקדושה)(שערי תשובה, שער ג רבנו יונה מגירונדי הוא מקום שבו השכינה מוצאת את משכנה בנחת. וז"ל: שאף הפעולות הקטנות ביותר, כשהן נעשות ביראת שמיים, הן בונות חומות של הגנה וקדושה סביב בני הבית. ביאור הדברים הוא שהסדר והדיוק משפיעים על האווירה הכללית בבית, הם משרים תחושה של משהו נצחי וגדול מעבר לרגע החולף, והילדים הגדלים באווירה כזו חשים כי החיים הם מסע רציני של התעלות

.ולא התנהלות מקרית

חידש. כי כל הנהגה פרטית של האדם היא כלי המעביר את האמת)(אמרות קודש האדמו"ר מקוצק לדורות הבאים. וז"ל: כי מה שהאדם עושה בסתר, בביתו פנימה, הוא זה שבונה את האופי של הילדים שלו לעתיד לבוא. ביאור הדברים הוא שילד שרואה את ההורה מתייחס ברצינות לקשירת הנעל, מבין בתוכו שאין דבר בעולם הזה שאין בו משמעות, ושעבודת השם אינה מסתכמת רק

.בתפילה בבית הכנסת אלא בכל צעד וצעד בחיים

התובנה העמוקה היא שההנהגה שלנו היא המראה של הילדים שלנו. כאשר אנו קושרים את נעלינו, אנו מלמדים אותם לא רק טכניקה, אלא יחס לחיים. אנו מלמדים אותם שכל פרט בעולם ,הוא הזדמנות לעבודת השם, ושהחיים שלנו הם מלאכה עדינה של בניין הקדושה. בבית כזה הילדים לא צריכים לשמוע הרבה מילים על יראת שמיים, הם פשוט רואים אותה בכל פעולה פשוטה של ההורים, והם לומדים בדרך הטבע לקדש את חייהם שלהם, צעד אחר צעד, קשר

.אחר קשר

בסיום מסענו בנבכי ההלכה וההנהגה סביב שאלת נעילת הנעלים אצל האישה, אנו מגלים כי השאלה הטכנית הפכה למראה של עולמה הרוחני. המסקנה ההלכתית למעשה היא רחבה ומאפשרת: מחד גיסא, דעתם של גדולי הפוסקים כדוגמת הגר"ח קניבסקי והגר"ש גראס, הרואים בקשירת צד שמאל תחילה ביטוי לסדר פנימי ולקדושת הצדדים שאינה תלויה רק בקיום המצווה בפועל, אלא היא הנהגה כללית של יראת שמיים. מאידך גיסא, דעתם של גדולי הפוסקים כדוגמת הגרש"ז אוירבך והגרי"ש אלישיב, הרואים בדין זה השלכה ישירה של מצוות תפילין, ומשכך, אישה

.שאינה מצווה בה, אינה מחויבת בסדר זה ונוהגת על פי הכלל של העדפת הימין בכל פעולה

למעשה, לפני כל אישה נפתחת דרך של אהבה. מי שמבקשת לאמץ את הנהגת המחמירים ולהקדים את קשירת השמאל, זוכה לקיים הנהגה של קדושה ודיוק המאירה את ימיה בסדר אלוקי. ומי שבוחרת לנהוג כדעת המקילים, פועלת על פי הוראת גדולי דור ועושה כדין. העיקר הגדול העולה מכל הדיון הוא שהבית, שבו האדם מתלבש, מתנהל וקושר את שרוכיו, הוא המקום שבו מתחילה עבודת השם האמיתית, מתוך הכרה כי כל צעד הוא חלק ממסע ארוך של דבקות

.וחיבור אל המקור

:עיקר העניין:עיקר העניין

הנעל שעל הרגל אינה רק כלי הליכה, אלא העוגן שבינינו לבין האדמה שעליה אנו דורכים. כאשר אנו קושרים את קשר השרוך, אנו קושרים את המציאות הגשמית אל הרצון העליון, ויוצרים מסגרת ליום הבא עלינו לטובה. שבין אם אנו מקפידים על שמאל ובין אם על ימין, הלב הוא הקושר האמיתי, זה המבקש בכל פעולה ופעולה לזכור את הבורא. אל תראו את הדיוקים הללו כנטל או כמגבלה, אלא כחוטים של זהב השזורים בתוך חיי היום יום שלכם. צאו לדרך מתוך מודעות, צעדו בביטחון על נתיב התורה, ודעו כי בכל צעד וצעד, הנשמה שלכם קשורה, מהודקת ומוכנה לעלות

.ולהתעלות, להאיר את העולם ולהפוך כל רגע פשוט ליהלום של קדושה נצחית