היאך אברהם קידש את שרה מבלי לראותה והלא חז"ל ציוו לראות ?את פני הכלה לפני הקידושין

?את פני הכלה לפני הקידושין הרוח המדברית הלוהטת מכה ביריעות האוהל, ושקט מוחלט עוטף את הלילה בחרן. אברהם אבינו, האיש שעוד לא קיבל תורה אך לבו כבר היה מכוון כקשת אל מול רצון הבורא, עומד בפתחו

היאך אברהם קידש את שרה מבלי לראותה והלא חז"ל ציוו לראות

?את פני הכלה לפני הקידושין

הרוח המדברית הלוהטת מכה ביריעות האוהל, ושקט מוחלט עוטף את הלילה בחרן. אברהם אבינו, האיש שעוד לא קיבל תורה אך לבו כבר היה מכוון כקשת אל מול רצון הבורא, עומד בפתחו של הלא נודע. הלב פועם בדממה, נשמתו של אבי האומה ניצבת לפני אחד הצמתים המכריעים .של חייו, בטרם תהפוך שרה לאם האומה, בטרם ייבנה הבית שיהיה עמוד האש המאיר לדורות באוויר עומדת תחושה דקה, מעין רטט של קדושה שאין לו מילים, האוויר צלול וקר, והכוכבים

.המנצנצים מעל מביטים בנפש הגדולה שמתלבטת בין הדין לבין אהבת הנפש

בתוך השקט הזה, עולה השאלה שמרעידה את אמות הסיפים. אנו רגילים לראות את אברהם .כמי שמקיים את כל התורה כולה, מי שהנפש שלו תואמת את דברי חז"ל עוד לפני שניתנו בסיני אך הנה, מול עינינו, מתגלה מציאות מורכבת וסבוכה. אנו יודעים את ההלכה הברורה המנחה כל חתן בישראל: אסור לאדם שיקדש את האישה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, וחלילה יבוא לידי עבירה של ואהבת לרעך כמוך. והנה אברהם, האיש שכולו צדקות, האיש שחייו היו רצופים בניסיונות של גילוי שכינה, לכאורה פועל בדרך אחרת. כיצד ניתן ליישב את ,המעשה הזה עם ההלכה היסודית כל כך? מה היה בנפשו של אברהם, מה היה בדרגתו הרוחנית ,שגרם לו לנהוג כפי שנהג? התעלומה הזו נותרת תלויה באוויר המדבר, ממתינה שנגלה את סודה נצלול לעומקה של ההכרעה האברהמית, ונבין כיצד ניתן לקדש חיים שלמים מבלי להביט אל

.עבר העתיד בדרכים המקובלות לנו

ונבוא אל הפסוקים המאירים את הדרך בפרשתנו, המשמשים כנקודת מוצא לסוגיה זו, בהם

:מתגלה אברהם אבינו בשיחה עם שרה אמנו בטרם ירידתם למצרים

.)(בראשית י"ב, י"א "“הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את

,פסוק זה מציב אותנו בלב הסערה, שכן מתוך הכתוב נראה כי דווקא ברגע זה, בדרכם למצרים

אברהם אבינו מתבונן ביופייה של שרה באופן מוחשי, דבר המעורר את הקושיה היאך התקדשה לו שרה מלכתחילה אם לא ראה אותה, כפי שדרשו חז"ל את ההכרח שבהסתכלות מוקדמת כדי

.למנוע מצב של חוסר התאמה :: "מכלל דעד השתא לא הוה ידע לה מתוך צניעות". ביאור)(בראשית י"ב, י"א רש"י בפירושו לתורה ,רש"י הקדוש מלמדנו כי הצניעות שאפפה את חייהם של אברהם ושרה הייתה כה עמוקה וטהורה עד שאפילו יופייה הפיזי של שרה לא היה גלוי לאברהם באופן המקובל והמוחצן, דבר המחדד את שאלתנו על הקידושין עצמם, כיצד נהג אברהם לפנים משורת הדין באופן שחורג לכאורה

.מהנחיות חז"ל פירוש עתה נודע לי בראייתי בעת- : "הנה נא ידעתי)(שם רבי אברהם אבן עזרא בפירושו לתורה הזאת". ביאור: הראב"ע מדגיש את מושג הראייה בזמן אמת, ובכך הוא מחדד את התמיהה על תהליך ההיכרות המוקדם של אברהם את שרה, שכן משמעות דבריו היא שההכרה המלאה ביופייה

.התרחשה במועד מאוחר בהרבה מאשר שלב הקידושין, ואנו נדרשים להבין מה היה היתרו בכך : "וטעם ויראו אותה שרי פרעה, שהיה הנס גדול מאד, כי היו צנועים)(שם הרמב"ן בפירושו לתורה ואנשי חיל ולא יסתכלו בנשי האנשים, והנה ראוה ודברו בה אל המלך". ביאור: הרמב"ן מרחיב ומסביר שהעולם כולו לא היה מורגל להסתכל בנשים, ודווקא שרה ביופייה המיוחד פרצה את גדרי הצניעות של המצרים עצמם. מכאן אנו למדים שיופייה לא היה רק חיצוני, אלא הקרין כוח רוחני כה עצום שגם אנשים שאינם רגילים להסתכל נאלצו להביט בה, מה שמעצים את השאלה

