מדוע משה רבינו נקרא בלי תואר קודם כמו שאר הגדולים ?שמקדימים את התואר רב לפני השם שלהם

לדורותיהם נושאים תואר לפני שמם, רב, רבי, רבנו, מרן, הגאון, הצדיק. וככל שהאדם גדול .יותר, כך גובר הצורך להקדים לו מילה שתאמר משהו על מדרגתו. ודווקא כאן התורה מפתיעה .משה, נותן התורה, אבי הנביאים, רבן של כל ישראל, נקרא בכל מקום פשוט בשם אחד, משה

יש דמויות שהתואר מרים אותן, ויש דמות אחת שהתואר מצטמצם לידה. כל גדולי ישראל לדורותיהם נושאים תואר לפני שמם, רב, רבי, רבנו, מרן, הגאון, הצדיק. וככל שהאדם גדול .יותר, כך גובר הצורך להקדים לו מילה שתאמר משהו על מדרגתו. ודווקא כאן התורה מפתיעה .משה, נותן התורה, אבי הנביאים, רבן של כל ישראל, נקרא בכל מקום פשוט בשם אחד, משה לא רב משה, לא רבי משה, לא רבנו משה. אפילו התורה שנמסרה על ידו אינה מכנה אותו .בתואר. והלב תמה. האם זה חיסרון בכבודו, או שמא כבוד שאין לו צורך בתואר כלל הפסוק אומר "ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן תומש תשרפ . התורה קובעת את שמו של משה עוד קודם היותו רב, קודם מתן)(שמות ב י "המים משיתהו תורה, קודם שליחותו. ומכאן כבר מתחילה הקושיה. הרי לאחר מתן תורה נעשה משה רבם של כל ישראל, ומעתה היה ראוי שהתורה או חז"ל יקדימו לו תואר, כשם שאנו נוהגים בכל ,תלמיד חכם. ומלבד זאת, יש כאן קושיה חמורה יותר. הרי אסור לתלמיד לקרוא לרבו בשמו , שנענש גיחזי על שקרא לרבו בשמו. ואם כן)(דף ק ע"א וכמו שמבואר בגמרא במסכת סנהדרין .כיצד אנו, ואפילו חז"ל עצמם, מזכירים את שמו של משה בלא תואר, והרי כולנו תלמידיו פסק)(יו"ד סימן רמ"ב סעיף ט"ו הקושיה מתחדדת מתוך דברי ההלכה. מרן השולחן ערוך שאסור לתלמיד להזכיר את שם רבו, בין בפניו בין שלא בפניו, אלא אם כן מוסיף תואר. ואם כן, כיצד הותר הדבר אצל משה. והרי אפילו יהושע, תלמידו המובהק, הזכיר את שמו רק . ואם כך הוא בדיבור, קל)(במדבר יא כח "בצירוף תואר, כמו שנאמר "ויאמר אדני משה כלאם .וחומר בכתיבה, בלימוד ובקריאה והנה כבר עמד על כך השל"ה הקדוש וכתב יסוד ראשון, שמשה נקרא משה עוד קודם שנעשה רבינו, כי השם נקבע קודם מתן תורה. ורק לאחר מתן תורה נעשה רבינו. אך עדיין אין זה מיישב את הכל, שהרי גם לאחר מתן תורה אנו מזכירים את שמו בלא תואר, ואף בגמרא ובש"ס כולו נזכר שמו סתם. ולא עוד, אלא שבקריאת התורה ובכתיבת התורה אין .מוסיפים תואר כלל, ואף אסור להוסיף ,מכאן נפתח שער עמוק להבנת מושג התואר והשם. האם התואר בא להוסיף כבוד לשם או שמא יש שמות שאין להם תואר מפני שאין תואר שיכול להכילם. האם יש גדלות כזו ,שהתואר מקטין אותה, מפני שהוא בא למדוד דבר שאין לו מדה. ואם כן, אולי דוקא משה שגדולתו איננה נגזרת מתפקיד או מדרגה, אלא מהיותו כלי לגילוי התורה עצמה, אינו זקוק .לתואר כלל ,מתוך כך נצטרך לעיין בדברי הראשונים והאחרונים, בשל"ה הקדוש, בכסף משנה, בגר"א בשפת אמת, בשדי חמד וברמב"ם בהקדמתו למשניות, כדי לברר כיצד יישבו את האיסור .לקרוא לרבו בשמו עם העובדה שמשה נקרא כך בכל מקום. ומתוך כל זה יתברר יסוד עמוק .יש תארים שמכבדים, ויש שם אחד שהוא בעצמו תואר שאין למעלה ממנו כתב בביאור דין האיסור)(פרק ה הלכה ה הכסף משנה על הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה ,להזכיר שם רבו, שאין האיסור מוחלט בכל אופן, אלא עיקרו הוא דרך זלזול או דרך שוויון אבל כאשר הזכרת השם נעשית בדרך כבוד ובהקשר של הנהגה כללית או לימוד תורה, אין ,זה בכלל האיסור. מדבריו מתברר יסוד חשוב. האיסור איננו טכני של הזכרת אותיות השם אלא מהותי, שלא יעמיד התלמיד את רבו בשורה אחת עמו. וכאשר השם עצמו מורה על .רוממות שאין למעלה ממנה, שוב אין כאן השוואה כלל חידש חידוש מדויק. הוא כתב שמה)(יו"ד סימן רמ"ב ס"ק ל"ו הגר"א בביאורו לשולחן ערוך שהתירו להזכיר את שם הרב כאשר מקדים תואר כגון אדוני, אין זה מפני שהתואר מכסה ,על השם, אלא מפני שהתואר קובע את היחס. ומכאן למד שאף אם התואר בא לאחר השם גם לנשמה מגיע אוכל כל עוד ניכר בדיבור שהשם נאמר במסגרת של כבוד, אין בזה איסור. לפי זה מתיישב היטב ,המנהג לומר משה רבינו, שאף שהתואר בא לאחר השם, מכל מקום היחס ברור ומובהק .