.על הנהגת אברהם שהחליט להתקדש לה למרות שלא עשה זאת קודם לכן ידעתי בבירור שלא יהיה לכם רע מזה- : "כי אשה יפת מראה את)(שם הספורנו בפירושו לתורה לזנות עמך, כי יקחו אותך ברצון ובכבוד לבת מלך, ולא יכריחוך לזנות". ביאור: הספורנו מבאר שראייתו של אברהם לא הייתה רק התבוננות ביופי חיצוני, אלא הערכה עמוקה של השפעת היופי זמני, מבט שאינו זקוק-על הסביבה המצרית, מה שמעיד על כך שאברהם ראה את שרה במבט על

.להסתכלות רגעית של חתן, אלא להבנה עמוקה של דמותה של שרה : "הא כען ידעית ארי אנתא שפירת חזו את". ביאור: התרגום)(שם תרגום אונקלוס על התורה מדגיש את השינוי במצב של שרה, שהיא נראית כעת במלוא תפארתה, מה שמחזק את ההבנה שראייתו של אברהם באותו רגע הייתה ראייה של מצב חדש שנגלה לפניו, ועדיין נשאלת השאלה

.על ההיכרות הראשונית שקדמה לכך : "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. לפי שהנשים יפות מראה)(שם הכלי יקר בפירושו לתורה אינן צנועות, לכן אמר לה, אף על פי שאני יודע שאת יפת מראה, מכל מקום את צנועה". ביאור: הכלי יקר חושף כאן את המפתח להבנת הסוגיה. היופי בדרך כלל גורר אחריו חוסר צניעות, אך אצל שרה האמת הייתה הפוכה. מכאן אנו למדים שאברהם ידע את מהותה הפנימית של שרה עוד לפני שראה

.אותה במראה עיניים פיזי, וידיעה זו גברה על הצורך בראייה ההלכתית המקובלת ,בבואנו אל שערי חז"ל, אנו מרגישים את הדופק של התורה. התלמוד אינו רק אוסף של דינים אלא הוא הבית שבו נבחנות השאלות הגדולות של החיים, והנה הגמרות הקדושות המאירות לנו

.את הסוגיה מתוך המקורות, מנתחות את ההלכה ופורסות בפנינו את הקושי

מובא: אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש את)(דף מ"א ע"א בגמרא במסכת קידושין .האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר ואהבת לרעך כמוך ביאור: הלכה זו יסודה באהבת ישראל ובהבנת נפש האדם. רבותינו חששו מחיבור שאינו מבוסס על אמת ועל הסכמה פנימית שלמה, ועל כן אסרו חכמים לקדש מבלי בירור חזותי קודם, כדי להבטיח שהקשר יתחיל מתוך רצון מלא, ללא רתיעה פנימית, ודבר זה עומד כחומה בצורה אל

.מול הנהגתו של אברהם אבינו

מובא: וקיים אברהם אבינו כל התורה כולה אפילו עירובי)(דף כ"ח ע"ב בגמרא במסכת יומא ,תבשילין. ביאור: גמרא זו מעמידה אותנו בפני דמותו של אברהם אבינו כמקיים המצוות הראשון האיש שחי את רצון ה' עוד בטרם ניתן בסיני. גדלות זו היא שמעצימה את התמיהה על הנהגתו, שכן כיצד ייתכן שהנהיג עצמו בדרך השונה מהדין שנקבע מאוחר יותר לכלל ישראל, הרי אם קיים

?את כל התורה כולה, כיצד התעלם מן הדין המפורש שיש להסתכל על הכלה קודם הקידושין

מכלל דעד- מובא: הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את)(דף ט"ז ע"א בגמרא במסכת בבא בתרא ,השתא לא הכירה. ביאור: הגמרא מדגישה שדווקא ברגע הירידה למצרים, כשאברהם מביט בשרה הוא עומד על יופייה המיוחד. חז"ל מחדדים שעד אותו רגע לא הייתה ביניהם הכרה מפורטת ביופי החיצוני כפי שההלכה מחייבת, וזהו השבר שדרכו אנו מנסים למצוא את האור הגדול המאיר את

.פעולתו של אברהם, ומבקשים ליישב כיצד הקידושין התקיימו כדת וכדין

מובא: עד אברהם לא היתה זקנה עד שביקש אברהם)(דף פ"ז ע"א בגמרא במסכת בבא מציעא רחמים ובאה זקנה לעולם. ביאור: גמרא זו נותנת לנו הבנה חשובה על המציאות המיוחדת של ימי אברהם. אם זקנה לא הייתה קיימת, הרי שגם אם עברו שנים רבות מנישואיו לשרה, שרה נותרה ביופייה ובחיוניותה כפי שהייתה בצעירותה. תובנה זו מאירה באור חדש את הדיון, ומלמדת אותנו

.שאברהם לא נדרש לחשוש משינוי במראה שלה, כפי שניתן להבין מתוך הלימוד המעמיק בסוגיה