ואין כאן קריאה בשמו גרידא כתב לבאר לשון חז"ל שבה הזכירו)(דף ה ע"א במצפה איתן על הגמרא במסכת ברכות שמות גדולים בלא תואר, שאין זו דרך פחיתות, אלא להיפך, מפני ששם זה כבר נעשה מטבע של כבוד שאין צריך לו תוספת. מדבריו עולה שיש שמות שבתודעת ישראל הפכו בעצמם .לתואר, והוספת כינוי עליהם אינה מוסיפה אלא גורעת מן הדיוק דן בארוכה בדין הזכרת)(יו"ד חלק א סימן קל"ג מו"ר הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בשו"ת אגרות משה שם רבו, וכתב להוכיח שכאשר השם נאמר במסגרת לימוד תורה, או בהקשר של מסירת דברי הרב עצמו, אין בזה איסור, משום שאין זו קריאה אלא ציון מקור. מתוך דבריו נלמד ,יסוד רחב, שקריאת השם האסורה היא קריאה הפונה אל הרב או המדמהו כשאר בני אדם .אבל הזכרת השם כחלק מתורה שבעל פה, כציון של מקור קדושה, איננה בכלל האיסור לפי זה מובן היטב מדוע בגמרא ובש"ס נזכר משה סתם, שהרי אין זו פניה אליו אלא מסירת .תורה שניתנה על ידו נאמר שרבי שמעון בר יוחאי אמר יוחאי אבא. ולכאורה)(דף קי"ב ע"א בגמרא במסכת פסחים קשה כיצד הזכיר את שם אביו, והרי אסור להזכיר שם אביו. ומכאן הוכיחו הפוסקים, שכאשר מוסיף כינוי של קרבה וכבוד, אף אם הוא בא לאחר השם, אין בזה איסור. נמצא שיש מקור .תלמודי ברור לכך שאין האיסור תלוי במיקום התואר אלא במהות האמירה העמיד עיקרון עמוק יותר, והוא הכלל הידוע)(סימן רמ"ב השפת אמת בחידושיו על יו"ד ,גדול מרבן שמו. יש דמויות שגדולתן אינה נמדדת בתפקיד או במעמד, אלא בעצם מהותן ולפיכך שמן לבדו מבטא יותר מכל תואר. לפי דבריו, אצל משה רבינו, השם משה כולל בתוכו את כל מה שהתואר רבינו בא לומר, ואף יותר מזה, ולכן אין כאן איסור קריאה בשם, אלא .הכרה בכך שאין תואר שיכול להוסיף עליו , הביא בשם ספר צפיחית בדבש)(מערכת כ כלל ק"ד רבנו חזקיה מדיני בספרו שדי חמד שאין להקפיד על הזכרת שם רבו בכתיבה, והביא ראיה מן הש"ס שמזכיר את משה בלא תואר. ואף שהקשה על עצמו מדוע אם כן בלימוד לא נאמר תמיד משה רבינו, תירץ שכיון שכך נכתב בתורה וכך נתקבל בלשון חז"ל, אין מוסיפים ואין גורעים, משום ששם זה עצמו הוא צורת הכבוד העליונה. בדבריו מתברר שאין כאן היתר בדיעבד, אלא הנהגה עקרונית .שנקבעה לדורות כתב יסוד כולל בענין התארים. הוא)(הפרק השביעי הרמב"ם בהקדמתו למשניות זרעים חילק בין שלש מדרגות. יש חכמים שנקראו בתואר רבי, יש שנקראו בתואר רב, ויש שנקראו בשמם בלבד, כגון הלל, שמאי, שמעיה ואבטליון. והטעם, מפני שגדולתם היתה כל כך מופלגת עד שלא נמצא תואר הראוי לרומם אותם יותר משמם. וכשם שאין מכנים את הנביאים בתארים, כך אין מכנים את מי שגדולתו עומדת מעל למידות הלשון. מתוך דברי הרמב"ם .עולה בבירור שמשה רבינו עומד בראש מדרגה זו, ושמו לבדו הוא הכינוי הגבוה ביותר תומש תשרפ ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: לא כל כבוד נוצר מהוספת תארים, ולעיתים הכבוד האמיתי הוא לדעת מתי לא להוסיף. יש גדלות שנמדדת במהות ולא בתפקיד, והשם עצמו נעשה נושא של אחריות ושל יראה. כבוד תורה איננו טכניקה של לשון, אלא הכרה פנימית במדרגה, וכאשר ההכרה קיימת, הלשון כבר יודעת את מקומה. מי שזוכה שיאמרו .את שמו ביראה, אין הוא זקוק לשום תואר נוסף עיקר העניין עיקר העניין הוא, שמשה רבינו נקרא משה בלא תואר לא מפני שחסר בכבודו, אלא מפני שגדולתו קדמה לכל תואר. השם משה איננו שם פרטי בלבד, אלא שם שהוא עצמו רבנות, נבואה ותורה. איסור קריאת רבו בשמו נאמר במקום שהשם משווה ומקטין, אבל במקום שהשם מרומם ומעמיד את האדם מעל לכל מדרגה, שוב אין זה קריאה בשמו אלא הזכרת יסוד התורה עצמה. ולכן התורה, חז"ל וכל ישראל אומרים פשוט משה, מפני שלפעמים הגדולה האמיתית היא זו שאין לה תואר, כי .כל תואר כבר כלול בה