נראה לבאר מתוך דברי חז"ל הללו כי התמונה העולה היא ברורה: המסורת התלמודית אינה מתעלמת מהשאלה, אלא מעמידה אותנו מול המורכבות. אברהם אבינו פעל במציאות שלפני מתן תורה, אך בדרגה רוחנית שבה ההלכה משמשת כביטוי לאמת פנימית שאינה מוגבלת רק למבחן ,חיצוני. חז"ל מציבים את השאלות הללו כדי לגלות לנו שגם במקומות שבהם המבט החיצוני חסר המבט הנשמתי של האבות היה שלם ומושלם, ומתוך כך אנו מתחילים להבין שאצל אברהם

.ושרה, הקידושין היו חיבור מהותי שקדם לכל בירור טכני

הראשונים, עמודי התווך של תורתנו, אשר דבריהם הם המים הצלולים שמהם אנו שואבים את עומק ההלכה והמחשבה, לא התעלמו משאלה זו, ומתוך הליכותיהם של האבות הקדושים ביקשו לגלות את הדרך שבה יש לנהוג. הם מלמדים אותנו כי צניעותם של אבות האומה לא הייתה רק מנהג, אלא ביטוי של מדרגה רוחנית עילאית, שבה ההלכה נתפסת כחלק מהטבע הפנימי של

.האדם המחובר לבוראו

, כתב: כי ישנם אנשים שדרגתם הרוחנית כה גבוהה)(סימן צט רבי יהודה החסיד, ספר חסידים עד שאינם זקוקים לגדרים חיצוניים כדי לדעת את האמת, שכן נפשם קשורה בשורש האמת והם

,נזהרים מכל דבר שעלול להוביל לחסרון. ביאור: רבנו מדגיש כי אברהם אבינו, בעמידתו האיתנה היה כמי שחי מעל גדרי העולם הזה, ועל כן לא היה צריך לחשוש מהחששות שתיקנו חכמים עבור

.אדם מן השורה, שכן צניעותו ודבקותו היו החומה הטבעית שהגנה עליו מכל משגה

ביאר: כי אברהם ושרה היו אנשים שצניעותם הייתה)(בראשית י"ב, י"א הרמב"ן, פירוש על התורה מופלגת ועל טבעית, ומשום כך לא הסתכלו בדברים שאינם נצרכים, וגם לא נדרשו להסתכלות רגילה כדי לקבל החלטות, שכן כל הנהגתם הייתה מוכוונת מלמעלה. ביאור: רבנו הרמב"ן חושף בפנינו את המהות של אבות האומה, שהיו רחוקים מכל הנהגה של חול, וממילא כל תהליך ההתקשרות ביניהם נעשה מתוך ראייה פנימית וטהורה, ללא צורך במבחן חיצוני שנועד לבני

.דורות אחרים שאינם בדרגתם

חידש: כי מצות חכמים לראות את הכלה לפני)(קידושין דף מ"א ע"א הריטב"א, חידושי הריטב"א הקידושין נועדה למנוע טעויות אנושיות, אך אברהם אבינו, שידע ברוח קודשו את מעלתה של שרה ואת התאמתה המוחלטת אליו, לא היה שייך בו החשש שמא יראה בה דבר מגונה, שכן יופייה הפנימי והחיצוני היו גלויים לפניו בצורה נבואית. ביאור: רבנו הריטב"א מגלה לנו שאברהם ,לא פעל כאן כמי שמתעלם מההלכה, אלא כמי שנמצא בדרגה שבה טעם ההלכה לא היה קיים שכן הוא ידע את האמת באופן מוחלט, ועל כן לא היה שייך בו החשש שמא יתחרט או יראה דבר

.שאינו ראוי

ניתן להוסיף ולהעמיק מתוך דברי הראשונים: הדיון של הראשונים מלמדנו כי אין אנו בוחנים .את האבות בכלים רגילים. אברהם ושרה לא בנו בית ככל זוג, אלא בנו בית שהוא יסוד העולם ,כאשר הראשונים מנתחים את הנהגתם, הם אינם מנסים ליישב את אברהם כמי שצריך תירוץ אלא לחשוף את המדרגה שבה הוא פעל. הבנה זו מאירה לנו שגם כאשר אנו פוגשים הנהגות של ,צדיקים שנראות תמוהות בעינינו, עלינו לדעת שיש עומק של קדושה וצניעות שמניע אותם

.עומק שבו ההלכות אינן מגבילות אלא מבטאות את הווייתם העליונה

האחרונים, נושאי דגל ההלכה והמחשבה, העמיקו בסוגיה זו וביקשו לגלות כיצד המעשה שנראה כחריגה, הוא בעצם דקדוק פנימי עמוק. דבריהם הם המגדלור המאיר לנו את הדרך, כיצד לנהוג עם דברי הראשונים ולהוציא מהם נפקא מינות להלכה ולמעשה, מתוך העמקה בדברי הפוסקים

.שדנו בהנהגות האבות ובגבולות הראייה

תירץ: דהנה)(מגילה עמוד שלח וכן חידושי תהילה ליונה)(לך לך פרק י"ב הלבוש, לבוש האורה מפורסמת שיטת הפוסקים שיש חילוק בין ראיה בהתבוננות לראיה בעלמא שאינו מתבונן בראייתו. ממילא ייתכן שאכן אברהם אבינו הסתכל בשרה לפני שקידשה בראיה בעלמא, אך לא בהתבוננות, וזהו מה שאמרו שאברהם לא הסתכל באשתו. ביאור: רבנו הלבוש מלמדנו כי לא כל מבט הוא התבוננות. ישנה ראייה חטופה, כללית, שאינה חודרת לפרטים, והיא מספיקה כדי לצאת ידי חובה הלכתית, בעוד שהתבוננות היא פעולה נפשית עמוקה יותר, שבה האדם בוחן את הפרטים. אברהם אבינו, בצניעותו המופלגת, שמר על מבט כללי וחיצוני בלבד עד שהגיע העת

.להתבונן בה באמת

ביאר: שכל)(חלק י"ב סימן שכט וכן שו"ת משנה הלכות)(דף ט"ז ע"א העיון יעקב, גמרא בבא בתרא האיסור לשאת אישה בטרם שישאנה הוי מחשש שמא תתגנה בעיניו כשיראנה, אבל אברהם אבינו לא חפץ לראות את שרה לעולם, לפיכך לא היה צריך לראותה לפני הקידושין. ביאור: עיקרון זה מעביר את כובד המשקל מההלכה הטכנית אל המניע הפנימי. אברהם אבינו פעל מתוך אהבה ואמונה כה שלמה, שלא היה לו שום חשש של גינוי או של שיקול אישי, ולכן האיסור שנועד להגן

.על שלמות הנישואין לא היה רלוונטי עבורו כלל

ביאר: שאם החתן תלמיד חכם וצנוע ומרגיש בנפשו שאי)(סימן מ"ח שו"ת דברי יציב, אבן העזר :אפשר לו להסתכל, הוי כדין הנמצא במקום מרוחק, שכן לא אמרו אסור אלא היכן שאפשר. ביאור כאן אנו מוצאים דרך יפהפייה ליישב את המנהג. כשאדם נמצא בדרגה של צניעות עילאית, המבט החיצוני אינו משקף את המציאות עבורו, והוא פטור מהאיסור ממש כשם שפטור אדם שמסיבות

.טכניות אינו יכול לראות את הכלה, וכזה היה אברהם, שהיה צנוע ומעלי

חידש: שאברהם ידע בנביאות שאין בשרה)(בבא מציעא דף פ"ז ע"א הפני מנחם, תורתך שעשועי .דבר מגונה, לכן לא היה שייך בו האיסור לקדש אישה עד שיראנה מחשש שמא תתגנה עליו ביאור: האדמו"ר מגור מעלה אותנו לדרגת הנבואה. אברהם, בהיותו נביא אלוקים, לא היה זקוק לכלים רגילים של בירור, שכן העובדות היו פרושות לפניו ברוח קודשו, וזוהי דרגה שבה ההלכה

.אינה מתבטלת, אלא מתמלאת תוכן אחר

ביאר: שאברהם)(בשם הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין האמרי דעת, הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין מתחילה ראה את שרה וידע יופיה, אלא שסבר שאין זה יופי בעצם, אלא חוט של חסד משוך עליה, אבל כאשר בא למצרים היה צריך חוט של חסד להתהפך, וכשראה שאין פניה משתנות הבין שאין זה מדין חוט של חסד אלא כך היא מטבעה. ביאור: פירוש זה חושף את התבוננותו העמוקה של אברהם. הוא לא חיפש יופי חולף, אלא יופי של אמת, יופי שאינו תלוי בסיבות חיצוניות, וזוהי

.הבנה המעלה את הקשר שבין איש לאישה למדרגה של חיבור נשמתי

ניתן להוסיף ולהעמיק מתוך דברי האחרונים: המבט של האחרונים מלמדנו כי אין אנו בוחנים את האבות בכלים רגילים. הדיונים שלהם סביב חילוקים בין ראייה להתבוננות, או בין צורך טכני לידיעה נבואית, חושפים את העומק שבו פעל אברהם. הם אינם מנסים ליישב את אברהם כמי שצריך תירוץ, אלא לחשוף את המדרגה שבה הוא פעל. הבנה זו מאירה לנו שגם כאשר אנו פוגשים הנהגות של צדיקים שנראות תמוהות בעינינו, עלינו לדעת שיש עומק של קדושה וצניעות שמניע

.אותם, עומק שבו ההלכות אינן מגבילות אלא מבטאות את הווייתם העליונה

,גדולי הדורות האחרונים, אשר האירו את דרכנו בחידושי תורה ובהבנה עמוקה של הנהגת האבות נתנו דעתם אף הם על הסוגיה המורכבת הזו. מתוך דבריהם אנו למדים כיצד ניתן ליישב את הנהגת אברהם אבינו מבלי לפגוע כהוא זה בגדרי חכמים, אלא על ידי הבנה מעמיקה של מהות הראייה

.והצניעות, וכיצד כל פעולה של צדיק היא חלק משרשרת של קידוש השם הנמשכת לדורות

ביאר: אע"פ שאמרינן)(חלק ב עמוד קסא הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו טהרת הבית כל המסתכל בקשת עיניו כהות, היינו דווקא כשמביט בכוונה)(דף ט"ז ע"א בגמרא במסכת חגיגה

ומתבונן זמן ארוך, אבל לישא עיניו ולראותה כרגע אחד מותר. ביאור: מרן רבנו מאיר לנו את הדרך להבנת מושג הראייה. הוא מבחין בין התבוננות ממושכת, המביאה לידי סיכון, לבין מבט רגעי. אברהם אבינו, בדרכו המופלאה, ידע להשתמש במבט החטוף והרגע שאינו פוגע, ובכך נמנע

.מהאיסורים שנועדו להגן על האדם מפני התבוננות יתרה

ביאר: ומה שהעולם רגיל)(דף מ"א עמוד ר"ג הגרי"ש אלישיב בספרו הערות על מסכת קידושין ,לתרץ שהאיסור הוא רק כשיש חשש שיראנה, ואברהם ע"ה לא חשש לזה, זה אינו דלא פלוג רבנן ועוד דהא חזינן הכא דהרי בסופו של דבר הוא ראה אותה. ביאור: הגרי"ש אלישיב מציב לנו אתגר מחשבתי. הוא תובע מאיתנו שלא להסתפק בתירוצים דחוקים, ומכריח אותנו לחפש עומק שאינו מתנגש עם גדרי חכמים, אלא משתלב בתוכם כהלכה, ומתוך כך אנו נדרשים לראות את הנהגת

.אברהם כשיא של דבקות שלא הייתה זקוקה לתירוצים, אלא הייתה אמת צרופה

נראה להוסיף ולהעמיק מתוך הדברים: גדולי הדור משקפים לנו כיצד הנהגת האבות אינה ,סותרת את ההלכה, אלא מתעלה מעליה. הם מלמדים אותנו שהצדיקים אינם מחפשים היתרים אלא חיים בדרגה שבה הרצון שלהם הוא רצון השם. הדיוק בדבריהם מלמד אותנו שלכל מבט יש משמעות, וכי הנהגת אברהם היא דגם לכל מי שמבקש לחיות חיים של קדושה, חיים שבו הראייה

.היא כלי להכרה בבורא, ולא רק אמצעי לסיפוק רצונות

כאשר אנו יוצאים מבית המדרש אל החיים המעשיים, הסוגיה של ההסתכלות והראייה הופכת למצפן המכוון אותנו בתוך בליל המראות של העולם המודרני. הלקח שאנו לומדים מאברהם אבינו אינו נשאר רק במישור של הנהגת העבר, אלא נוגע בכל קשר אנושי שאנו בונים ובכל ,מפגש שאנו פוגשים. הנפקא מינה המרכזית היא היכולת לעבור מראייה שופטת, חיצונית ומבקרת ,לראייה של אמת, ראייה שרואה את הפנימיות, את הנשמה, את חוט החסד שמשוך על האדם

.ומתוך כך להתקשר לזולת לא כחפץ למדידה, אלא כעולם ומלואו

ביאר: כי הראייה)(חלק א פרק ט הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו שמירת הלשון של האדם היא השער לנשמתו, וכאשר אדם מתרגל להסתכל על זולתו בעין טובה, הוא לא רק מונע מעצמו כשלים, אלא בונה את עולמו הפנימי בטהרה. ביאור: הלכה למעשה אנו למדים מכאן כי העבודה על הראייה היא עבודה יומיומית. אין אנו נדרשים להיות נביאים כאברהם, אך אנו נדרשים להיות בעלי עין טובה, כאלו שבוחרים להסתכל על הטוב שבאחר, ובכך אנו מקדשים

.את הראייה שלנו והופכים אותה לכלי של חסד

חידש: כי הנהגת הצניעות בראייה)(חלק ט סימן רט מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי אינה נועדה להחשיך את העולם, אלא להאיר את האמת. כאשר אדם שומר על עיניו, הוא זוכה לראות את האמת בצורה צלולה יותר, וכך גם בקשר של איש ואשתו, הראייה המושכלת והצנועה ,בונה אמון עמוק שאינו תלוי בחיצוניות החולפת. ביאור: מכאן עלינו להסיק כי בתוך הבית פנימה המבט החיצוני צריך להתחלף במבט של הערכה והכרת טובה. לא לחפש את המגרעת, אלא

.להעצים את הקיים, וזהו סודו של בית שנבנה על אדני האמת והאהבה

ביאר: כי החובה לראות לפני)(הלכות אישות הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף

הקידושין נועדה למנוע תקלות עתידיות בחיים המשותפים, אך בבסיס הדברים עומדת החובה לראות את האדם כפי שהוא, מתוך כבוד והערכה. ביאור: הנפקא מינה היא שגם אם הלכתית אנו מבררים ורואים, התכלית של הבדיקה אינה למצוא פגמים, אלא לוודא שישנו בסיס להתקשרות אמיתית. זהו שיעור בחיים המשותפים: להתחיל מתוך הכרה, ולהמשיך מתוך בחירה יומיומית

.לראות את היופי הפנימי של האחר

נראה להוסיף ולבאר מתוך הדברים: החיים המעשיים דורשים מאיתנו להחליט מהו סדר העדיפויות בראייה שלנו. האם אנו מסתכלים על החיים דרך משקפיים של ביקורת, או דרך משקפיים של אמונה? אברהם אבינו לימד אותנו שניתן לחיות גם בתוך מציאות שבה החיצוניות מטעה, ועדיין להישאר נאמנים לאמת הפנימית. הנפקא מינה לכל אחד מאיתנו היא היכולת לעצור רגע לפני שאנו שופטים מציאות או אדם, ולשאול: האם אני רואה כאן רק את המעטפת, או שאני מחפש את חוט החסד האלוקי שנמצא בכל דבר? זוהי דרך חיים שלמה, שדורשת עבודה על העיניים, על הלב, ועל האופן שבו אנו מעריכים את הסובב אותנו, מתוך ידיעה שראייה נכונה היא

.המפתח לשלום אמיתי ולחיבור נצחי

העין האנושית, החלון שממנו צופה הנפש אל העולם, אינה רק איבר פיזי שקולט אור. היא הכלי המכריע שדרכו אנו קובעים מהו הערך של מה שאנו פוגשים. בעולמנו, הראייה היא הצעד ,הראשון של השיפוט; אנו מביטים, מעבדים, מחליטים. אך בספירה שבה חיו האבות הקדושים הראייה הייתה מדרגה אחרת לחלוטין. היא לא הייתה הסתכלות צרכנית או בוחנת, אלא התחברות מהותית. אברהם אבינו, בבירורו את שרה אמנו, מלמד אותנו כי יש דרך לראות את העולם מבלי להזדקק למבט החיצוני, כיוון שהאמת הופכת להיות חלק מהנפש, והכרת הטוב והחסד אינה

.צריכה תיווך של חושים גשמיים

ביאר: כי אברהם אבינו עמד בדרגה שבה הרצון הפרטי שלו)(פרשת לך לך המהר"ל, גור אריה התבטל אל מול ההשגחה העליונה, ומשום כך, גם כאשר ניגש אל ההכרעה הגדולה של הקמת הבית, הוא לא פעל מתוך היקשים אנושיים המבקשים ודאות חיצונית, אלא מתוך אמונה פנימית שראתה את העתיד ואת הנצח. ביאור: רבנו המהר"ל חושף את היסוד להבנה שלנו, שהראייה האנושית הרגילה היא כלי שנועד להגביל את חוסר הוודאות, אך מי שחי בתודעה של דבקות

.אינסופית, הראייה שלו היא ראייה של מהות ולא של צורה

, חידש: כי הכתוב אומר הנה נא ידעתי, ולא כתוב ראיתי)(פרשת לך לך השפת אמת, שפת אמת שכן הידיעה של אברהם את שרה הייתה ידיעה דבוקה בשורש הנשמה, ולא בידיעה שנוצרת מתוך מפגש חושי. ההרחבה היא כי כל מה שהאדם רואה בעיניו הוא חיצוני, אך מה שהוא יודע ברוחו – זו האמת הפנימית, ושרה הייתה מחוברת לאברהם בבחינת אחדות גמורה עוד בטרם ,נפגשו המבטים, ולכן הצורך בהסתכלות טכנית היה שייך לעולם שבו השניים הם זרים זה לזה

.ולא לעולם שבו הם היו בשר מבשרו של זה

כתב: כי כל תנועה של אדם, גם זו הנראית)(אות יב רבי צדוק הכהן מלובלין, צדקת הצדיק כפעולה טבעית, טומנת בחובה הנהגה אלוהית, ומי שזוכה לראות את יד ה' בכל פרט, אינו צריך את הכלים הסטנדרטיים של בירור, שכן ליבו מורה לו את הדרך הנכונה. ביאור: רבנו בעל צדקת

הצדיק מלמדנו שקדושת האבות הייתה כה גדולה, עד שכל פעולה שלהם הייתה מכוונת מאת מושלמת, בעוד-הבורא יתברך, וההלכות שנצטוונו עליהן לדורות באו להדריך אותנו בדרכנו הלא

.הם חיו במדרגה שבה הדין והאמת היו שזורים זה בזה באופן טבעי

.ניתן להוסיף ולהעמיק מתוך דברינו: הסוד של אברהם אינו בשלילת הראייה, אלא בהעלאתה כשאנו מביטים על החיים, אנו נדרשים לא פעם לבחור בין הראייה השטחית לבין הראייה המעמיקה. רובנו חיים בעולם שבו העין מחפשת את ה"מה": מה אני רואה, מה אני מקבל, מה המראה החיצוני. אברהם אבינו מציע לנו את ה"מי": מי הוא האדם, מהי הנשמה, היכן מסתתר חוט החסד שקשור לבורא. כשאדם מוסר את רצונו לראות בעיניים גשמיות ובוחר לראות בעיניים של אמונה, הוא לא מחשיך את עולמו, אלא מאיר אותו באור חדש, אור שאינו דוהה עם השנים, אור ששרה, ביופיה הנצחי, זכתה לו כי הייתה קשורה לאמת המוחלטת. זהו עומק הרעיון: הקידושין אינם מתחילים בבדיקה חיצונית, אלא בהכרה פנימית עמוקה שקודמת לכל התבוננות, הכרה

.שבונה בית נאמן בישראל, בית שרואה את הנצח גם בתוך הזמני

העמידה של אברהם אבינו מול שאלת הקידושין אינה רק בירור הלכתי, אלא היא מפגש שורשי בין שתי נשמות. האדם המאמין, המבקש להידבק בדרכי האבות, לומד כאן שכל מבט בעיניים ?הוא כלי ליצירת מציאות. אנו נדרשים לשאול את עצמנו: כיצד אנו רואים את הסובבים אותנו האם הראייה שלנו היא בוחנת, חיצונית ומחפשת פגמים, או שמא היא ראייה של אהבה המבקשת לגלות את הטוב ואת הקדושה הטמונה בכל אדם? אברהם אבינו, בבחירתו לראות את שרה מתוך ,פנימיות ולא מתוך מבט שטחי, פתח עבורנו שער להבנה שהקידושין, וכל קשר אמיתי בחיים

.תלויים במידת היכולת שלנו לראות מעבר להסתר הפנים של העולם הזה

ביאר: הנתינה האמיתית שאינה מבקשת תמורה)(חלק א רבי אליהו אליעזר דסלר, מכתב מאליהו היא זו שמחברת את האדם לשורש הנתינה האלוקית, ובכך היא מאפשרת לו להינצל מכל כבלים של העולם הזה. הביאור הוא שככל שאדם לומד לוותר על רצונו האישי לראות את הדברים כפי שנוח לו, כדי לקיים את רצון השם בטהרה, כך הוא מזכך את רצונו והופך להיות דמות שמשפיעה

.מכוח רוחה על סביבתה, שכן אין לו שום עניין אישי שמעכב את התקשורת שלו עם הבריות

חידש: כי כל נקודה בנפש האדם היא כלי)(פרשת לך לך רבי צדוק הכהן מלובלין, פרי צדיק לקבלת אור אינסופי, ומי שזוכה לראות את זולתו לא מתוך השוואה חיצונית אלא מתוך הכרה בצלם אלוקים שבו, הרי הוא זוכה להתחבר לשורש הנשמה של חברו, וזהו סוד הקידושין של אברהם ושרה. הביאור הוא שבעת שאדם מסתכל על הזולת, עליו לחפש את הנקודה שבה הנשמה מאירה, ולא את הגינוי שיכול להיווצר מראייה חולפת, וכאשר אדם חי בתודעה שכזו, הוא משנה

.את המציאות סביבו ומקדש את החיים

ניתן להוסיף ולהעמיק מעצמנו בנקודה זו: הסוד הטמון בהליכה אל החיים הוא היכולת להפסיק לחיות מתוך פחד וביקורתיות. רובנו מעבירים את חיינו בחרדה מה יחשבו עלינו, מה יקרה אם נפסיד, או שמא נבחר לא נכון. אברהם אבינו מלמד אותנו שקיימת אפשרות אחרת: להיות מחוברים לנקודה הפנימית שאינה נתונה לשינויים חיצוניים. כאשר אנו מתרגלים ויתור על האגו שלנו למען רצון השם, אנחנו לא עושים טובה לעולם, אלא בונים את החוסן הנפשי שלנו. זהו

כוחו של מנהיג אמיתי, היכולת לעמוד מול מציאות מורכבת ולראות בה את יד ה', כי הוא יודע שהאמת שלו חזקה יותר מכל חומר בעולם. זו עבודה פנימית של התבוננות, שבה אנו מבקשים יום יום להתחבר לאמת הפנימית שלנו, ולהבין ששום הסתכלות חיצונית לא תכבה את שלהבת הנשמה אם נשמור עליה טהורה ומחוברת למקורה. זהו המסע האמיתי לחיים של קידושין, של חיבור ושל אמונה, שבהם אנו רואים את זולתנו לא כמישהו חיצוני לנו, אלא כחלק בלתי נפרד

.מהמסע שלנו אל הנצח

המצפן המוסרי שלנו אינו נמדד בחוקים חיצוניים בלבד, אלא במידת הנאמנות שלנו לאמת הפנימית, לאותו קול דק מן הדק המנחה אותנו מהו הטוב האמיתי. כאשר אנו מתבוננים במעשהו של אברהם אבינו, אנו נחשפים למצפן מיוחד במינו: המצפן של האמון המוחלט. אברהם אבינו לא היה זקוק למפות של חשד או לבדיקות של ספק, כי ליבו היה מכוון אל הקדוש ברוך הוא באופן כה טהור, עד שכל קשר שנוצר על ידו היה מבורך מיסודו. זוהי הזמנה עבורנו לבחון את המצפן הפנימי שלנו – האם אנו בונים את חיינו על יסוד של חשש וביקורת, או על יסוד של אמונה בטוב

?הגנוז בכל אדם ובכל מצב

ביאר: האהבה האמיתית אינה נבנית מתוך)150 '(חלק א עמ מו"ר הגר"א דסלר בספרו מכתב מאליהו חיפוש אחר מעלותיו של האחר, אלא מתוך ההחלטה לבנות קשר של נתינה. מי שבוחר לאהוב, הרי הוא משקיע את כוחו בבנייה, וממילא המבט שלו הופך להיות מבט של קבלה, מבט שאינו זקוק לבירורים מוקדמים של יופי או של שלמות, כי האהבה עצמה היא שמגלה את היופי. ביאור: רבנו מלמדנו שהמצפן המוסרי שלנו נבנה על ידי ההחלטה העקרונית לא לחפש פגמים אצל הזולת, אלא ,להעצים את הטוב. אברהם אבינו, בדרכו העליונה, לא חיפש יופי חיצוני כדי להחליט אם להתחבר

.אלא בנה את החיבור מתוך אמונה, וכך זכה שכל קשריו היו קדושים ומבורכים

חידש: עין טובה היא הכוח המאפשר לאדם)290 '(חלק ג עמ הראי"ה קוק בספרו אורות הקודש לראות את העולם כפי שהוא באמת, מתוך אהבה אלוהית שאינה מחפשת את החסרונות. העין הטובה אינה עיוורת, אלא היא בוחרת להתמקד באור הגנוז בכל נברא, ובכך היא מאירה את המציאות כולה. ביאור: מכאן אנו למדים כי בניית המצפן הפנימי דורשת מאיתנו לנקות את הראייה שלנו משיקולים זרים, מביקורת ומחשדנות. כאשר אדם זוכה לעין טובה, הוא אינו זקוק לבדיקות מרובות כדי לדעת היכן נמצא הטוב, אלא הוא מרגיש אותו באופן טבעי, שכן ליבו מחובר

.לטוב האלוקי שבעולם

ניתן להוסיף ולהעמיק מתוך הדברים: המאבק המוסרי הגדול ביותר שלנו הוא המאבק על :ההגדרה העצמית של איכות הקשרים שלנו. כשאנו בוחנים את המצפן הפנימי, עלינו לשאול האם אני מביט באחר כמי שצריך לעמוד במבחן שלי, או כנשמה אלוהית שאני זוכה להתחבר אליה? אברהם אבינו בחר לבנות את חייו על יסוד האמון בבורא עולם, ובאמון הזה היה טמון הכוח לראות את האמת בשרה עוד לפני שהביט בה בעיניו הגשמיות. כשאנו מאמצים את הגישה .הזו, אנו לא רק מוותרים על הכבוד המדומה והצורך בשליטה, אלא אנו זוכים בחירות אמיתית כשהלב שלנו מלא בנאמנות לבורא ובאמון בבריותיו, אנו מבינים שהסיפור שלנו שייך לה', וכל ניסיון להפעיל שיקולים אנושיים שנועדו להגן עלינו מפני אכזבות, מתגלה כמיותר, שהרי הקדושה

מגינה על הנאמנים לה. המצפן הזה הוא שמורה לנו את הדרך גם כשהסביבה זועקת אחרת, שכן אנחנו לא צריכים להיות עשירים בבדיקות חיצוניות, אלא עשירים בדעת ובביטחון, ואז המצפן שלנו תמיד יצביע לעבר האמת, לעבר הטוב, לעבר הקדושה, ולא ניתן לאף כוח בעולם להסיט

.אותנו ממסלולנו אל האמת הצרופה

:עיקר העניין:עיקר העניין

השאלה היאך אברהם קידש את שרה ללא ראייה קודמת, אינה רק שאלה הלכתית סביב חובת ההסתכלות, אלא היא פותחת צוהר אל ההבדל התהומי שבין ההלכה לדורות לבין הנהגתם של האבות. בעוד שחכמים ציוו עלינו להסתכל כדי להבטיח את תקינות הקשר מתוך מניעת טעויות והגנה על שלום בית, אברהם אבינו פעל במישור אחר, שבו הידיעה והראייה היו מאוחדות. המקורות שסקרנו מגלים לנו שדרגתו הייתה כה גבוהה, עד שהיה מחובר לשרה ברוח הקודש, בנבואה או בצניעות מופלגת שהפכה את הראייה החיצונית למיותרת. אברהם לימד אותנו שקשר אמת אינו מתחיל מהמבט החיצוני, אלא מן הנשמה המכירה את חברתה עוד בטרם נפגשו. עיקר העניין הוא ,היכולת לפתח מבט פנימי שאינו תלוי בנסיבות חיצוניות, אלא בחיבור שורשי לאמת

.המאפשר לנו לזהות את הטוב ואת הקדושה גם היכן שהעין הרגילה אינה רואה

הסיכום הוא שכל אחד מאיתנו נקרא לגלות בתוך חייו את אותה דרגת הידיעה של אברהם. לא תמיד עלינו להסתמך רק על מה שהעיניים קולטות באופן שטחי. ישנה ראייה עמוקה יותר, ראייה של הערכה, של אהבה ושל אמון, המאפשרת לנו לבנות ,קשרים ברי קיימא. כשאנחנו לומדים להסתכל על בן או בת הזוג, על החבר או על השכן לא דרך הזכוכית המגדלת של הביקורת, אלא דרך עין טובה שמחפשת את הנקודה האלוקית, אנחנו זוכים לבנות עולם של אמת. הבית שבנו אברהם ושרה הוא המודל לכל בית יהודי: בית שאינו נבנה על רגעי חלוף, אלא על יסודות של נשמה הקשורה בנשמה, של מסירות ושל ראייה שלעולם אינה כהה, אלא תמיד מאירה באור פנימי

.את כל אשר סביבה

אל תסתפק במבט חיצוני על החיים, אלא חפש תמיד את העומק הפנימי שמסתתר מעבר לנגלה לעין. כאשר אתה בונה קשר של אמת, נסה לראות את האדם שמולך

.בעיניים של חסד ואמונה, והטוב שבו יתגלה אליך מאליו